הבה"ח יצחק פרץ
עורך ומו"ל גליון בארות יצחק
מכסיקו

בעניין לימוד תורה בחזרת הש"ץ[2]

שאלה

הנה בימינו רוב האנשים אינם מכוונים כראוי בחזרת הש"ץ, ובעוה"ר יש כמה שאפי' מפטפטים או שחים שיחה באמצע החזרה. א"כ השאלה היא אם מותר לאדם שבד"כ לא מכוון, ללמוד תורה בחזרת הש"ץ.
♦

תשובה

הנה כמו שהזכרנו בשאלה רוב האנשים לא מכוונים כלל בחזרת הש"ץ וחולמים חלומות, אם לא שמדברים ומפטפטים בדברי הבל ושטות, וא"כ נראה דעדיף טפי דילמדו תורה מאשר יעשו דברים אחרים. וכעת באנו בקצת נימוקים על הפסק להתירא.
כתב הרא"ש באורחות חיים (יום ראשון הל' יד) וז"ל: "שלא יספר משיתחיל ברוך שאמר עד שיסיים תפלות לחש, ולא בעוד ששליח צבור חוזר ומתפלל התפילה, אא"כ בדברי תורה, או בדבר מצוה או לתת שלום ולהחזיר שלום". עכ"ל.
ועי' לגר"מ שטרנבוך בביאורו שם דכתב דמיירי כשהאדם מסתפק בשאלה בד"ת אם אסור וכדו' ונוגע לעכשיו.
וע"ע בביאורו של הגרב"י זילבר זצוק"ל בספרו תורת היראה שם וכתב בהתחלה דנראה דאם יש י' זולתו יכול ללמוד, אולם אח"כ כתב להחמיר. וצ"ע, דלא מובן מה דעתו לדינא.
והגרע"י זצ"ל רוח אחרת עמו, דפירש (בילקו"י תפילה) דמדובר כשיכול לכוין כשלומד, ושם כן מתירים לו ללמוד. ומוסיף דבזמננו לא שייך כן, ובגלל זה לכולם יש להחמיר.
וכן ראיתי מה שכתב הגרח"ק זצוק"ל בביאורו השם אורחותיו. וכן ראיתי מה שכתב הגר"מ קליין זצוק"ל בביאורו לאורחות חיים. והאמת דלא זכיתי להבין שום פירוש בענין ושום פירוש לא התיישב בלבי.
ועי' בס' מנהגי המהרי"ל (הל' תפלה עמ' 51) וז"ל: "היה רגיל לשאת עמו ספר ארבעה טורים לב"ה והיה לומד בו כל זמן שמאריך ש"צ בניגונין או בשעת קדושה וקדיש". עכ"ל. ועי' במהדו"ח שי"ל ע"י מכון ירושלים שהביאו הוספה מכת"י שגם היה לומד בחזרת הש"ץ.
ועי' בס' יש נוחלין לאביו של השל"ה הקדוש (בפרק ראשון אות ט) שכתב וז"ל: "ברית כרותה, שכל הלומד בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח (ירושלמי ברכות ה, א). על כן יהיה לכם תמיד ספר מוכן בבית הכנסת, כגון טורים או משניות, וכשינגן המנגן קדיש או קדושה או אנא או הודו או שאר דברים שרגילים החזנים להאריך וביוצרות ובניגונים, אז תלמדו באותה שעה מתוך הספר. לא להוציא הדברים מן הפה, כי זה היה איסור משום הפסק, רק לראות בתוך הספר ולעיין בו עיון בעלמא ולחשוב מחשבות בענין ההוא, ולא להוציא מן הפה באותו זמן שום דיבור. ואז יהיה לכם תורה ותפלה במקום אחד, וטוב לכם. רק תראו כי אין נגרע מעבודתכם (רוצה לומר, תפילתכם) דבר, כאמרם ז"ל (שבת י, א): זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד". עכ"ל.
ועי' בהגהות של בן המחבר (אות יד) שם דכתב לחלוק על אביו וכתב דאיסור גמור וחמור ללמוד תורה בין בשעת החזרה בין בשעת קדיש וקדושה. ע"ש.
וראיתי כעת בהשגות הסמ"ע לס' יש נוחלין (עמ' שכא) שכתב הסמ"ע וז"ל: ואשר כתב מכ"ת על דברי אביו שאין ללמוד בשעה שמנגן המנגן קדיש וקדושה בשעת חיתוך התיבות והאותיות וכו', לא משמע לי כן מדברי המהרי"ל שכתב בהל' תפלה ז"ל: היה רגיל לשאת עמו ספר טורים לב"ה והיה לומד בו כל זמן שמאריך ש"ץ בניגונים ובשעת קדושה וקדיש עכ"ל. ומדסתם משמע דאפי' בשעת חיתוך תיבות ואותיות היה לומד, דומיא מ"ש כל זמן שהיה החזן מאריך בניגונים, דמשמע שהוא היה אומר תפלתו והקרובות עם וכשסיים תפילתו אף שהחזן היה מאריך, היה לומד, וזהו שדקדק וסיים וכתב שהיה אומר הקרובות עם הציבור, ובוודאי בקדושה וקדיש אסור לאומרו בפני עצמו ולא יאזין לש"ץ כלל, אבל כשאומר הש"ץ קדיש אזי בהתחלת כל תיבה ותיבה יכוין לאותה תיבה. וכשרואה שהש"ץ מאריך בניגון באותה תיבה יכול ללמוד בזמן אריכתו אף בשעת חתוך התיבה עצמו ובזה יוצא ידי הרא"ש והב"י, כי הן לא כתבו אלא כשאין הש"ץ מאריך בהן, אבל כשמאריך יוצא השומע במה שמכוין לכל תיבה ותיבה בהתחלתה, וכן היה ודאי מנהג מהרי"ל כנ"ל ומור"ם שהביאו, ואני בעניי נוהג כן אחריהן. ואי לא מיסתפינא הייתי אומר אף שאינו מכוין בהתחלת כל תיבה ותיבה דאומר הש"ץ אלא בתחילת הקדיש או נעריצך מכיון לענין כל הקדיש או הנעריצך נמי יוצא. וראיה לדבר ממ"ש במס' סוכה והביא הטור בסי' קכד בב"ה של אלכנסדרי' הין מניפין בסודרין להודיע שסיים הש"ץ הברכה ויענו אמן, עכ"ל. הרי לפנינו דבכיון לאותו ענין יוצא כאלו שמע כולו, אף דבואי היו יכולין לכוין לכל תיבה ותיבה דש"ץ, מ"מ כיון שכיוונו דעתן לכל ברכה וברכה היו עונין בסוף אמן ולא היה נחשב להן אמן יתומה. ואף שי"ל דשאני התם שהיה הב"ה כ"כ גדולה ולא היה להן אפשר לשמוע לקול הש"ץ, ולהן דוקא הקילו לעשות להן תקנה להיות יוצא ידי אמירת אמן, ה"נ אני אומר למי שתורתו אומנותו שמן הדין פטור מן התפילה, אף שאנן אינן בדין תורתן אומנותן כדאיתא בפ"ק דשבת והביאו הטור בסי' ק"ו, מ"מ בכה"ג דכתיבנא וכדי לצאת ידי שניהן מותר לעשות ע"ד שכתבתי. עכ"ל.
וכעת ראיתי דברים נפלאים ונחמדים מפז שכתב הג"ר יואל שילה שליט"א בירחון האוצר (מס' נא עמ' תפ"ו והלאה). והביא סברות חזקות ומסתברות.
ונראה דבין כך בזמננו אף אחד לא מכוון, ואפי' בתפילת העמידה קשה לומר שמכוונים, ואם לא מכוון חולם חלומות מעניני העולם, א"כ כדאי יותר שילמד תורה בהרהור או בהסתכלות בספר, ובודאי דעדיף טפי מלחשוב מחשבות.
ועוד טענה נראה לי להוסיף להקל, אם גומר את העמידה שלו כשהש"ץ התחיל כבר את החזרה, עי' בס' תפארת שמואל (עמ' כב) דכתב דאין צריך לשמוע את החזרה, וכן כתב הגרח"ק זצוק"ל והוב"ד בס' במחיצת חכמי ישראל ראש השנה (עמ' עז) שלא חייב לשמוע את כל חזרת הש"ץ. וע"ע בס' הנ"ל מה שכתב בענין זה.
וראיתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' קב בשאלה שמינית) שנשאל במי שבקי בתפילה והתפלל בלחש עם הציבור מהו שיעסוק בתורה בשעה ששליח צבור יורד להוציא את שאינו בקי ובלבד שיענה אמן ואף על פי שלפעמים לא ידע על איזו ברכה הוא עונה הנפת סודרים של אלכסנדריא תוכיח.
וכתב תשובה וז"ל: "רוב העולם אינם נזהרים וקורין בסדר קרבנות וכיוצא בשעה שש"צ יורד אף על גב דלא יאות עבדין ובכל כי האי גוונא איכא משום הנח להם לישראל, וכיון שגלו דעתייהו שאינן מכוונים לצאת אף על פי שיענו לפעמים ואינם יודעים על איזו ברכה אין כאן אמן יתומה כמפורש בירושלמי הביאו הרב בפרק שלשה שאכלו ולא עוד אלא שהם פטורים מן הדין מעניית אמן שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, ואם ענו מצוה קעבדי ובכלל מצוה ועושה נינהו דהא מצווים הם בכך אלא שדבר אחד גורם להם ליפטר לפי שעה והמה מכל מקום חוטפים את המצוה ובידם שתים, כאבוה של רבי יוסי בן החוטף אפרתי שנזכר במשנה דכלאים סו"פ ג הנקרא כן על שם שהיה חוטף מצות מן השוק ומזכירין אותו לשבח, אבל באלכסנדריא של מצרים יודעים היו על ידי הנפת סודרין אם היא ברכה ראשונה שניה או שלישית ואנו מחזיקין עצמנו בקיאים להתחייב בתפלה שלא יהא שליח צבור מוציא אותנו, וראוי שנספק בעצמינו כבלתי בקיאים שאם לא כיוננו כל הצורך נכוון לצאת בשעה שש"צ יורד, ועם זה אנו נכנסים לספק אמן יתומה, ומה טוב שלא יעסוק בדברים אחרים ולכוין ולענות אמן". עכ"ל.
וע"ע בעולת תמיד (ס"ק ה') ובשיירי כנה"ג (הנהגות ב"י סק"ד), שהביאו את דברי הרמ"ע מפאנו להקל. אף דבא"ר (ס"ק י"ב) העיד דנראה מדבריו דלא ניח"ל להתיר, במקור חיים להחוות יאיר (או"ד) משמע, שסובר בדעת הגאונים דשרי להפסיק בדיבור לצורך מצוה, וע"ע במאמ"ר (ס"ק ו) ובמגן גיבורים (אלף המגן סק"ט) שהסכימו להרמ"ע מפאנו הנ"ל. ע"ש.
ראיתי במשנ"ב (סי' קכד ס"ק ט"ז) שכתב וז"ל: "ע"כ יש להזהר מלומר תחנונים או ללמוד בעת חזרת הש"ץ ואפילו אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי שלא תהיה אמן יתומה". ע"כ. וע"ש בדרשו שהביאו בשם הספר ווי העמודים שג"כ אסר. עוד הביאו שם בשם האגרות משה שאפי' אם החזן שתק קצת באמצע החזרה ג"כ אסור ללמוד בזמן ההוא. וי"ל דהאגרות משה לא ראה את המהרי"ל הנ"ל.
ועוד פסק לאסור בס' אישי ישראל (עמ' רנה-רנו הע' נט סי' סא). וכ"כ בפסקי תשובות (ח"א עמ' תתקיג-תתקיד), והביא את דברי הרמ"ע מפאנו להקל. וע"ע למו"ז עט"ר, הגאון הגדול רבי מיכאל פרץ שליט"א, בספרו עושה שלום (ח"א שנה ראשונה עמ' רפט). וע"ע להגר"ד הרפנס שליט"א בספרו ויברך דוד (הל' תפלה ח"א סי' י) שכתב להחמיר בזה ע"ש. ועוד ראיתי בס' דעת נוטה (ח"א עמ' שנז תש' רפט רצ רצא). ע"ש מה שכתב בזה.
ועי' בשו"ת יחוה דעת להגרע"י זצ"ל (ח"ג סו"ס טז) שציין לשו"ת התעוררות תשובה ובשו"ת פעולת צדיק ובשו"ת עמק יהושע ובשו"ת יחוה דעת ובשו"ת איש מצליח ועוד קצת. ע"ש.
והילקוט יוסף שם, כתב להחמיר והביא מקורות מהאחרונים, המ"א בשם הווי העמודים, שלמי צבור, מרן החיד"א, הא"ר, סידור בית עובד, מהגר"ח פלאג'י, פקודת אלעזר אבן טובו, בן איש חי, ערוך השלחן, כף החיים סופר, משנ"ב, שו"ת איש מצליח, שו"ת ציץ אליעזר, שו"ת אז נדברו, שו'"ת שמע שלמה, שו"ת אגרות משה, שו"ת רבבות אפרים, וכן הביאו את מכתבו של הגרע"י בענין. ע"ש.
וכעת ראיתי להגר"ד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה (ח"ו עמ' רסט) שכתב וז"ל: "ויש להחמיר שלא יעסוק בתורה וכן שלא יקרא תהלים או יאמר תחנונים בשעת החזרה, ואפי' אם נזהר לענות אמן אחר ברכות הש"ץ. ואפי' לעי' בס' בלא שיוציא בשפתותיו, יש להחמיר שלא לעשות כן בשעת תפלת החזרה". עכ"ל.
ובהע' נה כתב וז"ל: עי' בעולת תמיד ובשיירי כנסת הגדולה ובמגן אברהם בשם הרמ"ע מפאנו שכתב שאם מכוונים לענות אמן אין למחות בידם ומכל מקום נראה מדבריו דלא ניחא ליה בהכי וכמו שהעיר הא"ר וע"ש. ועי' בס' מקור חיים לבעל החוות יאיר שנראה שסובר בדעת הגאונים שהביא שם דשרי להפסיק בדיבור לצורך מצוה. וע"ע שהביא להלכה את דברי הרמ"ע מפאנו.
והמ"א הביא בשם ס' ווי העמודים שבסוף השל"ה שקרא תגר על הלומדים בזמן חזרת הש"ץ ושכן משמע מהשו"ע וכן כתבו להחמיר בא"ר ובסולת בלולה ושכן כתב בס' ראשית חכמה ובשלמי צבור והפרי' מגדים ומרן החיד"א בקשר גודל ובשו"ע הרב והבית עובד והחסד לאלפים והשערי תשובה ומהר"ח פלאג'י בכף החיים שלו וברוח חיים והמשנ"ב והכף החיים סופר ועי' בערוך השלחן שהתיר למורה הוראה לפסוק הלכה נחוצה באמצע החזרה ועי' בשו"ת בית יעקב ובשו"ת מהר"מ בריסק ובשו"ת פסקי תשובה ובתורת חיים סופר ובשו"ת זכר יהוסף ובשו"ת יחוה דעת. עכ"ל.
♦

היוצא לדינא לענ"ד

אחד שלא מכוון בד"כ בחזרת הש"ץ וגם עכשיו הוא חושב שלא יוכל לכוין נראה דיכול ללמוד תורה בזמן החזרה.
♦ ♦ ♦