כולל פוניבז'
האם חייב האדם בתלמוד תורה בזמן שעסוק בצורכי גופו
א. חידושו של האבן האזל דבשעה שאדם עוסק בצרכי גופו – פטור הוא ממצות תלמוד תורה
נודע בשערים המצוינים בהלכה, חידושו של הגרא"ז מלצר זצ"ל בספרו אבן האזל (מלכים ג, ה), כאשר מבאר הוא את דברי הרמב"ם (שם): "מלך אסור לשתות דרך שכרות שנאמר אל למלכים שתו יין, אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה". והקשה האבא"ז, דהלא כל ישראל מצווים ללמוד עד יום מיתה. ואם כן, מה התחדש במלך יותר מאשר בכלל ישראל.ותירץ: "ונראה דכאן אנו דנין באיסור המלך לשתות אף שרוצה להתענג בשתיה, וכן בהל' ו' שרוצה להיות מצוי אצל אשתו וזה אינו אלא במלך אבל הדיוט מותר לו להתענג אף שזה יגרום לבטול תורה בהכרח ע"י השיכרות או בעילות נשים, ולהדיוט אינו אסור אלא לבטל תורה בלי כל סיבה שאז אם הוא מסיר לבו מהתורה עובר על ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ועוד הרבה פסוקים מחיובי ת"ת ועי' בספר מעלות התורה בתחילתו שמנה יותר משלשים מ"ע ומל"ת על ביטול תורה".
מבואר בדברי הגרא"ז מלצר זצ"ל, דכאשר מתעסק ההדיוט בצרכי גופו להתענג, אזי פטור הוא ממצות תלמוד תורה, ורק כאשר הוא יושב ובטל אז נתבע על ביטול תורה.
♦
ב. יקשה מדברי הבית יוסף על חידוש זה
הנה, בגמ' בברכות (יא, ב) איתא: "מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל: אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה".ובבית יוסף (או"ח מז) הביא את קושיית השואל ששלחה לרשב"א, וזה לשונו: "כתוב בתשובות הרשב"א (ח"ז סי' תקמ): שאלת, כשאנו מברכים על התורה בכל בקר, למה אין אנו מברכים לאחריה. תשובה: קריאת התורה מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהם, וכמו שאמרו בפרק בא סימן (נדה נא, ב) וכו'".
אולם הבית יוסף עצמו מתרץ באופן אחר: "ולי נראה, דאפילו אם היו מברכים לאחר המצות לא קשיא, דכיון דמצות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה, ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה, לא שייך לברך לאחריה".
ולכאורה דברי הבית יוסף הללו - שאין שעה שאין האדם חייב בה לעסוק בתורה, מהווים סתירה ליסודו של הגרא"ז מלצר, דכאשר אדם עוסק בצרכי גופו פטור הוא ממצות תלמוד תורה [וראה עוד להלן מדברי הצל"ח, שהוכחנו דלא כאבהא"ז].
♦
ג. לימוד התורה הוא חיוב שמגיע מאליו כשאינו עסוק בצרכי גופו
יש לדון ביישוב הדברים, דלכאורה יש להביא ראיה לדברי הבית יוסף ממה שכתבו התוס' (ברכות יא, ב ד"ה שכבר): "ואם תאמר, מאי שנא מסוכה שאנו צריכים לברך על כל סעודה לישב בסוכה. ויש לומר, דשאני תורה שאינו מיאש עצמו - דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה, והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק, אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה".גם מדברי התוס' הללו משמע לכאורה דלא כאבהא"ז, דהלא כתבו התוס' דאינו מיאש עצמו כל היום, היות שכל שעה אדם מחויב ללמוד, וילפינן לה מוהגית.
אמנם, אמר לי הגאון רבי צבי ראם שליט"א, על דברי התוס' הללו, די"ל דאף אי נימא שבשעה שעוסק בצרכי גופו פטור הוא באותה השעה מתלמוד תורה, מכל מקום דעתו על עסק התורה שלאחר מכן, ו'אינו מיאש עצמו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד'. אם כן, נמצא שליכא היסח הדעת מהלימוד שמיד לאחר שאדם גומר לעסוק בעסקי גופו, מחויב הוא ממילא בתלמוד תורה בכל רגע פנוי. משא"כ בסוכה, דהוי חיוב המתחדש כשירצה לאכול.
מעתה י"ל, דזו גם כוונת הבית יוסף, דהיות שממילא כאשר הוא גומר את צרכי גופו חייב הוא בתלמוד תורה, בלא התחדשות, אם כן נמצא שלא הסתיים לרגע חיובו, אלא דכשהוא עוסק בצרכי גופו לא חייבתו התורה בשעה זו. אכן, מיד כשמסיים חוזר לחיובו תיכף ומיד בכל שעות היממה, ומשום כך אין מברכים לאחריה.
♦
ד. הוכחה מדברי הצל"ח דלא כחידוש האבן האזל
אמנם, נראה להוכיח מדברי הצל"ח (ברכות ס, ב) דלא כאבן האזל, ולדעת בעל הנוב"י, האדם מחוייב בתלמוד תורה בכל עת ובכל שעה ובכל חלקי היממה. הצל"ח מבאר את הגירסא בסיום השכיבנו בלילה: "ותן חלקנו בתורתך", שזו התנצלות, שהגם דמחוייבים אנו ללמוד בכל עת, ואף שהשינה הכרחית לאדם, מכל מקום היות שאנו מבטלים בזה את חיוב תלמוד תורה לאונסנו, אנו מתנצלים שאין זה פריקת עול תורה.וזה לשון הצל"ח: "שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך. בסידורים שלנו לא נזכר ותן חלקנו וכו', גם ברא"ש וברמב"ם לא נזכר דבר זה, ואמנם הגירסא כאן היא ברי"ף (מד, א). והטור בסי' רל"ט כתב שרב עמרם הוסיף בה וכו'. ותמהני שלא כתב שהיא גירסת הרי"ף. ואמנם לתת טעם על בקשה זו בשעת הליכה לשינה, נראה משום דכתיב והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח), והחיוב על האדם לעסוק בתורה ובמצות תמיד בכל עת, ובשעת שינה האדם בטל מתורה ומצות, אלא שהוא דבר הכרחי להאדם מצד שהוא אדם, ולכן שלא יוחשב כאילו הוא פורק מרצונו עול התורה מעליו, ולכן מתפלל אז באותה שעה ותן חלקנו בתורתך וכו'".
ומבואר בדבריו, דיש ביטול תורה בזמן השינה, ומבטל בזה מצות והגית, ומכל מקום זהו לאונסו, דזהו מהכרחי הגוף. ומבואר דלא כאבן האזל שנקט, כי בשעת העסק בצרכי גופו אינו מבטל תורה ואינו נחשב כמחוייב בוהגית.
♦ ♦ ♦