ביאורים והארות בפשט בפיוט "מעוז צור"
הפיוט מעוז צור נתקבל בכלל ישראל, ויש הרבה ללמוד מהעיון בו ומהדקדוק במילותיו.הפיוט בנוי מששה בתים. הבית הראשון הוא פתיחה לפיוט, והוא שבח שבא יחד עם בקשה על העתיד.
לאחר מכן ארבעה בתים המספרים איך שה' גאל אותנו מצרות שונות במהלך ההסטוריה. וזה מדרך ההודאה, כשמודים על דבר לא להודות עליו לבדו, אלא על עוד ניסים וטובות שאירעו לו (ומקור לזה מדברי חז"ל ברכות נד, א ממר בריה דרבינא שנעשו לו שני ניסים, וכשהודה על השני חזר והודה על הראשון. וכן בברכת המזון, מודים לא רק על המזון אלא גם על הארץ והברית והתורה, וכן יש פיוטים שונים שנתקנו על דרך זו שמוסיפים על ההודאה, כמו בפיוט "ובכן ואמרתם זבח פסח" ועוד). ולכן כשבאים להודות על חנוכה יש להודות על עוד מאורעות היסטוריים.
והבית הרביעי כולו מדבר מענין נס חנוכה, והבית השישי והאחרון כולו בקשה על העתיד.
יש לשים לב שהפיוט חובר בלשון יחיד, וכששר כל אחד את השיר הוא שר אותו כמשורר על עצמו, וישנם עניינים בשיר השייכים לכל יהודי כשלעצמו, לדוגמא, בבית השני 'רעות שבעה נפשי ביגון כוחי כילה' אף שהבית מדבר על מצרים, אבל יהודי בגלות הרי הוא ברעה וביגון. וכאילו כל אחד שר את מילותיו של המשורר מעצמו.
♦
מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח תכון בית תפילתי. מעוז מלשון חוזק, ה' החזק הוא צור ישועתי, ממנו ישועתי החזקה כצור. או שמעוז וצור שניהם כינוי להקב"ה, ואנו תולים את הישועות בקב"ה ולא בטבע חלילה, ולכן בחר כאן הפייטן בכינוי 'צור' המבטא את חוזקו של ה', הוא שעשה את ישועתי. וה' נקרא 'צור'.
לך נאה לשבח. לכאורה, הרי יש חיוב לשבח, ואין זה רק נאה, רק שכאן הוא כאומר: אני מכיר בזה שכך ראוי אף אילו לא היה חיוב.
ואני מכיר כי רק לה' נאה לשבח, היות ורק הוא עושה את הניסים, ולא לאחר חלילה.
תכון בית תפילתי. בקשה שבאה מתוך רצון להודות בשלימות, וכאומר שרוצה להקריב תודה רק אי אפשר, והלוואי ויכונן ה' את בית המקדש שהוא בית לתפילה, וכבר אוכל להקריב תודה, שהיא שלימות בהודאה. (וראה במגילה יח, א "כיון שבאת עבודה באת תודה"). והיות שזה היה בזמן הזה יש מעלה מיוחדת לבקש על זה כעת.
לעת תכין מטבח מצר המנבח. באותה עת שהקב”ה יעשה נקמה מהגויים המפחידים את ישראל, ככלב הנובח ומפחיד. והגויים עזים וחצופים, כ"כלבים עזי נפש", שכלב, אפילו קטן, מעיז ומתחצף מול מי שחזק ממנו, וכן הגויים אויבי ישראל רוצים לפגוע בנו בחוצפה (במדרש רבה שמות נא, ה מבואר שמה שהגויים נלחמים עם ישראל הוא כי הם אינם יכולים להלחם בקב”ה). עוד, שמנבח משל למגדף. וכמו כלב שהוא ביטוי לחוצפה.
אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח. וכשיבנה אוכל להודות על הכל וגם על חנוכת המזבח. כוונת הפייטן להודות לקב"ה על מה שהיה, כהודיה על העבר בצורה של בקשה על העתיד.
מה שנזכר חנוכת המזבח בפרט משאר הבנין, כיון שבזמן החשמונאים הבית היה בנוי, והם חדשו את המזבח. ומלבד זאת, למזבח יש חשיבות בפני עצמו, כי מקריבים אף שאין בית, ואם כן יש לו חשיבות יותר משאר עניני המקדש, שהוא חשוב אף לבדו לעבודה.
♦
א. ב.
רעות שבעה נפשי ביגון כוחי כילה. בהקדמה כבר הבאנו, שמדבר על עבר ועתיד בלשון הוה, ומכיון שגם הפייטן נמצא בזמן גלות ולכן אומר הוא על עצמו "רעות שבעה נפשי ביגון כוחי כילה" שזה מתאים לזמנו גם כן.ויש לדעת, שכל הגלויות אין זה רק גלות לגוף אלא גם לנפש, שבגלויות אצל הגויים אנו בסכנה רוחנית שאנו לומדים ממעשיהם, וזה חלק מעונש הגלות. וזהו 'שבעה נפשי', הנפש, חלק הרוחני שבאדם גם הוא שבע רע מהגלות. וכן היה במצרים שנאמר על ישראל "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". ממה שלמדו מהמצרים.
חיי מררו בקושי בשיעבוד מלכות עגלה. מצרים נקראת עגלה, וכלשון הכתוב (ירמיהו מו, כ) "עגלה יפה פיה מצרים...".
ויתכן, שהשתמש בתואר זה דוקא, כי מרמז על מצרים שעבדו לע"ז של שור, וכלשון המלבי"ם שם: "מצרים היו מכבדים ומעריצים את השור שיחסו לו אלהות... ובזה ממשיל מצרים לעגלה יפיפיה שהוא העגל שעבדו לו, שהיו בוחרים שיהיה יפה מאד".
ומהשפעת המצרים נגרם חטא העגל, וכמו שמבואר בזוהר (שמות דף קצא, א) שהיו שני מכשפים מצריים ששמותם יונוס וימברוס שעלו עם ישראל והם עשו את העגל, ולכן נזכר כאן את שיעבודה של מלכות עגלה, שגרם גם השתעבדות רוחנית והשפעה קלוקלת על ישראל. ומחטא העגל אנו סובלים עד היום, כמוש"כ בחז"ל (סנהדרין קב, א) שכל פורענות יש בה מקצת מעונש העגל.
ובידו הגדולה. גאולת ה' מתייחסת אל ה'יד' כמ"ש ביד חזקה ובזרוע נטויה, ולפי הקבלה (ראה תיקו"ז ט, א) הגדולה זה מידת החסד.
הוציא את הסגולה. אף שעם ישראל נקרא סגולה במתן תורה (שמות יט, ה), על שם העתיד נקרא כן כבר ביציאת מצרים. או יתכן, שבעצם נקראים סגולה מכח האבות, שהיינו סגולה בעצם, וממתן תורה נהיינו גם סגולה מכל העמים.
חיל פרעה וכל זרעו ירדו כאבן במצולה. חיל פרעה וזרעו של פרעה ירדו במצולות, והיה כאן סיום לשושלת המלוכה של פרעה (אף שלא מצאנו מקור ברור לכך שבניו היו עמו במלחמה, כנראה שכך סבר הפייטן). ולכאורה אף שלא כולם ירדו כאבן, כמבואר בחז"ל (ומובא ברש"י שמות טז, ה) שהיו ג' מדריגות בטביעת המצרים, ורק הבינונים שבהם ירדו כאבן, אבל כוונת הפייטן להדגיש שבכך היה נקמה במצרים וביטול לכחם של מצרים שפסק מהם כוחם, וכוחו של פרעה, וזה ירד במצולת ים סוף, ואין כוונתו כאן לפרט את כל המינים השונים של הטביעה, רק באופן כללי (ועיין רמב"ן דברים יא, ד).
♦
דביר קדשו הביאני. בפשטות הכוונה לבית המקדש, ואף שלכאורה הלשון 'הביאני' מתאים יותר למה שהקב"ה הביא את ישראל אל הארץ, ולא נזכרה כאן ארץ ישראל בפירוש, כי עיקר גדלותה של אר"י הוא ביהמ"ק, שהיא סביב בית המקדש (ולכן מתאבלים בת"ב אף שעוד היו בארץ ישראל [בבית שני] ערים גדולות. ולכן אנחנו ממשיכים להתאבל על החורבן גם בזמן שאנו שוב בארץ ישראל, כי העיקר שהוא בית המקדש – איננו).
וגם שם לא שקטתי. בארץ ישראל, שהיא סביב בית המקדש.
כי זרים עבדתי. אף שהחורבן היה מפני ג' דברים ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים (כמבואר ביומא ט, ב), אין הכוונה כאן להסביר את סיבת החורבן והגלות לבד, אלא גם את מה שתמיד 'לא שקטתי', שזה היה בגלל ע"ז (וראה שופטים פרק י' איך שרואים בעליל שכשעם ישראל עבדו ע"ז תיכף היה מצב של אי שקט והיו הגויים שולטים עליהם). וגם הוא עיקר מה שגרם לחורבן, כי אם היו מאמינים בה' כראוי, ולא היו עובדי ע"ז לא היו חוטאים כל כך, ועבודה זרה גורמת לשאר עבירות חמורות, כמו שאנו רואים בפסוקים, 'אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי' שאם אין יראת אלוקים, אז יש "והרגוני" ויש "על דבר אשתי" וכן בחטא העגל "ויקומו לצחק" ושם היה הריגת חור. וכן בכל מקום שיש ע"ז על פי רוב הוא יחד עם עריות.
ויין רעל מסכתי. נסכתי יין לע"ז, או שזה מליצה על כך ששתיתי את הצרות שנמשלו ליין התרעלה, וכנאמר בישעיהו (נא, יז): "קומי ירושלים אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו את קובעת כוס התרעלה שתית מצית" ובהרבה מקומות נוספים בתנ"ך.
כמעט שעברתי. מן העולם.
אלא ש"קץ בבל זרובבל". שהעלה את היהודים מבבל (ושמו 'זרו – בבל' על שם היציאה מבבל כאומר תזרו - תשליכו את עול בבל מעליכם וצאו ממנה).
לקץ שבעים נושעתי. לאחר שבעים שנה, כמו שהבטיח הקב"ה (ירמיהו כט, י) "לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה", אז נושעו. (וראה מגילה יא, ב).
♦
ג. ד.
כרות קומת ברוש ביקש אגגי בן המדתא. מרדכי נקרא ברוש, ובגללו רצה המן להרוג את כולם.ונהיתה לו לפח ולמוקש פח ומוקש, הפח הוא המלכודת, והמוקש הוא המכה, ויתכן שהפירוש הוא, מה שאמר חרבונא "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך" (אסתר ז, ט) שהמן רוצה להרע לאהובו של המלך בזה ירד מגדלותו (וביותר לפי הגר"א, המפרש שמהלשון "אשר דבר טוב על המלך" חשב אחשרוש שהמן חשב שהעץ טוב לתלות את אחשורוש), ו'מוקש' הוא מה שבפועל נוקש ונלכד שנתלה בו.
וגאוותו נשבתה. גאוותו של המן היא שגרמה למפלתו, שרצה שכולם ישתחוו לו, שזה גרם לו להתקנאות במרדכי שלא הסכים להשתחוות לו, ועל ידי זה הגיע לכך שרצה לתלות את מרדכי עד שגאוותו נשבתה. וכן הוא בפיוט שאומרים אחר קריאת מגילת אסתר "גאה בעשרו וכרה לו בור, וגדולתו יקשה לו לכד".
ראש ימיני נשאת. הקב"ה רומם ונישא את מרדכי שנקרא איש ימיני, ונהיה משנה למלך אחשורוש.
ואויב שמו מחית לא רק המן נמחה, אלא גם שמו, שנתנו למרדכי את בית המן ושמו נמחה, ואפילו על ביתו לא נקרא שמו.
רוב בניו וקניניו על העץ תלית. אפשר שרוב הכוונה לרבים, אבל לא רוב ממש, כי יש דעות בחז"ל שהיו לו מאות בנים, ולא מצינו שנתלו אלא עשרה.
ומה שכתוב קניניו, יש שפירשו לפי דברי הגמרא (מגילה טו, ב) "שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו", ואם כן נתלה עם קניניו החקוקים על לבו [והיה אפשר לפרש 'ואויב שמו מחית עם רוב בניו וקניניו, ואותו על העץ תלית. והביאור, שהפייטן מפרט, את גאוותו הנשבתת של המן, שהנה מצאנו בו ג' עניני גאווה: (אסתר ה, יא) "ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך" וכל זה נשבת, גדולתו: בכך ש'ראש ימיני נשאת ואויב שמו מחית' בניו וקניניו: שמחית את שמו עם 'רוב בניו וקניניו', ואותו 'על העץ תלית' ודוחק קצת בלשון].
♦
יונים נקבצו עלי. כפי המתואר בקורות הימים, באו היונים על ישראל כמה פעמים, ולכן מציין את התקבצותם, וזה חלק מתיאור הצרה, שהתקבצו כמה פעמים.
אזי בימי חשמנים. כינוי לחשובים, והכוונה לבני חשמונאי. ואומר 'אזי בימי חשמנים' שהקב"ה הביא את יוון דוקא אז בימי החשמונאים הצדיקים שיהוו משקל נגד ליוון, כי הקב"ה מכין רפואה למכה, וכמבואר בחגיגה ה, ב: "אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם. כיון שאבדה עצה מבנים - נסרחה חכמתן של אומות העולם. ואי בעית אימא מהכא ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך". ע"ש שהקב"ה נותן כח קדושה כנגד הטומאה.
ופרצו חומות מגדלי. לבטל את ההבדלה בין ישראל לגויים, וכל כך היתה חמורה פריצה זו עד שלדורות אח"כ תקנו השתחוואה כנגד פרצות אלו.
ביהמ"ק נקרא מגדל, כמ"ש צוארך כמגדל השן.
[עם ישראל יש לו תפקיד להיות אור לגויים, אבל כל זה שישראל הוא בבחינת 'אני חומה' אז 'שדי כמגדלות' אז יכול ללמד לגויים, אבל היונים לא חפצו בזה רק רצו שישראל יתערבו ביניהם, וכן כאן הם פרצו ורצו לבטל את החומות, שהן 'שדי כמגדלות'].
וטמאו כל השמנים. לא שפכו אלא טמאו - פגיעה רוחנית גרועה מפגיעה גשמית.
ומנותר קנקנים. הקנקן שנותר משאר הקנקנים.
נעשה נס לשושנים. לישראל שנקראים שושנים. ואפשר שמה שנקט שושנים, שהן גדילות בין הקוצים, וכן כאן ישראל שהיו בין היוונים ועם כל זאת התקיימו ולא למדו מהיוונים.
בני בינה ימי שמונה. בינה היא להבין דבר מתוך דבר, החכמים שבאותו הדור, התעמקו והבינו שאף שהנס היה רק שבעה ימים (כקושיית הבית יוסף) תקנו שמונה, כי הבינו שגם הטבע הוא נס, וגם עליו צריך לקבוע הודאה (וכמו שתירץ הסבא מקלם את קושיית הב"י).
קבעו שיר ורננים. בחז"ל מבואר שקבעו הלל והודאה, שיר הוא 'הלל' ורננים הודאה, ככתוב 'בואו לפניו ברננה'.
♦
ה. ו.
חשוף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה. זרוע זה ימין שכעת הוא נסתר, ואנו מבקשים שתהיה הגאולה בגילוי כמו הזרוע שהוא מקום גלוי ובולט, וכמו שהיה בגאולת מצרים 'בזרוע נטויה'. בזמן הגלות נאמר "השיב אחור ימינו" וכאילו הימין נעלמת ונסתרת, ומבקשים חשוף זרוע.וקרב קץ הישועה. בתפילה אנו אומרים שהקב"ה הוא "מחיה מתים" "בונה ירושלים" "מצמיח קרן ישועה" בלשון הווה, וזאת משום שהקב"ה פועל את כל אותם הדברים תמיד, ומוביל את העולם לקראת קיומם של כל עניינים אלו בפועל, ואנו מבקשים שיקרב את קץ הישועה, את סיומו של תהליך הישועה. וכן יש לפרש "ארכה לנו הישועה", שתהליך הישועה ארוך.
נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה. מאדום הרשעה, וכן עשיו נקרא 'עשיו הרשע'. שתמיד רוצה להרע, ולהרוג את יעקב וכן בחז"ל נקראת רומי הרשעה (וראה מלאכי א "וקראו להם גבול רשעה").
כי ארכה לנו הישועה ואין קץ לימי הרעה. אנו מאמינים בה' שכל עיכוב הגאולה הוא בחשבון, ולא חלילה מתלוננים על הנהגתו של הקב"ה, אלא, שלנו נראה שהזמן עד שתבוא הישועה הוא ארוך ולכן אנו מבקשים שיקרב את קיצה של הישועה.
דחה אדמון. את עשיו האדמוני.
בצל צלמון. בגיהנום שנקרא צלמון - צלמוות.
הקם לנו רועים שבעה. (יש נוסח רועה שבעה, והכוונה שווה, ורק לתפארת השיר נכתב כך) תפקיד הז' רועים, שייך אל הגאולה (ראה מיכה ה, ד: "והיה זה שלום אשור כי יבוא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמונו עליו שבעה רועים". וראה סוכה נב, ב) ואנו מבקשים שהקב"ה יקים לנו את זכותם, או שישלים את פעולות הז' רועים שפעלו עניינים שונים בכל מהלך ההיסטוריה לקראת הגאולה כדי שתשלם הגאולה. במהרה בימינו אמן.
♦ ♦ ♦