מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
הזיק רכב של גוי אם עבר באיסור ואם חייב בתשלומין
בס"ד, שבט תש"פלכבוד ידידי, הרה"ג מזכה הרבים מפורסם לשו"ת, רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים, שלום רב.
ע"ד שאלתו במי שפגע בטעות ברכב של גוי כשלא היה שם, וניזוק הרכב - האם צריך לשלם ולהודיע לו שהרכב ניזוק, ואם עבר באיסור.
♦
חיוב מזיק מדין גזל או השבת אבידה
בטור חו"מ ס' שע"ח איתא: "כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו" עי"ש. ונראה מדברי הטור שהאיסור להזיק ממון חבירו הוא בכלל איסור לא תגזול, וכן מפורש ברבינו יונה ריש אבות, שהאיסור להזיק הוא משום לא תגזול, יעו"ש. וע"ע מש"כ בזה בבית מתתיהו ח"א ס' י"ז אות ד', יעו"ש. וא"כ, י"ל לפי המבואר בטור חו"מ ס' שמ"ח, וכן בשו"ע חו"מ ס' שמ"ח, דהגונב מגוי עובר באיסור, וכן מבואר ברמב"ם פ"א מגניבה ה"א, וכן ברמב"ם פ"א מגזילה ה"ב, דאסור לגזול אפי' גוי עובד ע"ז, אסור לגוזלו או לעושקו יעו"ש. א"כ, אם נימא דהאיסור להזיק ממון חבירו הוא בכלל איסור גזילה, ממילא כמו דאסור לגנוב ולגזול את ממון הגוי, ה"ה שיהא אסור להזיקו, שהוא בכלל איסור לא תגזול.אמנם, בכס"מ (פ"א מגזילה ה"ב) כתב בדעת הרמב"ם דלא כתב שעובר בלאו כשגזל גוי, לומר שאי"ז איסור מה"ת עי"ש. אולם, בש"ך חו"מ ס' שנ"ט סק"ב, כתב, שמדברי הרמב"ם פ"א מגניבה לא משמע כן אלא הוי איסור מה"ת עי"ש[2]. ואם נימא דכשהזיק גוי הוי לא תגזול הוי כגזל גוי שאסור. וכ"כ בס' תורת חיים תשו' הגרי"ח זוננפלד זצ"ל (ס' ע"א) [ועמש"כ עוד אם איסור מזיק הוי מאיסור גזל בס' דברי אליהו (ב"ק ס"ב) ובס' מנחת אשר (ב"ק ס"א), ובשו"ת שערי זבול (חי"ג ס"ח), ובס' שפת החושן (ח"ג ס' קצ"א) עי"ש].
אולם, יש לדון בזה מהמבואר בגמ' ב"מ ל"א ע"א דפרה רועה בין הכרמים, דלא הוי אבידת קרקע בקרקע דגוי יעו"ש. ולכאורה צ"ע, נהי דליכא חיוב השבת אבידה בגוי, מ"מ אסור להזיקו, שהוא בכלל איסור גזילה. ומוכח שכל האיסור להזיק הוא מחמת מצות השבת אבידה, וכמש"כ הרש"ש כתובות י"ח ע"ב שהאיסור להזיק ממון חבירו יליף ממצות השבת אבידה, דאם צריך להשיב אבידתו כ"ש שלא לגרום לו נזק עי"ש. וכ"כ בס' קהילות יעקב (ב"ק ס"א) ובשו"ת חלקת יואב (חו"מ ס"כ) עי"ש, וע"ע מש"כ בס' שערי זבול (ב"ק ס' י"א).
וא"כ, י"ל שמכיוון שעיקר האיסור להזיק נלמד ממצות השבת אבידה, הרי שבגוי, דלא שייכת כלפיו מצות השבת אבידה, ה"ה שאין איסור להזיקו. ובקובץ שיעורים (ב"ב אות נ"ה) כתב בתו"ד דלא מצינו איסור להזיק לגוי עי"ש, ואולם יש לדון בזה להמבו' בטור הנ"ל, שהאיסור להזיק הוי מלא תגזול, א"כ ה"ה בגוי אסור להזיקו, וכ"כ לתלות בס' מעדני יום טוב להג"ר יו"ט זנגר (ח"ה עמ' תס"ד) ובס' משפטי התורה (ב"ק פ"ג) עי"ש. ואכן בקובץ שיעורים ב"ב אות ע"ד כתב בתו"ד דהאיסור להזיק נלמד מחיוב השבת אבידה עי"ש, וא"כ שפיר י"ל דליכא איסור להזיק גוי. וכ"כ הך נפק"מ אם מותר להזיק גוי מו"ר הגר"י ליברמן (בס' משנת יוסף סוגיות נשים נזיקין ס' מ"ט אות ד'), דאם איסור מזיק נלמד מלא תגזול, ה"ה בגוי אסור להזיקו אבל אם משום השבת אבידה ל"ש בגוי, כמבואר בשו"ע חו"מ ס' רס"ו ס"א, אף דקי"ל שלהזיקו בידים חמור יותר משלא להשיב אבידתו עי"ש. ולהנ"ל מוכח מגמ' ב"מ ל"א דשרי להזיקו בפרה רועה בין הכרמים, וע"כ משום דל"ש בגוי השבת אבידה. אולם י"ל דשאני בבהמה, דל"ש גזילה, שרק אין שומר ממונו ול"ח גזילה. ועי' בזה בס' מערכות חיים (ב"ק ס"א או"ב), ומש"כ הג"ר אליהו סופר בס' באר ציון (ב"ק ב' ע"א), ובס' מבצרי יהודה לידידי הג"ר יהודה בצרי (ב"ק ב' ע"א או"ז). ויעו"ש בשם הגרח"ק בדעת הקה"י, שהאיסור להזיק הוי משום השבת אבידה, שקאי גם על ממון המזיק עי"ש. וע"ע בשו"ת דברי יציב (חו"מ סימן ע"א).
♦
לבער חמץ של גוי
והנה, המנחת חינוך מ"ע י"א בקומץ המנחה, כתב בדין חמץ שקיבל עליו אחריות הישראל, נשאלתי האיך ישראל יבער החמץ דהא גוזל הגוי, ובפרט להני שיטות דגזל גוי מה"ת, ואפי' ישלם חשוב גזל. וכתב המנ"ח, דכה"ג ל"ה רק מזיק גוי, ובזה לא מצינו לכו"ע איסור בגוי, דגם בישראל נראה דל"ה רק מכח דהתורה ציוותה להשיב אבידתו מכ"ש שלא להזיקו, אבל בגוי ל"ש זה. ואף דבישראל אפי' רוצה לשלם אסור להזיקו, היינו משום מ"ע של ואהבת לרעך כמוך ומה דסני עלך וכו', אבל בגוי ל"ש זה עי"ש. הרי להדיא שס"ל להמנ"ח דשרי להזיק גוי, דכל האיסור בישראל הוא משום מצות השבת אבידה, ובגוי דל"ש בו השבת אבידה, ממילא מותר להזיקו. ולהכי יכול הישראל לבער את החמץ כשקיבל עליו הישראל אחריות. ולכאורה, מדברי הטור הנ"ל ורבינו יונה, שס"ל שאיסור להזיק נלמד מלא תגזול, ה"ה דאסור להזיק גוי. אולם, הגר"מ גיפטר זצ"ל בספר פתי מנחה (מ"ע י"א אות י"א), דאף אם במזיק איכא איסור לא תגזול, כ"ז בישראל, שכשהוא מזיק לו הוא חייב בתשלומין, וממילא הוא חייב גם בלא תגזול שנכלל באסור להזיקו, אבל במזיק גוי, שהוא פטור מלשלם לו, י"ל שאין זה בכלל איסור גזילה עי"ש. ולהנ"ל יל"ד אם המזיק גוי צריך לשלם, ומהחזו"א נראה שס"ל שהוא צריך לשלם, וא"כ שפיר י"ל שאסור להזיק גוי, וצ"ע. ועי' במהר"ם חלאוה (פסחים י"ג ע"א) עי"ש, ובס' עטרת תפארת (ס' י"א) ובס' שפת החושן (ח"ג ס' קצ"א אות ה') יעו"ש. וע"ע בחזו"א או"ח ס' קי"ח סק"ה בזה.ונפק"מ בזה י"ל במוצא חמץ ביו"ט, כשעשה מכירת חמץ, האם ישרוף את החמץ, שהרי מכיוון שהחמץ שייך לגוי, א"כ מזיק הוא לממון הגוי, והוי בכלל גזל. ובמועדי הגר"ח (ח"ב תשו' קכ"ב) השיב מרן, דהמוצא חמץ ביו"ט ששורפו אם זהו ג"כ באופן שעשה מכירת חמץ, והשיב א"צ, והיינו שא"צ לשורפו. ולכאורה זה משום דעי"ז הוא מזיק לממון הגוי. אולם, בהגדש"פ ברכת נתנאל (עמ' כ"ב) השיב מרן שיכול לשרוף עי"ש, וביותר השיב בס' דולה ומשקה (עמ' ק"פ) שיכול לשרוף ואי"ז גזל גוי עי"ש. ואכן, בשו"ת שבט הלוי (ח"ט ס' קט"ז אות ג') כתב לדון אם מותר לשרוף את החמץ ביו"ט כשעשה מכירת חמץ, אם הוי כגזל הגוי, וכתב שמכיוון דאי"ז קנין גמור לגוי אי"ז גזל הגוי עי"ש. ולמש"כ המנ"ח הנ"ל, דשרי לבער חמץ השייך לגוי, דשרי להזיק גוי, דעיקר האיסור להזיק נלמד ממצות השבת אבידה, א"כ בגוי, דל"ש במצות השבת אבידה, שרי לבער החמץ אף שמזיקו. וא"כ, שפיר אף כשעשה מכירת חמץ, והיא מכירה גמורה, שרי לשרוף, החמץ דאין איסור להזיק גוי, וכ"כ לדון בשו"ת ויען דוד (ח"ד ס' ס"ד אות ה') עי"ש. וראיתי בס' אריה שאג (עמ' תקפ"ו) שהשיב הגרח"ק דיכול לשרוף את החמץ אף שעשה מכירת חמץ לגוי משום שאין הגוי מקפיד ע"ז עי"ש. וא"כ, מש"ה השיב בדולה ומשקה דאי"ז גזל הגוי, דאף אם נימא שהוא עובר בלא תגזול כשהוא מזיק ממון גוי, מ"מ במכירת חמץ אין הגוי מקפיד. וכבר העיר כן בס' מקראי קודש להגרצ"פ פראנק זצ"ל (פסח ח"א ס' ע"ד), שכשמכר חמצו לגוי ומצא חמץ ביו"ט דאין לו לבערו משום גזל הגוי עי"ש. ולמש"כ המנ"ח הנ"ל, ל"ש איסור מזיק בביעור חמצו של גוי, דעיקר האיסור הוא משום השבת אבידה ול"ש בגוי. ועמש"כ בזה בשו"ת תורת מאיר (ח"א ס' צ"ה), ובס' חוט שני (פסח פ"ח סק"ב), ובס' ימי הפסח (עמ' קל"ח), הביא בשם מרן הגר"נ קרליץ זצוק"ל להקל לשרוף חמץ שנמכר במכירת חמץ ואי"ז גזל גוי עי"ש. וע"ע בהגדש"פ מנחת אשר (ס' ט"ז) ובשו"ת יפה שעה אחת (ח"א ס' ע') ובס' נטעי גבריאל (פסח ח"ג פ"ג הערה כ"א), ובשו"ת שערי יושר להגר"א חנניה זצ"ל ובס' משפט המכירה ובס' הלכה של פסח (פ"א ס"ב), יעו"ש.
וראיתי בשו"ת להורות נתן (ח"ג ס' קכ"א אות ט'), שכתב להקשות במש"כ המנ"ח הנ"ל דהאיסור להזיק נלמד מחיוב השבת אבידה וכ"ש שלא להזיקו, דהא מבו' בב"מ ל' ע"א, בזקן ואינו לפי כבודו, או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו אין חייב להשיב אבידה ורשאי להתעלם, א"כ היכא דע"י שימנע מלהזיק לחבירו יגרום לו שיעשה מעשה שאינו לפי כבודו, או שהפסדו מרובה על דמי ההיזק של חבירו, ליכא איסור מזיק מה"ת, דבהכי ליכא מצות השבת אבידה יעו"ש. אולם, י"ל בזה דנהי דליכא מצות השבת אבידה בזקן ואינו לפי כבודו והוא רשאי להתעלם, מ"מ אין הוא רשאי בקום ועשה להזיק ממון חבירו, ול"ש בהכי פטורא דאינו לפי כבודו. ומצאתי כן למו"ר בס' משנת יוסף סוגיות הש"ס נשים נזיקין ס' מ"ט, דכתב דלא יתכן דזקן ואינו לפי כבודו שיצטרך להזיק חבירו, וכגון לעבור דרך גינתו ולעבור בין הנטיעות, שיהא מותר בזה. ול"ד להשבת אבידה, דבשוא"ת התירה תורה להתעלם, אבל לא להזיק בקום ועשה עי"ש. וכ"כ בס' כרם יוסף (ב"ק ב' ע"א ענף ט' אות י"ד) יעו"ש. ואולם, בס' מערכות חיים (ב"ק ס"א) לא הסכים בהך חילוקא, והק' כקו' הלהור"נ הנ"ל עי"ש. אכן, בשו"ת שערי שלמה (ח"א חו"מ ס"י אות ג') חילק כן, שודאי זקן ואינו לפי כבודו אין רשאי להזיק בקו"ע, ורק להתעלם מאבידה עי"ש.
♦
דעת הרמב"ם באיסור מזיק
והלום ראיתי בס' מצות המלך (ח"ג מ"ע רל"ז) שהביא את דברי הטור הנ"ל, דאסור להזיק כמו שאסור לגזול, ונתקשה מ"ט השמיט הרמב"ם הך איסורא להזיק, וע"כ שס"ל לרמב"ם דהאיסור להזיק הוי מסברא יעו"ש. ולכאורה י"ל דס"ל להרמב"ם דליכא איסור להזיק משום לאוין ואיסורים, אלא הוי כביטול מ"ע דהשבת אבידה, למש"כ הנך אחרונים דהאיסור להזיק הוי מק"ו ממצות השבת אבידה, א"כ כשהוא מזיק מבטל הוא בזה מ"ע דהשבת אבידה ולא קעבר באיסור גזל, ולהכי לא כתב הרמב"ם בסה"מ הך איסורא להזיק. אולם, אכתי צ"ע, דהא עובר הוא בלא תוכל להתעלם כשהוא מזיק ממון חבירו, דכ"ש הדבר מהשבת אבידה, שהוא עובר בלא תוכל להתעלם כשאין משיב אבידה, וכשהוא מזיק ממון חבירו יעבור בלא תוכל להתעלם. ועמש"כ בס' שמעתתא דרבא (ח"ב יו"ד ס"א) עי"ש.אולם, בעיקר דעת הרמב"ם, מפורש בדבריו בפ"ה מנזקי ממון פ"ה ה"א, שאסור לאדם להזיק ולשלם מה שהזיק אפי' לגרום הנזק אסור יעו"ש. הרי דס"ל להרמב"ם דאיכא איסור להזיק אפי' ע"מ לשלם, ולכאורה זהו משום דאסור להזיק משום לא תגזול, וכהטור הנ"ל, ומש"ה יהיה אסור. וכמו שאסור לגזול ע"מ לשלם, ה"ה להזיק ע"מ לשלם אסור, כגזל. ועמש"כ בשו"ת דבר יהושע (ח"ד ס' נ"ד אות ה'), דכמו דאסור לגזול ע"מ לשלם ה"ה להזיק עי"ש. וכן מבואר בפרישה (חו"מ ס' שע"ח) ובסמ"ע (חו"מ ס' שע"ח סק"ג), דאסור להזיק אפי' ע"מ לשלם, כמו גזילה ע"מ לשלם שאסור, עי"ש.
אולם, בקרית ספר (פ"ה מנזקי ממון ה"א) כתב בדעת הרמב"ם שהאיסור להזיק הוא מדרבנן ול"ה מה"ת יעו"ש. ובספר באר אלחנן (ס' מ"ט) נתקשה מ"ט רק הטור הנ"ל כתב איסור להזיק, וכתב די"ל שכשאין חבירו מקפיד ל"ש מזיק, עי"ש. ובספר משנת יוסף (סוגיות הש"ס נשים נזיקין ס' מ"ט) כתב דאם איסור מזיק הוי מאיסור גזילה ה"ה דאסור להזיק אף פחות משווה פרוטה, כמו שאיסור גזילה הוא פחות מש"פ, כמבואר ברמב"ם פ"א מגזילה עי"ש. וע"ע למו"ר מרן הגרב"ד פוברסקי בס' בד קודש (ב"מ ס' י"ד), ובמש"כ בבית מתתיהו (ח"א ס"ג אות י"ז) יעו"ש.
♦
אם מזיק פסול לעדות כגזלן
והנה, הפני יהושע (ב"ק ס"ב) כתב להסתפק אם מזיק פסול לעדות, דמ"ש מגזלן ע"מ לאבד ומחמס. אולם, ביש"ש (ב"ק ס' ל') כתב דאינו נפסל לעדות כשהזיק ממון חבירו. אכן, הב"ח (חו"מ ס' ל"ד אות י"ב) הביא מהמרדכי, דהמזיק לחבירו אף שדעתו לשלם, מקרי רשע ופסול לעדות, יעו"ש. וע"ע בס' ישועת ישראל (חו"מ ס' ל"ד), ובשו"ת מבית מאיר (ח"ב עמ' קמ"ח) מש"כ בזה.ולכאורה ה"ז תליא בהנ"ל. דאם נימא שהאיסור להזיק ממון חבירו יליף מלא תגזול, וכמש"כ רבינו יונה והטור הנ"ל, שפיר י"ל דהמזיק ממון חבירו פסול לעדות, כמו בגזל ממון חבירו שפסול לעדות. אולם, אם נימא דמה דאין להזיק ממון חבירו נלמד מכך שאם אמרה תורה להשיב אבידה כ"ש שלא להזיקו, אזי כשהזיק אדם לממון חבירו הוא רק ביטל מ"ע דהשבת אבידה, ומש"ה הוא לא נפסל לעדות. ועמש"כ בזה בס' פרי משה אדם המזיק ס"א אות ד' ובס' תורת אש נזיקין ס"א יעו"ש. וע"ע בס' משפט העדים ובס' כרם יוסף ב"ק ב' ע"א ענף ג', ובס' קונטרסי שיעורים להגרי"ז גוסטמן זצ"ל (ב"ק ס"א אות י"ח), ובס' באר ציון (ב"ק ב' ע"א).
♦
איסור מזיק אם הוי מבל תשחית
והנה, הלבוש (חו"מ ס' שע"ח ס"א) כתב, דהאיסור להזיק ממון חבירו דהא אסרה תורה בבל תשחית אפי' בממון עצמו ק"ו בשל חבירו יעו"ש. ועפ"ז י"ל דגם לענין להזיק ממון הגוי הרי הוא עובר בבל תשחית. וכמש"כ בשו"ת הגר"ז (הל' שמירת גוף ונפש ובל תשחית ס' י"ד), וכן בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א ס' קמ"ב או"ז), בפשיטות ששייך בל תשחית באיבוד חפץ של גוי, יעו"ש ובס' עץ השדה הנדמ"ח (פי"ג ס"ט) עי"ש. וכן מבואר בב"ח חו"מ ס' שע"ח באסור להזיק ממון חבירו, דאפי' ממון עצמו אסור להזיק, כדתנן בב"ק צ' ע"ב, הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי פטור אחרים חייבים, ופרש"י אינו רשאי דעובר בבל תשחית עי"ש. אולם, בשו"ת להורות נתן (ח"ג ס' ק"כ), כתב לדון בהך טעמא באיסור להזיק משום בל תשחית, דהא מבואר בב"ק צ"א ע"ב, שאם היה מעולה בדמים מותר לקצוץ, הרי דליכא בל תשחית במעולה בדמים, א"כ יהא שרי להזיק חבירו היכא שהוא מעולה בדמים עי"ש. וכן הקשה מהמבואר ברמב"ם פ"ו ממלכים ה"י, דליכא בל תשחית דאורייתא בקורע בגדים, וכמו שהוכיח בשו"ת נובו"י (מה"ת יו"ד ס"י), וא"כ נפק"מ במזיק בגד חבירו, דליכא בל תשחית מה"ת עי"ש. וגם מו"ר בס' משנת יוסף (סוגיות הש"ס נזיקין ס' מ"ט אות ו'), הביא להב"ח הנ"ל והלבוש דאיסור להזיק מבל תשחית. וכתב להעיר דלא תמיד יש בנזק לאו דבל תשחית, וכגון כשהאילן מעולה בדמיו לקורות, שמותר לקוצצו, כמבו' בב"ק צ' ע"ב יעו"ש. וע"ע מש"כ בזה בס' עץ השדה הנדמ"ח (פי"ג ס' י"ז), ומש"כ בס' באר אלחנן להגר"א קונשטט זצ"ל (ס"א). וכן תהא נפק"מ במזיק ע"מ לשלם, אם נימא שהוי מבל תשחית אסור ב"ת אף ע"מ לשלם. וא"כ י"ל דאם האיסור דמזיק משום בל תשחית ה"ז שייך אף בחפץ גוי אסור להשחיתו, ועמש"כ בס' שפת החושן (ח"ג ס' קצ"א אות ו').♦
עוד מקורות לאיסור מזיק
והחינוך (מ"ע רמ"ג) כתב שבמצוות ואהבת לרעך כמוך נכלל שלא יגזול ולא יזיק ממון חבירו. וכן מבו' ביד רמ"ה (ב"ב פ"ב אות ק"ז) שהאיסור להזיק נלמד מואהבת לרעך כמוך עי"ש. וכ"כ בס' ים של שלמה (ב"ק פ"י ס' כ"ג), וכן ברמב"ם פ"ו מדעות ה"ג, מואהבת לרעך כמוך ילפינן שצריך לחוס על ממונו עי"ש. וא"כ י"ל דלהזיק גוי יהא שרי, דגוי ל"ה בכלל רעך. ועי' בס' פרי משה אדם המזיק ס"א אות י"ד, דכתב נפק"מ להזיק אדם רשע - אם הוא בכלל רעך עי"ש. וע"ע מש"כ בזה בבית מתתיהו (ח"ב ס"ט אות ט"ז) לענין משל"מ לרשע עי"ש. וגם אם איסור מזיק הוי מדין השבת אבידה, מבואר בשו"ע חו"מ ס' רס"ו ס"ב, דאוכל נבילות להכעיס ומחלל שבת בפרהסיא, אסור להחזיר לו אבידה עי"ש. ועיין מה שהארכנו בזה בספר גם אני אודך מתשובתי, (חלק ד', סימן י"א), בענין להזיק חפץ טמא עי"ש. וכ"כ הך נפק"מ לענין להזיק רשע דל"ש בו השבת אבידה בס' מבצרי יהודה (ב"ק ב' ע"א אות ד') עי"ש.ויעו"ש ביד רמ"ה, שכתב שהאיסור להזיק הוי מלפ"ע לא תתן מכשול עי"ש, וע"כ ס"ל שהך קרא לא יצא מידי פשוטו דאיירי להכשלת נזיקין. ועמש"כ בזה בבית מתתיהו ח"א ס' י"א אות י' עי"ש.
ובספר מנחת פתים (חו"מ ס' שפ"ה) כתב דהאיסור להזיק נלמד מלא תעמוד על דם רעך עי"ש, וכ"כ בשו"ת חת"ס (יו"ד ס' רמ"א) עי"ש. וא"כ, י"ל דגוי לא מקרי רעך, ויהא שרי להזיקו. ועי' בשו"ת הרא"ש (כלל ק"ח ס"י), דיליף איסור להזיק, מדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום יעו"ש. ובספר אמרי בינה (עדות ס' ל"ד) כתב דהאיסור להזיק נלמד ממראות נגעים, דאמרה תורה ופינו הבית דהתורה חסה על כלי חרס שאין להם טהרה עי"ש. וע"ע מש"כ ע"ז בשו"ת להורות נתן (ח"ג ס' קכ"א או"ז), ובס' ודרשת וחקרת עה"ת (ח"א עמ' תנ"ג), וע"ע בס' שיעורי מבשר טוב (ב"ק ס"א) בספק מזיק אם לחומרא או לקולא עי"ש.
♦
איסור מזיק מדחייב בתשלומין
והנה, הפרישה (חו"מ ס' שע"ח) כתב שהאיסור להזיק חזינן מהא דחייבה תורה בתשלומין, דכתיב מכה בהמה ישלמנה. ומש"כ הטור דאיסור להזיק הוי מלא תגזול, היינו רק באופן שרוצה לשלם את ההיזק. וכ"כ הלבוש (חו"מ ס' שע"ח), דחזינן איסור להזיק ממון חבירו מדחייבה תורה אדם המזיק לשלם, ש"מ כשם שאסור לגנוב ולגזול, כך אסור להזיק ממון חבירו עי"ש. וע"ע בס' קונטרס השיעורים להגר"י סוקל (ב"ק ס"א או"ב הק' ע"ד), מהמבואר בב"ק ס' ע"ב מהו להציל בממון חבירו, ומסיק דאסור להציל בממון חבירו, והתוס' שם, דקמבע"ל אם מותר להציל עצמו בממון חבירו במקום סכנה, אם חייב לשלם אח"כ כשהזיק ממון חבירו מפני פיקו"נ עי"ש. והרי כשהזיק ממון חבירו בכדי להציל חבירו בפיקו"נ, ליכא איסור בהכי, שהרי עשה בהיתר, ואפ"ה י"ל שצריך לשלם מה שהזיק, ומוכח דאין חיוב תשלומין משום האיסור, יעו"ש. אמנם, י"ל דס"ל להפרישה ודעימיה, דאף במזיק במקום פיקו"נ הוי איסור, דפיקו"נ הוי מגדרי דחויה ולא הותרה, וכיון דאיכא איסורא, שפיר חייב לשלם אף שהזיק בפיקו"נ. ועמש"כ בזה בבית מתתיהו ח"א ס"ג אות י"ז נפק"מ למצוה בעבירה ובאות ט"ז שם, עי"ש. ועפי"ד הפרישה שהאיסור להזיק הוא מחיוב התשלומין כשהזיק, הרי תליא בזה גם השאלה אם המזיק גוי חייב בתשלומין. דאם נימא דאין הישראל חייב בתשלומין, ממילא גם לא קעבר באיסור מזיק, ואם נימא שהמזיק גוי חייב לשלם, ה"ה שהוא עבר באיסור מזיק כשהזיק גוי. ועי' בשו"ת פלגי מים (ח"א ס' נ"ט אות ח'), שכתב לתלות את מחלוקת הראשונים בקטן שהזיק אם חייב בתשלומין, בשאלה אם חיוב התשלומין הוא משום האיסור להזיק עי"ש. וע"ע בשו"ת שערי עזרא (ח"ד חו"מ ס' כ"א), ומש"כ בזה בבית מתתיהו (ח"א ס' י"א אות י"ד), ובשו"ת באר הלכה (ח"א ס' ס"ו).אולם, ילה"ק ע"ד הפרישה ממש"כ הרמב"ן (ב"מ ס"ב ע"ב) דהמזיק אפי' באונס גמור צריך לשלם. והרי מעשה באונס אי"ז מעשה דידיה, וכמש"כ בשו"ת חמדת שלמה (או"ח ס' ל"ח), וא"כ לא קעבר באיסור. וע"כ מה דצריך לשלם הוא משום שחיסר ממון חבירו, ולא משום האיסור. ועמש"כ בבית מתתיהו (ח"א ס"ג אות כ"ד) עי"ש. וכן הקשה בספר תורת אש נזיקין (ס"א אות ע"ד) יעו"ש ובס' בית יצחק להגר"י ברטלר (ב"ק ס"א או"ב), ובס' דבר משה [רוזמרין] (ב"ב בפתיחה אות ב') ובס' צבא המלך (ס' מ"ה) עי"ש.
♦
חיוב תשלומין כשהזיק גוי
אולם, יש לדון בזה לענין חיוב תשלומין כשהזיק גוי, די"ל שחיוב התשלומין ל"ש לאיסור להזיק, דהתשלומין זהו על מה שחיסר ממון חבירו. וכ"כ בס' דברי יחזקאל (ס' נ"א* בשם הגר"ח הלוי זצ"ל, דחיוב התשלומין לא תליא באיסור להזיק עי"ש, וע"ע בס' יונת אלם (ס' י"ט). ומפורש בחזו"א (ב"ק ס"י אות י"ד), דהמזיק בגופו את הגוי חייב לשלם. והוכיח כן משו"ת הרא"ש המובא בשו"ע ס' שע"ח ס"ט, אם בא אחד רוכב בסוסו מאחורי חבירו, ופגע בסוסו שחבירו רוכב בו והכה הסוס חייב לשלם, ואפי' היה הסוס המוכה של גוי יעו"ש. הרי שאם ישראל מזיק את ממון הגוי חייב לשלם יעו"ש. וכ"כ בשו"ת מחקרי ארץ (ח"ז חו"מ ס"ח), במכתבו אלי, דהמזיק ממון גוי, חייב בתשלומין אף אם נימא שלא עבר באיסור, דאיסורא לחוד וחיוב תשלומין לחוד, שהוא על מה שחיסר ממון חבירו יעו"ש. אולם, בשו"ת ודרשת וחקרת (ח"ו או"ח ס' י"ט אות ד'), במכתבו אלי, כתב דלכל הטעמים באיסור להזיק ל"ש הדבר בגוי, ורק לר"י הנ"ל, דיליף מלא תגזול, אז שייך בגוי. וכתב שכ"ז לכתחילה, אבל לשלם פשיטא שפטור, וליכא מצות והשיב את הגזילה בגוי, אא"כ משום חילול ה'. ובנידון דידן, שהזיק רכב של גוי והגוי אין יודע מי הזיקו, פשיטא שפטור, עי"ש.ושאלתי למרן הגר"ח קנייבסקי בהזיק גוי אם צריך לשלם לו, והשיב ע"ז אם אין חילול ה' פטור, הרי שללא חילול ה' פטור מתשלומין. ולכאורה צ"ע ממש"כ החזו"א הנ"ל, שהמזיק גוי חייב לשלם. והגר"א נבנצאל כתב לי מדינא פטור, ורשאי לשלם מפני קידוש ה'. וע"ע בשו"ת מחקרי ארץ (ח"ד חו"מ ס"ה) אם מותר להזיק גוי בהזק ראיה, והביא מהגר"ח קנייבסקי דמסתבר שמותר עי"ש.
וכדברי החזו"א, דהמזיק גוי חייב לשלם, כן מבואר במשך חכמה (ויקרא כ"ד י"ח), דהמזיק לגוי חייב מדין גזל. אולם, בחידושי הגר"ש שקאפ זצ"ל (ב"ק ס"ה או"ב) כתב לפטור את המזיק גוי מדין הפקעת הלוואתו עי"ש. ועי' מש"כ בזה, אם המזיק גוי חייב בתשלומין, בשו"ת חלקת יואב (מה"ת ס' י"ד), שהסתפק בזה. וע"ע מש"כ בזה בס' פתחי חושן להגר"י בלוי זצ"ל (נזיקין פ"א הערה א'), לתלות זאת במש"כ החק יעקב או"ח ס' ת"מ סק"א ובשו"ע הגר"ז שם, כהחזו"א, דהמזיק גוי חייב בתשלומין עי"ש.
והלום ראיתי בשו"ת אות חיים ח"א (ס' צ"ג), בנידון זה ממש, בהזיק רכב במקום שרובם גויים, אם חייב לשלם. ושם הביא את המבואר בגמ' ב"ק ל"ז ע"ב, דשור של ישראל לשור של גוי פטור ומשום דכתיב שור רעהו ולא שור של גוי עי"ש ובשו"ע חו"מ ס' ת"ו ס"א. עוד הביא דנחלקו האחרונים אם הלימוד בא רק לפטור שור המזיק מתשלומין או שהוא פוטר גם אדם המזיק ממון גוי. ומדברי התוס' ב"ק ל"ח ד"ה ..., נראה שדין מזיק גוי הוי בכלל גזל גוי. ומסיק האות חיים שם, שמכיוון שנחלקו אם המזיק גוי חייב בתשלומין אם לאו, וכנ"ל, א"א לנו לחייב לשלם כשהזיק רכב גוי. והניף ידו שנית בשו"ת אות חיים ח"ב (ס' פ"ה), וכתב די"ל אף בדעת החזו"א הנ"ל שא"צ לשלם כשהזיק גוי, וכדין הפקעת הלואתו. ותהיה נפק"מ בחיוב זה רק אם שיתגייר, שאז יתחייב הישראל במצות השבת אבידה כלפיו, עי"ש[3].
ושוב מצאתי בתשובות והנהגות (ח"א ס' תתכ"ד), בנידון זה של מי שהזיק רכב של גוי שלא בכוונה, וכתב התשוה"נ לדקדק לפמש"כ התוס' ב"ק ז' ע"א, דאף אדם המזיק להקדש פטור ולא רק בשור. ומבואר במתני' ב"ק ט' ע"ב לחייב רק בנכסים שאין בהם מעילה קאי על כל ד' אבות נזיקין. וא"כ, כמו"כ צ"ל דהא דמבואר במתני' לחייב רק בנכסי בני ברית מיירי ג"כ בכל ד' אבות נזיקין. ולענין חילול ה' כתב התשוה"נ שבאופן שאין הגוי יודע מי הזיק לו ל"ש ענין חילול ה', יעו"ש. ובס' משחת שמן (ח"א ס' קנ"ה) הביא ג"כ לענין היזק גוי דפטור מתשלומין, ושכן הסכים הגריש"א זצ"ל עי"ש. וע"ע מש"כ בזה בשו"ת אבני דרך (ח"ז ס' קצ"ב), ובס' משפטי התורה (ב"ק פ"ג ס"ב).
אכן, במנ"ח (מ"ע נ"ז סק"ו) כתב דהמזיק גוי, אפי' בידים, פטור מתשלומין עי"ש. אולם, בשו"ת שאגת אריה (ס' פ"ח) ובבית מאיר (או"ח ס' ת"מ) נראה דס"ל דמזיק גוי בידים חייב, וכמש"כ בס' פתחי חושן להגר"י בלוי זצ"ל (נזיקין פ"א הערה א') יעו"ש. ולכאורה י"ל דהמנ"ח אזיל לשיטתו, דאיסור להזיק הוי ממצות השבת אבידה, ובגוי, דל"ש דין השבת אבידה, מותר להזיקו, וכמש"כ המנ"ח מ"ע י"א, וממילא המזיק יהיה פטור מתשלומין.
ומו"ר, מרן הגר"י ליברמן, בעל המשנת יוסף, במכתבו אלי והובא דבריו בקובץ מה טובו אהליך יעקב חלק ח' [בעריכת הגר"ג רבינוביץ שליט"א] עמוד שצ"ג, לגבי מי שהזיק רכב של גוי, אם עבר באיסור ואם צריך לשלם לו, ומה שכתבנו לתלות בטעם איסור מזיק, אם הוי מלא תגזול, ה"ז שייך אף בגוי דיהא אסור להזיקו, ואם יליף מהשבת אבידה ל"ש בגוי. וכתב המשנ"י דכל הטעמים שנאמרו באיסור מזיק נכונים, וא"כ ליכא נפק"מ לענין גוי, ואסור להזיק גוי. ולענין אם חייב לשלם, כיון שאסור להזיק גוי, ודאי אם הזיקו צריך לשלם לו. וכתב דאם הזיק את הרכב של הגוי בשכונה חרדית, שרוב הגרים שם שומרי תורה, צריך לשלם לבעל הרכב מפני חילול השם, עי"ש. ושאלתי להג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, בעל שבט הקהתי, האם מי שהזיק רכב של גוי צריך להודיע לו ולשלם והאם הוא עבר באיסור, והשיב שאינו צריך.
ובשו"ת מנחת פרי (ח"ו ס' ק"כ), במכתבו אלי, כתב בשאלה זו, האם המזיק רכב של גוי צריך לשלם, והביא את דברי השאגת אריה ס' פ"ח, דאפי' בשומר פקדון של נכרי ופשע בשמירתו, להראשונים דס"ל דפשיעה כמזיק וחייב גם בקרקעות, ה"נ בפקדון של נכרי, שאמנם ממועט הוא מדין שומרים, אך לא מדין מזיק. ואילו המנ"ח בכ"ד ס"ל דמזיק גוי פטור מתשלומין, דלא גרע מהפקעת הלוואתו. וכתב המנחת פרי בסברת הסוברים שמזיק גוי חייב בתשלומין, י"ל דבהלוואה הגיע לידו בהיתר, ומשא"כ בהזיק. ולפי"ז, תלוי הדבר בשאלה אם יש איסור להזיק ממון גוי, או דסגי שהחיוב נוצר בפשיעת הישראל, ובזה לא התירו הפקעת הלואתו, ולא איכפ"ל אם מותר. וא"כ אפשר שהוי ספק ממון, ואם יכול להשתמט ולא יודע הדבר לנכרי, דלא יהא חילול השם, יש להקל יעו"ש.
♦ ♦ ♦