מח"ס שו"ת אבני דרך י"ד כרכים
מכירת חמץ לבן ארץ ישראל שטס לחוץ לארץ
זכיתי זה מספר שנים למכור חמץ לבני שכונתנו. יש אנשים אשר טסים לחוץ לארץ לימי חג הפסח, ושאלתם היא, האם הם יכולים למכור אצלנו את החמץ, שהרי בשעה שיצא הפסח בארץ ישראל, עדיין יהיה פסח בחוץ לארץ (בארצות-הברית), ואם החמץ יעבור שוב לרשותם, הרי הם עוברים על בל ימצא.נראה דיש לעיין, האם אזלינן בתר מקום הימצאות החמץ או מקום הימצאות הבעלים.
ראשית, אציין כי מי שחמצו נמצא בארץ ישראל, והוא טס מזרחה (כגון למזרח הרחוק, יפן וכו'), עליו למכור את חמצו במקום שזמן איסור חמץ הוא קודם. ולכן ימכור שם (ולא בא"י), וכ"כ בספר מועדים וזמנים (ג, קסט בהגה"ה אות ב) ובהגדה של פסח מועדים וזמנים (דיני מכירת חמץ אות א).
בשו"ת עונג יו"ט (לו) העלה (ע"פ הגמרא בפסחים לב, א), דהולכים אחר מקום בו החמץ נמצא, ולא אחר מקום בו הבעלים נמצאים. וכ"כ בכף החיים (תמג אות יז), וכן דעת הגרי"מ טוקצ'ינסקי בספרו היומם בכדור הארץ (כו, ט) וציין דאפילו הבעלים כבר התפלל ערבית וכבר אמר ההגדה ובירך על אכילת מצה, כל שעדיין לא הגיע זמן איסור חמץ במקום שחמצו נמצא יכול לבטל (ועיין במקראי קודש לגרצ"פ פרנק פסח סי' נה שהזכיר את דבריו). ועיין בשו"ת דודאי השדה (בסוף הספר סי' צט) שהביא מאב"ד בודאפסט שאיסורא חמץ הוא בחפצא, ולפיכך הכל תלוי היכן נמצא החמץ (ולא היכן הבעלים). אלא דפוסקים רבים חלקו על זה (עיין בנועם, כרך טו, עמוד קלג). וע"ע בשו"ת נודע ביהודה (סג. הובא בביאור-הלכה תמג ד"ה 'אסרוהו').
כפי שציינו, רוב הפוסקים חלקו, והעלו דאיסור חמץ הוא לפי זמן איסור חמץ במקום בו נמצא בעל החמץ (האיסור בגברא). כלומר, הכל תלוי במקום הבעלים, וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם (מהדו"ק אורח-חיים לה), בשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ת אורח-חיים מז), בשו"ת ארץ צבי (א, פג), בשו"ת אגרות משה (אורח-חיים ד, צד-צה), בשו"ת מנחת יצחק (ז, כה), במקראי קודש (פסח א, נה. א, עו), בשו"ת אבני זכרון (ב, א) ובמועדים וזמנים (ג, רסט בהגה"ה אות ב). וע"ע בשו"ת משנה הלכות (ו, צג), בשו"ת באר משה (ז, קטו), בשו"ת שרגא המאיר (ב, סה. ד, פד), בשו"ת חלק לוי (אורח-חיים קמו), בספר סידור פסח כהלכתו (יא הערה 34) ובשו"ת קול מנחם (אורח-חיים א, שפח).
ועיין בשו"ת חבצלת השרון (א יורה-דעה מז) דהביא מספר מקרים (ונוסיף עוד כמה שלא הזכיר שם) שהולכים בתר מקום הבעלים, כגון: מי שהגיע לבר מצוה אזלינן בתר המקום בו הוא נמצא ולא בתר המקום שבו הוא נולד, וכן בברית מילה בנולד בחו"ל והגיע לא"י אזלינן בתר מקום התינוק[2], וכן בדין אותו ואת בנוב). ונראה דכן לגבי טבילה (ועיין בהערה)ג), וכן לגבי תשעה באבד) (וע"ע בהרחבה בעניינים אלו בספר מנחת שמואל כאשכראמן ח"ב סי' יג: קו התאריך לאור ההלכה).
אציין כי לגבי שאלתנו, פוסקים רבים העלו דיש להחמיר לכתחילה גם בתר מקום החמץ וגם בתר הבעלים (עיין באגרו"מ ובמנחת יצחק). ועיין בשו"ת היכל הוראה (ה, כז אות ג) שאל יכניס עצמו למחלוקת הפוסקים אי אזלינן בתר מקום הגברא או מקום החפצא, וציין שם דיחמיר בזה לשני הצדדים. [3][4][5][6]
ועיין במשנת יעבץ לגרי"ב ז'ולטי (אורח-חיים יג) שהוכיח שיסוד איסור החמץ הוא לא בגוף החמץ (דזה אינו איסור בחפצא), אלא האיסור הוא על הגברא, וממילא אזלינן בתר מקום בעל החמץ (וע"ע בתשובת בעל הפרי-שדה שהובאה בקובץ וילקט יוסף סי' קיז, שנת תרסה. וע"ע במנחת שמואל כאשכראמן ח"ב עמוד שלד).
בספר מקראי קודש (א, סט) מובא בנוסח שטר מכירת חמץ מהגרצ"פ פרנק זצ"ל, שכתב את זמן המכירה "על משך תשעה ימים". אולם בסוף סימן עו כתב: שבתקופה האחרונה מתנים עם הגוי שימכור בחזרה באסרו חג חוץ מהחמץ של המוכרים שהם בני חו"ל ודעתם לחזור. בספר יו"ט שני כהלכתו (פרק יז) מובא שיש מבתי הדין שעושין שתי קניות מהגוי, אחת לבני א"י ואחת לבני חו"ל. וכן נוהג הגר"נ קרליץ. וציין שהגר"מ הלברשטאם אמר לו שמנהג הבד"ץ בירושלים הוא לעשות רק מכירה אחת על עשרה ימים, כדי לכלול יו"ט שני אף במזרח הרחוק.
מעתה לדינא, לפני שטס לחוץ לארץ ימכור את חמצו אצל הרב בארץ ישראל, דהרי אזלינן לחומרא גם בתר החמץ וגם בתר הבעלים. ויבטל את חמצו ויאמר "כל חמירא" קודם זמן איסור חמץ בא"י (ואפילו שהוא נמצא כבר באותה שעה בחו"ל).
באשר לקניית החמץ אחר הפסח, הרב יקנה את החמץ, לפי מה דחיישינן למש"כ בביאור הלכה (תמח, ג ד"ה 'מכירה') בשם בגדי ישע, דכדי שתהא מכירה גמורה בלי הערמה, אחר הפסח כשיחזיר הנכרי החמץ לישראל צריך לקנותו באחד מדרכי הקנינים ולא לקבל ממנו בחזרה סתם. ולכן הרב יקנה מהגוי את החמץ, ויאמר (המוכר שעומד לטוס) בפירוש לרב שהוא אינו ממנה אותו לשליח לקנות עבורו בחזרה את חמצו אחר הפסח אלא עד לאחר שיעברו ימי הפסח בחוץ לארץ. ובשו"ת אגרות משה (אורח-חיים ד, צד) סיים בזה: "ממילא אף שהרב יקנה מהנכרי תיכף אחרי הפסח דבא"י לא יקנה כתר"ה ויהיה של הרב, וכשיבוא כתר"ה בחזרה יוכל לקנות מן הרב". וע"ע בזה בספר נטעי גבריאל (פסח נט, ה) ובספר מכירת חמץ כהלכתו (עמוד קמ הערה טו).
בספר כוס של אליהו (סי' ח) כתב דיכתוב בשטר מכירת החמץ דאינו רוצה לזכות בחמץ אלא בזמן צאת החג בארה"ב. והביא ראיה מדברי הרשב"ם במסכת בבא בתרא (מג, א ד"ה וידי יהו מסולקות) שאדם יכול לומר שאינו רוצה לזכות בדבר שהגיע לרשתו, וז"ל הרשב"ם: "ואין תופס לשון זה אלא בדבר שעדיין לא זכה בו והוא מתנה עליו שלא יהא שלו כשיבוא הזמן שעתיד לזכות באותו דבר, דאין אדם זוכה בדבר בעל כרחו"[7].
העולה לדינא: מי שטס לחוץ לארץ לימי חג הפסח, ימכור את החמץ בארץ ישראל, ויבטל את חמצו ויאמר "כל חמירא" קודם זמן איסור חמץ בא"י. ולגבי קניית החמץ אחר הפסח, יכתוב בשטר מכירת החמץ דאינו רוצה לזכות בחמץ אלא בזמן צאת החג בארה"ב[8].
♦ ♦ ♦