פתח תקווה
ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו - קודם המילה או לאחריה
הנה, בענין זה נחלקו ב' מגדולי הדור האחרון: מרן הגרע"י זצ"ל, בשו"ת יבי"א (ח"ז יו"ד סי' כ"א), האריך לבסס את מנהג ירושלים, שמברכים ברכת להכניסו קודם לברכת המילה. אולם, הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"א יו"ד סי' כ"ב וח"ג סי' ה') חלק עליו וביסס את מנהג מרוקו ושאר ארצות, שמברכים לאחר ברכת המילה וכדעת מרן השו"ע ביו"ד בסי' רס"ה. ונבאר את הדברים בס"ד.בגמ' שבת קל"ז ע"ב איתא: "ת"ר המל מברך על המילה, אבי הבן מברך להכניסו בבריתו וכו', העומדים שם אומרים כשם שהכנסתו וכו'". ומפשטות דברי הגמ' נראה שברכת על המלה קודמת לברכת להכניסו, אולם מעט מן הראשונים כתבו שיש לברך ברכת להכניסו קודם, וכתבו ליישב בב' אופנים. התוס' שם (ד"ה אבי) כתבו שרשב"ם גרס אבי הבן קודם המל משום שלהכניסו להבא משמע, ועוד שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, והנהיג כן לברך להכניסו קודם על המלה עי"ש. וכ"ד היראים מצוה ת"ב (ובישן מצוה י"ט, והובא בהגמ"י הלכות מילה רפ"ג), ושם כתב ליישב את הגמ' באופן אחר, וז"ל: "ואע"ג דמתניא אחר המילה – פירש ר"ש זצ"ל (כצ"ל, וכפי שכבר כתב בפירוש עמודי הארזים שם, ולא 'רש"י' כלפנינו, דהא כל הראשונים הביאו בזה מחלוקת רשב"ם ור"ת) שאומר אותה קודם המילה דכל המצוות מברכין עליהן עובר לעשייתן, והא דלא אקדים תנא למיתני קודם המילה – משום דלא פסיקא ליה, שפעמים שאין אבי הבן לשם, וברכה דפסיקא ליה הקדים" עי"ש.ור' יוסף אבן פלאט בפסקי ברכות בספר הפרדס ([ערנריך] עמ' ר"ב) כתב שבצרפת נוהגים לברך ברכת להכניסו קודם על המלה עי"ש, וכן במחז"ו (עמ' 626) איתא: "ומברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מידי דהוה אכל מצות שמברך עליהן עובר לעשייתם וכו'" [אולם, יש שם תוספת[3]: "כך אומר הגאון, אבל לא כך נהגו העלם לברך להכניסו עד לאחר מילה"] עי"ש, ובספר המנהיג (ריש הלכות מילה) כתב ששמע שכך המנהג בפאס לברך להכניסו קודם המילה עי"ש.
ויש להוסיף עוד את מה שנדפס בקובץ חצי גבורים (קובץ ז' עמ' ה') מספר איסור והיתר מכתב יד – חיבור שהמוציא לאור שם ייחסו לתקופת ר' מימון אביו של הרמב"ם, ושם כתב: "יוציאו אביו ויברך להכניסו וכו' אח"כ שהחיינו ויאמר מי שנמצא כשם שהכנסתו וכו' אח"כ יברך המוהל לפני שימול על המילה וכו'" עי"ש.
אולם, דעת שא"ר וגאונים לברך אחר המילה, וי"א אף אחר הפריעה, וכמו שנבאר.
הנה, השאלתות בפרשת וירא (סי' י') ובה"ג בהלכות מילה, הלקח טוב והשכל טוב בפרשת לך לך העתיקו את דברי הגמ' הנ"ל כלפנינו, וסתמו כפירושו שמברך לאחר המילה, דאם כדברי היראים – הו"ל לפרש כן ולא לסתום, דהא פשט הדברים הוא שהברכות כסדרן. וכן דייק ספר האשכול (ח"ב עמ' 9) מדברי בה"ג, וז"ל: "ובהלכות מקדים ברכת המל לברכת אביו הבן, והכי שדר רב שר שלום דהכי נהוג בשתי ישיבות" וכו' [כדלקמן] עי"ש.
ובאמת, שרע"ג בסידורו הביא את דברי רב שר שלום גאון [וממנו הוא בעיטור ובטור ובעוד ראשונים, וכ"ד ר"ש בר נתן בסידורו פי"ו], וזת"ד אינו מברך אלא לאחר המילה וכו' דחיישינן שמא תתקלקל המילה וכו' וא"ת שחיטה ותקיעה נמי ניחוש - לא דמיין, דהנך בידו אבל מילה ביד אחר וכן מנהג בשתי ישיבות ע"כ [וכ"ה בסתמא בשו"ת מעשה הגאונים סי' מ"ה]. וכ"ד רס"ג בסידורו (עמ' צ"ח), וז"ל: "המוהל מברך וכו' אח"כ חותך הערלה ופורע ואחד הנמצאים מקריא לפני אבי הילד ברוך וכו' להכניסו וכו'" עי"ש. וכ"כ המכתם בפסחים ז' [והובא בארח"ח אות ז'] עי"ש.
וכ"ד העיטור (דף נ"ב ע"ד), וכמו שהביא הטור, אלא שבעל העיטור הקשה על טעמו של רב שר שלום גאון, דא"ה גם בברכת המילה ניחוש שמא יתקלקל, ולכן פירש שכל מצוה שנעשית ע"י אחרים, כמו כאן שאבי הבן מברך והמוהל מל, מברכים לאחר עשייתה, ושכ"כ ר' יעקב וכן עמא דבר עי"ש. וזהו טעמו של ר"ת המובא בתוס' שבת (קל"ז ע"ב)[4]. וכן הסכים או"ז (סי' ק"ז) עי"ש. וכ"ד הראב"ד והרמ"ך (ספ"ג מאישות), ומטעם שהמצוה תלויה באחרים עי"ש, וכן הסכים ר"פ בהגהות סמ"ק (מצוה קנ"א אות ל"ו) עי"ש,
וכן המנהיג (ריש הלכות מילה) הביא את דברי רב שר שלום גאון ור"ת והסכים לזה, ושם כתב הטעם בשם ר"ת [והוא מספר הישר סי' רפ"ה, אלא ששם הוא בשיבוש] וז"ל: "והלמ"ד דהיא משמע להבא ר"ל להכניסו בבריתו שכבר עשינו, ולא להכניסו אל הברית כי אם אל המצוות, דעד שלא מל היה ערל ואסור בפסח ובתרומה ושמלוהו יצא לו מכלל הערלות וראוי לחנכו עתה בכל המצוות, וזה הוא להכניסו במצוות בזה שהכנסתיו בברית כבר וכו' לכן אחר מילתו מברך שזכה להכניסו לברית הקב"ה לקבל מעתה כל מצותיו" עי"ש.
וכ"ד הרשב"א בחידושיו (שבת קל"ז), ושם כתב שהטעם הוא שברכה זו ברכת השבח היא ולא ברכת המצוות [ומשם הוא בר"ן בשבת קל"ז עי"ש]. וכ"כ בתשובה ח"ד סי' ר"ו ושכן עושים מעשה אצלם עי"ש. וכ"כ עוד בח"א סי' שפ"ב [ושם כתב הטעם שמא ימלך, וכמו שהביא הב"י גבי מילת ב' תינוקות עי"ש]. וכן אבודרהם בריש הספר הביא את טעם ר"ת המובא בתוס' הנ"ל וטעם הרשב"א [ללא הזכרת שמם] וכתב על האחרון שהוא הנכון עי"ש. וכ"כ ר"י מלוניל וז"ל: "להכניסו וכו' שזיכנו לקיים מצוה זו ולפיכך אין ראוי לברכה אלא לאחר המילה" ע"כ. וכ"ד שה"ל וארח"ח בהלכות מילה, שאע"פ שהביאו דברי הרי"ף שכתב לברך לפני [עי' לקמן], מ"מ בסדר המילה לאחר מכן כתבו שמברכים אחרי המילה עי"ש.
וכן בספר מלמד התלמידים לר' יעקב בר אבא אנטולי בפרשת לך לך כתב שהצריכו לברך אחר המילה ג"כ ולומר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וכו' עי"ש. וכן הוא הסדר בסידור הרוקח ובסידור ר"י בר' יקר, וכ"ה בספר החינוך (מצוה ב'), בספר מצוות זמניות (ברכות שער י'), בספר התדיר (הלכות מילה), וכן הסכים בספר הפרדס (שער ט' סי' ו') לדברי רב שר שלום ור"ת ושכן העולם נוהגים, וכ"ד ר' שמחה שהביא הגמ"י, וכן מתבאר מדברי הר"ב תולעת יעקב בסדר הברית עי"ש.
ור' יוסף אבן פלאט, שהובא בספר הפרדס שם, כתב שבכל ארץ לותיר מברכים לאחר מילה ופריעה וברומי מברכים בין מילה לפריעה והסכים למנהג רומי עי"ש. וזה כמו שכתב הרא"ש [שהובא בטור], שכך מנהג אשכנז לברך בין המילה לפריעה. וכ"כ עוד ראשונים: כ"כ ראבי"ה (סי' רצ"ט) ושכך נוהגים, וכ"ד מהר"ם המובא בהגמ"י שם ושכך נוהגים, וכ"כ המאורות, המאירי (שבת ופסחים ז'), רי"ד, ריא"ז, וכ"ד ר' מנוח (פ"ג מסוכה הי"ב) עי"ש.
וכן הראב"ן (סי' ל"ה) כתב: "ומה שמברך אבי הבן אחר המילה להכניסו בבריתו ולא לפני המילה משום דברכה זו אינה על עשיית המצוה אלא על קיום המצוה על שקיים מה שאמר הקב"ה לאברהם ואתה את בריתי תשמור, ועל המילה היא ברכה של עשיית המצוה, וה"נ אמרינן בתפילין דאע"ג שבירך על הנחתן ביום מברך על סילוקן בלילה לשמור חוקיו משום דכתבי בהו ושמרת את החוקה הזאת" עי"ש.
וכ"ד ר' יעקב הגוזר בכללי המילה שלו (עמ' 80 והלאה), ושם (בעמ' 84) כתב עוד טעם וז"ל: "מברך להכניסו לאחר המילה כמו לברכת התורה שתקנו שתי ברכות אחת לפני הקריאה ואחת לאחר הקריאה, אף הכא נמי ברכה אחת לפני המילה וברכה לאחר המילה" עי"ש.
ומבואר מדברי הראשונים הנ"ל שכך היה המנהג פשוט מימות הגאונים, כפשט לשון הגמ', אלא שיש שכתבו למהר ולברך קודם הפריעה כדי שיהיה עובר לעשייתן ויש שלא חששו לזה, אולם לכו"ע מברכים אחרי המילה וכנ"ל.
♦
בירור דעת הרי"ף
הנה, הרי"ף העתיק דברי הגמ' כלפנינו, וא"כ מבואר שעכ"פ יכול לברך לאחר המילה. ואין לומר בדעתו כמו שכתב היראים שהגמ' מילתא פסיקתא נקטה כיון שלפעמים אין מברכים ברכה זו כשאבי הבן איננו – משום שזה דוחק עצום גם בגמ' והוא דעת יחיד בפירוש זה. ועוד שכיון שמי שקורא את דברי הרי"ף מבין בפשטן שהברכה היא לאחר המילה – לא הו"ל לרי"ף להטעות הקורא. ועוד שהרי הרי"ף ידע שכל הגאונים שלפניו הבינו בפשטות שהברכה היא אחרי המילה, ואם הוא חולק עליהם היה צריך לפרש זאת להדיא. ובתשובה סי' רצ"ג [וכ"ה בשו"ת הרי"ף מכת"י שנדפס בישורון כרך י"ב עמ' י"ז] כתב הרי"ף שמברכים ברכה זו עובר לעשייתן וכן באירוסין, וסיים ואם בירך לאחר שמל אם לא פרע עדיין מותר משום דארז"ל מל ולא פרע כאילו לא מל ע"כ. וכן העתיק הארח"ח בהלכות מילה (אות ז') את תשובת הרי"ף בלשון הנ"ל. וזה כדברי הרא"ש בתשובה הנ"ל. ולפ"ז ל"ק הקושיות הנ"ל, דאע"פ דס"ל לרי"ף שלכתחלה יש לברך עובר לעשייתן – מ"מ כיון שמותר לברך גם לאחר המילה אין זו טעות לכתוב כן.אמנם, האשכול (ח"ב עמ' 9) והעיטור בדף נ"ב ע"ד [וממנו בשה"ל] העתיקו סיום תשובת הרי"ף להיפך בזה"ל: "ומי שאמר שקודם הפריעה יכול לברך שעובר לעשייתו הוא וכו' ההיא לאו דוקא דפריעה שיירי מצוה הוא ואינו עובר לעשייתה" ע"כ[5]. אולם נוסח זו צ"ע, דהא שיירי מצוה היינו במקום שאינו מעכב, כמו נענוע לולב או שפיכת הדם ליסוד לאחר ההזאות, אבל פריעה מעכבת היא דכאילו לא מל, ושפיר הוי עובר לעשייתן. וזה עדיף טפי מנט"י, שכתבו הראשונים המובאים באו"ח סוסי' קנ"ח שהניגוב הוא חלק מהמצוה והוי עובר לעשייתו, וכ"ש הכא שמעכב בדיעבד, וכמו שכתבו שא"ר הנ"ל בפשטות, דהוי עובר לעשייתו לפני הפריעה. ועוד שלפ"ז קשה איך העתיק הרי"ף את לשון הגמ' כלפנינו והטעה את הקורא, שמבין שלאחר המילה מברכים ולפי דעתו הוי ברכה לבטלה, אע"כ שגם הוא מסכים שאפשר לברך לאחר המילה קודם הפריעה ולכן העתיק את דברי הגמ' שמברך לאחר המילה, ומשמע מיד לאחר המילה קודם שיספיק לפרוע, וכמו שכתב בתשובה הנ"ל דשפיר דמי אע"פ דס"ל שאפשר ואף עדיף לברך לפני עשיית המצוה.
ומה שכתב המנהיג ששמע שבפאס נוהגים לברך קודם המילה – זה מתאים לתשובה הנ"ל, שלכתחלה ס"ל לרי"ף לברך לפני ויתכן שלכן הנהיגו כן שם, אולם אין זה אומר שכך צריך לעשות לעיכובא ולא מהני לברך אחרי המילה וכנ"ל. ועכ"פ לא יהא אלא ספק בדעת הרי"ף, ואין לומר שלדעתו יש לברך לפני המילה ולא לאחריה.
♦
בירור דעת הרמב"ם
כתב הרמב"ם ברפ"ג מהלכות מילה: "המל מברך 'קודם שימול' וכו' על המילה וכו', ואבי הבן מברך ברכה אחרת וכו' להכניסו וכו' ואם היו שם עומדין אומרים כשם וכו', ואח"כ מברך אבי הבן וכו' אשר קידש וכו'" עי"ש. וכתב הגמ"י שם: "כסדר הזה שנויות הברכות בבריתא וכן פסק ר"ת וכן עמא דבר וכו'" עי"ש, ומבואר דס"ל בדעת הרמב"ם לפי הסדר שכתב, שהוא כדעת הגאונים ורוב הראשונים, שלהכניסו לאחר המילה. וכן הכס"מ כתב כן בדעת הרמב"ם ודייק זאת מדכתב המל מברך 'קודם שימול' ולא כתב ואבי הבן מברך 'קודם שימול', משמע דס"ל כר"ת דלאחר המילה הוא מברך עי"ש.אולם, רי"ו (בנ"א סוף ח"ב) כתב שדעת הרי"ף בתשובה והרמב"ם והרשב"ם שמברכים לפני עי"ש, וכ"כ מהר"ם אלאשקר בתשובה (סי' י"ח) בדעת הרמב"ם בחיבור, ועיקר סמיכתו היא על דברי ר"א בן הרמב"ם בספר המספיק שהביאם מכתב יד ותרגמם לעברית. ובדורינו נדפסו הדברים בשלמותם בספר המספיק לעובדי השם (דנה, תל אביב תשמ"ט בעמ' 277), וז"ל [עם מעט הערות בשולי העמוד]: "ויש מי שסבור שראוי שברכת להכניסו תהא לאחר המילה, ונסמך בענין זה במנהג ע"י ראיות שביטולן גלוי אצל מי שיש בו מידה מזערית של הלכות ואין אני סבור כי יש להאריך בהזכרתן. ולרבינו האיי גאון זצ"ל יש פסק הלכה לפיו אין הקפדה בכך שתהיה לפני המילה או לאחריה. ואבא מארי זצ"ל סבור שהיא לפני המילה, ועפי"ז עשה ועשו בנוכחתו הלכה למעשה. והראיה שלו על כך מתבררת ממובן לשונם ומהוראת ביטוי הברכה ומההיקש; אשר למובן לשונם – הרי שמדבריהם המל מברך על המילה, אבי הבן מברך להכניסו – ניתן להבין ששתי הברכות שלפני המילה מתחלקות בין המל ובין אבי הבן משום שאין מחלוקת בכך שברכת המל קודם המילה[6]. ואשר להוראת ביטוי הברכה – הרי שדבריו 'להכניסו' משמעותם קבלת פעולה שתעשה ולא פעולה שכבר נעשתה[7], ולשונם בתלמוד – בלבער כו"ע לא פליגי דלהבא משמע וכו'. ואשר להיקש – הרי שברכה זו על מצוה שלשונה אשר קדשנו במצותיו וציונו והנחה כללית בהלכה שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילה[8]. ומי שנלחם בכך מתוך תמיכה במנהגו ומביא ראיה המעידה על חוסר ידיעתו את ההלכה אין לשים לב אליו מצד המדקדקים" ע"כ.
וכ"כ ר' פרחיה בפירושו לשבת קל"ז, לאחר שהביא את דברי רב שר שלום גאון, וז"ל: "ורבינו משה פריך לכל הני מילי ואומר שזה שסמכת על הקדמת הברייתא ברכת המל קודם ברכת אביו הבן – לאו אסמכתא מעליא היא, שהרי לא באה הברייתא ללמדנו הי מינייהו ברכה נקדימה או נאחר אותה אלא תורף ברייתא זו שבאה ללמדינו ברכת המל וברכת אבי הבן כיצד נוסח הברכה שמברכין. וזה שאמרת שזה שיש בידינו עיקר שכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן ואמרת אתה חוץ ממצות מילה – דבר זה לא נשמע מעולם, שאם הדבר כמו שאמרת היה להם להתנות ולומר בפירוש חוץ ממצוה מילה כמו שאמרו חוץ מטבילת הגר בלבד היה להם לכלול עמה מצות מילה וכו', ואע"פ שדבר זה רבינו משה ז"ל לא פירש אותו בחיבורו[9] – אלא המנהג שהיו עושין לפניו והיה מזהיר עליו מפיו כמו שאמרתי" ע"כ.
אולם, כבר העיר פריימאן בהערתו לשו"ת הרמב"ם [וכן בלאו במהדורתו סי' של"א ושל"ב] שנעלמו מעיני ר' אברהם הנ"ל ב' תשובות הרמב"ם שם, שבסי' של"א כתב הרמב"ם שמאחר ואין נוסחתה וציונו לעשות[10] – יוכל לברכה קודם המילה או אחריה עי"ש, ובסי' של"ב כתב כן בשם רה"ג, וכתב ולזה דעתי נוטה שהברכה הקודמת שהיא ברכת המילה כבר נתברכה בתחילה ככל ברכת המצוות וזו לא איכפת לן בין לפני מילה ובין לאחריה ע"כ. ובשו"ת יבי"א שם כתב דצ"ל שתשובות אלו נכתבו בתחלה, אולם ר' אברהם דק ואשכח בסוף ימיו של הרמב"ם שחזר בו וס"ל שצריך לברך רק עובר לעשייתן עי"ש. אולם, לפ"ז צ"ל עכ"פ שבחיבור ס"ל לרמב"ם כדעת הגאונים ורוב הראשונים שמברכים לאחר המילה, ולא כמ"ש הרי"ו ומהר"ם אלאשקר, דהא תשובות אלו נכתבו לאחר כתיבת החיבור, כפי שציין הרמב"ם בעצמו למה שכתב בהלכות ברכות והלכות מילה, וא"כ גם בחיבור ס"ל שמברכים לאחר המילה וגם בב' תשובות אלו, וזה כדכתבו הגמ"י והכס"מ בדעת הרמב"ם. אולם, לומר שהרמב"ם בסוף ימיו חזר בו לגמרי וס"ל שלאחר המילה אסור לברך - זהו דבר קשה, שלא תיקן כן בחיבורו ולא ציוה לבנו לתקן כמו שעשה במקומות אחרים וגם לא העיר כלום בתשובותיו, וכן הקשה בספר כתר שם טוב [גאגין] (ח"א עמ' תקס"א) איך יתכן שהרמב"ם ישנה דעתו נגד מה שגרס וכתב בחיבור שהברכה היא אחרי המילה עי"ש. ויותר נראה שהרמב"ם בסוף ימיו חזר בו במעט, שאמנם יכול לברך או לפני או אחרי, אבל עדיף טפי לברך לפני, ולכן ר"א ראה שאביו הורה לברך לפני, אבל אין זה בא לשלול את הברכה אחרי ולומר שהיא ברכה לבטלה כדין כל ברכת המצוות שמברך לאחר העשיה, ומה שלא תיקן הוא משום שזוהי עדיפות בעלמא, אולם גם מי שיעשה כמנהג רוב העולם וכפשט הסוגיא אינו טועה. ור"א, משום שלא ראה את תשובות אביו הנ"ל, סבר שאביו סובר לברך רק לפני ולא אחרי. דהמעיין בדבריו שהעתקנו לעיל יראה שעיקר עדותו היא שאביו עשה ועשו בנוכחותו את ברכת להכניסו לפני המילה, ושאר הדברים הם ראיות של ר"א עצמו לדברי אביו, אולם להאמור אין הכרח שסבר הרמב"ם 'שאסור' לברך אחרי אלא 'שעדיף' לברך לפני, וקשה לומר כדברי ר"א, שהרמב"ם חזר בו מדבריו בג' מקומות בדבר שיכול לגרום מכשול לרבים ולא תיקן את הדברים.
♦
האם ר' אברהם ידע את כל תשובות אביו הרמב"ם
ובאמת נראה שלא נפלאת היא לומר שר' אברהם לא ידע מכל תשובות הרמב"ם, ומצינו בעוד כמה מקומות כעין זה;ידועים דברי הרמב"ם בריש הלכות אישות שקידושי כסף מד"ס, וקושיות הראשונים עליו, והכס"מ שם הביא את עדות ר"א בן הרמב"ם [בשו"ת ברכת אברהם סי' מ"ד] שהרמב"ם תיקן בכתב ידו 'ושלשתן דבר תורה', וכתב הכס"מ 'לי נראה שאין עדותו נכון' וכו' והאריך להסביר למה לא נראה לו כן. הרי שהכס"מ בעצמו לא בהכרח מקבל את דברי ר"א, אף שהעיד שהרמב"ם חזר בו. ובאמת בנדון ההוא כבר כתבו בלאו ועוד שר"א לא ראה את תשובת הרמב"ם לר' פינחס הדיין (בלאו סי' שנ"ה) וכתב ר' אברהם להפך ממה שכתב הרמב"ם שם עי"ש, דהא ר"א כתב שם וז"ל: "שכך היה סובר [הרמב"ם] בתחלה שקדושי כסף דרבנן ולאו משום דכסף אתי מדרשא אלא כמדומה לי מדאמרינן וכו' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' הא תינח היכא דקדיש בכספא בביאה מאי וכו'" עי"ש. הרי דס"ל שדברי הרמב"ם בתחלה הם דרבנן ממש, אולם הרמב"ם בתשובה שם כתב שהטעם שכתב שהוא מדרבנן משום שכל דבר שלמדוהו מק"ו או בגז"ש וכדומה אינו דבר תורה עד שיאמרו חז"ל בפירוש כן עי"ש, וזה להדיא לא כמ"ש ר' אברהם שזה לא משום דאתי מדרשא וכו', ואף אם נאמר שהרמב"ם בסוף ימיו אכן תיקן בחיבורו כן – מ"מ חזינן שר"א לא ידע מתשובת אביו בביאור סברתו בתחלה.
וכמו כן, בענין האם מותר לעמוד בקדושת יוצר במקום שהציבור אינו עומד – ר"א בספר המספיק (עמ' 80) כתב: "ובברכת היוצר ראינו ושמענו שבארצות רבות עומדים בה וכו' בגלל הקדושה בלבד ומנהג טוב הוא, ובסדר יומא לא שמענו שזולתנו עמד בה וכו' ומנהגנו לעמוד בה וכו'" עיש"ב. אולם, נראה שאשתמטתיה דברי אביו בתשובה ([בלאו] סי' רס"ב) שכתב בתוקף נגד מנהג זה של עמידה בקדושת יוצר וזת"ד וזאת העמידה בקדושת היוצר הוא 'מנהג בורים' בלא ספק וזאת הישיבה שהנהיג בה זה החכם הוא הראוי אבל עמידת זה החכם הסומך על מנהג ארצו היא טעות גמורה לפי שאפילו בדברים אשר תלוי בהם דבר איסור אמרנו אל ישנה אדם וכו' כ"ש במה שאין תלוי בו איסור ועבר בזה משום לא תתגודדו וכו' נוסף למה שיש בזה משום יציאה מדרך ארץ אשר אסרו עליו ואמרו לא יעמוד אדם בין היושבים וכו' וצריך תמיד לילך במנהג הרוב כ"ז שאין בזה עבירה על איסור וכו' עי"ש. וא"כ ר"א, שעמד לבדו כמבואר מדבריו, הן בקדושות אלו והן בקדיש – עשה שלא כדין לדעת אביו הרמב"ם, וכנראה לא ראה תשובת אביו שקרא למי שעומד 'בור', ור"א סבר שיש חסידות גדולה לעמוד בקדושות אלו.
נמצא שדעת הגאונים ורוב הראשונים [כ40 ראשונים] שיש לברך ברכת להכניסו לאחר המילה ולא לפניה מטעמים שונים.
דעת הרשב"ם, היראים ומנהג צרפת באותו דור לברך בדוקא לפני המילה מדין עובר לעשייתן.
דעת רה"ג שאפשר לברך לפני או אחרי. ודעת הרי"ף והרמב"ם שלכתחלה לפני, אולם אפשר גם אחרי.
והשו"ע ביו"ד סי' רס"ה פסק כהכרעת הרא"ש שמברכים לאחר המילה לפני הפריעה. וחלק מהאחרונים [שהובאו בשו"ת יבי"א שם] כתבו שאילו היה רואה השו"ע את דברי ר"א בדעת הרמב"ם שהובאו בשו"ת מהר"ם אלאשקר, שלדעתו יש לברך עובר לעשייתן וכן את דעת הרי"ף בתשובה – היה פוסק לברך לפני עי"ש. והנה, כבר מצאנו בריש הלכות אישות שהזכרנו לעיל שהכס"מ לא קיבל את עדות ר"א לתקן הספרים, משום שהוקשה לו מהחיבור עצמו במקומות אחרים שהדבר אינו מסתדר. וא"כ, גם כאן אינו ודאי שהיה חוזר בו משום שפשט לשון החיבור משמע שהוא אחרי המילה וכנ"ל. ובר מן דין - לפי האמור אדרבה נראה שאילו היו רואים ר"א ודעימיה את תשובות הרמב"ם שאפשר לברך בין לפני ובין לאחרי – היו מפרשים את דבריו בחיבור כפשטם שאפשר לברך לאחרי, אלא שאפשר לברך גם לפני וכך עשה הרמב"ם מעשה, אבל אין זה בדוקא לברך לפני ולא אחרי. וכן הרי"ף, אע"פ דס"ל לכתחלה לברך לפני – מ"מ גם לאחר מכן לפני הפריעה ס"ל שאפשר [לפחות לפי חלק מהנוסחאות]. ומאידך,לפי הגאונים ורוב הראשונים יש לברך בדוקא לאחרי המילה, ולפ"ז יפה פסק הב"י לברך לאחר המילה לפני הפריעה שבזה יוצא יד"ח כמעט לכל הדעות, וגם לדעת הרי"ף והרמב"ם. וזה עדיף טפי מלברך לפני המילה, שבזה לא עושה כדין לדעת הגאונים ורוב הראשונים[11].
♦
ההלכה והמנהג בארצות ספרד והמזרח
והנה, מהר"ם אלאשקר העיד שנהגו במצרים לברך לפני המילה והביא שם את תשובת ר"א הנ"ל והאריך לבסס דין זה, ומצאנו בעוד מגדולי האחרונים בארצות המזרח שהעידו שהמנהג לברך לפני, וכן העידו רבני ירושלים – עי' ביבי"א שם אריכות בענין זה. אולם, קהילות אלו הן רק המוסתערבים, אבל הספרדים שהיו במקומות אלו נשארו במנהגם לברך לאחר המילה, וכמנהג רוב העולם וכפי שהעידו האחרונים. בשו"ת מהריט"ץ החדשות (סי' א') תשובת ר' ישראל נגארה [הספרדי] כתב: "ואין לנו ללמוד ממה שאנו נוהגים בברית המילה שאומרים שהחיינו תכף אחר ברכה של להכניסו – דהתם כבר שמע מפי המוהל ברכת המילה וכו' [וכתב שמברכים לפני הפריעה כדי שיהא עובר לעשייתן, וסיים] והמנהג הנכון בלי גמגום הוא המנהג שנוהגים אחינו ק"ק מוסתערב לאומרו קודם שיעשו המילה לגמרי כשמביאים את הילד אומר אבי הבן ברכת להכניסו ואחר המילה אומר שהחיינו וכו'" עי"ש. הרי שהעיד על ב' מנהגים במקומו: מנהגי הספרדים ומנהגי המוסתערבים. וכן בשו"ת באר מים חיים למהר"ש ויטאל (סי' ל"ט) כתב: "והנה המחלוקת הזה עדיין במקומו הוא עומד כי יש קהילות אומרים כרשב"ם והם קהילות מוסתערבים בדמשק וקהילות שבמצרים, ויש קהילות של ספרדים בדמשק אומרים כר"ת וכרב שר שלום וכדעת בעה"ט וכדעת הרא"ש ונהרא נהרא ופשטיה" עי"ש, ומפורש כנ"ל. וחזינן מינה שהספרדים שהגיעו לארצות המזרח לא שינו מנהגם ולא קיבלו את מנהגי המקום בזה אלא המשיכו במנהגם לברך לאחר המילה.וכן בשאר ארצות הספרדים לא נהגו כן אלא לברך לאחר המילה, וכ"ה בסידור ונציה רפ"ד ושנ"ח, וכן העיד השו"ג על מנהג סלוניקי, וכ"ה בזכר דוד [ליוורנו תקצ"ז] ובספר אות ברית קודש [ליוורנו תרמ"ד] ובסידור בית עובד ותפלת החדש ועוד, וכ"ה מנהג תוניס כמובא בספר עלי הדס [סטבון]. וגם מנהג צפת כן הוא, וכמו שכתב ארץ חיים [סתהון]. ויש להוסיף שגם בירושלים נראה שהיו שנהגו כמנהג רוב העולם, וכפי שמפורש בספר שערי ירושלים [למברג תר"ל] שער ט' מנהגי הארץ, שכתב את סדר הברית אצל הספרדים בירושלים וז"ל: "וחותך בסכין בברכה לפניה כמנהגינו ועושה פריעה ומציצה הכל מוהל אחד במהירות גדול והאב מברך להכניסו וכו' ושהחיינו וכו'" עי"ש. וכן ראיתי בספר אות עולם [ירושלים תרס"ד] ובספר מטה ראובן [ירושלים תרצ"ו] שכתבו את סדר הברית וכתבו את ברכת להכניסו לאחר המילה עי"ש.
ונראה שלמעשה עדיף טפי לנהוג כמנהג רוב העולם ולא כמנהג המוסתערבים מכמה טעמי. חדא, משום שנראה שמנהג המוסתערבים התבסס על עדות ר"א בן הרמב"ם שלדעת הרמב"ם יש 'חובה' לברך לפני המילה, ולפי האמור אין זה נכון, אלא שלדעת הרמב"ם 'עדיף' לברך לפני, אבל 'מותר' גם לברך אחרי, וכיון שלדעת הגאונים ורוב הראשונים 'צריך' לברך אחרי המילה – הכי עדיף טפי. ועוד, שבשאר ערי הארץ חוץ מירושלים – לא היה מנהג של המוסתערבים אלא הגיעו קהילות קהילות בדורות האחרונים, ואין סיבה להעדיף להנהיג את מנהג ירושלים בשאר ערי הארץ ולא את מנהג צפת או מנהג שאר ארצות העולם, דרק בירושלים או במקום שנהגו מקדמת דנא יש להמשיך במנהג ולא במקום חדש. ועי' כעי"ז בשו"ת יבי"א ח"ד יו"ד סי' כ"ה בענין קריעה בחול המועד, שלדעת השו"ע יש לקרוע על כל המתים, ולדעת הרמ"א רק על אביו ואמו, ובירושלים נהגו בזה כדעת הרמ"א, והעלה הרב זצ"ל שם שרק בירושלים יש להמשיך לנהוג כן, אבל בשאר ערי הארץ יעשו כדעת רוב הראשונים ומרן השו"ע עי"ש, וה"ה כאן.
וע"כ נראה שאע"פ שמנהג ירושלים לברך לפני המילה יש לו על מה לסמוך [על דעת הרי"ף והרמב"ם וסיעתם] מ"מ עדיף טפי לברך לאחר המילה, כדעת הגאונים ורוב הראשונים ורוב העולם, משום שגם לרי"ף ולרמב"ם הדבר מותר.
♦ ♦ ♦