מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
שטר פרוזבול ושאר שטרות אם מותר לטלטלם בשבת
אורך ימים ושנות חיים למע"כ יד"נ, הרה"ג המפורסם מזכה הרבים רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים, שלום רב. ע"ד שאלתו אם פרוזבול מוקצה בשבת.♦
א. לטלטל גט בשבת
בגיטין ע"ז ע"ב איתא: ההוא שכיב מרע, דכתב ליה גיטא לדביתהו, בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הספיק למיתביה לה למחר תקף ליה עלמא וכו' ופרש"י והיה ירא פן ימות ותזקק ליבם, ואסור לטלטל גט בשבת ולמוסרה לה עי"ש. אולם המג"א (או"ח ס' ש"ז ס"ק כ"ד) כתב: וגט מותר לטלטלו אע"פ שכתב בלע"ז, דיכול ללמוד ממנו דיני גט, עי"ש, וכ"כ המשנ"ב (ס' ש"ז ס"ק ס"ג) עי"ש. וא"כ צ"ע מ"ט השכיב מרע לא יטלטל את הגט בשבת, דאי"ז מוקצה, שיכול ללמוד מזה דיני גט. ואכן המרדכי (גיטין ס' תל"ו) הביא מהסמ"ג שדווקא בזמן חז"ל היה גט מוקצה בשבת, דלא למדו תורה שבע"פ מתוך הכתב, ועכשיו שלומדים מתוך הכתב אין הגט מוקצה שיכול ללמוד ממנו דיני גט עי"ש. וא"כ י"ל עפ"ז לכאו' דפרוזבול אינו מוקצה, שיכול ללמוד מזה הל' פרוזבול, וכגט.והנה בשו"ע (אבן העזר ס' קל"ו ס"ז) נפסק: אין מגרשין בשבת ואם השעה צריכה לכך כגון שכיב מרע שתקף עליו החולי ורוצה לגרשה שלא תזקק ליבם, אם הגט ברשותו יקנה לו אותו ותזכה בו ובגט שבתוכו, ואם א"א בלא טלטול כגון שאין הגט מונח ברשותו יטלנו בידו ויתננו לה עי"ש. הרי מבואר מהשו"ע שרק בשכיב מרע התירו לטלטל את הגט שלא תזקק האשה ליבם, אך אם אפשר להקנות לה את המקום, אין לטלטל גט משום מוקצה. אולם הרמ"א שם כתב די"א דבזה"ז שכותבין תורה שבע"פ מותר לטלטל גט בשבת, שיכול ממנו דיני גט ועל כן יכול ליתן לה בכל ענין, וזהו כדעת המרדכי הנ"ל שהביא כן מהסמ"ג. אולם הבית יוסף (אהע"ז שם) הביא להמרדכי והסמ"ג הנ"ל ותמה עליהם עי"ש. וכתב הבית שמואל (אהע"ז ס' קל"ו סק"ח) דבבדק הבית הקשה על דעת המתירין לטלטל גט, ולהכי בשו"ע שם השמיט דעתם, ומשום דס"ל לאסור לטלטל גט עי"ש. אולם להרמ"א גט אינו מוקצה, ועי' בדרכי משה (או"ח ס' ש"ז אות ח')[2].
וא"כ לכאו' אם פרוזבול הוי מוקצה בשבת ה"ז תליא בהך פלוגתא אם גט הוי מוקצה כיון שיכול ללמוד ממנו דיני גט. ולמש"כ המשנ"ב דגט אינו מוקצה כיון שיכול ללמוד בו דיני גט, ה"ה בשטר פרוזבול, שיכול ללמוד ממנו דיני פרוזבול.
וראיתי בשו"ת תשובות ישראל (ח"ו ס' רט"ו), שכתב לדון שבפרוזבול כיון שיכול ללמוד ממנו דיני פרוזבול, הוי כמו בגט שאינו מוקצה. וכתב ע"ז דא"כ גם שטרי חובות יהא מותר לטלטלם, שיכול ללמוד כיצד כותבין שטר, וע"כ כיון דמטרתו שיוכל לגבות חוב הוי מוקצה משום שטרי הדיוטות, וה"נ פרוזבול כיון שעל ידו יכול לגבות חובותיו, וזה שטר ראיה שעשה פרוזבול שפיר הוא בכלל שטרי הדיוטות והוי מוקצה לכל דבר, ול"ד לגט שאי"ז שטר של משא ומתן, עי"ש. ובשו"ת אבני דרך (חי"ז ס' קס"ה) הביא מהגר"ש פנחסי (בעל מנחת שמואל) לדמות שטר פרוזבול לשטר כתובה, וכתובה הוי כשט"ח דהוי כשטרי הדיוטות. וכתב לחלק בין פרוזבול לכתובה, ששט"ח כל מהותו עובדין דחול, ומשא"כ פרוזבול עשוי לצורך תקנת חז"ל אולי י"ל דאינו מוקצה. והביא תשו' בעל דברות אליהו שפרוזבול הוי מוקצה מחמת חסרון כיס, ששומרו שיוכל לתבוע חובו. ודעת בעל דברי בניהו להתיר טלטול פרוזבול, שיכול ללמוד ממנו דיני גט, וכן ס"ל לבעל ודרשת וחקרת. והביא מהגרמ"מ פוקס (בעל דברות מנחם), דאף המתירים לטלטל גט בפרוזבול יחמירו, דשאני גט מטרתו להפריד בין הבעל והאשה ואין בה עניני משא ומתן, משא"כ פרוזבול יסודו לגבות חובותיו הכספיות והוא ממש כשטרי חובות עי"ש. ושכן ס"ל לבעל ארחותיך למדני, וכן בעל חיי הלוי, להחמיר בפרוזבול שלא לטלטלו יעו"ש.
אולם בס' מנחת איש שבת (ח"א פכ"ט ס' מ"ד) כתב דמותר לקרוא גט בשבת וכן מותר לקרוא בשטר פרוזבול ובשטר כתובה. וכתב בהערה 65, דלכאו' בכל שטר חוב אפשר ללמוד דיני שטרות, מ"מ אין להתיר אלא באופן שגופו של אותו שטר אינו נחשב כדבר של מקח וממכר בלבד אלא הוא שטר שיש בו מהות נוספת מלבד ענין המקח והממון, והסתכלות בני האדם היא על שאר דברים שיש ללמוד ממנו, ואף שיש בו גם עניני ממון וכגון גט וכדו'. אבל בכל דבר שכל מהותו היא ממונית, הרי ודאי ההסתכלות בזה מסייעת ושייכת לעניני הממון, ולהכי אין להתיר במה שאפשר ללמוד ממנו דיני שטרות, דבשטרי חוב נחשבת תמיד הקריאה הרגילה בשטר כהתעסקות בצרכי ממון, והלימוד של הדינים ממנו הוא דבר צדדי ואינו מכריע ההיתר בו. ולהכי י"ל דגם שטר כתובה מותר לקרוא, ואע"פ שכל התוכן בו הוא התחייבות ממונית, מ"מ ה"ז מותר אם רוצה לקרוא בה לצורך לימוד דינים אחרים, ובכתובה מסתכלים גם שלא לצורך ממון. וה"ה בשטר פרוזבול, אף שעיקר תוכנו הוא מסירת ממון לאפשרות גביה שמסר חובו לב"ד, מ"מ י"ל שדמי לגט שהוא סוג שטר, דבאמת הוא עשוי ללמוד דינים אחרים, וההסתכלות בו הרבה פעמים היא לדברים אחרים עי"ש. ואכן בס' איל משולש (שטרי הדיוטות פ"ב הערה כ'), הביא בשם מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל בשטר פרוזבול אי"ז אלא תקנה ועצת חכמים שלא יישמטו חובותיו, לכן נחשב כשטר של עניני איסורין וכגט יעו"ש. ובס' כי בו שבת (ס' ט"ז עמ' ש"ס) עי"ש, וגם בס' נטעי גבריאל שמיטת כספים (פ"כ ס"ח) כתב על שטר פרוזבול דמותר לטלטלו בשבת, עפי"ד שו"ת דברי מלכיאל (ח"ג ס' פ"ה) שמותר לטלטל שטר מתנה בשבת, כיון שמותר לקרוא בו בשבת לבדוק אם נכתב כדינו, וכמו"כ אפשר ללמוד ממנו כמה הלכות עי"ש. ועיין בקונ' הלכות שבת הנוגעים לשנת השמיטה לידידי הגרחי"ל אויערבאך (פ"ה עמ' מ"ב) מש"כ בזה. ושאלתי להגר"א נבנצאל אם פרוזבול מוקצה בשבת, והשיב דיכול ללמוד ממנו הלכות, וכ"כ לי הג"ר שמאי גרוס (בעל שבט הקהתי): אי"ז מוקצה שיכול ללמוד הלכות, אולם בפ"א השיב ע"ז לכאו' מוקצה.
♦
ב. שטר כתובה אם מוקצה
וראיתי בס' אשיחה (ח"א עמ' שכ"ט), דנשאל מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל בשטר כתובה אם מוקצה, כיון שיכול ללמוד ממנו דיני כתובה, והשיב ע"ז: יתכן שהוא כמו גט, עי"ש. והיינו דשטר כתובה כמו גט דאינו מוקצה שיכול ללמוד ממנו דיני גט, ה"ה בכתובה יכול ללמוד דיני כתובה, עי"ש (וכן השיב מרן בס' בירורי משנה עמ' ס"א עי"ש). וכן הביא בס' שלמי יהודה (פי"ב הערה נ"ב) בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, דכתובה אינה מוקצה, שיכול ללמוד ממנה דיני כתובה עי"ש, ועיין בס' תורת המוקצה [וויס] (עמ' שכ"ט) מש"כ בזה. אולם בס' לוח המוקצה (ערך כתובה) כתב שכתובה הוי מוקצה, דאף בגט אין ההיתר כ"כ ברור. ועוד, שדווקא בגט שדיניו מרובים י"ל שאינו מוקצה, אבל כתובה שאין דיניה מרובים י"ל שהיא מוקצה עי"ש. ועיין בס' ארחות שבת (ח"ב פכ"ב ס' קל"ח הערה ר"ח* מש"כ בזה, ובס' איל משולש שטרי הדיוטות (פ"א ס"ד הערה כ') שכתב דשטר כתובה כמו שטרי הדיוטות ממש, ושאני גט דהוא שטר איסורין ולא שט"ח, משמיה דמרן הגר"נ קרליץ זצ"ל, עי"ש.ובס' כי בו שבת (ח"ב עמ' תכ"ח) כתב בשם בעל אור לציון זצ"ל דאין לטלטל כתובה בשבת משום שהוי שטרי הדיוטות עי"ש, וכן הביא כן מהאורל"צ זצ"ל בס' משפט הכתובה (ח"ח עמ' רכ"ד), דשאני מגט דאיקרי ספר ויש לו דינים שלימים של ס"ת, ומש"ה גט אינו מוקצה, שהיא תורה שלמה שיש ללמוד ממנה כמה דינים, משא"כ כתובה היא שט"ח רגיל לגביה ככל שטרי הדיוטות, עי"ש.
ושו"מ בתשו' שערי יושר להגר"א חנניה זצ"ל (ח"ד ס' נ"ד או"ג), שנשאל על כתובה אם היא מוקצה בשבת, וכתב - מה שבגט החמיר השו"ע הנ"ל, היינו בגט שעדיין לא ניתן לאשה, ומשום שדרך העולם להקפיד שלא יסתכלו בו, שלא יהא בו איזה טישטוש מטיפת רוק או משמוש הידים, וכל תיקון קטן שצריך לעשות בגט, יש בעיות גדולות לתקנו כמבו' בשו"ע אהע"ז ס' קכ"ה ס"ו, ולהכי ס"ל לשו"ע דאע"פ שאפשר ללמוד ממנו דיני גט, כיון שהעולם מקפידים שלא ליתנו, שילמדו ממנו דיני גט הו"ל מוקצה, אבל בגט שכבר ניתן לאשה אף להשו"ע אינו מוקצה, שלא מקפידים עליו שימשמשו בו ללמוד ממנו דיני גט. וא"כ בכתובה העומדת לגביה, כיון שרגילין להצניעה במקום שמור שלא תאבד, ואין דרך להוציא אותו ללמוד הלכות אפשר דהוי מוקצה. או"ד כיון שאין מקפידין כ"כ שלא יסתכלו בה וימשמשו בה כמו בגט לפני נתינתו, ופעמים מוציאין אותה לראות איך נכתבה י"ל דאינה מוקצה. ומסיק השער"י להקל שכתובה אינה מוקצה אף בכתובה העומדת לגביה עי"ש. ועיין מש"כ בשו"ת אבני דרך (ח"ד ס"ו) עי"ש, ובס' משפט הכתובה (ח"ח פע"ו ס"ח), ובשו"ת נשמת שבת (ח"ג ס' קכ"ז*.
אולם בס' מור דרור (עמ' רי"ט), כתב כיון שקיי"ל בשו"ע (או"ח ס' ש"ז ס' י"ג) דאסור לקרוא בשבת בשטרי חובות, והמשנ"ב (ס"ק נ"א) דטעם האיסור די"א משום ממצוא חפצך, וי"א משום שמא ימחוק, א"כ י"ל דאסור לטלטל כתובה בשבת שהרי היא שטר חוב, וממילא דינה ככל שטרי הדיוטות, דנחשבים ככלי שמלאכתו לאיסור. ואפי' להרמ"א שהתיר לטלטל גט בשבת, בכתובה יודה דאסור, שדווקא גט דמי לאגרות שלום דגזרו עליהו משום דמיחלף בשטרי הדיוטות, ובגט לא גזרו עליו משום שאפשר ללמוד ממנו הל' הגט, משא"כ כתובה שהיא ממש שטרי הדיוטות, לכאו' גם להרמ"א יהא אסור לטלטלה עי"ש. וכן ראיתי בס' שבת מנוחה (מוקצה פ"ג ס"ח) דאין לטלטל כתובה בשבת ורק אם ייחדה ללמוד ממנה הל' כתובה אין ע"ז תורת מוקצה, והביא כן ממרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל שהשיב לו שאסור לטלטל כתובה בשבת, עי"ש. אולם זהו צ"ע ממה שהשיב הגרח"ק זצ"ל בס' אשיחה ובס' בירורי משנה הנ"ל, די"ל שכתובה הוי כמו גט דשרי לטלטלה משום שיכול ללמוד ממנה דיני גט, וה"ה בכתובה יכול ללמוד ממנה דיני כתובה, א"כ אי"ז מוקצה אף שלא ייחד את הכתובה ללמוד ממנה הלכות כתובה וצ"ע. וע"ע בס' אש התורה (בראשית עמ' ר"ט) שהשיב הגרח"ק זצ"ל על שטר תנאים דאי"ז מוקצה עי"ש, והסתפק בזה הפסקי תשובות (ס' ש"ז הערה י"ב) עי"ש.
♦
ג. שטר מכירת חמץ אם מוקצה
ובתשו' דברי מלכיאל (ח"ג ס' פ"ה), כתב בתו"ד על שטר מכירת חמץ די"ל שמותר לטלטלו, ולקראו בשבת, ואינו מוקצה כלל, דיכול ללמוד מזה כמה הלכות, וכמו גט עי"ש. וכן השיב מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בס' בירורי משנה (עמ' ס"א), דשטר מכירת חמץ אינו מוקצה שיכול ללמוד ממנו הלכות, וכמו גט עי"ש, ועיין בס' תפארת ההלכה (עמ' שס"א) יעו"ש.♦
ד. טלטול שטר היתר עיסקא
והלום ראיתי בס' תורת המוקצה [וויס] (עמ' תע"ז), לענין שטר היתר עיסקא, שדינו כשטר כתובה, דבעצם הוי שטרי הדיוטות היות שמקפיד עליהם, אלא שיש לדון דאפשר ללמוד ממנו הלכות לא יהא מוקצה. ואם כבר נשתמש בהם, ואינו צריך להם עוד, בודאי שאינו מוקצה עי"ש. ושאלתי להגר"א נבנצאל בשטר היתר עיסקא, אם זה מוקצה בשבת, וכתב לי אם לומד בשטר היתר עיסקא הלכות אין זה מוקצה שהוי כגט. ולכאו' נראה מדבריו, שרק אם לומד ממש בשטר היתר עיסקא אי"ז מוקצה, ואם אין בדעתו ללמוד הוי מוקצה. ולכאו' צ"ע, מאי שנא מגט דאי"ז מוקצה משום שיכול ללמוד ממנו דיני גט, וא"צ שיהא לומד בו בפועל דיני גט, אלא כל שיכול לבוא ללמוד דיני גט, ממילא כבר אי"ז מוקצה. וכתב לי מח"ס ראש יוסף בעניני ריבית והיתר עיסקא, דאף שיש דברים שסמכו להקל לטלטל בשבת כדי ללמוד בהם, אין לומר סברא זו בשטר היתר עיסקא, שעיקרו למשא ומתן וגופו ממון עכ"ל. וא"כ י"ל דשאני שטר היתר עיסקא שעיקרו למשא ומתן הוי כשטרי הדיוטות, ורק אם לומד בו בפועל ל"ח כשטרי הדיוטות. ואה"נ דבשאר שטרות לדין מוקצה סגי בכך שיכול ללמוד בו וא"צ שיהא לומד בו ממש.אולם ראיתי בשו"ת מציון תצא תורה (תשו' תט"ז), שהשיב הגר"א נבנצאל, בכלים שלא הוטבלו אם הוי מוקצה בשבת, די"ל דאי"ז מוקצה כיון שיכול ליתן הכלי לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, כמבו' בשו"ע או"ח ס' שכ"ג ס"ז עי"ש, וא"כ כיון שיכול ליתן את הכלי לגוי י"ל דאי"ז מוקצה. אולם מי שאינו רוצה ליתן לגוי במתנה ע"מ להחזיר, ממילא הכלים שלא הוטבלו מוקצה עי"ש. והעיר ע"ז בס' שבת מנוחה לידידי הרה"ג רבי שמואל זכאי (פ"ב ס' י"ח), די"ל דכיון שיכול להקנות לגוי י"ל דאי"ז מוקצה, למרות שאין בדעתו ליתן לגוי י"ל דאין ע"ז תורת מוקצה. והוכיח כן מהמבו' בשבת קכ"ז ע"ב, שדמאי אינו מוקצה, ומשום דאם היה מפקיר נכסיו היו הפירות ראויים לו, וא"כ מוכח שעצם זה שקיימת אפשרות שיפקיר את נכסיו, אע"פ שאין מתכוין להפקיר בפועל את נכסיו, זהו טעם שאי"ז מוקצה. וא"כ י"ל אף לענין כלים שלא הוטבלו בשבת י"ל דאי"ז מוקצה כשיכול ליתנם לגוי עי"ש. ואכן בשו"ת אור לציון (ח"ה יו"ד פל"ט ס' כ"ב), כתב שמותר לטלטל בשבת כלי שאין טבול, כי יש אופנים שמותר להשתמש בו כמו לקחתו וליתן לגוי עי"ש. ועיין בשו"ת דברי משה (ס' כ"ג) ובס' הליכות משה (שבת פ"ט ס"י) עי"ש. וראיתי בקובץ אור השבת (כ"ו עמ' קע"ד) שכתב ידידי הגר"מ פטרפרוינד לענין כלים שלא הוטבלו, דאי"ז מוקצה דיכול ליתן לגויים, וכתב דנפק"מ כשאין גויים, דהוי מוקצה עי"ש ובספרו טהרת כלים (ח"א סי' י"ח). ועיין במה שהבאנו בזה בבית מתתיהו (ח"ג סו"ס מ"ב) יעו"ש.
♦
ה. פרוזבול אם צריך גניזה
וראיתי בס' דולה ומשקה (עמ' שמ"ז) שנשאל מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, בשטר פרוזבול וגט וכתובה, וכן שטרי אירוסין ומכירת חמץ, אם נחשבים חפצא של מצוה, שאסור לזורקם לאשפה אחר שימושם. והשיב בזה"ל: עי' מ"ב ס' ש"ז ס"ק ס"ז, גט מותר לטלטלו, שראוי ללמוד ממנו דיני גט, וה"ה כתובה ופרוזבול וצריכין גניזה, וכן שטר מכירת חמץ ושטר אירוסין עי"ש. הרי שס"ל שגט ופרוזבול צריך גניזה משום שיכול ללמוד מזה דיני גט, ובפרוזבול דיני פרוזבול. ולכאו' עפ"ז י"ל גם דפרוזבול אינו מוקצה כיון שיכול ללמוד בו דיני פרוזבול, וכדחזינן שאף צריך גניזה משום שיכול ללמוד בו דיני פרוזבול.אולם צ"ע ממש"כ החלקת מחוקק (אהע"ז ס' קכ"ה סק"ח), דגט א"צ גניזה שאין בו קדושה עי"ש, וכן מבו' בבית שמואל (שם סק"ט), עי"ש. וכן מבו' ברמ"א (סידור הגט סוף ס' קנ"ד) עי"ש. וראיתי בשו"ת אורות משפט (ח"ה ס"ד) לידידי הגר"י אושינסקי שהוכיח שגט א"צ גניזה, ממש"כ המשנ"ב ס' ש"ז הנ"ל (בשעה"צ סק"ע), דגט יכול לצור בו ע"פ צלוחיתו יעו"ש. וא"כ חזינן להדיא מהמשנ"ב, שגט א"צ גניזה שיכול לצור בו ע"פ צלוחיתו. וכן מבו' בכף החיים (ס' ש"ח ס"ק מ"ט), דגם לאוסרין גט בטלטול בשבת משום מוקצה, זהו בגט שעדיין לא ניתן לאשה דאינו ראוי לצור בו על פי צלוחיתו, אבל גט שכבר קיבלה האשה מותר בטלטול מפני שראוי לצור ע"פ צלוחיתו עי"ש. וא"כ חזינן שגט א"צ גניזה אחר שניתן, ויכול לצור בו ע"פ צלוחיתו, וע"כ שא"צ גניזה. הרי שאף שס"ל להמשנ"ב דגט אי"ז מוקצה בשבת משום שיכול ללמוד ממנו דיני גט, ס"ל שאין גט צריך גניזה, ויכול לצור בו ע"פ צלוחיתו, ומ"ט א"צ גניזה הא יכול ללמוד ממנו דיני גט? וכ"כ לי הג"ר שמאי גרוס (בעל שבט הקהתי) אם גט צריך גניזה, והשיב א"צ. והובא דבריו בקובץ מה טובו אהליך יעקב (חלק ט"ז עמוד קפ"ח), עיין שם. ומפורש כן בשו"ת תורת חיים להגרי"ח זוננפלד (ס' כ"ו) שכתב בתו"ד דלא מצינו שהזהירו חז"ל לגנוז הגט, אלא קורעין הגט יעו"ש. אולם בשו"ת הרדב"ז (ח"א סימן קנ"ד) כתב, דסוף סוף יש קדושה בגט לפי שנקרא ספר, וכתוב בו כדת משה וישראל. ע"ש.
וע"כ י"ל דאין תלויים דיני גניזה והגדרת מוקצה בהדדי, ושאני גט די"ל שא"צ גניזה אף שיכול ללמוד בו דיני גט, משום די"ל שאין הכוונה ללמוד בו דיני גט, ומש"ה י"ל שא"צ גניזה. וכיו"ב ראיתי בס' חוט שני פורים (עמ' ע"ו), דס"ל למרן הגר"נ קרליץ זצ"ל, דדף שכתוב בו משלוח מנות איש לרעהו דא"צ גניזה משום שאין הכוונה ללמוד בו עי"ש. ובשו"ת מציון תצא תורה (תשו' קנ"א) השיב הגר"א נבנצאל על השאלה אם כותב על המשל"מ, אין לאכול עם חלבי או בשרי, או ברכתו שהכל או מזונות, אם חייב בגניזה, כמו הלכות, והשיב ע"ז שא"צ גניזה עי"ש. ועיין בס' גנזי הקודש (פי"ב ס"ד), לגבי בקבוקי שתיה ואריזות מאכלים שנדפס עליהם ברכתם אין טעונים גניזה, וה"ה לשאר רמזי הלכות הנדפסין עליהן אין טעונין גניזה, אולם אם כתוב עליהן הלכה מפורשת טעון כיתוב זה גניזה. והביא כן בשם מרן הגר"נ קרליץ זצוק"ל, עי"ש. ולכאו' למש"כ בחוט שני הנ"ל, דדף שכתוב בו משלוח מנות איש לרעהו א"צ גניזה כיון שאין מתכוין ללמוד בו, ה"ה בנייר שכתוב בו מהו ברכתו א"צ גניזה כשאין מתכוין ללמוד בו. וא"כ י"ל בגט שא"צ גניזה, דהרי אין מתכוין ללמוד בו דיני גט. ושאני לענין מוקצה, דאי"ז מוקצה כל שראוי ללמוד בו דיני גט אין מקצה דעתו מזה, ואילו לענין גניזה י"ל שא"צ גניזה כל שאין הכוונה ללמוד בזה.
אולם ראיתי בס' אשיח בפיקודיך (עמ' רס"ה), שהשיב מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל דדף של שירטוטי עירובין, שהחזו"א אמר שצריך גניזה עי"ש, וזהו לכאו' אף כשאין מתכוין ללמוד בזה. ובשקל הקודש, בהקדמה הביא מרן זצ"ל מהחזו"א בחשבונות של קידוש החודש, דבעי גניזה עי"ש. ובס' אמרי מאיר (עמ' מ"ב) השיב מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, דדף שכתוב בו משנכנס אדר מרבין בשמחה בעי גניזה עי"ש, הרי שס"ל אף שאין מתכוין ללמוד בזה בעי גניזה. ובמשנ"ב ביצחק יקרא (ס' קנ"ד ס"ג) ס"ל להגר"א נבנצאל בדף שכתוב בו אין לפותחו בשבת צריך הדף גניזה עי"ש, ולכאו' אין מתכוין ללמוד בו וכנ"ל די"ל שא"צ גניזה. אולם בקובץ מה טובו אהליך יעקב (חלק ט' עמוד קמ"ה), השיב הגר"א נבנצאל בדף שכתוב בו משלוח מנות איש לרעהו, אין צריך גניזה שאין מתכוין ללמוד בו, עי"ש, וע"ע בס' אשרי האיש (ח"ג מועדים פמ"ח ס' י"ג), ומה שכתב בספר גם אני אודך תשובות הגר"ב דדון (חלק א' יו"ד סימן פ"ה).
ועיקר ד"ז ראיתי בס' חוט שני תשמיש קדושה (עמ' רנ"ט), דדף בחירות שכתוב בו ועשית ככל אשר יורוך א"צ גניזה עי"ש, ובספר אהל יעקב כבוד ספרים (פ"ג ס"ד) עי"ש. אולם בבית מתתיהו (ח"ג סו"ס מ"ח) הבאנו את תשו' מרן הגר"ח קניבסקי בדף שכתוב בו סוף זמן ק"ש בעי גניזה, וכן דף של ספירת העומר ראוי לגונזו עי"ש, וע"ע מה שכתב בספר גם אני אודך תשובות הגר"י אביטבול (חלק א' סימן ל"ה) [ובקובץ מה טובו אהליך יעקב (היוצא לאור על ידי ידידי הרב השואל הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א), חלק כ"א עמוד י', השיב הגרח"ק זצ"ל דדף ספירת העומר דשרי להכניסו לבית הכיסא]. אולם צ"ע במה שהשיב הגרח"ק זצוק"ל בס' דולה ומשקה (עמ' שמ"א), דדף שכתוב בו הכניסה לכהנים אסורה, אם צריך גניזה והשיב ע"ז אולי, עי"ש, ומ"ש מדף ספירת העומר ודף סוף זמן ק"ש דהשיב דראוי לגנוז, אף שאי"ז דין והלכה אלא אומר מציאות.
אמנם בס' גיבורי כח (עמ' 529) נשאל מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל אם שטר פרוזבול בעי גניזה והשיב ע"ז אולי עי"ש. ובשו"ת תשובות ישראל (ח"ו סו"ס רט"ו) פשיט"ל שפרוזבול א"צ גניזה עי"ש. אולם למאי דהשיב מרן בדולה ומשקה כיון שיכול ללמוד מזה הלכות צריך גניזה, וה"ה בשטר כתובה פרוזבול ושטר מכירת חמץ וכנ"ל. ושאלתי להג"ר שמאי גרוס (בעל שבט הקהתי), אם פרוזבול בעי גניזה, והשיב ע"ז לכאו' לא צריך. וראיתי בשו"ת אבני דרך (חי"ז ס' קס"ה) שהביא את דעת הגרמ"מ פוקס (בעל דברות מנחם), שפרוזבול בעי גניזה, כי בשטר הפרוזבול כתוב לשון המשנה ( שביעית י, ד עי"ש). ועיין בס' שמיטת כספים להגר"צ כהן (פ"ד ס' ט"ו) בזה.
והלום ראיתי בקובץ דברי חפץ (י"ח עמ' נ"ד), שכתב הגר"י רצאבי על כתובה ופרוזבול אם צריך גניזה, די"ל כיון שיכול ללמוד מזה הלכות צריך גניזה, ומה"ט גט אי"ז מוקצה שיכול ללמוד מזה דיני גט. וכתב ע"ז לכאו' לא קרב זא"ז, בין מוקצה לחוד, ובין כתבי הקודש לחוד, והראיה כי אף שטרי ממון והלוואות ראויים ללמוד מהם דיניהם, ואפ"ה הם מוקצה מחמת חסרון כיס, וממילא בכתובה [שאין בה פסוקים] שאין בה דבר של קדושה ממש, אין איסור בהשלכתה לאשפה עי"ש, וכן בס' שערי הנישואין [שטיצברג] (פי"ג ס' י"ד הערה כ"ה) שא"צ לגנוז כתובה עי"ש, ובס' משפט הכתובה (ח"ח עמ' ר"כ ס"ו) דכתובה א"צ גניזה עי"ש.[3]
♦ ♦ ♦