בדין מתנות לאביונים האם אפשר לתת לתוך קופת צדקה אחת
הקדמה: בירור השאלה
יש לעיין לגבי מצוות מתנות לאביונים בפורים, שצריך לתת לשני אביונים, מתנה אחת לכל אביון[3] - מה הדין לגבי נתינת כסף עבור שני אביונים לתוך קופה אחת, שאח"כ בא הגבאי ומחלק את כל הכסף שבקופה לשני אביונים, ויתכן שהמעות ששם אדם מסויים יגיעו כולן רק לאביון אחד.וכל שכן שיש לברר דבר זה באופן המצוי, שהאדם שם מטבע אחת או שטר אחד בקופה, שאז ודאי יגיע כספו רק עבור אביון אחד, האם בכל זאת מועיל הדבר כדי להיחשב כשתי מתנות לשני אביונים.
שאלה זו נוגעת למספר נידונים: הגדרה ממונית של קופת הצדקה, דין "ברירה"[4], האם דיני פורים נחשבים לדברי קבלה כדברי תורה או כדין דרבנן, ועוד[5].
וכאן בעיקר נאסוף את דעות הגדולים והפוסקים בענין מצוי זה[6], ונעיר מעט כאן וכאן.
♦
מדוע לא דנו בזה בספרי הפוסקים: מנהג נתינה אישי ולא ע"י גבאי
והנה, שאלה מעשית ונפוצה זו לא מצאנו שדנו בה גדולי הדורות, ראשונים ואחרונים, ורק בדורנו ממש נמצאת מעט התייחסות לשאלה זו, כפי שיבואר לקמן. וצ"ע.ואולי היו רגילים שכל אחד נותן בעצמו לשני אביונים[7]. ואע"פ שבד"כ בצדקה קיי"ל שיש מעלה לתת לגבאי כדי שלא ידע העני ממי קיבל והנותן למי נתן, מ"מ בפורים, שהוא בגדר "מתנות" ולא צדקה, פחות הקפידו בזה, והידרו לתת לעני ממש בידים, מצד "מצוה בו יותר מבשלוחו", וצ"ע.
ובס"ד ראיתי[8] את דברי השלחן גבוה לר"י מולכו סי' תרצד אות ג: "המנהג ליתן לעניים מיד ליד בלא גבאי באמצע, או מעות או מנות או מתנות, כל אחד מאשר תשיג ידו". אמנם, קשה לדעת את היקפו של המנהג הנ"ל, באלו ארצות הוא נהג ובאלו שנים[9], אך מ"מ ראה בלשון היוסף אומץ (פפד"מ) המובא לקמן שגם מפורש בו דבר זה, שרובא דעלמא נתנו מתנות לאביונים בעצמם מלבד מה שנתנו לגבאי צדקה. גם ביסוד ושורש העבודה שער יב פ"ו משמע שכל אחד נתן מתנות לאביונים לעניים באופן עצמאי (שם כותב ע"י שליח) ולא ע"י גבאי צדקה[10].
ויתכן שטעם המנהג הוא כמו שהתבאר, שאין בזה פחיתות כבוד לקבל מתנה, וביחוד שהאופנים השונים "או מעות או מנות[11] או מתנות" נותנים יותר צורה חשובה של מתנה למישהו חשוב והעני פחות מתבייש לקבל[12].
♦
דעת הגאון בעל הקהילות יעקב זצ"ל להחמיר למעשה
הראשון שדן בכך הוא הגאון הגדול בעל הקהילות יעקב זצ"ל, כפי שמסר תלמידו הג"ר אברהם הורוביץ זצ"ל בספר אורחות רבינו, ח"ג, עמ' מז אות נב[13]:אמר לי מו"ר (שליט"א) זצוק"ל שמסתפק כשנותן לגבאי צדקה מעות עבור שני אביונים והלה לא מקפיד בקבלתם לחלק את המעות האלה חצי לזה וחצי לזה בשני כיסים, רק נותנם בכיס אחד ומקבץ עוד מעות לכיס הזה ואח"כ מחלקם לאביונים, אם יצא ע"י כך מתנות לשני אביונים, דאפשר דהגבאי מיד עם קבלת המעות צריך לחלקם בשני כיסים. והוסיף מו"ר, זה טוב אם הגבאי לא מקפיד לתת לעניים דוקא מעות אלה שקיבץ אלא נותן להם מכספו את אותו הסכום (ולוקח בחזרה מקופת הצדקה), אז שפיר דמי כשנותן הכל בכיס אחד, אבל היכא שמחלק אותם המעות שבכיס יש להסתפק, וזה נוגע למעשה למו"ר בעצמו שנותן לגבאי צדקה מעות עבור שני אביונים והלה נותנם בכיס אחד.
ואמרתי להוכיח מהמ"א בסי' תרצ"ב ס"ק ג' שכתב שמחצית השקל שנותנים לקופה אם מחלקים אותם לעניים יצא ידי מתנות לאביונים, וכ"כ הבה"ל שם, א"כ חזינן שאם מחלקים לכמה עניים את הצדקה שנתנו לכיס אחד זה כאילו שנתן לכתחילה לכל עני וקיים את המצוה. ואמר לי מו"ר שמסתבר שכן הוא, ואעפי"כ החמיר מו"ר ונתן לעוד עני. אמנם עבור בתו האלמנה נראה שמו"ר הקל, כי מו"ר נתן לי רק פעם אחת לזכות עבורה ושטר אחד, וזה נתן לגבאי הנ"ל עם כיס אחד עבור שני אביונים, וכן נהג כמה שנים".
א"כ הגאון זצ"ל הסתפק בדבר, נקט שנראה לקולא אבל בכל אופן החמיר לעצמו, ואמר שאם נותן הגבאי מעות אחרות במקום זה, כאן הדבר מוכרע לקולא.
ובספר מעשה חמד (לרב אליהו כהן שליט"א, עמ' יט) העיד על מה שראה הנהגות הגאון הגדול בעל הקהילות יעקב זצ"ל בפורים האחרון לחייו, ושם בסע' ה-ו כתב: "שחרית כותיקין, ומיד לאחר הקריאה שאל אם יש מישהו שלוקח עבור אביונים, ונתן לכל עני וכו'. לאחר שנתן לו, נתברר שאינו מקפיד ליתן בשני כיסים נפרדים (רק היה מחלק הכל לשנים בסוף האסיפה), ולא הוי ניחא ליה לרבינו זללה"ה. ואמר שכבר זכה בזה ואינו רוצה ליקח בחזרה. ושוב נתן לאחר שהיה מקפיד על שני כיסים נפרדים עוד שתי מתנות אחרות[14]". וא"כ מבואר שהגאון זצ"ל סבר ביותר הקפדה זו, ואפילו באופן שכבר נתן בצורה אחרת הקפיד לחזור ולתת שוב.
♦
דעת הגאון בעל הקהילות יעקב זצ"ל להחמיר למעשה
הראשון שדן בכך הוא הגאון הגדול בעל הקהילות יעקב זצ"ל, כפי שמסר תלמידו הג"ר אברהם הורוביץ זצ"ל בספר אורחות רבינו, ח"ג, עמ' מז אות נב[15]:אמר לי מו"ר (שליט"א) זצוק"ל שמסתפק כשנותן לגבאי צדקה מעות עבור שני אביונים והלה לא מקפיד בקבלתם לחלק את המעות האלה חצי לזה וחצי לזה בשני כיסים, רק נותנם בכיס אחד ומקבץ עוד מעות לכיס הזה ואח"כ מחלקם לאביונים, אם יצא ע"י כך מתנות לשני אביונים, דאפשר דהגבאי מיד עם קבלת המעות צריך לחלקם בשני כיסים. והוסיף מו"ר, זה טוב אם הגבאי לא מקפיד לתת לעניים דוקא מעות אלה שקיבץ אלא נותן להם מכספו את אותו הסכום (ולוקח בחזרה מקופת הצדקה), אז שפיר דמי כשנותן הכל בכיס אחד, אבל היכא שמחלק אותם המעות שבכיס יש להסתפק, וזה נוגע למעשה למו"ר בעצמו שנותן לגבאי צדקה מעות עבור שני אביונים והלה נותנם בכיס אחד.
ואמרתי להוכיח מהמ"א בסי' תרצ"ב ס"ק ג' שכתב שמחצית השקל שנותנים לקופה אם מחלקים אותם לעניים יצא ידי מתנות לאביונים, וכ"כ הבה"ל שם, א"כ חזינן שאם מחלקים לכמה עניים את הצדקה שנתנו לכיס אחד זה כאילו שנתן לכתחילה לכל עני וקיים את המצוה. ואמר לי מו"ר שמסתבר שכן הוא, ואעפי"כ החמיר מו"ר ונתן לעוד עני. אמנם עבור בתו האלמנה נראה שמו"ר הקל, כי מו"ר נתן לי רק פעם אחת לזכות עבורה ושטר אחד, וזה נתן לגבאי הנ"ל עם כיס אחד עבור שני אביונים, וכן נהג כמה שנים".
א"כ הגאון זצ"ל הסתפק בדבר, נקט שנראה לקולא אבל בכל אופן החמיר לעצמו, ואמר שאם נותן הגבאי מעות אחרות במקום זה, כאן הדבר מוכרע לקולא.
ובספר מעשה חמד (לרב אליהו כהן שליט"א, עמ' יט) העיד על מה שראה הנהגות הגאון הגדול בעל הקהילות יעקב זצ"ל בפורים האחרון לחייו, ושם בסע' ה-ו כתב:
"שחרית כותיקין, ומיד לאחר הקריאה שאל אם יש מישהו שלוקח עבור אביונים, ונתן לכל עני וכו'. לאחר שנתן לו, נתברר שאינו מקפיד ליתן בשני כיסים נפרדים (רק היה מחלק הכל לשנים בסוף האסיפה), ולא הוי ניחא ליה לרבינו זללה"ה. ואמר שכבר זכה בזה ואינו רוצה ליקח בחזרה. ושוב נתן לאחר שהיה מקפיד על שני כיסים נפרדים עוד שתי מתנות אחרות[16]". וא"כ מבואר שהגאון זצ"ל סבר ביותר הקפדה זו, ואפילו באופן שכבר נתן בצורה אחרת הקפיד לחזור ולתת שוב.
♦
דעת גדולי הפוסקים בדור לקולא
בספר ישמח ישראל[17] (לרב ישראל דרדק שליט"א) כתב בזה תשובות שכתבו גדולי הפוסקים:הגרי"ש אלישיב זצ"ל:
ש. האם יכולים לתת לגבאי שטר של כסף על מנת לחלק לכמה עניים?
ת. אף ששטרות הכסף שרוצים לזכות להרבה אביונים אינו מגיע לכל העניים אלא לאחד בלבד, אין קפידא בזה.
[שם עמ' קמא]
הגר"נ קרליץ שליט"א (זצ"ל)[18]:
ש. כשנותנים הכסף ל"ועד הרבנים" לפני פורים, האם צריך לחשוש שכל הכסף שלו ניתן רק לעני אחד, נמצא שלא מקיים מצוות מתנות לאביונים, שהוא לשני עניים?
ת. כשנותן הכסף להגבאי, על מנת שיחולק לשני משפחות, יכול הגבאי להתנות שכסף פלוני יחולק לשני משפחות, משום דכל הכסף נחשב כשותפות, ויש לשותף זכות להוציא הכסף למה שהוא רוצה, וזה בגדר חלוקת השותפין.
[שם עמ' קנח].
גם הגר"ח קנייבסקי שליט"א הורה בזה לקולא מצד הדין: "אבא היה נותן שתי שטרות לגבאי, ואמר לו זה תתן לעני אחד וזה לעני אחד, אבל מדינא א"צ לכך" (ספר אגרת הפורים לרי"ד ספטימוס שליט"א עמ' סא, שכך ענה לו הגרח"ק שליט"א). וכן בקונטרס תא שמע לרב משה שמעון גרליץ שליט"א, ח"ה עמ' עג-עד, כתב צדדים בנידון דידן, והגרח"ק שליט"א ענה לו: "מסתבר שיוצאין". וכן בספר שונה הלכות לגרח"ק שליט"א עם הערות תורת המועדים (לנכדו הר"ד קולדצקי שליט"א) ח"ב עמ' תח כתב שהגרח"ק שליט"א אמר לו שמעיקר הדין יוצאים גם כשנותן לגבאי אחד עבור כמה עניים, אף שבסוף השטר הנ"ל הגיע רק לעני אחד.
בספר מקראי קודש על פורים, לרב משה הררי שליט"א (מהד' ג, עמ' קצו הערה כז) כתב בזה את דעות הגר"מ אליהו זצ"ל ויבלחט"א דעת הגר"א נבנצל שליט"א לקולא:
שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל בענין הנותן כסף מתנות לאביונים לגבאי צדקה שיחלק בפורים לשני עניים, היש בכך בעיה של דין ברירה. שאם מתנות לאביונים תוקפו מדאורייתא (ר' ביאור הגר"א ריש הל' פורים אי דברי קבלה כד"ת או כד"ס, ומתנות לאביונים הוי מד"ק, וא"כ ספק הוי כדאוריתא) לכאורה יש להחמיר בכך מדין ברירה במצוות דאורייתא, דייתכן שכל כספו הגיע רק לאביון אחד, או שכספו הגיע לכל כך הרבה אביונים כך שכל אביון קיבל ממנו פחות מהשיעור המינימלי של מתנות לאביונים. וענה לי שכיון שהנותן אומר לגבאי שייתן זאת לשני אביונים, חייב הגבאי לתת זאת רק לשני אביונים, ואנן סהדי שכך הוא עושה, ואפילו שהוא יחלק ליותר משני עניים מ"מ כספו של אותו אדם ינתן רק לשני עניים. ואע"פ שבדברים דאורייתא יש מחלוקת אי יש בהם דין ברירה, ויש מחלוקת אי ד"ק כד"ת או כד"ס, מ"מ בני"ד כיון שהכל הינו נתינה וקבלה, שהנותן נותן דבר מסוים שינתן לעני, ולא שיתנו לו פחות או יותר, אלא כדי שיהיה לו מה לאכול, ונתנו לו על דעת שזה ינתן לשני עניים, לכן שפיר דמי, עכת"ד.
והגר"א נבנצל שליט"א אמר שאין בזה בעיה של ברירה, כי כל נותן הינו שותף בסכום הכללי ולא בחפצא של המעות, ולכן גבאי הצדקה יכול לפרוט את המעות וכדו', וא"כ מהסכום הכללי יש לאותו אדם חלק שנותנים גם עבורו לשני אביונים, ולכן מבחינה הלכתית שפיר דמי. עכת"ד.
פסק הגר"א נבנצל שליט"א מובא גם בספרו ירושלים במועדיה (פורים, עמ' תכ), שכך ענה לשואל על זה: "אין לחשוש, כיון שכל הכסף בקופה מתערב". ועיי"ש בהערות המו"ל שדנו בכך בכמה דברים בסברא.
♦
הוכחה ממנהג אשכנז הקדמון
ונראה בס"ד שניתן להוכיח לזה ממה שכתב בספר יוסף אומץ (לרב יוסף יוזפא האן נוירלינגן זצ"ל, מרבני פפד"מ לפני כארבע מאות שנה) סי' תתרפז:המנהג פה ליתן למחצית השקל ל"ד פשיטים, סימן והד"ל לא ימעיט, ועוד ד' פשיטים בפני עצמן עבור מתנות לאביונים. ומקודם שגלינו מעירנו זאת בשעת הגירוש, היה המנהג פשוט שעשו גבאי צדקה שני עיגולים[19] בנתר על האבן שיושבין עליו לגבות מעות, כדי ליתן מחצית השקל בעיגול מיוחד לכך ומתנות לאביונים כנ"ל בעיגול השני. וכן ראיתי בספר ישן בכתיבת יד מצויירין שלושה עיגולים, שני עיגולים כנ"ל והשלישי ליתן לתוכו אגרא דתעניתא צדקה[20].
והן עתה אחרי שחזרנו להתיישב בעירנו זאת, יכוננה עליון אמן סלה, ביטלו הגבאי צדקה מנהג קדמונינו, ונתנו הכל בקופה אחת. ולאו שפיר עבדי, כי מנהג זה נתיסד מילתא בטעמיה, דמעות פורים אין הגבאים רשאין לשנותם לצדקה אחרת. והנה המה נותנין לכל פושט יד ליטול, בבא מארץ רחוקה והוא פה כאורח נטה ללון באכסניא שלו מפיתו יאכל ומיינו ישתה, נמצא שאין מעות פורים ההמה שמקבל האורח באים לסעודת פורים. ואע"ג דרובא דעלמא נותנים שתי מתנות לשני בני אדם מלבד מה שנותנים לגבאי צדקה, מכל מקום איכא למימר דעיקר תקנה הנ"ל נתקנה לאותם שיש להם מעט משלהם דמחוייבים גם כן במתנות לאביונים, שמבלעדי מה שנותנים לגבאי צדקה אין נותנים כלום לשום עני, ולכן מפני הבושה תקנו שגם העשירים יתנו גם לגבאים ויתנו לאביונים [ע"ד מה שאמרו סוף תענית, בת מלך שואלת מבת כהן גדול וכו' (כת"י ב')]. על פי הדברים האלה, אם איישר חילי אם ירצה השם אשתדל להחזיר המנהג הנ"ל ליושנו.
בענין המנהג להכין מספר קערות, וכל קערה היתה מיועדת לצדקה מיוחדת, ראה גם במחזור מעגלי צדק על פורים, בספר נוהג כצאן יוסף (פפד"מ) מנהגי תענית אסתר אות ג, וכן במנהגי ורמיזא לר"י שמש סי' ריז עמ' רנה-רנז ובהערות הרבות שם.
ומבואר שאמנם רובא דעלמא נתנו גם בפורים עצמו מתנות לאביונים, אבל יש שסמכו על הנתינה לקופת הצדקה ולגבאי, וייעדו לזה רק קופה אחת.
♦
דעות המחמירים בזה
לעומת זאת יש מהגדולים שנהגו להחמיר בזה לכתחילה, ולייחד שתי קופות עבור אלו שרוצים לתת מתנות לאביונים:כאמור לעיל כך נהג למעשה הגאון בעל הקה"י זצ"ל. ידידי הרב רועי זק שליט"א אמר לי שכך נהג הג"ר שריה דבליצקי זצ"ל בבית מדרשו[21] (ע"פ עדות הגבאי שם). וכן זכורני מצעירותי שראיתי אצל יבלחט"א הג"ר אברהם רובין שליט"א[22].
♦
סיכום
סוף דבר, הנוהג לקולא בזה ודאי יש לו אילנות רבים ועצומים לסמוך עליהם. ומאידך גיסא נראה שהיא גם חומרא ראויה והידור טוב, בהשתדלות לעשיית המצוות באופן יותר ברור ובלי ספיקות, "לאפוקי נפשיה מפלוגתא"[23].♦ ♦ ♦