מח"ס אהל יעקב
ירושלים
לתת ממתקים לילדים לפני קידוש
בס"ד טבת תש"פלכבוד ידידי היקר הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מו"צ ומח"ס גם אני אודך ושא"ס.
בדבר השאלה המצויה אם מותר לתת לקטנים ממתקים קודם קידוש, או דוקא דברים שצריך לחיי נפש. והנה, במשנה ברורה (סימן ק"ו ס"ק ה') כתב שמותר לקטן לאכול לפני התפילה, ובמגן אברהם (סימן רס"ט) כתב להתיר להאכיל קטנים קודם קידוש, ואפילו כשהגיעו לחינוך, ואסור לענותם, וראה עוד בשו"ע הרב (סימן שמ"ג). ובשבת בבוקר קיל טפי, כיון שדעת הראב"ד היא שגם לגדול מותר לאכול קודם קידוש של שחרית, ממילא יש יותר מקום להקל. ועכ"פ נקטינן לדינא כמ"ש בשו"ע הרב, שמותר להאכיל את הקטנים לפני קידוש, אפילו בערבית.
והנה, יש לעיין האם מותר אף להאכיל לקטנים מיני מתיקה ממתקים וכדומה, שאולי לא נחשב הדבר לצורכו של הקטן, כיון שזה רק מותרות ולא כדי להשביע רעבונו, או ששפיר יכולים לתת להם ממתקים, שהרי הם רוצים אותם.
ובביאור יסוד הדבר ראיתי שהקדים בזה בספר מגילת ספר או"ח חלק א' (סימן ח'), והביא ב' סברות להתיר להאכיל קטן לפני קידוש: א. דעת הרשב"א שסובר שמותר לספות לקטן איסורים דרבנן לצורכו. ואף שהשו"ע (סימן שמ"ג) פסק כדעת הרמב"ם שאוסר, מ"מ גדולי האחרונים סמכו על דברי הרשב"א. ב. גם לדעת הרמב"ם יש לומר דלא אסרו אלא אכילת איסור, ולא אכילת היתר בזמן איסור, וכדמשמע בלשון המגן אברהם, ושו"ע הרב. והעיר על כך, דזה נסתר מדברי המגן אברהם (סימן תרט"ו) שאוסר לספות אוכל לקטן שכבר הגיע לחינוך התענית. וגם בסימן תר"מ מבואר במגן אברהם שקטן שאין צריך לאמו אסור לספות לו אוכל מחוץ לסוכה, ומוכח שאסור לספות לו אכילת היתר בזמן איסור. וא"כ לדעת הרמב"ם אין להתיר. וגם לפי הרשב"א יש לדון אם אכילת ממתקים נחשבת לצורכו של הקטן, כיון שזה רק מותרות ולא כדי להשביעו רעבונו. ונראה יותר שכל מה שהקטן רוצה בענייני אכילה ושתיה נחשב לצורכו ולא חלקו בזה. ובפרט שאפילו רחיצה וסיכה ביום כיפורים התירו, שגם זה נחשב לצורכו אף שזה רק תענוג. ובאמת לא ברור כל כך מה הגדר של צורכו, אבל עכ"פ בצרכי אכילה ושתיה אם הוא רוצה בזה ותאב לכך מסתבר שזה נחשב לצורכו. וא"כ יש לנו לסמוך על דברי הרשב"א, שהרי גדולי האחרונים סמכו על דבריו.
וגם אם נבוא לחוש לדעת הרמב"ם, יש להתיר באופן שהוא אינו נותן לו ממש בתוך פיו, וגם אינו מצוה עליו לאכול אלא רק נותן בידו. והרי הקטן יכול לאכול גם אחר הקידוש, ומה שהוא אוכל לפני הקידוש את זה הוא עושה מעצמו ואינו נחשב לספיה. וכבר האריך בזה במגילת ספר הל' שבת (סימן צ' אות ט') עי' שם. ולפי זה מותר לתת לילד ממתק בידו והקטן יאכלנו מתי שירצה, ואין בזה שום איסור גם לדעת הרמב"ם.
ולענין אבי הבן כשרואהו אוכל לפני קידוש, אם צריך למחות בו, זה יהיה תלוי במח' הרמב"ם והרשב"א. לפי הרשב"א אין צריך למחות בו שהרי מותר לאב אפילו לספות לו בידים איסור דרבנן לצורכו, אבל לפי הרמב"ם יהיה האב צריך אפילו למחות בו כדי לחנכו. וכבר כתבו כמה אחרונים לסמוך על דעת הרשב"א להקל בזה.
והנה, מצאנו עוד בפוסקי זמנינו שהקילו בזה. בספר הליכות אבן ישראל הל' שבת (פרק י' סעיף ב') הביא שם שפסק הגרי"י פישר זצ"ל שמותר להאכיל אותם ממתקים ואין נפקא מינה בין לפני קידוש דלילה או ביום. והביא שם שכן נהג רבינו זצ"ל עם בניו הקטנים, שיכולים לאכול לפני קידוש אפילו מיני מתיקה. והיינו שלא רק דברים שהם בכלל לענותו, כאכילה ושתיה, מותר לתת להם, אלא אף מה שאינו בגדר הכרח, כמיני מתיקה, גם כן מותר לתת להם.
ובשו"ת אור לציון חלק ב' (פרק מ"ז סעיף ו') כתב שמותר לתת ילדים עד גיל שלש עשרה שנה לאכול ולשתות קודם הקידוש, בין בקידוש לילה לבין ביום. ומכל מקום קטן שהוא קרוב לי"ג יש להרגילו שלא לאכול לפני קידוש. ויש להתיר לתת לקטנים אפילו ממתקים, אע"פ שאין זה לצורך בריאותו שיש לומר שלא גזרו כלל איסור אכילה קודם קידוש לקטן, כיון שצריך הוא לאכול. ומ"מ יש להרגילו להמנע מאכילה קודם קידוש כשהוא קרוב לגיל י"ג שנה, כדי שיתרגל באיסור אכילה קודם הקידוש.
ולדינא, כתב לי מרן הגר"א נבנצל שליט"א שמותר לתת לקטנים ממתקים לפני קידוש. מיהו, ברשימות הגר"י שוב שליט"א כתב שהגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א פסק דראוי לא לתת להם ממתקים, ושמע ממרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל דממתקים שאינם משביעים, כגון סוכריות, אין לתת לקטנים.
♦
ליטול תרופה לפני קידוש למבוגרים
בדבר השאלה המצויה אם מותר ליטול תרופה עם מים קודם קידוש בליל שבת.בספר שש"כ (פרק נ"ב סעיף נ"ח) שכתב דלפי דברי המשנה ברורה שם נראה דמי שלפי פקודת רופא צריך לקחת תרופות זמן מה לפני ארוחתו, מותר לו לבולען, ואף לשתות קצת מים, ולא שאר משקין, כדי להקל על הבליעה. והביא ראיה לזה דאינו מברך על המים כמ"ש בסימן ר"ד סעיף ז', ואילו על שאר משקין מברך בכה"ג, כמ"ש בשמנה ברורה (ס"ק מ"ב). ומרן הגר"א נבנצל שליט"א כתב לי שיכול ליטול תרופה אם אינו צמא למים.
אח"כ ראיתי בספרי מרן שליט"א, ירושלים במועדיה הל' שבת חלק ב' (עמוד ע"ה), שנשאל בכעין זה והשיב אם צריכה לשתות לצורך בליעת התרופה, מותרת לשתות דוקא מים, ודוקא בשיעור הנצרך לבליעת התרופה ולא יותר מכך. ובהערות שם הביא את דברי השש"כ, והוסיף שלכאורה שאם שותה מים לצמאו מברך, וא"כ לכאורה בנידון דידן יהיה אסור לשתות מים כדי לקחת את התרופה אם צמאה למים, כמ"ש לי מרן שליט"א. ושאלתי את הגר"י שוב שליט"א בזה, וכתב לי ששמע שמותר ממרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, מהגה"ק בעל משנה הלכות זצ"ל, ההגאון רבי אברהם קופשיץ זצ"ל, מהגאון רבי נסים קרליץ זצ"ל, מהגאון רבי שריה דבליצקי זצוק"ל, ולהבדיל בין החיים לבין החיים מהגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א.
♦
לשתות אחרי הדלקת נרות
יש לעיין באשה שרוצה לשתות מעט מים אחר הדלקת נרות, האם מותר לה או דהיא צריכה תנאי.ושאלתי את מרן הגר"א נבנצל שליט"א, והשיב לי שצריכה תנאי. ואח"כ ראיתי בספרו ירושלים במועדיה חלק ב' מהל' שבת (עמוד ע"ה), ושם הרחיב בתשובה ונעתיק כאן את לשונו הזהב. איסור טעימה קודם קידוש הוא משעה שאדם קיבל שבת, ואפילו מבעוד יום. משעה זו אסור לשתות אפילו מים ואשה המדלקת נרות דינה כמי שקיבלה שבת ואסור לה לטעום שום דבר אלא אם כן התנתה במפורש שאיננה מקבלת שבת בהדלקתה. ועל כן אם צמאה מאוד אחר הדלקת נרות, אפילו אם עדיין לא שקעה חמה, טוב תעשה אם תקדש על היין במקום סעודה, ותוכל לשתות אח"כ בהיתר, כדין המקדש מבעוד יום, ותהא מותרת בשתייה לכתחילה. כשיש סיבה שאינה יכולה לקדש אפשר שמותרת לשתות בלי קידוש, וביאר שם הטעם כי איסור טעימה קודם קידוש הוא מפני חובת קידוש, ומי שאינו יכול לקדש לכאורה מותר בטעימה קודם קידוש. עכ"ל
ומה שכתב אודות התנאי, ראה בשו"ע (סימן רס"ג סעיף י') שתנאי מועיל, ובמשנה ברורה (ס"ק מ"ד) שכתב שאין לעשות תנאי אלא לצורך, מאחר שיש פוסקים שסוברים שאין מועיל תנאי. וברשימות הגר"י שוב שליט"א כתב שמהגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א שמעתי דבשעת הדחק אפשר להקל ובאופן חד פעמי תוכל לעשות תנאי, ומהגאון רבי שריה דבליצקי זצוק"ל שמעתי דנוהגים בשעת הצורך לשתות עד השקיעה.
בברכה מרובה
ידידך
יעקב אהרן סקוצילס
♦ ♦ ♦