הרב דוד אריה הילדסהיים
אשדוד

עומק איצטגנינותו של המן הרשע וסוד מפלתו

מגילה י"ג ע"ב: "תנא, כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד".
הנה, באמת צריך ביאור, דאם על פי המזל היה חודש זה מסוגל למיתתו של משה רבינו, איך הוא באמת נולד בחודש זה, והרי זה דבר והיפוכו. ואין לומר שבאמת המן היה שוטה ואין בדבריו כלום, שהרי בפרקי ר' אליעזר פרק נ' איתא: "ר' יוסי אומר אסטרוגולוס גדול היה המן", ע"ש. א"כ, צ"ב מהו באמת פשר הענין הזה, ומה היתה טעותו של המן.
והנה, איתא בסוטה י"ב ע"ב: "דאמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב המה מי מריבה המה שראו איצטגניני פרעה וטעו, ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, כיון דשדיוה למשה אמרו תו לא חזינן כי ההוא סימנא, בטלו לגזירתייהו, והם אינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה".
וכתב המהר"ל בגבורות ה' פי"ח, וז"ל: "לכך האצטגנינים אמרו שעתיד מושיען של ישראל ללקות על ידי מים, שראוי על ידי האצטגנינות קדושתו של משה רבינו ע"ה שהוא צורה נבדלת בתחתונים, וראוי גם כן שאין דבר מתנגד לו רק המים שהם הסבה שיהיה נלקה על ידם כמו שהתבאר שם, לכך לא היה בא המיתה למשה שהוא צורה נבדלת רק על ידי מי מריבה... ולכך בת פרעה אמרה כי מן המים משיתהו, כי המים בצד עצמם הם הפך למשה רבינו ע"ה, ולכך היו רוצים לאבד את משה רבינו ע"ה במים, ועם כל זה מן המים משיתהו שנשמט והוסר מן המים עד שלא היו יכולים לו המים להיות גוברים על הצורה, וזהו טעות האצטגנינים של פרעה שהיו סוברים שיהיה מושיען נלקה על ידי מים בלא חטא, וזהו טעותם כי בלא חטא אין המים גוברים עליו ושולטים עליו כלל, רק על ידי חטא היה"[2].
הנה מבואר שעל פי חכמת האצטגנינות הכח המתנגד למשה רבינו ע"ה הוא יסוד המים. והנה ידוע שמזלו של חודש אדר הוא מזל דגים, והדגים חיים במים וגם נבראו מהמים, נמצא שכוחו של מזל דגים הוא יסוד המים, וכן מבואר בספרי הקדמונים (ספר ראשית חכמה לראב"ע, סודי רזייא, ועוד) שי"ב המזלות מתחלקין כנגד ד' היסודות, והמזלות סרטן עקרב ודגים הם כנגד יסוד המים. וכן ידוע שבלשון יונית קוראים למים "הִידְרוֹ", ובסוכה ל"ה ע"א אמרינן גבי פרי עץ הדר: "אל תקרי הדר אלא אידור, שכן בלשון יוני קורין למים אידור", ולפ"ז יש לומר כמו כן גם לגבי חודש אדר: "אל תיקרי אדר אלא אידור", כיון שמזלו שייך ליסוד המים.
ועוד נראה זכר לדבר שהשם "אדר" שייך ליסוד המים, דאיתא בגמרא ביצה ט"ו ע"ב: הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה', והאי קרא ד"אדיר במרום ה'" נאמר בתהילים צ"ג לגבי מים, דכתיב שם: "מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה'". הרי ש"אדר" שייך ליסוד המים. וכן אמרינן במנחות נ"ג ע"א: "באדירים אלו מים שנאמר מקולות מים רבים אדירים משברי ים".
ולפי כל זה נראה שהמן באיצטגנינותו גם כן ראה מה שראו אצטגניני פרעה בשעתם, שמשה רבינו ראוי ללקות על ידי יסוד המים. ועל פי זה הבין המן שזהו הטעם שמשה רבינו מת בחודש אדר, כיון שמזלו של חודש זה מתנגד אליו, כיון שמזל דגים הוא מזל של מים. ובאמת גם המן וגם איצטגניני פרעה לא טעו בזה כלל, כי באמת לבסוף לקה משה רבינו במי מריבה, ובאמת לכן הוא מת בחודש אדר, וכמו שכתב הגאון ר' יצחק אייזיק חבר, בבאר יצחק על האדרת אליהו פרשת דברים: "והנה מזל אדר הוא דגים במים ושם דרגא דמשה כי מן המים משיתיהו שלכן נולד באדר ומת באדר ג"כ במים בסוד מי מריבה".
אמנם, טעותם הגדולה של איצטגניני פרעה היתה שהם לא הבינו שמזל המים יכול היה להתנגד למשה רבינו רק על ידי נדנוד החטא שנמצא בו, אך ללא חטא אדרבה משה רבינו גובר על מזל המים, והא ראיה שמשה רבינו עצמו נולד בחודש אדר.
וזו היתה גם כן טעותו הגדולה של המן, שחשב שכמו שמשה רבינו לקה ע"י מזל המים כך כל ישראל ראויין ללקות על ידי מזל זה, כיון שמשה רבינו הוא מושיען של ישראל, והוא הפנימיות של כל נשמות ישראל. ואכן, על פי חכמת המזלות הצדק היה עמו, אך הוא לא ידע שמשפטי המזלות שולטים בישראל דוקא כשיש בהם חטא, אבל אם יעשו תשובה הם יתגברו על כח המזל, והמזל עצמו יתהפך עליהם לטובה ולברכה.
ולפי כל זה נראה לבאר היטב את לשון הגמרא מגילה י"א ע"א: "רבי אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך, ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא מערכך, ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו".
וצריך ביאור, למה בפסוק זה שנדרש על גזירת המן מכונה הקב"ה דוקא על שם מידה זו שמקרה במים עליותיו, הרי לכאורה אין לזה שום קשר לגזירתו של המן?
אכן, לפי מה שנתבאר הדבר מבואר היטב כפתור ופרח, שהרי בגזירה זו עיקר הסכנה היתה מחמת השפעתו הרעה של מזל דגים, שהוא מזל של מים, וכביכול נחשב שנעשה הקב"ה מך בבחינה זו של יסוד המים, שבחינה זו נהפכה לרעה על עמו ישראל.
ולפ"ז יבוא אל נכון כמין חומר גם מה דאמרינן עוד להלן שם: "רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אדם ולא מלך", ופירש"י: "אדם ולא מלך. זה המן". והנה, המשך המזמור שם (בתהילים קכ"ד) הוא: "אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשינו אזי עבר על נפשנו המים הזידונים ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם". הרי להדיא שגזירתו של המן הרשע היתה בבחינת "מים הזידונים", והיינו כמו שנתבאר שגזירה זו באה מכח מזל דגים שהוא מזל מים.
ועל פי זה מבואר היטב לשון הפסוק "ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם", דלכאורה לשון זה אינו מדוקדק כלל, שהרי למים אין שינים, אמנם לפי מה שנתבאר ד"המים הזידונים" הם רמז למזל דגים, מדוקדק הלשון היטב הפלא ופלא, דהכוונה היא שלא נתננו טרף לשיניהם של הדגים!
♦

מבוכתו של המן ועומק עצתה של זרש אשתו

מסופר במגילת אסתר שהמן הרשע יצא מהמשתה שמח וטוב לב וכראותו את מרדכי היהודי שלא קם ולא זע ממנו נתמלא חימה וזעם, ויאסוף את זרש אשתו וכל אוהביו לטכס עצה כדת מה לעשות במרדכי היהודי. ואחר שנתייעצו ושקלו וטרו בענין היטב הדק הגיעו לכלל הכרעה שהעצה הטובה ביותר היא שיעשו עץ גבוה חמישים אמה, ובבוקר ישאל רשות מהמלך ויתלהו על העץ.
והענין מפליא עין כל רואה, על מה נבוך המן כ"כ עד כדי שהוצרך לאסוף את כל יועציו וחכמיו, וכי לא ידע שהוא יכול לבקש רשות מהמלך להרוג את מרדכי. וביותר צריך ביאור איך אחרי עצתה של זרש נחה ושקטה מבוכתו הגדולה. וכבר האריכו בזה המפרשים למעניתם כל אחד לפי דרכו, זה אומר בכה וזה אומר בכה.
אמנם, לפי דרכינו נראה לבאר, דהנה המן ברוב כעסו ודאי רצה לאבד את כל היהודים תיכף ומיד, אך כיון שהוא חשש מכוחם של היהודים הפיל פור, כדי לדעת איזה יום בשנה הוא היום שבו שולט המזל הרע ביותר עבור היהודים. והתאריך שבו הפיל המן את הפור היה י"ג ניסן, והתאריך שעלה לו בגורל היה... י"ג אדר, שהוא כמעט שנה אחר י"ג ניסן. ובעל כרחו חשק המן את שפתיו ונתאזר בסבלנות להמתין עד שיבוא היום אשר קיוה להתנקם משנואי נפשו. אך עתה, כאשר המן שב מן המשתה שמח, וראה את מרדכי שלא קם ולא זע ממנו, אזי בערה בו חמתו כאש אוכלת, ולא יכול היה עוד לכבוש את כעסו המפעפע באין מעצור, ועל כן כינס את כל חכמיו וזרש אשתו, ואמר להם: די! עד כאן! שבעתי חרפה ובוז די והותר ואיני מסוגל להבליג יותר, מוכרח אני לטכס עצה ולמצוא דרך שבה אוכל להתגבר על מרדכי היהודי תיכף ומיד ללא כל דיחוי!
וכראות חכמיו וזרש אשתו את מבוכתו כי רבה, נתנו ליבם לעיין בדבר על פי חכמת המזלות, עד אשר אכן מצאו פתרון נפלא, אך כדי להבין את עומק עצתם יש להקדים כמה הקדמות:
דהנה, איתא בילקוט אסתר (רמז תתרנ"ו) שפרשנדתא בן המן היה הגמון בקרדוניא (שהיא אררט, הנקראת בתרגום "קרדו". ועי' פסחים ז' ע"א ברש"י ד"ה אפילו בחיטי קורדנייתא) והביא להמן נסר מתיבת נח וקבעו בביתו, וכשחיפש המן קורה של נ' אמה לא מצא אלא קורה זו. והנה, בתורה כתוב שתיבת נח היתה מעצי גופר, ואמרינן בסנהדרין ק"ח ע"א [לפי גירסת הערוך]: "עשה לך תיבת עצי גופר מאי גופר אמר רב אדרא, אמרי דבי רב שילא זו מבליגא ואמרי לה גולמיש". וכן אמרינן בר"ה כ"ב ע"א: "ד' מיני ארזים הן ארז קתרום עץ שמן וברוש, קתרום אמר רב אדרא, דבי רב שילא אמרי מבליגא ואמרי לה זו גולמיש", ו"קתרום" הוא עץ הגופר, שכך תרגם אונקלוס עצי גופר "אעין דקדרום" (וכן מבואר בב"ר פ"ל, שהתיבה היתה מעצי ארזים). ופירש רש"י שם: "אדרא, כך שם האילן כדאמרינן במסכת ביצה יטע בהן אדר" (כוונתו להא דאמרינן בביצה ט"ו ע"ב: "הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה', אי נמי אדרא כשמיה כדאמרי אינשי מאי אדרא דקיימא לדרי דרי")[3]. נמצא שתיבת נח היתה מעץ "אדר", וממילא גם העץ שנתלה עליו המן נקרא "אדר", שמו נאה לו והוא נאה לשמו!
ולפ"ז נראה דעומק עצתם של זרש אשתו וכל אוהביו היה, שהם סברו שעץ זה נקרא 'אדר' משום ששרשו במזל של חודש אדר, דהיינו מזל דגים, וסברו שזהו הטעם שהמבול לא שלט בתיבת נח, כיון שהתיבה היתה עשויה מהעץ 'אדר' ששרשו במזל דגים, והמבול לא שלט על הדגים, כדאיתא בקידושין י"ג ע"א. והם סברו שכשם שחודש אדר רע לישראל מחמת שמזלו הוא מזל של מים, כך גם העץ 'אדר' רע לישראל ויש בכוחו להכניע את מרדכי היהודי, וכך לא יצטרך המן להמתין עד חודש אדר, כי כבר עתה מזומן בידו העץ אדר להשתמש בכוחו הרע, ולעשות בשונאו כרצונו.
ומה שאמרו להמן "ובבקר אמר למלך ויתלו את מדרכי עליו", גם זה היה מכוון ע"פ המזלות, שהרי אז היה חודש ניסן, שבו השמש נמצאת במזל טלה, והוא המזל העולה אז בעת הזריחה, ולפ"ז המזל השולט אז בעמוד השחר היה מזל דגים, שהוא המזל העולה לפני מזל טלה (כי כל מזל משמש שעתיים, כמ"ש רש"י ר"ה י"א ע"ב ד"ה ואזדו וב"מ ק"ו ע"ב ד"ה עד זמן), ולכן אמרו לו שיבא למלך דוקא באותה שעה, כי אז שולט מזל דגים, שהוא רע למרדכי.
אמנם כבר אמרו חז"ל "אין מזל לישראל", דהיינו שע"י זכות גדולה מתהפך להם המזל לטובה ולברכה, וכן כאן נהפך מזל דגים והיה לטובה גדולה למרדכי, ולרעה גדולה להמן, ובאותה שעה דיקא פקד עליו המלך להרכיב את מרדכי בפאר והדר ברחובה של עיר, והוא עצמו ילבישהו וירכיבהו ויקרא לפניו כאחד העבדים, וכדי בזיון וקצף. וכאשר שב המן לביתו אבל וחפוי ראש שח לפני חכמיו וזרש אשתו את כל אשר קרהו, והמה ראו כן תמהו איך היתה כזאת, שנתגבר מרדכי על המן נגד כל משפט המזלות.
ואחר שעיינו זרש וחכמיה והפכו בדבר אזי הגיעו סוף סוף למסקנא הנכונה, וענו ואמרו לו: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו", דהיינו שזרע היהודים יש להם יכולת על טבעית להפך את המזל עליהם לטובה. וכיון שאנו רואים שעתה נהפך עליו המזל לטובה, ממילא נתבטלה כל עצתינו, וגם הגורל אשר הפלת לא יועיל לך עוד מאומה. ומעתה אין אנו רואים לך כל עצה כי אם נפול תפול לפניו, ואכן כאשר פתרו כן היה, ועוד באותו יום נתלה המן על עץ אדר, וכן אויבי היהודים נפלו בחודש אדר, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. השיר והשבח לחי העולמים אשר לו ההוד וההדר, והוא מסיבות מהפך בתחבולותיו לכל אשר יחפוץ יטנו איש לא נעדר.
ונמצא שכמו בזמן דור המבול, גם כאן היו בני ישראל בסכנה מיסוד המים, וכשם שנח וזרעו ניצלו מן המים ע"י התיבה, כן כאן ניצלו ישראל מיסוד המים ע"י העץ שהיה מאותה התיבה עצמה.
ומתוך דברי הבאר יצחק הנ"ל למדתי שכל זה נרמז בכתוב "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים", שהעץ הגבוה חמישים אמה הפך את מזל המים ממר למתוק.
ועפ"ז מבואר היטב הכתוב "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" וגו', שהחודש עצמו נתהפך, כי בתחילה היה מזל דגים רע לישראל ועתה נהפך להם לטובה. וע"פ כל זה מבואר היטב למה נקראו הימים האלה פורים על שם הפור, כי עיקר סכנת הגזירה היתה באמת ע"י הפור שנפל במזל הרע ביותר לישראל. אכן, בכח התשובה הפך מזל זה לישראל למזל טוב וצומח מאיר וזורח בריא ושמח, יריע אף יצריח מריח מים יפריח.
♦ ♦ ♦