רב ומו"צ בית הוראה יד הרמ"ה
מח"ס אהל יעקב
ירושלים
האם מותר להרחיב או להקטין תפסן מפיות בשבת
לכבוד ידידי החשוב והיקר, הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, במח"ס גם אני אודך ומו"צ בבית ההוראה ברחובות. שלום וברכה וכל"ס.באתי כאן לרשום לכם במה שדיברנו בטלפון אודות שאלת הגאון רבי ישראל מאיר וויל שליט"א, במח"ס וביום השבת ושא"ס ומו"ל גליון מאיר דרך, אודות תפסן למפיות שהוא טוב גם גדול וגם קטן, אלא שיש מי שטוב לו גדול ויש מי שטוב לו קטן יותר. האם יש איסור מכה בפטיש לשנות את גודל התפסן בשבת.
וצדדי הספק הם האם אסור לעשות שינוי בחפץ כדי להתאים אותו לאדם מסוים, כשעל ידי כך לא מוסיפים כלום לחפץ ולא מחברים כלום, רק לוקחים את מה שקיים ומסדרים אותו כדי להתאים לתכלית הרצוי, ושוב יכול החפץ לחזור למצבו הקודם. ואפשר שלפי זה אם נדמו זאת לחפץ אחר שהוא כבר מושלם רק משנים את הדרגות או הגודל שלו, אולי זה כבר דומה למה שדנו הפוסקים לגבי סטנדר שיש מקילים ויש אוסרים, כמ"ש בסמוך.
אולם, שמא ניתן לדמות את זה למה שכתב הפוסקים לפי מה שנפסק להלכה (סימן שי"ד סעיף א' ומ"ב ס"ק ט') לגבי הרחבת נקב שיש בזה איסור תיקון מנא. וכבר מצאנו בפוסקים שכתבו שאסור להרחיב נקב של פיטמה של בקבוק תינוק כדי שתצא יותר תכולה אם החור יהיה יותר רחב. ואולי נידון דידן דומה לזה, מאחר וגם כאן משנים את החפץ כדי שיתאים לשלחן גדול או שלחן קטן, כשם שהפיטמה כעת מותאמת יותר לתינוק יותר גדול.
ונבאר בס"ד את יסוד ההיתר והאיסור בדוגמאות אלו, כדי לראות האם נידון דידן דומה להתיר או לאסור.
בביאור יסוד האיסור בקצרה, ונפק"מ לדינא במלאכת מכה בפטיש.
הנה, מבואר בגמ' שבת דף עה: והובא במשנה ברורה (סימן שי"ד ס"ק ח') מהרמב"ם (הל' שבת פרק כ"ג), שמכה בפטיש הוא שם הכולל לכל גמר מלאכה, שהוא תולדת אב מלאכה זו שהאומן מכה בפטיש על הכלי כדי להשוות את עקמימותו. ומצאנו כמה דוגמאות במסכת שבת לאיסור שכלול במכה בפטיש. בגמ' דף מח. נאמר: אין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת בתחילה. וטעם האיסור בכה"ג הוא משום שזו הפעולה האחרונה בתהליך יצירת הכלי, שעל ידה נעשה הכלי ראוי לתשמישו. וכן מובא שם האיסור לפתוח בית הצואר של חלוק בפעם הראשונה שכעת משווי ליה מנא. הסוגיא של מכה בפטיש רחבה מאוד, ואכמ"ל בזה, וכעת נציין רק מה שנוגע לנידון דידן.
המגן אברהם (סימן ש"מ ס"ק י"א) הביא מספר הזכרונות שמחט שנתעקמה אסור ליישר אותה משום מכה בפטיש. הא מבואר יסוד הדין, שאע"פ שהוא כבר כלי מושלם וגמרו לייצר אותו לגמרי, אם התקלקלה הצורה והוא מתקן אותו על מכונו, חייב משום מכה בפטיש. מיהו מבואר מהמשנה ברורה (סימן שיג ס"ק מ"ה) שאם הכלי מיועד לשנות אותו תדיר אין בו איסור של מכה בפטיש.
והנה, יש לדון במקרה המצוי לגבי כובע (מגבעות) שהתעקם. אם הכובע הוא רך והתקמט מותר לחזור וליישרו, כך פסק החזון איש הובא בדינים והנהגות (פרק י"ד אות כ"ד). והטעם הוא משום שאין בפעולה זו משום תיקון מנא, שהרי כיון שהוא רך לכן אין הכובע בגדר מקולקל אף בעודו מקומט, שהרי צורתו הראשונה עדיין עליו, וממילא מה שהוא מיישר אותו אינו נחשב לתיקון [מיהו אם הכובע התקמט לגמרי, לכאורה אף אם הוא רך מגדירים אותו כמקולקל ואסור לתקנו בשבת, ויש לעיין בזה]. וראה עוד במאור השבת חלק א' (מכתב י"א אות ח') שהגרשז"א היקל בזה. אמנם, אותם כובעים שהם קשיחים, אם הם התקמטו אסור לחזור וליישרם, כי בכובע קשה הקמטים נחשבים כקלקול בכלי, ולכן מה שהוא מיישר אותו הוי כתיקון כלי, כמ"ש לעיל לגבי מחט שהתעקם.
מבואר מכל הנ"ל, וכמ"ש במגן אברהם שם, שאף בכלי גמור שייך תיקון מנא כל עוד שכלי השלם מוגדר כעת ככלי מקולקל, דאז הוי דומיא למחט עקומה, שאסור לכל הדעות ליישר. ולמעשה בנידון דידן ראיתי שכבר כתבו גדולי הוראה שליט"א להחמיר בזה כמ"ש בספר חוט שני (פרק ל"ז) וכן הובא בספר החשוב והנצרך בכל בית ישראל "וביום השבת", שיש להחמיר בזה כדעת הגר"נ קרליץ שליט"א על פי המגן אברהם הנ"ל.
אמנם, נלענ"ד שאין להביא ראיה להחמיר מנידון של תיקון כובע בשבת כיון ששם אע"פ שהוא כלי שלם וגמור, מ"מ על ידי הקמיטות הוא מאבד את האפשרות להשתמש בשום שימוש של לבישת כובע, והוא לא מיועד לשום שימוש. משא"כ כלי דידן, בכל אופן הוא מיועד לשימוש, רק שלא לכל שולחן הוא מתאים, ולכן אין לו חסרון של כובע קמוט או מחט שהתעקמה, שמאבדים את עצם השימוש בכלי או חלק מהתשמישים של אותו כלי.
ודמות ראיה אולי נוכל להביא במה שדנו לגבי משקפת. בשו"ת ציץ אליעזר חלק ו' (סימן ו') בהשמטות הביא ששמע מהחזון איש לגבי משקפת שמותר לכוון אותה בשבת, וכך הביא בשש"כ (פרק ט"ז סעיף מ"ז) בשם עוד כמה פוסקים. והרי אע"פ שהכלי מתאים לאחד כך ולשני כך אין בזה חשש תיקון כלי. ויסוד ההיתר מובא בשו"ת דבר יהושע חלק ב' (סימן מ"ד) שהביא מה ששמע מרבו, הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל, שביאר שם את הסברא דכיון שיש בני אדם שיכולים לראות בו בלי כוונון, כגון מי שעין שלו רואה באותו הכוון שהמשקפת מכוונת כבר, ואין צריך לכוונה בכוון אחר, אך לפי עין הרואה של זה צריך לכוונה בכוון אחר. נמצא שאין חסרון בגוף המשקפת אלא בעינו של אדם, אבל הכלי מצד עצמו אין צריך שום תיקון, בכה"ג לא חשיב תיקון מנא אלא תיקון גברא.
ולכן, למשל לגבי התפסן, הרי באופן כשהברזל מכוון למשל לרוחב של 4 ס"מ הנה יש שולחנות שלהם הוא מותאם, אלא שלשולחן של 5 ס"מ אינו מותאם, וא"כ לא שייך לומר דכשהרחיבו למדה של 5 ס"מ שעכשיו הוא "תיקן" אותו, שהרי עכשיו הוא אינו ראוי לשולחן ברוחב 4 ס"מ. ומעתה דוגמאות הנ"ל, כגון ליישר דבר עקום, כמובן שאין קשר בין נידון דידן לזה, שהרי שם לוקחים דבר שאי אפשר להשתמש בו באופן רגיל וכפי מה שהוא מיועד לשימושו, וכעת ניתן להשתמש בו, הרי הוא בודאי נחשב כתיקון כלי.
כמו כן, מה שאסרו בשו"ע (סימן שי"ד סעיף א'), וכן הוא הסכמת כל הפוסקים, שיש איסור להרחיב את הפתח של הפיטמה, ואע"פ שלפי זה נמצא שהוא אסור גם אם כל התכלית של הרחבת החור הוא עבור שימוש של פלוני, ואילו לפני כן היה הפתח מתאים למישהו אחר, וכל המעשה הוא רק לשנות את ההתאמה של הכלי, ובכל זאת קיימא לן שאסור. מ"מ אין זה קשה למה שכתבנו להקל בתפסן, כי הלא הפיטמה יש בה חסרון אחד שאין בתפסן, והוא שאחרי הרחבת החור הוא ממש משנה אותו, כעין כלי חדש שכעת מיועד רק עבור אנשים מסוימים ולא חוזרים למצב הקודם שהיה בעבר, כשהחור היה יותר קטן. משא"כ בתפסן, שהוא במהותו לא מגביל מצד הכלי עצמו את השימוש של הכלי השלם, רק תלוי לפי בעל הבית אם יש לו שלחן רחב או פחות רחב, והשינוי לא הוי בעצם הכלי עצמו רק באיזה שלחן רוצים לחבר אותו עליה. וממילא אין לדמות האיסור של הרחבת הכלי להרחבת התפסן להתאים לשלחן, כנלענ"ד.
ומקצת ראיה ודמיון לתפסן הוא מה שראינו שדנו הפוסקים אודות הסטנדר שמעלים או מורידים אותו לפי גובה הנצרך לאדם שמשתמש בו. אמנם, ידוע שיש שחששו לזה, ובפרט אם משנים את מצב הסטנדר ומשאירים אותו לזמן רב, כמ"ש בשו"ת מנחת יצחק ט' (סימן ל"ח) ובשו"ת אור לציון חלק ב' (פרק כ"ז) ועוד שחששו להחמיר. אולם, מ"מ הסכמת הרבה פוסקים, וכן קבלנו, להורות כדעת הגרשז"א ובעל שבט הלוי בשו"ת שבט הלוי חלק ו' (סימן ל"ב) ועוד פוסקים שהקילו בזה. וטעם הדבר הובא בספר ארחות שבת (פרק ח' הערה פ"ז), שסטנדר שאפשר להגביהו ולהנמיכו לפי הצורך ומחזיקים אותו במקומו על ידי הברגה מותר לפתוח את ההברגה ולחזור להדקה לפי הצורך ואין שום חששות של בונה, כיון שהסטנדר נחשב ככלי שלם בכל מצב, בין כשהוא מוגבה ובין כשהוא נמוך, ולכן שינוי המצב שלו אינו בגדר סתירה ובנין, אפילו אם מהדקים אותו היטב. הא חזינן שוב יסוד הנ"ל, שכלים שלמים שלא מאבדים את שלמותם על ידי שינוי במידת הכלי, אין זה שייך לסוגיא של בונה סותר או תיקון כלי ומכה בפטיש.
ואע"פ שראיתי בנידון דידן שיש מחמירים בזה, מ"מ אחרי כל הנ"ל נלענ"ד להורות להתיר. וכן דנתי בפני מו"ר, גאב"ד דרמת שלמה הגאון רבי מתתיהו דייטש שליט"א, במח"ס נתיבות אדם, והסכים לדינא עם החשבון הנ"ל, ולהורות שאין בזה משום מכה בפטיש. וכן דעת הגרש"ק גרוס שליט"א, במח"ס שבט הקהתי, הובא בספר החשוב נחלת שבת ועוד כמה פוסקי זמנינו.
♦
קשית ממתכת לענין טבילת כלים יצירת כלי על ידי ישראל
והנה, לגבי הספק בכלי הנקרא קשית, שהוא ממתכת ואפשר לסדר אותו שיהיה קטן או גדול, האם על ידי החלטה של ישראל, שהוא מעמיד אותו לגודל מסוים הוי כעשה הכלי שאז פטור מטבילה כי אולי נחשב כהשלמת הכלי. ובאמת אכמ"ל בדבר שהוא לא עשה שום מעשה שנחשב כתיקון או גמירת כלי על ידי ישראל. ויסוד הדבר על פי הנ"ל, מה שהארכנו לגבי הל' שבת, שאין בזה חשש תיקון כלי, מאותו טעם שאין בזה חסרון או שהתקלקל הכלי באיזה אופן, אלא יש בו ב' אפשרויות להשתמש בו, ולכן אם בוחרים כך או כך, זה לא מעלה או מוריד ביחס לדין של יצירת או גמר מלאכה שנעשה לכלי על ידי ישראל. ובודאי שהכלי עדיין חייב בטבילה. ובספרי הדל אהל יעקב הל' טבילת כלים הבאתי כמה דוגמאות דומות, כשאין שינוי בשלימות הכלי, שלא נחשב כיצירה על ידי ישראל, ואכמ"ל.ידידך המוקירכם הרבה
יעקב אהרן סקוצילס
מח"ס אהל יעקב
♦ ♦ ♦