הערה על מאמרו של הרב איתיאל סופר "אופן הנחת תפילין של יד" (עמוד פ"ג)

הערה א'

בס"ד
לכבוד הרב איתיאל סופר
ייש"כ על המאמר המעניין, כעת ראיתי משהו דומה למאמרו מהגר"ש דבליצקי זצ"ל: "מו"ר זצ"ל נהג בשעת ברכת כהנים להישען על הסטנדר (באופן שאם יקחו אותו יפול) וביאר שמכיוון שבזוהר הקדוש כתוב שכולם יושבים בשעת ברכת כהנים והמנהג לעמוד כמבואר בהלכה לכן כמין פשרה לצאת ידי כולם נסמך על הסטנדר מכיוון שיש דעות שנחשב כישיבה ומצד שני הוא נראה כעומד".
חנוכה שמח!
משה בוטון

תגובת המחבר

לכבוד הרב משה בוטון שליט"א,
שלום וברכה וחנוכה שמח!
ראשית, תודה רבה על שכת"ר קרא את המאמר.
לגופם של דברים, אכן בעבר שמעתי על סברא זו של ישיבה בברכת כהנים לדעת הזוה"ק, וגם עתה ראיתי שנדפס ב'האוצר' (גיליון יט עמ' שלח) מנהגו של הגר"ש דבליצקי זצ"ל בזה.
אמנם, לענ"ד צ"ע אם אכן בכלל יש דעה שצריך לישב בברכת כהנים. לפי מיעוט הבנתי בלשון הזוה"ק (נשא קמז סע"א) "צריכין עמא למיתב בדחילו באימתא", אין כוונתו שצריכים לשבת ממש (כפי שאכן מתרגם שם בעל הסולם, ונראה שכן הבין המג"א בסי' קכח סקכ"ב), אלא להיות ביראה ובאימה. ואדרבה, איפכא מסתברא, שדווקא עמידה מורה על אימה ויראה יותר מאשר ישיבה, וכדמצינו שבדברים שבקדושה עומדים כעומד לפני מלך, ולא יושבים.
ומלשון "למיתב" אין שום ראיה, שהיא כלשון הגמרא בכמה מקומות, למשל: "למיתב כיסיה לנכרי" (שבת קנג ע"א), "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" (יבמות קיח ע"ב, ריש פרק ב' דקידושין, ועוד) - דפשיטא שאין הכוונה דווקא לשבת פיזית. ועוד רבים. וכך גם משמעות הביטוי "למיתב בתעניתא" (תענית ח ע"ב) אין הכוונה לשבת במובן הפיזי, אלא להיות בתענית, וכמו "למיתב תעניתא לתעניתיה" (שו"ע תקסח, ה). ויש לזה עוד הוכחות רבות גם בלשון המקרא.
ועי' במ"ב סי' קכח סקנ"א שכתב דהמנהג שהכל עומדין, והביא מספר האשכול הלכות ברכת כהנים דכתב שהכל צריכין "לעמוד לפניהם באימה ובכובד ראש" - ולהנ"ל זה גם פירוש דברי הזוה"ק הנ"ל, שכתב למיתב בדחילו באימתא, כלומר שיתנהגו ביראה ובאימה בשעת הברכה, וזה דווקא ע"י עמידה ולא ישיבה. ונראה שכך הבינו כמה אחרונים, שעיקר כוונת הזוהר ללמדנו שצריך להיות באימה וביראה ולכן אין לדייק מלשון למיתב שאינו מן הענין (עי' כה"ח סי' קכח אות קלח).
וכבר מפורש כן בתרגום שיר השירים עה"פ "זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות": "ובעידן די פרסין כהניך ידיהון וכו', וקהליך קימין אפין באפין כל קבל כהניא, ואפיהון כבישין לארעא כאתכלא דענבין". וע"ע בברכות נה ע"ב "ליקום קמי כהני". ואף שיש שעשו מזה מחלוקת בין הבבלי והתרגום לזוה"ק, לענ"ד אין כאן שום מחלוקת וכמשנ"ת.
ושוב ראיתי שכבר העירו כן על המג"א שאין לדייק מלשון הזוהר, כמובא בשו"ת יבי"א ח"ו אה"ע סי' ח אות א בשם ספר שם חדש ועוד.
ועכ"פ כנראה הגר"ש דבליצקי עדיין סבר שזו כוונת הזוה"ק, ולכן נהג לסמוך על הסטנדר.
[ואגב, בנידון דהנחת תפילין לפי מה שכתבתי בעניותי, אין זו רק 'פשרה' אלא פתרון טוב לכתחילה, שהרי אין דין כאן דין עמידה ממש אלא רק מצד כבוד הברכה כפי שהארכתי לבאר. ואולי הגרש"ד סבר דה"נ לגבי ברכת כהנים אפשר לעשות כן לכתחילה, שגם בסמיכה מקיים "באימה". וצ"ע].
יישר כח ותודה רבה
איתיאל
♦

הערה ב'

במש"כ (בעמוד פד בהערה) בענין מנהג מערב הפנימי אם מניחין תש"י מיושב - ראה עוד בספר מגן אבות להרב לבהר נר"ו (א"ח סימן כה).
ובמש"כ (בעמוד פה בסוף ההערה) שהמובא בתשובת הגאונים בשם ירושלמי, אפשר שמקורו ממדרש - גם אפשר שמקורו בזוהר הקדוש, ראה בהערות הרד"ל בראש תשובות הגאונים שערי תשובה.
בברכה והוקרה רבה
משה פרץ
♦