בטעם חיוב נטילה לנוגע במקומות המכוסים, ואם בימינו שייך חיוב זה [תגובה לתגובה]
בס"ד, אדר תש"פלמע"כ הרב ינון בר כוכבא שליט"א
במש"כ בגיליון האוצר הקודם. ראשית, יש"כ גדול על שת"ח כמותו שם עינו וליבו לעיין בדברים בעיון ובעומק להעיר ולהאיר, וכן על תוספת הידיעות הרבות בנושא. הדברים שכתבתי הם מתוך קונטרס שעומד לצאת לאור בעתיד אי"ה, ולכן כל הערה היא לתועלת גדולה.
ואכתוב בעז"ה מה שיש לי להשיב על דבריו:
♦
מה שהביא מדברי המשנ"ב סקנ"ד שאם הולך יחף ברגליו אפשר דהוי בכלל מקומות המגולים. הנה, מקורו מהפמ"ג סימן צ"ב מ"ז סק"ב. אמנם, הנה בשו"ע סימן ד' סעיף כ"א כתב: צריך להיזהר בתפילה או באכילה שלא ליגע בשוק וירך ובמקומות המכוסים... אבל מקומות המגולים בראשו ובפניו ומקום המגולה שבזרועותיו אין להקפיד. וכתב בפמ"ג א"א סקכ"ג: אין [להקפיד] – ומיהו ברגלו אפילו הולך כך [מגולה] אסור כבסעיף י"ח. ע"כ. ומש"כ שכן מבואר בסעיף י"ח, בודאי כוונתו למש"כ השו"ע "הנוגע ברגליו". ומבואר להדיא שהפמ"ג למד שמה שנתחדש בנטילה דנוגע ברגלו היינו כשהרגל מגולה. ולכאורה הוא סותר לדבריו בסימן צ"ב.
ויתכן ליישב, ואת יסוד הדברים ראיתי בספר פי כהן, שהפמ"ג נקט שמש"כ השו"ע נוגע ברגלו, הוא רק לגבי שוק וירך שברגל, ולכן כתב בסימן ד' שבהם אפילו הולך יחף אסור. אבל בסימן צ"ב נסתפק הוא על כף הרגל, ויתכן שזה גופא ספיקו, אם מש"כ השו"ע נוגע ברגלו כולל גם את כף הרגל, או שכוונתו רק לשוק וירך, וא"כ אם כף הרגל מגולה אי"צ נטילה. וממילא, גם מה שהביא המשנ"ב דברי הפמ"ג, אין כוונתו לדברי השו"ע "נוגע ברגלו".
ועכ"פ בודאי אין להוכיח מדברי הפמ"ג במקום אחד כאשר במקום אחר הוא סותר את דבריו. ובפרט שבסימן ד' כתב הפמ"ג בלשון ודאי, וכתב להדיא שבזה מיירי השו"ע, ואילו בסימן צ"ב כתב בלשון אפשר, ולא הזכיר את דברי השו"ע. ואף שהמ"ב הביא רק את דבריו בסימן צ"ב, מ"מ לכאורה כוונתו ג"כ למה שנתכוון הפמ"ג.
♦
א. ב.
מה שהאריך בדברי הארחות חיים. הנה, אף שהדברים נפלאים, אבל לענ"ד הם קשים מאוד להולמם, דאם כל סיבת הנטילה הוא רק משום מקומות המכוסים, מדוע כתב האו"ח דוקא "נוגע ברגלו", ולא כתב נוגע בידו, או נוגע בגופו, שכולל בפשיטות כל מקומות המכוסים שבגוף. וקשה מאוד להבין שבמש"כ "נוגע ברגלו" כוונתו היא שילמדו שנוגע בכל מקומות המכוסים שבגוף צריך נטילה. ומה שהקשה מהו שהוסיף "וחלץ אותו לאלתר", יתכן שבאמת לא היה הדרך בזמנו להיות יחף תמיד, אלא רק לעתים. והנה, באמת בארחות חיים גופא לא נזכר כלל דין נטילה בנוגע במקומות המכוסים, ויתכן שהוא סבר שדוקא כשהרגל מגולה צריך ליטול, מחמת הזוהמא שנדבקת לה [דומיא דחולץ מנעלו], ולכן הוא הדגיש שדוקא אם חלץ את הנעל לאלתר, צריך נטילה, אבל אם היא מכוסה אי"צ נטילה.ואף שגם דברים אלו וגם שבאות הקודם עדיין דחוקים מצד עצמם, מ"מ בכל זה יש הכרח גדול ליישב דברי המשנ"ב, אשר מע"כ השאירם בצע"ג.
♦
ומה שהוכיח עוד מדברי המשנ"ב שחופף ראשו אינו משום רו"ר, וכתב שלדעתו אין נכון לחלק בין ראש לגופו. הנה, חילוק זה אינו מדילי, אלא הבאתי את דברי המשנ"ב בסימן קס"ד שהנוגע בראשו אי"צ נטילה, ומבואר שהמשנ"ב נקט שאינו בכלל מקומות המכוסים.
♦
ג. ד.
ובאשר האריך בעיקר חיוב נטילה במקומות המכוסים בזמנינו. הנה, אף שגם אני כבר עמדתי בזה ולא נתברר לי מהו המקור לחיוב הנטילה במקומות המכוסים, ואף אם ננקוט שתלוי במציאות אם יש זעה וכו' עדיין צ"ב מהו המקור לזה, דלא מסתבר שחידשו כן הראשונים מדעתם. ומ"מ מדברי כל הפוסקים מבואר שהם נקטו שדין זה הוא בגדר תקנה שיש ליטול, אף שבודאי שורש התקנה הוא משום מלמולי זעה, אבל התקנה עצמה לא היתה שיש ליטול כשהיד מלוכלכת, אלא כשנוגעים בכל מקומות המכוסים שבגוף.חדא, יש ללמוד כן מדברי הפוסקים שהביא מע"כ שאף אחר הרחיצה צריך נטילה, ואף אצל חלק מהפוסקים שנקטו שאי"צ נטילה, הרי בזמן פוסקים אלו כבר לא היה הגוף מלוכלך כבזמן הראשונים, ומ"מ הם נקטו לדבר פשוט שעצם הדין קיים, אלא שלאחר הרחיצה יתכן שלא נתקנה נטילה מעיקרא.
וכן יש ללמוד מדברי האחרונים והמשנ"ב סעיף ד' סעיף כ"א, שפירטו היכן הם המקומות המחייבים נטילה. ולכאורה, מה יש לדון בזה? הלא יש לבדוק בפועל אם היד מלוכלכת. וכן מדברי החזו"א בקוב"א אגרת ד': למעלה מפרק הזרוע של יד מקום מכוסה, אף שרבו מגולי כל היד בטלה דעתם. עכ"ל. והרי באופן שהיד מגולה, בודאי לא שייך כלל מלמולי זעה. ואף הפוסקים שדנו בענין זה, כהאג"מ ועוד, לא דנו שבכה"ג אין זעה בפועל, אלא מצד שיתכן שע"ז לא היתה כלל התקנה.
המבואר מכל דברי הפוסקים שנקטו לדבר פשוט שגדר החיוב הוא מצד תקנת חז"ל, ושוב אין מקום לדון אם היד מלוכלכת בפועל, אלא מה נכלל בתקנה.
ואסיים בברכה מרובה לעמלי התורה והוגיה
יוסף פליסקין
♦ ♦ ♦