מאשר שמעתי מרבינו החזו"א זצ"ל[2]
ליצחק היקר נ"יאמלא במקצת את בקשתך ואכתוב מאשר שמעתי.
אין לשער את גודל ההשפעה של למוד התורה על הכלל כיון שכל הכלל הוא כגוף אחד, על כן הלומד בפינתו מפיץ אורה על כולם.
מעשה בבחור כשרוני שהתחיל להתרשל בלמודו, אמר רבנו זצ"ל שיעוררו אותו, כי האדם הוא קנין הכלל ומהיכן יש לו רשות להתרשל על חשבון הכלל?
כל בן ישיבה הוא בספק שיהא מגדולי הדור, למרות שאין ניכרים בו כשרונות מיוחדים. כאשר עוברים עשרות שנים רואים שחלק מגדולי הדור לא שוער כלל בצעירותם שהם כה יעלו, והרבה מאלו שצפו להם גדולות, לא נתמלא הצפיה.
אמר לאחד שטוב כי לפני הלימוד יחשוב מעט על גודל מעלת הלימוד, כגון מאמר חז"ל שאמר הקב"ה לדוד טוב לי יום שאתה עוסק לפני בתורה מאלף עולות שעתיד בנך להקריב לפני (המאמר לא נכתב כלשונו)
יעץ לבחור שהיה לקוי באנוכיות שיהא רגיל להתפלל על צרות זולתו למרות שמרגיש שלא איכפת לו.
יותר קל ללמוד שמונה עשרה שעות ביום מאשר שש. [הטעם הוא, כנראה, פשוט. כי הזמן שאדם עוסק בדברים אחרים קושר את לבו לדברים אחרים וממילא מרחיק את לבו כי לא יתחברו בלב אהבת התורה עם אהבת הפכה.]
ללמוד לשמה הוא נעים בהרבה מללמוד שלא לשמה.
[אגב. עיין בסוף אגרת הגר"א שמעורר את חתנו להתרגל בלשמה ושטעות היא לחשוב שזה לא בשביל נערים עיין שם]
חלק מהדברים שמעתי מפיו וחלק מאחרים שאפשר לסמוך עליהם.
חלק מהדברים עלולים להשפיע על האדם לאין שיעור אם יהגה בהם לעתים קרובות ובפרט אם יוציא את המסקנות הראויות כגון: מהקטע הראשון את הערך של כל רגע לימוד,
מהקטע השלישי את האחריות הגדולה של כל אדם ואת הכבוד הראוי לכל אדם וכו'
ברגע זה נזכרתי שמסרו לי בשמו, שרוב הגדולים לא היו בעלי תפיסה מהירה ואם איני טועה גם נימק זאת כך כי התופס במהרה אינו רגיל לעיין, ובלי עיון לא יושג הרבה. והתופס באטיות רגיל לעיין וממילא ישיג הרבה.
למותר לציין שאיני כותב בדיוק כמו שיצא מפיו.
ימלא ה' במהרה את אשר נלקח
עלה והצלח בכל טוב ואין טוב וכו'
ידידך
דב
♦ ♦ ♦