שיעור כזית - האם כחצי ביצה או שליש או שמא כעשירית ביצה

הרב ינון בר כוכבא

"שיעור כזית" האם כחצי ביצה או שליש או שמא כעשירית ביצה

הקדמה קצרה - מטרת המאמר

במאמר זה תתבארנה בס"ד בקיצור נמרץ חמש טענות (והוא קיצור מחיבורי "זית רענן" מאמר א) מהש"ס מהפוסקים ומהמציאות, שמעיקר הדין לדעת רוב הראשונים והרמב"ם (עירובין פ"א ה"ט) והשולחן ערוך שפסק כמותו (בסי' שסח ס"ג ובסי' תט ס"ז), שיעור כזית הוא כגודל זית בינוני שבימינו (שהוא כ5-7 סמ"ק). ונראה להלכה (גם לדעת השו"ע) שמי שאכל שיעור זה ולא יכול לאכול יותר, או לא רוצה לאכול יותר, אין לומר בו "ספק ברכות להקל" וצריך לברך ברכה אחרונה. וכל מה שכתב בשו"ע בהלכות פסח (סי' תפו) שיש אומרים שכזית הוא כחצי ביצה, כוונתו רק להודיע שטוב לחוש בעלמא לכתחילה לדעה זו (כלשונו של הרב זרע אמת שהבאנו בפנים) דהיינו למי שיכול לכתחילה לאכול כן, טוב יעשה אם יאכל מצה כחצי ביצה. ומי שלא יכול, אזי שיעור כזית הוא כפי הזית הבינוני שהוא מכיר, גם לעניין ברכה.
וטרם שיסקלוני הקוראים במאמר פיהם בביטול נמרץ, לאמר "האחד בא לגור וישפוט שפוט" "ואין אחר המנהג כלום" והיאך אינו ירא מאיסור החמור של ברכה לבטלה, בפרט כשהמנהג פשוט להיפך, וכ"ש כאן שהוא נגד מרן בסי' תפו ונגד הבנת כל האחרונים וכו', וא"כ למה נבטל זמנינו לריק לקרוא דבריו שאין להם שחר, רק כדי למצוא היכן טעה זה בדמיונו וכו'. אען ואומר כי גם אני הקטן כששמעתי דברים אלו כמה פעמים שיש האומרים כן, השבתי בתמיהה רבתי, ולא ראיתי שום עניין להתחיל לברר ולבדוק אם יש בהם ממש. אבל לאחר שהתחלתי לברר את הדברים משורשם עם כל דברי הש"ס והפוסקים עד אחרוני האחרונים ממש, כשלשה חודשים רצופים לילה ויום, ראיתי כי הדברים פשוטים וברורים, ורק חוסר ידיעה שנו כאן. ועל זה אמרו "תורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול" כי לא אמרתי קבלו דעתי^[2].
♦

"כזית" הוא שיעור עצמאי שאינו תלוי בשיעור הביצה כלל, ובירור מי הוא היום הזית הבינוני האגורי ומה גודלו היום

הנה, שיעור כזית הוא הלכה למשה מסיני, כמבואר בעירובין (ד.) וביומא (פ.). שאמר הי"ת למשה בסיני "ארץ זית שמן" ארץ שרוב שיעוריה כזיתים (ברכות מא: עירובין ד.).
ונתבאר בגמ' ברכות (לח סוף ע"ב) ששיעור זית הוא כפשוטו "כגודל זית בינוני" ור' יוחנן אכל "זית מליח אחד" ובירך עליו ברכה אחרונה. והביאו ע"ז את המשנה בכלים (פי"ז משנה ח) כזית שאמרו "לא קטן ולא גדול אלא בינוני" וזהו "אגורי". ולא אגורי שמו אלא סמרוסי שמו ולמה נקרא שמו אגורי - ששמנו אגור בתוכו, ע"כ.^[3] וכן מבואר גם בתוספתא בנזיר (פ"ד ה"א) שהנזיר מטיל זית איגורי לתוך כוס יין מלא על גדותיו, ושופע, וידע עפ"ז אם שתה שיעור יין כזית.
וכבר כתבו הגאונים (זכרון לראשונים בהוצאת הרכבי סי' רסח. ונקרא בקיצור "תשובות הגאונים הרכבי") ששיעור כזית וכגרוגרת הוא כפשוטו, כגודל הפירות הללו המצויים. וז"ל התשובה: וששאלתם, כמה שיעור גרוגרת הגסה וגרוגרת בינונית וכן זית גדול וזית קטן וזית בינוני. הרי אילו שיעורין ואיך יהי שיעור לשיעור. ואם תאמר במשקל, לא פירשו רבותינו משקל ולא דיקדק הקדוש ברוך הוא עמנו במשקל. וכל אחד ואחד בעשותו לפי דעתו הרי יצא ידי חובתו. ואין צריך ללמוד שיעור מאחר, עכ"ל.
וא"כ מהיכן יצא הדבר הידוע ומפורסם בין כלל הת"ח קטנים כגדולים, שתמיד מחשבים את שיעור הזית ביחס לשיעור הביצה? וכל הנידון שדנים הוא: האם כזית חצי ביצה או שליש ביצה, וכמה היא הביצה וכו'. ודומה הדבר בעיניהם כאילו כשאמר הי"ת למשה בסיני שיש לשער כמו גודל פרי ה-"זית", לא הודיע לו כמה שיעורו, אלא הודיעו רק כמה הוא שיעור הביצה, ושוב חזר ואמר לו "שכזית הוא כחצי או שליש ביצה". והרי פשוט שאין הדבר כן, וכנ"ל דזית כפשוטו וכמדרשו "זית בינוני שגדל על העץ בגינה". וא"כ למה התרגלו לחשב את הזית כלפי הביצה?
התשובה היא: שבאמת הכל נובע רק מדברי התוס' שהביאם בשו"ע הל' פסח סי' תפו בלשון יש אומרים: ששיעור כזית כחצי ביצה. ומהיכן יצא לתוס' שיעור גדול כזה? הנה, מתבאר בדבריהם שזה יצא מכח ראיה אחת מהגמ', שיש סתירה בין הסוגיא בכריתות לסוגיא ביומא. בכריתות (יד.) אמרו אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים, ואילו ביומא (פ:) אמרו שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצה. ומזה הסיקו שגודל הזית בזמן חז"ל היה כחצי ביצה.
וראוי לדעת שחוץ "מהראיה האחת והיחידה" שהביאו התוס' לכך, לא מצאנו עדיין בשום ראשון או אחרון שהביא עוד שום ראיה לכך מחז"ל שהזית פעם היה גדול.
♦

האם תוס' ראו זיתים, והאם היתה להם מסורת בשיעור כזית

עוד חשוב לדעת, שהתוס' לא כתבו דבריהם על פי מסורת דור דור שהיתה בידם שכזית הוא חצי ביצה. שהרי המחדש של הראיה הנ"ל מהגמ' שהזית היה כחצי ביצה הוא ר"ת, והוא עצמו (בתוס' יומא פ:) במסקנה דוחה את קושייתו וסובר שזית קטן משליש ביצה, כמו שיבואר לקמן. וכן תראה בראבי"ה, שאע"פ שהביא (פסחים סי' תקכה) את הראיה של תוס' לומר שכזית הוא חצי ביצה, מ"מ כתב (ברכות סימן קז) שאין אנו בקיאים כמה הוא שיעור כזית, עיי"ש. הרי לנו שבוודאי לא על פי מסורת וקבלה אמרו כן.
ועוד תדע שהתוס' לא ידעו במציאות שהזית קטן בזמנם, כי כנראה לא ראו זיתים כלל, וכ"ש שלא ראו זיתים של ארץ ישראל. והדבר מוכח הן מתוס' בכמה מקומות והן מעדיות הראשונים. דהנה התוס' בעירובין (יח: ד"ה מרורין) ובפסחים (לו. ד"ה מה) כתבו שפרי הזית מתוק הוא ורק העץ שלו מר. וגם זה כתבו מחמת דיוק בלשון הפסוק ולא מהמציאות. ואם היו רואים וטועמים זיתים, היו יודעים שהוא עצמו מר. וכן בתוס' מנחות (פו.) כתבו לבאר בגמ' שמוסקים את הזיתים ג' פעמים בשנה, והתקשו שא"כ איך חייב בפיאה, עיי"ש. וזה דבר שאינו נכון במציאות כלל, כי אדרבא בדרך כלל, בפרט בזמנם, היו מוסקים רק פעם אחת בשנתיים, היות וטבע הזית שהוא "עץ סירוגין" שבשנה אחת מוציא הרבה זיתים ובשנה שאחריה מוציא מעט מאוד, כך שלא שווה לעסוק במסיק.
מלבד זה, יש לנו עדיות מפורשות בראשונים שהתוס' לא ראו זיתים. הנה היום מצאו כתב יד מתלמיד מהר"ם מרוטנבורג שכתב הגהות על המרדכי ונדפס בספר "קובץ המועדים" (הוצאת מוריה ירושלים תשס"ה פסח ח"א עמו' סה), ששם הוא מיישב את קושיית המרדכי (סוף פסחים) איך הצליח הלל לבלוע ג' זיתים בבת אחת, שכתב וז"ל: ולי הכותב אינו קשה, כי ראיתי זיתים בארץ ישראל ובירושלים, אפילו שישה אינם גדולים כביצה, עכ"ל. הרי שהבין שכל דברי התוס' הם מחמת שלא ראו זיתים, לפי שאינם גדלים בארצם ומקומם. ובאמת שיעור כזית הוא קטן מאוד.
וכן מצינו במהרי"ל (מנהגים, סדר ההגדה אות לג בהוספה שבשינויי נוסחאות בהוצאת מכון ירושלים) שאחר שכתב ששיעור כזית הוא כחצי ביצה, יש הוספה בזה הלשון: ואמרו לפניו שכתב הרב שמשון שראה זיתים בירושלים קטן מאוד. ואמר מהר"י סג"ל דאינו כן, כי הוא ראה בעיניו זית גדולה כמעט כשיעור ביצת תרנגולת בינונית משלנו. ומסתמא הר' שמשון איירי באותן שרגילין לכובשן שהם קטנים מאוד, עכ"ל. והובא בס' שבות יצחק (דרזי, ח"ד (פסח) פכ"ג אות א עמו' רמח). הנה, למדנו מכאן כמה דברים: האחד, שלא היו זיתים מצויים שם כלל, ולכן העירו התלמידים על גודל הזיתים מחמת ר' שמשון שהיה בירושלים והעיר להם. השני, שמהרי"ל לא טען שנתקטנו הזיתים מזמן חז"ל, כמו שכתבו מהרש"ל והט"ז, אלא רק היה בטוח שזית אגורי שעושים ממנו שמן הוא גדול גם בזמנו ממש, ולכן שיער שר' שמשון, שראה זיתים קטנים, הם אינן זית אגורי, אלא אלו הנוהגים לכובשן בלבד. וא"כ האידנא שאנו יודעים את האמת שר' שמשון צודק הוא, והשערתו של מהרי"ל ששיער שהזיתים הקטנים הולכים לכבישה והגדולים לשמן, במציאות הדבר נהפוך הוא, ורק מהזיתים הקטנים עושים שמן, וא"כ גם מהרי"ל היה חוזר בו ומודה ששיעור כזית הוא כגודל זית הקטן שבארץ ישראל. עוד למדנו שבזמן מהרי"ל כבר היו הזיתים בא"י קטנים מאוד, וא"כ מסתמא כן היה בזמן הרמב"ם (שהיה כ 250 שנה לפניו) ומסתבר שכן היה מאז ומעולם.
וע"ע בס' יד יהודה (יו"ד סי' מא סק"ב בקצר) שתמה מאוד על הצל"ח והרב דעת קדושים מדוע שיערו את שיעור הכזית ביחס לגודל ביצה (שלפי דעתם שהביצים נתקטנו במחצה ולכן חישבו כזית כגודל ביצה שלנו), הלא אין זכר בגמ' ליחס זה לזה, אלא רק לפי הבנת התוס' בגמ', אבל להרמב"ם אין הכרח מהגמ' כלל לייחס את הזית לביצה. והוסיף וז"ל: א"כ מוטב היה לו לחקור אצל אנשים הבאים מארץ הקדושה ומשאר מקומות אשר שכיחים שם זיתים והיה יודע היטב היאך לשער שיעור כזית, עכ"ל. הרי להדיא שבמקומם לא ראו צורת זית ובפרט לא של ארץ ישראל.
אולם, עדיין גם אם נאמר שתוס' לא ראו זיתים, מ"מ אין זה עיקר הנידון, שהרי השו"ע והפוסקים האחרונים ראו זיתים ואעפ"כ הם הביאו את התוס' ותירצו שנתקטנו הזיתים, כמש"כ מהרש"ל ודעימיה שהבאנו לעיל. וא"כ עיקר מה שיש לדון לגבי שיעור כזית הוא: האם יש הכרח מחז"ל שפעם היו הזיתים גדולים ונשתנו סדרי בראשית ונתקטן הזית פי חמש מגודלו. כי בלי הכרח גמור לכך, הרי יש לנו להעמיד את גודל הזית על חזקתו מכח "חזקה דהשתא" כמו בכל התורה. ועוד ד"יגיד עליו ריעו" מכל השיעורים שמסר לנו הרמב"ם (ביצה, גרוגרת, גרעיני שעורה ועוד), שכולם הם לפנינו היום כשיעור הרמב"ם ולא נתקטנו, כמו שיבואר להלן בס"ד, ואם נהיה מוכרחים לומר שרק הזית נתקטן, הדבר תמוה: "מה ראה הי"ת לקלל (כביכול) דוקא את פרי הזית יותר משאר המינים שניתנו לשיעורים". ולכן הנידון הוא האם יש הכרח לקבל להלכה את הראיה היחידה של תוס' או שמא יש לה דחיה בלא דוחק.
ואלו הנקודות שנדון בהם בס"ד אחת לאחת:
א. דעת הרמב"ם והשו"ע: ידוע שהרמב"ם אינו סובר כהתוס'. ומפורסם שהוא סובר שכזית הוא כשליש ביצה, וכמש"כ במשנה ברורה סי' תפו סק"א ועוד אחרונים. אולם, באמת צריך לדעת שהרמב"ם "בשום מקום" לא כתב "אפילו ברמז" כמה הוא שיעור "כזית", לא ביחס לביצה ולא במשקל מטבעות הדרהם ולא ע"פ נפח חשבון אצבעות וכדו'. אלא שהאחרונים הוכיחו כן מדברי הרמב"ם (עירובין פ"א ה"ט) שדיבר על "גרוגרות וביצים" שמדבריו יוצא שגרוגרת היא שליש ביצה, ומזה הוכיחו האחרונים שעל כורחך סובר "שזית קטן משליש ביצה", משום שגרוגרת גדולה מזית כדמוכח בשבת (צא.). אך לא ידעינן "בכמה הזית יותר קטן מהגרוגרת" וא"כ צריך בדיקה בדעתו מהו השיעור המדוייק, ובכמה הזית קטן מהגרוגרת.
ודבר זה חשוב ביותר. היות שגם השו"ע (שסח ס"ג וסי' תט ס"ז) פסק כהרמב"ם ושם לא הזכיר שיטת התוס' כלל אפילו לא בתור יש אומרים^[4]. ושם הרי צריך לברך על העירוב ואעפ"כ לא חשש לשיטתם. וא"כ הרי הוא סותר עצמו ממה שפסק בסי' תפו, בלשון "יש אומרים", כהתוס' שכזית הוא חצי ביצה. והאחרונים תירצו שמעיקר הדין הוא סובר כהרמב"ם ורק לחומרא סובר כהתוס'. וא"כ חשוב לדעת כמה הוא בדיוק השיעור כזית מעיקר הדין לשיטת השו"ע.
ב. האם ראית התוס' מהגמ' שפעם בזמנם היה הזית גדול כחצי ביצה - היא ראיה מוכרחת ומוסכמת על שאר הראשונים, או שמא אפשר לדחותה בלי דוחק ע"פ ביאור ראשונים אחרים. שהרי אם אין הכרח לכך מהגמ' שהזית פעם היה גדול, ממילא יש לנו להעמיד את הזית על חזקתו, כמו בכל התורה דאזלינן בתר חזקה דהשתא ולא לחוש שהשתנה. בפרט "שיגיד עליו ריעו" משאר המינים שמנה הרמב"ם ולא נשתנו בימינו.
ג. האם יש ראיות מה דעת שאר הגאונים והראשונים. והאם המחלוקת שקולה.
ד. האם יש ראיות אחרות מהגמ' ומחז"ל כמה היה גודל הזית בזמנם.
ה. גם אם נחליט שראיית התוס' אינה נדחית, והזית בזמן חז"ל היה גדול והיום נתקטן, עדיין חקרו רבים מהאחרונים לגבי כמה שיעורים שהם "הלכה למשה מסיני" האם כוונת ההלכה לשער כמו הגודל שהיה בשעת מתן תורה. או שמא כוונת ההלכה היא שיש לשער כמו הגודל הבינוני שמצוי בכל דור ודור, ולא נתנה תורה למלאכי השרת לחקור ולדרוש מה היה לפני אלפי שנה בשעת מתן תורה.
ו. כסניף בעלמא לחיזוק: מה אומרים חוקרי הטבע, האם ישנם ממצאים ארכיאולוגיים לגבי גודל הזית בזמן חז"ל?
ועתה נעבור בס"ד על כל נקודה מהנ"ל ונראה להיכן הדין והדעת נוטה בס"ד:
♦

א. שיעור כזית לדעת הרמב"ם

כאמור לעיל, הרמב"ם לא כתב בשום מקום כמה הוא שיעור כזית. אלא רק כתב (עירובין פ"א ה"ט) שח"י גרוגרות של שיעור עירוב הם ו' ביצים ויוצא שביצה היא ג' גרוגרות, וכיון שאנו יודעים שגרוגרת גדולה מזית (ע"פ הגמ' שבת צא.), ע"כ שזית קטן משליש ביצה. והשו"ע פסק כדבריו בהל' עירובין (שסח ס"ג וסי' תט ס"ז) ואת שיטת התוס' לא הביא כלל, כי לשיטתם צריך להניח שיעור עירוב יותר מט' ביצים. ומה שהביא בשו"ע (רק בסי' שסח) בשם י"א ששיעור עירוב הוא ח' ביצים, אין זו שיטת התוס' אלא שיטת רש"י^[5]. ונמצא שלא חשש לשיטתם כלל, אע"פ שיש ברכה על העירוב, ולשיטת התוס' ברכתו לבטלה כי לא הניח שיעור מספיק.
אך בכמה גרוגרת גדולה מזית? זאת לא נדע מדברי הרמב"ם ואין לכך שום זכר ורמז כלל. ומחמת חוסר הידיעה הזו, חששו האחרונים בשיטתו "לחומרא" (ולא לקולא), ואמרו שיש לחוש לשיטתו שמא הכזית קרוב לשליש ביצה, ולכן נקטו שאין "להקל" בפחות משליש ביצה. וכן מתבאר מדברי הרב זרע אמת בספרו שבח פסח (מוציא מצה סוף אות ח דף ז ע"א), שכתב שם שרוב הראשונים סוברים מעיקר הדין כמו הרמב"ם, וכן סובר גם השו"ע מעיקר הדין. ולכן כתב שחולה יכול להקל באכילת מצה כהרמב"ם לאכול כשליש ביצה. וביאר דבריו שאע"פ שלהרמב"ם בוודאי כזית קטן משליש ביצה, מכל מקום החילוק שבין שיעור גרוגרת לשיעור כזית "לא ידעינן כמה הוי" על כן אי אפשר לפחות משיעור שליש ביצה, עכ"ל. וכן עי' בלשון הגר"ז סי' תפו ובלשון המשנה ברורה ובכף החיים שם, שכתבו שאע"פ שבמצוות דרבנן (כגון במרור) יש להקל כהרמב"ם, מ"מ יש לאכול כשליש ביצה. ומאידך, כתבו להחמיר לאידך גיסא, וכתבו לגבי ברכה אחרונה שיש להחמיר כשיטת הרמב"ם ולהקפיד ולאכול רק "הרבה פחות" משליש ביצה, כדי לא להיכנס לספק כזית לדעת הרמב"ם, כיון שידעו שלשיטתו יתכן וכזית הוא "הרבה פחות" משליש ביצה, ולכן אי אפשר להקל לאכול לכתחילה עד שליש ביצה בלי ברכה. גם הגר"ח נאה בס' שיעורי תורה (סי' ב אות ד עמו' קכט) כתב וז"ל: דעת הרמב"ם דזית פחות משליש ביצה, וכמה שיעורו בצמצום בלתי ידוע, ואין זה מפורש ברמב"ם וכו', עכ"ל.
וא"כ לכאורה הדבר המסתבר ביותר שהיה ראוי לומר הוא, שכיון שהרמב"ם כתב את ספרו כדי שידעו כולם הלכה למעשה, ולא יצטרכו שום ספר אחר במקומו (כמו שכתב בעצמו בהקדמה), ממילא כאשר כתב בכל המקומות "כזית" בודאי התכוון לומר כמו זית הבינוני שצומח אצל האנשים בגינה וישערו על פיו את שיעור ה"כזית", שהרי אילו סבר הרמב"ם שהתקטנו הזיתים והיה סובר שצריך לשער לפי הזית הגדול שהיה בזמן חז"ל, היה לו לגלות רז זה בדבריו ולתת שיעור מדויק. וכיון שכן, הרי לשיטתו נראה שיש לנו לשער כפי הזית הבינוני שיש בידינו.
ובשלמא לתוס', שיש להם הכרח מהגמ' שהזית פעם היה גדול יותר מזמנינו, אזי צ"ל שהזית פעם היה יותר גדול. אבל להרמב"ם, שבוודאי אינו סובר את ראיית התוס', וכפי שנראה לקמן דחיית ראייתם מפי הראשונים, שוב אין לנו שום הכרח לומר שפעם היה הזית גדול יותר מאשר בימינו. אדרבא, נאמר שכשם ששאר השיעורים שמסר הרמב"ם הם היום לפנינו בלי שינוי כן הוא גם שיעור כזית, שהזית שלנו הוא הוא הזית שהיה בזמן חז"ל.
שמא תאמר א"כ מדוע רבותינו האחרונים לא אמרו דבר פשוט וברור זה ברמב"ם, ומדוע כתבו שיש להם "חוסר ידיעה" כמה הוא שיעור כזית לרמב"ם? הרי הם ראו זיתים והיו צריכים לומר שכזית לשיטתו הוא כמו גודל הזית הבינוני שלנו, כיון שאין שום סיבה לומר אחרת.
לענ"ד ב' תשובות נכונות ופשוטות בדבר: חדא שבאמת לא הייתה יכולת ביד האחרונים לברר את המציאות "מיהו הזית הבינוני האגורי אליו כיוונו חז"ל", כי ראו לפניהם זיתים גדולים וקטנים וגם לא יכלו לברר מה גודל הזיתים בשאר ארצות, וחששו שמא במציאות הבינוני הוא קרוב לשליש ביצה. צא וראה גם בזמננו, שכאשר אתה מדבר עם ת"ח על הזית בימינו ואומר להם שהוא קטן, מיד עונים בטענה כנגדך: שהרי יש בשוק זיתים גדולים גם היום, וששמעו שיש מקומות שגדלים שם זיתים גדולים מאוד, ומי אמר לך שלא מודדים בהם וכו' וכו'. אבל אנו היום אכשר דרא בעניין חקר המציאות, כי יש בידינו מידע מדוייק מכל העולם מה גודל הזיתים ומיהו הבינוני ומיהו האגורי, כמו שכתבנו בהערה א' קחנו משם. וא"כ לנו אין "חסרון ידיעה" כמה שיעור כזית האמיתי לרמב"ם. ובואו נחזיר עטרת הזית ליושנה האמיתי.
ועוד סיבה חזקה שעמדה כחומה בצורה בפני גדולי האחרונים מלומר ברמב"ם שהזית היה קטן מאוד, והיא הראיה שהביאו התוס' מסתירת הסוגיות: שביומא אמרו שאדם יכול לבלוע בבת אחת כשיעור כביצה ואילו בכריתות אמרו שיכול לבלוע רק כב' זיתים. וא"כ ככל שנקטין את שיעור הזית תהיה הסתירה גדולה ועצומה יותר. וגדולי גדולי האחרונים (כגון המגן אברהם והפרי חדש בסי' תפו) נדחקו טובא כדי ליישב את ראיית התוס' אליבא דהרמב"ם, ולא מצאו דחיה הולמת. ולכן ראו האחרונים צורך להגדיל את הזית כמה שיותר גם לשיטת הרמב"ם כדי לצמצם את הסתירה שבסוגיות. לא כן אנו, שיש לנו תירוץ מרווח לסתירה זו, ע"פ קיבוץ כל חילוקי הראשונים כמו שנכתוב לקמן באורך, ושלפי זה אין שום דוחק בסוגיות לומר שהזית בזמנם היה קטן כמו היום, וגם בזמן חז"ל היה כ5-7 סמ"ק. ממילא אנו יכולים לומר בפה מלא ששיטת הרמב"ם ששיעור כזית הוא 5-7 סמ"ק בלבד וכן היה גם בזמן חז"ל ומתן תורה.
♦

דעת השולחן ערוך

הנה, בשו"ע ישנה סתירה ברורה בעניין שיעור כזית. שבהלכות אכילת מצה (סי' תפו) הביא סברת התוס'. וכתב: יש אומרים שכזית הוא כחצי ביצה, ע"כ. ולא הביא חולקים. אבל בהלכות עירובין (שסח, ס"ג. וסי' תט ס"ז) פסק כהרמב"ם. וכתב: שיש שלש גרוגרות (תאנים מיובשות) בביצה אחת. ואנו יודעים (מכח הגמרא בשבת צא.) שגרוגרת גדולה מזית. ולפי זה ברור שהשו"ע סובר שיש יותר מג' זיתים בביצה אחת ולא רק ב' זיתים. וא"כ יש סתירה בדבריו.
וכבר עמד בזה ר' ישמעאל הכהן, בעל שו"ת זרע אמת, בספרו שבח פסח (מוציא מצה סוף אות ח דף ז ע"א) שאחר שכתב להוכיח מהרי"ף הרא"ש והרמב"ם דלא ס"ל כהתוס', ואחר שהביא גם את הסתירה בדברי השו"ע, העלה וכתב וז"ל: ואפשר דהיינו טעמא דכתב מרן (בסי' תפו לעניין אכילת כזית מצה) דין זה בשם י"א לפי שליבו ראה שאינו מוסכם מרוב הפוסקים כנ"ל. ולא כתב דעת זה אלא להודיע דטוב לחוש גם לדעת זה לחומרא בעלמא לכתחילה, עכ"ל. והובאו דבריו בהסכמה בשו"ת ויאמר יצחק (ואליד, או"ח סי' ח) וכ"כ בס' כסא אליהו (ישראל, סי' תפו) וז"ל: ומ"ש מרן בשם יש אומרים הטעם נראה לע"ד לפי שעינו ראה שאינו מוסכם מרוב הפוסקים ולהכי כתב בשם יש אומרים לאשמועינן דטוב לחוש לדעה זו וכמ"ש והארכתי בזה אל מקום אחר בס"ד, עכ"ל. הרי ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד, דדעת מרן הוא רק דטוב לחוש לחומרא לשיטת התוס'. וכ"כ בשו"ת יד אליהו (לובלין סי' כו ד"ה היוצא לנו) שלא כתב השו"ע שכזית הוא חצי ביצה אלא רק על צד החומרא כגון לעניין אכילת מצה ומרור ולזימון ולברך ברכת המזון, עכ"ל.
אמור מעתה, מעיקר הדין סובר מרן השו"ע כהרמב"ם ששיעור כזית הוא כגודל זית בינוני שלנו כשם שאמרנו כן בדעת הרמב"ם לעיל, שהרי אין שום סיבה לומר שהוא קרוב לשליש ביצה דוקא. ורק לחומרא יש להחמיר כשיטת התוס'. ובזה מובן מאוד מדוע בכל השו"ע עד הלכות אכילת מצה, לא כתב השו"ע כמה הוא שיעור כזית. ולכאו' היה לו להודיענו זאת בהלכות ברכות ששם הדבר הרבה יותר מעשי ומצוי. אלא שבאמת השו"ע סובר ששיעור כזית הוא כפשוטו כגודל הזית הבינוני ואין צריך לתת שיעור לשיעור (כלשון תשובת הגאונים), ורק בהל' פסח ראה לנכון לומר שמי שיכול להחמיר ולאכול מצה כחצי ביצה יעשה כן, לחוש לתוס' שסוברים שפעם היה הזית גדול יותר.
עוד תראה שהשו"ע פסק בהל' עירובין דלא כתוס' ולא הזכיר דעתם אפי' לא בתור 'יש אומרים' וכמו שכתבנו לעיל (בהערה ג'), שלשיטתם שיעור עירוב הוא יותר מט' ביצים. ואע"פ שיש ברכה על מצוות העירוב, מ"מ לא חשש לכך, אע"פ שלפי תוס' היא ברכה לבטלה. וזה דלא כמו שכתב בכף החיים (תפו) שמי שאוכל מרור כשיעור הרמב"ם לא יכול לברך "על אכילת מרור" משום סב"ל. ואילו בשו"ע מוכח שאין כאן סב"ל, והמניח עירוב דלא כהתוס' יכול לברך. וכמו כן מי שאוכל מרור כשיעור הרמב"ם יכול לברך.
אמנם, אין להוכיח מכאן שלדעת השו"ע מי שאכל שיעור כזית של הרמב"ם יוכל גם לברך ברכה אחרונה. דזה אינו, משום שיש חילוק גדול בין מי שיש לו ספק בעיקר החיוב "האם חייב לברך", שבזה אמרינן ספק דרבנן לקולא ופטור מלברך, וממילא אסור לו לברך, לבין מי שחייב בעירוב או בכל מצוה מדרבנן כגון מרור, וכל הספק הוא "האם יוצא ידי חובה" כשהוא מניח כשיעור הקטן של הרמב"ם, או כשאוכל מרור בשיעור כזית של הרמב"ם, שבזה אמרינן ספק דרבנן לקולא ויוצא י"ח המצוה וממילא יכול גם לברך. ויסוד זה נלמד מדין ספירת העומר בין השמשות, שיכול לברך אע"פ שהוא ספק יום, וכמבואר בתוס' מנחות סו ובשו"ע סי' תפט ס"ב ונתבאר בשו"ת יחוה דעת ח"ו סי' לא כמה דוגמאות לכך, קחנו משם.
ואעפ"כ לענ"ד להלכה, שאין לומר סב"ל במי שאכל שיעור כזית של ימינו, שהוא שיעור כזית של הרמב"ם והשו"ע מעיקר הדין. וזאת, משום שלפי כל הטענות שיש בידינו שכתבנו ושנכתוב בהמשך, נראה בעליל ששיטת התוס' היא כעין שיטה יחידאה, שאין לחוש לה בדיעבד אם אינו יכול לאכול יותר, וחייב לברך ברכה אחרונה. וגם בשו"ע אפשר לבאר כן, שכל כוונתו הייתה רק להחמיר לכתחילה למי שיכול לאכול מצה בשיעור גדול כתוס', אבל מי שאינו יכול שפיר יוכל לאכול כזית קטן כמו שלנו ולברך.
♦

ב. האם הזית בזמן חז"ל היה גדול מאשר בזמנינו, ודברי הגאונים בתשובותיהם

כמו שכתבנו לעיל, יש רק ראיה "אחת בלבד" מהגמ' שבזמן חז"ל הזית היה יותר גדול מזמנינו, והיא ראיית ר"ת בקושיתו שהובאה בתוס' בג' מקומות (עירובין פ: ד"ה אגב וביומא פ. ד"ה ושיערו חולין קג: ד"ה חלקו) והראיה היא שבכריתות (יד.) אמרו שבית הבליעה לא מחזיק יותר מב' זיתים, ואילו הגמ' ביומא (פ.) אומרת שבית הבליעה לא מחזיק יותר מביצת תרנגולת. הרי לך ששיעור ב' זיתים שווים לביצה אחת, שהרי אם זית הוא 5 סמ"ק ויכול לבלוע רק 10 סמ"ק לפי הגמ' בכריתות, א"כ היאך אמרו ביומא שיכול לבלוע אוכל כביצה כחמישים סמ"ק, שהוא פי חמש מב' זיתים שלנו. וזו ראיה חזקה מאוד.
ואע"פ שעינינו הרואות שהזית קטן הרבה מחצי ביצה. מ"מ כבר כתב מהרש"ל בספרו ים של שלמה (חולין פ"ג סוף סי' פח) שע"כ לומר שהתקטנו הזיתים. והביא דבריו בט"ז (יו"ד מד ס"ק יב) וכ"כ ר' יוסף שוארץ בספרו תבואות הארץ (עמ' שפ"ב) וכן מקובל לתרץ בעולם^[6].
אלא שאם אמת נכון הדבר לגבי הזית – שנתקטן. הנה יש לתמוה, דכל השיעורים^[7] שנתן הרמב"ם, שאנו הולכים בעקבותיו, הכל מתאים עם המציאות היום: ביצה בינונית 18 דרהם שהם 51 סמ"ק (כי כל דרהם הוא 2.8333 בדיוק) מתאים עם הביצים הבינוניות היום, בפרט בביצים אורגניות. ג' גרוגרות (תאנים יבשות) כגודל ביצה (גודל של תאנה מיובשת בינונית היא כגודל פקק של בקבוק משקה 'ספרינג ותפוזינה', שהנפח שלהם 17 סמ"ק שהיא שליש ביצה) 64 גרעיני שעורה בינוניות משקלם כמטבע דרהם אחד שהוא 2.83 גרם. ככותבת הגסה, שהיא מעט פחות מכביצה ללא קליפתה, מתאים עם התמר הגדול בארץ שהוא כעשר ס"מ כארבעים סמ"ק. שלשה גרעיני תמר העומדים זה בצד זה, שווים לקוטר מטבע "סלע נירונית", שמצוי בידינו לרוב בהרבה מוזאונים בארץ ובעולם (וגודלו מעט פחות ממטבע חצי שקל שלנו). וא"כ למה לנו לומר שדוקא הזית יוצא דופן מכל המינים שהיה לרמב"ם, ולומר שהיה יותר גדול ממה שיש לנו? הרי כל המינים שהרמב"ם מזכיר תואמים למידות שלנו בדיוק.^[8]
וכבר כתבו כן בתשובות הגאונים, שיש לכל אחד לשער לפי ראות עיניו מהו הזית והגרוגרת והביצה הבינונית כמבואר בתשובות הגאונים הרכבי (זכרון לראשונים סי' רסח) שהעתקנו לעיל, ועוד כתבו בתשובות אחרות "שאין לומר שנשתנו", כמ"ש בתשובות הגאונים שהביא בספר האשכול (אלבק, הלכות חלה דף קכה עמוד ב) בשאלה לרב שרירא והובאה תשובה זו בקצרה גם באורחות חיים (הל' מאכלות אסורות סי' כה אות ו' ד"ה הארבעה עשר), ובעוד תשובה אחרת שהובאה בס' האשכול (אלבק הלכות חלה דף קכח עמוד א) ונמצאת גם בתשובות הגאונים (מוסאפיה (ליק) סימן צה) וכן בתשובות הגאונים שערי תשובה (סימן מו) בתשובה מרב האי גאון. כולם פה אחד מורים שיש לשער את כל השיעורים לפי הביצים והפירות המצויים ביד כל אדם ואדם וישער בהם לפי דעתו מי היא הבינונית ואין לומר שנשתנו. וכן עינינו הרואות היום שלא נשתנו וכנ"ל^[9].
אמנם, אם ראיית התוס' מהגמ' מוכרחת, שהזית בזמנם היה כחצי ביצה, אזי נהיה מוכרחים לומר שהזית נתקטן חמישית מגודלו שהיה פעם, כמ"ש מהרש"ל הנ"ל אליבא דהתוס'. אך אם נמצא דחיה נכונה בלי דוחק, מבוססת על פי ראשונים אחרים, ממילא על כורחנו לחזור לדבר הפשוט ביותר שהיה ראוי לומר: שלא נשתנה הזית כלל וגם פעם בזמן חז"ל היה הוא כגודלו היום, מכח "חזקה דהשתא" ומכח "יגיד עליו ריעו" משאר המינים.
♦

דחיית ראיית התוס' ללא דוחק ע"פ הראשונים. ולפי"ז גם בזמנם היה הזית קטן כמו היום

והנה, אכן מצינו דחיה ברורה בלי דוחק לראיית התוס' יוצאת מפי הראשונים ולא מסברת הכרס שלנו. וחלק מהאחרונים כבר כתבו לתרץ על פי דבריהם את שיטת הרמב"ם שחולק על תוס' וסובר שכזית קטן משליש ביצה וכנ"ל, וא"כ מה יענה על הראיה שהביאו התוס'? דהנה, לפי ר"ת^[10] עצמו בתירוצו בתוס' ביומא (פ:) והמרדכי^[11] (בסוף פסחים) ובתוס' רי"ד ביומא שם וכן לפי תוס' ישנים^[12] בכריתות יד. (על פי ביאור האחרונים בדבריהם), אין שום ראיה מהגמ' שפעם היה הזית גדול, אלא אפשר בהחלט לומר שגם פעם הוא היה קטן כמו היום.
אלא שלפני שאביא את חילוקי הראשונים הנ"ל כדי לדחות את ראיית התוס', חובה לדעת שני דברים חשובים ומוכרחים, וזאת כדי להעמיד על נכון את הסתירה שיש בין הגמ' ביומא "שאדם יכול לבלוע כביצה בבת אחת" (51 סמ"ק) לגמ' בכריתות "שאדם יכול לבלוע רק ב' זיתים" (10 סמ"ק) שבהשקפה ראשונה נראה שהוא הפרש גדול מאוד של פי חמש בכמות הבליעה, וזו סתירה מבהילה כל לומד המכריחה לומר שפעם הזית היה גדול.
אלא שלקושטא דמילתא אין הדבר כן, והסתירה בין הסוגיות אינה "פי חמש". היות ובאמת צריך לדעת שהביצה המוזכרת בגמ' יומא פ. "שבית הבליעה לא מחזיק יותר מביצה" היא ביצה "בלי קליפתה" כמבואר להדיא בעירובין (פג.), לדעת חכמים שהלכה כמותם וכמו שנפסק ברמב"ם (פ"ד ה"א מטומאת אוכלין)^[13]. וכמה מורידים בעבור הקליפה? הנה לפי מה שחקרתי ובדקתי, לרוב ככל הפוסקים (כעשרים במנין^[14]) מורידים רבע מהביצה (דהיינו במקום 51 סמ"ק 38 סמ"ק. ויש לזה ראיה חזקה מהגמ' סוטה ד. ואולי סברו שפעם בזמן חז"ל הקליפה הייתה עבה ובימינו התקטנה, כמו שסברו על הזית). אולם, להגר"ח נאה^[15] בס' שיעורי תורה (סי' ב סוף אות ג), שחלק עליהם מכח התוס' והב"י, ובעיקר מכח המציאות הנראית לעינינו שהקליפה קטנה היא מאוד, יש להוריד עשירית מהביצה (ודלא כהגר"ח נאה, שהוריד רק אחד חלקי 15 בעבור הקליפה בלבד. דזה אינו נכון, משום שחוץ מהקליפה יש גם אויר בצד הרחב של הביצה כידוע, וגם אותו צריך להוריד, כדמוכח מהמאירי עירובין פג.). וא"כ ביצה בלי קליפתה היא לכל היותר 46 סמ"ק בלבד לפי המציאות בימינו, ולרוב הפוסקים היא 38 סמ"ק בלבד.
עוד צריך לדעת שאפשר לבאר בגמ' בכריתות שאמרה "שאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים" שאין הכרח שהכוונה לב' זיתים דוקא ולא יותר, כי כתבו כמה מהראשונים^[16] והאחרונים^[17] שהכוונה בגמ' רק לומר שאין יכול להחזיק ג' זיתים, אבל באמת יכול להחזיק קרוב לג' זיתים, ולא רק ב' זיתים מצומצמים.
וממילא כבר הצטמצם לנו ההפרש בין הסוגיות. ואם כזית הוא 5 סמ"ק הרי שלפי הגמ' בכריתות בית הבליעה יכול להחזיק כ14 סמ"ק דהיינו קרוב לג' זיתים (ואם הוא 7 סמ"ק אזי יחזיק 20 סמ"ק). ואילו בגמ' יומא מבואר שיכול להחזיק 38 או לכל היותר 46 סמ"ק דהיינו הבדל מירבי של פי 3.3 בערך (ואם כזית 7 סמ"ק אז הוא הבדל של פי 2.3 לכל היותר) ולא כפי הנראה בהשקפה ראשונה שיש הבדל של פי חמש בין הסוגיות. וזו הסתירה האמיתית שעומדת כנגדנו מלומר שהזית בזמן חז"ל היה קטן כמו שלנו 5-7 סמ"ק.
ועתה נעבור לחילוקי הראשונים בין הסוגיות: הנה, מבואר בתוס' יומא פ: שר"ת עצמו שהוא זה שחידש את הראיה שהזית היה כחצי ביצה. הוא עצמו בתירוצו חוזר בו ומחלק בין הסוגיות כמה חילוקים. ואחד מהם הוא שיש הבדל בין דבר רך וקל לבליעה, שיותר נוח לו להיכנס בבית הבליעה, לבין מאכל עגול וקשה כזית, שאינו נוח לבליעה. וכבר כתב הכנה"ג יו"ד (סי' סד הגה"ט אות כט) שלמסקנת ר"ת ע"כ הזית פחות משליש ביצה. וכל מה שידוע שתוס' סוברים שכזית שליש ביצה הוא רק לפי תירוץ ר"י שם, שלא הסכים לתירוצו של ר"ת.
עוד חילוק כתבו במרדכי (סוף פסחים לגבי הלל שהיה כורך פסח מצה ומרור יחד) ובתוס' רי"ד (יומא פ.), שמחלקים בין אדם שינסה לבלוע כמה סוגי מאכלים שונים, שהם: א. שלמים ולא מרוסקים. ב. שהם ג' כזייתות מפורדים כל אחד לעצמו, ולא מאוחדים ומחוברים לגוש אחד שלם. שבוודאי יותר קל לבלוע כמות גדולה יותר של מאכל מרוסק מאשר מאכל שלם, ובוודאי יותר נוח לבלוע מאכל מאוחד יחד מאשר כמה מינים מופרדין כל אחד לעצמו.
ובתוס' ישנים (כריתות יד. ע"פ ביאור האחרונים שציינו לעיל בהערה ט') חילקו שיש הבדל בין אדם שאוכל כדרך אכילה רגילה, שלועס מעט ובולע מאכלו כדרך הבולעים שאינם דוחקים עצמם לבלוע הרבה, לבין אדם שילעס הרבה וידחוק עצמו לבלוע הרבה כמה שיכול.
ומעתה דעת לנבון נקל, שאם נקבץ את כל חילוקי הראשונים הנ"ל, שהרי כולם באמת נכונים במציאות, נוכל לומר שהביצה בלי קליפתה היא 46 סמ"ק (כמו המציאות בימינו) והזית 5 סמ"ק. ואין ראיה מהגמ' כריתות ויומא. כי הגמ' בכריתות שאמרה שבית הבליעה לא מחזיק ג' זיתים אלא רק ב' זיתים (וא"כ אפשר שמחזיק קרוב לג' זיתים דהיינו 14 סמ"ק וכנ"ל), הסוגיא מדברת שם במפורש שאוכל ובולע בבת אחת – כזית בשר וכזית חלב (בניקוד ציריה) וכזית דם^[18] ובולעם בבת אחת ומתחייב ו' חטאות (ועל זה אמרו שאינו יכול לבלוע ג' זיתים הנ"ל בבת אחת). ושם מדובר שהאדם בולע אותם שלמים ומפורדים זה מזה (שאם ירסקם יחד ויערבם, הרי איסורין מבטלים זה את זה ולא יתחייב חטאת כלל, כמבואר בתוס' רי"ד שם), וגם אם מדובר שהוא אוכלם עם לעיסה ולא שלמים ממש, מ"מ מדובר באוכל ע"י לעיסה מועטת כדרך האוכלים ובולע מעט כדרך הבולעים ולא דוחק עצמו לבלוע הרבה. ועל זה שיערו חכמים שבאכילת בשר וחלב ודם, שהאדם אוכל בדרך אכילה רגילה שאינו מרוסק היטב ואינו מקובץ לאוכל אחיד, וממילא אינו נוח כ"כ לבליעה וגם אינו דוחק עצמו לבלוע הרבה, לכן אינו יכול לבלוע ג' זיתים אלא רק 14 סמ"ק. אבל הגמ' יומא מדברת על סוג אוכל רך ביותר, כגון ביצה רכה, והאוכל מקובץ יחד ולא חלקים נפרדים ואדם לועסו היטב וגם דוחק את עצמו לבלוע כמה שיותר, ולכן הוא יכול לבלוע נפח של כביצה בלי קליפתה, שהיא לכל היותר 46 סמ"ק. וממילא אין שום סתירה בין הסוגיות כלל, ואפשר לומר שהזית בזמנם היה כגודל הזית שלנו ממש. וזו דחיה פשוטה היוצאת מדברי הראשונים ז"ל ואין בה דוחק.
♦

ג. דעת שאר הגאונים והראשונים

ועתה נעבור לנקודה השלישית שהעלנו לדיון: האם יש ראיות מה דעת שאר הגאונים והראשונים בעניין שיעור כזית. האם גם שאר הראשנים מסכימים להשוואת הסוגיות של כריתות ויומא המכריחות אותנו לומר שכזית הוא יותר גדול משליש ביצה. והאם המחלוקת שקולה.
הנה, כבר הבאנו לעיל בתחילת המאמר את לשון תשובת הגאונים הרכבי המורה להדיא שיש לשער כפי פרי הזית הבינוני המצוי ביד כל אדם. וכן מבואר בתשובות הגאונים שהובאה בספר האשכול (אלבק, הלכות חלה דף קכה עמוד ב) בשאלה לרב שרירא והובאה תשובה זו בקצרה גם באורחות חיים (הל' מאכלות אסורות סי' כה אות ו' ד"ה הארבעה עשר) ובעוד תשובה אחרת שהובאה בס' האשכול (אלבק הלכות חלה דף קכח עמוד א) ונמצאת גם בתשובות הגאונים (מוסאפיה [ליק] סימן צה) וכן בתשובות הגאונים שערי תשובה (סימן מו) בתשובה מרב האי גאון. כולם פה אחד מורים שיש לשער את כל השיעורים לפי הביצים והפירות המצויים ביד כל אדם ואדם וישער בהם לפי דעתו מי היא הבינונית וכתבו להדיא שאין לומר שנשתנו^[19]. וכן עינינו הרואות היום שלא נשתנו וכנ"ל. ודבריהם דברי קבלה כידוע.
ובדעת שאר הראשונים, הנה רובם ככולם, מלבד בעלי התוס' ותלמידיהם, כלל לא הביעו דעתם כמה הוא שיעור כזית, רק כתבו תמיד – "כזית" כפשוטו – כמו זית. ואם איתא דסבירא להו שנתקטנו הזיתים מזמן חז"ל, איך לא הודיעונו דבר כזה חשוב, ואיך לא העבירו לנו בקבלה מדור דור כמה הוא שיעור כזית. אלא ודאי דס"ל דשיעור כזית לא נשתנה ושיעורו הוא כמו הזית הבינוני שהיה לפניהם.
וכן הורה למעשה ר' ישראל מטוליטולה שבספרד לפני כ700 שנה, שהיה תלמיד הרא"ש וחבר בית דינו^[20], שיש לשער ע"פ גודל הזית הצומח בגינה, שכ' בספרו מצות זמניות (הל' פסח שער רביעי) וז"ל: וחייב עוד לאכול ממצה של מצוה לא פחות מכזית וכן מרור. וכשנרצה לשער שיעור הזית, רצונו לומר כזית אגורי, והוא מן זיתי ארץ ישראל והוא כגדול שבזיתים אשר בארצינו זאת, עכ"ל. והובא בס' מדות ושעורי תורה (מאמר "שיעור כזית" סוף אות ד' עמו' תקכד). הרי ששיער לפי הזית המציאותי שגדל בזמנו בארץ ישראל. ולא חשש שנשתנה.
וכבר הבאנו לעיל (ד"ה מלבד זה וד"ה וכן מצינו) מדברי תלמיד מהר"ם מרוטנבורג ומדברי ר' שמשון שהובא במהרי"ל, שכאשר עלו לארץ ישראל וראו שהזית קטן חזרו בהם והודו שהזית אינו כחצי ביצה. והוכחנו מזה בדרך אגב, שהתוס' לא ראו זיתים של ארץ ישראל במקומם. ויתכן מאוד שאם היו יודעים מכך היו חוזרים בהם כשם שחזר בו התלמיד הזה ור' שמשון.
והכותבים שכזית הוא חצי ביצה, ורק מכח הראיה של תוס' הנ"ל הם: הראבי"ה (פסחים סי' תקכה), אבל הוא עצמו כותב במקום אחר (ברכות סימן קז) "שאין אנו בקיאים בשיעור כזית". האגודה (סי' פו) בשם ר"י^[21]. מהר"י וויל (סי' קצג) בשם האגודה בשם ר"י. מהרי"ל^[22] (מנהגים, סדר ההגדה אות לג) ומהר"ח או"ז (בסדר ההגדה). וקרוב לזה כתבו בתוס' ישנים ביומא (פ. ד"ה שאין בית) בשם ריב"א ובתוס' רבינו פרץ בעירובין (פ. ד"ה דשתי) והמאירי בעירובין (פ. ד"ה פירשו הגאונים), שהם כתבו להוכיח רק שאין ג' זיתים בביצה (דהיינו שזית עכ"פ גדול משליש ביצה). אבל כולם הביאו "רק ראיה אחת בלבד לכך" והיא אותה הראיה ממש שהביאו התוס'.
ומה שמביאים האחרונים בשם המרדכי (סוף ערבי פסחים בסדר של פסח) ותרומת הדשן (ח"א סי' קלט) שהביא את דברי המרדכי, שסוברים כתוס' שכזית חצי ביצה. הנה, הדבר תמוה, ונהפוך הוא, שהרי כתב כן רק בקושיתו, אבל לפי תירוץ המרדכי לחלק בין האוכל אוכל מרוסק לאוכל שלם, ובאוכל מרוסק מחזיק בית הבליעה ג' זיתים, ממילא כבר אין שום ראיה מהגמ' שכזית הוא חצי ביצה. ותדע, שהרי האחרונים תירצו את שיטת הרמב"ם מקושיית התוס' על פי המרדכי, כמו שהבאנו בהערה ח'. וא"כ בוודאי שהמרדכי במסקנתו אינו סובר כר"י, וכזית קטן יותר משליש ביצה.
גם מה שכתב בחזו"ע פסח (הל' כרפס ס"ק ה עמו' מג) שהרא"ה (בחידושיו לחולין דף צו: ובבדק הבית ב"ד ש"א דף ה:) סובר כהתוס', כי כתב שכנגד כזית איסור שנפל לקדירה, כגון חלב (בניקוד ציריה), צריך שישים רביעיות רוטב כי כל רביעית רוטב, שהיא כביצה וחצי - שווה לכזית אחת בלבד, כיון שכשיקרוש הרוטב יעמוד על כזית, כמבואר בגמ' שבת (עז.). גם זה במחילה אינו מובן ולכאו' אין שום ראיה מדבריו כלל, כי הוא רק כתב שכל רביעית רוטב שווה רק ככזית, אבל לא מבואר "כמה הוא כזית אם גדול או קטן" וגם אם הוא סובר שכזית הוא קטן כ5 סמ"ק מ"מ צריך לבטלו ברוטב של רביעית שהיא ביצה ומחצה, כי רוטב של ביצה וחצי כשיקרוש יעמוד על 5 סמ"ק.
ובדעת שאר הראשונים: הנה, מהראשונים בהלכות עירובין ששם חידשו התוס' (עירובין פ: ד"ה אגב) בשם ר"י שכזית הוא חצי ביצה ולכן כתבו ששיעור ח"י גרוגרות של עירוב אינו ו' ביצים כר' יוחנן בן ברוקה וגם אינו ח' ביצים כר' שמעון אלא כר' יהודה ור' מאיר שהוא שיעור תרתי ריפתא איכרייתא, שהוא שיעור גדול יותר מט' ביצים לשיטת התוס', וכמו שכ' תוס' הרא"ש (עירובין פג. ד"ה וחצי) והאחרונים (שהבאנו לעיל הערה ג') שלשיטה זו שיעור עירוב הוא יותר מט' ביצים.
ולפי זה הוכיח הרב זרע אמת בספרו שבח פסח (דיני מוציא מצה אות ח) שדעת הרמב"ם והרי"ף והרא"ש דלא כתוס', שהרי הם פסקו לגבי שיעור עירוב כר' יוחנן דסגי בו' ביצים ולא הצריכו יותר מט' ביצים כשיטת התוס'. ומזה מוכח שהם סוברים להלכה דלא כר"י לעניין שיעור כזית, אלא כהרמב"ם שהוא פחות משליש ביצה.
ומלבד זאת יש עוד ראיות מכמה ראשונים דלא ס"ל כתוס'. הנה, הרשב"א במשמרת הבית (ב"ד ש"א דף ו) כאשר חלק על הרא"ה הנ"ל שהבאנו בסמוך, כתב "שבט"ו ביצים יש יותר משישים זיתים" ומוכח שיש יותר מארבעה זיתים בביצה (שישים חלקי ט"ו שווה ארבע)^[23]. והריטב"א (שבת עו:) כתב בתוך דבריו שבגרוגרת שיש כמה זיתים, ע"כ. והרי גרוגרת היא שליש ביצה וא"כ לפחות יש ו' זיתים בביצה. וגם אם הוא סובר שגרוגרת היא כחצי ביצה כהתוס' מ"מ מוכח שיש לפחות ד' זיתים בביצה (אלא שיש לדחות שכוונתו רק שגרוגרת גדולה מזית. אבל פשטות הלשון אינה מורה כך). ומפי' המיוחס לרבינו גרשום מנחות (עה:) לגבי פתיתת המנחות לט"ז חלקים, יוצא שכזית פחות משליש ביצה. והרוצה לראות ראיה זו באורך רב עם חשבונות שונים יראה בירחון אור תורה אדר תשס"א סי' סג, במאמר מהרב יוסף מלמד שליט"א, עיי"ש. גם מדברי הראב"ד שהובא בשיטה מקובצת (ב"מ נג. ד"ה דאורייתא. ובמיוחסים לריטב"א שם ד"ה הדר) מוכח שכזית הוא קטן מאוד [שהרי הקשה היאך מתחייב מלקות מי שאכל עשירית תאנה שהיא מעשר שני הרי "אין בזה שווה פרוטה". ואם כזית הוא חצי ביצה וע"כ שעשירית התאנה הייתה כזית שהרי על פחות מכזית לא שייך מלקות, א"כ בוודאי יתכן שתאנה בגודל חצי ביצה שווה פרוטה ומאי קשיא ליה. אדרבא, היה לו להקשות היאך בעשירית תאנה יש כזית?]. וכן מוכח גם מרש"י פסחים לב: (ד"ה דאית בה שוה פרוטה) [שהעמיד אוקימתא שמדובר "בשנת בצורת" ולכן פחות מכזית נמכר ביוקר - בפרוטה. ואילו אם כזית חצי ביצה, הרי שע"פ חשבון השער הרגיל המתבאר מעירובין פב: במשנה, יוצא שגם בשנה רגילה מוכרים כשליש ביצה בפרוטה, ולמה לו להעמיד בשנת בצורת?].
הרי לנו דמוכח מרוב הראשונים^[24] שהם חולקים על ההנחה של תוס' שלמדו מהשוואת הסוגיות "בכריתות ויומא" שכזית הוא חצי ביצה (- או עכ"פ גדול משליש ביצה -) ומרובם מוכח שכזית הוא "פחות" משליש ביצה, וזה אומר שהם לא סברו את השוואת הסוגיות שעשו התוס' בין כריתות ליומא. וגם אין שום ראיה מדבריהם שהזית היה יותר גדול מהזית שלנו. וממילא אין לנו שום מניעה לומר בשיטתם שהכזית הוא כגודל הזית שלנו היום, וכן גם מסתבר לומר בדעתם, שלא היה שינוי במציאות בלי שום סיבה מוצדקת.^[25]
♦

ד. יותר מעשר ראיות מהש"ס שהזית בזמנם היה קטן

ועתה נעבור לנקודה הרביעית שהעלנו לדיון: האם יש ראיות אחרות מחז"ל מה היה גודלו של הזית בזמנם.
ובכן, מצינו יותר מעשר ראיות מחז"ל שהזית לא היה גדול כחצי ביצה ואף לא שליש ביצה ויותר מסתבר שהיה כגודל זית בינוני שלנו כ5-7 סמ"ק בלבד. לעומת זאת, לא מצינו אפילו ראיה אחת נוספת שהזית פעם היה יותר גדול מאשר בזמנינו.
ודע שאינני אומר שאלו הן ראיות ברורות וחלוטות שאי אפשר לדחותן כלל. דבוודאי יתכן שאפשר לדחותן בדוחק. וכבר כתב הרמב"ן בהקדמה למלחמות וז"ל הזהב: כי יודע כל לומד תלמודנו, שאין במחלוקת מפרשיו - ראיות גמורות, ולא ברוב (פי' על פי רוב -) קושיות חלוטות. שאין בחכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורות ונסיוני התכונה (פי' חכמת החשבון וההנדסה). אבל נשים כל מאדנו, ודיינו מכל מחלוקת (פי' ודיינו לברר האמת בכל מחלוקת, על ידיבירור -) בהרחיק אחת מן הדעות בסברות מכריעות, ונדחוק עליה השמועות, ונשים יתרון הכשר לבעל דינה מפשטי ההלכות, והוגן הסוגיות, עם הסכמת השכל הנכון. וזאת תכלית יכלתנו. וכוונת כל חכם וירא האלהים בחכמת הגמרא, עכ"ל. ודברי הרמב"ן הללו הם יסוד גדול בליבון אמיתה של תורה. שכל דעה שיש לה סברות מכריעות בשכל הנכון ואין לה דוחק מן השמועות והוגן הסוגיות, הרי היא נותנת יתרון הכשר לבעליה לומר שהאמת איתו. ודון מינה ואוקי באתרין בנידון דידן אשר ריבוי הראיות שהזית בזמנם היה קטן, יתן יתרון והכשר לדון על פי זה להלכה כדעת הגאונים והראשונים שחולקים על תוס'.
ואביא בקיצור את הראיות (ובקונטרס הארוך ביארתי ופלפלתי בארוכה בביאור הראיה ובצדדי דחייתה):
א. ראיה מגמ' יבמות (קג:) שם מדובר בברייתא על מטלית קטנה של בגד, שהיא 6 ס"מ על 3 ס"מ וכתוב שיש בה כזית. ודבר זה לא יתכן, אלא אם נאמר שהעובי שלה הוא 1.3 ס"מ. ומלבד שאין כזה בגד בעולם שהוא כל כך עבה, יתרה מזו על פי המשנה בכלים (כח, ח) פשוט אי אפשר לומר שמדובר במטלית עבה כל כך, כי מבואר שם שמטלית כזו אינה מטמאה כלל. וא"כ בברייתא ביבמות מדובר במטלית עבה כמו עובי סוודר שלנו או מעיל, ושבשיעור 6 ס"מ על 3 ס"מ יש כזית. דבר זה מוכיח בעליל ששיעור כזית הוא 5 סמ"ק ולכל היותר 10 סמ"ק (אולם ראיה זו היא רק לפי גרסת רש"י, ולא לפי המאירי).
ב. ראיה מהברייתא במס' מכות יט: לגבי כהן שאכל תאנה שלא הפרישו ממנה מעשר מן המעשר ולוקה על זה (כיון שאכל כזית מעשר ראשון שהוא טבל. והמעשר הוא רק אחד חלקי 11 מהתאנה. כי כזית הראשון הפריש לתרומה) וא"כ ע"כ שבתאנה אחת היה 11 כזייתות. ואין במציאות תאנה גדולה כל כך. אך אם כזית הוא 5 סמ"ק אזי מדובר על תאנה קצת גדולה, כגודל ביצת לרג'.
ג. ראיה ממנחות (יא.) ממצוות "הקמיצה" שהיה עושה הכהן מקרבן המנחה. שם מבואר שהיה הכהן לוקח (-קומץ) סולת מהמנחה בין ג' אצבעותיו האמצעיות (אצבע אמה וקמיצה) שהיו מקופלות על פס ידו. ותמיד היה ב' כזייתות בסולת ההיא שבין אצבעותיו. ואם כזית הוא גדול זה לא יתכן בשום אדם בעולם שיכנס אפילו 40 סמ"ק במקום קטן כזה. אבל אם כזית הוא קטן יותר הדבר מובן ללא דוחק.
ד. ראיה מהמשנה שבת קמג. והגמ' שם, שמבואר (לפי רוב הראשונים וכך נפסק בשו"ע) שפרורי פת פחות מכזית שנשארו אחרי הסעודה אינם נחשבים כראויים למאכל אדם אלא חשובים כמאכל בהמה שיש עליהם תורת מוקצה (אלא א"כ מצויים שם בעלי חיים) וכן אין בהם איסור "בל תשחית" ומותר לאבדם ביד. ואם שיעור כזית הוא גדול, כחצי או אפילו כשליש ביצה, וכי חתיכות לחם כחצי פרוסה נחשבים כבר "מאכל בהמה" ואין בהם בל תשחית במי שיאבדם ביד? אבל אם כזית הוא 5 סמ"ק כגודל זית שלנו הדבר מובן מאוד.
ה. ראיה מהגמ' שבת (עז.) שם כתוב שרביעית יין ודם שקורשים ומתייבשים יכולים לעמוד על שיעור כזית. ורביעית היא ביצה וחצי. ומהנסויים שעשו היום יוצא שיין יקרוש לכ 4 סמ"ק ודם יקרוש לכ 14 סמ"ק. ושניהם רחוקים משיעור חצי ביצה.
ו. ראיה מהגמ' ביצה טז. "שמנונית שעל גבי הסכין (שחתך בה בשר מבושל) גוררה ועושה עליה ערובי תבשילין אם יש בה כזית". ואם כזית גדול אפילו כשליש ביצה, לא יתכן שיהיה כל כך הרבה שמנונית של בשר מבושל בסכין שיהיה בה כזית.
ז. ראיה מגמ' זבחים קז סוף ע"ב שם מדובר לגבי איסור מעלה קרבן חוץ למקומו שחייב אם העלה כזית, ובעי רבא המעלה בחוץ ראש בן יונה (של עולת העוף, רש"י) שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית האם חייב או לא, תיקו, ע"כ. והנה, מזה שהסתפק רבא על "בן יונה" ולא על ראש "תור" מוכח שהזית היה קטן כמו בימינו, שהרי בחולין (כב.) מבואר לגבי עולת העוף שמביאים מתורים או מבני יונה, שתורים כשרים רק כשהם גדולים ולא קטנים. ואילו בבני יונה הדבר להיפך, שקטנים כשרים ולא גדולים, ואם התחילו נוצותיהם להצהיב כבר פסולים הם. ואם כזית שלהם היה גדול כחצי או שליש ביצה הרי היה ראוי יותר שרבא יסתפק על המעלה ראש של "תור", שאין בו כזית והמלח משלימו. שהרי עינינו הרואות שראש של יונה גדולה הוא קרוב לשליש או לחצי ביצה (וגם זה רק עם הנוצות) ועל זה היה ראוי רבא להסתפק איך הדין אם לא היה בו כזית, אלא קרוב לכזית, והמלח המועט שפיזר עליו משלימו לכזית. אבל בן יונה, שראשו קטן מאוד, שהרי הוא כשר רק בקטנותו קודם שהתחיל בו הציהוב, הרי הוא קטן מאוד כמו זית שלנו היום, ואיך מלח מועט ישלים אותו לכזית גדול של שליש או חצי ביצה?
ח. ראיה מגמ' מכות טז: שם מבואר שבעשר נמלים קטנות או בשתיים גדולות יש שיעור כזית. שאמרו שם אמר רבא בר רב הונא: ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי והשלימן לכזית - לוקה ו' - ה' משום בריה, ואחד משום כזית נבילה. רבא א"ר יוחנן: אפילו שנים והוא. רב יוסף אמר: אפילו אחד והוא. ולא פליגי: הא ברברבי, והא בזוטרי. והנה היכן מצינו נמלים גדולות כל כך. הלא אפילו אם כזית הוא 15 סמ"ק אזי כל נמלה קטנה תהיה 1.5 סמ"ק והגדולה תהיה 7.5 סמ"ק (לשם המחשה קובית משחק "חמש אבנים" היא 1 סמ"ק) וזה לא בנמצא כלל.
ט. ראיה מגמ' פסחים מד. שם מדובר על אדם שנתן תבלין (פלפלין או זנגביל – רש"י) מתוך המדוכה שלפניו לתוך תבשילו, ויש לו ספק אם התבלין היה חולין או תרומה, ואמרה הברייתא שהתבשיל מותר לזר כי ספק דרבנן לקולא. ועל זה הקשתה הגמ' שלכאו' הוא ספק דאורייתא, כי תערובת כזית בכדי אכילת פרס איסורה מהתורה, ע"כ. והנה, שיעור פרס הגדול ביותר הוא שיעורו של ר' שמעון בעירובין פב: שהוא ד' ביצים. ואם כזית הוא חצי ביצה, א"כ אינו מובן מה מקשה אביי לרב דימי שם "שיש כזית בתבלין בתוך שיעור פרס מהתבשיל", הרי לא יתכן אדם שיתן תבלין שמינית מתבשילו, כזית בשמונה כזייתות, דאטו בשופטני עסקינן, שמקדיחים תבשילן בכל כך תבלין? ורק אם כזית בפרס הוא אחד מארבעים שייך להקשות כן.
י. ראיה מגיטין (פו:) שם מדובר על חרק הנקרא "קרצית" ופירשו בגמ' שמדובר בזבוב גדול (כגודל חגב – רש"י) המצוי בין עומרי התבואה. ואמרו שם שאם הוא קטן מכזית אזי הוא פוסל את מי החטאת אם שתה מהם, ואם הוא גדול מכזית אז אינו פוסל. והנה, למיטב ידיעתינו סתם זבוב גדול כגודל חגב אינו עולה על 10 סמ"ק וגם זה נדיר מאוד מאוד. אבל איה איפה זבוב (או דבור, עכביש, קרציה, חפושית, או כל חרק אחר) בנפח של ציפור דרור שהיא כחצי ביצה? אבל אם כזית הוא 5 סמ"ק מובן מאוד, שגודל זבוב כזה הוא זבוב גדול ודומה לדבור שבימינו שהוא בסביבות גודל זה (ואולי אליו התכוונו חז"ל)
יא. ראיה מהירושלמי (מע"ש פ"ב ה"ג) מדין בלילה במעות מעשר שני, שהמשנה (מעשר שני פ"ב מ"ה) אומרת שמי שנתערב לו מעות מעשר שני עם מעות חולין, בולל את כולן יחד ואחר כך לוקח חופן מהמטבעות ומחלק אותם לפי חשבון היחסי של התערובת. לדוגמא, אם נתערבו לו 100 מטבעות מעשר עם 200 חולין בולל את כולם ואח"כ חופן ולוקח 30 מטבעות שמתוכם 10 יהיו למעשר ו20 לחולין. ובירושלמי אמרו ע"ז שחזקיה אמר שאין דין בלילה לפי חשבון, אלא בדבר לח כגון יין ושמן, שנבללים טוב בשווה ולכן כאשר האדם חופן מהתערובת תולין שהוא לקח "לפי חשבון", אבל בדברים יבשים הבלילה איננה שווה ויש לחוש שהוא לוקח יותר אחוזים מכאן או מכאן ואי אפשר לתלות שלקח "לפי חשבון" (וזה דלא כהמשנה, שאמרה שיש בלילה לפי חשבון בתערובת מטבעות).
אולם, ר' יוחנן חולק על חזקיה ואומר "שיש בלילה ביבש בדברים שהם עד כזית". והנה, הירושלמי שם מקשה על ר' יוחנן מהמשנה, שהרי המשנה דיברה על בלילה של מטבעות ויש מטבעות גדולים יותר מכזית. ותירץ שר' יוחנן מעמיד אוקימתא במשנה שמדובר רק על מטבעות שהם פחות מכזית, ע"כ.
ועתה ניחזי אנן. ראשית, "מצד הסברא" פשוט שככל שהזית יהיה יותר קטן אזי עוד אפשר להבין את סברת ר' יוחנן שיש בלילה שווה ביבש שהוא קטן. אבל ככל שהדבר גדול יותר קשה להבין איך תהיה בו בלילה שווה. והרי חזקיה אינו מסכים לבילה ביבש כלל ורק בדבר לח סובר שיש בילה, וא"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן, שר' יוחנן יסבור שיש בילה גם בדבר גדול.
ומלבד זאת, אינו מובן כלל מה מקשה הירושלמי מהמשנה על ר' יוחנן שיש מטבעות גדולות מכזית, הרי לא מצינו במציאות בכל המקומות ובכל הדורות מטבע של נחושת כסף או זהב בנפח של אפילו 10 סמ"ק (לשם המחשה, מטבע של חמשה שקלים שלנו הוא 1 סמ"ק בלבד) ומטבע הכסף הגדולה שהיתה בירושלים, שהיא הסלע צורי, הייתה רק קרוב ל2 סמ"ק בלבד. וא"כ יתכן שהייתה איזו מלכות בעולם שהטביעה מטבע בגודל 5 סמ"ק, ועל זה הירושלמי מקשה על ר' יוחנן מהמשנה. אבל לומר שהירושלמי מקשה על מטבע שלא יתכן כלל שמישהו יעשה בעולם, בגודל כזית של 10 סמ"ק ויותר, זה תמוה מאוד.
♦

ה. אם נכריח שהזית בזמן חז"ל היה גדול – כתבו הרבה מהאחרונים שיש לשער כפי הבינוני שבכל דור ודור

ועתה נעבור לנקודה החמישית: גם אם נאמר שנשתנה הזית ונתקטן מזמן חז"ל לזמנינו, מ"מ חקרו האחרונים לגבי השיעורים שנמסרו למשה מסיני, כגון אצבע, כזית וכביצה, כעדשה וכשעורה וכדו', האם הם שיעורים קבועים לפי האצבעות והפירות שהיו בזמן מתן תורה בסיני, ואם נודע לנו שנשתנו מ"מ השיעור לא נשתנה, אלא שאנו צריכים לחקור ולדעת מה היה בימי קדם גודל הפירות והביצים. או שמא נמסר בסיני שעצם השיעור הוא גודל הפרי שבכל דור ודור וכך נמסר מעיקרא בסיני, ואין צריך לחקור מה היה בימי קדם.
והנה, מצינו להרבה מגדולי האחרונים^[26] שכתבו שנראה שיש לשער כמו הגודל שבכל דור ולא להתחשב במה שהיה פעם, וגם הביאו ראיות לכך. ולא מצאתי מישהו שחולק עליהם מפורש בטענות וראיות, חוץ מהגר"ח נאה זצ"ל בס' שיעורי תורה (ח"א שער ה עמו' מה והלאה) שהביא כמה ראיות כנגד - שאפשר לדחותם. וכן מסתימת ושתיקת האחרונים וכן מדברי השולחן ערוך שהביא דעה זו ששיעור כזית הוא כחצי ביצה, לכאו' משמע דלא ס"ל כן, שהרי הם מסתמא ראו שהזיתים קטנים יותר, וא"כ זה סימן שהם סוברים שצריך ללכת לפי מה שהיה פעם.
♦

ו. לתוספת חיזוק בעלמא – דברי חוקרי הטבע על גודל הזית בזמן חז"ל

גם מצד חקירת הארכיאולוגים בימינו לא נמצא שום תיעוד שהזית בארץ ישראל בזמנם, היה יותר גדול משלנו. ואדרבא מצאו בחפירות בעיר מצדה ובמערות מפלט במדבר יהודה מימי מרד בר כוכבא "כאלפיים גרעיני זיתים" וכולם כמו הגודל של הגרעינים בימינו. כמו כן ישנם עצי זית ישנים מאוד וגדולים מאוד עם נוף ענק ושהיקף הגזע שלהם הוא בין 5 ל 10 מטר ויותר, שהחוקרים אומרים שלפי הטבע הם בני 1500 שנה לכל הפחות, ומניבים פירות בגודל שווה לזית שלנו. ואומרים שעץ הזית בטבעו הוא אחד העצים הכי חזקים בעולם. כמו כן בממצאים מספינות שטבעו בחופי הים התיכון המתאימים לספינות שלפני כ1300 נמצאו כדים מלאים בזיתים סורים שנשארו ראויים לאכילה בזכות המים המלוחים שבים, וגודלם ממש כגודל הזיתים שלנו. וכמו כן נתגלו בערים הרומיות "פומפיי והרקולנאום" שבאיטליה שנחרבו כליל תחת לבה של הר געש בשנת 79 למניינם קרוב לחורבן בית שני, ונשתמרו שם אפילו פירות כבושים שלמים תודות לשכבת האפר שכיסתה את ההרים. ומצאו שם ביצים וזיתים ממש בגודל הביצים והזיתים שלנו ומוצגים במוזיאון בנאפולי. ומאידך, אין שום תיעוד היסטורי אחר שמראה להיפך.
♦

סיכום

לסיכום: יש לנו חמש טענות חזקות לשער כמו הזית שלנו הקטן ולא לחוש לסברת התוס'.
א. מצד החזקה ומצד הסברא הפשוטה - שאין לומר שנשתנו סדרי בראשית בלי הכרח גמור. וכיוון שההכרח "היחיד" הוא ראית התוס' מהגמ', והראשונים כבר כתבו לדחותה בלי שום דוחק, כמבואר לעיל. ממילא חוזרים לסברא הפשוטה, ולטענה ההלכתית הברורה לילך אחר החזקה שלא היה שום שינוי. ובפרט שאנו רואים שבשאר המינים לא נשתנו סדרי בראשית והינם עומדים לפנינו היום כמו שעמדו לפני הרמב"ם שנתן לנו את משקלם. וא"כ מדוע נאמר שרק פרי הזית לא מצא חן בעיני הי"ת והמעיטו והקטינו?
ב. מרוב הראשונים, וכן מפורש בגאונים, שמוכח שהם לא סוברים כהתוס'. וכן מוכח בשו"ע הלכות עירובין, שלא חשש לשיעור עירוב של התוס' כלל אפילו שמברכים על העירוב. ונראה שסובר מעיקר הדין דלא כתוס' אלא ששיעור כזית הוא כפשוטו "כגודל זית בינוני שלפנינו", ורק בהלכות אכילת מצה הביא את דברי התוס' בלשון "יש אומרים" להורות לחומרא בעלמא שמי שיכול לאכול מצה כחצי ביצה – יאכל. אבל לעולם מי שלא יכול להדר, או בדיעבד מי שלא אכל כחצי ביצה אלא כגודל זית שלנו כ5-7 סמ"ק יכול לברך ברכה אחרונה.
ג. יש כעשר ראיות מהש"ס שהזית היה קטן בזמנם כמו בימינו. ולעומת זאת לא מצאנו אפילו ראיה אחת נוספת שהזית בזמנם היה גדול יותר.
ד. הרבה אחרונים כתבו שגם אם התקטנו השיעורים, מ"מ כך נמסר מסיני - לשער כפי גודל הבינוני שבכל דור ודור ולא לחוש למה שהיה פעם. ולא מצאתי מישהו מהפוסקים "שדן וחקר" בזה וחלק עליהם בפירוש, מלבד הגר"ח נאה, שאפשר לדחות את הראיות שהביא נגדם. אולם מסתימת השו"ע והאחרונים שראו זיתים, ואעפ"כ כתבו שיעור חצי ביצה, משמע שיש לשער כפי הגודל שהיה פעם.
ה. לתוספת חיזוק גם ממצאים ארכיאולוגים מעידים שבזמן חז"ל היו הזיתים קטנים כמו גודלם היום, ומאידך אין ממצאים היסטוריים או ארכיאולוגים שמראים שהיה איזה שינוי בטבע.
♦

מסקנה לענ"ד

שיטת ר"י שבתוס' שסובר שכזית הוא כחצי ביצה, הרי היא "כשיטה יחידאה", כי הגאונים בוודאי סוברים שיש לשער לפי גודל הזית היום וכתבו מפורש שאין לומר שנשתנה. וידוע דדבריהם דברי קבלה ומכריעים מאוד בהלכה. והראשונים חולקים על ראיית התוס' בפירוש ודוחים אותה. והתוס' עצמם כנראה שכלל לא ידעו את המציאות שהזית האגורי שבארץ ישראל הוא קטן, ור' שמשון ותלמיד מהר"ם מרוטנבורג כשעלו לארץ ישראל וראו זאת חזרו בהם מיד לומר ששיעור כזית הוא קטן, כהמציאות. וקצת מהראשונים תלמידיהם שהלכו בעקבותיהם רק סמכו על הראיה האחת והיחידה שלהם מהגמ'. וראיה זו נידחת כבר מפי הראשונים בדחיה פשוטה בלי דוחק. ומאידך, יש כעשר ראיות מהש"ס שהזית היה קטן גם בזמנם כמו היום. וגם ראוי לחול כאן הכלל ההלכתי הפשוט "שהולכים בתר החזקה לומר שלא השתנה הטבע בלי הכרח גמור לכך". וגם ההסתברות אומרת שאם לא חל שינוי בפירות ודברים אחרים שנתן לנו הרמב"ם בהם שיעור והם לפנינו כגודל שכתב הרמב"ם, א"כ למה לומר שדווקא את הזית קילל כביכול הי"ת להקטינו ולהמעיטו פי חמש מגודלו שהיה פעם? וגם החוקרים אומרים שמאז ומעולם היה הזית קטן כמו היום. וגם אם נאמר שהזית התקטן מזמן מתן תורה לזמנינו, הרי שהרבה מגדולי האחרונים (כחמשה עשר) סוברים להלכה שיש לשער רק לפי הגודל הבינוני שבכל דור ודור ולא להתחשב במה שהיה פעם.
ומכאן קריאת חיבה לכם הת"ח די בכל אתר ואתר, הקטנים עם הגדולים: אנא ואנא עסקו בסוגיא זו והעלו בה דברים לבירור אמיתה של תורה. וכמו שאנו אומרים בכל יום ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו... ונתן לנו "תורת אמת".
וכנ"ל בתחילת המאמר, שכל מי שרוצה חומר מסודר לעיון וללימוד נידון זה, עם מקורות בהרחבה גדולה ובלשון קלה, יצור עימי קשר.
בברכת התורה ינון בר כוכבא
♦ ♦ ♦