כולל בית דוד ומשה פתח-תקוה
בדין מניני המרפסות אם מצטרפים למנין
הנה, בשנה זו התפשט נגיף הקורונה, וגזרה המלכות שלא להתפלל בהתקהלות מחשש הידבקות בנגיף שהוא סכנת נפשות ממש. כתוצאה מכך הורו כמה מורי הוראה להקל להתפלל במנין באופן שכל אחד יצא למרפסת או לחלון ביתו, וע"י זה שרואים אחד את השני חשיב צירוף למנין. ונהגו ע"פ פסק זה לומר קדיש ברכו וחזרת הש"ץ. ויש לעיין בדין זה, אם ראוי לנהוג כן הלכה למעשה [וכאן המקום להודות לידידי היקר, הרב עמנואל מולקנדוב הי"ו, שעזר לי בליבון הסוגיא והביא את הראיות מהראבי"ה, או"ז, רס"ג, רע"ג והרלב"ג. יה"ר שכל אשר יפנה ישכיל ויצליח, ונזכה לראות עוד חיבורים חשובים מפרי עטו, אכי"ר].במשנה ערובין (צב.) איתא: חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה. ובגמ' שם אמרו שמע מינה ממתניתין דיורי גדולה בקטנה, ואין דיורי קטנה בגדולה. ועוד אמרו (שם ע"ב) צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה יוצאין ידי חובתן. ציבור בקטנה ושליח צבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן. תשעה בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפין, תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין.
והנה, התוס' בד"ה תשעה, הקשו דבמשנה בפסחים (פה:) איתא מן האגף ולפנים כלפנים, מן האגף ולחוץ כלחוץ. החלונות ועובי החומה כלפנים. ובגמרא, אמר רב יהודה אמר רב וכן לתפלה. ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. ע"כ. ולכאורה נראה דלענין צירוף פליגי, וא"כ יוצא דהכא בערובין פסקינן כרב, שאין מצטרפין, ואילו בסוטה (לח:) משמע דקי"ל כריב"ל. וכתבו התוס' לתרץ דלצירוף מודה ריב"ל דאין מצטרפין, כדאמרינן הכא, ופליגי לענין לענות קדושה או ברכו, וקסבר רב מן האגף ולחוץ אינו יכול לענות, דלא הוי בכלל צבור שבפנים, וריב"ל סבר דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת, והוי בכלל צבור לעניית ברכת כהנים ולענות דבר שבקדושה. עכ"ד. וכדברי התוס' כ"כ עוד רבוותא בערובין שם, הלא הם התוס' רי"ד, הרשב"א, הריטב"א, התוס' רא"ש, המאירי, והאגודה.
ועיין באו"ז (ח"א הל' ק"ש סי' ה), שסובר דהגמ' בפסחים איירי מדין צירוף, והלכה כריב"ל שמצטרפים. אלא שהוא הוסיף דהני מילי שיש להם דיורין זה על זה, אבל אין להם דיורין זע"ז אפי' ריב"ל מודה דאינם מצטרפין, כדאמרינן דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה. וכן כתב הרמב"ן (פסחים פה:), שגם ריב"ל יודה שבשתי דיורין לא מצטרפין אף ברואין זא"ז, ודוקא בבית וחצר מצטרפים משום שדיורי הבית בחצר.
גם בתשובת הרשב"א (ח"א סי' צו) מצאנו דס"ל כן, שכתב לדון בתיבה של ש"ץ שהיא גבוהה עשרה ורחבה ארבעה ושיש לה מחיצות גבוהות אי חשיבא הפסק בינו לבין הציבור. והביא לההיא דערובין דשתי חצרות, וכתב וז"ל: כל מה שאמרו בקטנה שנפרצה במלואה לגדולה לא אמרו אלא בבתים מוחלקים לפי שזה בפני עצמו לתשמישו וזה בפני עצמו לתשמישו. אבל התיבה עם היותה גבוהה ורחבה ובעלת מחיצות לא לתשמיש בפני עצמה עומדת אלא לתשמיש בית הכנסת ורגלי בית הכנסת בתיבה. ואפילו לרב דלית ליה דרבי יהושע בן לוי אינה מפסקת. עכ"ד. וכדברי הרשב"א כ"כ מהר"י אבוהב, והובא בב"י (סי' נה סעיף יט) וכ"פ בשו"ע.
ונמצא א"כ דלפי האו"ז, הרמב"ן והרשב"א אין צירוף למנין בנדו"ד, שהרי הדיורין חלוקין זה מזה, וכן נראה מסתמות כל שאר הראשונים הנ"ל.
♦
א. ב.
והנה, במשנה ברכות (נ.) איתא שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון, ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן. וכתב הראבי"ה (ח"א ברכות קלד) ללמוד משם לדין צירוף למנין שאם רואים זה את זה מצטרפים. וע"פ זה כתב לישב הא דשליח ציבור עומד במגדל שבבה"כ ואומר קדיש אע"פ שיש מחיצות סביב המגדל. וכתב דההיא דתשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין איירי בשאינם רואים זא"ז. עכת"ד. גם בתשובת הרשב"א הנ"ל כתב בטעמו השני כדברי הראבי"ה, וז"ל: עוד אני אומר שאפשר לומר שכל שרואין אלו את אלו כאילו הן בבית אחד דמי ומצטרפין. ודומיא דזימון של ברכת המזון דתנן (ברכות נ:) שתי חבורות וכו'. עכ"ל. וכן נראית דעת רס"ג (עמ' קו-קז), שכתב בדיני זימון וז"ל: וכל זמן שאנשים רואים זה את זה מצטרפים לברכה "ולתפלה". וכ"כ הטור (סי' נה), שהרא"ש היה אומר שאם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ וש"צ תוך הפתח הוא מצרפן. וכתב הב"י שנראה שהוא למד כן מדין צירוף לזימון, כמבואר בסי' קצה. וכדברי הרא"ש כ"פ בשו"ע סי' נה סעיף טו.ולכאורה נראה שלפי שיטה זו יש מקום להקל בנדו"ד ע"י צירוף ראיה זה את זה.
♦
כל קבל דנא מצאנו לכמה מרבוותא דפליגי, וסברי מרנן שאין לדמות צירוף לזימון לצירוף למנין, וכמש"כ בשו"ת הרשב"ש (סי' לז) וז"ל: שאלת, פעמים שהצבור באים לבית הכנסת יע"א ואינם משלימים לעשרה ובעזרת בית הכנסת יש קצת בני אדם, ואמר לכם מורה אחד דכיון שאותן שבבית הכנסת רואים את אלו שבעזרה משלימין לעשרה. וכתב להשיב ע"ז דהמשנה לא דברה אלא בשתי חבורות ובכל חבורה יש כדי לברך בזמון או בשם, אבל אלו החבורות רצו שאחד יברך לשתיהן. ובהמשך דבריו שם הביא ראיה מדין חצר קטנה שנפרצה לגדולה "דכל מה שבקטנה נראה אל היושב בגדולה" לפי שנפרצה לגדולה ואעפ"כ אין מצטרפים, וא"כ כ"ש בעזרת בה"כ שיש כותל לא פרוץ הוי הפסק ואין מצטרפין. עכת"ד. גם הרמב"ן (פסחים פה:) כתב שאין ללמוד מזימון, דכיון שנכנסו מתחלה להיות רואין אלו את אלו ולהיות בחבורה אחת כגון שאמרו ניזיל ניכול נהמא אדוכתא פלן הוקבעו בכך לאכילה, אבל לענין תפלה בית אחד בעינן שאין בתפלה קביעות חבורה.
וכן נראה בסדר רב עמרם גאון (סיני פא, מאמר לתולדות ה"סידור" מאת שרגא אברמסון, שהדפיס לראשונה קטעים מתוך הסידור שלא הודפסו עד כה) וז"ל: ומי שחוץ לבית הכנסת כמי שאינו בבית הכנסת דמי, ואפילו פניו לבית הכנסת. ואם יש תשעה בבית הכנסת אינו נמנה עמהם עד שיהיו עשרה, דתנן גבי עירובין חצר גדולה שנפרצה לקטנה וכו'. עכ"ל. וכן נמצא לשון זה בספרי דבי רש"י עיין מחזור ויטרי (סי' כ) סידור רש"י (סי' כד) ספר הסדרים (סי' יא). וממש"כ "ואפילו פניו לבית הכנסת" משמע שרואים אותו דרך החלון, ואעפ"כ אין הוא מצטרף. וכן משמע ברלב"ג (נחמיה פ"ח ד) וז"ל: ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ וכו' הנה עשו זה כדי שיהיה גבוה על העם וישמעו כלם דבריו, ולפי שהמגדל ההוא גבוה עשרה טפחים או יותר והיה חולק רשות לפני עצמו היו שם עמו מימינו ומשמאלו קצת אנשים כדי שלא יאמר דבר שבקדושה פחות מעשרה. עכ"ל. ומגדל זה שעשו הוא כדי שכולם יראוהו וישמעו קולו, ואעפ"כ היה צריך עשרה במגדל להשלים למנין.
♦
ג. ד.
כמו כן, יש להוסיף מש"כ רבינו יונה (ברכות לז: מדפי הרי"ף) וז"ל: ואם רשות הרבים מפסקת ביניהם נראה שאינם מצטרפות בשום ענין. והביאו הב"י בסי' קצה ובשו"ע סעיף א. ויתכן מאד שגם הרס"ג, הראבי"ה והרשב"א יודו בזה לרבינו יונה, שהרי כל ענין צירוף לזימון הוא משום שדעתם להסב יחד, וכאשר רה"ר מפסקת לא שייך לומר שהם מסובים יחד. וה"ה נמי בנדו"ד, דבעינן שהעשרה יהיו במקום אחד, וכאשר כל אחד הוא בביתו ורה"ר מפסקת לא שייך לומר שיצטרפו. וכן הוא באמת נדון הראבי"ה והרשב"א, שדברו על ש"ץ שעומד במגדל, שבאופן זה ודאי שהוא מצטרף לזימון ברואים זא"ז. וא"כ די לנו לדמות לתפלה רק בכה"ג, והבו דלא להוסיף עלה בנדו"ד, שכל אחד נמצא בביתו ורה"ר מפסקת, אין לנו ללמוד מדבריהם, ובפרט שהרשב"א כתב את דבריו בלשון אפשר.עוד יש לפקפק בנדו"ד דלא דמי לצירוף לזימון גם לדעת המתירים, שהרי בזימון איירי בשתי חבורות שמקצתם רואים אלו את אלו וא"כ חשיב ששתי החבורות מסיבים יחד, אך בנדו"ד שכל אחד נמצא בביתו ולא תמיד מתאפשר לו לראות את שאר האנשים מאן לימא לן שבכה"ג הוא מצטרף עם אותם אלו שאינו רואה, דאף ששכן אחר רואה אותו ואת חברו (שאינו יכול לראותו) מ"מ אין זה מועיל לצרפם מדין "מקצתם רואים" כי אין הוא נמצא הוא עם שכנו בחבורה אחת שתועיל לו ראיתו.
♦
כמו כן, אין להקל יותר ממש"כ הטור בשם הרא"ש גבי ש"ץ בתוך הפתח, משום דהתם נראה ממש כחיבור, משא"כ באופן שהם נפרדים ורק רואים זא"ז, נראה שגם הרא"ש יודה להחמיר, וכדין שתי חצרות, שמן הסתם איירי שרואים זא"ז, ואעפ"כ אינם מצטרפים כאשר תשעה בקטנה ואחד בגדולה. כמו כן, יש להוסיף שדינו של הרא"ש אינו מוסכם, דהנה הב"י בסי' קצה כתב מקור לדין זה מהירושלמי רבי ברכיה מוקי אמורא אתרעא מיצעא דבי מדרשא והוא מזמנין על אילין ועל אילין. אולם, אח"כ הביא הב"י בשם רבינו ירוחם (נט"ז ח"ז דף קמח ע"ג), שכתב דאפילו שתיהן בבית אחד צריך שיעמוד המברך במקום אמצעי "שישמעו כולם". וכתב הב"י: ונראה שהוא מפרש כן על מה שאמרו בירושלמי רבי ברכיה מוקי אמורא אתרעא וכו'.
♦
ה. ו.
והנה, הפר"ח (סי' נה סי"ג) הביא את טעמו השני של הרשב"א בתשובה (סי' צו) הנ"ל, דברואין מצטרפין כמו בזימון, וסמך ע"ז בכל כוחו, משום שגם הרא"ש דימה דיני זימון לתפלה גבי ש"ץ תוך הפתח מצרפן. ושם כתב שכל דיני חצר גדולה וקטנה וכן דין האגף איירי באינם רואים זה את זה, דברואין מצטרפין, כדין זימון. והביאו הפמ"ג (א"א ס"ק יב). והמ"ב (ס"ק נז) הביא את דברי הפמ"ג, ואח"כ כתב ויש מחמירין אפילו ברואין ובמקום הדחק אפשר שיש להקל. ובבאור הלכה ביאר דבריו שהטעם הוא משום שדין זה לדמות לזימון נובע מהרשב"א, והרשב"א לא כתב כן אלא בדרך "אפשר". והנה, אף שהמ"ב כתב לסמוך להקל בשעת הדחק, מ"מ נראה שלענין דינא אין זה כ"כ פשוט, שהרי כל סמיכתו היתה על הפר"ח, והפר"ח סמך על הרא"ש והרשב"א, וכבר כתבנו לעיל שהרשב"א איירי בנדונו, שהש"ץ נמצא במגדל, והבו דלא להוסיף עלה לצרף שתי בתים ע"י ראיה. ובפרט שמצאנו שהרשב"ש חולק על כל ענין זה, ובצירוף כל הני רבוותא שהביאו את דין חצרות בסתמות ולא כתבו שמדובר באינם רואים. ורק הראבי"ה והפר"ח נדחקו להעמידה באינם רואים, אך הפשט הפשוט אינו כן.♦
עוד יש להעיר ממש"כ רבינו ירוחם (נ"ג ח"ז) וז"ל: ואמרינן בפסח שני מן האגף ולפנים כלפנים, פי' אגף עובי הפתח, מן האגף ולחוץ כלחוץ, והאגף עצמו שהוא עובי הפתח כלחוץ, החלונות ועובי הכותלים כלפנים. הגגין והעליות אינן בכלל הבית. ונ"ל כי כן הדין בבית הכנסת. עכ"ל. ועיין בב"י (סי' נה), שאחר שהביא את דברי רבינו ירוחם הנ"ל כתב: ומשמע לי דהאי דחלונות ועובי הכתלים כלפנים כשראשו ורובו בחלון או על עובי הכותל הנראה מתוך הבית. ומצאתי שכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב בשם גאון דמכניס ראשו בחלון מצטרף עמהם למנין עשרה ולא חילק בכך. וכן כתב בארחות חיים וזה לשונו כתב רבינו האיי מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון אפילו גבוה כמה קומות אפילו אינו רחב ארבע ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה. עכ"ל הב"י. וממש"כ שמכניס ראשו בחלון משמע שרק אם מכניס חשיב זאת כאילו הוא בפנים ומצטרף עמהם, אך אם הוא בחוץ ומראה להם פניו לא מצטרף. וא"כ קל וחומר בנדו"ד, שאין מצטרפים כיון שכל אחד נמצא במרפסת נפרדת או בחלון אחר[2].
ועיין לרב חיד"א במחזיק ברכה (סי' נה) שכתב שנ"ל שמש"כ הב"י בשם מהר"י אבוהב הוא לאו דוקא ובאמת סגי במראה פניו וא"צ להכניס ראשו ומיירי בחלון דלא אפשר להראות פניו אם אינו מכניס ראשו אבל אם הוא בענין דבלא הכנסת הראש יכול להראות פניו סגי והיו לאחדים דברי הגאונים שהביאו מהר"י אבוהב וארחות חיים, ומשום הכי סתם בשו"ע שמראה פניו ולא פירש דבעינן שיכניס ראשו. ושם הביא שהמהריק"ש, בספרו ערך לחם (סי' נה סעיף יד), כתב בפירושו השני דאיירי במכניס ראשו. וכתב המחב"ר להשיב עליו, דאי הכנסת ראשו הוא לעיכובא מדוע האורח"ח והב"י לא פירשו כן דברי הגאון, ומה גם שבשו"ע סתם וכתב מראה להם פניו ואי הכנסת ראשו הוא לעיכובא היה לו לכתוב כן.
אולם, ידידי הרב עמנואל הי"ו כתב להעיר על המחב"ר, שהרי בב"י הביא את דברי רבינו ירוחם, שכתב ללמוד מדין עובי הכתלים כלפנים, דה"ה לגבי בית הכנסת. וכתב ע"ז הב"י וז"ל: ומשמע לי דהאי דחלונות ועובי הכתלים כלפנים "כשראשו ורובו בחלון". עכ"ל. ומבואר להדיא שהב"י מצריך כן בדוקא, ולכן הביא מיד את דברי המהר"י אבוהב, שהם ראיה חזקה לדבריו, ואח"כ הביא שכ"כ הארחו"ח. וא"כ ע"כ לומר שהוא הבין בפשטות שמש"כ הארחו"ח ומראה להם פניו כונתו בפשטות שהוא גם מכניס ראשו, ועדיף לנו לסבול דוחק הלשון מדוחק הענין, והכא הלא דבר הלמד מענינו הוא. וכן צריך לפרש את דבריו בשו"ע, שכונתו היא שהוא מכניס את ראשו, וסמך על המעיין בב"י. וע"כ לפרש כן, דאל"כ דין זה יסתור את דין החצרות ודין האגף, הנזכר שם בב"י ובשו"ע.
♦
ז. סיכום
נחלקו הראשונים אם צירוף למנין מועיל ע"י ראיית איש את רעהו, ודעת רוב הראשונים לאסור בזה, הלא הם רב עמרם גאון, רש"י, האור זרוע, הרמב"ן, התוס', הרשב"א, הרי"ד, הריטב"א, תוס' הרא"ש, רבינו ירוחם, המאירי, רלב"ג והאגודה. וכן נראה דעת השו"ע, שכתב (סי' נה סי"ג) צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם. ובנדו"ד יתכן שאף המתירים יסברו לאסור, כי רשות הרבים מפסקת, וכדעת רבינו יונה. ומה גם שלא תמיד כולם רואים את כולם וממילא אין כאן דין "מקצתם רואים" כי אינם נמצאים בחבורות אלא כל אחד בביתו. ומכיון שכן אין להקל בזה, ובפרט דאיכא חשש ברכה לבטלה. ועדיף להצטרף למנין שעורכים בגלי הרדיו, שבזה איכא גמ' מפורשת שמי שהוא אנוס יתפלל בשעה שהציבור עומדים בתפלה, כדאיתא בברכות (ז:) וכ"פ בשו"ע (סי' צ ס"ט). וודאי שעדיף לתפוס את דברי חז"ל שאין בהם מחלוקת מלהתפלל במרפסות, דהוי ספק רחוק אי הוי תפלה במנין וחשש איסור. ויתכן מאד שגם המ"ב והמחזיק ברכה יודו בנדו"ד להעדיף להתפלל עם השידור ברדיו מאשר במרפסות. וכעין זה כתב הבאור הלכה (סוף סימן קעד) וז"ל: ומשמע מפמ"ג דהדור מצוה לית בזה, משום דלדעה ראשונה אסור לעשות כן והוא דעת רוב הפוסקים. עכ"ל. ודון מינה ואוקי באתרין.ויהי רצון שישמע שוכן מעונה את תפלותינו, ויסיר המגפה מתוכנו, ויחיש משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.
♦ ♦ ♦