הרב משה בוטון

ברכה על נט"י בליל הסדר

הוספות ותשובה מהראש"ל שליט"א

אשתקד, בגיליון האוצר לפסח (גיליון כז), כתבתי להסתפק בדין נט"י לסעודה, דמברכים עליה רק אם אוכל כביצה (בלא קליפתה) כמבואר בשו"ע (סי' קנח ס"ב) - האם צריך לאכול את כביצה פת בכדי אכילת פרס, כמו בשאר מצוות המחייבות אכילה, דבעינן שיאכל השיעור בכא"פ.
והדבר נוגע למעשה בפרט באכילת מצה, שקשה לאכול כביצה בכא"פ, ואף בליל הסדר יש שאינם מחמירים לאכול כביצה למוציא מצה או לאפיקומן, וא"כ איך בכל זאת מברכים על הנטילה.
וכתבנו שיש בזה ג' שיטות: א. שיש לאכול את כל המצה בשיעור כביצה תוך זמן כדי אכילת פרס [כה"ח ועוד]. ב. שיכול לאכול את שיעור כביצה בזמן כדי אכילת פרס פעמיים (אחד לכל כזית, ואין להפסיק ביניהם) [הגר"ז בפסקי הסידור כפי שביאר בקצות השולחן, ועוד]. ג. דעת האהלי שם (ועוד), שע"פ השו"ע אין הדבר תלוי באכילה, אלא עיקר תקנת נט"י היא מפני הנגיעה בכביצה (שהיא השיעור לקבלת טומאה), ולכן "אין נפק"מ האכילה אלא הנגיעה בידים, וע"כ אם יש שיעור בפת כביצה אף שיאכלה לאט כבר חייבהו בנטילה".
ודחינו שיטה זו האחרונה, מדמצינו בכמה פרטים בהלכות נט"י שחכמים תקנוה רק לאכילה חשובה, ואין הדבר תלוי רק בנגיעה בשיעור שמקבל טומאה, וע"כ שפיר י"ל שגם לא חייבו חכמים נט"י אלא באוכל כביצה בכדי אכילת פרס[2]. ועוד הוכחנו שלא כדברי האהלי שם מדברי הרקח לגבי ליל הסדר, יעו"ש.
ובהמשך הדברים צדדנו שמ"מ יש כמה ספקות לברך ענט"י בליל הסדר, אף אם אינו אוכל כביצה בכא"פ. שכן מסתימת רבים מהראשונים נראה שדעתם היא שיש לברך על נט"י גם לאכילת כזית, ודעת רבים מהראשונים שיש לברך ענט"י לטיבול במשקה – והרי הוא טובל את המרור בחרוסת. ואף בשאר ימות הפסח כתבנו שיש ס"ס לברך ענט"י גם כשהוא אוכל כביצה מצה ביותר מכא"פ, שכן דעת רבים מהאחרונים ששיעור כא"פ משתנה לפי המאכל - וא"כ במצה קשה יהיה השיעור ארוך בהרבה, ודעת כמה פוסקים ששיעור כביצה מצה בלא קליפתה הוא קטן בהרבה (כ20 גרם)[3].
וע"פ כללו של הרדב"ז במקום שהספק הוא במצוה לא אמרינן סב"ל, וסמכינן על האי כללא היכא דיש ב' ספיקות לברך כמבואר בעין יצחק כנזכר שם.
אולם, כעת עלתה לי קושיא אם יש לסמוך בזה על כללו של הרדב"ז, דבמילואים ליביע אומר ח"ט סי' מז, הוסיף עוד פרט אימתי סמכינן על כלל זה, דמלבד דבעינן שכן תהיה דעת מרן לברך (או שיש ספק ספיקא במצוה), הצריך שיהיה חזקת חיוב במצוה. דהיינו שלכל הדעות חייב הוא לקיים את המצוה, אלא שנחלקו הפוסקים האם באופן זה מקיים הוא את המצוה, רק אז סמכינן על הרדב"ז לקיים את המצוה עם ברכתה. כגון בתקיעת שופר שלכ"ע חייב בה, ונחלקו אם יוצא הוא בתקיעה בשופר שנסדק לאורכו במיעוטו, ודעת מרן להכשיר, בזה סמכינן על הרדב"ז ויברך על התקיעה. אולם היכא דאין חזקת חיוב, כגון טלית שיש לה חמש כנפות, שנחלקו הפוסקים האם היא חייבת בציצית, בזה אף שדעת מרן שחייבת אמרינן סב"ל, ואף שהספק הוא במצוה לא סמכינן על כללו של הרדב"ז. עכת"ד. וכ"כ בילקו"י (ריש סי' ד וסי' י הערה ב) ובעין יצחק (ח"ב עמ' תכב) עי"ש[4].
וגם היכא דיש ספק ספיקא לברך, לא סמכינן על הא דהספק הוא במצוה ול"א סב"ל - אלא רק היכא דאיכא חזקת חיוב [כגון בספירת העומר], ואף כשהמצוה היא דאורייתא - כמבואר בעין יצחק (ח"ב עמ' תקי) לעניין המתעטף בטלית בליל יוה"כ בין השמשות, שלכתחלה לא יברך, אף שיש ס"ס, דבציצית בלילה אין חזקת חיוב, דיש אומרים דפטור מציצית בלילה [אלא שבחזו"ע (ימים נוראים עמ' רסב בהערה) כתב בלשון המברך אין מזניחין אותו, משום דציצית היא מצוה דאורייתא[5]] עי"ש.
ומ"מ, בנידוננו בכל הספיקות שכתבנו אין חזקת חיוב, דלדעת החולקים בהם אינו חייב כלל בנטילה, ולכן צ"ע אם יש לסמוך עליהם לברך ענט"י למי שאינו אוכל כביצה בכדי אכילת פרס.
♦

תשובת מרן הראש"ל שליט"א

בס"ד, ט"ו סיון תשע"ט
לכבוד היקר ה"ה והנעלה ה"ה ר' משה בוטון יצ"ו
בדבר שאלתו לגבי ליל הסדר, אודות מי שקשה לו לאכול הרבה מצה, ומסתפק באכילת שתי כזייתים, האחד מיד בתחלת הסעודה אחרי ברכת המוציא ועל אכילת מצה, והשנית בסוף הסעודה כזית מצה לאפיקומן. האם יברך על נטילת ידים.
הנה י"א שמברך ענט"י גם על אכילת כזית. כמבואר בסידור רש"י (סי' שפ) לענין כזית כרפס בליל הסדר, וכן דעת הגר"א במעשה רב (פסח אות קצא וכ"מ בביאור הגר"א ריש סימן קנח ס"ב). ב. וכ"כ בארחות חיים (ח"א ליל הפסח אות כא) בשם הראב"ד (תשובות ופסקים סימן נו), שאם נזכר אחרי גמר ליל הסדר שלא אכל כזית מצה אפיקומן, יטול ידיו ויברך ענ"י, ויאכל כזית מצה. ג. וכ"כ רבינו מנוח בס' המנוחה (חמץ ומצה פ"ח ה"ט). ד. וכ"מ בהל' ברכות להריטב"א (פ"ג אות יט) שכתב, אם אכל פת כזית טעון נט"י בכלי שיש לו רביעית מכח אדם, ואע"פ שידיו נקיות, כמו שאנו עתידים לבאר בע"ה. ע"כ. ה. וכ"כ בברכ"י שם (סק"ד) בשם הרשב"ץ (מאמר חמץ דף לה). וע"ע במחב"ר שם. וכן דעת כמה ראשונים. ואכמ"ל.
ומה שכתב הגר"ז בסידורו (סדר נטילת ידים לסעודה אות יח) שלא יברך על נטילת ידים, רק אם אוכל כביצה, ואוכל כל כזית בכדי אכילת פרס. ע"כ. אין הכוונה שיאכל אותם תכופים זה אחר זה, אלא די שכל כזית בפני עצמה אוכל בשיעור כדי אכילת פרס.
וע"ע בשו"ת חת"ס (א"ח סי' קכז) בדברי הרוקח (סימן רפג) שכתב, ומברכים על נט"י מפני שצריך לטבול טבול שני של במרור, אבל על אכילת מצה שיוצא בכזית, א"צ נטילה, דעל פחות מכזית א"צ נטילה. והביא מרן הב"י (סי' קנח), ובמג"א (סק"ד) כתב, דט"ס הוא, שהרי מצה היא כזית. ותי' החת"ס שהאוכל פחות משיעור בהמ"ז א"צ נט"י, וכמו שא"צ נט"י לפת הבאה בכסנין. והנה בפנים מאירות (ח"ב סי' כז) העלה עפ"ד הרא"ש, דברכת המזון אכילה במעיו בעינן, ולא דמי לאכילה של אסורים שחייב בכזית מצומצם עם של בין החניכים (חולין קג:), דבבהמ"ז כתיב ושבעת, ובעי שישבעו מעיו. ונמצא האוכל מצה כזית מצומצם ונשאר לו בין החניכים כבר יוצא ידי מצה ולחיוב ברכת המזון לא הגיע ופטור מנטילת ידים, ויפה כתב הרוקח ויפה קבע בש"ע בפחות מכזית לא בעי נטילת ידים וכל דברים חכמים קיימין ב"ה. עכ"ד.
בברכת התורה
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא הרבנות הראשית לישראל
♦ ♦ ♦