מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
מה הטעם שלא תקנו ברכה על ישוב ארץ ישראל
בס"דאורך ימים ושנות חיים למע"כ ידידי הרה"ג המפורסם רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים, שלום רב.
ראיתי מה שכתב מע"כ, מה הטעם לא תיקנו ברכה על ישוב ארץ ישראל, לדעת הרמב"ן (הוספות מ"ע ד'), שיש מצות עשה בפני עצמה דישוב ארץ ישראל, אם כן מה הטעם לא נתקן על זה ברכה. וכדברי הרמב"ן שיש מצות עשה דישוב ארץ ישראל, נקטו בתשב"ץ (ח"ג ס' רפ"ח) ובמהרי"ט (ח"ב יו"ד ס' כ"ח). אולם, הרמב"ם בסה"מ השמיט הך מצות עשה דישוב ארץ ישראל, וכתב בשו"ת הרשב"ש (ס"ב), שס"ל להרמב"ם דליכא מצות עשה מן התורה דישוב ארץ ישראל, והוי רק מצות עשה מדרבנן עי"ש. אכן, דעת הרמב"ן ודעימיה שיש מצות עשה מן התורה דישוב ארץ ישראל, ונכלל במצוה של והורשתם את הארץ וישבתם בה עי"ש, וע"ע מש"כ בס' פאת השלחן (ס"א ס"ק י"ד) ובשדי חמד (מערכת ארץ ישראל כלל ג'). ואם כן, לדעת הרמב"ן שיש מצות עשה מן התורה, מה הטעם ליכא ברכה על ישוב ארץ ישראל. ועמש"כ לתרץ בזה בשו"ת בית מרדכי (ח"א ס' כ"ח) ובס' מילי דמרדכי (ח"א ס' ע"ה) ובס' הליכות שלמה פסח (פ"ט הערה 224).
♦
לכאו' י"ל בזה עפמש"כ הרמב"ם פי"א מברכות ה"ב, וכל מ"ע שהיא בין אדם למקום, בין מצוה שהיא חובה ובין מצוה שאינה חובה מברך עליה קודם עשייתה, וכתב ע"ז הכס"מ שם, ודקדק רבינו לכתוב בין אדם למקום שבמצוה בין אדם לחבירו כצדקה אין מברכין עי"ש. וא"כ נפיק דנתקן ברכה רק על מ"ע שהיא מצוה למקום, וא"כ י"ל מה"ט לא נתקן ברכה על ישוב א"י, עפמש"כ בתשו' נחלת שמעון (ח"א בהקדמה), שבמצוות ישוב א"י יש שתי מצוות: בין אדם למקום שמחוייב להתיישב בא"י לקיים מצוות התלויות בארץ, אבל יש גם מצוה בישוב א"י דבין אדם לחבירו שיבנה בית ויטע כרם שיתרבה הישוב ויוכל גם חבירו להתיישב בה וכדי שימצאו הבאים לארץ פרנסתם ומקום מיושב, ושחבירו הבא מחו"ל גם יוכל להתיישב בא"י ולהעזר על ידו והוא בכלל מצוות שבין אדם לחבירו עי"ש. וע"ע בשו"ת אורחותיך למדני (ח"ו ס' קע"ט) מש"כ בזה. וא"כ י"ל מה"ט לא נתקן ברכה על מצוות ישוב א"י, למש"כ הכס"מ בדעת הרמב"ם דנתקן ברכה רק על מ"ע למקום ולא במ"ע לחבירו, וא"כ י"ל דישוב א"י, שהוי ג"כ מ"ע לחבירו, לא נתקן ברכה.
אולם יש להקשות ע"ז ממש"כ הרמב"ם פי"א מברכות ה"ח: אם עשה מעקה מברך בשעת עשיה אקב"ו לעשות מעקה. והרי מצוות מעקה עיקרה הוא משום שלא יפול הנופל, והוי כמ"ע לחבירו, וכמש"כ האתוון דאורייתא כלל י"ג עי"ש. וא"כ היאך ס"ל לרמב"ם שמברך במעקה, הא הוי מ"ע לחבירו, והכס"מ כתב בדעת הרמב"ם שנתקן ברכה רק במ"ע למקום ולא במ"ע לחבירו כצדקה? וע"כ בזה כמש"כ בשו"ת חת"ס (או"ח ס' נ"ד), בדעת הרמב"ם דמש"כ מ"ע למקום, והכס"מ כתב לאפוקי מ"ע לחבירו כצדקה, ס"ל מטעמא שכתב בשו"ת הרשב"א (ח"א ס' י"ח) שאין מברכין על צדקה שמא אין העני ירצה לקבל, ולפי"ז א"כ י"ל אף אם מעקה הוי מ"ע לחבירו נתקן ברכה, דל"ש בזה טעמא שהעני לא יקבל. ואם כן, עפ"ז ה"ה בישוב א"י, אף שהוי כמ"ע לחבירו, מ"מ לא שייך טעמא דהעני לא יקבל, כצדקה, והדרא קושיא מ"ט לא נתקן ברכה על ישוב א"י ומ"ש ממעקה. ובס' תשו' הגר"ח (ח"ב עמ' שפ"ו) תירץ מרן הגר"ח קנייבסקי דעת הרמב"ם שמברך במעקה אף שס"ל לרמב"ם שאין מברכין על מ"ע לחבירו, דמ"ע לחבירו הוי רק כשיש תובע ונתבע עי"ש. וא"כ במצות ישוב א"י, אף שהוי מ"ע לחבירו, ליכא תובע ונתבע, ומ"ט ליכא ברכה ומ"ש ממעקה. ועיין מש"כ בזה בבית מתתיהו ח"א ס"ו אות ד' בארוכה עי"ש.
אמנם, י"ל בזה עפמש"כ המהר"ם שיק (מ"ע תקמ"ז) והחזו"א (חו"מ ליקוטים ס' י"ח), דאף בגג שאין משתמש בו כלל, דל"ש טעמא דסכנה, חייב במעקה, וכ"כ בס' מעשי למלך (פי"א מרוצח ושמירת הנפש) ובס' אולם המשפט (חו"מ ס' תכ"ז) ועוד, שמצוות מעקה מחודשת אף כשאין בה סכנה. ואם כן, עפ"ז ל"ה מ"ע לחבירו שלא יפול הנופל, דהא גם ללא טעם דסכנה איכא לחיוב ומצות מעקה, ושפיר י"ל שהוי מ"ע למקום. ובביאור הדברים, ראיתי בס' שמירת הנפש כהלכתה (עמ' י"א), דמ"ט כתב הרמב"ם שמברכין על מעקה אף שאי"ז מ"ע למקום, דשפיר י"ל שמעקה הוי מ"ע למקום מפני ששמירת החיים היא חובה על האדם כלפי הקב"ה. והוכיח כן ממש"כ הרמב"ם שם דאין מברכין על מים אחרונים דהיא משום סכנה, ומ"ט לא כתב שאין מברכין על מים אחרונים שאי"ז מצוה למקום, וע"כ דשפיר י"ל שכל שיסוד החיוב של האדם לשמור נפשו הוא חיוב כלפי הקב"ה ובכלל מצוה למקום. והוכיח כן גם מהסוברים שאדם חייב במעקה אף ללא טעמא דסכנה עי"ש. וע"ע בשו"ת תורת ירוחם (או"ח ס"ט) דמעקה הוי מ"ע מחמת מצות המקום ומש"ה מברכין עי"ש, וע"ע שו"ת סולם יעקב (ס' מ"ח). וא"כ שפיר י"ל דס"ל לרמב"ם שמברכין על מעקה אף שס"ל שמברכין רק על מ"ע למקום, ומשום די"ל ששמירת החיים היא חובה על האדם כלפי הקב"ה, ובכלל מ"ע למקום, וא"כ י"ל דישוב א"י, שהיא גם כמ"ע לחבירו, לא נתקן ברכה.
♦
א. ב.
ובאופ"א י"ל בזה מה דליכא ברכה על ישוב א"י, עפמש"כ הנתיבות המשפט, והו"ד בס' זכרון יעקב (ח"ג ס"א), דאף אם נימא כהרמב"ן שיש מ"ע דישוב א"י מ"מ אי"ז מ"ע שבחובה אלא שמקיים מצוה כשדר בא"י. והוכיח כן ממש"כ בתשו' הרא"ש (כלל י"ב), בנדר לעלות לא"י, ואם הוי מ"ע חיובית הא מושבעים ועומדים מהר סיני. וכן הוכיח בשו"ת אגרות משה (ח"א אהע"ז ס' ק"ב), ממש"כ הרמב"ם פ"ה ממלכים ה"ט, דליכא איסור לדור בחו"ל ורק הדר בא"י אסור לעבור לחו"ל, ואם נימא שאיכא מ"ע חיובית בישוב א"י, היה חייב לעבור מחו"ל לא"י עי"ש. וכן נקט הגר"ש סלאנט זיע"א בס' אדרת שמואל (עמ' ת"ג), שמצוות ישוב א"י הוי מ"ע קיומית ולא חובה עי"ש, וכ"כ בתשו' והנהגות (ח"ד ס' שכ"ז), וכ"כ מו"ר בשו"ת משנת יוסף (ח"ח ס' קכ"ב), שמצות ישוב א"י לרוב פוסקים הוי מ"ע קיומית ולא חובה עי"ש.ועפ"ז י"ל מה"ט ליכא ברכה על ישוב א"י, עפמש"כ בשו"ת סולם יעקב (ס' מ"ח), בטעם דליכא ברכה על מ"ע דתשובה, דלא נתקן ברכה אלא במצוה שבחובה ומצות תשובה ל"ה חובה אלא רשות עי"ש. וא"כ י"ל עפ"ז מה"ט ליכא ברכה על ישוב א"י, אף להרמב"ן ודעימיה דאיכא מ"ע מה"ת דישוב א"י, כיון שאי"ז חובה לא תיקנה ברכה. אולם צ"ע בזה, שבשו"ת סולם יעקב הנ"ל כתב טעם אחר למה שאין מברכין על תשובה, וע"כ ס"ל שישוב א"י הוי חובה וכמו שהאריך בס' ויואל משה (ענייני א"י ס' ל"ד) עי"ש, וע"ע מש"כ בס' זכרון יעקב (ענייני ישוב א"י ח"ד ס"כ). ובעיקר הדבר אם מברכין על מ"ע קיומית עי' מה שהארכנו בבית מתתיהו ח"א ס"ו אות י"ב יעו"ש.
♦
ובתשו' פרי יהושע (ס' ס"ו) כתב שאין מברכין על ישוב א"י שמצות ישוב א"י ל"ה אלא הכשר לקיום המצוות התלויות בארץ, ואין מברכין על הכשר מצוה עי"ש. וע"ע מה שהארכנו בזה בבית מתתיהו ח"א ס"ו אות ז' אם מברכין על הכשר מצוה, ובהכשר מצוה הכתוב בתורה אם מברכין עי"ש.
♦
ג. ד.
ובשו"ת תורת ירוחם (ח"א ס"ט) כתב דאין מברכין על ישוב א"י, שאין מברכין על מצוה שכלית, ותיקנו ברכה רק במצוה שאין השכל מחייב לעשותן כדי שתהא ניכרת המצוה עי"ש. אולם צ"ע בדבריו, שללא מצות ישוב א"י א"צ להתיישב דווקא בא"י, ויכול להתיישב בכל העולם, ואם מתיישב בא"י ע"כ שהוא משום המצוה, ושפיר צ"ע מ"ט לא נתקן ברכה. וכבר העיר ע"ד התורת ירוחם, בס' ליקוטי שושנים (ח"א עמ' תקל"ח) עי"ש. ובס' מרפסין איגרי (פר' מסעי) כתבו עפי"ד הערוך השלחן יו"ד ס' ר"מ ס"ד, שאין מברכין על מצוות שאין ניכר ממעשיו שעושה כן מחמת מצות ה', וא"כ בישוב א"י יתכן שגר בא"י מחמת שרוצה עי"ש. ועי' מה שהארכנו ביסוד זה אם מברכין כשאין ניכר שעושה לשם מצוה בבית מתתיהו ח"א ס"ו או עי"ש. ויעו"ש בתורת ירוחם, שכתב בכוונת הרמב"ם שנתקן ברכה על מ"ע למקום היינו מצוות מחמת שציווה ה' ולא מחמת השכל עי"ש.♦
ומו"ר בתשו' משנת יוסף (ח"ט ס"כ אות ה'), במכתבו אלי, מ"ט לא נתקן ברכה על ישוב א"י, י"ל עפי"ד תשו' הרשב"א (ח"א ס' י"ח), שברכה נתקנה למצוה רק כשיש בה מעשה ולא כשאין בה מעשה כגון שמיטת כספים, והגם שזה שייך רק כשכבר יושב בא"י, אז יושב מבלי לעשות מעשה למצוה זו, אבל העולה מחו"ל עושה מעשה, אפ"ה אין מברך, דלא פלוג רבנן שיברך במקצת, ומי שנולד בא"י דאין עושה מעשה מש"ה לא נתקן לברך, להכי אף במי שבא מחו"ל דעביד מעשה אין מברך עי"ש.
♦
ה. ו.
ומרן הגר"ח קנייבסקי כתב לי (וכ"ה בס' כנפי רוח שבתוך ס' אבני חפץ, פ"ס ס"א). בטעם דלא נתקן ברכה על ישוב א"י, משום שהיא מ"ע תמידית. וביאור הדברים י"ל עפמש"כ האו"ז (ח"א ס' ק"מ), דלא נתקן ברכה רק במצוות שיש עיתים למצוותה, כציצית תפילין סוכה וכיו"ב, אבל במצוות שלעולם חייב בהם ואין עיתים ליפטר ממנו, כגון להאמין בה', לא תיקנו ברכה, וא"כ ה"ה י"ל שלא נתקן ברכה על ישוב א"י, שהיא מ"ע תמידית שאדם מחוייב בה בכל רגע ואין עיתים ליפטר ממנה, ומש"ה ליכא ברכה. וכן תירץ הגר"א נבנצאל בשו"ת ארץ ישראל (עמ' קע"ט), דמה"ט ליכא ברכה על ישוב א"י, שהיא מ"ע תמידית עי"ש.ועיקר ד"ז כתב בשו"ת לב חיים (ס' ל"ג), מה"ט אין מברכין שהחיינו כשעולה לא"י, דל"ש שהחיינו לזמן הזה דכל יומא זימניה עי"ש. וע"ע בשו"ת שואל ונשאל (ח"ג ס' ת"ד), דלא נזכר שהחיינו בעולה לא"י והוי ברכה לבטלה, וע"ע בשו"ת יין הטוב (ח"א ס' מ"ז) ובשו"ת בית מרדכי (ח"א ס' כ"ח) מש"כ בזה אם מברכין שהחיינו ובכף החיים (או"ח ס' רכ"ג אות כ"ז). ובשו"ת ארץ ישראל (עמ' קס"ד) השיבו הגר"ח קנייבסקי והגר"א נבנצאל שיקח פרי ויברך שהחיינו ויפטור בברכה מה שהגיע לא"י, עי"ש ובשו"ת יפה מראה ס"ב ובס' ברכת שהחיינו הכי איתמר.
♦
וראיתי בשו"ת יפה מראה (ס"ב סוף אות א'), דכתב דליכא ברכה על ישוב א"י, דלא נוכל לתקן ברכה שלא מוזכרת בש"ס. ואף לדעת הרמב"ן, דאיכא מ"ע דישוב א"י מ"מ כיון שלא הוזכרה ברכה זו בתלמוד ל"ש לברך עי"ש. ובספר גם אני אודך תשובות הגר"צ תמיר (סימן נ"ג), כתב ע"ד דהא גופא קשיא מ"ט לא נזכר ברכה על ישוב א"י בש"ס עי"ש. ובעיקר דברי היפה מראה יש להעיר ע"ד ממאי דנקט האדר"ת בקונ' זכר למקדש (פ"ב או"ד), שיש ברכה לעולה לרגל, וכן פשיט"ל למו"ר מרן הגרב"ד פוברסקי בס' בד קודש מועדים הנדמ"ח (ח"ב עמ' קצ"ג) שיש לברך כשעולה לרגל, ויעו"ש שהסתפק מתי יברך עי"ש. אולם, בשו"ת רבי עקיבא יוסף (ח"א ס' קנ"ט) כתב דאין ברכה על עליה לרגל עי"ש. ובספרי מועדי הגר"ח (ח"א תשו' רמ"ז) שאלתי למרן הגר"ח קנייבסקי, מ"ט לא נתקן ברכה לעולה לרגל, והשיב שהמצוה הכניסה לעזרה עי"ש. וע"ע בדבריו בס' אבני המקום ריש חגיגה, ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ה ס' קע"ד אות ו') ובשו"ת אוצר חיים (או"ח ס' ל"ד) ומש"כ בס' בשובי לירושלים (עמ' קל"ז) עי"ש. ובס' ויכתוב מרדכי (עמ' שע"א) השיב ע"ז הגרח"ק אם יש ברכה על מצות ראיה כשעולה לרגל, לא מצינו עי"ש. ובעיקר הדבר אם מברכין על ברכה שלא הוזכרה בתלמוד עיין מה שהארכנו בזה בספר גם אני אודך מתשובתי (חלק ד' סימן ג' אות ג'), יעו"ש בארוכה בעניין ברכת ברוך שפטרני עי"ש.
♦
ז. ח.
ובס' חשוקי חמד ((כתובות קי"א ע"ב) כתב מ"ט לא נתקן ברכה על ישוב א"י, שה"ז נכלל בברכת המזון דאומר ונודה לך וכו' על שהנחלת לאבותינו ארץ טובה ורחבה, ובזה נתקן גם ברכה על מצות ישוב א"י יעו"ש. וכבר כתב כן בס' תולדות זאב (שבת ח"ב עמ' ס"ז) והו"ד בשו"ת רבבות אפרים (ח"ד ס' מ"ד אות ק"א עי"ש. וע"ע מש"כ תירוצים נוספים מ"ט ליכא ברכה על ישוב א"י, בשו"ת דברי בניהו (חי"ט ס"כ) ובשו"ת באהלה של תורה (ח"ד ס"ה), ובספר גם אני אודך תשובות הגר"ב דדון (חלק א' סימן ק') עי"ש.♦ ♦ ♦