מח"ס אמרתו ארץ על הלכות יחוד, ירוץ דברו, תולדות שרה
רחובות
תפילה ביחידות עם תפילין או תפילה בציבור בלי תפילין ויניח תפילין אחר כך
לכבוד הרב הגדול, מעוז ומגדול, מזכה הרבים, תהלתו בקהל חסידים, חיבוריו ומעשיו כקטורת סמים, קנאת סופרים מרבים, כש"ת הגאון הגדול רבי חיים שלום הלוי סגל שליט"א, מו"צ בבית הוראה דהגרי"מ שטרן שליט"א, ור"מ בישיבת כנסת מדרכי- סאדיגורה, ומחבר הספרים היקרים בירורי חיים ח' חלקים ועוד. אחדשה"ט. קבלתי הספר הבהיר "גם אני אודך" חלק שלישי מתשובות מע"כ לידיד נפשי וחביבי, ליש ולביא, איש יודע בינה, מיוחסי כהונה, הגאון הנפלא רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א. ותיכף לנטילה ברכה, נתמלא הבית אורה, צולל במים אדירים, ומעלה פנינים יקרים. ולאות ראיה שעברנו על דבריו המאירים הנה לפניך גרגירים זעירים.הנה בספרו (סימן ח) דן לגבי תפילה עם תפילין ביחידות, דעדיפא מתפלה במנין ללא תפילין, ואמרתי ארדוף אצ'יג לפני מע"כ מה שכתבנו בזה בעבר.
נשאלתי לגבי בחור שנסע לנופש בבין הזמנים לאחד מהישובים בצפון, וכשהגיע ליעדו נודע לו ששכח את התפילין בביתו, ובאותו יישוב יש רק מנין אחד בבוקר, ולא היו שם עוד זוג תפילין. ונפשו לשאו'ל הגיעה האם יתפלל בציבור ללא תפילין, ולאחר התפילה ישאל תפילין ויאמר עמהם קריאת שמע, או שמא ימתין לאחר שיסיימו להתפלל (ולא יעבור זמן תפילה), ואז יתפלל תפילה שלימה עם התפילין ביחידות?
♦
תפילין הן צורך התפלה
בגמרא בברכות (יד: טו.) איתא, אמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה. ע"כ. ומבואר שכדי לקבל על עצמו עול מלכות שמים שלמה חייב הוא להניח תפילין ולקרוא ק"ש ולהתפלל עמהם. וכ"כ התוס' (שם יד: ד"ה מנח) דעיקר ק"ש ותפלה שייכי בתפילין, ולכן מותר להניח תפילין בין גאולה לתפילה כיון שהם צורך התפילה. ע"ש. וכ"כ תלמידי רבינו יונה (שם דף ח. מדפי הרי"ף) בשם רבני צרפת, שדייקו כן מדברי הגמ', שהתפילין צורך תפילה הן. ע"ש. וכן מבואר בזוהר הקדוש (פר' תולדות דף קמא ע"א), דמי שאינו מתעטף בציצית ומניח תפילין בכל יום, אין השכינה שורה עמו, והוסרה ממנו יראת קונו, "ואין תפלתו תפילה כראוי". ע"ש. וע"ע להגאון ממונקאטש בספרו אות חיים (סי' כה סק"ח), שהאריך להוכיח שתפילין הן צורך התפילה. ע"ש.וכן כתב מרן בש"ע (סי' כה ס"ד) וז"ל: צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפילה. ע"כ. וכן הוא להלן (בסי' סו ס"ח) בזה"ל: צריך לסמוך גאולה לתפילה, ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל, רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה, מניח אז ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל וכו'. עכ"ל. ומבואר דתפילין צורך תפילה הם, דאל"ה אמאי מותר להפסיק בעבורם בין גאולה לתפילה.
♦
סברת המג"א שתפלה עם תפילין דוחה תפלה בציבור
והנה, המג"א (סי' סו ס"ק יב) כתב על דברי הש"ע הנ"ל, וז"ל: צ"ע מי שאין לו תפילין, אם טוב יותר להתפלל עם הציבור בלא תפילין, או מוטב שיתעכב אחר תפלת הציבור להשאיל תפילין מחבירו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין. וקצת משמע בתוס' דתפלת ציבור עדיף. אך יש להוכיח מדאמרינן (סוף סי' קיא) דסמיכת גאולה לתפילה עדיף מתפילה עם הציבור, ותפילין עדיף מסמיכת גאולה לתפילה כמו שכתוב כאן, א"כ קל וחומר שתפילין עדיפי מתפלת ציבור. וגם יש להוכיח קצת מדפירש רש"י, רב נתיירא שיעבור זמן ק"ש ולא פירש שרב קרא בלא תפילין כדי להתפלל עם הציבור, אלא ע"כ צ"ל דמוטב להתפלל בתפילין מלהתפלל עם הציבור כנ"ל. עכ"ד. הרי שהמג"א כבר דן בנידונינו, והסיק דתפילה ביחיד עם תפילין עדיפא על תפילה בציבור ללא תפילין. והביאו דבריו להלכה פוסקים רבים (ונביאם להלן בס"ד).♦
קושיא על המג"א
אולם האליה רבה (סי' נח סוף סק"ה) כתב לדחות את הקל וחומר הנ"ל, דיש לומר דהפסקה להנחת תפילין לא מיקרי הפסק כולי האי, כיון שהוא צורך תפילה, ודמי קצת לגביל לתורי (בגמ' בברכות מ. ונפסק בש"ע סי' קסז ס"ו), דלא חשיב הפסק כיון שהוא צורך האכילה. ע"ש. וכן הקשה על המג"א הנ"ל הגאון בעל ההפלאה בחידושיו לברכות (דף יד ע"ב, תוד"ה ומנח תפילין). וכן העיר בזה המאמר מרדכי (סי' סו סק"ט) ע"ש. וע"ע בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' שנט) מ"ש בזה. ע"ש.♦
יישוב דברי המג"א
ואשר אני אחזה לי בס"ד ביישוב דברי המג"א, דיש לחלק בין הפסק בין ברכה לאכילה, לבין ענין של סמיכות גאולה לתפלה. והיינו שענין סמיכות גאולה לתפלה הוא לא רק שלא יפסיק בדיבור, אלא אף בשתיקה גרידא אין לו להפסיק, דיש לסמוך תיכף ומיד לגאולה תפלה, ולכן אם מפסיק ביניהם לצורך הנחת תפילין כבר לא מיקרי סמיכות גאולה לתפלה. אבל לענין גביל לתורי בין הברכה לאכילה, אין הדיבור נחשב הפסק, כיון שהוא צורך האכילה, ואף שלכתחלה אין לשהות כלל בין ברכה לאכילה כמבואר בש"ע (סי' רו ס"ג), מכל מקום כל שהדיבור או המעשה הוא לצורך האכילה לא חשיב הפסק, ואין בזה קפידא של שהות בין הברכה לאכילה. משא"כ בסמיכות גאולה לתפלה, אף שההפסק הוא לצורך התפלה, אז י"ל דהפסק אין כאן, אבל כמו כן גם "סמיכות" אין כאן.ומצאתי און לי בחילוק הנ"ל, מדברי הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל בשו"ת קנאת סופרים (סי' נב דף יח סע"ב) שנשאל בזה, והשיב, דע"כ לא אמרינן דבדבר דהוי צורך הענין אינו הפסק, רק בדבר דלא בעינן סמיכות ותיכף ממש, רק דעיקר הקפידא הוי שלא יהיה הפסק בזה, כל דהוי צורך הענין לא נחשב הפסק כגון בכל הברכות שהם קודמין לעשייתן, דבזה עיקר הקפידא שלא יהיה הפסק בין הברכה אל המעשה, בזה כל דהוי צורך המעשה אינו נחשב הפסק. אבל בגאולה לתפלה דבעינן סמיכות ממש, וכמ"ש חז"ל (ברכות מב.) דשלש תכיפות הן, וביניהן תיכף לגאולה תפלה, בזה בעינן שיהיה סמוך ותיכף ממש, וכל דמפסיק ביני וביני אפילו מה שהוא צורך תפלה, כיון דלא הוי תפלה ממש לא נחשב תיכף וסמוך. וכן מדויק בלשון חז"ל שאמרו בפ"ק דברכות (ד:, ט:) כיון דאמר מר בתחלה הוא אומר ה' שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמיא, ולמה לו לומר כתפלה אריכתא דמיא, הול"ל דהוי צורך תפלה ולא הוי הפסק שהרי זה ודאי צורך תפלה שיהיה לשונו מכוון לתפלה, ובע"כ דצורך תפלה לא מהני להיות נקרא סמוך גאולה לתפלה, לכן בעינן לומר דזה כתפלה אריכתא ממש וחד תפלה היא. ועוד ראיה יותר מהא דאיתא בתוס' (סוטה לט. ד"ה כל) שהוכיחו מהגמ' בזבחים (לג.) דכל הסמיכות שהיו בעזרה היו תיכף לסמיכה שחיטה, חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור שאין מצורע יכול להיכנס שם וכו'. ע"ש. וקשה הרי אדרבא כיון דלא היה אפשר במצורע זולת זה, א"כ הוי הולכה זו נמי לצורך השחיטה וא"כ לא הוי הפסק כלל, והוי נמי סמוך לסמיכה שחיטה, אלא בע"כ מוכח מזה דבדבר שהזכירו חז"ל לשון תיכף וסמוך לא מהני אף במה דהוי צורך המעשה וכו'. עכת"ד. וזה כדברינו לעיל בס"ד.
♦
מו"מ בהמשך דברי המג"א
ומ"ש המג"א להביא עוד ראיה שתפילין עדיף, ממעשה דרב בברכות (יד:) שקרא ק"ש בלא תפילין, ופירש"י, שנתיירא שמא יעבור זמן ק"ש, ולא פירש שקרא ק"ש בלא תפילין כדי להתפלל עם הציבור, ומשמע דתפלה עם תפילין עדיפא מתפלה בציבור בלא תפילין. הנה, עיין להגאון המאמר מרדכי (שם סק"ט) שכתב לדחות, דרש"י חד מתרתי נקט, ועוד דכפי הנראה רב לא היה שם עם הציבור, ועוד דאם בשביל תפלה בציבור פשיטא דמכיון דרב היה רבן של כל בני הגולה שהיו ממתינים עליו עד שיהיו לו תפילין, והיו כמה בני אדם הולכים בשליחותו וכו'. ע"ש. וע"ע בספר נהר שלום (שם סק"ג) שכתב לדחות את דברי המג"א באופן אחר. ע"ש.אמנם, לפע"ד אף המג"א לא סמך על ראיה זו לגמרי והרגיש דאפשר לדחותה, וכמדוקדק מלשונו שכתב "וגם יש להוכיח קצת מדפירש רש"י וכו'". אלא עיקר סמיכתו על הראיה הקודמת מדין ק"ו מסמיכות גאולה לתפלה.
♦
האחרונים שהסכימו לדברי המג"א
ואכן, רבים מהאחרונים הביאו דברי המג"א הנ"ל להלכה, ומהם: הרב יד אהרן (סי' סו הגב"י), והגר"ז בש"ע (שם סעיף יא), והחיי אדם (כלל כ סי' ח), והגאון מליסא בס' דרך החיים (דיני תפלה בצבור אות ז), והשלמי ציבור (דף לו ע"ב), והחסד לאלפים (סי' כה אות טו), והסולת בלולה (סי' סו סק"ו), והבאר היטב (שם ס"ק יד), והקיצור ש"ע (סי' י אות כב), והמשנ"ב (סי' סו סק"מ), וכף החיים (סי' כה אות כח), וקצות השלחן (ח"א סי' ח אות ג). וכן העלה בשו"ת תשובות והנהגות ח"א (סי' שיז), וכ"ה בשו"ת ישיב יצחק ח"א (סי' ד) ע"ש. ואף האליה רבה, שכתב להעיר על ראיית המג"א, בסו"ד העלה למעשה כהמג"א, שעדיף להתפלל ביחיד עם תפילין. ע"ש.♦
בדעת הפר"ח והרב המג"ן
אמנם, נראה שאין כן דעת הרב פרי חדש (סי' תצו ס"ק כה) שכתב וז"ל: ואני כשהלכתי למצרים ודעתי לחזור לארץ ישראל, השכמתי ביו"ט שני של גלויות בבוקר והנחתי תפילין בצינעא, וקראתי בהן ק"ש משום מאמר חז"ל (ברכות יד:), כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, ואח"כ הלכתי לבית הכנסת והתפללתי תפלת שמונה עשרה של חול, שכיון שהתפלה בלחש הרי זה כמו בצינעא ושפיר דמי וכו'. ע"כ. ולכאורה מוכח דס"ל דתפלה בציבור ללא תפילין עדיפא מתפלה ביחיד עם תפילין, דאל"ה הו"ל להתפלל בביתו ביחידות עם תפילין ולאחר מכן יבוא לביהכנ"ס ויראה עצמו כאילו שהוא מתפלל עם הציבור ויענה עמהם קדיש וקדושה. וכן הבין מדברי הפר"ח מרן, רבינו הגדול הגר"ע יוסף זצ"ל, בתשובה שהובאה בילקוט יוסף ח"א (עמ' קמד).ושוב הביא להוכיח כן גם ממ"ש בשו"ת הלכות קטנות ח"ב (סי' קלט) בשם הרב המג"ן, שהיה נוהג נוהג להניח תפילין בתשעה באב בשחרית, וקורא עמהם ק"ש, ואח"כ הולך לביהכנ"ס להתפלל בציבור, מפני שהציבור לא היו נוהגים להניח תפילין בתשעה באב שחרית. ומשמע דתפלה בציבור ללא תפילין עדיפא מתפלה ביחיד עם תפילין. ע"ש.
אולם עדיין יש מקום לדחות את הראיות הנ"ל. הנה, מה שנהג הפר"ח להניח תפילין בביתו ולקרוא ק"ש ואז בא להתפלל עם הציבור ללא תפילין, אפשר דנהג כן משום שהיה גדול ומפורסם בציבור, ואם היו הציבור רואים שאינו בא להתפלל עם הציבור, לא היו כולם יודעים הטעם והסיבה, והיו באים לידי זלזול בתפלה בציבור. וכן ראיתי שכתב בשו"ת הרי יהודה ח"א (חאו"ח סי' ד אות ט) והביא סימוכין לזה מתשובת הרא"ש (כלל ד סי' יא) גבי תלמיד חכם השוקד על תלמודו, אף שיש לומר שפטור מלבוא להתפלל עם הציבור, לא יעשה כן כיון שילמדו אחרים קל וחומר ממנו ולא יחושו על התפלה כלל, ונמצא בתי כנסיות בטלות, כי הם לא ידינוהו לכף זכות לומר שהוא עוסק בלימודו. ע"ש.
ברם נראה שמרן זיע"א הרגיש בזה, ולכן כתב שיכול היה הפר"ח לבוא לביהכנ"ס ולהראות עצמו כאילו מתפלל עם הציבור, ואז ליכא להאי חששא הנ"ל, וממילא איכא שפיר ראיה שדעתו להעדיף תפלה בציבור. מיהו עדיין יש לומר דהוי טירחא גדולה לעשות כן, וגם הפר"ח חס על זמנו, או שלא היה מסוגל בנפשו לעשות עצמו כאילו מתפלל. ואכתי צ"ע.
ולגבי הראיה מהרב המג"ן שנהג להניח תפילין בביתו בתשעה באב בצינעא ולומר ק"ש ואח"כ לבוא להתפלל עם הציבור בלי תפילין. כבר כתב להעיר בזה הגר"ד יוסף נר"ו בהלכה ברורה ח"ב (עמ' כד), דשאני תשעה באב, שיש אומרים שהוא פטור לגמרי ממצות תפילין, ויש מקומות שנהגו להניח תפילין במנחה, וכן דעת מרן הש"ע. ומשום הכי אף אם הוא מקפיד להניח תפילין בבוקר, אין קפידא כ"כ שיהיו עליו התפילין בשעת התפלה. משא"כ בשאר ימות השנה, שיש לומר שאף הפוסקים הנ"ל יודו שתפלה עם התפילין עדיפא מתפלה בציבור. ודו"ק. ואף לענין תשעה באב, דעת הגאון רבי חיים פלאג'י ברוח חיים (סי' תקנה), ובמועד לכל חי (סי' י אות ס) שיתפלל בביתו ביחידות עם התפילין. וכ"כ הגאון בעל ברכות המים (סי' תקנז), ושכן נהג בעצמו. וכ"כ בסידור בית עובד, ושכן מנהג ארץ ישראל. ע"ש. וכתב בספר ברית כהונה (מערכת תשעה באב אות יב) שכו נהגו רבים ושלמים בג'רבא. ע"ש.
♦
הכרעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל
ולענין הלכה הכריע מרן הגרע"י זצ"ל בתשובה שהובאה בילקוט יוסף הנ"ל, דמכיון שלא יצא הדבר מידי מחלוקת, אם הוא מכוין כראוי בתפלתו, עדיף שיתפלל ביחיד עם התפילין, כדעת המג"א ורוב הפוסקים. ועיקר סברתו הוא משום שתפלה בציבור מעלתה גדולה מחמת שאפילו אינם מכוונים כ"כ תפלתם מתקבלת (עיין תענית ח.), ולכן אם בלאו הכי הוא מכוין כראוי בתפלתו, עדיף שיתפלל עם התפילין אפילו ביחיד. אמנם, אם יודע בנפשו שאינו מכוין יפה בתפלתו עדיף שיתפלל עם הציבור. ע"ש. ודפח"ח.♦
תפלה בנץ בציבור ללא תפילין
ושו"ר שכן העלה בשו"ת הרי יהודה ח"א (חאו"ח סי' ד), אלא שהוסיף (שם באות יב) שאם הוא נמצא בלא תפילין בציבור שמתפללים בהנץ החמה, אף שתפלה עם תפילין עדיפא היכא שיכול לכוין כראוי, מ"מ מעלת תפלה בציבור ומעלת הנה"ח עדיפא טפי, וטובים השנים מן האחד. דהא תפלה בהנץ החמה היא זמן התפלה לכתחלה ומצוה היא, דאמרינן בגמ' ברכות (ט:) ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה וכו'. ומעלה זו של זמן הנץ היא מעלה בגוף התפלה, שהוא הזמן הראוי לתפלה לכתחלה. ולכן נראה שמעלה זו ומעלת הציבור באין כאחד, ודוחין הם את מעלת התפלה עם התפילין. ונ"ל שאף אם ימצא אח"כ מנין לאחר הנץ תוך זמן תפלה, אפ"ה תפלה בנץ עדיף וכו'. ועכ"פ פשוט מיהא חדא שאם אין מנין אח"כ, עדיף שיתפלל בנץ בלא תפילין מאשר אח"כ ביחיד עם תפילין. עכת"ד.ואי אתיהיב רשותא לכמוני לדבר, אנא אמינא דלפע"ד אחר המחילה הרבה, אין הדברים מוכרחים. וחילי מסתימת הפוסקים דלא חילקו בזה כלל וכלל, ומסתמא המג"א וכל הני רבוותא דעימיה דנקטו דמעלת תפלה עם התפילין עדיפא מתפלה בציבור ללא תפילין, מיירי אף היכא דהציבור מתפללין כותיקין. ובפרט שרוב הציבור בזמן הפוסקים הנ"ל היו מתפללין כותיקין, ובכל זאת הם סתמו וכתבו שתפלה עם תפילין עדיפא, ע"כ שדבריהם אמורים אף בתפלה בנץ. ואם איתא חילוק בזה, כל כהאי הו"ל לפרושי ולא למיסתם סתומי. לכן נלע"ד דלא מיבעיא דאם יש לו מנין לאחר הנץ עם תפילין שיש לו להעדיף להתפלל שם, אלא אף ביחידות לאחר הנץ עם תפילין עדיף מאשר תפלה בנץ בציבור ללא תפילין, וכסתימת כל האחרונים הנ"ל. וודאי שכל זה דוקא במי שיכול לכוין בתפלתו כראוי וכמשנ"ת.
♦
אם יכול להשיג תפילין דר"ת
וטרם אכלה לדבר, יש להוסיף ולומר שאם בידו להשיג תפילין דר"ת (ויניחם ללא ברכה) ולהתפלל עם הציבור, ולאחר מכן ישאל ממישהו תפילין דרש"י ויניחם בברכה ויאמר עמהם ק"ש, ודאי שיש לו לנהוג כן. וכמ"ש מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' לד סק"ו) בשם הגאון רבי דוד פארדו בשו"ת מכתם לדוד (חאו"ח סי' ד) ע"ש. ואף מי שאינו נוהג להניח תפילין דר"ת, כגון בחור וכדומה, יש לו לנהוג כן בכה"ג, כמובא בספר הלכה ברורה ח"ב (עמ' כה, שעה"צ אות סט) בעובדא דידיה, שכן הורו לו למעשה אביו מרן רבינו הגדול זיע"א, והגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל. ואף בבחור רווק שאינו מניח תפילין דר"ת הורה לעשות כן. ע"ש.♦
מסקנא דדינא
א. מי שאין לו תפילין, ואם ימתין עד שישיג תפילין יפסיד על ידי זה תפלה בציבור, אם יודע בנפשו שיכול לכוין בתפלה כראוי, ימתין ויתפלל ביחידות עם תפילין. ואם יודע בעצמו שאינו יכול לכוין כראוי, יתפלל כעת עם הציבור, ולאחר מכן יניח תפילין ויאמר עמהם קריאת שמע.ב. אם התפלה בציבור היא בשעת הנץ החמה ואין לו תפילין, יש אומרים דבכהאי גוונא נראה שעדיף להתפלל עם הציבור בנץ אף ללא תפילין, שמרוויח בזה שתי מעלות, תפלה בציבור ותפלה עם הנץ החמה. ולאחר מכן יניח תפילין ויקרא עמהם ק"ש. אמנם לפע"ד אף בכה"ג יש להעדיף תפלה עם תפילין ביחיד, וכן משמע מסתימת כל הפוסקים.
ג. אם יכול לשאול ממישהו תפילין דרבינו תם ולהתפלל עם הציבור, עדיף מאשר להמתין לתפילין דרש"י ולהתפלל ביחידות. ויעשה כן אף מי שהוא בחור שאינו נוהג להניח בדרך כלל תפילין דר"ת. ויניחם ללא ברכה, ולאחר התפלה ישאל תפילין דרש"י ויניחם בברכה ויאמר עמהם ק"ש.
הנלע"ד כתבתי והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק. אכי"ר.
♦ ♦ ♦