בעניין תפילת תשלומין בקטן [תגובה] - הרב משה פרץ, הרב דוד אריה שלזינגר
במש"כ בגיליון הקודם (בעמ' רכא) בעניין קטן שהגדיל אם יש לו לחזור ולברך על מה שאכל בקטנותו - הנה בשו"ת תשובות והנהגות השלם ח"ב (סימן תקו) כתב שהמנהג שהגר מתענה ביום שמתגייר, ונראה שהטעם הוא כחתן שמתענה על עונותיו, ולכן ביום הגיור לאחר שנתגייר יש לו להפסיק תעניתו ולאכול בשר ולשתות יין. ע"ש [ובשו"ת תשובות ישראל (ח"א ענינים שונים ס"ס ריא) כתב וז"ל: יל"ע בגר שנתגייר שיש לעשות לו שמחה כבר מצוה שנכנס להיות איש ישראל. ע"כ].ונראה לומר טעם נוסף למנהג זה עפמ"ש האחרונים (וה"ד בילקוט יוסף ח"ג סימן קפו אות ז. וע"ע בס' ברכת ה' ח"ב פ"ד הערה עו, ובשו"ת שפתי דעת ח"ג חא"ח סימן כד) בענין קטן שאכל ובירך בהמ"ז, ולפני שנתעכל המזון מלאו לו יג שנים ויום א', האם צריך לחזור ולברך לאחר מכן, דבתר שובע מעיו אזלינן והאיכא, ומה שבירך קודם לכן הוי מדרבנן. ותו י"א שמצות חינוך על האב ולא על הבן.
וא"כ לפי"ז כיו"ב יש להסתפק בגר שאכל ושבע ולא בירך (ואפי' בירך) ונתגייר, האם אזלינן בתר הנאת מעיו דהשתא ובעי לברוכי, או דילמא מכיון שבשעת האכילה לא היה מחוייב בדבר לא בעי לברוכי [ושו"ר שכ"כ בחזו"א ובס' ברכת ה' ח"ב להשוות הדין. איברא שאפשר לחלק, כי לקטן יש דין חינוך, וכמ"ש הרב הכותב נר"ו], וכדי לצאת מספק זה נהגו להתענות. וגם לטעם זה יצדק דינו של הרב תשובות והנהגות (שם) דלאחר הגירות יכול לאכול בשופי.
ועוד אפשר לבאר עפ"ד הרב צמח צדק מליובאביטש ז"ל (הו"ד בס' השיחות למהריי"צ מליובאביטש ז"ל שנת תרצ"ו עמ' ח, ובקו' התוועדות ב' דסוכות תשכ"ו לחתנו מהרמ"מ ז"ל עמ' סד אות ד) וז"ל: כתיב (תהלים קט כב) ולבי חלל בקרבי, ואמרו רז"ל (בתניא פ"א דף ה ע"ב ובאגרת התשובה פ"ז דף צז ע"א. ועי' בקובץ הערות וביאורים ג' תמוז תש"ע) שהרגו בתענית, 'חלל' בגימטריא 'חיים', והיינו שכאשר הרגו בתענית, אזי מתחילים חיים חדשים. ע"כ. וע"ע במש"כ בס"ד בחי' הש"ע (א"ח סי' תריא ס"ב). ולכן מתענה באותו יום, שכן גר שמתגייר כקטן שנולד דמי כדאיתא ביבמות (צז ע"ב), ומתחיל באותו יום חיים חדשים.
ועוד אפשר לבאר עפ"ד הזוה"ק (פר' לך דצ"ה ע"א) דגיורא כד אתגייר דאיהו מעם קשי קדל וקשי לבא, ואי אתגזר ולא אעדי מיניה ההוא קשיו דלבא למיעל בפולחנא קדישא דקוב"ה, הרי הוא כהאי פסילא דאבנא וכו'. ע"ש. וכמו שהבאנו לעיל שמקיים 'ולבי חלל בקרבי' ע"י התענית, ומסיר בזה את קושי הלב.
ועוד אפשר לבאר עפ"ד הש"ס (ב"מ קז ע"ב) שהאוכל פת שחרית זוכה בדין, שאם יש לו דין עם חבירו דעתו מיושבת עליו להטעים טענותיו בבית דין. ולכן המתגייר מתענה באותו יום כדי שלא יוכל להטעים דבריו והבית דין יוכלו להכיר תוכו כברו ולראות אם ראוי הוא להתגייר ואם מקבל עליו עול מצוות כדבעי [וע"ע בקו' עומקא דפרשה (פר' לך תשע"ב דף ד סע"ב), ובקובץ הערות וביאורים (חנוכה תשע"ב עמ' עו)].
בברכה והוקרה רבה
משה פרץ
♦
א. ב.
מה שכתב בתשובות והנהגות הטעם שהגר מתענה כמו חתן ביום חופתו, קשה קצת, כי החתן אינו כתינוק שנולד, אלא שמכפרים לו עוונותיו, ואם אינו מתחרט וחוזר אח"כ לסורו אינו פשוט אם נמחקו לו כל עוונותיו, ולכן נוהגים להתענות להראות שמתחרט באמת וכדומה, אבל כאן בגר הרי הוא כתינוק שנולד ומה שעבר עליו עד כאן נמחקים לגמרי (אפילו מה שעבר על ז' מצוות), ולמה יהא צריך להתענות, ועוד הרי במי שעולה לגדולה שג"כ מוחלין לו לא מצינו שיהא צריך להתענות, ולכן אין לדמות כל אחד לחתן.וגם לעשות סעודה אינו דומה לבר מצוה, כי קטן שהיה פטור ועכשיו נכנס לעול המצוות, הרי הוא מודה להקב"ה על זה, אבל גר שבחר דרך זה מעצמו לא שייך כל כך להודות על זה.
והטעם השני להתענות כיון שיש ספק אם צריך לברך עכשיו על מה שכבר אכל מקודם ועדיין הוא שבע מזה, ג"כ אינו נראה, דא"כ יהא מספיק שלא יאכל מקודם שיעור של ד' מילין וכדומה, ולא שיתענה כל היום, ובשתיה יהא די בזמן מועט מקודם להפסיק.
ועוד, כיון שהוא כתינוק שנולד, הרי הוא כתינוק ששבע במעי אמו, ואין צריך עכשיו להודות על זה אם היה יכול לדבר.
וכן טעמים אחרים שע"י תענית הורגים היצר הרע אינו מן הצורך, כיון שאמרו שהוא כתינוק שנולד למה אנו צריכים לסייע בדבר.
והטעם הפשוט לדבר הוא כיון שסעודה מביאה לשתות יין וכמו שהיה נהוג לפנים, לכן נהגו כך, כדי שתהא גירותו ברצון גמור, ולא מתוך חשש שכרות.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס ארץ דשא על מ"ב
♦
ג.
שלום רב!במש"כ שחתן שנמחלו עוונותיו, אין הדבר פשוט מה הדין אם חזר לסורו לאחר מכן - הנה נחלקו בענין זה אם המחילה היא דוקא ע"י תשובה או אפילו בלעדיה, ראה בגליוני הש"ס (קדושין מט ע"ב), ובשו"ת כוכבי יצחק (ח"ג בקו' כבוד מלכים שבראש הספר אות לה ד"ה ובהא והלאה), ובס' ארחות רבנו (ח"א עמ' רעז), ובשו"ת יביע אומר (ח"ג א"ה סימן ט אות א ד"ה ומ"ש וד"ה והנה), וביומני טאלנא (עמוד קל).
ובמש"כ שהגר נמחקים עוונותיו לגמרי - אין הדבר כן, עי' בתוס' (סנהדרין עא ע"ב), ובשו"ת בית יעקב (סימן ג), ובשו"ת חוות יאיר (סימן עט), ובשו"ת כוכבי יצחק (שם אות לו).
ובמש"כ שגר שבחר דרכו בעצמו אין צורך כ"כ להודות - אולם עי' בס' מילי דשמיא למהר"א אזכרי ז"ל (מהד' מהר"ש בן חמו נר"ו, עמ' קעא הערה טו) שיש צד לומר שאין בחירה לגרים, ומתגיירים הם בעל כרחם. ע"ש.
ובמש"כ בענין התינוק שאכל במעי אמו שאינו טעון ברכה - שאני התם שאינו דרך אכילה. וכבר דנו הפוסקים בענין מי שאכל דרך זונדה או אינפוזיה, ראה בשו"ת לבושי מרדכי (א"ח סימן לב) ובשו"ת חלקת יעקב (ח"ג סימן סח) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן יח) ובס' פני השלחן.
ובמש"כ שאין הגר צריך סיוע לבטל ממנו היצה"ר, כי כקטן שנולד ממנו - כבר הבאנו מדברי הזוה"ק שצריך להוציא מלבו את קשיותו. וכמו שאמרו (בסנהדרין צד ע"א) שעד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה. וכבר כתבו (הרמב"ם פי"ג מהל' איסורי ביאה הי"ח ועוד) שרובן חוזרין לסורן. גם הענין שהוא כקטן שנולד אינו לכל דבר, עי' בשו"ת זכר יצחק (סימן ב), ובחדושי הר צבי על הטור (א"ה ס"ס ד), ובשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן ס ד"ה וכן בהערה), ובס' חוט שני על מזוזה (עמוד שצח), ובשו"ת בנין אב (ח"א סימן מב אות ד ד"ה שאלה), ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון קפג דף יב רע"ב). גם יש לציין דברי התוס' (עא ע"ב ד"ה בן) שנחלקו תנאים אי כקטן שנולד דמי.
בברכה והוקרה רבה
משה פרץ
♦