הערה על מאמרו של הרב יהושע לוונטל "בעניין עישון ונטילת חומרים פסיכואקטיביים ביום טוב" (גיליון ל"ג עמוד קצ"ב)
בגליון ל"ג-ל"ד האריך הרב יהושע לוונטל שליט"א בדין עישון סיגריות ביו"ט, ומסקנתו שיש מקום להתיר. אמנם יש להעיר שדבריו נאים לפלפולא, אך לענין מעשה כבר הכריעו גדולי הפוסקים, ובראשם מרנן הגרש"ז אויערבאך, הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ואזנר והגר"נ קרליץ זצ"ל, שבזמנינו יש לאסור העישון ביו"ט. ואף לשיטות האחרונים שהתירו בזמנו, בזמנינו יודו כולם לאיסור. ואף יש מהרבנים שבעבר התירו, אך עם התמעטות המעשנים חזרו בהם מהיתרם. וממילא אין מקום לסמוך על מי שהתיר עד לפני כ-10 או 15 שנים, דיתכן שבזמנינו היו אוסרים. וכפי שהאריך ללקט בזה דברי הפוסקים בקונטרס "מקדש ישראל והזמנים", יעוין שם.יוסף פליסקין
♦
תגובת המחבר
יישר כך לרב המשיג, אולם אציין כמה הערות:א. למרות האופן שבו מציג המשיג את דעות הפוסקים בנוגע לעישון ביו"ט, הרי שיש רבנים שהתירו גם בשנים האחרונות. המעיין ימצא בנקל שמות של רבנים רבים שהתירו, אולם מכיון שאינני מאמין בפסיקה ע"פ רשימת שמות, והדבר אף מחטיא את מטרת המאמר והדיון, לא אאריך בזה אך כדוגמה בלבד אציין שכך מוכח בספרי הרב עובדיה יוסף המאוחרים שהבאתי במאמר, ובשו"ת משנה הלכות רמז לנושא זה גם בתשובתו בחט"ז סי' יז, ומשמע שדעתו להתיר כמו בתשובתו שבחי"ח סי' שב.
ב. הנידון בכמות המעשנים אין לו כל זיקה לכמות המעשנים בעשור האחרון וגם לא בעשורים האחרונים, מהסיבות דלהלן: א. כבר הכתב סופר התייחס לשאלה של כמות המעשנים ודחאה; ב. במשנה הלכות חי"ח שם מספר שלפני כמאה שנה אנשים נמנעו מעישון בגלל הסכנות, אם כן, הטענה על התמעטות המעשנים עתיקה במיוחד; ג. על שאלה זו עצמה של התמעטות המעשנים עמד באגרות משה (או"ח ח"ה סי' לד) והתיר. כמו כן, טענתי במאמר שבימי הפוסקים הייתה כמות המעשנים קטנה בהרבה באשר בימינו. לפיכך, אם מצא המשיג איזה רב שחושב שכמות המעשנים בעשור האחרון משנה את ההלכה, הרי שהוא פוסק חריג ואין הגיון לטעון שכך יחשבו כל הפוסקים.
ג. קונטרס מקדש ישראל והזמנים הוא חוברת מגמתית שמנסה לייצר תמונה מסוימת, הדבר ניכר הן בברירת השמות והן במיעוט הנושאים ההלכתיים. כמו כן, ההסתמכות על קונטרס זה להלכה מצריכה חשיבה על המשקל ההלכתי שיש לייחס לחצאי תשובות בעל פה שהגיעו ע"י עד מפי עד (נושא זה ראוי לדיון בפני עצמו, ואכמ"ל) ועל הרצינות שיש לייחס לחלק מהתשובות שהובאו שם (לפחות פוסק אחד שהובא בחוברת הכרתי באופן אישי, ובשנים שבהן נכתבו התשובות הוא לא פסק ולא רצה לפסוק הלכה). לפיכך יש להתייחס לקונטרס הנ"ל בכבוד הראוי לקונטרסים אשר כמוהו ולא יותר מכך.
ד. כפי שמתבאר בגוף המאמר, עיקר ההיתר שאותו ביקשתי להציג הוא מצד "מתוך שהותרה לצורך" ולאור הסברות שכלל לא משנה אם הדבר שווה לכל נפש, אם לאו. למותר לציין שאין בכוונת המאמר להביא דעות, אלא לייצר דעות, לכן אינני רואה עניין להציג, לבדוק או לדון בכמות של דעות של רבנים וכדו'. עם זאת ברור שלהלכה אדם יכול לברר את הדעה או הסברה שלאורה ילך.
♦ ♦ ♦