מח"ס דינא דספיקא
ירושלים
בעניין חזקת הכהנים בזה"ז, האם יש לצרפו לס"ס, והאם יש איזה צד קולא עפ"ד הספר חסדים
מן השאלות שנפוצות בעניני יוחסין כיום, הוא הנדון לגבי חזקת הכהנים אשר בזמנינו, האם להחשיבם ולדונם ככהנים ודאיים, או שמא יש לחוש שמחמת רוב הגלויות נתבלבלו בין שאר ישראל וכד', ואין חזקתם חזקה גמורה, ונפק"מ שאפשר לצרף את הצד שאינם כהנים כסניף להקל באיסורי כהונה[2] (ובעצם, הנדון מקיף וכולל בתוכו את כל עניני כהונה, מעבודה בביהמ"ק ונשיאות כפים ופדיון בכורות, וכלה בכבוד הכהנים והמשיא בתו לכהן, אך למעשה המצב כיום הוא שמחפשים ודנים להקל בזה רק בעניני יוחסין ואכ"מ). ולפי שלענ"ד המעיין בפוסקים בתשומת לב ימצא שדעתם ברורה בזה, ע"כ באתי להציע את דברי הפוסקים בזה.♦
א. דעת האחרונים בענין חזקת כהונה בזמננו
א. דעת רוב [ובפשוטו כל] האחרונים באה מפורש, שבכל ספק שיפול לנו בדיני כהונה, אין לצרף את הצד שמא אינו כהן לס"ס [שמא מותר לכהן, ואפי' את"ל שאסור, שמא אינו כהן], ומפיהם לפידים יהלוכו על סברא זו. כמו שכתב בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' נו), וז"ל: "וחס לי לומר כן, כי כבר מחו ליה במאה עוכלי דבי רב גוברין יוהדאין למזכירים דבר זה, ונשתקע הדבר ולא נאמר" וכו' ע"ש. וכן האריכו לומר עוד פוסקים רבים [שחלקם מצוינים בהערה[3]]. ועוד יש להוסיף, שהנה מצאנו ראינו במקומות אין ספור לרבוה"ק שדנו למעשה בהלכות כהונה בפנים מפנים שונים [טומאת כהנים ואיסורי ביאה לכהונה וכד'], ואעפ"כ לא הזכירו [כמעט] את הצד שאינם כהנים, כצרוף להקל, ומוכח שהם אינם מצרפים את הספק הזה לס"ס וכד', ונמצא שלאוסרים אין מספר [שכמעט בכל ספר הדן בכיו"ב מתבאר שהם אינם מכירים בסברת המקילים, ומיותר לציין בזה, וכבר הרגישו בזה השד"ח מערכת הכ"ף (כלל צב דף שא ע"ד) ועוד].ב. ואף שאמנם מצינו למהרשד"ם (אה"ע סי' רלה) שנטה לגמגם בחזקת כהונה כיום, שאינם כהנים גמורים כבזמן הבית, אך לדינא אף הוא מודה שאין לעשות ס"ס להתיר כל ספקות לכהונה, כמ"ש בדעתו המהרי"ט (סי' קמט ד"ה ומה שהרב), שאף המהרשד"ם לא הזכיר צד זה רק אחר שהיה ס"ס גמור מטעמים אחרים, וגם הוא רק דרבנן, וכ"כ בדבר שמואל אבוהב (סי' קט) ומשה ידבר (ריש ה' אישות) בדעת המהרשד"ם, וכ"כ השער אשר (קובו, דף לה ע"ב) ובעבודת השם (מטאלון דף נג ע"ג) וכ"כ בדברי משה (מזרחי, סי' ט') [והוסיף להוכיח שכ"ד מרן], ובקובץ תשובות (ח"ד סי' קמה) ועוד, ובאמת שכדבריהם בדעת המהרשד"ם מתבאר בדברי המהרשד"ם עצמו בס"ס קי"ב שכתב שאף בכהני דידן יש רוב וחזקה להכשירם [וקצת פלא על האחרונים שכתבו כן מסברא, ולא נסתיעו בדברי מהרשד"ם עצמו].
וגם השבות יעקב, אף שכתב בחלק א סי' צג לסייע דברי מהרשד"ם, מ"מ כתב להדיא שאין להקל על סמך זה, עיין לו בח"ג סי' קכ [וע"ע בח"ב סי' צח קיג וקמא].
וכן היש"ש, שבב"ק פ"ה אות לה וחולין פי"א אות ה כתב שבעונותינו מרוב אריכות הגלות וגזירות וגירושים נתבלבלו. והלואי שלא יהא נתבלבל זרע קדש בחול. אבל זרע כהנים ולוים קרוב לודאי שנתבלבלו וכו' [וע"כ כתב שראוי לחוש באיסור דאורייתא שמא אינו כהן ע"ש]. עכ"ז כבר כתב מהרצ"ה קאלישער בספרו דרישת ציון שעכ"פ בודאי רובם כהנים [והגרעק"א שם שלא ניח"ל כ"כ בפירוש זה בדברי המהרש"ל, היינו דווקא שלא להקל ע"פ חזקת כהנים להתירם בעבודה וכד', אך אף הוא מודה לכך שמדאוריתא הם בחזקת כהנים]. וכן מתבאר פעמים אין ספור בחידושי מהרש"ל ותשובותיו שאין לצרף אפי' לסניף ובדרבנן את הצד שאינו כהן [ע' לדוגמא בשו"ת שלו סי' יז], ועיין לו בכתובות פ"ב אות מ שכתב שכהני זמננו מותרים בתרומה דאורייתא (באם יטהרו).
ואכן, לפי מה שחפשתי באחרונים כל אלו שהזכירו סברות אלו, מיירי רק לישב את מנהג הכהנים שאינם עולים לדוכן [בחו"ל], או בעניינים בעלמא שאינם מדינא [כבת כהן לעה"א], אך לצרף למעשה לס"ס, הס מלהזכיר (כך שמה שציינו לכמה אחרונים שדנו בזה לשאר נדונים, אינו נפק"מ לענין שאלתנו).
♦
ב. דעת הראשונים ובעלי השו"ע בזה
ובאמת, שאף דעת הראשונים ומרן ברורה בזה ללא צל של ספק, שהנה כבר בראשונים והשו"ע מתבאר בכל אתר ואתר שבכל ספק בענייני כהונה אזלי' לחומרא [ואף כופין להוציא], עי' לדוגמא בשו"ע אה"ע סי' ו' לגבי נבעלה במקום שיש מיעוט פסולים [גוים], שבתה אסורה לכהונה, ואין עושים ס"ס שמא מכשר ושמא כהרמב"ם שמכשיר בת גוי לכהונה ושמא אינו כהן. וכיו"ב בכל ספקות לכהונה כתב שכופין להוציא [כלומר שכהני זמנינו הם בחזקתם אפי' להקל באיסור א"א, שלא לחוש לגט מעושה].וכבר עמד בזה השבו"י וז"ל: "צ"ל דהם [כלומר – השו"ע וכל הראשונים] מיירו דוקא בכהני' מיוחסי' כמו בזמן הש"ס אם נמצאו כן בזמנינו, אז כופין אותם להוציא משא"כ בכהני זמן הזה שאינם מוחזקים וידועים לכהנים גמורים רק מכח ספק אין להחמיר עליהם" עכ"ל. וכל רואה יראה את הדוחק העצום שיש בדברים אלו, שצריך להעמיד את כל התורה הגדולה הכתובה בזה בכל הראשונים והשו"ע, בהילכתא למשיחא שאינה מציאותית בזה"ז [כמ"ש הרמב"ם פ"כ מאסו"ב והריב"ש סי' צד, שכיום אין כהן מיוחס], מה גם שכל כה"ג הו"ל לכל הראשונים לאודועי. ושו"מ להחקרי לב אה"ע סי' ב' שתמה בזה על השבו"י, וע"ע בחיים ושלום ח"ב סי' עז.
ובר מן דין יש לתמוה, שהלא אף בתשובותיהם בענייני כהונה מתבאר שכהנים דידן הינם כהנים ודאים, וממש מיותר לציין בזה [רק לדוגמא עי' בתשובת הרשב"א סי' תתב ובחכמי פרובינצא סי' מ"ט מהרי"ל סי' עב ובפאה"ד סי' קנ (ובנד"מ סי' רנח) בפתיחא שכתב לנוא אמון], ושם הם נדונים למעשה בכהנים סתם כיעו"ש, ולא במי שיש לו מגילת יחוסין וז"ב. וכן מפורש ברשב"ש המובא בב"י סי' ג', שכתב שאפי' בכהנים האנוסים שחיו שנים רבות כגוים ובין גוים יש רוב כשרים לכהונה עש"ב, וק"ו ב"ב של ק"ו שאצל כהנים כשרים ששמרו על יהדותם יש את הרוב הזה [ועורר בזה החת"ס בתשובותיו ח"ח סי' ס].
ומה שכתב מהרי"ו המובא ברמ"א סי' תנז ס"ד שבזה"ז אין נותנים חלה לכהן, שאינם מוחזקים לכהנים ודאים, כוונתו היא שבזמנינו כל הכהנים אסורים בחלה מדרבנן וכדרך שאמרו בכתובות כד:, אך לקולא כלל וכלל לא, כמבואר בדברי עצמו כמה פעמים ע' לדוגמא בתשובותיו סי' כד פח ועוד.
♦
ג. בעניין האגדה בספר חסידים [ואם שייך להזכירו למעשה]
ובשנים האחרונות קמו דיינים וחלקו על כל הנ"ל, והעלו שכהני דידן אינם יותר מספק כהנים והקלו בצרוף עוד סניף כל דהו. ואע"פ שהוא נגד כלל הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים, מ"מ סמכו סמיכה בכל כוחם על הנדפס בספר חסידים (מהדורת מק"נ סי' תרל): "שמועה מרוצח הטוען ששמע מרב האי גאון, שאמר לו אליהו הנביא שרוב הכהנים שהיו במעמד מסוים הם פסולים" עכ"ד. ומכח סיפור זה הוציאו הלכתא גבירתא שכל הכהנים שבעולם אינם ודאי כהנים [וכפה"נ ס"ל שאם היו הגאונים והראשונים ובעלי השו"ע שומעים את הסיפור הזה היו חוזרים בהם ומשנים את המקובל בעניני כהונה, והוא דבר זר].אכן זה אינו מובן כלל מחמשה טעמים:
א. שבעינן שני עדים, דאין ערער פחות משנים כמבואר בכתובות כו., וחד כמאן דליתא אצל חזקת כהונה. ואף כאן אחר שכל כהנים היו מוחזקים בכשרות, שוב אין להשגיח כלל בדברי ע"א [וכ"ש שהוא מפי עד אחר].
ב. העד היה פסול לעדות [שבתחילה רצח אדם, ונפסל בזה לעדות, ואף שהלקוהו על זה, אין די בזה, ע' בשו"ע חו"מ לד סעיף כט ובסמ"ע שם, ובשו"ת טוטו"ד תנינא סי' נ].
ג. לא בשמים היא, שאין לסמוך על גלוי אליהו לברר מציאות [עכ"פ כשאינו בא בגוף אנושי כבנ"ד], כמ"ש בכיו"ב התשב"ץ (ח"א סי' פ).
ד. שאם אותה קבוצת כהנים שהיתה שם אכן היתה פסולה, מ"מ כל הכהנים מי נפסלו ואין להחזיק מאותה קבוצה לכל העולם כולו [ע' תוס' ר"י מבירנא ע"ז מ: ד"ה ור"מ ורשב"א סי' רע"ד], וע' קידושין עב: לגבי כהני מישון (שחזי' שם שתיתכן קבוצת כהנים מסוימת שרק היא נפסלה, ואינו עושה ערעור על כלל שבט הכהונה).
ה. דעת כל הראשונים והגאונים לאסור [ורב האי גאון עצמו בכללם, כמ"ש באוצה"ג יבמות פח: ובגנזי קדם ח"ד סי' י', ודבריו נעלמו מהמוכיחים הנ"ל]. ולנו אסור לנטות מהכרעתם, והוא מיסודות התורה.
ועיקר הסיפור כבר לפני מאה שנה ערערו שהוא מזויף, ואגדות מן הסוג הזה מצויות לרוב כידוע, עי' בספר היובל לסוקולוב עמ' 175, וש. אסף בספרו תקופת הגאונים וספרותה עמ' צד ועוד [וידוע שבספר הנ"ל רבו כמו רבו הוספות מאוחרות, מהרבה ספרים אחרים, ולאו מר בר ר"א חתים עליה], ובירחון מוריה (מס' קטו טבת תשנ"ו) מהגרש"ז אוירבך הובא שח"ו מלסמוך ולצרף את הסיפור הנ"ל בשו"א למעשה, ופשוט.
וביותר שכבר מצינו למהרש"ל (ב"ק פ"ה הנ"ל) שראה את דברי הספר חסידים הנ"ל ורמזו שם, ואעפ"כ לא העלה על דעתו [הוא והבאים אחריו] להסתמך עליו למעשה, כמבואר בהמשך דבריו שם, ובכל דבריו בספריו בענייני כהונה [שאינו עושה מזה שום סניף].
נקטינן לדינא: שכהני זמנינו הם כהנים גמורים מדאוריתא, ואין להקל להם בשום איסור מאיסורי כהונה ע"פ "הסניף" שאינם כהנים [וע' באחרונים המצויינים במאמר שהרבו בזה דברים נמרצים]. אמנם לענין עבודה במקדש [מלבד כל הבעיות שיש בכך], ג"כ יש גזרה דרבנן לאוסרם בעבודה, עד שתתבאר חזקתם ע"פ עדים וכמבואר במדרש.
♦ ♦ ♦