קיימו וקבלו היהודים
איתא במסכת שבת (פח, א): "ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר".בימי אחשוורוש התעלו היהודים למדרגה רוחנית כה גבוהה עד שמכמה בחינות עלתה על מדרגת בני ישראל בשעת מתן תורה, אי ביציאת מצרים היה מעמד כה נשכב שנאמר עליו "ויחן" (שמות יט, ב) שפורש ע"י חז"ל כאיש אחד בלב אחד, הרי זו מציאות בלתי שנית שלא היתה כי אם "כנגד ההר", ולא בכל יתר מסעות ישראל, ולא כאן המקום להעריך את גדלות דור יוצאי מצרים - דור דעה. אולם ישנה מציאות נעלה מזו, היא מדת הרצון הגדולה. רצון כזה היה בימי מרדכי ואסתר וכנגד רצון כה איתן, כל רצון אחר אינו נחשב כלפיו. עד רמה שכזו הגיעה התרוממות ישראל בדור ההוא.
דורות רבים היו בישראל בהם בעלי שלימות ומדרגה, דורות שזכו למתן תורה, לבנין המקדש ולגילוי שכינה, ועם כל זה לא זכו להגיע למדרגה כה נעלה במידת הרצון, עד שבא אות דור דווי וסחוף שבור צרות ועינויים, דור שהתקיים בו "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים לא, יח, ועי' חולין קלט, ב) ודור זה הגיע לבחינה עליונה של רצון שביחס אליו כל רצון שהיה עד אז, נחשב לדרגתם ככפיה, זאת היא מדרגת דור הסתר פנים. לשיא זה הגיעו ישראל שבאותו הדור ע"י שראו ולמדו את "הגדול הגיבור והנורא" (נחמי' ט, לב), הכירו בהשגחה פרטית בבהירות רבה, ומתוך כך נובעת העליה הגדולה שהיא בבחינת מתן תורה שבמידת הרצון הרמה ביותר, רמה שדור דעה לא הגיע עדיה.
למצב מרומם כזה הגיע הדור משום שזכה לנס, ולא הסתפק בראיה בעלמא, אלא למדו והסיקו את המסקנות הנובעות מתוכו, ודבר זה אפשרי בכל דור, כי לא ניתן למדוד ואין כלל לדעת איזה דור טוב מחבירו ואיזה גרוע, איזה דור חשוב מחבירו ואיזה פחות, כי המצבים משתנים, ודווקא בדור של הסתר פנים מתאפשרת השגת בהירת עצומה בלימוד 'הן הן גבורותיו' (עי' יומא סט, ב). ואף אנו שכל חיינו וקיומינו מורים על גבורותיו יכולים היינו להתעלות אף על הדור הגדול ביותר, אם אך נחפוץ.
והנה על דברי הגמרא מכאן מודעה רבא לאורייתא, הקשו התוס' (ד"ה מודעא), והא דאמר בנדרים (כה, א) שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצוות, והשביעם על כך, וכן בפרק אלו נאמרין (סוטה לז, ב) שקבלו את כל התורה בהר גריזים ובהר עיבל. ותירץ ר"ת דהתם ע"פ הדיבור היה והרי הוא כבעל כרחם אבל בימי אחשוורוש קבלו מדעתם, מאהבת הנס, ע"כ. דברי ר"ת אלו בלתי מובנים, וכי במה תגרע קבלת התורה ע"פ הדיבור, הן כבר נפסקה ההלכה שגדול המצווה ועושה (קידושין לא, א). כדי להבין את דברי רבינו תם נתבונן נא במושג 'קיום המצוות', מהם הם פרטיו ומה היא דרגת השלמות של קיום מצוה. לאחר עיון נמצא, כי 'קיום המצוות' מתחלק לשני חלקים ראשיים. הראשון, הוא קיום המצוה למעשה, דהיינו הפעולה המסוימת הנדרשת למצוה מהמצוות, על חלק זה אמרו חז"ל (אבות א, כג) לפום צערא אגרא, כפי מידת יגיעתו של האדם וכפי רוב המרץ המושקע במעשה כן יהא שכרו, ועל זה כוונו חז"ל במאמרם 'גדול המצווה ועושה'. החלק השני הוא קבלת המצוה, כלומר, קבלה לקיים את רצון ה' שבמצוה, ובזה גדולה הקבלה מהקיום גרידא, באשר הקבלה אינה נמדדת בקיום המעשי אלא בדעת המקיים. כל מה שיש במצוה יותר 'מדעתו' של העושה גדלה קבלת המצוה ויחד עמה איכות המצוה.
♦ ♦ ♦