טעם תקיעה בשופר בחודש אלול - הרב יהושע האיתן זצ"ל[2]
הנה הראבי"ה ח"ב סי' תקמב כתב שטעם התקיעה בחודש אלול לעורר לתשובה:"ולכך התקינו חכמים שיהיו תוקעין בראש חודש אלול כל החודש בכל שנה ושנה כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג, ו)". והובאו דבריו גם ברא"ש סוף ר"ה ובטור תחילת סי' תקפב.
אפשר להבין את דבריו בשני אופנים:
או כרש"י ורד"ק בעמוס שם, שכשהשומר תוקע כולם יודעים ונחרדים שהאויב מגיע לעיר, וכנ"ל כאן ע"י התקיעה נזכרים ביום הדין. ובדרך זו נראה במנהגי מהרי"ל עמ' רסא:
"ודרש מהר"י סג"ל טעם התקיעה משנכנס אלול, כדאמרינן משנכנס אלול מרבין בתשובה. וסמך לדבר ומל ה' א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך (דברים ל, ו) ר"ת אלול. ולכך תוקעין להזהיר ולהזריז העם לתשובה. משל למלך כשבא לצור על עיר, וכן הצופה על המגדל כשרואה חיילות באים על עיר דרכם להריע לתקוע להזהיר העם שיהו עומדים על משמרתם".
ובאופן נוסף אפשר להבין, שקול השופר הוא קול מחריד ומעורר, ראה היטב בטעם השביעי בטעמי רס"ג לתקיעות, המובאים באבודרהם ובמנורת המאור על ר"ה. וכן בספר החינוך מצוה תה כתב:
"משרשי המצוה, לפי שהאדם בעל חומר לא יתעורר לדברים כי אם על יד מעורר, כדרך בני אדם בעת המלחמה יריעו אף יצריחו כדי שיתעוררו יפה למלחמה, וגם כן ביום ראש השנה שהוא היום הנועד מקדם לדון בו כל באי עולם, וכו', על כן צריך כל אחד להעיר טבעו לבקש רחמים על חטאיו מאדון הרחמים, כי אל חנון ורחום הוא נושא עון ופשע וחטאה ונקה לשבים אליו בכל ליבם. וקול השופר מעורר הרבה לב כל שומעיו, וכל שכן קול התרועה, כלומר הקול הנשבר".
[ונראה להוסיף על דברי גיסי הרב יהושע זצ"ל, שיתכן שיש מעט נפקא מינה בין הטעמים, שלטעם הראשון העיקר הוא התקיעה, ולטעם השני מבואר בחינוך שיותר מעורר ומחריד את הלב הוא קול התרועה, ודוק. ובאמת המנהג הנפוץ הוא לתקוע בחודש אלול תשר"ת, וראה מש"כ בזה בספר מנהגי מהרי"צ הלוי (דינר), מועדים, עמ' רנד-רנה, אבל בלשונות הראשונים משמע לכאורה שהיתה רק תקיעה (עמיחי כנרתי)].
♦