אם יבוא משיח באמצע חנוכה כיצד ינהגו [תגובה] - הרב יוסף אביטבול

בס"ד
לכבוד הגאון האדיר והמפורסם, רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, מח"ס הנפלאים והיקרים פרדס יוסף החדש על המועדים ד"ח, וגם אני אודך מאות חלקים.
שלו' רב
במה ששאלתם בירחון האוצר גיליון ל"ו בזה"ל: מה הדין אם יבוא משיח באמצע ימי החנוכה כיצד ינהגו, האם יעברו באמצע ימי החנוכה להדליק בסדר של פוחת והולך כדברי בית שמאי? והאם יתחילו משמונה? ע"כ לשון השאלה.
לכאו' לא ינהגו וידליקו מצד פוחת והילך כב"ש, דסו"ס לא התחילו משמונה נרות, וא"כ לכאורה שוב בטל הענין של פוחת והילך לכאורה. וכן י"ל דלכאורה לא יתחילו משמונה, כי כל מה דמתחילים משמונה הוא ביום הראשון אבל אחר דתו לא התחילו משמונה שוב לא יתחילו.
וכן יש לדון דגם אם יפסקו הלכה כב"ש, כ"ז שידעו את הדין כבר לפני חנוכה, ולא באמצע, ובשו"ת משנת יוסף (ח"ו סימן קכ"ו) כתב שבימינו בודאי אין לעשות כשיטת ב"ש, שהרי קבלו על עצמם כל ישראל כב"ה, ואם משהו ישנה יעבור אל לא תטוש תורת אמך עי"ש. וא"כ י"ל שכיון שהדליקו כבר כשיטת ב"ה מתחילת ימי החנוכה א"כ שוב אי אפשר לשנות.
ואולי יש להוכיח האי דינא הכא מהא דינא שדנו לענין גר שנתגייר באמצע ימי החנוכה האם יהיה מוסיף והולך. בהגהות חכמת שלמה (סי' תער"ז ס"ב) כתב לחקור בגר, דלטעמא דב"ש דהוי כנגד הימים הנכנסים גם הגר חייב להדליק ככל אדם, אבל לב"ה דהוי כגדר היוצאין וביוצאין לא שייך חיובא, ולכן יהיה מדליק כלל, או דלמא כל שלא אפשר כנגד היוצאין מודו ב"ה שמדליק כנגד הנכנסין. ולכן לפי ב"ש יצא שכ"ז שהתחיל בהתחלה, אבל אם התחיל באמצע אז שוב לא שייך שיהדר, אבל לב"ה כן שייכת מעלת ההידור, אף שהוא לא הוי בר חיובא, ועי"ש נפק"מ בגר שנתגייר ובקטן נשתגדל עי"ש. וא"כ לפי דבריו יצא דאם שימשיכו כמו ב"ה, או דאחר דההלכה כב"ש יפסיקו לנהוג כב"ה, אך גם לנהוג כשיטת ב"ש, א"א, ולכן ידליקו רק נר אחד, ויתבטל דינא דמהדרין (ותלי במח' הראשונים) [עוד בדין גר שנתגייר ועי' בפרדס יוסף החדש חנוכה אות שפ"ד שפה ויש עוד לדון]. ויש עוד לדון בכ"ז ואני לענ"ד כתבתי מה שנראה לענ"ד.
ועתה נבוא לדון האם באמת לעתיד לבוא יהיה הלכה כב"ש. ברמב"ן (שמות כ' ח') מבואר ג"כ שלעתיד לבוא יהיה הלכה כב"ש, עי"ש מה שפירש את הגמ' בביצה דף טז ע"א עי"ש. וכן הביא בס' פרי צדיק (חנוכה אות ח') שלעתיד לבוא תהא הלכה כבית שמאי.
וכן מבואר ביערות דבש (ח"ב דרוש ח') כותב וז"ל: וזו היא כוונת חכמי משנה ז"ל אבות פ"ה מי"ז מחלוקת שמאי והלל סופה להתקיים בי אף על פי שהיום הלבה בבית הלל שדבר זה טהור יהיה זמן שיהיה טמא בדעת בית שמאי בי אין לך דבר שאין לו זמן ומקום ובן להיפך ולבן זו היא מחלוקת לשם שמים בי דברי שניהם סופם להתקיים ושניהם אמת ולעתיד יטהרו הטמאים על דרך איזו מחלוקת שסופה להתקיים זו מחלוקת הלל ושמאי דבזוהר איתא לעתיד יפסוק הלבה בבית שמאי דאלו ואלו דברי אלוקים חיים ע"כ.
וכן מבואר בדברי החיד"א בספרו פתח עינים (אבות פ"ה משנה י"ז), וז"ל: שמעתי במ"ש המקובלים דלעתיד לבוא יהיה הלכה כבית שמאי וזהו בעצם מ"ש סופה להתקיים, דבסוף תתקיים סברת בית שמאי דאלו ואלו דברי אלהים חיים כמו שכתבו רבני צרפת הביאם הריטב"א בחידושיו פרק קמא דעירובין, ע"כ, וז"ל הריטב"א (עירובין יג:) אלו ואלו דברי אלהים חיים שאלו רבני צרפת ז"ל היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלהים חיים וזה אוסר וזה מתיר ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר ושאל להקב"ה על זה ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם ונכון הוא לפי הדרש ובדרך האמת יש טעם וסוד בדבר ע"כ.
רבי רחמים בוכריץ, בספרו בגדי שש (עמ"ס אבות פ"ה מי"ז), מביא כן בשם חז"ל, וכן ראה בס' שיח יצחק (עמ' עא) "על דרך שראיתי שאמרו חז"ל שלעתיד לבוא יהיה הלכה כב"ש וכעת נשכח ממני המקום".
וכן מבואר בספרו של הגר"ח מוואלזי'ן (עמ"ס אבות פ"ד בהגה"ה), שכותב בסתמא בתו"ד: "כי לעתיד יהיה הלכה כבית שמאי", ובן הגר"א רבי אברהם הביא בשם אביו הגר"א, בסידור הגר"א (ביאור אבני אליהו ברכת יוצר אור סוד"ה ובורא הכל) וז"ל: ושמעתי ממורי אבא הגאון זצלל"ה שלעתיד לבוא יהיה הלכה כבית שמאי שהן מגבורות כי בגבורות ישע ימינו ע"כ. וכן מבואר בספר הדורות (כרך ב' בערך שמאי אות ב' דף קעה ע"ב) שכתב וז"ל: לעתיד לבוא יהיה הלכה כבית שמאי וכרבי שמעון בר יוחאי עכ"ל.
וכן מבואר בדברי המלבי"ם בספר התורה והמצוה (פרשת חקת) וכבר כתב האריז"ל שמה שאין הלכה בבית שמאי וברשב"י הוא מפני גודל מעלתם שלא עסקו בתורת העולם הזה כלל רק בתורת עולם האצילות כי התורה מתפשטת בבל עולם ועולם והם נפרדו מן העולם הזה ועסקו בתורת השכליים הנפרדים והתורה בפי סודותיה בעולמות העליונים הלכותיה משונים מכפי ענינה בעולם הגופים ואמרו שבשמים פוסקים בב"ש וברשב"י ושכן יפסקו ההלכה לעתיד לבוא כי יתפשטו הנפשות מן הגופים שאז תהיה ההלכה למטה במו שהוא בעולם העליון ועל זה אמרו כי תורה חדשה מאתי תצא שתהא התורה למטה במו שהיא אתי למעלה עכ"ד.
וכן מבואר בדברי ר' אלחנן וסרמן הי"ד, בקוב"ש בקונ' דברי סופרים (כלל ה' אות ט"ז) וז"ל: ונמצא כתוב בספרים שלעתיד לבוא יהיה הלכה בבית שמאי ונראה הטעם לזה דהא בית שמאי מחדדי טפי והאמת כדבריהם אלא דבזמן הזה אין אנו יכולים לירד לסוף דעתם במו שאמרו גלוי וידוע שאין בדורו של רבי מאיר כמותו אלא שלא יכלו לעמוד על סוף דעתו, ומשום הכי אין הלכה כבית שמאי דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות אבל לעתיד לבוא שיקוים הכתוב ומלאה הארץ דעה, יתברר שהאמת כבית שמאי ועל כן יהיה הלכה כמותם ומכל מקום עתה אף שידוע לנו שהאמת כדבריהם אין הלכה כמותם כיון שלפי דעתו והשגתינו שיש לנו עתה נראה יותר כדברי בית הלל ע"כ.
וכן מובא בשם בעל השו"ת יד אליהו, וכפי שהובא בסוף ספר זכרון שמואל (וילנא תרמ"ה), שלעתיד לבוא יהיה הלכה כב"ש, עי"ש באריכות מה שמבאר בזה.
וכן מבואר בס' אגרא דכלה (פרשת רקח ד"ה בקר.א) וז"ל: ידוע לנו מכתבי קודש להאריז"ל והוא נרמז בזהר דבאמת לעתיד לבא יהיו הלויים במדריגה על הכהנים כמעלת הזהב על הכסף ועל כן לעתיד יהיה הלכה בבית שמאי כנודע ע"כ. וכן מבואר גם בספרו בני יששכר (מאמרי חודש סיון מאמר ו' אות א') וז"ל: ועיין בספר קול ברמה בפירושו על האידרא דלעתיד לבוא גם נפסוק הלכה כבית שמאי והוא על דרך מעלת הזהב על הכסף ע"כ.
ובס' אמרי אמת (ליקוטים) כתב כ"ק האדמו"ר מגור, הנה איתא במס' שבת (דף יח ע"א) "מאן תנא שביתת כלים דאורייתא בית שמאי היא", וביאר ע"פ דברי האריז"ל שלעתיד לבוא תהיה ההלכה כבית שמאי היינו שלעתיד תהיה תקומה אפילו לדומם ע"כ. וע"ע במשך חכמה (וישלח לב טו) ומבואר מדבריו שהלכה כב"ש, עי"ש. וע"ע בס' ענף עץ אבות (עמ' שסו מה שכתב בזה לבאר את דברי המשנה באבות שלעתיד לבוא הלכה כב"ש.
אולם, הרמח"ל בספר מסילת ישרים (סוף פרק כ') כותב וז"ל: וזה שענין מחלוקת בית שמאי ובית הלל היה ענין כבד לישראל מפני המחלוקת הגדולה שרבתה ביניהם וסוף סוף נגמר שהלכה כבית הלל לעולם הנה קיומה של תורה שגמר דין זה ישאר בכל תוקף לעד ולעולמי עולמים ולא יחלש בשום פנים שלא תעשה תורה חס ושלום כשני תורות ע"כ, ומבואר דהלכה תהיה כבית הלל לעולם.
וע"ע בקובץ אור ישראל (מס' סג עמ' רז) במאמרו של הרב ישראל דנדרוביץ שליט"א, מח"ס הנחמדים מזהב, מה שהוכיח באריכות ע"פ כמה ראיות ומהגמ' בביצה דאין הלכה כב"ש לעתיד עי"ש. עי"ש באריכות שדן בכל פרטי הלכה זו. וע"ע בגם אני אודך תשובות הגר"ח פדלון סימן כ"א שדן בשאלה זו למעכ"ת.
ואני לענ"ד כתבתי בזה.
יוסף אביטבול
♦

ואצרף בזה מש"כ הגאון רבי נסים יחיאל בן שמעון בענין זה

לכבוד הגאון הגדול המפורסם רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א
לשאלתו מה יהיה הדין אם יבוא המשיח באמצע ימי חנוכה, כיצד ינהגו האם יעברו באמצע ימי חנוכה להדליק בסדר של פוחת והולך, כדברי בית שמאי. או שמא יתחילו משמונה נרות ביום הראשון.
הנה נאמרו כמה טעמים מדוע לעתיד לבא, תהיה הלכה כבית שמאי.
א. בעולם הזה אנו צריכים למידת החסד לכן ההלכה כבית הלל שהם ענווים ונוחים, וסברתם מתאימה להנהגה בעולם הזה, אבל בעולם הבא אין אנו צריכים לזה כי שם נוהגין במידת הדין, כיון שהיצר הרע יתבטל (כן ידוע בשם האריז"ל הו"ד בספר עמודי' שבעה דרוש כא -מקדש מלך בראשית י"ז ב').
ב. עוד טעם מצינו בתוס' חדשים ריש מסכת אבות בשם הגה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל וז"ל: "שמעתי בשם הג' אב"ד מניקלשפורג על המשנה ב"ש במקום ב"ה אינה משנה, כי מדרגת ב"ש היא גדולה ממדרגת ב"ה, ולכן כשיבוא הגואל ב"ב אז יהיה הלכה כב"ש, לכן עתה בזה העולם הלכה כב"ה כי מדרגת ב"ש היא למעלה מזה העולם, ואין זה העולם יכול לסבול אותו, וזה הרמז שב"ש במקום ב"ה אינה משנה, אינו שלם במדריגתו". וכך כתב על דרך זה בספר ערבי נחל (פרשת אמור דרוש ה').
ג. טעם נוסף מצינו מה שכתב הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל (קובץ שיעורים ח"ב קונטרס דברי סופרים סי' ה' אות טז) דכיון דב"ש מחדדי טפי האמת כדבריהם, אלא שבזמן הזה אין אנו יכולים לירד לסוף דעתם של ב"ש, וכמו שאמרו גלוי וידוע שאין בדורו של ר"מ כמותו, אלא שלא יכלו לעמוד על סוף דעתו ולכן אין הלכה כב"ש, דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אבל לעתיד לבא שיקויים הכתוב ולמלאה הארץ דעה יתברר שהאמת כב"ש, ולכן יהא הלכה כמותם, ומ"מ עתה אף שידוע לנו שהאמת כדבריהם, אין הלכה כמותם כיון שלפי דעתנו והשגתנו שיש לנו עתה נראה יותר כדברי ב"ה, עכ"ד.
ונראה דיש נפק"מ גדולה בין שלושת הטעמים. והוא, האם לעתיד לבא תהיה הלכה כבית שמאי רק לחומרא, בדברים שב"ש החמירו או גם לקולא. הנה, לפי הטעם שכתב האריז"ל, שלעתיד לבא יתנהג העולם במידת הדין, ומעלת הגבורות תהיה על החסדים, כתבו בשו"ת ויצבור יוסף (סי' מה) ובספר עיני חכמים (ח"א סי' כ) שלא אמר האריז"ל שתהיה הלכה כב"ש, רק לענין חומרא בדברים שב"ש החמירו, דעתה אין בנו כח להחמיר הרבה, משא"כ לעתיד לבא, שיתנהג העולם במידת הדין.
אכן נראה שכל זה לפי טעמו של האריז"ל, ובזה כתבו האחרונים שלעתיד לבא תהיה הלכה רק בהלכות שבית שמאי מחמיר, אבל לא כן, לפי שני הטעמים האחרים שהזכרנו לעיל, או שמדרגת ב"ש היא למעלה מן העולם הזה, כדברי התוס' חדשים, או משום שאז יוכלו לעמוד על דעת ב"ש. ולטעמים אלו מסתבר שאין לחלק כלל בין חומרא לקולא, אלא תהיה ההלכה לעתיד לבא כדעת ב"ש בין לקולא בין לחומרא בכל הפלוגתות דב"ש וב"ה.
ולפי זה נראה שבמחלוקת ב"ש וב"ה לענין הדלקת נרות חנוכה (שבת כא:) שב"ש ס"ל דפוחת והולך, אין כאן חומרא על דעת ב"ה. וא"כ לדעת האריז"ל, שרק לחומרא אזלינן כב"ש לעתיד לבא, נראה שבהדלקת נרות חנוכה, שב"ש אינם מחמירים, גם לעתיד לבא תהיה הלכה כב"ה, שביום הראשון מדליק אחת, ומכאן ואילך מוסיף והולך. אבל לטעמם של התוס' חדשים והקובץ שיעורים, שגם לקולא, תהיה הלכה לעתיד לבא כב"ש, א"כ ידליקו ביום הראשון שמונה נרות.
ונמצא דלפי כל הטעמים שהבאנו לעיל, אם יבוא המשיח באמצע ימי חנוכה, בודאי שלא נוכל מלכתחילה להדליק שמונה נרות היום הראשון, שכל עוד שלא הגיע המשיח עדיין מעלת החסד תהיה על מידת הגבורה כטעמו של האריז"ל. וכן כל עוד לא בא המשיח עדיין מדרגת ב"ש היא למעלה מהעולם הזה. וכן כל עוד לא בא המשיח עדיין אין אנו יכולים לעמוד על דעתם של ב"ש. ולכן פשוט שלא נוכל מלכתחילה להדליק שמונה נרות כדעת ב"ש.
וגם אין לומר שנעשה כב"ה ונדליק נר אחד ביום הראשון, ומכאן ואילך נוסיף כל יום נר נוסף, וכשיבוא משיח צדקנו נעשה כב"ש דפוחת והולך, זה ודאי אינו. שאם נעשה כך נצא קרחים מכאן ומכאן, והיינו לא יהיה כאן לא מוסיף והולך, ולא פוחת והולך. והדברים ברורים ואין כאן מקום להאריך בזה. [ואין לומר כלל דהעיקר שביום האחרון בזאת חנוכה מדליק נר אחד, כיון שיש דין של 'פוחת והולך' והיינו שדוקא בהדלקתו האחרונה מדליק נר אחד, וזה פשוט]. אך כאמור גם אם יבוא המשיח לפני חנוכה, לטעמו של האריז"ל לא נשנה את ההלכה ונמשיך לפסוק כב"ה, ורק במקומות שהחמירו ב"ש תהיה הלכה כמותם.
ותמיד היה תמוה בעיני מדוע לעתיד לבא תהיה הלכה כב"ש, הרי מפורש בגמ' עירובין (יג:) יצתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלוהים חיים, וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן, מפני שנוחין ועלובין היו. למרות שבית שמאי היו חריפים יותר, לעתיד לבא ההלכה תהיה כב"ש. ותמוה אם ההלכה כב"ה מפני שענווים היו, מדוע גם לעתיד לבא לא תהיה הלכה כמותם, מדוע אין בכח הענווה, לגרום שההלכה תמשיך להיות כמותם.
ובשלמא לטעמו של האריז"ל יש לתרץ כמ"ש "הטעם שזכו הלכה ב"ה שהלכה כמותם ולא כב"ש, כי אין העולם מתקיים במידת הדין כי אם במידת החסד, לכן הלכה כב"ה שמידתם חסד ולא כב"ש שמידתם דין, אבל לעתיד לבא שהנהגת העולם תהיה במידת הדין כי היצר הרע יתבטל, ושוב לא יהיה צורך להנהגת מידת החסד, תהיה הלכה כב"ש שמידתם דין". והביאור בזה שבעולם הזה שאנו צריכים למידת החסד הלכה כבית הלל, שהם ענווים ונוחים, וסברתם מתאימה להנהגה בעולם הזה, אבל בעולם הבא אין לנו צורך בזה, כי נוהגים שם במידת הדין.
אבל לטעמם של התוס' חדשים והגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל שפרשו טעמים אחרים, או שמדרגת ב"ש היא למעלה מן העולם הזה, או שאין אנו יכולים לרדת לסוף דעתם של בית שמאי, לא מובן מדוע אין בכח הענווה לגרום שההלכה תמשיך להיות כמותם.
ובעצם צריך להבין מה סברא יש בכך שבית הלל היו ענווים ולכן נפסקה הלכה כמותם בכל מקום, ממנ"פ אם סברת בית שמאי היתה יותר נכונה מה אכפת לנו שבית הלל היו ענווים. ובפרט שבית שמאי היו מחודדין וחריפים יותר מבית הלל, א"כ מסתבר שיותר הגיוני לפסוק הלכה כמותם.
ומפורש בתוס' בעירובין (ו: ד"ה כאן) שלא הוצרכו לבת קול שהלכה כבית הלל, מפני שב"ה מרובין היו מב"ש, ורק היות וב"ש היו יותר חריפין לכן יצתה בת קול ואמרה שהלכה כב"ה. ומבואר מדבריהם להדיא שמכך שב"ש מחדדי טפי, זה סיבה שנפסוק הלכה כמותם למרות שב"ה היו מרובין מב"ש, ועכ"ז כיון שב"ה נוחין ועלובין היו יצתה בת קול ואמרה שהלכה כב"ה. והדברים תמוהין מדוע מידת הענווה גוברת על מעלת החריפות, אדרבה כלפי לייא. והיינו מדוע ההלכה תיקבע על פי מידותיו של האדם ולא ע"פ האמת.
ואף שמצאנו שמידת הענווה, היא תנאי לזכות לתורה לקנותה. שכן ידוע שזהו אחד ממח' הקניינים שהתורה נקנית בהם (אבות פ"ו מ"ו), וכן מצינו בכמה דוכתי בש"ס שרק אדם שנוהג במידת הענווה התורה מתקיימת בו. בגמ' תענית (ז.) איתא דאין ד"ת מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. וכן בגמ' עירובין (נד.) מבואר שרק אם משים עצמו כמדבר תלמודו מתקיים בידו. וכן בגמ' סוטה (כא:) איתא אמר ר' יוחנן אין ד"ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר 'והחכמה מאין תמצא'. ולכן מצינו שהגאוותן אין התורה שוכנת בו, עיין בגמ' פסחים (סו:) אמר רבי יהודה כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, וכ"כ להדיא בתוס' ישנים ביבמות (קה.) וז"ל: "שהגאווה משכחת לאדם תלמודו". וכן מצינו בגמ' שבת (לג.) סימן לגסות הרוח עניות, וכבר פירש רש"י שהכוונה לעניות בתורה כמבואר בקידושין (מט:).
מ"מ כל המקורות שמצינו, זה רק לענין שהתורה מתקיימת באותו אדם וזוכה לגדלות בתורה שהתורה שוכנת בו, וזוכר אותה ורואה פרי וברכה בעמלו, אבל אינו שייך לענין שבגלל ענוותנותו זוכה לפסוק להלכה גם נגד מי שגדול ממנו בחכמה בתבונה ובחריפות.
אכן, לאחר כמה שנים מצאתי שכבר התקשה בזה מרן רבינו הגאון האדיר רבי יוסף קארו זצ"ל בעל השולחן ערוך (הליכות עולם יבין שמועה שער החמישי אות ו') וזת"ד: וקשה וכי משוא פנים יש בדבר, דמפני שהיו בית הלל נוחין ועלובין קבעו הלכה כמותם. ויש לומר שמפני מידת הענווה זכו לכוון אל האמת. והיינו שהחכמה והבינה מאתו יתברך, והקב"ה השפיע חכמה ושכל טוב לבית הלל, ובכך זכו לכוין לעומקן של סוגיות ולכוין לאמיתה של תורה.
וא"כ לאחר שבררנו טעם זה, שבגלל היותם ענווים לכן זכו לכוון אל האמת שבתורה הקדושה, אם כך למה לעתיד לבא תהיה הלכה כב"ש. וצע"ג.
ובאמת מרן הראשון לציון, הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקוט יוסף ארבעת המינים מהדורה תשע"ו במבוא עמ' לה), מכח דברי הבית יוסף הנ"ל הסיק בזה"ל: "ולפי זה נראה שגם לעתיד לבא תהיה הלכה כבית הלל". ועוד הוסיף שם שהרי התורה לא תשתנה לעולם גם כשיבוא המשיח, ולא מסתבר כלל שתהא תורה חדשה, אלא שיהיה מקום בהלכה גם לדברי בית שמאי כגון בפרטי הלכות, עיי"ש בדבריו.
ואין להקשות שלאותם הסוברים שלעתיד לבא תהיה הלכה כבית שמאי, א"כ נמצא שהתורה תהא מוחלפת, אין זה קושיה, שכן לפי כל הטעמים שהזכרנו לעיל, השינוי הוא רק במקום בו אנו נמצאים ובזה לא קשיה כלל שהתורה תהא מוחלפת, אבל לפי דברי הבית יוסף נמצא שהשינוי הוא בפסק, ובזה א"ש מה הקשה הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א שהתורה לא תהא מוחלפת.
ותמוה מה שהקשה הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, שהתורה לא תשתנה לעולם גם כשיבא משיח. ולכאורה אי"ז קושיה, וזאת על פי מה שכתב הגאון רבי שלמה סובל זצ"ל, השואל של השלמת חיים (שלמה חדשה ח"ב אות ט') שאינו סותר כלל להא שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו, משום שבעירובין (יג:) איתא שהלכה כב"ה משום שנוחים ועלובין היו. נמצא דהא דנקבע הלכה כב"ה הוא משום זכות ולא משום דכך מוכרח להיות דין התורה, ולכן זכות זו ניתנה לבית הלל רק עד ביאת הגואל, משא"כ לעתיד לבא שפיר יכול להיות הלכה כבית שמאי.
אמנם, נראה שאין אנו צודקים בקושיה זו, שכן אם נאמר שמה שנקבע הלכה כבית הלל הוא משום דכך מוכרח להיות מן השמים שזיכו אותם לכוין אל האמת, מחמת המידות התרומיות שהיו בהם, א"כ לפי"ז יוצא שזה לא כמו שכתב הרב שלמה חדשה, שזה רק זכות ואינו מוכרח מן התורה להיות כך. ולשיטתו יהיה קשה אם זה רק זכות שניתן לב"ה וכי משוא פנים יש בדבר, ואטו מפני שהיו ענווים לכן נפסקה הלכה כמותם.
בברכה והערכה גדולה
נסים יחיאל בן שמעון
♦
וע"ע בכ"ז בגם אני אודך תשובות הגר"ח פדלון שליט"א ח"א סימן כא.
ושוב מצאתי דכהאי סברתי דכיון שהתחילו לנהוג כמו בית הלל שוב אי אפשר להפסיק ולא לעשות כשיטתו, והובאו הדברים בקובץ מרי"ח ניחוח (פרשת מקץ חנוכה תש"פ, גיליון מס' 526) תשובת הגאון רבי רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא שליט"א, וז"ל: לכבוד ידידי היקר הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א שלום וברכה וכט"ס! אחדשה"ט כנאה וכיאה באהבה רבה! שמחתי מאוד לקבלת את שאלתו היפה.
בספרי על חנוכה הנקרא "זדים ביד עוסקי תורתך" דנתי בענין האם מותר להדליק נרות כדעת בית שמאי אע"פ שהלכה כדעת בית הלל שמדליקים באופן של מעלין בקודש. והבאתי את הגמ' שבת (כא ע"ב) אמרו שלדעת בית שמאי מדליקין בדרך פוחת והולך כנגד פרי החג, וכתב הריטב"א: אף שהלכה בכל מקום כבית הלל, כיון שלא נחלקו בעיקר המצוה אלא בהידורה, הרוצה לנהוג כבית שמאי רשאי. וכיון לדבריו הביאור הלכה (תרעא ס"ב ד"ה וי"א), וביאר על פי זה מדוע הביא הרי"ף המעשה בשני זקנים, והיא כדי ללמד שאף שהלכה כבית הלל, מכל מקום מותר לנהוג כבית שמאי. אך סיים שאין לסמוך על כן להלכה, כיון שלא נמצא כן בשום פוסק. [מלבד הריטב"א]. ע"כ מספרי ועיי"ש אריכות דברים שיש לי בזה מפי כמה וכמה תלמידי חכמים האם מותר להלכה למעשה להדליק נרות חנוכה כדעת בית שמאי.
בכל אופן מכאן נלמד תשובה לשאלתו הנפלאה אדם שהדליק נרות חנוכה כדעת בית הלל והגיע ביום השלישי משיח צדקנו האם צריך להדליק נרות חנוכה כדעת בית שמאי, כי מפורסם וידוע הוא שלעתיד לבוא תהיה הלכה כדעת בית שמאי, ועיין במה שהאריכו לכם בתשובות גם אני אודך ח"א מהרה"ג חן פדלון שליט"א בסימן כ"א וכן עיין עוד במה שכתב בתשובות גם אני אודך ח"ה של הרה"ג משה שמואל דיין שליט"א בסימן כ"א, האם יפסקו לעתיד לבוא כדעת בית שמאי.
בכל אופן אף אם נאמר שכן תהיה ההלכה בביאת משיח צדקנו כדעת בית שמאי, לגבי נרות החנוכה נוכל להמשיך לנהוג כדעת בית הלל או כדעת בית שמאי מטעם כי גם בעת הגלות מצד הדין יכול אדם להדליק נרות החנוכה כדעת בית שמאי אף על פי שהלכה כדעת בית הלל. ועל כן אין צריך לשוב ולהדליק שוב נרות אחרים אחר שהדליק ג' נרות ביום ג' של חנוכה ו' נרות כדעת בית שמאי, אלא יצא ידי חובה בכל מקרה, כי בעת הגאולה נוכל להדליק גם כדעת בית הלל.
וכן אמר מעצמו מורי ורבי, הרה"ג אברהם הלוי ליפשיץ שליט"א, אב"ד דק"ק כפר גדעון עמק יזרעאל, כששאלתי אתו שאלה זו במוצאי שבת קודש פרשת וישב תש"פ, שמכיון שיכולים להדליק כעת בעת הגלות כדעת בית שמאי אז ממילא גם בעת הגאולה נוכל להדליק כדעת בית הלל אף אם תהיה הלכה כדעת בית שמאי.
למסקנא: אם הדליק כדעת בית הלל או כדעת בית שמאי בזמן הגאולה אין צריך שוב להדליק כדעת בית שמאי, ובכל מקרה היינו מה שיעשה יצא ידי חובה.
ולתועלת הענין אני מצרף כאן מה שכתב אחי היקר הרה"ג דן בנימין אביחצירא שליט"א מח"ס בגבורות ישע ימינו מעיה"ק צפת ת"ו, על שאלה זו, וז"ל: לכבוד הרה"ג מרדכי ציון שליט"א, מח"ס רבים חשובים וטובים, מזכה הרבים, דבק בתלמידי חכמים. ישר כח על השאלה המיוחדת שכבודו שלח אלי, ממה ששאל הגאון הנפלא הר"ר גמליאל הכהן רבינוביץ' שליט"א, נהנתי ממנה, התעסקתי בה מאוד, ובס"ד החכמתי עוד בזכותה. וזוהי שאלתו – אדם שהדליק שלושה נרות חנוכה ביום שלישי כדעת בית הלל ואחר כך הגיע המשיח ואז הלכה כדעת ב"ש דמוסיף והולך האם צריך לחזור ולהדליק ששה נרות? האם צריך לברך שוב?
בגמ' שבת (כא,ב) תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.
ועוד (שם) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין. ע"כ. והרי"ף העתיק מימרא זו דרבב"ח. וידועה השאלה המפורסמת, מאחר שהלכה כבית הלל מדוע הוצרך להביא מימרא זו דרבה בב"ח בשם ר' יוחנן.
ותירץ בזה הגר"א (בביאורו תרע"א, ב) שיש שני טעמים לבית הלל מדוע 'מוסיף והולך': א. כנגד הימים היוצאין. ב. מעלין בקודש. ומימרא זו באה לומר שהטעם העיקרי הוא – מעלין בקודש, ונוצרת מזה נפק"מ לענין הלכה בין תוס' לרמב"ם במחלוקתם הידועה האם המהדרין מן המהדרין קאי על המהדרין או קאי על נר איש וביתו. ועיין בדברי הגר"א.
בביאור הלכה (שם) כתב על דברי הגר"א - ולולי דברי קדשו היה אפשר לומר עוד דדעת הרי"ף דזה לא נכנס בכלל מה דקי"ל בעלמא דהלכה כב"ה בדינא אחרי דאינם מחולקים בענין הלכה אלא בענין הידור בעלמא ולזה הביא מה שאמר ר' יוחנן על שני זקנים ומשמע לכאורה דהיו בימיו שכבר נפסק בעלמא דהלכה כב"ה ואפ"ה זקן אחד עשה כב"ש. אך סיים דבריו - אכן מדלא הוזכר ד"ז בשום פוסק אין לצרף ד"ז להלכה כלל ולא כתבתי רק לעורר לב המעיינים.
בדף על הדף (שבת כא,ב) כתב שיש בזה לכא' נפק"מ דאם יצטרף איזה סיבה להקל אולי נוכל לסמוך גם על שיטת ב"ש [ובפרט שציין שבחידושי הריטב"א עמ"ס שבת הנדפסים מחדש (במהדורת מוסד הרב קוק) נמצא ככל דברי הביאור הלכה].
בדרך צחות תירצו את השאלה דלעיל (שם) דאי' בספרים דלעתיד לבא יהיה הלכה כבית שמאי, ולפי זה י"ל דכיון דאי' בשם הרה"ק רבי פנחס מקאריץ דבכל חנוכה בשעת הדלקת הנרות נתגלה האור הגנוז והוא אורו של מלך המשיח [ראה בני יששכר כסליו טבת מאמר ב אות טז, פרי צדיק לחנוכה אות ו], לכן לא קשיא מה שעשה אותו זקן כדברי בית שמאי במצות נר חנוכה.
ולפי כל האמור, משמע דעכ"פ לאיזה צד ניתן לעשות מלכתחילה כב"ש בזה ובפרט שכשיבוא משיח צדקנו, ואזי מצטרפת סיבה מכרעת לכך. אך מצד שני, התחלנו כבר כדעת דברי בית הלל ואי אפשר לזנוח ממה שהתחלנו כבר וללכת לעשות כדברי ב"ש.
ואולי, מה שנעשה לעתיד לבוא בעז"ה כב"ש הוא רק בדבר שכעת נמצא לפנינו (בלי שהתחלנו לעשותו) ויש בו מחלוקת ב"ש וב"ה ונשנה לעשות כב"ש בזה, אבל בדברים שכבר התחלנו כדעת ב"ה נראה לומר שגם נסיימם כך, ובפעם הבאה שיבוא הדבר לפנינו נעבור לדברי ב"ש. וא"כ גם אם אנו נמצאים לפני הדלקת הנרות ממש ויכולים לשנות כדעת ב"ש לא נשנה כי כבר התחלנו את הימים הללו כדעת ב"ה.
ולגבי הברכה, בודאי שלא יצטרך האדם לחזור ולברכה שהרי יצא י"ח בשעה שהדליק והדלקה עושה מצוה. וכששאלתי שאלה זו את מו"ר הרה"ג אביחי קשת שליט"א אמר – שכשיבוא משיח הוא יכריע בשאלה זו כמו שיש לו להכריע בהרבה תחומים. ומחכים אנו למשיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו ותהיה שאלה זו בשבילו לנפק"מ כבר בחנוכה הקרוב אכי"ר. עכ"ל של אחי היקר הרה"ג דן בנימין אביחצירא שליט"א. ע"כ ממה שהובא במריח ניחוח שם.
יוסף אביטבול
מח"ס דברי יוסף שיח יוסף ושא"ס
בני ברק - כרמיאל
♦ ♦ ♦