הרב דוד לוי
כולל פוניבז'

הנהגות מרדכי הצדיק - על פי הרמז שקיבל מן השמים

הקדים הי"ת תרופה וצרי למכת עמו, בעלותה של הדסה תחת הסרפד, להביא רווח והצלה לעמו. ולימוד גדול לימדנו הי"ת, כי הוא מגן ומושיע, אף בתוך ההסתרה שבתוך ההסתרה (ראה חולין קלט, ב), מגן ומושיע הקב"ה אותנו בכל צרותינו - "תשועתם היית לנצח, ותקותם בכל דור ודור". והיתה זו ישועה וחסד פלאיים שלא היה כמותם בכל הדורות, כפי שכתב הרמב"ם (בפירושו המיוחס למגילת אסתר ד, א), וזה לשונו: "ואלוקים יתהדר ויתנשא פנה אליהם ברחמיו ובישועתו, והפך את המצב. כי ביום י"ג בניסן הוציא את פקודת השמד, בשמד שלא היה כמוהו קודם לכן, ולבסוף מסופר החסד הנפלא ביותר מכל חסדי אלוקים, והיאך שהוא שינה להפליא את הענין".
מצינו מקור נאמן לדברי הרמב"ם, ממדרש חז"ל (אסת"ר י, י), כי נס פורים היה הנס הגדול ביותר בבריאה משחר ימות עולם, והיווה את הנס הגדול בערכו, יתר על כל הניסים אשר נעשו. "והיה לה' לשם, זה הנס שעשה הקדוש ברוך הוא שלא נעשה כמוה, יש לך בעולם שנעשה כנס הזה, שעשו נקמה ישראל באומות העולם, ועשו בשונאיהם כרצונם". ויהי רצון שנזכה בקרוב לישועת עולמים, בנשוא נס הרים במרום הר ציון, והיה ה' למלך על כל הארץ.
במאמר שלפנינו, הסובב והולך, סביב הרמז השמימי שניתן למרדכי, כי לקיחתה של אסתר הצדקת, למשכב ערל, למרות שאין ראוי היה שיביא הקב"ה תקלה לצדקת זו, היה זה בעבור היותה מיועדת ומוכנת לישועת עם ישראל, מידי מבקשי רעתם. וכפי שגילו לנו זאת חז"ל במדרש אסתר רבה (ו, ו), דד' צדיקים ניתן להם רמז מן השמים, ורק שניים מהם הבינו אל נכון את הרמז, והם מרדכי ודוד. ועל פי יסוד זה, יתבארו היטב כמה מילתא דתמיהי במגילת אסתר.
♦

כיצד סיפר הכתוב בשבח שהוביל למכשול עון

וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה (ב, ז).
כתב הרמב"ן (בראשית לה, יב): "והחשק הגדול לשכם (- בדינה בת יעקב) כי היתה הנערה יפת תאר מאד, אבל לא סיפר הכתוב ביפיה כאשר עשה בשרה וברבקה וברחל, כי לא ירצה להזכיר יפיה בהיותו אליה למכשול עון, ובשבח הצדיקות דבר הכתוב ולא בזו. וכן לא הזכיר מה נעשה בה אחרי כן".
על פי דברי הרמב"ן הללו יש לעיין, מדוע הזכיר הכתוב את שבחה של אסתר בהיותה יפת תואר וטובת מראה (אסתר ב, ז), והלא נגרם מכך מכשול עוון, בכך שנלקחה לביאת מלך ערל. ולדברי הרמב"ן הלא אין הכתוב מדבר במכשול עון של הצדיקות.
נראה לבאר, על פי דברי המדרש (אסת"ר ו, ו) כי למרדכי ניתן רמז מן השמים, שלקיחתה של אסתר היה בעבור הצלה פלאית לכלל ישראל, ומן השמים סבבו עצות מרחוק, על ידי לקיחת אסתר הצדקת, על מנת שתהיה תשועה לישראל בעת צרתם. (וראה באבן עזרא, שפי' דלכך מרדכי אסר על אסתר לגלות עמה ומולדתה, על מנת שתמצא חן בעיני המלך, ותהיה לעזרה לבית ישראל, כפי שנרמז לו מן השמים).
ואם כן י"ל, דיש הבדל בין מעשה דינה למעשה אסתר, דאצל אסתר היתה זו גזירה מן השמים, שהיא תלקח לבית המלך ותמצא חן בעיניו, ועל ידי כך תפיל את זרועו של המן הרשע. ולכך אין זה נחשב כמכשול, אלא דהיה זה מעשה הצלה בגזירת שמים.
אמנם, אצל דינה היה בכך תקלה, בעת שיצאה לראות את בנות הארץ ולקחה שכם החיוי. וברש"י עה"ת (לה, א) מבואר, שהיה זה עונש על יעקב שאיחר ביאתו לקיים נדרו ולכך נענש. ובמדרש (ב"ר עו, ט. פ, ד) מבואר שהיה זה עונש על כך שיעקב מנעה מלהתחתן עם עשיו, ולכך נשאת דרך איסור לערל, עיי"ש. אם כן, היה זה עונש ותקלה, ובזה כתב הרמב"ן דבשבח הצדיקים דיבר הכתוב, ולא במכשול עון.
♦

מדוע לא הרג מרדכי את אסתר – בכדי שלא תלקח למשכב ערל ולשמד

וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת וגו', וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים (ב, ח)
הקשה רבי אברהם סבע זצ"ל, ממגורשי ספרד, בפירושו אשכול הכופר על המגילה, כיצד נתן מרדכי הצדיק את אסתר למשיסה, להלקח ליד מלך ערל, שהוא עובד ע"ז, ומדוע לא הכניס עצמו לסכנה והוליכה למדינה אחרת או לנקיקי מערות צורים עד יעבור זעם.
מוסיף ומקשה האשכול הכופר: "ואם אי אפשר לעשות לא זה ולא זה, שיהרגה או ישליכנה באחד הבורות, או במים שאין להם סוף אחר שזה מהדברים שאמרו עליהם יהרג ואל יעבור (סנהדרין עד, א). ואנו ראינו בעינינו במלכות פורטגאל בשעת הגירוש שלקחו הבנים והבנות באונס להעבירם על דת ולהמירם, שהיו חונקים עצמם ושוחטים עצמם ונשותיהם, ובפרט בראשונה שהגזירה לא פשטה אלא בבנים ובנות, היו לוקחים הבנים והבנותו משליכים אותם בבורות ובנהרות, והיו רוצים להמיתם בחייהם, או לחונקם ולשוחטם ולא שיראו אותם עובדים ע"ז. ואחר שזה כן למה לא עשה מרדכי אחד מאלו הדברים שעשו קטני ישראל בפורטגאל, והמה חכמים מחוכמים וכו'"[2].
ותירץ האשכול הכופר, שלקיחתה של אסתר היתה פתע פתאום בלקיחת הנערות, ויתכן שהיו שהלשינו והוציאו את שמע יופיה כתרצה, ונלקחה עוד קודם שהספיק מרדכי לעשות כן. אמנם, יש להעיר על דבריו, דמאחר שאת מאמר מרדכי אסתר עשתה אחר לקיחתה אל בית המלך, כאשר היתה באומנה איתו, מדוע לא הורה לה מרדכי לאבד עצמה על קידוש שמו יתברך.
עוד תירץ האשכול הכופר, דהיה הדבר בסיבה שמימית, למען הקים את דברו להחיות את ישראל כיום הזה. ומשום כך ה' סיבב כל הסיבות שכך יקרה, ולבלתי יצליח מרדכי להצילה.
וכעין קושית האשכול הכופר, הקשה התורת חיים בסנהדרין (עד, ב) דנתקשה מדוע לא מסרה אסתר הצדקת את עצמה למיתה, ולא תמסר למשכב מלך גוי. ויסוד תירוצו, על פי דברי המדרש (אסת"ר ו, ו) שניתן למרדכי רמז משמים בלקיחת אסתר אל בית המלך, "שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל ועתידים להנצל על ידיה".
שו"ר שכן כתב בדרשות ופירושי רבינו יונה מגירונדי [ע' קסה]: "ולפי שראה מרדכי שהובאה צדקת בת צדיקים לבית ערל, ידע כי מאת ה' היתה זאת להעשות נס על ידה לישראל, וצוה עליה אשר לא תגיד עמה ומולתה, כי חשב אולי בשנאת המלך את היהודים אם תגיד לה שהיא יהודית לא תמצא חן בעיניו, ונתיאש ממנה שתחזור עוד אחרי שתבוא אל היכל המלך וכו', אבל שתהיה חשובה ונכרת בעיניו יחוש עליה ותוכל להציל עמה וכו'".
אמנם, האשכול הכופר נתקשה, כיצד מרדכי לא הרג את אסתר, לבל תיפול ברשת מלך עריץ עובד ע"ז, וכפי שראו עיניו את עוני עמינו בגלות פורטוגל, שמסרו את נפש בניהם לשחיטה, ולבל יפסידו תומתם ואמונת אבותם. ואילו התורת חיים הקשה על אסתר, מדוע לא מסרה את נפשה למיתה. ומכל מקום לדברי חז"ל הללו, דניתן רמז משמים למרדכי בלקיחת אסתר אל בית המלך, מיושבת אף קושיית בעל אשכול הכופר, דלכך לא הרג מרדכי את אסתר, היות וראה את ישועת ישראל שסיבבה מסובב כל הסיבות, בלקיחת אסתר הצדקת אל בית המלך.
♦

השתדלותו של מרדכי למלט את אסתר אף כנגד הרמז השמימי

וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ (ב, יט).
בגמ' במגילה (יג, א) איתא: "ובהקבץ בתולות שנית וגו', אזיל שקל עצה ממרדכי" (- אחשורוש נטל עצה ממרדכי היאך תגלה לו אסתר עמה ומולדתה) "אמר אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה ואפי' הכי לא גליא ליה דכתיב אין אסתר מגדת מולדתה וגו'" (- הציע מרדכי למלך שישא אשה אחרת ועי"כ תתקנא בה אסתר ותגלה את עמה, ואפ"ה לא הגידה אסתר).
וצריך ביאור, לשם מה חפץ מרדכי שישא המלך אשה אחרת. הלא היה אות מן השמים שאסתר מיועדת למלכות זו. כפי שפירש"י במסכת מגילה (יג, א ד"ה שהגוף) על כך שנלקחה אסתר לבית המלך בחודש טבת, זמן שהגוף נהנה מן הגוף, וז"ל רש"י: "שהגוף נהנה מן הגוף. מפני הצינה והעיד לך הכתוב שהיו מתכונין מן השמים לחבבה על בעלה". אם כן, היה זה אות מן השמים שלכך היתה מיועדת אסתר. אם כן, מדוע מרדכי ניסה לשדל את אחשורוש לשאת אשה אחרת ולגרש את אסתר.
וביותר, איתא במדרש (אסת"ר ו, ו), הובא ברש"י במגיל"א (ב, יא) שמרדכי הוא אחד מתוך ד' שניתן להם אות על הישועה: "מָרְדֳּכַי, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, אָמַר אֶפְשָׁר לְצַדֶּקֶת זֹאת שֶׁתִּנָּשֵׂא לְעָרֵל, אֶלָּא שֶׁעָתִיד דָּבָר גָּדוֹל שֶׁיֵּאָרַע עַל יִשְׂרָאֵל וַעֲתִידִים לְהִנָּצֵל עַל יָדֶיהָ".
הרי לנו, שהיה רמז מן השמיים שלכך מזומנת אסתר להצלה, ומדוע אם כן ניסה מרדכי שאחשורוש יגרש את אסתר.
אמנם יש לבאר, עפי"ד הגרי"מ פיינשטין זצ"ל (מגיל"א מבית לוי, ע' עא) שהקשה מדוע ציווה מרדכי על אסתר שלא תגיד עמה ומולדתה, בכדי שיגרשנה (כדפירש"י במגילה), הלא היה זה מן השמיים שהיא נלקחה.
ותירץ, שאף שניתן למרדכי רמז שתהא ישועה על ידה, מכל מקום מצד הדין הרי היה מרדכי מחויב לעשות את כל ההשתדלות שלא ישאנה המלך, ולא תיבעל לנכרי. ולכן היה מרדכי מחוייב להשתדל להצילה ואין לו לחשב חשבונות של הצלה ורווח שיכולים לצמוח אם היא תישאר תחת אחשורוש, דאין מרדכי רשאי לעבור על הדין[3]. ועל דרך זה יתיישבו שאלותינו, משום שאף שהיה זה משמים שנלקחה אסתר בחודש טבת, וניתן רמז על כך למרדכי, מכל מקום, היה על מרדכי לעשות את כל ההשתדלות שלא תיכשל אסתר במשכב ערל, וראה הערה.
♦

מדוע הציל מרדכי את המלך הנכרי ממות

בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ: וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי (ב, כא-כב)
יש לעיין, כיצד הותר למרדכי להציל את המלך ולמלט נפשו ממות, הלא יש איסור לייעץ עצה טובה לנכרי, וכן פסק הרמב"ם (פי"ב מרוצח הט"ו) וז"ל: "ואסור להשיא עצה טובה לגוי או לעבד רשע, ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה והוא עומד ברשעו אסור".
יש להוסיף קושיא אחרת, שעמד בה האלשיך, מדוע העביר מרדכי את מידע זה לאסתר שתמסור למלך, והלא כיון שהיה מהשרים העומדים בשער המלך, אם כן יכול היה לגלות את דבר המזימה ישירות למלך.
נראה ליישב בס"ד, דהנה במדרש (אסת"ר ו, ו, והובא גם ברש"י במגילה) מבואר, כי היה רמז משמים למרדכי, שלקיחתה של אסתר לבית המלך הערל, היה זה על מנת שתסובב ישועה לישראל מידי מבקשי רעתם באמצעותה. וז"ל המדרש: "זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז וכו' דוד ומרדכי ניתן להם רמז וחשו וכו', מרדכי, ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים, אמר אפשר לצדקת זאת שתנשא לערל, אלא שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל ועתידים להינצל על ידיה".
מעתה י"ל, דכיון שידע מרדכי דעתידה גאולת ישראל להתבצע באמצעות אסתר, רצה לרומם את קרנה של אסתר לפני המלך, על מנת שבבוא העת יהא המלך קשוב לתחנוניה, ומשום כך מסר את הידיעה על מזימתן של בגתן ותרש, באמצעות אסתר ולא בעצמו, על מנת שהיא תשא חן בבוא העת בעיני המלך. ובמקום שכוונת הישראל לטובת עצמו אין נוהג איסור לא תחנם, כמבואר בחידושי הר"ן (גיטין לח, א)[4].
♦

כיצד ציוה מרדכי על אסתר להכניס עצמה לסכנת מיתה

כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת (ד, יד)
הנה, דנו הפוסקים, האם רשאי או חייב אדם לסכן את עצמו, על מנת להציל את חברו ממוות.
דעת האור שמח (רוצח ז, ח) וכן כתב בספרו משך חכמה (שמות ד, יט), דאף בפעולת הצלת כלל ישראל, אינו צריך להכניס עצמו בסכנה. ודלא כהגהות מימוני בשם הירושלמי דתרומות (ח, ד הובא בכסף משנה פ"א הי"ד) דחייב אדם להכניס עצמו בספק סכנה, וכן כתב בשו"ת הרדב"ז (ללשונות הרמב"ם, רוצח א, יד).
יש להקשות בשיטת האור שמח, דאין אדם חייב להכניס עצמו לספק סכנה, ואף לצורך הצלת כלל ישראל, אם כן מדוע ציווה מרדכי על אסתר להיכנס ולסכן את עצמה, והלא אף שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא מעיר מקלטו, בעבור הצלת כללות האומה הישראלית, כפי שפסק הרמב"ם (שם).
אכן יש לבאר, על פי דברי המדרש (שם), כי ניתן רמז למרדכי וחש לו, דמכך שנלקחה אסתר הצדקת לבית המלכות: "אמר, אפשר לצדקת זאת שתנשא לערל, אלא שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל ועתידים להנצל על ידיה".
אם כן, יש לפרש בדעת האור שמח, דהגם שאין אדם מחויב לסכן את עצמו ואף בהצלת עם ישראל כולו, מכל מקום ציווה מרדכי שלא תחריש אסתר ותתרפה בהצלה מיד צר, ובכלל זה לסכן את נפשה, בשונה מגדרי פיקו"נ הרגילים דאינו חייב לסכן עצמו, שאני אסתר שמשמים הראו שכל לקיחתה אל בית המלך היה זה על מנת להציל ולהושיע את ישראל בעת צרתם, ושוב אין חיוביה נמדדים כדיני הצלה הרגילים, אלא כפי שהורו מן השמים שמיועדת להושיע את ישראל[5].
♦ ♦ ♦