רב בית המדרש אהבת חסד – בני ברק, בעל אורח יצחק
בדין ביטול כלי מהיכנו[2]
א. מביא ג' דרכים בראשונים ביסוד איסור ביטול כלי מהיכנו
מתני' דשבת [מב, ב]: אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ובגמ' מבואר טעמא דרב יוסף משום דקא מבטל כלי מהיכנו וברש"י שם בגמ' ע"א כ' שהיה מוכן מתחלה לטלטלו ועכשיו עושהו מוקצה וברש"י במשנה כ' דהוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה ובתוס' הביאו דרש"י לקמן קנ"ד וקכ"ח כ' משום דהוי סותר וכאן כתב דחשיב כאילו מחברו בטיט וכתבו הראשונים עיין ריטב"א דהוי כבונה[3], ובריטב"א כ' והנכון דרבנן אסרו כדי שלא למעט בכבוד שבת לאסור כלים המותרים, ויעוין בפמ"ג סי' רס"ה סעי' א' במ"ז דנקט דברש"י עולה ג' פירושים וכ' שם הנפק"מ ביניהם.ובאמת היה נראה דעיקר יסוד האיסור דביטול כלי מהיכנו הוא במה דעושהו מוקצה והוא מהל' מוקצה וכמש"כ הרמב"ם הל' זו בהל' מוקצה דרבנן אסרו לבטל שמושים של כלים בשבת, וכן הוא לשון רש"י מ"ז ע"ב והא קא מבטל כלי מהיכנו דלא יוכל ליטלו משם כל היום דנעשה בסיס לניצוצות יעו"ש, ומש"כ רש"י דהוי כבונה או סותר היינו דכמו דבאיסור טלטול מוקצה כ' הראב"ד דהוא משום הוצאה והיינו דרבנן אסרו מוקצה ודימו זאת למלאכת הוצאה, כמו"כ רבנן אסרו ביטול כלי מהיכנו ודימו האיסור לבונה או סותר אבל לא זה יסוד האיסור אלא האיסור במה שהכלי נעשה מוקצה[4].
♦
ב. חוקר באופן ביטול הכלי מהיכנו אי דוקא ע"י דנעשה בסיס לאיסור ומוכיח כן מהתוס' רי"ד לקמן
ויש לעיין אם דין ביטול כלי מהיכנו הוא רק היכא דנעשה הכלי בסיס לאיסור או אפילו בגוונא דאינו נעשה בסיס הוי האיסור של ביטול כלי מהיכנו באופן שמבטל את השמוש של הכלי או גם את הטלטול. והנה בתוס' רי"ד לקמן קנ"ד ע"ב בהא דמסיק בגמ' דר"ה דאמר היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה וכו' דאיירי בשליפי זוטרי, הק' קושית הראשונים דלימא דהכרים נעשה בסיס לדבר האיסור ויהיה אסור לטלטלן דהא הניח מדעת ובמניח אמרי' גבי מעות שעל הכר דנעשה בסיס לדבר האיסור ואסור לנער הכר וה"נ יהא אסור לשמוט הכרים ואין לומר דלא יקרא בסיס אלא כשמניח בעוד יום אבל במניח בשבת לא דהא בפ' כירה מותבינן למ"ד דאין מבטלין כלי מהיכנו מחבית של טבל שנשברה שמביא כלי תחתי' והא קא מבטל כלי מהיכנו וכן עוד קושיות שם ומוכח דנעשה בסיס גם באמצע השבת, ותי' שם דבסיס נעשה רק בהניחו בשבת ע"ד שישאר שם והלכך נעשה בסיס אבל הכא לפי שעה הוא נותן שלא ישברו הילכך מותר לשומטן דלא נעשה בסיס, ומדבריו היה נראה דכדי לעבור על ביטול כלי מהיכנו חייב להיות בסיס ומזה הוכיח דנעשה בסיס באמצע השבת.♦
דן עוד בזה בדברי הבעה"מ לקמן
ובעל המאור שם תי' על קושיא זו דנעשה הכרים בסיס, דלהכי לא הוי בסיס כיון שלא היה עליהן בין השמשות ועוד שלא נתנו אלא ע"ד לשומטן, ומדבריו נראה דלא נעשה בסיס באמצע השבת, ולפי"ז יהיה מוכרח [מקושיות הגמ' בפ' כירה] דיש ביטול כלי מהיכנו גם היכא דלא נעשה בסיס, אמנם כבר תמהו על בעל המאור דמבואר בגמ' מ"ד ע"ב דיש בסיס באמצע השבת דמיטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה אין עליה מעות מותר לטלטלה והוא שלא היו עליה בין השמשות ומבואר דאם היו עליה מעות באמצע השבת כ"ז שיש עליה המעות אסור בטלטול ואם לא נעשה בסיס אמאי אסור בטלטול של המיטה דהוי כטלטול מן הצד על המעות, וע"כ דהמטה נעשית בסיס למעות ולכן אסור בטלטול, ויעוין בחזו"א סי' מ"ח ח' שעמד בזה ומדבריו מבואר דלטלטל המיטה עם המעות אסור ורק מותר לנער המעות ואח"כ המיטה תהיה מותרת בטלטול, וכבר נתבאר לן דבדין בסיס נאמר דהבסיס נטפל למוקצה ונאסר בעצמו וגם נאמר עוד דנעשה יד לאיסור ולכן לא נחשב כטלטול מן הצד שיהיה מותר לטלטל האיסור אגב ההיתר ולנער המוקצה מותר באופן זה, ולפי"ז י"ל דס"ל לבעל המאור דבנעשה בסיס באמצע השבת הגם דלא נעשה בסיס לנעור נעשה בסיס לטלטל דכלפי ניעור לא חשיב כיד למוקצה דאדרבה מנערו אבל כלפי טלטול חשיב כיד למוקצה ולכן לא חשיב כטלטול מן הצד3 ונמצא דלעולם גם לדעת בעל המאור נעשה בסיס באמצע השבת4.♦
[5]ג.[6]
מביא דברי הג' אשר"י להתיר נתינת כלי תחת נר שעוה שדעתו לנערו ומש"כ ב"י דזה אינו למ"ד דאפי' דעתו לסלק נעשה בסיס
כ' בהגהות אשרי פ' כירה דנראה דאם יש בכלי דבר היתר דלא אפשר לנערו אם לא יתקלקל דמותר לתת אותו כלי תחת הנר לקבל השמן וכו' דהא יכול לטלטלו לכל הפחות לכשיכבה אגב היתרא, ועוד כ' דלפי זה מותר לתת כלי תחת נר שעוה דהא יכול לטלטלו ולנערו כמו אבן שעל פי החבית ולא דמי לשמן שאין רוצה לנערו ולהפסידו דהוה מבטל כלי וביצה נמי ירא פן תשבר אבל האי נר ודאי ינער וכו'. והביאו הב"י בסי' רס"ה וכ' וצ"ל דס"ל כדעת בעל התרומה שכ' רבינו בסי' ש"ט דלא מיקרי מניח אא"כ דעתו שישארו שם כל השבת אבל אם היה דעתו ליטלם בשבת הוי שוכח ושרי לנער דאילו לדעת מי שחולק עליו כל שהניח דבר האסור מדעתו מיקרי מניח ונעשה כלי בסיס לדבר האסור ואסור לנערו, ומבואר בדברי הב"י דגם בהניח באמצע השבת ס"ל דלדעה הא' בסי' ש"ט דגם בדעתו לסלק באמצע השבת נעשה בסיס ה"נ נעשה בסיס ולדעה ב' לא נעשה בסיס [משום שדעתו לסלק].♦
מביא קושית המ"א על הב"י מסוגית הגמ' דקנ"ד ומה שתי' מאמ"ר ורעק"א
והק' המג"א (שם ס"ק ב') דכ"ע מודו דאם הניח באמצע השבת לא מיקרי בסיס לדבר האיסור כיון שלא היה עליו בין השמשות ותלמוד ערוך הוא דאל"כ יקשה מהגמ' דקנ"ד דהתירו בשליפי זיטרי והרי נעשה בסיס ולא יוכל לנערו, וכן הביא בהגהות רע"א שם דשי' התוס' דנעשה בסיס אף דלא היה עליו בה"ש וגם דעתו להסיר בשבת מ"מ נעשה בסיס והק' הרע"א ז"ל אולם התמיה קיימת על תוס' מהאי דשליפי זוטרי, ויעוין במאמר מרדכי שהק' כן ותי' דמשום הפסד מרובה התירו גם לנער מהבסיס כמו שהתירו ביטול כלי מהיכנו. וברע"א תי' דיכול להניח על הכרים דבר היתר ואח"כ יוכל לנער דאין מוקצה לחצי שבת[7] וכ"כ הט"ז להדיא בסי' ש"י דאם לא היה מונח ביה"ש והניח דבר היתר יהיה מותר בניעור[8].♦
ד. בביאור דברי הב"י שתלה המ"ד דנעשה בסיס אף בדעתו ליטלו בשבת במ"ד דיש איסור בביטול למקצתו של יום
ובב"י שם כ' וכבר הזכיר הר"ן סברא זו בר"פ מי שהחשיך בשם הרז"ה וכ' דיש חולקין ואומרים דכשם שאסור לבטל כלי מהיכנו כל היום הכי נמי אסור לבטל למקצתו של יום, ועיין במחצית השקל שביאר כונת הב"י שכ' וכבר הזכיר הר"ן סברא זו כונתו רק לענין הדין שהר"ן כ' לאיסור אבל הר"ן אוסר מטעם ביטול כלי מהיכנו ודעה א' שבסי' ש"ט אומרת מטעם שנעשה בסיס, אבל אולי היה אפשר לבאר כונת הב"י דזה גופא מחלוקת הר"ן עם האחרים אם יש ביטול כלי מהיכנו למקצת השבת דתלוי אם יש דין בסיס בדבר שהונח בשבת ע"ד ליטלו בשבת דדעת התוס' בדף מ"ד ועוד מקומות דנעשה בסיס וכש"כ הרע"א שם וזה דעת האחרים שאוסרים ביטול כלי למקצת השבת משום דנעשה בסיס והדעה האחרת סובר דלא נעשה בסיס משום דדעתו ליטלו ולכן אין ביטול כלי מהיכנו לשעה דבאמת לא נתבטל הכלי כיון שלא נעשה בסיס.♦
ה. מביא קושית רעק"א להג"א דמתיר נתינת כלי תחת השמן ע"י שנותן שם דבר היתר ודן לומר דלא התיר הג"א אלא בשנותן ההיתר מקודם
והנה הרע"א הק' שם על הג"א היכא משכח אין נותנין כלי תחת השמן הא לא הוי ביטול כלי מהיכנו דשכירצה לטלטל הכלי יניח בו ההיתר ויהיה מותר בטלטול יעו"ש[9], ובאמת בהג"א כ' רק דאם יש כבר בכלי היתר מותר ואפ"ל דדוקא בכה"ג מותר דאז לא נעשה בסיס לדבר האיסור כיון דיש גם היתר והוי בסיס לאיסור והיתר וחשיב כבסיס לדבר ההיתר דכמו שנתבאר האיסור הוא לבטל כלי מהיכנו היינו לעשות שיהיה בסיס ולכן י"ל דאין היתר גם באופן שיכול אח"כ להוריד האיסור בזה אינו מתקן דאין היתר לעשות כלי לבסיס בשבת ובשליפי זוטרי דמוכח לדעת התוס' לפימש"כ הרע"א דיהיה מותר לנער ע"י שישום אח"כ דבר היתר התם י"ל דהתירו משום הפסד מרובה היתרו לבטל כלי מהיכנו ולכן מותר לשמוט על הכרים הגם שעדין לא הניח דבר היתר אבל באופן אחר אסור להניח ולעשות בסיס.♦
מוכיח כן מדברי הב"י הנ"ל
והנה מדברי הב"י דלעיל שכ' דהג"א ס"ל כדעת הב' בסי' ש"ט דלא נעשה בסיס בדעתו ליטלו בשבת מוכח דס"ל בדעת הג"א דלא כהגרעק"א דמהני לדעת הג"א שיניח היתר אח"כ להתירו בטלטול דא"כ אפילו שיעשה בסיס יניח היתר אח"כ וע"כ דס"ל לב"י דאסור לעשותו בסיס גם באופן שיכול להתירו ולכן ע"כ דס"ל כדעה ב' בסי' ש"ט ולא נעשה בסיס.♦
מקשה מדברי הג"א לשי' המהרש"א דיש ביטול מהכ"נ אף בשבטל רק משמוש
[והנה במהרש"א[10] מבואר דביטול כלי מהיכנו הוי במה דבטל משימוש הגם שאינו אסור בטלטול, ולכאורה יש להק' מדברי הג"א דכ' דיכול להניח היתר ולטלטל ולדברי המהרש"א מה מהני שיכול לטלטל מ"מ אסור בשמוש וא"א לומר דמשמש גם להיתר דא"כ מה צריך שיתן דבר היתר שאינו יכול לנער דהרי משמש לכלי לדבר היתר וע"כ דצריך שיהיה ראוי לטלטול, ונראה דאין כונת הג"א דיהיה מותר לטלטל אלא האיסור במה שעושה אותו בסיס ולכן כשמניח היתר ונעשה בסיס לאיסור והיתר לא נאסר ואינו סתירה למהרש"א דדבר שאסור בשמוש ג"כ נקרא בסיס לאיסור וחשיב ביטול כלי מהיכנו במה שעושהו בסיס לאיסור הגם שמותר בטלטול.[11]]♦ ♦ ♦