מהותו של חנוכה בשיטת הרמב"ם - הרב אופיר שירה
הרמב"ם לקח את שני המועדים שתוקפם מדרבנן ועשה מהם קובץ אחד, בפרקים א-ב הלכות מגילה ובפרקים ג-ד הלכות חנוכה.אם היינו שואלים אדם מן השורה מהי המצוה המרכזית של חנוכה, ללא ספק הוא היה עונה מצוות הדלקת הנרות. והנה, הרמב"ם כתב בפ"ג את הלכות ההלל [של כל השנה] ורק בפ"ד את הלכות הדלקת הנר! וקשה בתרתי: חדא, מדוע מצא לנכון הרמב"ם לרשום את הלכות ההלל בהל' חנוכה, ולא בהל' תפילה או לכה"פ בהל' ר"ח או סוכות (דהוא חג מדאו' ותשעה ימי הלל בו). ועוד קשה בהל' חנוכה עצמן, מדוע לא נשנו הל' הדלקת הנרות ברישא?
והנה, הרא"ם (בחידושיו על הסמ"ג הל' חנוכה עמ' כ"ו) הקשה אהא דאיתא בשבת כ"א: "לשנה האחרת קבעו בהלל והודאה"[2], אמאי לא הזכירה הגמרא שקבעו את הדלקת הנר, שללא ספק היא עיקר מצות החנוכה[3]?
אכן, הר"י מלוניל (בפירושו לרי"ף שבת כא ע"ב) כתב בזה דקמ"ל הברייתא דאפי' ללא נס פך השמן[4] היו קובעים את ימי חנוכה למועד[5], שנס השמן הוא רק קומה ב' לקומה א' של נס הגאולה והישועה! וא"כ, לפי דבריו ההלל בחנוכה אינו רק "סעיף בתפילה" אלא מצוות החנוכה ומהותו, זו מצוותו המרכזית של החנוכה ורק בנוסף לזה יש את מצוות הדלקת הנר. ובזה מיושבים דברי הרמב"ם ששנה מצוות הלל ברישא[6].
והחילוק ברור, [7]שהרי אמירת הלל במועדים [כסוכות ופסח[8]] נתקנה משום השמחה שיש במועדים אלו מצד עצמותם, וכמו ר"ח דאיכא מנהגא בהא שהוא קצת יום של שמחה, אך לא אירע בימים אלו נס והצלה. ואילו בחנוכה, ההודאה היא על ההצלה הרוחנית[9] והגשמית גם יחד, ולכן זהו עיקר נשמתו של מועד זה. וק"ל ודו"ק.
והגר"ש קלוגר (בספרו קהילת יעקב, דרשה לחנוכה. הזכירו בהגהות חכמת שלמה לשו"ע או"ח סי' תרפ"ג) דן מה הדין אם יכול לקיים רק מצוה אחת מהשתים[10] - אמירת הלל או הדלקת הנר, הי - אמירת הלל או הדלקת הנר, הי מינייהו עדיף? וכתב שיאמר הלל! וע"ש. ולפי המתבאר מובן מאד, שכן אמירת הלל היא המצוה המרכזית.
♦