פתח תקווה
לחם משנה בליל הסדר - על שתי מצות שלמות או על מצה ומחצה
בגמ' בברכות דף ל"ט ע"ב: "אמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע, מ"ט לחם עוני כתיב".ונחלקו הגאונים והראשונים האם רב פפא דיבר על ברכת המוציא, שאע"פ שבשאר שבתות וי"ט יש לבצוע על ב' לחמים שלמים – בפסח אין צורך, משום לחם עוני, או שברכת המוציא עושים גם בפסח על ב' לחמים שלמים, ורב פפא דיבר על ברכת על אכילת מצה, שמשום לחם עוני צריך שתהיה פרוסה בין ב' השלמים.
♦
הראשונים שסוברים שצריך לברך ברכת המוציא על ב' מצות שלמות
רע"ג בסידורו כתב בזה"ל: "ונוטל שתי ככרות ופרוסה ומניחה בתוך שלימה ובוצע משתי ככרות, ומברך קודם המוציא לחם מן הארץ ואינו אוכל, וחוזר ונוטל הפרוסה כשהיא בתוך שלימה ובוצע כמו שאחז"ל אמר רב פפא הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע, מה טעם לחם עני כתיב ביה, ומברך וצונו לאכל מצה" עי"ש. ומפורש בדבריו שבברכת המוציא צריך לחם משנה, ככל יו"ט, ודברי ר"פ אמורים רק על ברכת לאכול מצה. וכ"ד הריצ"ג בעמ' ק"ג, שלאחר שהאריך בהבאת דברי הגאונים סיים: "ומה שנהגו להביא ב' ככרות שלימות שלא לשנות מנהג ימים טובים" עי"ש.וכ"ד רבני אשכנז. ז"ל ראב"ן בחלק השו"ת סי' מ"א: "נשאלתי למה נהגו לעשות ג' מצות למצות, והשבתי לו לפי שצריך לבצוע אחת לב', חציה לאפיקומן והחציה לתת בין ב' השלימות כדי לבצוע על הפרוסה לקיים לחם עוני וכו', ושתי השלימות לקיים לחם משנה דחייב אדם לבצוע על ב' ככרות בשבתות וי"ט" עי"ש. וכ"ד ראבי"ה בסי' תקכ"ה עמ' 161 [מהדורת רא"א] וז"ל: "ובברכות אמרינן הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע מפני שדרכו של עני בפרוסה. ויש גאונים מפרשים דאדלעיל קאי, דאף על גב שבשבת בעי לחם משנה - פסח הבא בשבת מצותו לפרוס אחד מן השנים, ויש גאונים מפרשים דאיום טוב קאי, אבל כשבא בשבת בעינן שתי שלימות מלבד הפרוסה. ואני אומר שאין חילוק, דביום טוב נמי תניא ששת ימים תלקטהו וכו'" עי"ש, הרי שהצריך ב' שלמות גם בליל פסח. וכ"ד הרקח בסי' רפ"ג וז"ל: "כשעושה המוציא אוחז בידו ב' המצות שחייב לבצוע בשבתות ובימים טובים על ב' ככרות שלימות וכו', ומה שמברך על הבצועה על אכילת מצה מפני שדרכו של עני בפרוסה ובפ' כיצד מברכין אמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניחין פרוסה בתוך שלימה ובוצע" עי"ש [וכ"כ גם בדרשתו לפסח]. וכ"כ האו"ז בסי' רנ"ב ושכן המנהג עי"ש. וכ"ד מהר"ם, כמובא בתשב"ץ סי' צ"ט, שהביא את דברי הרמב"ם דסגי בב' מצות דמה דרכו של עני בפרוסה כל ימות השנה והיינו המוציא, וסיים ומיהו מנהג שלנו לעשות ג' מצות עי"ש.
וכ"ד רבני צרפת. כ"ד הרשב"ם בפסחים קט"ז ע"א וז"ל: "ושתי שלימות מייתינן משום המוציא דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי ככרות ובוצע מאחת מהשלימות" ע"כ. וכ"ד תוס' שם והרא"ש בסי' ל', וכ"ד הסמ"ג מ"ע מ"א ושכ"ד מורו ר"י שירליאון [בתוספותיו לברכות ל"ט ע"ב], וכ"ד תור"פ בפסחים קי"ד ע"א באורך עי"ש, וכ"ד הר"ש מפלייזא בפירוש פיוט אלוהי הרוחות באו"ז סי' רנ"ו עי"ש.
וכ"ה מנהג פרובאנס, והסכימו לו רוב חכמי פרובנאס. כ"כ העיטור בדף קל"ד ע"ד וז"ל: "ומסקנא אמר רבא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלימה, תוך דווקא ומניח פרוסה בתוך שני השלימות כמנהגא דילן וב' שלימות צריך כשאר יום טוב" עי"ש, וכ"כ בספר המנהגות וז"ל: "יש מי ששואל למה נהגו להביא ג' מצות וכו' וסיים ויש אומרים כי המנהג שנהגו להביא שלשה משום שבת של פסח קא נהוג דאצטריך לחם משנה ולא פלוג רבנן בין חל יום ראשון בשבת ובין חל בשאר ימות החול" עי"ש. וכ"כ המכתם בדף קט"ו ע"ב וז"ל: "ונהגו העם לעשות שלשה כדי לקיים שתיהן, שיהיו לחם משנה ותהא שם פרוסה, ודייקינן לה מלישנא דגמרא דאמר מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע, ולא שייך למימר בתוך אלא בין שתי שלימות" עי"ש. וכ"כ המאירי בדף קט"ו ע"ב וז"ל: "ועכשיו נהגו ליטול שלש לקיים לחם משנה בהמוציא ולחם עוני בפרוסה וכך כתבוה גדולי הרבנים בפירוש סוגיא זו" [כונתו לרש"י בדף קט"ז ע"א עי"ש, אולם עי' לקמן דעת רש"י למעשה].
וכ"ה בתקוני הזוהר דף ק"ט ע"ב וז"ל: "ולקבל תלת טיפין אלין תקינו תלת מצות בפסח חד מצה דלעילא לברכה בה המוציא, תניינא לחם משנה, תליתאה לחם עוני בלא מלחא וכו' בגין דאיהי מצה פרוסה" וכו' עי"ש[2].
♦
הראשונים שסוברים שצריך לברך ברכת המוציא על מצה אחת ומחצה
אולם, דעת רוב הגאונים אינה כן, אלא שמברכים רק מצה וחצי משום לחם עוני ולא על ב' שלמים. כ"ד בה"ג בהלכות פסח, שכתב: "הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלמה וכו' והיכא דמקלע פסחא בשבתא בוצע על תרתי ופרוסה" ע"כ. וכ"ד רב נטרונאי גאון, המובאת בריצ"ג עמ' ק"ג, וז"ל: "וליפין רפתא דלחמא ענייא בשרירא ומברכין המוציא ועל אכילת מצה, והיכי דמקלע פסחא בלילא דשבתא בצע על תרתי ופרוסה" ע"כ. וכ"ד רב כהן צדק [אוה"ג ברכות עמ' 89 ובקצרה בריצ"ג שם] וז"ל: "מהו לברך בפסח על שלימה או על פרוסה. צריך לבצוע על פרוסה והיא בתוך שלימה דאמר ר"פ וכו' אלמא צריך לבצוע על שתיהם" ע"כ. ומבואר דנקיט רק שלימה ופרוסה, כפשטיה דגמ'. ובשערי תשובה סי' רפ"ז בסופה [ומיוחסת לבעל העתים, כמ"ש אלבק בהערה בספר האשכול עמ' 59 עי"ש] הביא תשובה זו וסיים: "והכי אמר רבינו שבבבל וכך נהיגנא קמיה" ע"כ. וכ"ד מר רב יוסף בר מר רב האיי שהובא בריצ"ג שם, שכתב: "האי דקאמרי מניח פרוסה ובוצע ואיזו מהן בוצע מברך על שתיהן ובוצע איזה שירצה" ע"כ. ומבואר שבוצע על שתים ולא על ג'. וכ"ד הרס"ג בסידורו עמ' קמ"ה שכתב: "ויקח בידו ככר וחצי ויברך המוציא ואם היה ליל שבת יברך על שתי ככרות וחצי" עי"ש [אע"פ שבפירושו לברכות שנדפס בסוף אוה"ג לברכות פירש כרה"ג בפירושיו שם, שאין חובה לבצוע על ככר וחצי אלא רק אם הביאו לפניו פתיתים ושלמים עי"ש - מ"מ גם רה"ג כתב שהמנהג שמביאים ככר וחצי ולכן כתב כן הרס"ג].וכ"ד רה"ג למעשה, שכתב בפירושו לברכות ל"ט ע"ב [שהובא באורך באשכול עמ' 59 וכן בשא"ר בברכות בקצרה] וז"ל: "אית מאן דמפרש דהא דאמר ר"פ וכו' משום לחם עוני דלא ליבצע אתרתי כשאר שבתות וי"ט אלא ימעט משום לחם עוני וכו' ואיכא מאן דמפרש וכו' דאם כל מה שהביאו לפניו שלמים לא צריך להניח פרוסה בתוך שלמה אלא בוצע על שתי ככרות כשאר י"ט והדין פירושא טפי מקרב, מיהו מנהגא דעלמא בלילי הפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ומברכין וכו'" עי"ש, ומבואר שלמעשה נהגו כן אפילו שלדעתו אין זה חובה.
ובאוה"ג שם בשם רב שרירא גאון [ואלבק מייחסה לבעל העתים]: "והלכה רווחת היא בכל מקום וכו' ובליל פסח על אחת וחצי והן כמו שתי ככרות משום לחם עוני שהיא מחצית וכו'" עי"ש. ועוד בשע"ת סי' רפ"ז: "ואע"פ שפרוסה אחת מהן היינו משום לחם עני ושתי ככרות קרו להו וכן אנן תנן משמרה ופלגא תרתי משמרות הויין אוף הכא נמי שלימה ופרוסה שתי ככרות הויין וכו'" עי"ש, ומבואר דס"ל שגם בפלגא ומחצה, שהוא לחם עוני, מקיימים לחם משנה[3].
ובחילוף מנהגים שבין בני בבל לבני א"י שהביא הטור בסי' תע"ה [וכן שא"ר] מבואר שלכו"ע בחול היו נוהגים במצה ומחצה ורק בשבת פליגי שאנשי בבל בוצעים בשבת על ב' ומחצה, ואנשי א"י בוצעים גם בשבת על אחד ומחצה. והאו"ז סי' רנ"ב כתב: "לא מצאנו בתלמוד שצריך לעשות ג' מצות של מצוה אלא אדרבה מוכח בירושלמי דלא בעינן כ"א שתים דאמרינן בירושלמי [ואינו לפנינו אלא זהו ספר ירושלמי הנודע של חכמי אשכנז[4]] בפרק ע"פ תני איזו היא ברכת מצה מניח פרוסה ע"ג שלימה ופורס מן הפרוסה ומברך המוציא וטמיש במלחא ולא אכיל עד דמברך על ההיא אומצא דהמוציא על אכילת מצה וכו'" עי"ש. וא"כ גם בעל ספר ירושלמי ס"ל שבוצעים על מצה ומחצה בליל פסח. ובעל ערוגת הבושם (ח"ג עמ' 19) סמך על ירושלמי זה למעשה, וז"ל: "אע"פ שיש רמז לג' מצות מעומר – אין עושין סדר האגדה אלא על שלימה ופרוסה דאר"פ הכל מודים וכו', והכי איתא בירושלמי וכו'" עי"ש.
ומבואר מכל הנ"ל שדעת כל הגאונים, מלבד רע"ג, שמברכים על מצה ומחצה משום לחם עוני ולא על ב' מצות.
וכ"ד הראשונים חכמי ספרד וארצות המזרח וחלק מחכמי פרובאנס; כ"ד ר"ח בפסחים קט"ו ע"ב, שהביא את סוגיית הגמ' בברכות ל"ט הכל מודים וכו', וכתב: "וקי"ל מפני שהוא יו"ט צריך לבצוע על שתי ככרות כשבת דכתיב ביה לקטו לחם משנה הלכך בפסח מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע" ע"כ. ומבואר שמקיים האדם לחם משנה במצה ומחצה. וכ"כ עוד בפירושו לברכות ל"ט ע"ב [כפי שנדפס בפירוש הר"ח לברכות מהדורת לב שמח, עפ"י כת"י ומחז"ו סי' ס'] וז"ל: "הכל מודים בפסח שכתוב בו לחם עוני שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע בפרוסה כמו עני שאין לו לחם שלם ובוצע בפרוסה, ודרשינן נמי לחם עוני דלא ליבצע אתרתי כשאר ימים טובים אלא ימעט מב' שלימים, דצריך בשבת ויום טוב שנים שלימים" ע"כ. וכ"ד הרי"ף בפסחים (דף כ"ה ע"ב מדפי הרי"ף) וז"ל: "הלכך בעינן למיבצע ביום טוב על תרתין ריפאתא שלמאתא כדמחייבין בשבת, ובפסח אתא לחם עוני וגרעא לפלגא דחדא הילכך בצעינן אחדא ופלגא, וכד בצע מנח לה לפרוסה בגוה דשלמתא ובצע דאמר רב פפא הכל מודים וכו'" עי"ש[5]. וכ"ד הרמב"ם הלכות חו"מ פ"ח ה"ו וז"ל: "לוקח שני רקיקין חולק אחד מהן ומניח פרוס לתוך שלם ומברך המוציא לחם מן הארץ, ומפני מה אינו מברך על שתי ככרות כשאר ימים טובים משום שנאמר לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה" ע"כ,. וכ"ד הר"ש בר נתן בסידורו שמביאים מצה ומחצה. וכ"ד בעל העתים, וכמו שהבאנו לעיל. וכ"ד בעל האשכול [ח"א עמ' 59], שהביא את כל דברי רה"ג בפירושו לברכות עם הסיום שהמנהג הוא להביא מצה ומחצה.
וכן מתבאר מדברי בעה"מ בברכות ל"ט, שכתב: "ובפסח אפילו פרוסה של חטין ושלימה של חטין מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע מן הפרוסה משום דכתיב לחם עוני וכו' ומברך על כזית אחד מן הפרוסה ב' ברכות וכו'" עי"ש, ומבואר שלוקח האדם רק פרוסה ומחצה. וכ"ד המאורות בפסחים, שהביא את דברי הרי"ף וכתב: "והאידנא נהגי לאיתויי ג' מצות [וכפי שהעידו שאר רבני פרובאנס] וכו' משום פסח דמקלע בשבת וכו', ועיקר מנהגא הוא שאוחז בידו המצה השלמה והמצה הפרוסה ומברך המוציא והדר מברך על אכילת מצה ובצע מתרוייהו ואכיל וכו'" עי"ש. ומבואר שלדעתו עיקר הדין הוא כרי"ף, אע"פ שנהגו בג' מצות. וכ"ד תלמידו ר' מנוח, שהעיר על דברי הרמב"ם פ"ח ה"ח: "ומנהגנו לאחוז הרקיק השלם והפרוס בידינו ולברך המוציא ועל אכילת מצה ולבצוע משניהם כאחד ואוכל" עי"ש. ובספר המנהיג הביא את דברי ה"ג שבוצעים על מצה ומחצה, והוסיף: "והפי' היינו דאמ' שמניח פרוסה בתוך שלימה ולא אמר בתוך שלימות וכל דבר קטן בתוך גדול קרי בתוך". וכ"כ ר' יעקב בר' משה נ"ע מנרבונא עי"ש.
והרמב"ן בלקוטיו לברכות ל"ט ע"ב הביא את דברי רה"ג הנ"ל, וכתב ג"כ שמסתבר שאינו חובה להביא מצה ומחצה אלא אם הביאו לו כן וכמו שצידד רה"ג, אלא שסיים כיון דמנהגא הוא - הכי עבדינן למפרס ולאקבועי מצוה בפרוסה עי"ש. ומבואר דס"ל שמביאים מצה ומחצה כמנהג רה"ג. וכן הסכימו לרי"ף ולמנהג רה"ג הנ"ל ר' דוד, הר"ן ומהר"ם חלאוה בפסחים קי"ד [וכתבו שלכן פורסים אותה קודם המוציא בשעת ההגדה, כדי שתמצא פרוסה כשבא לברך וממילא אתי שפיר גם לדעת רה"ג הנ"ל], הרשב"א בברכות ל"ט וכן בתשובה [שו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סי' ל"ה] שהביא הב"י בסי' תע"ה, וכן החינוך במצוה כ"א כתב הסדר עפ"י דעת רבותיו [הרשב"א] וכתב שמביאים מצה ומחצה עי"ש. וכן ר' יונה בסדר פסח כתב כרי"ף [וכן מתבאר מדברי תר"י בברכות לדף ל"ט]. וכ"ד הרא"ה בברכות ל"ט, שכתב על דברי רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע: "פי' כענין שבוצע על הפרוסה, ועליה מברך שתיהן המוציא ועל אכילת מצה. מאי טעמא לחם עוני כתיב ביה. פי' והילכך רשאי לברך על הפרוסה ואתיא שלמה להדור יום טוב. פי' ודעת רבנו האיי גאון ז"ל דדוקא בהביאו לפניו פתיתין ושלמים, לא שתהא חובה בפרוסה" עי"ש, ומבואר שדעתו של"צ ב' לחמים שלמים, אלא שלדעת רה"ג אין חובה בפרוסה. וכן הריטב"א בהלכות סדר ההגדה האריך בזה וזת"ד: ונהגו ליטול שתי מצות שלימות ופרוסה אחת וכו' ולא אמרו בזה טעם מיושב וגם אינו מעיקר התלמוד כלל וכו' אבל כך ההלכה בלא שום ספק שמברך על מצה שלימה ופרוסה וכו' עיש"ב [וכ"כ עוד בקצרה במסכת שבת קי"ז ע"ב עי"ש]. וכ"כ המ"מ על הרמב"ם שכבר פשט המנהג כדעתו עי"ש. וכ"כ בספר מצוות זמניות הלכות פסח שער ד' ושכ"ד רוב הגאונים עי"ש. וכ"ה בסידורי ספרד וקטלוניא כת"י [עי' לדוגמא בסידור הספרדי הקדום מהמאה הי"ד – כת"י פארמה 29, סרט 27554, ובסידור הספרדי הקדום מהמאה הי"ד-ט"ו כת"י בהמ"ל 4674, סרט 25577, וכן בסידור קטלוניא שהוציא לאור הרב עידן פרץ בשנת תשע"ט] שבוצעים על מצה ומחצה.
וכ"ה דעת חכמי איטליה ומנהגם. כ"ה במדרש שכל טוב בפרשת בא וז"ל: "ונוטל מצה הפרוסה ומניחה בתוך מצה שלימה ובוצע מן הפרוסה דאמר רב פפא וכו', ומאי טעם מניחה בתוך שלימה לקיים ביה לחם משנה וכו' והא דאמרינן מה עני דרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה – כלומר לא על שתי שלימות אלא על שלימה ופרוסה, דבשאר י"ט בוצע על שתי שלימות אבל הכא הא כתיב לחם עוני – אתא קרא דא וגרעתה לפלגא חדא מינייהו" עי"ש. וכן מתבאר מדברי הרי"ד בפסקיו לפסחים קט"ז, שהביא את דברי רש"י והרשב"ם שמברכים המוציא על השלמה וצריך לחם משנה, וכתב: "ואינו נ"ל וכו' אלמא במאי דפליגי כל ימות השנה בברכת המוציא מודין בפסח דבצעינן אפרוסה [פי' ולא אשלימה]" עי"ש. ונראה מדבריו דפליג על כל דברי הרשב"ם ולא ס"ל כלל שצריך ב' שלמות. וכ"ד ריבב"ן בפסחים כדעת הרי"ף שם. וכ"ה בסידור מנהג רומא כת"י (פארמה 1793 סרט 13017 משנת ה' פ"ו) ובדפוס שונצינו רמ"ו ובולוניא ש', וע"ע לקמן.
וכ"ד חכמי אנגליה. בפירוש ר' אליהו מלונדריש [ירושלים תשט"ז] עמ' ק"נ והלאה הובא סדר ליל פסח לר' אליהו מלונדריש ובעמ' קנ"א כתב יביא הקערה עם ג' מצות וכו', ובעמוד קנ"ב כתב לוקח הפרוסה ואחת השלימות ומניח הפרוסה תחת השלימה ומברך על שתיהן וכו' וכ"כ הרב מפס וכו' וגריעתיה לחדא ואוקמי אפלגא, אבל לפי דברי רשב"ם נראה שצריך להביא הג' מצות וכו', לדבריו יניח הפרוסה בין שתי השלימות ומברך על השלימה העליונה ועל הבצוע עי"ש, ומבואר שהוא עצמו ס"ל כרי"ף. וכן מבואר בדברי ר' יעקב חזן מלונדריש בספרו עץ חיים פ"ד מהלכות פסח שכתב: "ויש בקערה ג' מצות וכו', ולוקח בעה"ב המצה הבצועה ואחת מהשלימות ומברך על שתיהם המוציא ועל אכילת מצה ובוצע משתיהם ואוכל" עי"ש. אולם בתוספות חכמי אנגליה בסוף פסחים נקט בפשיטות שבוצעים על ב' שלמים עי"ש.
וכ"ד ר' מנחם והר' יו"ט, וכפי שהובא בתוס' ר"י שירליאון ברכות ל"ט ע"ב ובהגמ"י על הרמב"ם אות ו' עי"ש.
♦
דעות הראשונים שמביאים ג' מצות בקערה אולם אוחזים מצה וחצי בשעת ברכת המוציא
והנה, הראשונים הנ"ל דיברו על בציעת המצות שא"צ ב' שלמים, ונראה מדבריהם [ולפחות מחלק מהם] שגם מביאים ב' מצות מעיקרא, אולם מצאנו לכמה מן הראשונים שאע"פ דס"ל שמביאים לפני בעה"ב ג' מצות וחולקים אחת מהם לפני קריאת ההגדה – מ"מ בשעת ברכת המוציא נוטלים רק מצה ומחצה משום לחם עוני, ואת השניה משאירים לכורך.כ"ד רש"י בספר הפרדס[6] [עמ' נ"א מהדורת ערנרייך], שכתב שבוצע אחת מהג' מצות קודם ההגדה וכו' אולם בהמשך כתב ואומר המוציא על המצה השלימה העליונה ועל הפרוסה משום לחם משנה וכדרכו של עני שאין כל לחמיו שלמין עי"ש [וזה דלא כמ"ש בפירושיו לגמ' בפסחים קט"ז ע"א]. וכ"נ דעת הראב"ד, שכתב בתמים דעים סי' ל"א: "ותרתי ריפאתא דמצה שלמה ופרוסה אנא עבידנא לתרתי ברכות על השלמה והכי דרשינא לה בפירקא ואיכא טעמא מעליא כדכתוב בדרשה דילן" ע"כ. ומבואר שהיה מחזיק רק מצה ופרוסה ומברך את שתי הברכות על השלמה. והמאירי בפסחים קי"ד כתב שגדולי המפרשים היו נוהגים לכרוך בשלישית והיו אומרים דרך צחות עניה זו לשוא שמרה עי"ש, ומבואר שהיה נוהג להביא ג' מצות. וביותר מדקאמר לשוא שמרה משמע שלא בירך עליה מדין לחם משנה, דאם באה לשם הלחם משנה מאי לשוא שמרה, דומיא דכל שבת שאין חובה לבצוע על הלחם משנה אלא על לחם אחד, וע"כ שלא בירך עליה כלל.
וכ"ד הריא"ז בפסחים, שכתב: ומברך המוציא על הפרוסה ועוד מברך על אכילת מצה ואוכל ואע"פ שבשאר י"ט מברך המוציא על ב' ככרות שלימות וכו' בפסח וכו' שנאמר לחם עוני עי"ש, וכדעת זקנו הרי"ד, ובתחלה כתב שמביאים ג' מצות עי"ש.
וכ"ד הרשב"ץ במאמר חמץ, שהביא את דברי הרי"ף וכתב: "ונהגו להביא שלש מצות ובוצע האחת ומברך עליה ועל האחרת וכו' ומניחין השלישית לכריכה ואין זה חיוב וכו', והעיקר הוא מה שכתב הרי"ף ז"ל דבין בחול ובין בשבת מביא שתים ובוצע אחת וכו' והחיוב הוא להביא שתי מצות ובוצע אחת ומברך על שתיהן יחד המוציא ולאכול מצה והשאר מנהגות" עי"ש. ומבואר שהמנהג הוא להביא ג' מצות ולברך על אחת ומחצה. וכן שה"ל בסי' רי"ח כתב: "מתחלה שחוצה את המצה ומניחה בין 'השלימות', ומבואר שיש לפחות ב' שלמות חוץ ממנה, אולם בשעת הברכה כתב נוטל הבקי שתי מצות מאותם הנקראות שמורים שהם בקערה אחת שלימה ואחת פרוסה ובוצע בפרוסה וכו'" עי"ש.
וכן במנורת המאור הקדמון לר' ישראל אלנקוה [שנהרג בספרד בשנת קנ"א] כתב בח"ב עמ' 266: "ונוטל הקערה שבה ה'שלש' מצות, השתים שלימות והאחת פרוסה, ויקח מצה אחת מן השתים השלימות, ויקח הפרוסה וישים אותה תחת השלימה שלקח כבר ומברך המוציא ואל יבצע ומברך על אכילת מצה ויבצע משתיהן כאחת וכו'" עי"ש. הרי שכתב שמביאים שלש מצות, ואעפ"כ מברכים על אחת ומחצה. וגם האבודרהם כתב כן בתחלה שמביאים ג' מצות וחוצים אחת, אולם בשעת הברכה כתב שלוקח מצה שלמה והחצי שהניח בין שתי השלימות ומניח פרוסה בתוך שלימה ומברך על הפרוסה המוציא וכו' ולאחר מכן הביא את דברי רע"ג והטור וכו' עי"ש, ומבואר שהוא עצמו ס"ל שנוטלים אחת ומחצה לברכה. וכן ר' יצחק אלאחדב (מחכמי ספרד בשנות ק"י-ק"צ) בפירושו להגדה של פסח (שנדפס בהגדה של פסח 'פסח דורות') כתב שהמנהג הפשוט היום בכל המקומות שידענו ושמענו לתקן בערב הפסח קערה גדולה ובתוכה וכו' ושלש מצות משומרות וכו' עי"ש, אולם בשעת הבציעה כתב וז"ל ונוטל מצה ומחצה ונותן פרוסה בתוך שלמה ובוצע משתיהן יחד ומברך המוציא ועל אכילת מצה ואוכל משתיהן יחד 'כך נהגו' וכו' עי"ש.
וכן מתבאר מדברי האברבנאל בספרו זבח פסח בסופו שכתב את סדר הפסח הנהוג בזמנו וביחץ כתב שיש ג' מצות וחוצים את האמצעית, ואעפ"כ כשהגיע לברכת המוציא כתב: "ויבצע מהמצה שלימה ויברך עליה ברכת המוציא ולא יאכל ממנה עד שיקח מן הפרוסה ויברך עליה על אכילת מצה ואז יאכל משתיהן יחד כזית מכל אחד" עי"ש. ומבואר דלא נקיט בתחלה כ"א את השלמה האחת ולא ב' שלמות. וכ"כ בספר סדר היום וז"ל: "ויקח הב' מצות שהם א' של מצוה וחציה של ב' ויברך ב' ברכות זו אחר זו א' המוציא לחם מן הארץ ויכוין בה על המצה השלמה בדעתו ואח"כ יברך אקב"ו על אכילת מצה ויכוין על הפרוסה כי מצה לחם עוני כתיב בה ודרכו של עני בפרוסה" עי"ש.
♦
דעת מקובלי ספרד ורבינו האר"י וגוריו
וכ"ה דעת המקובלים בדור ההוא. כ"ה בספר תולעת יעקב [לר' מאיר בן גבאי, נדפס בשנת ש"כ] שבתחלה כתב שיבצע אחת משלש מצות שבקערה וכו' ולאחר מכן כתב שלוקח מצה שלמה והחצי שהניח בין שתי השלמות ומניח פרוסה בתוך שלמה ומברך המוציא על הפרוסה וכו' עי"ש. וכ"כ בספר היכל הקדש למהר"ם אלבאז[7] סי' ע"ט (דף נ"ד ע"ב) וז"ל: "ונוטל המצות בידו המצה העליונה שהיא כנגד החסד והשניה ר"ל החצי שהוא כנגד הפחד ומברך תחלה המוציא ועל אכילת מצה בבת אחת וכו'" עי"ש, ולעיל מיניה כתב שמביאים בקערה ג' מצות עי"ש.וגם מדברי רבינו האר"י בשער הכונות נראה כן, שאמנם כתב רמז וסוד לג' מצות כנגד חב"ד ושבוצעים את האמצעית וכו' אולם בדף פ"ג ע"ד כתב וז"ל: "וחציה השני שצורתה ד' שהיא כנגד נוקבא אנו מחברים אותה עם החכמה שהיא מצה הא' השלימה ומברכים עליהם המוציא ואכילת מצה המוציא כנגד השלימה ואכילת מצה כנגד הפרוסה" ע"כ. ומדוייק להדיא מדבריו שנוטלים רק את המצה ומחצה לברכת המוציא ואכילת מצה. וע"ע בהגהת מהר"ם פאפירש על שעה"כ שם שכתב על דברי האר"י שצריך ג' מצות וז"ל: "הנה לפי שיש מחלוקת בין הרי"ף והרמב"ם להרא"ש אם הם ב' מצות או ג' לכן גם הרב בגודל רוח קדושתו לא עירב את הג' עמהם אלא תמיד אמר סודות הב' ואח"כ מבאר סוד הג' בפ"ע כי הב' חובה בלבד 'לכן יש בהם ברכה' משא"כ בג' כי הדעת נקודה ולא ספירה וכו'" עי"ש. ומבואר שמלבד שכתב שבעצם לקיחת הג' מצות אין זה חובה גם לפי רבינו האר"י, גם שמעינן מזה שפשוט לו שהברכה היא רק באחת ומחצה ולא בשלישית. וכן מפורש בספר טור ברקת לר' חיים הכהן, מגורי האר"י, בסי' תע"ה אות א' וז"ל: "ולכן בא החיוב להיות מצה אחת שלימה עם הפרוסה וכו', ולכן אע"ג שהוא יו"ט או שחל להיות בשבת אין שם לחם משנה" עי"ש, והוא גופיה בסי' תע"ג כתב באורך שיש ג' מצות בקערה" עי"ש.
וא"כ התבאר היטב שדעת רוב הגאונים והראשונים שיש לבצוע על מצה ומחצה ולא על ב' שלמות עכ"פ בפסח שחל בחול[8]. וגם הראשונים שאמרו להביא ג' מצות – חלקם כתבו שזהו בשביל לקיים מצוה בכל מצה, אבל הבציעה עצמה צריכה להיות רק על מצה ומחצה.
♦
האם בציעה על מצה ומחצה היא רשות או חובה
והנה, בדברי רה"ג שהבאנו לעיל מבואר שיש מחלוקת אם יש 'חובה' לבצוע על שלימה ומחצה ולא על שתים או שאין חובה אלא שאם הביאו לפניו ב' שלמות – בוצע על שתיהן כשאר יו"ט, והוא נקט שאין חובה לבצוע על שלימה ופרוסה, אולם העיד שהמנהג הוא שבוצעים על אחת ומחצה. וכן הרמב"ן ותלמידיו ס"ל כן, אולם הם כתבו שאנו עושים טצדקי כדי לברך על שלימה ופרוסה, ולכן בוצעים את המצה לפני ההגדה כדי שכשנבוא לברך עליה תהיה כבר חצויה ונברך על מצה ומחצה.אולם, מדברי הר"ח שהבאנו לעיל מבואר שהוא נקט כצד הראשון של רה"ג, שיש חובה לבצוע על פרוסה ולא על ב' שלמות, שכתב דלא ליבצע אתרתי כשאר י"ט אלא ימעט מב' שלמים, וס"ל שמקיימים לחם משנה באחת ומחצה עי"ש. וכ"נ דעת הרי"ף, שכתב דאתא לחם עוני וגרעא לפלגא דחדא וכו' – נראה מדבריו שיש ענין בדוקא לא לברך על ב' שלמים, וכן פירשו בדבריו כמה מהראשונים: הרשב"א בברכות ל"ט ע"ב הביא את דברי רה"ג וסיים: "וגם הוא ז"ל כתב בשם אחרים ז"ל דלאו מחמת שמעתא דר"ה ור"י אייתיאו לה הכא ולא תליא בפלוגתייהו כלל אלא משום לחם עוני דלא ליבצע אתרתי כשאר שבתות וי"ט משום דאתא לחם עוני וגרעא לפלגא דחדא, וכן עמא דבר" ע"כ, הרי שהעתיק את לשון הרי"ף וכתב שלא יבצע על ב'. וכ"כ להדיא מהר"ם חלאוה בפסחים קט"ו ע"ב שהביא את דברי הרי"ף וכתב: "נראה מדבריו דדוקא פרוסה בעי' משום לחם עוני" עי"ש. וכן מתבאר מדברי הרמב"ם שכתב לוקח שני רקיקין חולק אחד מהן וכו', ומבואר שיש לפניו ב' שלמים וצריך לשבור אחת מהן כדי שלא יהיה שלם אלא אחד ומחצה, וזה כדעת הר"ח והרי"ף הנ"ל.
ועכ"פ אנו שבוצעים את המצה האמצעית קודם ההגדה – לכל הראשונים הנ"ל יש לבצוע על מצה ומחצה ולא על ב' מצות שלמות וכנ"ל.
♦
מנהג ספרד וארצות המזרח עד דורו של הבית יוסף
והנה, הב"י בריש סימן תע"ה כתב וז"ל: "הרשב"א בתשובה וכו' ואינו צריך שלש מצות ואף על פי שאמרו מניח פרוסה בתוך שלמה כל שהקטן בתוך הגדול בתוך קרי ליה עכ"ל, ובסוף סימן זה כתב רבינו [הטור] שכן דעת הרי"ף שדי בשתי מצות ושהרא"ש חולק 'וכן נהגו'" ע"כ, וכ"פ בשו"ע שם וז"ל: "ויקח המצות כסדר שהניחם 'הפרוסה בין שתי השלימות[9]' ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה וכו'" עי"ש. וכ"כ הרדב"ז בתשובה (ח"א סי' תפ"א) וז"ל: "ועל ענין הברכות 'ומנהגינו ומנהג אבותינו' לשים הפרוסה בתוך שתי השלמות ותופס שלשתן בידו ומברך המוציא ועל אכילת מצה ובוצע יחד מן השלימה התחתונה ומן הפרוסה והכריכה אנו עושין בשלישית ומן הפרוסה השנייה אנו אוכלין באחרונה נמצא כל אחת עושה מצוה וזה מנהג יפה לצאת ידי חובת כל הדעות" עי"ש. אולם, יש לעיין במה שכתבו שנהגו כדעת הרא"ש, דלפי הנראה משאר חכמי הדור ההוא ומהסידורים הנדפסים בתקופתם – נראה שהמנהג הפשוט היה כדעת הרי"ף והרמב"ם וסיעתם לברך על אחד ומחצה, וכפי שנבאר בס"ד[10].לעיל הבאנו את דברי מנורת המאור והאבודרהם[11] וכן את דברי האברבנאל [שנפטר כמה שנים לאחר גרוש ספרד, ונדפס ספרו בשנת רס"ה] וכן את דברי ספר תולעת יעקב [נדפס בשנת ש"כ], ואת דברי ספר סדר היום [נדפס בשנת שנ"ט] ואת דברי היכל הקדש [של"ה-שנ"ט] שכתבו שבוצעים על מצה ומחצה עי"ש. הרי שלפני זמנו של מרן הב"י וכן לאחר זמנו בצפת עצמה נהגו בפשיטות לבצוע על מצה ומחצה.
ויש להוסיף שכ"ה בסידורי ספרד מהתקופה ההיא: בסידור דפוס נאפולי ר"נ, וכן בדפוס ונציה רפ"ד[12], שד"מ ושנ"ח יש הלכות ליל הסדר בשפת הלאדינו, ושם הסדר הוא ממש כמו שכתבו רבני ספרד הנ"ל, שקודם תחלת ההגדה כתוב שם[13]: "ויקח שלש מצות וישבור את האמצעית לחצי וכו'", אולם בסדר אכילת המצה כתוב שם: "ויקח את המצה העליונה והשבורה וישבור מהשלמה ויגיד ברוך וכו' המוציא וכו', ולא יאכל. וישבור מהחצויה ויגיד ברוך וכו' על אכילת מצה וכו'" עי"ש, הרי שאוחזים רק בשלימה ובחצויה ולא בשלימה השניה, אע"פ שהיא נמצאת לפנינו. וכ"ה מנהג בגדד וארצות המזרח וכפי שהוא בסידור כת"י משנת ה' ש"ד (שהמציא לי הרב אהרן גבאי שליט"א ממאגר הסידורים האלקטרוני שלו), ושם ההוראות הן בערבית ותרגמם לי הרב יהודה זייבלד שליט"א וז"ל: "ירחצו ידיהם ואחר כך לוקח המברך מצה משומרת, אם היתה שבת לוקח שתי מצות ומחצה, ואם היה בשאר הימים לוקח מצה ומחצה, ומברך עליה בא"י אמ"ה הלמ"ה, ובוצע ומחלק לנוכחים, ואין אוכלים מאומה עד שיברך ברכה שניה, והיא בא"י אמ"ה אקב"ו עא"מ, וטובל במלח ואוכל כל מי שנמצא שם" עי"ש.
הרי שבדורו של מרן הב"י נהגו גם הספרדים וגם ארצות המזרח לברך על מצה ומחצה[14]. וכן בדין, שכ"ה דעת הגאונים, הרי"ף, הרמב"ם, חכמי ספרד וחכמי ארצות המזרח. וא"כ צ"ע מה שכתב הב"י שנהגו כדעת הרא"ש.
ונראה שצ"ל בזה כמ"ש הרחיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ה וז"ל: "ואל תתמה על זה איך נהגו שלא כדעת מרן ז"ל ובפרט בארץ ישראל דמארי דאתרא הוא; דע דאשכחן כי האי גוונא באהע"ז סי' ס"ב ס"ט שכתב [השו"ע] דאין צריך כוס אחר לשבע ברכות 'וכן פשט המנהג', ועינינו הרואות דהמנהג בארץ ישראל ובארץ מצרים להצריך כוס אחר לשבע ברכות[15]. וכיוצא בזה כתב מרן בגט דנהגו לכתוב בנפשיכי בשני יודין ובעה"ק צפת בזמן מרן נהגו לכתוב ביוד אחד וכמ"ש הרב המוסמך מהר"ם גלאנטי ז"ל בתשובותיו סי' ו' וסי' קכ"ד וכתב שם דשאל למרן עצמו על זה. והשיבו אם כך נהגו לא ישנו המנהג ע"ש, והרי אפי' בדבר שמרן כתב שכך נהגו - המנהג בהפך. ויתכן שלרוב קדושתו וטרדת לימודו לא דקדק וסבר שהמנהג כך ואינו כן. והוא הדין בזה שהמנהג היה מקדם שלא ליפול ממוצאי יה"כ עד סוף תשרי ומרן אגב דטריד בגירסיה ומשפטיו עם ישראל לא שת לבו בעת ההיא" ע"כ.
ויש להוסיף שמצאנו כעי"ז גם בענין אמירת אתה חוננתנו במוצ"ש, שהב"י בסי' רצ"ד כתב ש"העולם נוהגים לומר [בתחלת הברכה] אתה חוננתנו [ולא מתחילים אתה חונן] ואין זה נקרא שינוי מטבע" עי"ש. ואמנם מצאנו כן בסידור נאפולי ר"נ, אולם בסידור ונציה רפ"ד מתחיל אתה חונן ולאחר מכן אתה חוננתנו, וכנוסח הספרדים בדורות האחרונים. ומצאנו עוד מנהג של כמה מחכמי הדור ההוא שמתחילים אתה חונן ואומרים אתה הבדלת. כ"כ הרמ"ק בסידורו תפלה למשה, וכן החרדים בפירושו לירושלמי לדף ל"ט ע"ב כתבו שמתחילים אתה חונן ולאחר מכן אתה הבדלת בין קודש וכו', וכנוסח האבודרהם ועוד. וכ"ה בסידור בגדד וארצות המזרח משנת ה' ש"ד. וא"כ אין זה מדויק שהעולם נהגו בזמנו של הב"י להתחיל מאתה חוננתנו, אלא רק חלק נהגו כן ורבים לא נהגו כן.
ועוד מצאנו כעי"ז בענין חתימת ברכת האירוסין [וכפי שהאריך ידידי הרב אהרן גבאי שליט"א במאמרו במוריה שבט תשע"ח], שהב"י באהע"ז סי' ל"ד הביא את דברי הסוברים שחותמים רק מקדש ישראל וכתב 'וכן אנו נוהגים', אולם בספרד המנהג בתקופתו היה לחתום מקדש עמו ישראל ע"י חופה בקידושין וכפי שהוא בכל הסידורים נוסח ספרד דאז [מלבד המוסתערבים, שנהגו כדעת הרמב"ם לחתום רק מקדש ישראל, אולם לא נראה שהב"י כיון להם בלבד, דהא באו"ח סי' ע"ר גבי במה מדליקין כתב הב"י להדיא מנהג אשכנז והמוסתערב לעומת מנהג ספרד עי"ש. וא"כ, כאן שכתב וכן אנו נוהגים – אין נראה שכונתו רק למוסתערבים].
ועוד מצאנו כעי"ז בענין חזרת הש"צ בנעילה של יום כיפור שכתב הב"י בסי' תרכ"ג בזה"ל: "דלדידן דמפשינן טובא ברחמי היה צריך להקדים ולהתפלל אותה מבעוד יום הרבה כדי שיגמור החזן חזרת התפלה ביום ולפחות שתהא נשיאות כפים ביום אלא דאם כן היינו צריכין להקדימה מבעוד יום טובא לפי שאנו מרבים בסליחות ואנן בעינן שיתפלל אותה מכי חמינן שמשא בריש דיקלא ולפיכך נראה שיש לשליח צבור לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות" עי"ש. ומבואר מדבריו שהיו מרבים בסליחות ופסוקים ורחמים בחזרת הש"צ וצריך לקצר בזה, וכנראה שכונתו להוספות שנמצאים בסידור נאפולי ר"נ בחזרה של נעילה בסוף הספר פיוטים של ראב"ע למגן, מחיה וקדוש, וכן הפיוט אל נורא עלילה שהספרדים נוהגים לאומרו קודם תפלת נעילה מופיע שם בתוך חזרת הש"צ לפני כתר, ולכן כתב שיש לקצר בזה, אולם בסידורי ונציה רפ"ד ושנ"ח, וכן קושטא ר"צ יש רק הוספה קצרה של ובכן לראב"ע וכן וידוי קצר לר' יצחק בן ישראל, וזה כמנהגנו היום, ולא שייך על זה הלשונות שכתב הב"י הנ"ל שמאריכים ומרבים וכו', וחזינן מינה שהמנהג שכתב הב"י לא בהכרח משקף את המציאות הרווחת בתקופתו, דאדרבה נראה שהמנהג היותר עיקרי היה שאין מרבים ברחמים בנעילה.
וכאן אפשר לומר שכיון שהמנהג היה להביא ג' מצות, ולא ב' מצות כהרי"ף והרמב"ם וסיעתם, אלא שהיו בוצעים למעשה רק על מצה ומחצה – בזה קל יותר להחליף במנהג ולומר שמברכים על ג' מצות שהן ב' ומחצה, דהא כשהב"י הביא את מחלוקת הראשונים בין הרי"ף לרא"ש – לא הביא את הדעה שמביאים ג' ובוצעים על אחת ומחצה אלא או את דעת הרא"ש שמביאים ג' או את הרי"ף שמביאים ב', וכיון שהמנהג כדעת הרא"ש שמביאים ג' – ממילא כתב ג"כ שבוצעים על ג'. וסמך לדבר מדברי הב"י בסי' תע"ג על מה שכתב הטור שמביאים קערה ובה ג' מצות כתב הב"י וז"ל בסוף סימן תע"ה כתב שזהו לדעת התוספות והרא"ש, אבל הרי"ף סובר דסגי בשתים וכן דעת הרמב"ם, והעולם נוהגים כדעת התוספות והרא"ש ע"כ. הרי שהב"י השוה את שני הנידונים – את הבאת הג' מצות בקערה והחזקתם בשעת הבציעה – להדדי, ולא נחת לחלק בין ב' הנידונים. אולם, לפי האמור אמנם מנהג העולם היה להביא ג' מצות, כדעת התוס' והרא"ש, אולם בשעת הבציעה לא אחזו את שלשתן אלא אחת וחצי וכנ"ל.
♦
סיכום הדברים
ולפי הנ"ל נראה שיש מקום גדול לספרדים ועדות המזרח לאחוז רק מצה וחצי בשעת ברכת המוציא ואכילת מצה, דהא כן הוא מנהג ודעת גאוני בבל וא"י, הרי"ף והרמב"ם וראשוני ספרד. והב"י היה צריך לפסוק כמותם, אלא שכתב שהמנהג כדעת הרא"ש וסיעתו, אולם כיון שביארנו שהמנהג לא היה כן אלא כדעת הגאונים וסיעתם – א"כ יש מקום (להמשיך [או לחדש) לנהוג כמותם בענין זה.ואין לומר שעדיף לעשות כדעת הרא"ש וסיעתו, דהא לדעת הרי"ף והרמב"ם וסיעתם אין זו 'חומרא' ליטול ב' מצות שלמות אלא 'קולא' דהא צריך בדוקא ליטול אחד וחצי משום לחם עוני, ובזה מקיימים מצוות לחם משנה. וכיון שא"א לצאת יד"ח כל הדעות – עדיף לנהוג כרבותינו שאנו נוהגים על פיהם, שהם הרי"ף והרמב"ם וראשוני ספרד, ובפרט שגם המנהג היה כמותם. ועוד שכיון שכן דעת רבינו האר"י, וכפי שהבאנו לעיל – לדעת רבים מפוסקי ספרד עבדינן כרבינו האר"י נגד השו"ע.
והגר"א בביאורו לשו"ע סי' תע"ג ס"ד פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם שיש להביא ב' מצות ולא ג' עי"ש, ובשו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' כ"ב האריך להשיג עליו עי"ש. ולהאמור מנהג ספרד והאר"י היה לעשות כעין פשרה, ולהביא ג' מצות בקערה, אולם לבצוע רק על אחת ומחצה, והמנחת אלעזר לא עמד בחילוק הנ"ל, ודוק.
♦
עצה לצאת יד"ח גם לדעת מרן השו"ע
ונראה שיש אפשרות לאחוז רק מצה ומחצה, ולצאת יד"ח גם לדעת הרא"ש וסיעתו, וכפסק מרן השו"ע, והיא ע"פ מה שכתב הבא"ח ש"ש פרשת בראשית סט"ו וז"ל: "מי שאזניו כבדות ואינו יכול לשמוע, או שבעה"ב זקן ומגמגם בלשונו, וא"א להם לקדש בפ"ע מכמה סיבות הכרחיות - העליתי בסה"ק מקבציאל, שזה האדם שאינו יכול לשמוע הברכה מן בעה"ב, יתן עיניו בכוס שביד בעה"ב שמקדש עליו, ויאמר בלחש ברכת הקידוש כולה בשעה שבעה"ב מקדש וכו', וסמכתי בדבר זה שכתבתי, על מ"ש הרב ברכ"י ז"ל סי' רצ"ה אות ד' בשם מהר"י זיי"ן ז"ל, ובנ"ד חשיב דיעבד, כיון דא"א לו לקדש על הכוס בפ"ע ולאחזו בידו" ע"כ.הרי שבשעת הדחק א"צ לאחוז את הדבר שמברך עליו בידו אלא נותן עיניו בו ושפיר דמי. וא"כ גם כאן, שאינו יכול לאחוז את המצה השלישית בידו משום שלדעת הרי"ף והרמב"ם וסיעתם אין לעשות כן משום לחם עוני – חשיב שעת הדחק ויכול לתת עיניו במצה השלישית ולהתנות בלבו שאם הלכה כדעת הרי"ף וסיעתו – הרי שהוא מכוין לברך רק על המצה ומחצה שבידו, ואם הלכה כדעת הרא"ש וסיעתו – הרי שהוא מכוין גם על המצה שנמצאת על השלחן שתעלה לו ללחם משנה, ובזה הרויח, עכ"פ בדיעבד, גם דעת השו"ע שפסק כרא"ש.
אולם, כל זה בחול, אבל כשחל בשבת, אע"פ שגם בזה דעת רבים מהגאונים והראשונים שא"צ ב' לחמים שלמים - מ"מ כיון שבה"ג וסיעתו, מצריכים ב' לחמים שלמים - העיקר כדעתם בזה, בצירוף שא"ר שמצריכים ב' לחמים שלמים גם כשחל בחול.
♦
אחיזת המצה התחתונה בשעת ברכת על אכילת מצה
וכשמברך על ב' שלמות [כגון בשבת או אף בחול, לדעת השו"ע]. המ"ב בסי' תע"ה סק"ב והכה"ח אות ו' הביאו את דעת מהרי"ל ושאר רבני אשכנז דס"ל שבברכת על אכילת מצה משמיט התחתונה ומברך רק על שלימה ומחצה עי"ש, וכ"פ בחזו"ע. אולם, הרדב"ז בח"א סי' תפ"א הביא את דברי האגור [בשם מהרי"ל] וכתב וז"ל: "ולא ידעתי למה הוא מניח השלישית דאי משום מה דרכו של עני בפרוסה הא איכא שלימה ומה לי חדא שלימה ומה לי תרתי אלא כיון דאיכא פרוסה איכא זכר למה דרכו של עני, ותו דאיכא הפסק טובא בין המוציא לאכילה דהא כתבו הפוסקים שצריך לבצוע מן הככר ולהניח הפרוסה ועודה בככר כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לבציעה ויהיה בוצע על השלימה ולא די שאי איפשר לעשות כן במצות הפסח לפי שהן דקות ויבשות ואם יבוא לבצוע מקצת יפסק לגמרי אלא שבא להוסיף שיפסיק ג"כ בהנחת השלימה אלא הטוב שבמנהגים הוא מה שכתבתי למעלה [לברך כל הברכות על כל המצות]" ע"כ. וכן מתבאר מלשון השו"ע, שכתב: "ויקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה". הרי שמברך את שתי הברכות כשכל המצות בידו. וכן העתיק החיי אדם כלל ק"ל סי"ט את לשון השו"ע, והשמיט את דברי מהרי"ל. וכ"ה בהלכתא גברוותא לבעל התפארת ישראל בפ"י דפסחים עי"ש.וע"כ נראה שלספרדים – כשמברך על ב' שלמות – יש להחזיק את כל המצות עד לאחר ברכת על אכילת מצה ולא להשמיט את המצה השלישית לפני ברכת על אכילת מצה.
♦ ♦ ♦