מח"ס בירורים וביאורים
שיעור אתרוג
הנה שיעור האתרוג כמעט שאין בו נפק"מ למעשה, כי כמעט ואין מצוי אתרוגים מצומצמים, ובדרך כלל בכל האתרוגים שמובאים למכירה יש הרבה יותר משתי ביצים ברווח. ובאמת יש הידור מצוה שלא לצמצם בשיעור האתרוג וגם יש בו נוי כשהוא גדול קצת. אבל בשנה זו, שנת השמיטה, יש יותר משמעות לעיקר ההלכה בשיעור האתרוג, כי מצויים יותר אתרוגים קטנים. ועל כן ראוי לברר הלכה זו. ואף שבכל אופן יש הידור מצוה ונוי ליקח אתרוג גדול, מ"מ יש נפק"מ בין דבר שהוא מעיקר הדין או דבר שהוא הידור בעלמא. ולפעמים זו חומרא דאתי לידי קולא בדברים אחרים. ומחמת שראיתי בכמה ספרים על ארבעת המינים שכתבו בזה דברים שאינם מדוייקים כל כך, על כן בהכרח לבאר עיקרי הדברים בזה, ובעיקר לברר את דעת המשנ"ב והחזו"א בזה.♦
נידון האחרונים והכרעת הביאוה"ל
הנה שיעור אתרוג הוא כביצה, כמבואר במשנה, וכן הוא בשו"ע (סי' תרמח סעיף כב), אלא שנתעוררו האחרונים לדון לפי מה שהוכיח הצל"ח (בפסחים דף קטז) שהביצים בזמננו נתקטנו בכמחצית ממה שהיה בימי חז"ל, א"כ אולי נצריך את שיעור הביצה שהיה בימי חז"ל.ולדינא כתב הביאור הלכה (סימן תרמח סעיף כב ד"ה פחות מכביצה) וז"ל: 'עיין בתשובת חתם סופר סי' קפ"א שדי כביצה שבזמנינו, שאף שהביצים נתקטנו כפי מה שהעיד הצל"ח בפ' ערבי פסחים, כי הכל לפי הזמן אם הביצים נשתנו גם גידול האתרוגים נשתנו ע"ש. ולפי דעת הבכורי יעקב נכון לבעל נפש להדר לכתחלה אחר אתרוג שגדול כשני ביצים'. עכ"ל.
♦
שני הטעמים של החת"ס
והיינו שבחתם סופר שם מבואר שני טעמים לשער כפי ביצה שבזמננו ולא להצריך שתי ביצים. טעם אחד שכך הוא הדין בכל השיעורים שניתנו בפרי וכדומה, כגון כזית, כגרוגרת, ככותבת, כביצה, שאם נשתנה הפרי, השיעור הוא לפי מה שהפרי משתנה בכל דור ודור, כי גם הטבע של העולם משתנה על פי זה [וזה דלא כהצל"ח שהחמיר בכל דבר לשער לפי מה שהיה בימי חז"ל][2]. וטעם שני הוא טעם מיוחד באתרוג, שאף אם בשאר דברים נימא שהשיעור הוא לפי מה שהיה בזמן חז"ל, מ"מ שיעורו של אתרוג אינו סתם שיעור, אלא יסודו מצד גמר פרי. והיות שנתקטנו הביצים, בוודאי מסתבר שגם האתרוגים נשתנו, דמהיכ"ת שישתנו רק הביצים ולא האתרוגים. ממילא כיון שהשיעור תלוי בגמר פרי, בזה וודאי אזלינן לפי המציאות של גמר פרי בכל דור ודור. ומבואר שם בחת"ס שנראה דאף הצל"ח יודה לזה.♦
הכרעת הביאוה"ל כהחת"ס בלי פקפוק
ומבואר בביאוה"ל שההלכה פסוקה כדברי החת"ס בלי פקפוק[3], אלא שהביא שלדעת הביכורי יעקב, נכון לבעל נפש להדר בזה לכתחילה. ומבואר שגם להביכורי יעקב אין זה אלא בגדר הידור שנכון לבעל נפש להדר בו, אבל אינו כלל מעיקרא דדינא, ומשמעות הדברים שלהחתם סופר אין בזה כלל הידור [והיינו מצד השיעור עצמו, אבל בוודאי יש הידור מצוה שלא לצמצם בשיעור, כמבואר בסי' תרנו. וכמו כן בוודאי יש הידור ונוי באתרוג שאינו קטן כל כך. אבל מצד עיקר ההלכה של שיעור אתרוג הדבר מוחלט לדעת החת"ס שאין מקום כלל לפקפק בזה, ואף לבעל נפש].♦
הרבה אחרונים כתבו כהחת"ס
ובאמת דברי החת"ס הובאו להלכה בהרבה אחרונים, כמו שהאריך בזה הג"ר יחיאל זילבר במאמרו [שנדפס בקובץ אוצרות ירושלים חלק סג עמוד תתקצז, וכן בבירור הלכה תניינא, וציין שם לפתחי תשובה סעיף כב, שדי חמד ד' מינים סי' א' אות א', פתחי עולם ס"ק מא, באר יעקב ס"ק לה, ארחות חיים ס"ק כט והגהות מהרש"ם שם וכף החיים ס"ק קכח, ויש להוסיף שכן הוא גם בספר חיים וברכה אות רעט]. והוסיף שם שגם שאר הפוסקים האחרונים [כדוגמת החיי אדם בכלל קנא והמטה אפרים בדיני אתרוג והבית שמחה בסיני אתרוג סי' ב'] כולם העתיקו בפשיטות שיעור כביצה, ולא הזכירו צד להכפיל את השיעור, אף שבמקומות אחרים הזכירו צד זה. ויעו"ש עוד אריכות בכל זה.♦
לדעת החזו"א הדבר פשוט יותר כי כך הוא בכל השיעורים
ולפי דעת החזו"א הדבר פשוט יותר שהשיעור הוא כביצה ואי"צ להכפיל את השיעור, כי לפי דעתו כן הוא עיקר ההלכה בכל השיעורים ולא רק בשיעור אתרוג. וכמו שהאריך לבאר בקונטרס השיעורים (או"ח סי' לט) שכך מתבאר בתשובת הגאונים שהשיעור הוא לפי מה שהפרי [או הדבר שניתן בו השיעור] משתנה בכל דור ודור, ושזה נכלל בדין של דעתו של רואה שיש בשיעורים. וכן הורה החזו"א למעשה לרבים לעניין שיעור פדיון הבן שאי"צ להכפיל השיעור אע"פ שסבי"ל שנשתנו השעורים, שבזה שיערו הגאונים את שיעור פדיון הבן. ומשום שגם השעורה שנתנו בו הגאונים את שיעור הכסף לפדיון הבן היא שיעור ככל השיעורים, וגם זה משתנה לפי מה שהוא בכל דור, וכמו שהאריך בזה שם בקונטרס השיעורים (סק"ג) ובמכתבו להגרח"נ (שנדפס בקובץ אגרות סי' קצד ובשו"ת וחידושים סי' לו). ומפורש בדבריו שם שהיא הלכה בכל השיעורים[4]. וכך גם היתה הוראתו למעשה לעניין כזית לברכה אחרונה[5], ובפשטות אף לעניין כזית מצהה. ולפי"ז בוודאי כן הוא גם בשיעור אתרוג ששיעורו כביצה, ואי"צ להכפיל את השיעור, וזה ברור ופשוט.דברי החזו"א בעוקצין אינם עניין כלל לנידון הנ"ל
אלא שכמה מלקטים שגו בזה והעתיקו שלדעת החזו"א השיעור הוא מעיקר הדין כשתי ביצים [וכ"כ במשנ"ב דרשו]. ומה שמביא לטעות בזה הוא לשון החזו"א בעוקצין (סי' ג', נדפס גם בזרעים ליקוטים סי' ה') שכתב 'ולפיכך אין שום סניף להקל בדברי החתם סופר בעניין שיעור כזית דמצוה ולא בשיעור אתרוג'. והבינו שמבואר בדברי החזו"א האלו שאין להקל כדברי החתם סופר הנ"ל שהביא הביאוה"ל, ומדינא יש להחמיר בזה ואין צרפם אפילו לסניף.[6]אבל באמת שהדברים לא ניתן להיאמר כלל, שהרי אדרבא החזו"א מיקל אף יותר מהמשנ"ב בעניין זה, ואף לעניין כזית מצה שהמשנ"ב החמיר בזה לכתחילה כהצל"ח היקל בזה החזו"א, וק"ו כאן שכתב החת"ס שאף הצל"ח יודה.
ובאמת אף ללא דברי החזו"א הנ"ל בקונטרס השיעורים, הדבר פשוט שאין לדברי החזו"א האלו שום שמץ שייכות לנידון הביאוה"ל על פי החת"ס והביכורי יעקב. ולא ע"ז מדבר שם החזו"א, אלא על דברי החתם סופר בסי' קכז, ששם רוצה לחדש חידוש נורא בשיעור חלה שהוא מ"ג ביצים שאין הכוונה לקמח בנפח של מ"ג ביצים אלא לקמח הנילוש יעו"ש. ועל פי זה רצה לדון ליישב את קו' הצל"ח שלעולם לא נתקטנו הביצים. ותמה שם החת"ס על הראשונים והאחרונים שלא נקטו כן, ורוצה להגיה כמה הגהות בדברי הראשונים. ע"ז כתב החזו"א שם בתוקף שדברים אלו תמוהים מאוד ושהדבר ברור ששיעור מ"ג ביצים הוא בנפח של קמח כמו שנקטו כל הראשונים והאחרונים, ודברי החת"ס הנ"ל אי אפשר לצרפם אפילו לסניף [ובאמת יל"ע אם החת"ס עצמו כוונתו שם לעניין למעשה, ובפתח הדביר העיר בזה שיש בזה סתירה בדברי החת"ס בין דבריו בסי' קכז לסי' קפא ושהעיקר כדבריו בסי' קפא, ואכמ"ל. ועכ"פ ברור ופשוט שדברי החת"ס הללו כל האחרונים לא נקטו כמותו].
אבל אין דברי החזו"א שם עוסקים כלל בנידון אם אזלינן בתר השינוי והשיעור הוא לפי מה שהוא בכל דור, שהן דברי החת"ס בסי' קפא שהביאו הביאוה"ל באופן מוחלט, וכן הרבה אחרונים וכנ"ל. והם דברים מסתברים מאוד, ובוודאי לא ידחם החזו"א בלי שום ראיה ובלי להזכיר שהוא חולק על המשנ"ב ושאר האחרונים שהעתיקו את דברי החת"ס. וכן כתב בפשיטות הגר"י זילבר במאמרו שפשוט כן, ושכן מוכח גם מהשש"ת שהביא בדבריו בשיעורי המצוות את דברי החת"ס ומבואר שלא דחאם החזו"א מהלכה. וכ"כ הגרמ"מ קארפ בפשיטות (בספר הלכות חג בחג ד' מינים פרק ד' הערה 7, והזכיר ג"כ שיש ששגו בזה). ובאמת כל מעיין בדברי החזו"א שם יראה שהדברים פשוטים וברורים יותר מביעתא בכותחא ואין מקום לדון בזה כלל [וזה אף לולא מה שמבואר בחזו"א במקומות אחרים בנידון זה, וכל שכן אחר מה שמבואר בדברי החזו"א גופיה במקומות אחרים, בוודאי אין בזה צל של ספק].
♦
הקושי בדברי החזו"א בעוקצין ויישוב לזה
אלא שיש כאן קושי, שאם אכן שיעור אתרוג הוא כפי הביצה שלנו, א"כ מה הנפק"מ בדברי החת"ס הנ"ל שע"ז כתב החזו"א שאין לצרפם לסניף, הרי בלא"ה אין נפק"מ במה שהיה בימי חז"ל, אלא השיעור הוא לפי הביצה שבזמננו [וכן הקשה הגר"ח בייניש בספר מידות ושיעורי תורה פרק יז והניח בקושיא]. והגר"י זילבר שם כתב שהכוונה בזה לעניין מש"כ הביכור"י שנכון לבעל נפש להדר. אמנם יש בזה קצת דוחק במה שכתב החזו"א לשון תקיפה כזו כשהנידון הוא רק על הידור לבעל נפש. ולכאורה היה נכון יותר לומר שבאותה שעה לא ראה החזו"א את דברי החת"ס בסי' קפא שהביא הביאוה"ל הנ"ל, וסבר שלהצל"ח כן צריך להכפיל את שיעור האתרוג[7]. וכמו כן עדיין לא ראה את תשובת הגאונים שהביא בקונטרס השיעורים שעל פיה נקט לילך לפי מה שהוא בכל דור ודור, וסבר כהצל"ח שאזלינן לפי מה שהיה בזמנם, שהרי באמת הייתה בזה חזרה בדעת החזו"א, כי בעירובין (סי' ק') כתב בהדיא לעניין שיעור כזית כהצל"ח שצריך כביצה שלנו, ובקונטרס השיעורים כתב שעכ"פ על שני שלישי ביצה בוודאי אפשר לסמוך. וזו חזרה שחזר בו החזו"א, כמוש"כ בשש"ת (סי' יא). ובפשטות הטעם לחזרה הוא מחמת שראה אז את תשובת הגאונים[8], ויעוי' בשש"ת שם אריכות בזה. וא"כ זו הייתה ג"כ דעת החזו"א כשכתב את עוקצין [שהיה מהדברים הראשונים יחסית, כידוע] וא"ש בפשיטות.ועכ"פ, יהיה מה שיהיה, הדבר ברור ופשוט שאי אפשר מחמת דיוק כזה לעשות את החזו"א חולק על כל האחרונים בלי לכתוב שום טעם בדבריו, וכל שכן שהוא עצמו הכריע כן במקומות אחרים על כל השיעורים. ועל כן מי שנראה בעיניו התירוצים הנ"ל לדוחק, יחפש יישוב אחר, או יניח הדבר בצ"ע, אבל לעניין דינא בוודאי דעת החזו"א ששיעור האתרוג הוא לעיקר ההלכה כשיעור ביצה שבזמננו, אלא שייתכן שסבר שיש הידור לכתחילה באתרוג של שתי ביצים. וכך לכאו' הבין הקה"י בשיעורין של תורה שכתב שהאתרוג צריך שיהיו בו שני ביצים [וכוונתו להידור לכתחילה, וכמו שכתב שם ג"כ לעניין הכזית שצריך שיהא בו שני שלישי ביצה, וביאר בעל פה שכוונתו להידור, כמוש"כ הגרי"א דינר במכתבו שבספר הידורי המידות]. וכ"כ גם השונה הלכות [וכוונתו ג"כ כנ"ל, שהרי היה מורה ובא לרבים לברך ברכה אחרונה על שליש ביצה שלנו, שזה מיוסד על כזית של זמננו וכנ"ל].
♦
המו"מ של הגרמ"מ קארפ עם הקה"י והגרח"ק
ובספר הלכות חג בחג (ד' מינים פרק ד' הערה 7 עמוד צז), הביא ששאל להקה"י למה קבע בשיעורי המצוות שהאתרוג צריך שיהיה בו שני ביצים, הרי הן להמשנ"ב והן להחזו"א די בכביצה מעיקרא דדינא. ומשמעות דבריו היתה שאה"נ בוודאי כך הוא עיקר ההלכה אלא שלא רצה לכתוב הוראה לרבים רק שיעור שאין בו ספק, יעו"ש עוד[9]. ועוד הביא שם שכתב להגרח"ק שעכ"פ לעניין ימי חוה"מ שהם דרבנן נוכל להורות לכתחילה שלא להכפיל את השיעור, שהרי דבר זה קבע הקה"י בספרו להקל עכ"פ לעניין מרור דרבנן. וכתב לו שדבריו נכונים ומ"מ אין נכון לפרסם הוראה כזו לרבים. ולכאורה מסתבר שעיקר הטעם לזה כי האתרוגים מצויים, שהרי לעניין כזית פרסם הגרח"ק לרבים את הוראת החזו"א לברך על כזית גדול של זמננו [או שהטעם כי באתרוג אין שום קולא בחומרא, משא"כ בכזית. עכ"פ, יהיה מה שיהיה, ברור שהכוונה בדרך חומרא והידור ולא מעיקר הדין, ולא כפי שיש שהעתיקו שלהחזו"א מעיקר הדין צריך ב' ביצים, שזה לא ניתן להיאמר].♦ ♦ ♦