מנייני מרפסת
כידוע, כעת, ניסן תש"פ, בשל מגיפת הקורונה המשתוללת, ולאחר שהציבור הפנים שאסיפת הציבור בבתי כנסת, ואף בחצרות, מסוכנת בשל ההדבקה החזקה של הנגיף, התעוררו לקיים מנייני תפילה ע"י צירוף לעשרה של דיירי מרפסות שונות, ושמעתי שכך מורה להם הגרמ"מ לובין שליט"א, אך לענ"ד יש לפקפק בכך.מבואר בגמ' (עירובין צ"ב:) לגבי חצר קטנה הפרוצה לגדולה, שהקטנה נחשבת כבתוך הגדולה, והגדולה נחשבת כמופרדת מהקטנה, והגמ' סמכה על זה להתיר לזרוע כלאי הכרם ולקרוא ק"ש בסמוך לצואה.לגבי צירוף לעשרה נאמר: 'צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה יוצאין ידי חובתן ציבור בקטנה ושליח צבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן תשעה בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין צואה בגדולה אסור לקרות קריאת שמע בקטנה צואה בקטנה מותר לקרות קריאת שמע בגדולה', וממילא המושכל ראשון הוא ששתי מרפסות מופרדות זו מזו בכל דרך אפשרית, ולכן לא יועיל צירוף המתפללים לעשרה.
אמנם, איתא בראבי"ה (ברכות קלד): '...ואפי' ר' יהושע בן לוי דאמר אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים מודה לענין צירוף ולענין שליח צבור דמפסקת. ולהכי בפ' כל גגות לא אמרינן ופליגא דר' יהושע בן לוי גבי חצר קטנה שנפרצה לגדולה דהוה הקטנה כפתחה של גדולה שהרי נפרצה במילואה אבל לגדולה יש גיפופי, ומסיק התם דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה וכו' עד צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה יוצאים ידי חובתן צבור בקטנה ושליח צבור בגדולה אין יוצאים ידי חובתן תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין, וכל זה מיירי בשאינם רואין זה את זה', הרי שהראבי"ה העמיד את הגמ' דוקא כשאינם רואים זה את זה, כלומר באופן די דחוק.
הרמב"ן (פסחים פ"ה) רוח אחרת עמו - שלגבי תפילה לא מועיל צירוף אף כשרואים אלו את אלו, שכתב: 'ואי קשיא לך הא דתנן בפרק שלשה שאכלו (נ' א') שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון ואם לאו לא אלא אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן, ואתמר בירושלמי ר' יונה ר' אבא בשם ר' זעירא לשני בתים נצרכא אמר ר"י והן שנכנסו בשעה ראשונה על מנת כן, דאלמא אפי' בשני בתים איכא צירוף, איכא למימר ההיא כיון שנכנסו מתחלה להיות רואין אלו את אלו ולהיות בחבורה אחת כגון שאמרו ניזיל ניכול נהמא אדוכתא פלן הוקבעו בכך לאכילה, אבל לענין תפלה בית אחד בעינן שאין בתפלה קביעות חבורה. ולי נראה שאין אותו הירושלמי הולך על דרך גמרתנו, שאם אין צירוף בשני בתים לעולם [אין בהם צירוף] בין לברכת זימון בין לתפלה וקדושה, והירושלמי עצמו לא נתברר לי, ששם אמרו אלין בני נשיא מה את עביד לון בבית אחד בשני בתים נאמר אם הי' דרכן לעבוד אלו על אלו מזמנין ואם לאו אין מזמנין, ומדקא מבעיא ליה אם הוא בבית אחד או בשני בתים משמע שיש חלוק ביניהם, וסוף דבר אנו אין לנו אלא משנה בבית אחד איכא צירוף בשני בתים לא'.בדומה לרמב"ן כתב המאירי (פסחים פ"ה:) שתפילה שונה מזימון, ולא מועיל פתח פתוח ורק בזימון י"א שמועיל מאחר וקבעו יחד וגם רואים 'ולחכמי הדורות ראיתי שפרשו גם כן זו של ר' יהושע לענין צירוף אלא שדעתם שלא נחלק ר' יהושע אלא על העומד כנגד הפתח בחצר שלפני הבית כדין שתי חבורות האוכלות בבית אחד ומקצתם רואים אלו את אלו שמצטרפין שלדעת רב הפתח מפסיק ואינו כשתי חבורות שבבית אחד ולר' יהושע כיון שדיורי הבית בחצר כבית אחד הוא וכל שמקצתן רואין זה את זה מצטרפין ואף על פי שהפתח עומד לינעל על זו הוא אומר אפי' מחיצה וכו' וכמו שפרשנו אבל כל שהם בתים חלוקים שכותל מפסיק אף על פי שפתח פתוח ביניהם הואיל ודיורין חלוקים הם אין מצטרפין לעולם, וכי ההיא דעירובין תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין אחד בגדולה ותשעה בקטנה אין מצטרפין ואף זו דוקא בחצר קטנה שלפני הבית או שהוא בתוך הבית אבל שני בתים לא אף על פי שפתח פתוח ביניהם, ואף על פי שלענין זימון בשתי חבורות שהזכרנו שמצטרפין אמרו בתלמוד המערב לשני בתים נצרכה כבר פרשוה שם כשנכנסו מתחלה לכך ר"ל שאמרו ניזיל ניכול נהמא בדוך פלן וכל שהוא כן ורואין מקצתן אלו את אלו מצטרפין הא תפלה דוקא בבית אחד כדרך שהזכרנו, ואף לענין זמון הם מפקפקין בה'.
כתב הרשב"א בתשובה (א' צ"ו): '...עוד אני אומר שאפשר לומר שכל שרואין אלו את אלו כאילו הן בבית אחד דמי ומצטרפין, ודומיא דזימון של ברכת המזון דתנן (ברכות פ"ז נ':) שתי חבורות שהיו בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון. ולא תימא דוקא בבית ממש דבית אחד היינו בירה אחת. וכמו שאמרו דקרו לבירה בית. וכן מבית לבית האמור בפסחים דהיינו מבירה לבירה אחרת. ומפנה לפנה ממקום אחד למקום אחר שבבירה דהיינו מאיגרא לארעא', וע"ז סמך הבה"ל (נ"ה י"ג), אך הוסיף: 'ואם רואין אלו את אלו יוכלו להצטרף אפילו עומדים לגמרי לחוץ... ולכתחלה יותר טוב להחמיר בזה שיכנסו לפנים דקולא זו דמהני רואין אלו את אלו לענין צירוף כמו לענין בהמ"ז... נובע מתשובת הרשב"א בסימן צ"ו והוא לא כתב שם זה רק בדרך אפשר'.
אמנם, לענ"ד גם בדברי הרשב"א לא מבואר שמועיל צירוף מבתים שונים, וכוונתו רק להתיר צירוף מחדרים שונים באותו בית, אלא שהמינוח 'בית' בזמנם שימש למה שכיום נקרא 'חדר', דהיינו בירה. וקמ"ל הרשב"א שלא תימא שמהני רואין דוקא בשתי חבורות באותו חדר [מה שבזמנם קראו בית], אלא מועיל גם מחדר לחדר באותו בית [מה שאנו קוראים בית], אבל מבית לבית - מאן דכר שמיה, גם הרשב"א לא התיר, וממילא כל ההסתמכות של הבה"ל על ה'אפשר לומר' של הרשב"א לא רלוונטית למרפסות נפרדות.לעיל הבאתי את לשון המאירי (פסחים פ"ה:) שמגדיר בית נפרד - שכותל מפסיק והדיורין חלוקים, לאפוקי שתי חבורות בבית אחד: 'כל שהם בתים חלוקים שכותל מפסיק אף על פי שפתח פתוח ביניהם הואיל ודיורין חלוקים הם אין מצטרפין לעולם'.
הב"י הביא בשם רב האי גאון: 'ומצאתי שכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב בשם גאון דמכניס ראשו בחלון מצטרף עמהם למנין עשרה ולא חילק בכך, וכן כתב בארחות חיים וזה לשונו כתב רבינו האיי מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון אפילו גבוה כמה קומות אפילו אינו רחב ארבע ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה עכ"ל', וכ"כ השו"ע (נ"ה י"ד) 'מי שעומד אחורי בהכ"נ וביניהם חלון, אפילו גבוה כמה קומות, אפילו אינו רחב ארבע, ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה'.אמנם, ביארו ערוה"ש [(נ"ה כ'): '...וגם בהעומד אחורי בהכ"נ אינו מצטרף אלא אחד ולא יותר, דכן משמע לשון הש"ע, והבו דלא לוסיף עלה, כן נלע"ד בדינים אלו'] והאגרות משה [(יו"ד ב' קכ"ז): 'ואף במראה פניו שמצטרף אף דרך חלון לרב האי גאון ואיפסק כן בסעיף י"ד הוא רק לצרוף לתפלה וגם רק יחיד דביותר לא מצינו'] שכל זאת דוקא כשיחיד מצטרף לציבור, אך לא בצירוף של קבוצה עם קבוצה.
הב"י כתב בשם המהר"י אבוהב בשם גאון ש'המכניס ראשו' מצטרף עמהם, ואילו בשם הארחות חיים בשם רבינו האי כתב 'ומראה להם פניו משם', והסתפק המהריק"ש בהגהותיו 'ואפשר דלא דמי לעומד מן האגף ולחוץ דהתם יכול ליכנס בלי טורח ולא נכנס, אי נמי הכא במכניס ראשו מן החלון מיירי', והוסיף הכף החיים (נ"ה ע"ה) שהסתפקו האחרונים באם כוונת השו"ע שצריכים שיכניס ראשו, או שדי שיראה להם פניו, וכתב שנראה שדעת המחזיק ברכה נוטה שדי במראה פניו, ודעת הזרע אמת סבר שהעיקר כמצריכים שיכניס פניו, ושכן נראה להחמיר.
על דברי השו"ע כתב המג"א (נ"ה י"ב): 'בגמרא משמע דחלונות ועובי החומה דין גגין ועליות יש להם ואינן בכלל בית אא"כ הם שוים לקרקע העזר' ומדסתמו הפוסקים דבריה' משמע דס"ל דבב"ה כיון שמראה פניו משם בכל ענין מצטרף', וביאר הפמ"ג (א"ה נ"ה י"ב): 'ומה שכתב המחבר סעיף י"ז וי"ח וי"ט הכל מיירי באין רואין זה את זה, דברואין אפילו בשני בתים מצטרפין כבסימן קצ"ה בזימון', וכ"כ השו"ע הרב (נ"ה ט"ז): 'במה דברים אמורים כשהעומדים בחוץ אינם נראים להעומדים בפנים אבל מי שמראה פניו להעומדים בבית הכנסת אפילו הוא עומד אחורי בית הכנסת ומראה להם פנים דרך חלון שביניהם אפילו גבוה כמה קומות אפילו אינו רחב ד' מצטרף עמהם לעשרה אבל מי שאינו מראה פנים להם אפילו עומד על גביהן מלמעלה על גג בית הכנסת אינו מצטרף עמהם בין שעומד על הגג ממש בין שעומד על עובי הכתלים של בית הכנסת שגם עובי הכתלים אינם נגררים אחר תוכם להיות נידון כלפנים אף על פי שאינו מראה פניו להם'.
אמנם, הרמ"א חלק על השו"ע: 'הגה: גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף', אך הבה"ל (נ"ה י"ג) הסתמך על הרשב"א, כאמור לעיל 'ואם רואין אלו את אלו יוכלו להצטרף אפילו עומדים לגמרי לחוץ דומיא דמה שהקיל המחבר לקמן בסעיף י"ד [פר"ח וכן משמע מפמ"ג], ולכתחלה יותר טוב להחמיר בזה שיכנסו לפנים דקולא זו דמהני רואין אלו את אלו לענין צירוף כמו לענין בהמ"ז לקמן בסימן קצ"ה נובע מתשובת הרשב"א בסימן צ"ו והוא לא כתב שם זה רק בדרך אפשר'.
וערוה"ש (נ"ה כ') כתב: 'מיהו זה ודאי העומדים בעזרת נשים לא יצטרפו עם העומדים בבהכ"נ אף שיש חלונות מעזרת נשים להבהכ"נ ורואים אלו פניהם של אלו כיון שמחיצות גמורות הן הוויין שתי רשויות, ולא דמי לעומד אחורי בהכ"נ דמצטרף בראיית פנים דהתם אינו עומד בבית בפ"ע אלא בחצר או ברחוב ולכן חשבינן ליה כאלו עומד בבהכ"נ אבל לא בעומד בבית בפ"ע [כנלע"ד, וגם בהעומד אחורי בהכ"נ אינו מצטרף אלא אחד ולא יותר, דכן משמע לשון הש"ע, והבו דלא לוסיף עלה, כן נלע"ד בדינים אלו]'.
וכ"כ האג"מ (יו"ד ב' קכ"ז) לגבי בי"ד הנמצאים בחדר נפרד מהמקוה שטובלת בו גיורת '...כיון שהיו בחדר אחר אין להחשיב שהב"ד נמצאים שם, דמ"ש ממה שלא מצטרפין חמשה מחדר זה וחמשה מחדר אחר לעשרה לאמירת דבר שבקדושה, ואף בקטנה שנפרצה לגדולה איתא בעירובין שרק ביחיד בקטנה מצטרף, ואיתא שם בתוס' דאף יותר מאחד אם הם המיעוט - אבל חמשה בקטנה אין מצטרפין, ואיפסק כן בש"ע (נ"ה ט"ז), וכן לכל הדינים נחשבו שני מקומות כמפורש בעירובין שם שחשב הרבה דברים, ואף במראה פניו שמצטרף אף דרך חלון לרב האי גאון ואיפסק כן בסעיף י"ד - הוא רק לצירוף לתפלה, וגם רק יחיד דביותר לא מצינו, ועיין בערוך השלחן שכתב כן וגם חידש שם שדוקא מחצר או מרחוב ולא בעומד בבית בפני עצמה - שלא יצטרף אף לתפלה אף במראה פניו כגון מעזרת נשים, ובמ"ב (נ"ה נ"ב) אינו מחלק...'.
הרי שצירוף זה כשרואין אלו את אלו בודאי איננו חלק, ולענ"ד גם הרשב"א לא התיר באופן שמופרדים לחלוטין, כגון מבנין לבנין, וכ"ש ממרפסת למרפסת, ובפרט כשמפריד ביניהם שביל המיועד לרבים.
וכ"כ השבט הלוי (ט' כ'): 'בענין השאלה של הלומדים בעזרת נשים בשעה שהצבור מתפללים... אבל פשוט מאד דלענין צירוף עשרה נחשב רשות אחרת לגמרי כיון שיש מחיצות גמורות מפרידות, וע"כ לא פליגי קדמונים אלא בתיבה שבאמצע בית הכנסת אם מחיצות מגיעות לתקרה אם גם זה נחשב רשות אחרת לצירוף, והמקילים שם משום דהבימה תשמיש בית הכנסת ממש, לא כן עזרת נשים דנעשה ממש רשות אחרת.ואחרי שעלה זה על לבי ראיתי בס' ערוך השולחן... והיינו דנדון לענין צירוף כעומד בבית אחר, וכן משמע לי מתשובת הגאון בית שלמה הנ"ל'.
הרוצה לסמוך על כך ולא להכנס לחשש ברכות לבטלה של הש"צ, או לאיסור אמירת דברים שבקדושה ללא עשרה, יכול לתאם בין השכנים שעה מדוייקת לתחילת תפילת י"ח במרפסות, אך לא יאמרו דברים שבקדושה וחזרת הש"צ, וראה לשון החיי אדם (י"ט א'): 'ועיקר התפלה בצבור הוא תפלת י"ח, דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד, ולא כמו שחושבין ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק משום לשמוע קדיש וקדושה וברכו'.אמנם, במקרים רבים חוסר הריכוז שיש במרפסת הפתוחה לרחוב הופך את התפילה ביחידות בחדר שקט לעדיפה.
ויתכן שכוונת הגרמ"מ לובין שליט"א רק למנוע את החשש הסביר שללא תפילה במנין אנשים רבים יסתכנו ויסכנו את שלום הציבור בתפילה ביחד בחצרות הבנינים, והגרמ"מ שליט"א העדיף לומר להם שמועיל הצירוף כדי שלא יבואו לסכנת נפשות רח"ל, בבחינת מוטב יאכלו תמותות שחוטות, אך לפ"ז היחיד אמור להבין שלא להסתמך על צירוף זה, עכ"פ לא לגבי דברים שבקדושה. ובפרט שקיים החשש הסביר שלאחר תום הסכנה ימשיכו בתפילת מרפסות במוצאי שבתות, כפי שהיה בתפילת הרחובות לאחר מלחמת המפרץ בשנת תשנ"א.
ויש להוסיף עוד, שאינני מבין את הלהיטות להתפלל במניין בכל מחיר, גם כשיש ספק הלכתי אם ניתן לומר חזרת הש"צ ודברים שבקדושה, שהרי מדלא הותר להתפלל בציבור באופן שעלול להצטרך להשתחוות באמצע ברכה [אף שבדיעבד מותר לכרוע באמצע הברכה], וכן באופן שיחמיץ עניין אמן על שומע תפילה, וכדו' - חזינן שתפלה בציבור איננה חשובה לדחות דברים אחרים, וכן משמע מכך שלמהרי"ל (מובא בבה"ט תט"ו ב') אין מערב עירוב תחומין לצורך תפלה במנין כי מערבים רק לצורך מצוה, ואין ללמוד על חשיבותה מכך שהפוסקים מזרזים להתפלל בציבור כי על חשיבות אמיתית יש ללמוד רק ממקום שיש התנגשות בין מצוות, וכך לשון השו"ע (צ' י'): 'לעולם ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור ואף על פי שיכול להתפלל בביתו בעשרה מכל מקום ברוב עם הדרת מלך', אמנם, ניתן לומר שעיקר כוונתו בלשון 'לעולם ישתדל' הוא רק על ההליכה לבית הכנסת.
♦ ♦ ♦