מתי תוקנה מצות הדלקת נרות חנוכה? [תגובה] - הרב נריה גוטל
בגיליון ל"ו של האוצר (עמ' עט-פ) פירסם ידידי הרב אופיר שירה מאמר, שעניינו "מהותו של חנוכה בשיטת הרמב"ם". במאמרו הוא תהה על דחייתו של הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"ג) את הלכות הדלקת הנר לפרק ד, ולא למקם אותם כבר בפרק ג, שם הרמב"ם דן בעיקר בהלכות ההלל של חנוכה ואף של השנה כולה. זאת, בעוד שמושכל ראשון - לכאורה - הוא שההדלקה היא היא עיקר החנוכה, וא"כ היה נכון להקדימה. כן ציין הרב שירה את הערת הרא"ם (בחידושיו על הסמ"ג - מצות חנוכה) על איזכור הגמרא (שבת כא ע"ב) את תקנת ההלל וההודאה ואת היעדר איזכורה את תקנת ההדלקה. או-אז הוא נזקק למש"כ ר"י מלוניל (על הרי"ף, שבת ט ע"ב בדפי הרי"ף), כי גם ללא נס פך השמן היו קובעים את ימי חנוכה למועד. משמע א"כ כי לדידו, ההלל הוא מרכזי ומהותי בחנוכה. זו עשויה להיות א"כ הסיבה ששנה הרמב"ם תחילה את ההלל. בהתאם למרכזיות זו של ההלל מוסברת גם הכרעת הגר"ש קלוגר, שאדם שאינו יכול לקיים גם הלל וגם הדלקה, עדיף שיאמר הלל.דא עקא, שבכך לא התבארה לשון הגמרא (שבת כא ע"ב), שציינה כי "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", וכלל לא הזכירה - כאן - את תקנת הדלקת הנרות. גם אם ייאמר שתקנה ההדלקה מישנית לתקנת ההלל, עדיין לא מבואר מדוע השמיטוה לחלוטין. [אגב כך, לא למותר לציין שתקנת הדלקת הנרות אינה מצויינת לא רק בגמרא, אלא גם בספרות חיצונית-היסטורית: לא בשני ספרי מקבים - א', ב' – אף לא בקדמוניות היהודים]. זאת ועוד, גם אם הביאור הנ"ל נתן דעתו להדגשת הרמב"ם את ההלל, ואולם את עיקר לשון הרמב"ם ביחס לתקנת החנוכה לא יישב. שכן בפ"ג ה"ג כתב הרמב"ם:
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות... והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים...
לשונו הזהב של הרמב"ם מדוייקת. הוא לא כתב "התקינו חכמים שבאותה הדור.... ימי שמחה והלל והדלקת הנרות", אלא כתב: "ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות". מבחין אם כן הרמב"ם בבירור בין תקנת "חכמי אותו הדור - ימי שמחה והלל", ובין עצם חובת קיומה בזמן הזה של "הדלקת הנרות - מדברי סופרים". תקנה זו אינה מיוחסת אצלו ל"חכמי אותו הדור".
ברם, האמת תיאמר שזה כבר למעלה ממאה שנה שהעירו כמה חכמים שלאמתו של דבר תקנת הדלקת הנרות מאוחרת לתקנת ההלל וההודאה. אדרבה, לא זו בלבד שהיא אינה מתקנת בני חשמונאי - "חכמי אותו הדור", אלא שככל הנראה היא כלל לא נהגה כל ימי הבית השני, ותוקנה למעלה ממאתיים שנה יותר מאוחר - אחר החורבן.
כך כתב הרב יצחק יהודה טרונק - רבה של קוטנא, נכדו-ממשיך-דרכו של סבו הנודע רבי ישראל יהושע טרונק - בעל הישועות מלכו ועוד - ומי שהו"ל את ספרו יבין דעת (פיעטרקוב תרצ"ב). שם, בסוף ספרו של הסבא, צירף הנכד קונטרס לא קטן משלו. בסימן יז אות יז (עמ'כתב:
... מסתפק מר אי גם בביהמ"ק עשו איזה זכר לנס בנ"ח בתוספת נרות ואור, בזה יש לי להאריך. הנה בתקנת מצוות נ"ח יש מבוכה גדולה צריכה בירור דברים... לכן נראה לפענ"ד דכיון דמבואר בדרשת חז"ל הובא ברמב"ן פ' בהעלותך דמצוות נ"ח היא המשך להדלקת המנורה בביהמ"ק, דע"י מצוה של נ"ח יש לה למצוות הדלקת המנורה קיום לעד, א"כ לא רחוק הדבר להחליט שבאמת כ"ז שבהמ"ק הי' קיים לא התקינו חז"ל מצוות הדלקת נ"ח, כיון דאז היתה המנורה דולקת בביהמ"ק, וזו היתה סימן וזכרון לנס שנעשה אז בה בהמנורה עצמה, ורק משחרב בהמ"ק חשו חז"ל שמא ישתכח הנס, כיון שכבה נר המנורה, לכן התקינו חז"ל מצוות נר חנוכה להדליק בפתחי הבתים, המשך למצוות הדלקח המנורה בביהמ"ק. לכן לא נזכר בש"ס דלשנה אחרת קבעו למצוות נ"ח רק להלל והודאה, לכן כתב הרמז"ל דהתקינו הלל והודאה ושמחה, ומדליקין נרות, דהיינו מצד המנהג, לזכר הנס, אבל לא מצד התקנה, רק אחר החורבן התקינו להדליק. וזה שהוסיף הרמב"ם ומצות נ"ח מצוה מדברי סופרים שהתקינו, לא אותם שהתקינו הלל ושמחה רק תקנה מאוחרת לאחר החורבן. ובעל הניסים דנתקנה ע"י חכמים שבאותו הדור לא נזכר נמי מצות הדלקת נ"ח, בשביל זה. ובזה ניחא מה שהקשו על הרמז"ל שכתב ומצוות נ"ח מצוה מד"ס כמו קריאת המגילה למה שביק הלל דכתב לעיל שהוא מחיובי דחנוכה. ולפ"ז ניחא, דהלל שאני דהוא מתקנת חכמי הדור, אבל נר חנוכה לא נתקן אז רק בזמן מאוחר, ומ"מ הוי מצוה מד"ס.
נכון שהוא עצמו ציין לדברי הרמב"ם בשורש הראשון של ספהמ"צ, שם כתב הרמב"ם שנ"ח הותקן בזמן בית שני! אלא שהערה זו יושבה על ידו בכך ש"יש הרבה סתירות בין סה"מ לספר יד החזקה, כידוע", והאמור במשנ"ת הוא שקובע. ועוד העיר: "ואל תשיבני, שהרי מצינו לב"ש ולב"ה שנחלקו באופן קיומה של המצוה", והרי הם היו בזמן בית, "דז"א דפלוגתת כ"ש וב"ה היתה נמשכת זמ"ר אחר החורבן וכו'".
יודגש, שלא רק הוא סבר שתקנת הדלקת הנרות מאוחרת יותר, ומתוארכת לאחר החורבן. גם הר"מ שטרנבוך סבר קרוב לכך, ובספרו מועדים וזמנים (ח"ב עמ' צז) כתב:
... נראה להעיר בזה דבר שאני מסופק, אם חשמונאי ובניו הם שתיקנו לדורות מצות הדלקה על פתח הבית מבחוץ, וכבר בזמן בית שני כשהדליקו במקדש כל אחד הדליק ג"כ בביתו בחנוכה על פתח הבית מבחוץ, או נימא שחשמונאים תיקנו ימי חנוכה רק לימים טובים בהלל ובהודאה אבל כל זמן שהדליקו בבית המקדש היא גופא האות שזכו למצות הדלקה ולא הדליקו אז כל אחד על פתח ביתו... נראה שהם תיקנו ימים אלו לימי שמחה והלל והודאה ותיקנו נמי נרות לזכר הנס, אבל חובה אקרקפתא דגברא שכל אחד ידליק על פתח ביתו מבחוץ או נר איש וביתו תיקנו חז"ל אחר כך, אבל בימי חשמונאים שהדליקו במקדש לא הדליקו כל אחד על פתח ביתו בגבולין, רק כפי הנראה רק במסיבות ובתי כנסיות וכדומה הדליקו... אבל תקנה קבועה נר איש וביתו בכל בית בישראל תיקנו אחר כך. וכן נראה משמעות ברמב"ם...
וראה שם דיוקו ממגילת אנטיוכס; ביאורו את התקנה הייחודית של הדלקה בביהכ"נ; את נוסח 'מעוז צור', את הצעת יישובו לדברים שבספהמ"צ ועוד. וכן ר' דברים דומים אצל ר"י גרשוני, קול צופייך ח"ב עמ' תקכד-תקכח; ר"ב ז'ולטי - משנת יעב"ץ או"ח סי' עג, בדעת הראב"ד (אך פרשנותו ברמב"ם שונה מהנ"ל); ר"מ אדלר, חשמונאי ובניו, עמ' צח-צט; ר"נ אריה, 'מתי נתקנה מצות הדלקת נר חנוכה?', המעין טבת תשע"ה, ועוד (לעומתם ר' נ"ד רבינוביץ', בינו שנות דור ודור - בירורים ועיונים בסוגיות היסטוריות מתקופת הבית השני, עמ' נב-ע).
כאמור, בדרך זו נעקרת ההערה מעיקרה. נוסח הגמרא ונוסח הרמב"ם מתיישבים היטב כפתור ופרח: א. הגמרא שלא ציינה, תיארה דברים כהווייתם, שבני חשמונאי עצמם תיקנו הלל והודאה ולא הדלקת נרות; ב. הרמב"ם הדגיש ראש לכל את ההלל וההודאה – שהן הן עיקר תקנת הדור הראשון, ורק אחר כך ליבן את הלכות הדלקת הנר, היא המצוה המאוחרת. לדידם, אם כן, סמי קושיא מהכא.
♦