מצא או מוצא - הרב משה פרץ
איתא בברכות (ח ע"א), במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי, מצא או מוצא וכו'.והקשו שהיה להם להמתין שיעברו כמה ימים או שבועות ואפילו חדשים או שנים כדי לשאול שאלה זו, וכי מיד לאחר החתונה כבר יכיר אותה החתן לעומקה. ועי' בזה ברי"ף על העין יעקב ובס' זרע שמשון (ר"פ חיי שרה).
והנה, איתא במדרש תהילים (מזמור נט): מעשה בבנו של ר' עקיבא שנשא אשה. מה עשה, כיון שנכנסה אצלו, היה עומד כל הלילה ועוסק בתורה. אמר לה, סב בוצינא ואנהרין לי. והות סבת ליה כל ליליא, והות קיימא ומנהרא. והיא הוות פתחא ספרא וגליא מרי לסיפיה, ומנהרא קמיה עד דמטי צפרא. בצפרא קריב ליה רבי עקיבא לגביה, אמר ליה מצא או מוצא, אמר ליה מצא. ע"כ. ובדומה לזה מסופר על מהר"ר מימון משאש ז"ל, אביו של מהר"ש משאש ז"ל (מח"ס שו"ת תבואות שמש ועוד) שבליל חתונתו ישב ללמוד תורה, וכששמע את כלתו בוכה, אמר לה, יש לי אשה אחרת, והיא התורה, ואותה נשאתי לפנייך. ע"כ. וכוונתו להנאמר ביבמות (סג ע"ב) שהתורה נמשלה לאשה. ועליה אמרו להלן (נז ע"ב) אל תקרי מורשה אלא מאורשה. ולכן שואלים את החתן אם מצא, דהיינו שכבר מצא אשה מלפנים בעסק התורה, או רק עכשיו הינו מוצא אשה, באשתו הגופנית, ואם כך, מוצא אני מר ממות, שכן האשה נקראת אויבתו של האיש, ורק ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז ז ובילקוט שמעוני שם).
ועוי"ל עפמ"ש מהר"א אזולאי ז"ל בס' חסד לאברהם (מעין ד נהר מח) וז"ל: דע כי אין ראוי שתשב הנקבה בימין בעלה אלא בשמאל, אמנם הכלה בשעת חופה בזמן שאומרים שבע ברכות באותו שעה דווקא צריך שהכלה תהיה נצבת בימין החתן כדכתיב [תהלים מה י] נצבה שגל לימינך. וידוע כי זה המזמור נהגו כל העולם לאמרו לחתנים, וטעם לזה הוא סוד גדול סגוליי שאם החתן נזהר להשים רגלו הימיני על רגל הכלה השמאלית בשעת הז' ברכות אותו השמת הרגל מסוגל שישלוט עליה כל ימיו ותהיה משועבדת ונשמעת לכל דבריו, ואם הכלה נזהרת ושמה רגלה השמאלית על רגל החתן הימנית תשלוט היא עליו כל ימיה. ודע שהיה מעשה ששם החתן רגלו הימיני על רגלה השמאלי בשעת ז' ברכות כדי שישלוט הוא עליה, וכשספרה הכלה הדברים לאביה לימד לה והזהירה שבשעת זיווג הראשון שתשאל מהחתן שיביא לה קיתון אחד של מים ועל ידי זה גרמה שתשלוט היא עליו כל ימיה, והוא דבר מסוגל לבטל סגולת השמת רגל החתן ותשלוט היא. וסוד נצבה שגל לימינך עצה טובה קא משמע לן שיזהר החתן לשום רגלו הימיני על רגלה של הכלה השמאלית כדי שתהיה נשמעת לדבריו ותתנהג הבית על פי האיש ולא על פיה, שאוי לבית שמתנהגת על פי אשה, שהאשה מסטרא דשמאלא וכאלו מתנהגת על פי מדת הדין הקשה, ולא יחסר חולי לאותו הבית ועניות גם כן ודבר אחר. ואשרי בית שמתנהגת על פי האיש שכל בית המתנהגת על פי האיש וכו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת חמדת שאול (סי' מג) ובס' נטעי גבריאל על הל' נשואין (פרק כו סעיף ז) ובקובץ הערות וביאורים (פר' ראה תשס"ה) ולש"ב מהרל"צ פריינד נר"ו בקונטרס שכינה שרויה ביניהם (עמ' י). ולכן לאחר הלילה הראשון כבר יכול החתן לדעת אם מצא או מוצא.
ושו"ר למהר"א ענתבי ז"ל בס' אהל ישרים (שער הנשים ד"ה ועל פי זה) שכתב ליישב כן בדרך הלצי בשם הרב דברי יוסף בשם חכם א'. ובזה מיושבת קו' הרב חפץ חיים (כלל א באר מים חיים אות יג) שאיך שואלים מצא או מוצא, והרי אם יענה 'מוצא' עובר על איסור לשה"ר. ע"ש. וע"ע במה שהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו בס' כרם יעקב (עמ' קיט). ולהנ"ל מובן, שהשאלה היא על מי ישלוט בבית, ואין בזה משום לשון הרע. ועי' במש"כ בס"ד בחי' עירובין (ק ע"ב) שיש שאשתו מושלת בו משום שתיקן חטא אדה"ר. ועי' בקו' מריח ניחוח (גליון עג דף יט ע"ב).
♦ ♦ ♦