אם לא קראו קריאת התורה בשבת מסויימת, האם יש צורך ואפשרות להשלימה?
בימים טרופים אלו, עלתה, בין שאר השאלות ההלכתיות שהתעוררו, השאלה הבאה. במקום מסוים התאספו אנשים להתפלל ליד ביתם, ללא ספר תורה. האם יצטרכו בשבת בה יחזרו לבתי הכנסת להשלים את קריאת התורה שהפסידו. כפי שיוזכר בהמשך, יש מחלוקת ביחס להשלמת מספר שבתות, אולם כוונתו לעסוק בעקר בשאלה העקרונית, ולצורך כך נניח שדנים על שבת אחת שבה לא קראו ועל השבת שאחריה בה יכולים שוב לקרוא.כתב האור זרוע (חלק ב - הלכות שבת סימן מה): "מעשה היה בקלוניא באחד שקבל בשבת הראוי לקרות פרשת אמור אל הכהנים ועיכב תפלה וקריאת תורה כל היום וכשהגיע [שבת] הבאה צוה ה"ר אליעזר בר' שמעון זצ"ל להתחיל בפרשת אמור אל הכהנים ולקרותה וגם בהר סיני הראויה להקראות באותה שבת ושלא לדלג פרשה אחת מן התורה לפי כי מימות משה רבינו נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה בכל שנה ושנה כדי להשמיעה לעם מצות וחוקים, ואין לך לומר כיון שעבר זמן קריאתה הלכה לה אותה פרשה לפי כי אין קבע בפרשיות לקרות פרשה זו בשבת זו וזו בשבת זו אלא כי כן נסדרו הפרשיות[3] וראיה לדבר שאם יארע יום [טוב] בשבת ודוחין הפרשה של אותה שבת מפני פרשה של יום טוב הלא מיד בשבת הסמוכה ליו"ט חוזר למקום שפסק ולא אמרינן הואיל ונדחית תדחה[4]".
דעה שונה מצויה בשו"ת מהרי"ל (החדשות סימן קמב): "וקריאת ס"ת שנתבטלה בשבת, כתב האגודה תשובת הא"ז לקרות ב' סדרים בשבת הבא, אבל לא ראיתי נוהגין כן כלל. ונראה לע"ד דאיכא למיחש לקלקול דנכנסין ויוצאין וישתנה הספר, ומצאתי לאיסור' דהא ע"י סימן מנו ועצרו, צומו וצולו, קומו ותקעו שהוא תקנה דרבנן שבכל שנה וקלקולו, ואם יטעו בסדר הפרשיות אתי לקלקולא דמועדות, עמי הארץ דסמכי אהא דסימנים".
דעה שלישית בראשונים מצויה בלקט יושר (הלכות יום השבת, ד): "בשבת אחד לא קוראים הסדר בבית הכנסת בניאושטט מחמת חיל גדול הבא לפני העיר. וליום ב' אח"כ נהרג נסמך אחד הי"ד סמוך לעיר ג' פרסאות. וליום ה' אח"כ מתה אשה חשובה פתאום בשעת לידתה, ואמרו כל הנשים שלא נשמע כמוהו. ולשבת אח"כ צוה בבית הכנסת שלו לקרות הסדרה הראשונה שעברה כלה לכהן וגם הפרשה משניה, כיון שהיה אנוס' אבל אם לא קרא הסדרא מחמת שמבטלים התמיד מחמת צורכי הצבור, כגון מעניין המסים, על זה נאמר מעות לא יוכל לתקן. אבל בב"ה של צבור לא צוה לקרות הסדרא שעברה, כי אמר שהוא דבר של תמהון. וכתב מיימוני בהגהות אפילו דבר שהוא היתר גמור, אסור לעשות דבר של תמהון משום דנראה כשתי תורות". לדבריו, ראשית יש חילוק בין אונס לבין מצב שהקריאה בוטלה ברצון מתוך החלטה מסוימת[5]. שנית, יש הבדל בין בית כנסת של ציבור לבין בית כנסת פרטי/קטן.
הבית יוסף לא הביא דברים אלו בדבריו על הטור ובשולחן ערוך[6], אך הרמ"א (קל"ה, ב) פסק כדעת האור זרוע וכתב: "אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור, לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת (אור זרוע)".
בביאור גדר הדין נראה מדברי האור זרוע שמסברה יש לומר שזהו חלק מתקנת קריאת התורה, שכן: "מימות משה רבינו נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה בכל שנה ושנה כדי להשמיעה לעם מצות וחוקים". וכמו"ש בשו"ת מהר"ם שיק (אורח חיים סימן שלה): "לאו מתורת תשלומין, אלא דיש למצות קריאה עדיין משך וחיובא להשלים תוך שנה, כדאיתא בפרק קמא דברכות [ח' ע"א] להשלים פרשיותיו וכתקנות חכמים".
ובהרחבה יותר בשו"ת בצל החכמה (ד, י"ז): "והוא, כי בקריאת התורה שבת שחרית יוצאים ידי חובת שני חיובים המוטלים על הצבור, חדא, תקנת משה רבנו שתיקן לקרות שבת שחרית משום לימוד תורה... שנית, לגמור קריאת הפרשה שהוקבעה לאותה שבת, כדי שבהמשך שנה אחת יגמרו קריאת כל התורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל או בהמשך שלש שנים במערבא כמבואר בגמ' (מגילה כ"ט ב) ע"ש. כי על יסוד תקנת מש"ר לקרות בתורה כל שבת בבוקר הנהיגו בבבל להשלים קריאת כל התורה פעם בשנה (ובמערבא פעם בג' שנים), וקבעו גם בדיוק באיזה פסוק להתחיל הקריאה בכל שבת ובאיזה פסוק לסיימה ..ולכן כשביטלו איזו פעם הקריאה בשבת שחרית נהי דא"צ להשלימה מצד החיוב של לימוד תורה שהיא תקנת מש"ר... מ"מ צריכין להשלימה בשבת הבאה כדי שיגמור קרה"ת כולה באותה שנה שחיובה חלה על הצבור בתחילת השנה ומשו"ה די שיקראו הפרשה שביטלו בשבת שעברה וא"צ להשלים גם קריאת ז' גברי שבטלו כמובן".
♦
שיטת הגר"א - השוואה לתשלומי תפילה
לעומת זאת, בבאור הגר"א כתב: "כמו"ש בברכות כ"ו טעה ולא מתפלל". משמע מכך שמדובר בגדר של תשלומין, כמו שמצינו בתפילה. קודם שננסה להבין את דבריו, עלינו לשאול מדוע לא הזכיר הגר"א את ההגדרות שמצויות באור זרוע, שהוא מקור דין זה. נראה שהגר"א רצה למצוא לכך מקור בגמרא (כדרכו תמיד), מה שחסר בדברי האו"ז, שהבין מסברה שיש מקום להשלמה. בסגנון מעט אחר, אפשר לומר שהגר"א סובר שקביעת הפרשה היא לשבת מסויימת, ואין כאן תקנה כללית של כל התורה לכל השנה [וכמו שרואים בדברי האו"ז שהעלה אפשרות כזו, כדלעיל הערה ב , ואפשר שלא היה ניחא לו לגר"א בכל המו"מ מסוכה נ"ה המוזכר שם], ולכן הוא חיפש מקור לכך שגם דבר הקבוע בזמן מסויים, יש אפשרות להשלימו, ולמד זאת מתפילה.אלא שהקשה על כך הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון (מבית מדרשו של הרב עמוד כ"א) מדברי הגמרא בברכות כ"ו ע"ב, המזכירה בתוך ספקה על השלמת תפילה ביום שאחריו: "כיון דצלותא רחמי היא - כל אימת דבעי מצלי ואזיל", וכך אכן נפסק למסקנה. א"כ, אין לדמות אליה את קריאת התורה, שאינה רחמי. מסביר הגריד"ס: "צריך לפרש... דעת הגר"א… דס"ל דאע"ג שיש דין מיוחד הקבוע לתפילה, מ"מ אם מתפלל שלא בזמן התפילה בוודאי יש לתפילתו קיום של עבודה בלב, ומאחר שכן תיקנו תשלומין לה. כלומר, במצווה מעשית שחושב לעשותה פעם אחת בשנה כגון תקיעת שופר או שזמנה מוגבל לשבעה ימים – כמו ישיבה בסוכה, לא שייך לתקן לזה תשלומין ע"י ישיבה בסוכה בשבת בראשית או תקיעת שופר בצום גדליה דאז כשעושה, הרי אין שום קיום כלל בעשותו, והיאך נאמר שממלא עי"ז חסרונו אשר חסר, משא"כ בתפילה שאף אם יתפלל תפילה שניה בזמן ערבית הרי אפילו הכי יש עליה קיום של עבודה שבלב... וא"כ שייך לומר שע"י קיום מצווה זו... משלים חסרונו, וה"נ בקריאת התורה דאפילו יקרא קריאה שניה בשבת אחרת יש לאותה קריאה כל הקיומים שהיו לראשונה וע"כ שייך לומר שיש כאן השלמה." כלומר, לא מדובר כאן בדין תשלומין רגיל, אלא שיש יסוד משותף למצוות שיש להן תשלומין ולקריאת התורה, ולכן שייך להשלימה אח"כ, אף שכאן אין את הגדר של רחמי, המופיע בתפילה. בברכת אליהו (על באור הגר"א) כתב שנראה שאין כוונת הגר"א להשוות את דין קריאת התורה לתשלומי תפילה ממש, דהרי כתב האו"ז שיקרא כסדר הפרשיות בתורה, ואילו גבי תפילה נפסק שקודם מתפללים את התפילה הנוכחית, אלא נראה שכוונת הגר"א לומר שכמו ששם צריך להשלים ה"ה כאן, אך בעניין סדרי השלמה הם חלוקים שכן בתפילה נתקן להתפלל בזמנים קבועים, וכן ההשלמה לא תוקדם לתפילה המתאימה עכשיו, משא"כ בקריאת התורה.
המשנה ברורה הביא שתי נפקא מינות בין הבנת האור זרוע להבנת הגר"א. בסק"ו הביא את מחלוקת האחרונים האם אפשר להשלים שתי פרשיות בשבת השלישית[7], והוא למד בדברי הגר"א שדעתו לשלילה, ע"פ גדרי תשלומין בתפילה: "י"א דאין לקרות בשבת הבאה כ"א הסדרה האחרונה הסמוכה לזו וי"א דצריך להשלים בצבור כל הסדרות שביטלו ומביאור הגר"א משמע דס"ל כהדעה הראשונה[8]".
ובבאור הלכה ד"ה אם בטלו השליך מכאן לענין בטלו במזיד: "בעט"ז... מסתפק אם דוקא בשוגג או אפילו במזיד נמי צריך להשלים ובפמ"ג ובשלחן עצי שטים כתבו דמסתימת הפוסקים משמע דאפילו במזיד נמי משלימין אכן מביאור הגר"א דנסיב טעמא דהאי דינא מדין תפלה דקיי"ל טעה ולא התפלל איזה תפלה משלים אותה בתפלה הסמוכה משמע לכאורה דדוקא בשוגג כמו התם שאין לה תשלומין במזיד וכמבואר בסימן ק"ח".
אולם, הברכת אליהו כתב שלפי דבריו אין כאן נפ"מ, שכן אף לדעת הגר"א לא מדובר כאן בדין תשלומין לפרטיו, ואפשר שגם הגריד"ס יאמר כך.
גם בשו"ת בצל החכמה (חלק ד סימן יז) העיר על ההשואה לדין תשלומין [לא בדעת הגר"א, אלא כהסבר מדוע אין זו כוונת האו"ז]: "נלענ"ד פשוט שאין זו תשלומין לחובת קרה"ת שתיקן מש"ר לקרות כל שבת בבוקר והם בטלוה שלא קראו בתורה בשבת שעברה, דא"כ הי' חובה לקרות בשבת הבאה י"ד קרואים, ז' בשביל אותה שבת וז' בשביל שבת שעברה שלא קראו בתורה כמו טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים שחרית מתפלל מנחה שתים כמבואר בברכות (כ"ו. ובשו"ע או"ח סי' ק"ח סעי' א') דהיינו אותו נוסח תפלה מתפלל פעמים, ה"נ בזה הוי לן להצריכו לקרות י"ד גברי, א"ו דמה שמצריך האו"ז והרמ"א שנמשך אחריו להשלים ולקרות בשבת הבאה גם פרשת שבת שביטל אינו מדין תשלומין על שביטל הקריאה שהיא מתקנת מש"ר כדי שלא ישהו ג' ימים בלי תורה אלא הוא מטעמא אחרינא".
♦
דברי הט"ז בפרושו לרש"י על התורה
אולם, גם אם נסביר בדעת הגר"א שאין כאן דין תשלומין, יש לעיין האם בדעת הט"ז אפשר לפרש כן:על הפסוק (במדבר כ, י): "עלת שבת בשבתו על עלת התמיד ונסכה" כתב רש"י: "עלת שבת בשבתו - ולא עולת שבת זו בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרב". ופרש הט"ז בספרו דברי דוד: "ולא עולת שבת בשבת אחרת. דהו"א הואיל וכל קרבנות של כל השבתות שוות אין ימות החול הפסק ביניהם, וכמו דמצינו לענין קריאת התורה שאם היה אונס ולא קראו הפרשה משלימין אותה בשבת הבא[9], קמ"ל דלא... וגבי ר"ח הוא כמו בשבת, ע"כ גם שם צריך מיעוט כמו שפירש"י אחר זה בסמוך. ממשיך הט"ז ושואל: "וא"ל ל"ל מיעוט גם בר"ח לילף משבת", ועונה: "דבר"ח ממעט דהו"א דר"ח הוא ימות החול יש לו תשלומין ביום שאחריו כמו שמצינו לענין קרבן חגיגה דיש לו תשלומין כל שבעה". ועוד נקודה: "וא"ל לילף שבת מר"ח, י"ל דשאני ר"ח דעיקר הקרבן שלו בשביל מיעוט הירח דזה שייך דוקא ביום ר"ח ולא אחריו, משא"כ בשבת דאין חילוק בין שבת לשבת, הו"א דיש לו תשלומין, קמ"ל". בדבריו רואים לכאורה שמדובר בגדר תשלומין כחגיגה, וצ"ב.
♦
האם מדובר גם במקרה שלא התאספו לתפילה
כתב הגרא"ז מרגליות בשערי אפרים (ז, ל"ט): "אם לא היה להם מנין באותה שבת אינם חייבים בהשלמת הקריאה בשבת שאחריה". והסביר הוא עצמו את כוונתו, בפתחי שערים: "דדוקא היכא דבני חיובא הם לקרות אלא שאירע להם אונס, אבל היכא דלא הוו עשרה מעיקרא, לאו בני חיובא נינהו וא"צ להשלים, דמעיקרא הכי אתקון חיוב הקריאה, על מקום שיש שם עשרה דווקא".באופן פשוט היה נראה לומר שהוא למד כדעת הגר"א והט"ז, ולכן כשלא חל חיוב מתחילה, אין תשלומין, כמו"ש בשו"ת בצל החכמה (א, ז, י"א), כצד אחד בספק אודות: "בני א"י שהיו בימי חג הפסח בחו"ל על מנת לחזור, וכאשר חוזרים לא"י נזדמנו יחד עשרה בספינה, בש"ק בה קוראין בחו"ל פ' אחרי ובא"י פ' קדושים, יקראו פ' קדושים כבני א"י, דכיון שהפליגו מחו"ל חל עליהם חובת מנהגי א"י, שפ' קדושים להם סדרא דיומא".
בתחילה הוא השווה זאת לגדרי תשלומין: "דילמא כיון שבשבת שעברה להיותם אז בחו"ל לא חיילא עלייהו חובת קריאת פ' אחרי, וכיון שלא חלה עליהם חובת קריאת פ' אחרי בשבת שעברה ממילא שאין עליהם בשבת זו חובת תשלומין כמבואר בחגיגה (ט' ע"א) הי' חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני, דלר"י דס"ל כולן תשלומין לראשון, כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ע"ש ועיי' גם ברא"ש ברכות (פ"ג הל' ב') ומוע"ק (פ"ג הל' צ"ו) ובטו"ז יו"ד (סי' שצ"ו סק"ב)". ואז הוסיף הוא את דברי השערי אפרים: "ויותר מזה עיי' בשערי אפרים שאם בטלו בשבת קריאת התורה לפי שלא היו עשרה בביהכנ"ס א"צ להשלים לשבת הבאה קריאת פ' ההיא לפי שלא חלה חובת קריאת פ' ההיא עלייהו מעיקרא, שלא נתקן לקרות הפ' אלא בעשרה... מעתה מכש"כ בנ"ד שמעיקרא לא נתקנה קריאת פ' אחרי בחו"ל בשבת ההיא כלל וגם ל"ה עשרה בני א"י ביחד". אולם, יש אפשרות להסביר את דברי השערי אפרים גם לפי פשט האו"ז, ולומר שחלות החיוב על הציבור אינה על עם ישראל בכללו, אלא על כל ציבור וציבור, וכדי שיחול חיוב הקריאה על הציבור, צריך שיהיה כאן ציבור יחד באותה שבת, אולם אם הם לא נתרכזו לתפילה, לא חלה חובה זאת עליהם[10]. ועדיין צ"ב.
בנידון דידן, יש לדון מה יאמר השערי אפרים, שכן מחד התאספו אנשים למניינים ליד ביתם, ללא קשר להרכבים הרגילים של בתי הכנסת, כך שניתן לראות כאן חלות של החיוב, אולם בעז"ה כאשר יחזרו לשגרה יתאספו בבית כנסת אחד אוסף של אנשים שלא היו קשורים אחד לשני בתקופה האחרונה, ולא ברור האם ניתן לראות בהם ציבור לענין זה.
♦
האם דעת שערי אפרים מוסכמת
בספר הליכות שלמה (תפילה עמוד קמ"ד) הביאו מהגרשז"א שפסק כן, שציבור שלא קראו הפרשה מפני שלא היה להם מנין לא ישלימוה, אלא ישלים כל אחד לעצמו בחומש. אולם, בשו"ת בצל החכמה (חלק א סימן ז, י"ב) כתב: "שדברי שערי אפרים אלו לאו כו"ע הוא ואדרבה נראה דעת האחרונים דלא כוותי'", והוא הוכיח זאת משבו"י (ח"ג חאו"ח סי' ו') שיובא לקמן, שדן בבית כנסת שלפעמים אין להם מנין, ולא באופן חד פעמי, האם ישלימו, ולא העיר שאם לא היה מנין אין חיוב. וכן מוכח משו"ת חיים שאל (ח"א סי' ע"ה אות ה'), שדן בכפר שלא התאספו בשבת בבוקר עשרה והיו עשרה בשעת מנחה, והורה לקרות במנחה בפרשת שבוע הבא, ופרשת שבת זו יקראו בשבת הבאה שתי פרשיות ביחד. "וכן מארחות חיים (ספינקא) סי' קל"ה אות ד' בשם ספר פדה את אברהם שכ' בכפר שלא הי' להם מנין בשבת והורה להשלים הפ' בשבת הבאה. ובסוף ספר לשון חכמים מביא שבפראג בטלו בשבת בשנת תקמ"ה קרה"ת מפני תגבורת גשמים והורה גבר בגוברין רבינו הנוב"י להשלימה בשבת הבאה ע"ש וע"כ שתגבורת המים גרמה שלא נתקבצו עשרה לביהכנ"ס ואפי"ה הורה הגאון נוב"י להשלימה לשבת הבאה. ועיי' זכור לאברהם (חאו"ח מערכת אות ס' ערך ס"ת) שכ' וז"ל וכן עשינו מעשה בשנת ה' תקנ"ג שנכנסו הארורים הקירגליס ימש"ו בעירנו בפ' קרח, שלא הלכנו לק"ק באותה שבת, ואחר שהצילנו ה' ית' ברוב רו"ח כו' לשבת הבאה קראנו פ' קרח עם פ' חקת ובלק שהיו מחוברות כו' עכ"ל הרי שלא הלכו בשבת לק"ק ול"ה להם מנין ואפי"ה השלימוה בשבת הבאה ודלא כרבינו השערי אפרים". ועוד מעלה בצל החכמה אפשרות: "אולי יש לדחוק שלא הלכו לק"ק, אבל התפללו במנין בביתם ולא היה להם ס"ת לקרות בו לכן שפיר השלימו הפרשה לשבת הבאה". אך הוא דוחה זאת: "מפשטות לשונו וכן מתוך הענין נראה של"ה מנין כלל, ואפי"ה השלימוה"[11].♦
ביטול מקרי או גם מדי פעם
סייג נוסף לדין הרמ"א כתב בשו"ת שבות יעקב (חלק ג סימן ו): “ישוב שעושין מנין בכל שבתות השנה אם אפש' ולפעמים נתבטל שאין להם מנין אם באותו שבת שיש להם מנין מחוייבי' לקרות שני פרשיות דהיינו הפרשה משבת העבר והפרשה משבת זו כדאי' בש"ע ... דקדק הרב.., בהגהה וז"ל שאם בטלו שבת א' קריאת הפרשה בציבור לשבת הבאה קורין אותה עם פ' השייכה לאותה שבת עכ"ל משמע מלשונו דווקא אם לא בטלו רק שבת אחת ע"פ איזה סיבה, הוא דמשלימין בשבת הבאה אבל אם רגילין איזה פעמים לבטל הקריאה אין להשלי' בשבת שעושין מנין דא"כ יבוטל מנהגן של ישראל לקרו' בשבת רק הסדר המיוחד להם ע"פ תקנות חז"ל וכן מצאתי להדיא במקור הדין שהוא מא"ז הובא במגילה פ' הקורא סי' ל' וז"ל בא"ז אם בטלו בשב' התמיד ולא קראוהו הפרשה יקראו הפרשה בשבת הבאה שתי פרשיו' עכ"ל הרי דכתב להדי' דווקא היכא דקורין בתמידות הפרשה רק פעם אחת נתבטל ראוי להשלים התמיד דמשום פעם אחת אין כאן שינוי מנהג אבל היכא שאין כאן דבר תמידי נ"ל פשוט שא"צ להשלים רק כל יחיד קורא הפרשה ביחידות".לפי זה, יש לשאול מה הדין בנדון דידן, שבטלה קריאת התורה כמה וכמה שבתות. ונראה שגם לדבריו, יש אפשרות להשלים בכה"ג, משא"כ באותו ישוב שלאורך כל הזמנים קרה להם דבר זה מדי פעם, אבל בנד"ד זו פעם אחת ארוכה, ואף אם נאמר שהשבות יעקב לא סובר כן, הרי האחרונים שדנו האם משלימים שתי שבתות, ודאי יאמרו שאין הבדל עקרוני בין אחת לשתיים, אלא רק דנו כמה להשלים, אבל את הפרשה האחרונה לכו"ע יש מקום להשלים, אף אם היא הייתה אחרי רצף של כמה שבתות.
♦
האם יש משמעות לכך שבבתי כנסת אחרים קראו?
כתב האליה רבה: "כתב עולת תמיד שם בשם תשו' הר"ם [שם], ובמקום שיש יותר מבית הכנסת אחד, אם קראו בבית הכנסת אחד אף על פי שלא קראו בבתי הכנסת אחרים לא נקרא ביטול התמיד וא"צ להשלים ע"כ. ונ"ל מגוף התשובה שם דוקא כשהקהל מבית הכנסת זה היו קוראים רק שהיו בבית הכנסת אחרת, אבל אם קהל זה לא היו קוראין כלל צריך להשלים". וכ"מ במשנה ברורה: "כתב בספר שערי אפרים אם בטלו הקריאה בביהכ"נ אחת ורוב הצבור מביהכ"נ זה שמעו קרה"ת בביהכ"נ אחרת א"צ להשלים אבל אם רוב הצבור לא שמעו כלל אף על פי שיש שם בתי כנסיות אחרות שקראו שמה כדין מ"מ אותן שלא שמעו הקריאה". ולכן בנד"ד שרוב מתפללי בית הכנסת לא שמעו, יש לקרוא.בחשוקי חמד (ר"ה כ"ח) דן בשלג הגדול שהיה בירושלים בעשרה בטבת תשע"ד, ונמשך לשבת קודש פרשת ויחי, השלג היה כבד מאד, והגיע עד למעלה מהברכיים, בהרבה מקומות הגישה לבית הכנסת הייתה קשה מאד, ולכן הרבה יהודים לא יכלו ללכת לבית הכנסת לתפילות, וארגנו מנינים בבתים פרטיים, ובמקלטים, אך לא היה להם ספר תורה לקריאה. לשבת הבאה פרשת שמות, התעוררה שאלה, האם ישלימו את הפרשה, ויקראו ביחד ויחי ושמות, או שמא אין צריך להשלים"? ומביא כסיבה שלא צריך השלמה: "בדעת תורה הביא בשם הזכור לאברהם, שמה שכתב הרמ"א שאם ביטלו שבת אחת שקורין הפרשה בשבת הבאה, היינו דוקא כשביטלו בכל בתי כנסיות שבעיר, אבל אם ביטלו רק בבית הכנסת אחד, לא מקרי ביטול. והנה בעניננו ברוב הבתי כנסיות קראו כדין, ורק מקצת בתי כנסיות לא קראו, ואולי אין יכולים להשלים"[12].
♦
סדר ההשלמה
הוזכר לעיל בשם הברכת אליהו, שישנו הבדל בין הנד"ד לדין תפילת תשלומין, שכן כאן כתב האו"ז שמקדימים את הפרשה שעברה. לכאורה הדברים פשוטים, אך בשו"ת צמח צדק הקדמון (סימן קכו) כתב: "והיינו שאם לא קראו עניה סוערה לפרשת ראה יש לה תשלומין עם רני עקרה לפרשת כי תצא שאחר כך היינו דוקא בגונא ההוא שקורין תחלה רני עקרה ואחר כך עניה סוערה דזהו מיקרי כסדר שתחלה קורין הפטרה שהיא חובה לשבת ההוא ואחר כך קורין הפטרה עניה סוערה הסמוכה לה לתשלומין דלעולם תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם" ויש כאן שימוש מיוחד במושג תדיר. ועל פי זה כתב בשו"ת מהרש"ם (חלק א סימן ריג), בתוך דיונו על השלמת שמו"ת: "... והנה אני מצאתי בתשו' צ"צ סימן קכ"ו שהאריך בענין הפטרת פינחס דברי ירמיה שלא נקרית ע"פ טעות אם להשלים בפ' שמעו (לש"ק פ' מטות ומ') והאריך שם מהא דתדיר ושאינו תדיר כדין תפלה, אבל כיון שהם סמוכין זה לזה ואין ביניהם הפסק יש להתחיל דברי ירמיה ויקרא כאחת עם שמעו כדי שלא יקראם שלא כסדר ע"ש באורך. ומבואר דבנ"ד אם בשבת שניה ישלימנה יתחיל פ' הקודמת ויקרא כסדרן אבל אם אחר כמה שבועות ישלים אז יקרא קודם פ' השבוע כדין תדיר ושאינו תדיר". ואח"כ הוא מוסיף: "אולם עוד יש לדון דמעלת תדיר וכו' נהי דאינו מעכב בדיעבד... מכל מקום בכה"ג דאיכא חובת היום ותשלומין הרי מבואר בט"ז או"ח סימן ק"ח וסימן תרפ"ד דבכה"ג גם דיעבד לא יצא בהקדים התשלומין, והרי בקורא בתורה הקורא למפרע יצא ... אם כן פשיטא דיש להקדים חובת היום גם בסדר מ"ת ואף דקריאת שמו"ת איננה חובה כקריאת התורה מכל מקום מאן דשוייה עליה חובה נראה דמקדים חובת היום בכל גווני". ורק בסיום הוא כותב בסוגריים: "והראוני בא"ז... ומבואר דס"ל דיתחיל פ' של שבת שעברה וע"ש שכ' דאין קבע לפרשיות של שבת זה או זה". ולא ברור אם הוא חזר בו עקב כך, כי נראה שעדיין הוא חש לכך שאם יעשה שלא כסדר תשלומין שהעקר קודם להשלמה, לא יצא[13].בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח של"ה) ביאר את הסדר האמור באו"ז: "מאי שנא דאמרינן בתפילה דחובת שעתא עדיף וקדים, וכאן נראה דמקדים מה דאינו חובת שעתא. וצריך לומר, דכיון דבעינן קריאה, ובריש פרק היה קורא [ברכות י"ג ע"א] ילפינן מ'והיו' [דברים ו' ג'] דבהוייתן יהא שלא יקרא למפרע, ומסתמא היתה תקנה הראשונה לקרות כסדר כהוייתן דזה עדיף, דנהי דבדיעבד אפילו למפרע יצאו כדמוכח באורח חיים קל"ז סעיף ג' וד', מכל מקום לכתחילה מעליותא הוא, דומיא דקריאת שמע דאפילו בדיעבד מעכב. אם כן לחובת שעתא עצמה בעינן להקדים הסדרא דמעיקרא, כדי שיהא כהוייתן".
בשו"ת בצל החכמה (חלק ו סימן ס) הוסיף לבסס סדר זה, והסביר ולענ"ד טעם הגון נוסף לקראן כסדרן, והוא, כי ענין תשלומין של קריאת פרשה של שבת שעברה שונה מתשלומין של תפלה שביטל. דבטעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים, הוי תפלה של ערבית בשחרית תשלומין גמור, דבודאי אין מקום לתפילת ערבית בשחרית כלל, דכיון שעלה עמוד השחר עבר זמן תפלת ערבית בודאי לכו"ע. וכן בלא התפלל שחרית דמתפלל מנחה שתים, דודאי בהגיע זמן מנחה כבר אינו זמן שחרית ול"ה תפלתו בשעת מנחה רק תשלומין. לא כן פרשה של שבת שעברה, אינה שייכת לשבת שעברה דוקא. נמצא כאשר בא בשבת זו להשלים פ' שבוע שעברה, אינו בא להשלים מה שלא קראו בשבת שעברה ז' גברי. וכל מה שמשלימין בשבת זו הוא רק קריאת הפרשה שהי' עליו לקרות בשבת שעברה לפי סדר הפרשיות כדי להשלים קריאת התורה תוך שנה ואותו חיוב לא נתבטל כלל וכמש"כ, לכן בודאי יש לקרא תחילה הסדרא של שבת שעברה שהרי כך היא התקנה להשלים התורה פעם אחת בשנה ע"י קריאה כסדרן בכל שבת ושבת בהמשכים ואותה תקנה וחיוב לא נתבטלה.
בחשוקי חמד (סוכה דף נה ע"א) חידד מכיוון נוסף את ההבדל מתפילת תשלומין: "ונראה דאין ראיה מתפילה שקודם מתפללים את החובה, ואח"כ מתפללים את התשלומין, דהרי כתב הרשב"א דלא תיקנו רבנן השלמה אלא בזמן התעסקות בתפילה חיובית, ולא קודם לכן כמבואר במשנ"ב (סימן קח סק"ז), וזה לא שייך בתורה, כי בכל זמן ובכל עת זמנה היא. וכך אמר הגר"ח מולוז'ין לפרש הא דאמרו חז"ל מצוה בעידנא דעסיק מגנא ומצלא, תורה מגנא ומצלא בין בעידנא ובין שלא בעידנא. כי מי שאוכל מצה בסוכות, או יושב בסוכה בפסח, לא עשה ולא כלום, משא"כ הלומד הלכות פסח בסוכות או הלכות סוכה בפסח, התורה היא חשובה ואין בה כל פגם. לאור זאת התשלומין של הפרשה שעברה תמיד היא בזמן, ולכן יש להקדים תחילה את הפרשה הקודמת, ואח"כ את מה שהחסיר" אף שיש להזכיר שכאן לא מדובר על מצוות לימוד תורה, אלא על תקנת קריאת התורה.
♦
מה עושים מספק
לאור האמור לעיל, יש צדדים שונים, האם צריך להשלים את קריאת התורה. מחד פשט הרמ"א אומר שכן, מאידך יש כמה וכמה צדדים שלא צריך. בחשוקי חמד (ראש השנה דף כח ע"ב) דן במקרה אחר בו יש צדדים לכאן ולכאן בהלכה זו וכתב: "ונראה שיש עצה, שאחד המתפללים יאמר ברכת התורה רק ברכה ראשונה, וכשיוציאו ספר תורה, לא יניחו אותו על הבימה, אלא יניחנו על שולחן צדדי, ואז אותו אדם יברך ברכת אשר בחר בנו שהוא צריך לברכו, כיון שלא בירכו בבוקר, ולשיטות שאין קורין בשתי פרשיות, אם כן אינו קורא אלא כקורא בתורה, ולשיטות שצריך לקרוא, אם כן קראו כדין, ולא יברך לאחריו ברכה, אלא יעמוד שם, ויצא ידי חובתו בברכה אחרונה שמברך העולה הראשון בפרשת שמות". הרב נחום נריה, במאמרו הנ"ל, הביא בשם הרב אביגדור נבנצל שבשבת השחורה[14] התבטלה קריאת התורה מחמת העוצר, ולא היו מנינים שהתכנסו בבתי כנסת. בשבת שאחריה הורה הרב יעקובוביץ, רב בית הכנסת חורב ור"מ בישיבת קול תורה, על קריאת התורה בשתי הפרשיות, ונראה לכאורה כדברי השערי אפרים. אולם, הוא הוסיף שיתכן שבשבת שבכל הארץ התבטלה קרה"ת שאני. ועוי"ל שגם לדעת השערי אפרים אין חיוב להשלים, אך אין איסור לקרוא שתי פרשיות מרצונם, ומה שעשו היה לפנים משורת הדין. לפי זה, אין צורך בפתרון של הרב זילברשטיין. אלא שיש לדון האם כשלא חייבים, אין בעיה של טירחא דציבורא, אותה הזכיר האו"ז בדבריו, ושלל אותה כאשר יש חובת השלמה. וצ"ב.♦
סיכום
במאמר הובאו שתי דרכים להבנת דין השלמת קריאת התורה, האם הדבר נובע מעצם הגדרת חיוב סיום התורה פעם בשנה או מדין תשלומין, והנפ"מ ביניהם. הועלתה גם האפשרות שלא מדובר בשתי דרכים שונות באופן מהותי. נידונה דעת השערי אפרים המסייג את דין ההשלמה למקרה שהתכנסו ולא קראו, והשאלה האם הפוסקים פסקו כך למעשה. והוזכרו צדדים נוספים בשאלה האם ומתי להשלים ובאיזו צורה.♦ ♦ ♦