אשדוד
שעת אמירת הנרות הללו לשיטת המסכת סופרים
איתא במסכת סופרים (פ"כ ה"ו): "וכיצד מברכין, ביום הראשון המדליק מברך שלש והרואה שתים, המדליק אומר בא"י אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר [של חנוכה], ואומר הנרות האלו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים וכל שמונת ימי חנוכה הנרות האלו קודש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתך, בא"י שהחיינו, ואומר שעשה נסים לאבותינו".ומפשטות לשון מסכת סופרים משמע שאת כל זה אומר לפני ההדלקה. אכן, לכאורה הוא תמוה מאוד, שהרי הברכה הראשונה היא ברכה על ההדלקה, ואם יאמר אחריה הנרות הללו הרי זה הפסק גדול בין הברכה למצוה.
♦
גירסת המהר"ם ובית מדרשו במסכת סופרים
בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' ס"ו) כתב: "גרסינן במסכת סופרים המדליק נר חנוכה אחר שהדליק אומר הנרות הללו אנו מדליקין", ובמרדכי (שבת רמז רס"ח) כתב: "העתקתי ממסכת סופרים מדליק ואומר הנרות האלו", ובהגהות מיימוניות (הלכות חנוכה פ"ג ס"ק ב') כתב: "במסכת סופרים פ"כ שיש לומר אחר ההדלקה נוסח זה הנרות הללו אנו מדליקים... ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים, וכן היה רגיל מהר"ם ז"ל", ובתשבץ קטן (סי' תקע"ו) כתב: "זה מצאתי במסכת סופרים שחוב הוא לומר אחר הדלקת נר חנוכה הנרות הללו אנו מדליקין", וכ"כ הטור (או"ח סי' תרע"ו): "גרסינן במסכת סופרים המדליק אחר שהדליק אומר הנרות הללו אנו מדליקין", וכ"כ האבודרהם: "ואמרינן במסכת סופרים המדליק נר חנוכה אחר שהדליק אומר הנרות הללו אנו מדליקין".ולכאורה, לפי גירסא זו מבואר במסכת סופרים חידוש גדול, שהברכות שעשה ניסים ושהחיינו נאמרות לאחר ההדלקה, ולא לפניה כמנהגינו, שהרי הברכות הללו כתובות במסכת סופרים אחרי נוסח הנרות הללו, ופשוט שא"א לפרש שהכל נאמר בשעת ההדלקה[2], שהרי ההדלקה קצרה מאוד (ובפרט ביום הראשון שמדליקים רק נר אחד) ולא יתכן לומר בה את כל נוסח הנרות הללו ושעשה ניסים ושהחיינו.
ולפי דרך זו צריך לומר דמסכת סופרים סוברת כשיטת השאילתות (שאילתא כ"ו) והרמב"ן (בתורת האדם ענין הרפואה) וספר הפרדס לר' אשר ב"ר חיים (שער ח'), דברכת שעשה ניסים ושהחיינו אינן על המצוה אלא על הנס, ומה שמברכים אותן על הנר הוא כגדר הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל. ולפ"ז אדרבה, עיקר זמנן של הברכות הללו הוא אחר ההדלקה, שהרי אז הוא רואה את הנרות. ורק במגילה, שא"א לברך בשעת הקריאה, תקנו לברך לפניה, אך בנר חנוכה שאפשר לברך בשעת הראיה, הכי עדיף טפי.
אמנם, ודאי שהמהר"ם ותלמידיו לא נהגו כן אלא בירכו שעשה ניסים ושהחיינו לפני ההדלקה, וכמו שכתב במנהגים דבי מהר"ם: "ובלילה ראשונה מדליקין נר א' ומברכין לפניו ג' ברכות להדליק שעשה ושהחיינו", ואף שבהגהות מיימוניות כתב: "במסכת סופרים פ"כ שיש לומר אחר ההדלקה נוסח זה הנרות הללו אנו מדליקים... ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים, וכן היה רגיל מהר"ם ז"ל", כוונתו רק שהמהר"ם נהג כמסכת סופרים בענין אמירת הנרות הללו, ולא באמירת הברכות לאח"כ[3].
וכמה אחרונים כתבו שיש ט"ס במסכת סופרים, וצריך לגרוס שהחיינו ושעשה ניסים לפני הנרות הללו, אך זהו דוחק, כי בכל הכת"י איתא כנוסחתינו, וכן הוא בהגה"מ הנ"ל, וכן בהגהות הגר"א לא הגיה בזה כלום.
ויש לציין שבמסכת סופרים מהדו' היגר ערך את המסכת סופרים ע"פ הרבה כתבי יד, ולא הביא שום כתב יד שגרס כגירסת המהר"ם, שאומר הנרות הללו אחרי ההדלקה, אלא הביא הרבה כת"י שגרסו "ומתנה ואומר הנרות האלו".
♦
דרכו של מה"ר יעקב מיישטרי בביאור המסכת סופרים
ובספר לקט יושר [לתלמיד התה"ד] (ח"א עמ' קנ"ב) העתיק את דברי המסכת סופרים בנוסח אחר קצת, ולפי גירסה זו כתב שחכם אחד בשם "מה"ר יעקב מיישטרי" ביאר את כוונת המסכת סופרים באופן אחר, וזה לשונו שם:"הנרות הללו אנחנו מדליקין על הנסים ועל הישועות ועל הנפלאות שעשית לאבותינו ע"י כוהניך הקדושים וכל מצות שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הן ואין לנו רשות להשתמש לאורן אלא לראותן בלבד, כדי להודות לשמך על ניסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתיך. ברוך שהחיינו ואשר עשה ניסים, וזה הנוסח כתבתי מכ"י, וכן מהר"י מינץ יצ"ו, וראיה שהקדים שהחיינו לאשר עשה נסים, ולפי שמצאתי במסכת סופרים ורציתי לדקדק ברוך שהחיינו ואשר עשה ניסים אינו מנוסח הנרות הללו, אלא סדר ברכות הוא מנה. ולא הודה לי מה"ר יעקב מיישטרי יצ"ו אלא הנוסח כן הוא".כלומר, שר' יוסף בן משה מחבר הלקט יושר רצה לבאר בלשון המסכת סופרים שהמילים "ברוך שהחיינו ואשר עשה ניסים", אינן חלק מנוסח הנרות הללו, אלא הכוונה שאחר שסיים לומר הנרות הללו מברך שעשה ניסים ושהחיינו, והציע את ביאורו לפני ר' יעקב מיישטרי (אחד מחכמי איטליה, מהעיירה מיסטרי שעל יד ונציא, נזכר בלקט יושר פעמים רבות), אך ר' יעקב לא קיבל את ביאורו, אלא ביאר שמילים אלו הן חלק מנוסח הנרות הללו.
[ומה שכתב הלקט יושר: "וראיה שהקדים שהחיינו לאשר עשה נסים, ולפי שמצאתי במסכת סופרים ורציתי לדקדק", אין לו שום הבנה, וניכר שסדר הדברים נשתבש ע"י המעתיקים, (ואמנם העירוני שנוסח זה מופיע גם במהדורה החדשה של הלקט יושר ע"פ כת"י המחבר, אך יתכן שהכת"י עצמו ניתן לקריאה בכמה אופנים, וצריך בדיקה בגוף הכת"י), ולענ"ד הסדר הנכון בדבריו הוא כך: "ולפי שמצאתי במסכת סופרים רציתי לדקדק דברוך שהחיינו ואשר עשה ניסים אין מנוסח הנרות הללו, אלא סדר ברכות הוא מונה, ולא הודה לי מה"ר יעקב מיישטרי יצ"ו אלא הנוסח כן הוא, וראיה שהקדים שהחיינו לאשר עשה נסים", דהיינו שר' יעקב הביא ראיה לביאורו, שהרי סדר הברכות הוא שעשה ניסים ואח"כ שהחיינו, ואילו במסכת סופרים כתוב שהחיינו ואח"כ שעשה ניסים, ומזה הוכיח שכוונת המסכת סופרים במילים הללו אינה לברכות, אלא הוא חלק מנוסח הנרות הללו].
אמנם ביאורו הוא דוחק גדול, כי המילים "ברוך שהחיינו ואשר עשה ניסים" אינם נראים שייכים כלל לסוף הנרות הללו, ואינם מתאימים כלל למטבעות הלשון המקובלים בכל הברכות והתפילות.
♦
דרכו של המהרי"ל בביאור דברי המסכת סופרים
ובשו"ת מהרי"ל (סי' קמ"ה) נשאל על דברי המסכת סופרים הללו, והשיב: "ומה שמאחרים הנרות הללו אחר כל הברכות, נ"ל משום דאין להדליק עד שיגמור כל הג' ברכות הכא כמו שעושין בקריאת מגילה ונטילת לולב דכולהו בעינן עובר לעשייתן, ומסכת סופרים איכא למימר דסבירא כמ"ד בירושלמי בשעת עשייתן, ואנו אין לנו אלא תלמוד דידן דעיקר, וכ"ש דאין מנהג פשוט לאמרה, והיאך נפסיק בטפל לבין העיקר".כלומר דהמהרי"ל נשאל מדוע אין אנו נוהגין לומר הנרות הללו אחרי הברכה הראשונה, כמבואר במסכת סופרים, ותירץ המהרי"ל דמסכת סופרים סבירא לה כמ"ד בירושלמי שכל הברכות נאמרות בשעת עשייתן, ולכן אומרים את הברכות בשעת ההדלקה, ולפ"ז שפיר שייך לומר הנרות הללו בין הברכות ואין לחוש משום הפסק בין הברכה למצוה, דהא כל הברכות נאמרות בשעת ההדלקה ממש.
אמנם, נראה דודאי אין כוונתו שלשיטת המסכת סופרים אומרים את כל הברכות והנרות הללו בתוך כדי פעולת ההדלקה, דהא ההדלקה עצמה אינה כ"כ הרבה זמן, ובפרט ביום הראשון שמדליק רק נר אחד, אלא נראה דס"ל דבכל החצי שעה אחרי ההדלקה עדיין חשיב שעת עשייתה, דס"ל ד"בשעת עשייתן" אין זה דוקא ברגע העשיה אלא גם בכל הזמן שנמשך קיום המצוה. וכן משמע בתוס' סוכה (ל"ט ע"א סד"ה עובר) ובראבי"ה (סי' תרצ"א) ובאו"ז (הלכות תפילין סי' תקפ"א) ע"ש (אך בעיטור הלכות תפילין שער א' חלק השמיני נראה דדוקא בשעת מעשה המצוה, ע"ש). ולא מבעיא אי ס"ל למסכת סופרים דכבתה זקוק לה, דא"כ ודאי דהמצוה נמשכת במשך כל החצי שעה, אלא אפילו אי ס"ל כבתה אין זקוק לה, מ"מ י"ל דכיון דלכתחילה צריך להדליק באופן שיהיה דלוק כל הזמן הזה נמצא דעדיין המצוה עומדת ונראית לפנינו ושייך לברך עליה[4].
♦
דרך נוספת בביאור דברי המסכת סופרים לפי הגירסא שלפנינו ובכת"י
והנה, ביאורו של המהר"ם במסכת סופרים יתכן רק לפי גירסתו שם, שאומר הנרות הללו אחרי ההדלקה, אך לפי גירסתינו וגירסת הכתבי יד שיש לפנינו א"א לפרש כן. וגם מה שביאר המהרי"ל הוא רק משום שהיה פשוט לו שלא יתכן שכוונת המסכת סופרים היא שהמדליק אומר את הכל לפני ההדלקה, דא"כ אמירת הנרות הללו הויא הפסק בין הברכה למצוה. אך יש להעיר, דאחר העיון בלשון המסכת סופרים לפי הגירסא שלפנינו נראה בעליל דנוסח הנרות הללו אינו נוסח בפני עצמו, אלא הוא חלק מגוף הברכה השניה:ונתבונן שוב בלשון המסכת סופרים שם: "וכיצד מברכין, ביום הראשון המדליק מברך שלש והרואה שתים, המדליק אומר בא"י אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר, ואומר הנרות האלו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים וכל שמונת ימי חנוכה הנרות האלו קודש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתך בא"י שהחיינו, ואומר שעשה נסים לאבותינו".
והמתבונן יראה שלפני כל אמירה הקדימה מסכת סופרים את המילה "אומר", מלבד ברכת שהחיינו, שלפניה לא כתוב "אומר", שהרי בברכה הראשונה כתוב "המדליק אומר בא"י אקב"ו להדליק נר", וכן באמירת הנרות הללו כתוב "ואומר הנרות האלו", וכן בברכת שעשה ניסים כתוב "ואומר שעשה נסים לאבותינו", אך בברכת שהחיינו לא כתוב "ואומר", אלא כתוב רק "בא"י שהחיינו" (אמנם, במסכת סופרים מהדורת היגר כתב גם שם "ואומר", אך בהערות שם ציין שברוב הכת"י ליתא תיבה זו), והדבר אומר דרשני.
ונראה ברור מזה שלפי נוסח מסכת סופרים הנרות הללו ושהחיינו אינם שני דברים, אלא הכל הוא ברכה אחת ארוכה, המתחילה ב"הנרות הללו" ומסתיימת ב"בא"י שהחיינו", ולפ"ז אין כאן כל הפסק בין הברכות, כי הנרות הללו הוא ממש חלק מברכת שהחיינו. וא"כ שפיר י"ל כפשוטן של דברים, שכוונת המסכת סופרים היא שכל הברכות הללו נאמרות לפני ההדלקה.
והמהרי"ל שלא פירש כן, יתכן שבנוסח המסכת סופרים שהיה לפניו היה כתוב "ואומר" גם לפני ברכת שהחיינו, כנוסח אחד מכתבי היד, אך לפי הנוסח שלפנינו (שהוא נוסח רוב כתבי היד) ודאי דהכוונה כמו שנתבאר.
ולפי זה נמצא שלפי מנהג המסכת סופרים אמירת "הנרות הללו" היתה רק ביום הראשון של חנוכה, שהרי כל נוסח הנרות הללו הוא חלק מברכת שהחיינו, וברכה זו נאמרת רק ביום הראשון, אך בשאר הימים לא אמרו כלל הנרות הללו. וכן משמע מדברי המסכת סופרים בסוף אותה הלכה: "מכאן ואילך המדליק מברך להדליק ושעשה", ולא כתוב שאומר "הנרות הללו".
ולפ"ז יבואר היטב הנוסח "וכל שמונת ימי חנוכה הנרות האלו קודש" וכו', ולכאו' תמוה וכי לא די לומר "הנרות האלו קודש", ולשם מה צ"ל "וכל שמונת ימי חנוכה", הלא בכל יום ויום אומרים כך על הנרות שהדליקו באותו יום. אכן, לפי מה שנתבאר שנוסח זה נתקן רק ליום הראשון ניחא שפיר, דלהכי תיקנו לומר "וכל שמונת ימי חנוכה", כדי להזהיר ולהזכיר שבכל שמונת הימים אסור להשתמש לאור הנרות, ולא רק ביום הראשון.
ומה שלא תקנו לומר הנרות הללו בשאר הימים היינו משום דאין זה נוסח בפני עצמו אלא רק חלק מברכת שהחיינו, וברכה זו נאמרת רק ביום הראשון.
אכן באמת צ"ב למה יסדו כאן נוסח כ"כ ארוך לברכת שהחיינו, ומאי שנא משאר כל המועדים שמברכים רק שהחיינו וקיימנו וגו' ללא כל תוספת.
ונראה לבאר בס"ד, דהנה בשעה"צ (סי' תרע"ו סק"ג) נסתפק במי שלא בירך שהחיינו עד אחר ההדלקה של יום שמיני, האם יכול לברך, וכתב דאפשר דיכול לברך כי ברכת שהחיינו דחנוכה היא על עצם הזמן דחנוכה ולא על ההדלקה, והביא ראיה מהמאירי שבת (כ"ג ע"א) שכתב: "מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות יש אומרים שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה א' ושעשה נסים בכל הלילות, והדברים נראים". אמנם, כבר העירו עליו רבים[5] שבמאירי מגילה ד' ע"א כתב להדיא להיפך, שכל יום שאין בו כוס לקידוש אין בו ברכת הזמן, וברכת הזמן של חנוכה היא על ההדלקה ולא על היום, ע"ש[6]. וכ"כ הפר"ח סי' תרע"ו ועוד אחרונים.
ולפי מה שנתבאר בכוונת מסכת סופרים שנוסח הנרות הללו הוא חלק מנוסח שהחיינו, נמצא דלשיטת מסכת סופרים ודאי דברכה זו היא רק על הנרות ולא על היום. ולפ"ז י"ל דזהו הטעם שבחנוכה הוסיפו בברכה זו נוסח ארוך על ענין הנרות, כיון שאם היו מברכים רק את ברכת שהחיינו הנאמרת בכל יו"ט, אזי היה מקום להבין שהברכה היא לא על ההדלקה אלא על עצם היום, ולכן תקנו את נוסח הנרות הללו יחד עם ברכת שהחיינו, כדי להראות בבירור שברכה זו אינה על עצם הזמן אלא רק על מצות הדלקת הנרות
(אמנם, לפ"ז צ"ע למה בברכת שהחיינו על קריאת המגילה בפורים לא הוסיפו נוסח כדי שיהיה ניכר שהוא על הקריאה ולא על היום, ואף שיש לכוין בברכה זו גם על שאר מצוות היום, וכי קשה לתקן נוסח השייך על כולם, ואולי באמת גם שם היה להם נוסח ארוך, אף שלא נזכר במ"ס פי"ד, וצ"ע).
[אמנם, במסכת סופרים מהדו' היגר כתוב לפני הנרות הללו "ומתנה ואומר", ובסוף ההלכה כתוב "מכאן ואילך המדליק מברך להדליק ומתנה". ואפשר דר"ל שבשאר הימים ג"כ אומר הנרות הללו וחותם בא"י שעשה ניסים, והכל נחשב חלק מנוסח שעשה ניסים, ואולי באמת היו אצל בני א"י שני מנהגים בזה, ומזה באו שינוי הנוסחאות].
אמנם, כל זה כתבתי רק כדי לבאר את שיטת מסכת סופרים, אך למעשה מנהג ישראל תורה הוא, שכיום אומרים הנרות הללו בכל הימים אחרי ההדלקה, והדין דין אמת שלדידן יש לומר הנרות הללו לאחר ההדלקה, כי לדידן אין זה חלק מנוסח הברכה [כי מסכת סופרים נכתבה בא"י בזמן האמוראים או הגאונים, ורוב דבריה הם ע"פ שיטת אמוראי א"י, אך אנו נגררין אחר מנהג בבל, דלדידהו נוסח הברכה הוא רק שהחיינו וגו', כמבואר בשאילתות (שאילתא כ"ו) ובבה"ג (סי' ט') ובסדר רב עמרם גאון ובכל הראשונים], ולדידן אמירת הנרות הללו היא רק מנהג בעלמא וא"א להפסיק בו בין הברכות.
♦ ♦ ♦