הערות בעניינים שונים

הערות שוליים

1. ↑ חידו"ת אלו הרואים אור כעת, נמסרו ע"י הרב זצ"ל למערכת ספר הזכרון 'עדות ליוסף', לע"נ תלמידו בישיבת אור ישראל לצעירים - הבחור הקדוש יוסף דב ב"ר חיים ויסמן הי"ד. בהשתדלותו של אבינו מורנו הרב יצחק נתן ב"ר שמואל זאב לוי ז"ל, ומתפרסמים לראשונה בבמה זו של ירחון האוצר בתוספת הערות העורך, לע"נ הני תרי רעים האהובים. ת.נ.צ.ב.ה.
2. ↑ . בעיקר ראיית השאג"א מפלוגתת ב"ש וב"ה לגבי שאור, עמד נמי הפנ"י [פסחים ז, ב], ויישב בנוסח זה: "מיהו בהא מצינא למימר, דחצי שיעור אסור לא שייך אלא באיסור אכילה, דנהי דהנאת מעיו ליכא, הנאת גרונו מיהא איכא, משא"כ לענין בל יראה י"ל דכל שהוא פחות מכשיעור לא חשיב כלל, והוי כמו פירורין דממילא בטלי ולא עשאן הכתוב כאלו הן ברשותו". ומבואר בדברי הפנ"י דאין ח"ש באיסור בל יראה. וראה עוד בשו"ת פני יהושע [או"ח סי' טו].אך המצפה איתן [ביצה ב, א] והתורת חסד [נה, א] יישבו קושיא זו באופן אחר, עיי"ש.וראה עוד בפמ"ג [פתיחה כוללת, חלק א'. ובספרו תיבת גמא (פרשת נשא, אות ד')]: "ומצינו מן התורה סייג כמ"ש ביבין שמועה להרשב"ץ במאמר חמץ, שזה שהזהירה התורה בל יראה חמץ סייג שלא יאכל הואיל ולא בדיל מיניה כוליה שתא, ולפ"ז חצי שיעור בל יראה אפשר סייג לסייג א"צ". ובצל"ח [פסחים כט, ב] נקט דאף לתוס' יש איסור חצי שיעור בלאו דחמץ. וראה עוד בדברי החכם צבי [סי' פו, הביאו המקור חיים לנתיבות תמב, ז] דנקט נמי דאין בל יראה בחצי שיעור, דח"ש אינו אלא באיסורי אכילה. אמנם כתב שישנו איסור מדרבנן בח"ש בבל יראה. וכ"כ הדגול מרבבה [תמב, ז], וראה עוד באבן האזל [פ"א מחמץ ה"ז]. והפר"ח [תסז ד"ה נשאלתי] כתב שיש חיוב לבער חצי שיעור חמץ, ונסתפק אם איסורו מה"ת או מדרבנן.
3. ↑ . יש לציין את דברי החרדים בהקדמתו, בשכר מצדיקי הרבים: "... וזכות הרבים תלוי בו ולשכרו אין קצבה, כמבואר בזוהר, ויאמרו עליו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ויזכה לבן צדיק ומצדיק הרבים, כדאמרי (בב"ר) [ילקו"ש שמואל א', רמז עז] על אלקנה לפי שהיה משתדל שיעלו ישראל לרגל, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אלקנה, אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכת אותם במצות, וזכו רבים על ידיך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות, ויחנך אותם במצות, הא למדת שכר אלקנה - שמואל".
4. ↑ א.ה. יש לבאר על פי דברי הכוכבי אור, את מאמר התנא באבות [ב, טז]: "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא". ובפשוטו תמוה, מהו הדגש שמתן שכרם של 'צדיקים' לעתיד, והלא הגמול מעותד לעוה"ב דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אלא דמבואר ד'הצדיקים' מצדיקי הרבים זוכים ששכרם ישולם בעוה"ב. ולא כרשעים שמשלמים את שכרם על פניהם בעוה"ז.
5. ↑ . וז"ל המדרש: "ורבנן אמרי, חדא לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר, ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבא, אמר הקדוש ברוך הוא אל תירא אנכי מגן לך וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבא".
6. ↑ . במעלת אברהם אבינו שזיכה את הרבים, ראה בגמ' סוטה [י, א-ב] דמבואר שהקריא אברהם את שמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב. וראה ברמב"ם [פ"א מע"ז ה"ג]: "כיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים". וראה בגמ' יומא [כח, ב] דאברהם אבינו זקן ויושב בישיבה. וראה עוד ברש"י [בראשית כד, ז] דאברהם הקרא את שמו של הקב"ה בעולם. וראה עוד במדרש [בראשית רבה יב, ט].
7. ↑ . א.ה. ראה במשנה באבות [ה, יט]: "תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא". ולדברי רבינו ניחא היטב, דהגם שאוכלין בעוה"ז, מכל מקום היות שהם הולכים בדרכו של אברהם אבינו ומזכין את הרבים, אין בכח אכילתם בעוה"ז לנכות את שכרם לעתיד לבא.
8. ↑ . בנותן טעם להביא את דברי חובות הלבבות [שער הביטחון פ"ד], המחדש דמעשי האדם מצד עצמם אינם מחייבים את גמול העולם הבא, והזכות לחיי עד היא מב' אפשרויות: א' זיכוי הרבים. ב' נדבה וחסד מהבורא יתברך, וז"ל החוה"ל: "ומהם, שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי מן האלהים בשני דברים אחר המעשה הטוב: האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב, כמ"ש: ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ואמר: ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו וגמול אמונת לבו וסבלו, יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. והשני חסד מאלהים ונדבה וטובה וכו'". וראה עוד בחובות הלבבות [עבודת ה' פ"ו]: "וראוי לך, אחי, לדעת, כי זכיות המאמין, אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלהים ית', ואלו היה קרוב לנביאים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו, אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא, שזכיותיו נכפלות בעבור זכיותם בכל הימים ובכל הזמנים".
9. ↑ . יתכן ליישב קושיית רבינו בב' אופנים, ובהקדם יש להקשות עוד, הנה מצינו בגמ' ערכין [טז, ב] כל שעברו עליו מ' יום בלא יסורים קיבל עולמו, עיי"ש. ולא חילקו בין מזכי הרבים לשאינם [ויש לדחוק]. אמנם נראה בזה: א. על פי מה שכתב האוה"ח [בראשית ו, ו] "וכן כל צדיק וצדיק כשרואה עצמו עברו עליו ל' יום בשלוה מפחד על עצמו שאינו מרוצה לעולם העליון, והטעם הוא כי כן גזר ה' שלא יתנהג במדת רחמים גמורה בעולם הזה ואפילו עם הצדיקים וכו'". אם כן יתכן שיזכה האדם לשכר עוה"ב, ומכל מקום אינו מרוצה לעולם העליון. וברבינו יונה [א מב] כתב "ותאות הצדיקים מן ההצלחות להפק רצון מהשם ושיחפוץ בהם". ב. עוד ניתן ליישב, שהגם ששכר זיכוי הרבים אינו נאכל בעוה"ז, מכל מקום שכר שאר המצוות שאינן קידוש ה' לרבים, אותו חשש ר"ע שאיבד רבו רבי אליעזר. [ובנוגע לאברהם אבינו, י"ל א' דחשש שמא לא השלים כיאות את תפקידו בזיכוי הרבים. ב' דשאני ניסים של מות לחיים, דאין זה גדר של שכר אלא בריאה חדשה, ויל"ע].