כולל פוניבז'
הקירוי ברשות הרבים ברחוב הראשי בבני ברק
את העיר בני ברק חוצה כביש 481 [ז'בוטינסקי] שהרבה נוקטים[2] שהוא רה"ר, ואי אפשר להתירו בטלטול ע"י צורת הפתח, דאתו רבים ומבטלי מחיצה, כדאיתא בסי' שסד, ב. והואיל שיש בכך דוחק עבור אלו הרוצים לעבור להתארח מצד זה לצד זה של העיר עם עגלות וכדומה, נעשה לאחרונה פתרון להתיר את הטלטול ע"י תקרה על מקום אחד ברה"ר.עיקרו של הפתרון בנוי על הדין שרה"ר מקורה פטורים עליה, שאינה דומה לדגלי מדבר (שבת צח. וסי' שמה, ז), וכיון שתחת הקירוי אינו בדיני רה"ר[3] לא אמרינן שם אתו רבים ומבטלי מחיצה, ומועילה שם צורת הפתח.
ויש שפקפקו, שרה"ר שעיקרה אינו מקורה, אף האמצע המקורה יש לו דין רה"ר, כמו שכתבו הראשונים לענין רה"ר שמתקצרת באמצעה מט"ז אמה, שאף המקום הקצר הוי רה"ר. ועוד פקפקו, דהא שהצריך הרא"ש תנאי רה"ר כדי שיהיו רבים מבטלי מחיצה, הוא רק בשאר התנאים, אבל התנאי של מקורה לא הוזכר, מפני אין הוא מגרע בבקיעת הרבים ומבטלי מחיצה. ופקפוקים אלו לענ"ד אינם נכונים, וכבר דשו בהם רבים, ואין זה ענינו של המאמר, ורק קצת אתייחס אליהם בתוך הדברים.
במאמר זה ברצוני להוכיח שאין לסמוך על הפתרון הנ"ל מטעם אחר. והוא, שכל שבני רה"ר עוברים באותה מחיצה כדי להיכנס לרה"ר, הרי הני רבים מבטלים את המחיצה שאינה חוצצת מפניהם. ואין חילוק בזה אם המחיצה נמצאת ברה"ר או בכרמלית, כל שהוא מקום העשוי שבני הרה"ר יעברו בו. וכל הגבלת הפוסקים שהצריכו תנאי רה"ר, באה לומר רק בני איזו רשות עוברים במחיצה זו. ולבד שהיא סברא לעצמה, שנראה שצריך להוכיח נגדה כדי להתיר, באתי במאמר זה לבסס שכך דעת כל הראשונים והפוסקים.
עיקרו של המאמר נכתב לאחד מגדולי הרבנים העוסקים בתחום, והשיב לי גם את דעתו לאסור מסיבות אחרות. אבל כעת, אחר שנעשה פתרון זה בפועל, תיקנתי והרחבתי ופרסמתי את הדברים, מפני שיתכן שיש בזה פרצה מסוכנת. שאף שאותם הפועלים בזה אומרים לשואלים שאינו היתר מרווח, וגם עשו לזה מפני שסומכים על[4] קולות נוספות, מסתבר שבסוף יבואו להקל מזה לכתחילה, וגם לעשות פתרון זה במקומות אחרים שלא שייכות בו הקולות שיש כאן.
♦
א. רבים מבטלי מחיצה רק במקום שבתנאי רה"ר
לדעת משכנות יעקב סי' ק"כ אתו רבים ומבטלי מחיצה אף בכרמלית, כל שעשוי לבקיעת כל בני העיר. וראיותיו: א] מפירוש רבנו פרץ לברייתא דף ו: יתר על כן אר"י וכו', שהיא במבואות לאורך רה"ר, ולרבנן רבים מבטלי מחיצה, אף דפליג על תוס' וסבר דלא הוי רה"ר עי"ז שהוא לאורך רה"ר, והובא בריטב"א הג' אשר"י וכלבו. ב] מדברי ר"י בתוס' סב: ד"ה ור' יוחנן שהצריך בזמנו נעילת דלתות, אף דבעי ס' ריבוא ולא הוה להו, והובא בסמ"ג מרדכי הגמ"י ועוד. ג] מירושלמי ב, ד דבגשרים המפולשין מבטלי רבים לפי תקרה, אי לאו דמפולשין לבקעה, והרי מקורה לאו רה"ר כבשבת צט. וירושלמי עירובין ט, ה. [ואת שאר דקדוקיו לכאורה יש ליישב, וראית הבית מאיר טהרות ו, ו מהרע"ב שם תמוהה, דהא פסק הכא כרבנן, ומקור הרע"ב מפירוש הר"ש, דמפורש כתב דלא מבטלי].אכן אנן קי"ל כרא"ש (א, ח) טור (שסד, ב) וב"י (שמה, ב) דפירשו לרה"ר לא מיערבא (ו: ונט:) כשהיא בתנאי רה"ר, וכ"כ רשב"א ור"ן דף כב., וכן פירשו רש"י דף קא. ד"ה חייבין ועבודת הקודש ריש שער ג' תועלת דלתות, שמחמתן אין מסור לרבים ולא הוי רה"ר ולכן לא מבטלי. וכמש"כ חזו"א סי' קח, יב שכן סתימת הפוסקים דלא כאו"ז, ופירש כן את כוונת מ"א סי' שסו, מ שצידד דרבים לדין בקעי הוא ס' ריבוא, כדלקמן.
♦
ב. בעינן גם תנאי של מקורה
וליישב את הראיה מהירושלמי שמעתי, דהנה תנאי זה דמקורה לא הזכירו הפוסקים בפירוש, ומהרא"ש והטור שהזכירו שאר תנאים והשמיטוהו משמע קצת דשאני. ושמעתי לפרש דאינו חסרון בהילוך הרבים, שאז נימא דהילוך כזה לא מבטל, אלא טעמא שאינו רה"ר הוא משום צורת המקום דלא דמי למקום של רבים. ובזה יתיישב לן הירושלמי, דלא כמשכנות יעקב שהוכיח מיניה.אכן אף על תנאי של ס' ריבוא דן החזו"א הנ"ל (קח, יב) כעי"ז, דאינו דין באופן התשמיש כמו התנאי שיהא מפולש, אלא הוא שיעור במדת היות הרשות רה"ר, וגם בפחות מס' ריבוא יש בה מציאות רה"ר קטנה, והתנאי הוא שיעור בדין רה"ר שהוא חל רק ברה"ר גדולה. וא"כ אף דשמעינן תנאי זה לענין החיוב משום דומיא דדגלי מדבר, אבל מנא לן שיעור זה לענין הבקיעה, דהא לזה לא אשכחן בדגלי מדבר אלא הוא מסברא, וא"כ כל שהם בגדר רבים יבטלו. וכן נראה ברשב"א דף כב. דהא שצריך ס' ריבוא הוא רבותא טפי. ובחזו"א פירש בזה את ספק מ"א הנ"ל (שסו, מ), וכן הקשה הבית מאיר שם [אך אולי כשיטתו הנ"ל כמשכנות יעקב], ובביאור הלכה פקפק.
ולכאורה התשובה ע"ז, דמאי דבעו הראשונים הנ"ל לתנאי רה"ר אינו כדי שתהא הבקיעה באופן זה של רבים, אלא דבעינן שהרשות שאליה הם בוקעים היא רה"ר, וכמו שמפורש בלשון הרשב"א והר"ן. והטעם, מפני שהפירוש בקיעת 'רבים' אינו שכמות האנשים שעוברים הם רבים, אלא לומר שהעוברים הם בני עלמא ולא משתמשי הרשות שאליה נכנסים. וכל שאין אותה הרשות בדין רשות העומדת לרבים, אף אם זה מחמת שאינה בשיעור, היינו שגדרה לשמש את המשתמשים בה, ולא את בני עלמא, ממילא הבקיעה אינה בקיעה דבני עלמא, אלא היכנסות בני הרשות. וכן מוכח מתועלת דלתות לרש"י, דהא בשעה שהן פתוחות אין הבקיעה שונה, אלא דכיון שהרשות אינה בדין רה"ר, להכי אין הבקיעה אליה מבטלת.
וא"כ הדרינן דכמו כן לענין הקירוי, אף אי נימא כסברא הנ"ל שאינו חסרון בגוף מציאות הרבים, מ"מ הא אין הרשות בדין רה"ר. וכן נראה מתשובת חת"ס סי' פ"ט ד"ה אך [ז"ל והשתא בפסין בעלמא קי"ל לא אתו רבים ומבטלי מחיצה, כ"ש בהני שהוא מקורה נמי למעלה ולא רבים עוברים שמה וכו', עי"ש דלכאורה הוכיח זאת מתוספתא דלקמן].
ופקפוק הביאור הלכה הוא מפני שלדעתו המ"א חידש עוד, שאין די שברשות שבוקעים אליה יש ס' ריבוא והויא רה"ר, אלא בעינן שהבקיעה גופה תהא ע"י ס' ריבוא בוקעין. וע"ז כתב דהאחרונים לא ניחא להו בזה. והטעם כנ"ל, דהא מנא לן שיהא גם בזה השיעור דדגלי מדבר. אבל החזו"א פירש שגם כוונת המ"א לרשות שאליה בוקעין, וא"כ הוא מפורש ברא"ש וטור וסתימת האחרונים כן, ולא נראה דפקפק ביאור הלכה ע"ז.
ועוד, שעיקר החילוק על תנאי מקורה הוא מחודש, דמנא לן שאין מקורה כשאר תנאים שהם שינוי באופן שימוש המקום לרבים, דמקום המקורה אין בו אוירא ורחבות הראויה לחפשיות של החוצות [ואף אם נמצא כיום פתרון לתקן את הענין, כבר נקבעה הלכה, וכמו שלא נפטור הצורך בפילוש ע"י פתרונות להקל על הרבים שהתחדשו כיום, ויתכן שגוף הצורך בפתרונות הוא טעם שמצד המקום עצמו אינו ראוי לרבים].
ועל ההסבר החדש שהוא חסרון בצורת הרשות, קשה לי מסברא, מ"ט אינו בצורת רה"ר אם אין בה חסרון להיות כן, הא תלי זה בהשתנות הזמנים והמקומות. ועוד, מה איכפת לן בצורה, כל שהרשות עומדת לרבים כבר נתקיים חילוקה מרה"י לאסור, דהיא רשות דרבים. והדרא קושיית משכנות יעקב מהירושלמי להני ראשונים.
♦
ג. אין פירוש רש"י סותר לירושלמי
ואין לומר דאף דהירושלמי הקשה לבטלו רבים לפי תקרה, אף שהמקורה כרמלית, הא משום הכי תירץ ואוקי למתני' דגשרים המפולשין (צה.) במפולשין לכרמלית. וא"כ לכאורה ברש"י ורבנו יונתן דפירשו במתני' שהעליה על גבי בתים שבב' צידי רה"ר, מבואר דלא כהירושלמי. ואדרבה, מוכח שאף לר' יהודה אין רבים מבטלי מחיצות שם. ועל כרחך הוא מפני שמקום המקורה הוא כרמלית, ואין בה דין מבטלי מחיצות.דהא אפשר שפירושם הוא למסקנא דטעמא דר' יהודה הוא משום דב' מחיצות דאורייתא. וכן נראה ברש"י שהצריך שיהו מחיצות למטה מב' הצדדים אף שיש ב' פי תקרה [וכמבואר בירושלמי ט, ה דתלי בזה]. והצורך בפי תקרה הוא רק תחת לחי וקורה, ולזה ודאי לא מבטלי רבים כדהתיר ר' יהודה בזה.
אבל רש"י בדף ו. ד"ה יתר ג"כ העמיד דין גשרים המפולשים ברה"ר, ונראה שם שרק בברייתא דיתר על כן נתחדש דב' מחיצות דאורייתא, הא בגשרים דאיכא פי תקרה אפשר להתיר בלא זה. וקשה, הא רבים מבטלי.
ודוחק לומר שהכוונה שבלא הא דיתר על כן, הו"א לפרש את דברי ר' יהודה משום פי תקרה ולומר שאין רבים מבטלי, אבל לפי האמת שנתחדש דב' מחיצות דאורייתא אין הטעם הזה נכון, ובעינן מחיצות מב' הצדדים כנ"ל. דהא משמע דקאי שהתיר ר' יהודה משום פי תקרה והוסיף קולא. וכן נראה בתוס' שבת דף ו. ד"ה יתר. גם דוחק לומר, דסבר רש"י כמו האי נמי בתוס' דף כב. ד"ה קשיא, דע"י ב' מחיצות לא מבטלי את השלישית.
אבל אפשר דפירש רש"י בדף ו. כמו ההו"א בגמ' דף כב. דלר' יהודה בעינן ג' מחיצות, וכדאשכחן בדף יב: שהקשו מהברייתא על פי ההו"א. ובאמת הקושיא הנ"ל היא בכלל קושיית הגמ' בדף כב. דר' יהודה אדר' יהודה דאמר גבי פסין דרבים מבטלי מחיצה, ומה שהקשו מברייתא ולא ממתני' הוא משום דבעו להקשות אף דרבנן אדרבנן, ומשני דסבר ב' מחיצות דאורייתא. והשתא על כרחך הוא נמי טעמיה בעליה, שהרי זה טעם אמיתי, וממילא מיפרשא אף התוספתא ז, ט שהביאו התוס' דר' יהודה מיירי אף ברה"ר המקורה. [ועי' רשב"א דף כב: דנחלקו אמוראי אי אמרינן אתו רבים וכו' אף בכרמלית, וא"כ יתכן שיש כאן פתח לדון דהירושלמי כמאן דמחמיר ולא קי"ל כן].
♦
ד. בקיעה לרה"ר מבטלת אף בכרמלית
ונראה ליישב, דהנה בחזו"א סי' עד, ח פירש בתוס' כב. ד"ה והא, שקושייתם היא דבין הפסין הוא י"ג אמה ואינו רה"ר, ותירוץ הא' דתוס' הוא דכיון שהרה"ר עוברת בינייהו באורכה מבטלי. ואף שדבריו בפירוש התוס' קשים, וכמו שנתקשה בעצמו היכן נרמזו דבריו בתירוץ התוס'. ועוד, שהקושיא אינה מובנת, דהא אפשר לעשות פסין עד סאתים לר' יהודה ע"י פשוטין או ע"י הארכה. ובלא זה נמי אינו י"ג, דהא נוספו ב' אמות דהפסין, ואולי ע"י זה שהן אמות מרווחות ישלים לט"ז עצבות [עי' חכמת שלמה שמה, ז], ועכ"פ אין לשון התוס' 'י"ג אמה' מכוון. ואי על מקום הפסין גופייהו הקשו, הא אינהו המחיצה המתבטלת מבקיעת הרבים מעבר לה, וכדאוקמו הראשונים לר' יהודה דיתר על כן בלחי שממעט לי', ולרבנן רבים מבטלי. ועוד, דהוכיח החזו"א קח, יב דבין הפסין רה"ר גמורה לר' יהודה, משבת דף ו: דפירשו ברייתא דמיעטה זו רה"ר ולא בין הפסין ודלא כר' יהודה.מ"מ החזו"א פירש סברא זו אף בהג' אשר"י, והיא נראית בכל הני ראשונים שהביא משכנות יעקב כדלקמן, ואפשר דלית מאן דפליג. והיא, שכאשר פתח המקום שהוא כרמלית נעשה להיות פתח אל הרה"ר שאחריה, א"כ בני עלמא הנמצאים ברה"ר שאחר הכרמלית בקעי במחיצה זו ומבטלי לה, דהא בקעי בה הרבים.
וממילא נימא שהוא טעם הירושלמי, דאף שבמקום הקירוי הוא כרמלית, מ"מ הוא מקום המעבר לרה"ר שאחריה. וא"כ י"ל דהתוספתא דרה"ר המקורה שהביאו תוס' שבת דף ו., ומפורש דאיירי ברה"ר, מ"מ אין היא סותרת את תירוץ הירושלמי במפולשין לבקעה, דבתוספתא הכוונה היא שכל הרה"ר מקורה ובסוף הקירוי יש כרמלית, וא"כ אין כאן בקיעה כלל לרה"ר.
♦
ה. כן דעת רבנו פרץ והריטב"א
מעתה י"ל שהוא טעם הראשונים שהביא המשכנות יעקב, ולית חד מינייהו שסבר שרבים מבטלי אף בכרמלית. ויתיישב מנהג העולם לסמוך ברשויות דידן על צורת הפתח, נגד כל הני ראשונים שהביא שם.דהנה בתוס' רבנו פרץ דף ו: שהביא את דעת ר"י שע"י שהמבוי לאורך רה"ר הוי רה"ר, ופליג, דלא מהני מה שהמבוי לאורך רה"ר לעשותו רה"ר. ומ"מ פירש דהואיל והוא לאורך, אתו רבים ומבטלי מחיצותיו. יש לפרש דקאי על מאי דמוקמינן דף ז. שמפולש מב' צדדים לרה"ר, והעמיד שהפילוש הוא באופן זה שהוא לאורך הרה"ר, וא"כ רה"ר זו מהלכת בו לרה"ר שנגדה, ויש בו בקיעה של בני רה"ר.
וכן נראה בדבריו בדף נט. דפירש שרה"ר עוברת בתוכה היינו הסרטיא והפלטיא שבצידה עוברת בעיר, שארכם להיכנס לתוכה, והשתא איכא בקיעת רבים בתוך העיר לבטל מחיצה. ומשמע דבעי שיהא מה שבצידה בתנאי רה"ר.
וכן מפורש בריטב"א דף ו. דבקעי ביה רבים מכל צד לב' רשויות הרבים גמורות, היינו שהבקיעה היא לרה"ר ולא למבוי, ולהכי הצריך שיהא מב' צדדים, ולא רק משום שבמחיצה רביעית לא איכפת לן בבקיעת רבים. וכן מפורש בסיום דבריו בזה הלשון 'דהשתא סלקא דעתיה כי היה המבוי בין ב' רשויות הרבים כזה [לארכם] דכה"ג בקעי ביה רבים יותר להדיא, וכרה"ר גמורה היא לענין זה, שאינו אלא כרשות הרבים שמתקצר באמצעיתו', ע"כ. ומפורש שטעם הבקיעה הוא מפני שהרה"ר עוברת כאן, רק שמתקצר באמצעו. ואמנם לא חשיב רה"ר להכי, כיון שאינו ט"ז אמה, דלא כדעת ר"י, אבל לענין הבקיעה שוה.
♦
ו. עדיין דנו בשיעור הבקיעה עצמה
ומה שהקשה הריטב"א בזה הלשון 'מאי פרכינן מירושלים שהיא רה"ר גמורה, דדלמא ברה"ר גמורה מודינן דלא סגי ליה אפי' בדלתות', נראה שאין כוונתו מצד חומר המקום שאליו הבקיעה, דדלמא רק בבקיעה לרה"ר מבטלי אבל בבקיעה לכרמלית לא, וא"כ נשמע שהסיק שאף בבקיעה לכרמלית מבטלי. אלא הריטב"א עסיק בשיעור הבקיעה, דאמנם הבקיעה היא לרה"ר שאחר המבוי כנ"ל, אבל בוקעין כן רק לפי שיעור רוחב המבוי, ואי"ז בקיעה נוחה דרה"ר. וזו כוונתו "רה"ר גמורה", היינו בשיעור רה"ר. וכנראה במה שתירץ בזה הלשון 'דאנן סבירא לן דכיון דטעמא משום דאתו רבים ומבטלין מחיצתו אין לחלק בין ט"ז אמה או פחות מכיון דבקעי ביה רבים'.וכן נראה בדבריו בדף כב. ז"ל 'ושמעינן מהכא דכל שהדרך סלולה ועשויה לכך אין הפרש בין שיהא רחב ט"ז אמה או פחות, דהא פרכינן מירושלים שהוא רחב ט"ז אמה ותשמיש הרבים גדול לפסי ביראות שאינם רחבים אלא י"ג אמה ושליש לכל היותר, אלמא כי הדדי נינהו', ע"כ. הרי מבואר בלשונו שהנושא הוא מצד שאין מספיק בקיעה, גם הא ודאי שבין הפסין הוא רה"ר גמורה כנ"ל, ותוכם יתכן עד בית סאתים ע"י פשוטין. אלא דהפתחים שבוקעין בהם הם רק י"ג אמה, ולכן היה לו צד שאינה בקיעה המבטלת.
וכן נראה בלשון תוס' רבנו פרץ 'וא"ת ומנלן למימר הכי דגם בפחות מט"ז אמה דבקיעת רבים מבטלי מחיצות'. אך ממה שתירץ דביתר על כן בהכרח הוא רק י"ג אמה, מדשרי ר' יהודה בלחי דלא מהני בטפי מי"ג אמה ושליש, אין להוכיח שהוא עסק ברוחב המקום שבוקעין. דאפשר כוונתו להוכיח שאינה רה"ר, וכפי שכתב ריטב"א הטעם דאין לאוקמה במתקצרת במקום הלחי וקורה, משום דסתמא קאמר עושה לחי מכאן ומכאן, דמשמע בכל מקום ברה"ר.
♦
ז. האור זרוע עסק בכמות הבוקעים
וכן נראה אף באור זרוע קכט, י דז"ל 'ולא בעי לשנויי דר' יוחנן אדר' יוחנן דרבים שהם ס' ריבוא כמו ברה"ר שבירושלים מבטלי מחיצות, אבל רבים דמתני' דליכא ס' ריבוא, דמסתמא ליכא ס' ריבוא בין הפסין, הנהו סבירא ליה דלא מבטלי מחיצתא, ולעולם כאן וסבירא ליה, דאע"ג דלא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים ואיכא ס' ריבוא, מ"מ בין הפסין לא עברו ס' ריבוא שיבטלו המחיצות. לא ניחא לן למימר הכי, דרבים אפי' אינם ס' ריבוא מבטלי מחיצתא, למאן דאית ליה דרבים מבטלי ליה מחיצתא', ע"כ.לשונו מבואר שהנושא הוא כמה רבים בקעי במחיצות, ולא מה דין הרשות דבקעי לה. ומוכח בדבריו כן, דהא רק בין הפסין לא עברו ס' ריבוא, אבל מן הצדדים עברו, ולכאורה מצטרף להיות רה"ר [וכמו שנראה בר"ן, שהקשה דפסי ביראות בפנים אינם אלא ט"ו אמה ושליש ודמי למבואות, ותירץ דבמבואות כיון שע"י מחיצות אין רחבים ט"ז אמה, אינם רה"ר, משא"כ פסין, ולכאורה כוונתו היא דהוא מצטרף עם הצדדים להיות ט"ז אמה ורה"ר, עי"ש].
ועוד מוכח כן, מדהוכיח דלא כר' יוחנן רק מדקי"ל במבואות המפולשין לרה"ר כת"ק, ולא מהמפולשין לכרמלית דלכו"ע סגי בצורת הפתח מכאן ומכאן, ועל כרחך דודאי בעינן בקיעת בני רה"ר. ורק חידש דלא שנא אי בקעי כל הס' ריבוא דהרה"ר או חלקם, וכן לא שנא אי בקעי בט"ז אמה או בפחות. ועי"ש שכל לשונו משמע כן.
♦
ח. דעת עוד ראשונים
וכן יש לפרש בדברי ר"י (סב:) שהביא במשכנות יעקב, שהצריך נעילת דלתות בעיירות דידהו דליכא בהו ס' ריבוא, דהא על כרחך מיירי במפולש. דהא על מחיצה רביעית ודאי לא חיישינן לרבים מבטלי, כמו שכתבו הראשונים בדף ו: להקשות מ"ט בעינן ב' דלתות, וכמו שמבואר בדף כב. דלר' יהודה דב' מחיצות דאורייתא, לא חיישינן לבקיעת הרבים במחיצה שלישית ורביעית.וא"כ יש לפרש על פי דברי הרמב"ן דהסרטיא רה"ר גם בלא ס' ריבוא, וממילא כיון שהיא עוברת על העיר לסרטיא שנגדה יש כאן רבים דמבטלי מחיצה. [ויש לפרש עוד, שלא היתה צורת הפתח בשער, ולהכי בעי דלתות, ובזה דנו הראשונים אי בעינן ננעלות, ואין כאן מקומו].
וכן דברי בעה"מ דף כב. שכתב שחצר שרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו הויא כרמלית, משום דרבים מבטלי מחיצה. וכנראה שטעמו הוא משום דמסקינן שבלא שמסרה יהושע אינה רה"ר, וכ"ש שהחצר שאינה מסורה לרבים לא תהא רה"ר, ומ"מ סבר דרבים מבטלי מחיצותיה. וי"ל נמי כנ"ל, שהוא מפני שעוברים בה לרה"ר שכנגד.
♦
ט. ראיה ממ"א והאחרונים
ונראה שכן מוכח במ"א סי' שסג, ל שהקשה בדין מבוי שצדו אחד כלה לים וצידו אחד לאשפה, נימא דרבים יבטלו למחיצת הים שהיא מחיצה בידי שמים, וקי"ל אתו רבים ומבטלי מחיצה הנעשית בידי שמים. וקשה, הרי פירש רש"י דצדו אחד בלחי וקורה, וא"כ על כרחך אינו רחב יותר מי'. וגם משמע שהים עומד נגד האשפה ושניהם מצד הפתח שנתקן בלחי וקורה, ורוח שנגד הלחי וקורה סתומה כשאר מבוי, והיינו דאינו מפולש. וא"כ המבוי הזה ודאי אינו רה"ר [וכ"ש לפירוש ר"ח שהביא במשנ"ב], ואיך דן שיהא בזה רבים מבטלי מחיצה.ותמוה לומר שדעתו שרבים מבטלי מחיצה גם בלא שהיא רה"ר, וא"כ גם דעת כל האחרונים שדנו בדבריו ולא השיגוהו בזה כן, דלא כרא"ש וטור וב"י הנ"ל. ועוד, שהרי כתב ליישב על פי מה שכתב בס"ק מ' דבעי דוקא בקיעת ס' ריבוא, וזה כדעת הב"י דבעי בקיעה של רה"ר. וא"כ תיפו"ל שאינו רה"ר מהני טעמי דלעיל, שהם טעמים לכו"ע.
ועל כרחך בדרך הנ"ל, שמהים נכנסו דרך המבוי לרה"ר שהמבוי פתוח לה, ועל כן רבים אלו של הרה"ר שהים עשוי להם לכניסה, המה בוקעים במבוי ומבטלי המחיצה. ואותה רה"ר יתכן שהיא בתנאי רה"ר, שרחבה ט"ז אמה ומפולשת, ויבטלו את המחיצה בידי שמים במה שעוברים דרכה ודרך המבוי. ותירץ ע"פ סק"מ, או שכוונתו שאף הרה"ר אינה רה"ר, משום שאין אצלנו ס' ריבוא [וצריך לומר שכן היה בעובדא דרבי שבגמ'], או דבעינן שגם הבקיעה תהא בשיעור זה, וכנ"ל שנחלקו המשנ"ב והחזו"א בזה איך לפרש דבריו [ועי' בית מאיר].
♦
י. ביאור דברי הגהות אשר"י
וז"ל הג' אשר"י: ודוקא דליכא בקיעה אלא מבני מבוי, אבל אם בקעי כל בני העיר מכאן ומכאן דרך אותו מבוי המפולש, שאורך אותו מבוי כנגד הסרטיא והפלטיא (או שהאורך מכאן) [נראה להגיה: דהיינו שהאורך מכוון[5]] נגד שערי העיר מכאן ומכאן, אז לא סגי בצורת הפתח דאתו רבים ומבטלי מחיצתא ואע"ג דלא הוי אלא י', והר"מ מאיברא אומר לא סגי בדלת אא"כ ננעלת בלילה, ואפי' לפירוש רש"י דלא הוי רה"ר אלא בבקיעת ס' ריבוא, הני מילי לענין חיובא, אבל לענין איסור טלטול לא, ואפי' בפחות מי'. עד כאן לשונו.הרי מפורש בדבריו דבעינן שיהא מפולש לסרטיא ופלטיא. ולהכי פירש בביאור הלכה סי' שמה, ט ד"ה ושני את דבריו דסבר כרמב"ן שאי"צ ס' ריבוא בדרכים מעיר לעיר, ולכן הדרך שחוץ לעיר היא סרטיא גם בזמנינו. ולענין המבוי שתוך העיר פירש הביאור הלכה דהוי כרה"ר המתקצרת, וכדעת תוס' שגם הקצר נעשה רה"ר.
אבל לשונו לפי"ז קשה, כמו שכתב החזו"א (עד, ט) דזה לא שייך לכמות האנשים שבוקעים, שהעמיד ע"ז את דבריו. ועוד, שסתם דבריו ומשמע דכך הוא אף כשיוצא מרוחב הסרטיא [לכל הפחות לגירסא בכלבו]. ועוד, דגבי פלטיא מה שייך פתוח לאורכה, איזה אורך איכא בפלטיא [אך מצינו כן ברשב"א בעירובין דף ו: עי"ש, וצ"ב].
ועוד, שגם מסברא קשה לומר בזה את דין התוס', דהא אין הצורה שהסרטיא נמשכת בתוכו, אלא שתי סרטיאות מובילות לעיר וכל אחת לעצמה. וגם הסברא שכתבו הראשונים דאי אפשר לרה"ר שתילקט במלקט ורהיטני לא שייכת כאן, שהרי היא עיר לעצמה. ועוד, דהא הרא"ש כבר אייתי לדין זה, שרה"ר המתקצרת גם מקום הקצר הוי רה"ר, ואם זה חידוש ההג' אשר"י, מה הוא בא להוסיף על הרא"ש.
ועל כרחך כוונתו היא שאף שאינו רה"ר, אפשר מפני טעמים הנ"ל דלא שייך דין רה"ר המתקצר, או דפליג ע"ז לגמרי, ומ"מ הבקיעה מבטלת את המחיצות מפני שבוקעים שם לרה"ר. ומסייע לזה שהרי כן היא דעת רבנו פרץ, שהוא מקור דבריו כדלקמן.
אלא דסוף דבריו שאף בלא ס' ריבוא, פירש החזו"א דקאי על הסרטיא והפלטיא, וכיוון בזה להוסיף מסברא דאף שאין כאן רה"ר כלל, כיון שהיא בקיעה גמורה מבטלא, וכדעת משכנות יעקב, דאף בכרמלית אם איכא בקיעה גמורה מבטלת מחיצות.
אך לפי"ז קשה לשונו בסוף 'ואפילו פחות מעשר', דאם קאי על הסרטיא שאפי' היא פחות מי', הא הוא רבותא לכו"ע ולא רק לפירוש רש"י, ולמה העמיד את החידוש לרש"י. ונראה דאכתי קאי על המבוי המפולש, שאין לך להתירו בטלטול מדליכא ס' ריבוא, דזה מהני רק עם מחיצות, והכא ליתנהו מפני שרבים מבטלי, ועל זה הוסיף דאף בפחות מי' לכו"ע. ונראה דאף החזו"א הדר ביה בסוגריים, שפירש שם דכוונת הג' אשר"י לענין טלטול לא היינו דלא מהני תיקון מבוי, וא"כ קאי בזה על המבוי המפולש.
ומ"מ מש"כ רבנו פרץ בעל הגהת הסמ"ק שהבקיעה היא מבני העיר, לכאורה סותר מש"כ בתוספותיו נט. הנ"ל דרק בקיעת הסרטיא מבטלת. ושם פירש דלהכי במתני' שרה"ר של העיר לרוחב הסרטיא מיערבא, אף דבקעי כל בני העיר דרך שם לסרטיא, לא אסר, כיון שאין הסרטיא בוקעת בעיר.
ופירוש דבריו נראה, דאם הפתחים אין עשויים לבני המבוי שיוכלו לצאת לרה"ר, אלא עשויים לקיים את תשמיש הרה"ר, דבשביל שתהא היא חזיא לשמש את הרבים בעיא שיהו לה פתחים שיכנסו לה ויצאו, בזה כשעוברים בני המבוי לסרטיא חשיב שימוש בני הסרטיא, דהיינו רבים. והוא סבר דפתח העיר לסרטיא ודאי כן הוא, שעשוי לאופן תשמיש הסרטיא שיבואו בו בני העיר, ולהכי בני העיר היוצאים אל הסרטיא שם חשיבי הרבים דהסרטיא, וכן כשנכנסים לעיר חשיב זה יציאה של הרבים דהסרטיא אל העיר ומבטלי מחיצה. ומה שהצריך מפולש מב' צדדים, אינו כדי שתהא הרה"ר עוברת בעיר, אלא כדי שלא תהא מחיצה רביעית, שאז לא איכפת לן ברבים כנ"ל.
[ואולי זהו דינא דמבואות המפולשין שנחלקו ת"ק וחנניה, ובהגהתו פליג על הסמ"ק שפסק כת"ק, וסוגיא נט. כת"ק ולא מבטלי הרבים אא"כ הרה"ר עוברת בעיר, ולכן כך פירש שם בתוספותיו].
♦
יא. האם יש ראשונים דפליגי
והיה מקום לדון שבתירוץ ב' של תוס' ו: ד"ה וכי תימא מוכח לא כן, מדהוצרכו לכך שכשאורך רה"ר דרך מבוי הוי רה"ר, ותיפוק ליה דמ"מ בקעי רבים אף אי אינו רה"ר וכנ"ל. וכן הוא בתוס' דף נט. ד"ה עיר ובכמה ראשונים, וכתירוץ זה קי"ל בסי' שמה, ט.ונראה ליישב בב' אופנים. ראשונה, דתוס' לא פירשו דאיירי ברה"ר אחת שנתקצרה, מטעם שכתב הריטב"א שהוא דוחק, דהא ר' יהודה סתמא קאמר עושה לחי, ומשמע שבכל מקום ברה"ר זו מצי להעמיד לחי וקורה, וא"כ כולה פחות מט"ז אמה. אלא אוקי באופן שהמקום הקצר הוא רשות נפרדת, וכלשון תוס' שרה"ר אחת משני צידי המבוי, היינו שיש כאן מבוי חלוק אלא שאורך הרה"ר כנגד שני צדדיו.
והטעם שחשיב רשות נפרדת, אפשר מפני שאינו עשוי לכך שיעברו בני הרה"ר שם. ואף שבפועל נעשה כן כמש"כ התוס', אין עומד לכך. ולהכי לא חשיבי פתחיו שהם פתחי הרה"ר שאחריו, שהרי אינם עשויים לכך. ואין העוברים בהם נחשבים בני הרה"ר שאחריו, אלא לעולם נידונים כנכנסים אליו ויוצאים לרה"ר, ולא מבטלי אי לאו דאיהו גופיה רה"ר.
ויותר נראה, וכך צריך לומר ודאי בדף נט., דהוקשה לתוס' מי יימר לגמ' לאוקמי לר' יהודה כשהמבוי לאורך רה"ר כדי להקשות. ולכן פירשו שראיית הגמ' היא מדקתני ב' בתים מב' צידי רה"ר, והבינה הגמ' בהו"א שהפירוש מצידי רה"ר גמורה. והרי זה הוי רק ע"י זה שהמבוי הוא לאורך רה"ר, וא"כ בהכי מיירי. אמנם דהשתא בשביל שיתבטלו המחיצות לא בעינן לכך שהוא רה"ר, אבל מ"מ כן הוא האמת מדקרי ליה רה"ר. ונקטה הברייתא רה"ר, דבהכי אשמעינן דמיירי כשהמבוי לאורך רה"ר, ואז הרבים מבטלי.
וכן בדף נט. דקתני רה"ר עוברת בתוכה, קשה איך סתם, הא אינו בכל גוונא אלא רק היכא שהעיר היא לאורך הרה"ר. ועל כרחך שבמה שאמר שהרה"ר עוברת בתוכה פירש לזה, שהכוונה היא שעוברת בתוכה רה"ר גמורה, וזה ע"י זה שהוא לאורך רה"ר.
[או נאמר בלשון אחרת שכללו רבנן דף ו: אין מערבין רה"ר בכך וכן בדף נט. נאמר הדין כל היכא דרה"ר עוברת בתוכה. ובהכרח שהפירוש הוא רה"ר ממש, דאי מבוי המפולש לרה"ר, אין זה מוחלט, דתלי אי לאורך רה"ר או רחבה].
אך בתוס' רבנו פרץ פירש שם דרה"ר עוברת בתוכה היינו הרה"ר שחוצה לה עוברת בה, וא"כ בהא אשמעינן שאורכה שם. אבל תוס' לא פירשו כן, אלא כפשוטו שיש תוכה רה"ר עוברת, וא"כ אי לאו שהוא רה"ר בדין רה"ר גמורה, לא אשמעינן בזה שהיא לאורכה של הסרטיא כנ"ל. [ולרבנו פרץ יש לפרש טעם דס"ד בדף ו: דהמבוי לאורך הרה"ר מדפליגי רבנן, ובדף ו. אפשר מלשון דרך רה"ר שהוא מעבר לרה"ר אחרת, והיינו כשהוא לאורכה]. וכן נראה אמת, דהא התוס' וריטב"א תרווייהו משמיה דר"י, וא"כ הוא אותו התירוץ, רק דפליגי איך לפרשו בגמ'.
♦
יב. מסקנת הדברים
העולה, שדעת רבנו פרץ שהובא בכלבו והג' אשר"י ריטב"א ובעה"מ, ואפשר אף ר"י בתוס' בדף סב: ומרדכי והגמ"י וכל הני שהביא משכנות יעקב, שכאשר פתח הכרמלית עשוי לכניסה לרה"ר שאחריה, רבים דאותה רה"ר מבטלי שם המחיצה. וכן מוכח במ"א ושאר אחרונים, והמשנ"ב בכללם. והראיה לא כך מתירוץ ב' של תוס' יש לדחות.ומתירוץ א' של תוס' דברייתא דיתר על כן איירי במבואות המפולשין נראה דמוכח כנ"ל [וכמו שפירשו החזו"א עי"ש], דעל כרחך לפי"ז טעמא דמבואות המפולשין בעו דלתות הוא משום דרבים מבטלי מחיצה, כמפורש בדף כב. דביתר על כן דאוקי תוס' במבואות רבים מבטלי. [והא דלא בעי נעילה, נראה לומר דלעולם די בראויות, רק ברה"ר אינן ראויות מפני שמפריע לרבים, ובמקום שאין עשוי לרבים הן ראויות, ואין כאן מקומו].
וא"כ מפורש דע"י זה שמפולש לב' רה"ר רבים מבטלי, אבל אי מפולש לכרמלית לא. והיינו ממש כנ"ל, דהרבים המבטלים הם הרבים דהרה"ר שאחר המבוי, וליתנייהו במפולש לכרמלית. ואחר שזהו טעם דלתות במבואות לתי' א', מהיכי תיתי שתי' ב' חולק ע"ז.
ועי' יומא דף יא. דאבולי דמחוזא פטורים ממזוזה מפני שעשויים חיזוק לבנין שעל גביהן, וא"כ מקום השער היה מקורה, ובעירובין דף ו: אמר עולא דאבולי דמחוזא חייבין עליהם משום רה"ר, וצ"ל דקאי על המשך המקום שאינו מקורה. אבל צ"ב מ"ט לא מהני השערים שעשויים תחת הבנין.
יג. הוכחה שלא יתכן שיועיל
ועוד נראה להוכיח, דהא אי היה מועיל מה שמקום הבקיעה הוא כרמלית, דלהכי אף שהוא מעבר לרה"ר אין הרבים מבטלים את מחיצותיו, ראוי שיועיל זה אף לרה"ר גופה, דכיון דהמחיצות לא בטילי, א"כ אף לרה"ר איכא מחיצות.ולא דמי למאי דאשכחן בדף כב. דאחר דלר' יהודה ב' מחיצות דאורייתא ובין המחיצות בירושלים רה"י, ומשמע דאף מותר מדרבנן ע"י לחי וקורה, ומ"מ מקום הפילוש הוי רה"ר משום דרבים מבטלי מחיצותיו, הרי דהמחיצות בטלי לגבי הרה"ר שאחר הרשות דמהנו לה. דשאני התם, מפני שאף שלענין בין המחיצות שהוא רה"י מבטלי הרבים ללחי וקורה מלשמש למחיצה גמורה [כמו לענין אי היה שם צורת הפתח], אבל מחיצה רביעית עדיין חשיבא, כמו שכתבו הראשונים בדף ו:, אבל מחיצה קלה זו מהניא רק במקום ב' מחיצות ולא לאמצע הפילוש. אבל לומר דבטול הרבים הוא רק לגבי מקום מסויים, אינו מובן לי.
וא"כ מצאנו תיקון חדש לרה"ר, והוא לקרות מצד אחד ולעשות שם מחיצה, וודאי שאינו כן. והוא מוכח מחומת ירושלים, שהיתה רחבה מד' טפחים, ואם הדלתות היו כלפי חוץ כבר הוו מחיצה לשם בלא שהן ננעלות [אי לא בעינן צורת הפתח בשביל דין דלתות]. וכן בגוונא שהעמידו הראשונים בדף ו. ללחי וקורה בדרך רה"ר לרש"י שפירש שהיא ט"ז אמה, ופירשו הראשונים שבמקום הלחי וקורה מתקצר לי', דוחק שרק בעובי הלחי מתקצר. וא"כ קשה, יעשה לחי דק יותר ויישארו ד' טפחים קצרים מט"ז אמה, ויהני לאותו מקום הקיצור, וממילא לשאר הרה"ר, ומאי מקשה הגמ'.
♦
יד. פקפוקים נוספים
ובענין הנידון לעשות את הקירוי בכביש 481 ולערב תחתיו, יש לעיין עוד, דכל כניסות הרבים לרה"ר מבטלי ע"י הרבים העוברים בה, דלא איתמר רק במעמיד מחיצה באמצע רה"ר, אלא בפתחי העיר שמתחלת שם הרה"ר, ואף שכניסתה היא מכרמלית מ"מ מבטלי, וכן מפורש במ"א סוף סי' שס"ג. וא"כ כל כניסה מהעיר אל כביש 481, רבים מבטלי שם למחיצה. ואם אמנם שיש רחובות המוקפים ולא בעינן מחיצה מינייהו, אבל יש שאינם, וחסר גם במחיצות האורך, וצריך לעיין בזה.ולענין דלתות נראה במהרי"ק שורש מ"ו דמשום שהעיר פרוצה אין חומה אינה ראויה לינעל, ומשמע דבעינן בנעילה ובראוי לנעילה שתהא מניעה לכניסת הרבים גם סביב הדרך המרכזית, שבכך אין הרשות מסורה תמיד לרבים, ויש לעיין.
ובעיקר הדבר לא הבנתי מ"ט צריך קירוי קשה, ולא די שימתחו חוטים כחוטי צורת הפתח בשיעור לבוד זה לזה, כמוכח בסוגיא דף קא. גבי תחת עגלות, שע"י לבוד נמי חשיב מקורה, ויעיינו עליהם כל ערב שבת, ככל שאר צורות הפתח שבעיר.
♦ ♦ ♦