כוונה בברכת המצוה - הרב אהרן הכהן פרידמן
יש לדון כיוון שיש מצוה לברך ברכה לפני קיום כל מצוה, והיא הנקראת "ברכת המצוות" האם צריך לכווין בברכה שמקיים את המצווה לברך, והשאלה היא גם לגבי לכתחילה, האם יש דין לכווין לשם מצוה כשמברך ברכת המצוות, וגם לגבי דיעבד, שהרי למ"ד מצוות צריכות כוונה צריך לחזור על המצוה שוב ולקיימה בכוונה. ולפ"ז לכאורה אם נימא שיש דין כוונה לצאת מצוות הברכה, אז אם לא כיוון לכאורה לא קיים מצוה זו ועליו שוב לחזור ולברך.והנה ברכת המצוות היא דין דרבנן, וכמבואר בגמ' (ברכות טו, א) ולפ"ז לדעה שגם למ"ד מצ"כ כ"ז במצווה דאורייתא, אבל במצוה דרבנן ל"ב כוונה, ה"נ לא יצטרך לכווין מצד דין מצ"כ. אמנם אין זה דבר מוסכם, ויש אחרונים שס"ל שגם במצוה דרבנן בעי כוונה.
אמנם לדעות שדעת הירושלמי שברכת המצוות היא מצווה דאורייתא אז לא יהיה שייך הנימוק הנ"ל. אולם להלכה למעשה אי"ז נפק"מ כיוון שקיי"ל שברכת המצוות דרבנן.
עוד יל"ד שלא יצטרך כוונה בברכת המצוות, שי"ל שמצוות שעיקר עניינן מתקיים גם בלי כוונה ל"ב כוונה, ולפ"ז י"ל שגם לגבי ברכה עניין המצווה להודות ולשבח להי"ת על הטובה שהטיב לנו שנתן לנו את המצוות. וגם אם לא כיוון הרי סוף סוף הודה ושבח להי"ת, ומתקיים עניין המצווה גם בלא כוונה, וי"ל שבכה"ג ל"ב כוונה.
עוד יל"ד שלא יצטרך כוונה, ע"פ דברי הח"א הידועים שהביאם המ"ב (סימן ס' ס"ק י') שאם מוכח מתוך מעשיו שהתכווין לשם מצוה אינו מעכב בדיעבד, וה"נ הכא, כיוון שאסור לאדם לברך ברכה אם לא נצטווה ע"כ, ואם מברך עובר באיסור ברכה לבטלה, א"כ מוכח שמברך בגלל שנצטווה לברך, וע"כ לגבי בדיעבד אין כאן חיסרון של מצ"כ.
אמנם לגבי לכתחילה מבואר במ"ב (שם) שגם בכה"ג שמוכח שהעשיה לשם מצוה יש לו לכתחילה לכוין לשם מצוה, וא"כ לכאורה ה"נ הכא לגבי לכתחילה יצטרך לכווין.
אמנם באמת במש"כ המ"ב שלכתחילה יש לו לכוין נראה שאי"ז גדר דיני אלא גדר של עניין, ואכמ"ל בביאור הדבר. ועכ"פ, מאחר שנראה שזה גדר של "עניין" נראה שזה לא שייך בברכה, שהעניין הוא מצד דביקות האדם בהי"ת בשעת המצוה, ומחשבתו שיש קשר בין מעשהו לדבר השם, ובברכה שכל עניינה הזכרת שם הי"ת ושבחו, נראה שגם לכתחילה ל"ב לכוין שמברך בגלל מצווה.
והנה גם אם לא נקבל את כל הנימוקים הנ"ל, ונימא שלכתחילה יש דין לכווין בברכה שמברך בגלל המצווה לברך, נראה שלמעשה לגבי בדיעבד לא נימא שאם לא כיון עליו לחזור ולברך שוב, שהרי רק אם נכריע שההלכה כמ"ד שמצ"כ אז נימא שעליו לחזור ולברך שוב, ובעניין זה אף שבשו"ע (או"ח סימן ס' סעיף ד') פסק שההלכה כמ"ד שצ"כ, ראה במ"ב (שם ס"ק י') שמביא דברי המג"א שמי שקיים מצוה ולא כיוון אף שעליו לחזור ולקיים שוב את המצווה לא יברך שוב על המצוה שלגבי ברכה יש לחשוש לדעה שמצוות א"צ כוונה. וא"כ ה"נ בעניינו גם א"נ שגם הברכה עצמה בעי כוונה, אם לא כיוון לא יברך שוב, כיוון שלגבי ברכה מחמירים כדעה שא"צ כוונה.
אהרן הכהן פרידמן
מודיעין עילית
♦ ♦ ♦