בדין נטילת ידים שאחר נגיעה במקומות המכוסים
בשו"ע (סימן ד' סעיף י"ח): אלו דברים צריכים נטילה במים, הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא... והנוגע בגופו בידו. ע"כ. ולא נתפרש שיעור הנטילה בנוגע בגופו, אי סגי בנטילת המקום שבו נגע, או שצריך ליטול את כל היד.והנה, במשנ"ב הלכות יום הכיפורים (סימן תרי"ג סק"ו) כתב: ועיין בדה"ח דה"ה אם נגע בגופו במקומות המכוסים ששם הוא מקום זיעה, אפילו לא נגע רק באצבע אחת צריך לרחוץ כל ידו עד קשרי אצבעותיו. ע"כ. הרי שנקט דלא סגי בנטילת המקום שנגע[2]. ובאילת השחר (זבחים כ: ד"ה ובהא דאמרינן) כתב שכן אומרים בשם מרן החזו"א זצ"ל. וכן שמעתי מהגר"נ קרליץ זצ"ל, שיש ליטול כל היד.
אמנם, בשו"ע הלכות יום הכיפורים (סימן תרי"ד סעיף ד') כתב: מותר כל אדם לנעול סנדל מחמת עקרב וכיוצא בו... וכתב הרמ"א: ואם ירדו גשמים ורוצה לילך מביתו לבית הכנסת או להיפך והוא איסטניס, מותר לנעול מנעליו עד שיגיע למקומו. וכתב המשנ"ב (סקי"ד): ולא יגע בהם [במנעלים] כי אם ע"י בגד, ואם נגע בהם שלא ע"י בגד צריך ליטול ידיו במקום שנגע בהן. ע"כ. והקשה באילת השחר (שם) מאי שנא דגבי מקומות המכוסים כתב ליטול כל היד, וגבי מנעלים כתב ליטול רק המקום שנגע[3].
ואשר שמעתי לבאר בזה, דהנה הפמ"ג (סימן ד' מ"ז סקי"ד) כתב: והנה הפרש יש, אם לכלוך טיט ורפש לדברי תורה וברכות אין צריך כי אם אותו מקום לבד, משא"כ אותן המנויין בסעיף י"ח כאן דמשום רוח רעה, ודאי לכתחילה צריך כל הפרק ולכל הפחות עד קשרי אצבעות. ע"כ. והובאו דבריו במשנ"ב (סקל"ח).
המבואר מדבריו, דיש חילוק, דבמקום שהנטילה היא משום רוח רעה השורה על הידים, אזי הטומאה מתפשטת על כל היד ויש ליטול את כולה, אבל במקום שאין הנטילה משום רוח רעה, סגי בנטילת המקום שנגע.
והנה, במשנ"ב (שם סקמ"א) כתב: והחולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופף ראשו אינו משום רוח רעה רק משום נקיות, על כן אין צריך למהר ליטול ידיו תיכף, משא"כ באינך [שאר הנטילות המבוארים בסעיף י"ח] דמשום רו"ר [יש למהר ליטול הידים]. ע"כ. וממילא י"ל דבאלו שהם משום נקיות סגי בנטילת המקום שנגע, כמו בטיט ורפש, אבל בנגיעה במקומות המכוסים יש גם רו"ר ולכן יש ליטול את כל היד[4].
ויש להוכיח כן עוד, שעל דברי השו"ע (סעיף י"ח): אלו דברים צריכים נטילה במים, כתב המשנ"ב (סקל"ח): להסיר רוח רעה השורה ע"י זה. הרי שכלל הנטילות המבוארות בסעיף הן משום רו"ר, ובכלל זה הנטילה בנוגע בגופו בידו. ורק גבי חולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופף ראשו כתב המשנ"ב שאינן משום רו"ר, אבל שאר כל הנטילות הן משום רו"ר, וממילא שפיר יש ליטול את כל היד.
אלא שהגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א, בעל משמרת מועד, כתב לי להקשות, דהמשנ"ב (סקמ"א) מנה גם נוגע ברגליו וחופף ראשו שאינם משום רו"ר רק משום נקיות, והרי הם ממקומות המכוסים שבגוף, וחזינן דלדעתו אף הנטילה דמקומות המכוסים אינה משום רו"ר, עכ"ד.
והנה, מקור הדין דנטילות אלו הוא מארחות חיים [לרבי אהרן הכהן, הלכות נט"י סימן י'] שכתב בתוה"ד: הנוגע ברגליו, פירוש כשהרגל יחף וחולץ אותו לאלתר. ע"כ. הרי מבואר שבזה נתחדש שאף כשהרגל מגולה יש ליטול, משום הזוהמא השורה על הרגל בזמן ההליכה.
ומזה העתיק בשו"ע את דין הנטילה בנוגע רגליו וחופף ראשו [וצ"ע מדוע השמיט השו"ע את המשך דברי הארחות חיים "פירוש כשהרגל יחף" וכו'], וע"ז כתב המשנ"ב שאינו משום רו"ר רק משום נקיות. אבל בזמנינו, שהרגליים מכוסות, לכאורה הדרנא לעיקר הדין, שהנוגע במקומות המכוסים שבגופו צריך ליטול ידיו אף משום רו"ר.
אלא שהגאון בעל משמרת מועד שליט"א כתב לי להקשות מדברי המשנ"ב (סימן ב' סק"א): על כן האנפילאות יראה ללבשם או לפשטם ג"כ תחת הסדין שלא לגלות רגליו שדרכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו. ע"כ. הרי שבזמן המשנ"ב היו הרגליים מכוסות, ומוכח שמש"כ המשנ"ב שהנוגע ברגליו אינו משום רו"ר, הכוונה אף כשהרגליים מכוסות, עכ"ד.
אלא שהדברים צ"ע, דאם באמת דעת המשנ"ב שבמקומות המכוסים אין רו"ר, מדוע כתב בסימן תרי"ג שבנגיעה בהם צריך ליטול כל ידו, אחר שבסימן ד' כתב שבמקום שאין רו"ר אי"צ ליטול כל היד, וכפי שנתבאר. ומזה ייסד הגאון בעל משמרת מועד שליט"א, שאף דבסימן ד' סבר המשנ"ב שבמקומות המכוסים אין רו"ר, אפשר שבסימן תרי"ג חזר בו וסבר שיש רו"ר, עכ"ד[5].
אלא שלכאורה קשה מאוד לומר כן, מכמה טעמים:
א. לכאורה היה לו למשנ"ב בסימן תרי"ג לפרש שחזר בו ממש"כ בסימן ד', ומסקנתו שבמקומות המכוסים יש רו"ר וממילא יש ליטול כל היד.
ב. כיון שבמקור הדברים בארחות חיים מפורש שנוגע ברגליו היינו כשהרגל יחפה, והשו"ע העתיק את דברי הארחו"ח, ועליו נסובים דברי המשנ"ב, לכאורה קשה מאוד לומר שכוונת המשנ"ב למציאות אחרת לגמרי, שהרגליים מכוסות.
ג. הנה, השו"ע מנה בין הנטילות, הנוגע ברגלו, והנוגע בגופו בידו. ואם כוונתו לנוגע ברגלו כשהיא מכוסה, מדוע כפל הדברים, אחר שזה כבר נכלל בחיוב הנטילה בנוגע בגופו בידו.
ד. ואם כוונת המשנ"ב שבכל מקומות המכוסים אין רו"ר, מדוע נקט "נוגע ברגלו" ולא נקט נוגע בידו, או בראשו, או בכל מקום אחר בגוף. ומדוע לא נקט "נוגע בגופו בידו" שבזה נכלל כל מקומות המכוסים שבגוף.
מכל זה מוכרח ומבואר לכאורה שכוונת המשנ"ב לנוגע ברגלו כשהיא מגולה. ומה שהקשה הגאון בעל משמרת מועד שליט"א, דבזמן המשנ"ב היו הרגליים מכוסים, יתכן ליישב הדברים קצת. דהנה, מש"כ המשנ"ב שהחולץ מנעליו וכו' אינו משום רו"ר, לאו מדיליה הוא, אלא בזה העתיק דברי את ארצות החיים (המאיר לארץ סקע"ח), שהעתיק בזה דברי הא"ר (סק"ג), שהביא כן מספר מקור חיים למהר"ח כהן (סקי"ח). וכנראה שבזמנו של מהר"ח כהן היו הרגליים מגולות, ולכן מנה גם נטילה זו שאינה משום רו"ר. ואחריו העתיקו האחרונים והמשנ"ב, אף שבמהלך הדורות נתכסו הרגליים ושוב יש בזה רו"ר, דעיקר כוונתם היתה גבי חולץ מנעליו וחופף ראשו שאינם משום רו"ר, ורק שאגב גררא העתיקו כל הדברים.
ואף שעדיין צ"ע מדוע לא פירש המשנ"ב להדיא שנוגע ברגלו היינו כשהם מגולים, מ"מ לכאורה יותר קשה ליישב את כל הקושיות הנ"ל[6].
ומה שהקשה הגאון בעל משמרת מועד שליט"א, דהמשנ"ב מנה אף חוכך ראשו שאין בו משום רו"ר אלא משום נקיות, ומשמע שנקט שבכל מקומות המכוסים שבגוף אין רו"ר. הנה, במשנ"ב (סימן קס"ד סעיף ב') כתב שאם לא חיכך בראשו אלא רק נגע בשערותיו, אין צריך נטילה. והיה מקום לומר שכוונתו רק למקומות המגולים שבשער, אבל מקומות המכוסים שבשער לא גרעו ממקומות המכוסים שבגוף שאף הנגיעה בהם מחייבת נטילה.
אמנם, שמעתי מהגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, בעל מועדים וזמנים, שלדעת המשנ"ב אף הנוגע במקומות המכוסים שבראש אין צריך נטילה, כיון שמקומות המכוסים שבגוף מכוסים תמיד, אבל הראש פעמים מכוסה ופעמים מגולה, ובנגיעה בו אין מלמולי זיעה, עכ"ד.
וכן שמעתי מהגאון רבי דב אהרן זלזניק שליט"א, בעל בדי הארון, דמסתבר שמקומות המכוסים שבראש אינם נכללים בחיוב נטילה דנוגע בגופו, כיון שכיסוי הראש הוא דבר שזז ואינו קבוע.
והגאון רבי דניאל הלוי וולפסון שליט"א, ראש ישיבת נתיבות חכמה, הוסיף לבאר, דמסתבר שמקומות המכוסים הם מקומות המכוסים בעצם, ומאחר שנשים בתולות מגלות את כל השער, וכיסוי הראש כל ענינו ליראת שמים, לא מסתבר שכיסוי כזה יהפוך את דין המקום למכוסה. וכמו שלא מסתבר שהדבר ישתנה לפי גודל הכיסוי של כל אחד, דמקומות המכוסים הם מקומות הקבועים לכולם. וממילא יתכן שכוונת המשנ"ב שאף הנגיעה במקומות המכוסים שבראש אינה מחייבת נטילה, עכ"ד.
וכדבריהם יש להוכיח מהמבואר בנדרים ל: אנשים זימנין דמיכסו ריישיהו וזימנין דמגלו ריישיהו, אבל נשים לעולם מיכסו. ע"כ. הרי שאין דרך האנשים להיות ראשם מכוסה תמיד[7].
ולפי זה שוב אין מקום להוכיח מדברי המשנ"ב הנ"ל שבנגיעה בגוף אין רו"ר[8].
וכל זה הוא לדעת המשנ"ב, אבל בשו"ע הרב (סימן קכ"ח סעיף כ"ז) כתב גבי ברכת כהנים: ואחר שירדו [הכהנים מן הדוכן] יזהרו שלא יגעו במנעליהם המטונפים... ואף אם אינם מטונפים צריכים ליטול ידיהם אם נגעו בהן, מפני סכנת רו"ר. ע"כ. הרי שנקט שאף הנטילה שאחר נגיעה במנעלים היא משום רו"ר, ודלא כהמשנ"ב הנ"ל.
וכן כתב לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, שכמדומה לו ששמע ממרן החזו"א זצ"ל שנקט שהנטילה שאחר נגיעה במנעלים היא משום רו"ר[9].
ולדבריהם יצא שאף אחר נגיעה במנעלים יש ליטול כל היד[10].
וכן כתב בכף החיים (סימן ד' סקס"ד) בשם הפמ"ג, שבכל הדברים הצריכים נט"י אפילו לא נגע רק באצבע קטנה צריך ליטול עד הפרק, ולכה"פ עד קשרי אצבעותיו[11].
ובספר הליכות שלמה (תפילה פ"כ הערה ל') כתבו בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: דמה שנזכר שבנגיעה במנעלים יש משום רו"ר ולא רק משום נקיות[12], היינו דוקא כשחולצן שהיא פעולה חשובה, אבל בנגיעה בעלמא אין בזה אלא משום נקיות. ע"כ. ולפי"ז יצא שלדעתו אם חלץ המנעלים צריך ליטול את כל היד, אבל אם רק נגע סגי ליטול המקום שנגע.
אלא שהדברים צ"ב, דאם חליצת המנעלים גורמת רו"ר, הרי הדין נותן שתהיה רו"ר אף כשחולץ בלא נגיעה, וכדעת העולת תמיד (סקי"ב) ודלא כהכרעת המשנ"ב (סקי"ב). אלא שאם ננקוט כן יצא לכאורה שבאופן שנוגע בלי לחלוץ אין צריך כלל נטילה, אבל מהדברים הנ"ל מבואר שנקט שאף הנגיעה לחוד מחייבת נטילה, ומהו זה שהחמיר לשני הצדדים. וצ"ע.
ובמגן אברהם (סימן צ"ב סק"ה) כתב שאם עוסק בתורה ונגע במקומות המכוסים, לכו"ע די בנקיון בעלמא, אע"פ שיש לו מים. וכתב בתהלה לדוד (סימן ד' סקכ"ד) דהיה פשיטא למג"א שאף במקומות המכוסים אין רוח רעה, ולדבריו אין צריך ליטול אלא המקום שנגע, עכ"ד.
וכן שמעתי מהגאון רבי דוד אריה מורגנשטרן שליט"א (רב שכונת רמת שלמה ירושלם ובעל פתחי דעת) ששמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאף בנגיעה במקומות המכוסים אין צריך ליטול אלא המקום שנגע, דסבר שאין זה "דין נטילה" אלא משום נקיות, עכ"ד[13].
♦ ♦ ♦