הערות על מאמרו של הרב עמנואל מולקנדוב "לחם משנה בליל הסדר - על שתי מצות שלמות או על מצה ומחצה" (עמוד קי"ג)
הרב עמנואל מולקנדוב ביאר את סדר פריסת המצות בליל א' של פסח, וכתב לגבי עדות הב"י במנהגם שאינה בדיוק, ולפי זה נאמר שאין ראיה גם בשאר מקומות למנהג ספרד בזמנו, וכגון לגבי ברכת ההלל בר"ח, אולי לא היה המנהג כל כך כשיטת הרמב"ם.ועכ"פ מה שהוסיף להוכיח מן הסידורים אינו מברר, כי בזמנם הת"ח בודאי שהתפללו בע"פ, והסידורים נעשו להמון העם, ולא נדפסו ע"י גדולי ישראל. ואפילו בימינו אין להוכיח מהלכות הסידורים איך נהגו לפני עשרים שנה וכדומה, וכגון בסידורי אשכנז שלפני דורנו הובאו ההלכות מסדר דרך החיים, וזה לא אומר שכך קבלנו.
ובב"י סימן תכ"ח סעיף ה' גבי קריאת שני וחמישי בפרשת האזינו כתב שהמנהג הוא לקרות כסדר הז"י כמו בשבת הזי"ו ל"ך, וראיתי בסידורי ספרדיים הישנים שאינו כן, וא"כ אין להתנהג כך, ובפרט שלא כתבו בש"ע.
ובחומשים מצויין מקום להפסיק בפרשת מסעי בתוך המ"ב מסעות, אף שהרבה נוהגים שלא להפסיק בהם, ופשוט שאין להוכיח מנהגים מסידורים וכו'.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
♦
תגובת המחבר
ראשית, הבאתי שכבר הרחיד"א כתב בענינו לפקפק בעדות הב"י, וא"כ תקשה קושייתך על החיד"א, מדוע לא פקפק בכל המנהגים המוזכרים בב"י.לגבי ברכת ההלל בר"ח – שם דברי הב"י נכונים ומדויקים, ואדרבה משם ניתן ללמוד שהסידורים משקפים את המנהג הרווח. דהא בב"י בסי' תכ"ב הביא את דברי הפוסקים ולא הכריע, אולם המ"מ ועוד העידו שהמנהג הוא שמברכים על ההלל בר"ח, ובאמת שכ"ה בסידורי ספרד כת"י ודפוסים, כגון ונציה רפ"ד ועוד, שיש ברכה על ההלל בר"ח, ובספרד באמת נהגו לברך, ככל העולם. אולם, בשו"ע כתב שמנהג ארץ ישראל וסביבותיה שלא מברכים על ההלל, וכדעת הרמב"ם, וכונתו למנהג המוסתערבים. ובאמת שבמחזור ארם צובה רפ"ז לא מופיעה ברכת ההלל בר"ח, אלא איתא שם וקורא את ההלל הללויה וכו' עי"ש, ואילו בשחרית של פסח יש את ברכת לגמור את ההלל. וא"כ עדות הב"י נכונה ומתאימה לנכתב בסידורים[2].
ולעצם הענין. המעיין היטב במאמרי יראה שהבאתי את הסידורים כיהודה ועוד לקרא, דהא הסתמכתי בעיקר על דברי הפוסקים בני דורו של הב"י לפניו ולאחריו, שכתבו בפשיטות שמברכים על מצה ומחצה. ומהם: האברבנאל, התולעת יעקב, רבינו האר"י וספר סדר היום, וכן הקדמונים בספרד לפני כן, כהאבודרהם, מנורת המאור, ר' יצחק אלאחדב ועוד. והסידורים בכל הדורות מסייעים ומתאימים דבריהם למנהג הפוסקים הנ"ל. וזו ראיה ברורה שהסידורים אכן משקפים את המציאות, עכ"פ במקום שרוב הפוסקים בני דורם מתאימים לדברי הסידורים[3].
ובפרט שהלכות ליל הסדר בסידורים הנ"ל נשמרו והועתקו דור אחר דור כמעט באותן המילים, כפי שציינתי שם, וזה לא איזה סידור אחד באותו דור אלא רצף של שנים, שמראה על מסורת ברורה. מלבד בכמה דברים שאכן השתנו, כמו טיבול הכרפס בחרוסת או בחומץ, שאכן במשך השנים שינו על פי הרא"ש וסיעתו, וזה בא לידי ביטוי גם בסידורים. אולם, לגבי על כמה מצות לבצוע לא שינו, וכנ"לג.
בסידורים האחרונים אכן שינו דברים ואין להביא מהם ראיה, ובפרט לא מסידור אחד, אבל אנו דנים על סידורים שלא שינו בהם במשך כמה דורות, ושמתאימים לדברי הפוסקים וכנ"ל.[4]
לגבי הזי"ו ל"ך – איני יודע באיזה סידורים ישנים ראית שלא כדעת הב"י, אולם של מנצור וסיעתו אינם ראיה כלל. אדרבה, בספר תיקון יששכר – בן דורו של הב"י – כותב בפשיטות שהמנהג כדעת הב"י. וכן העידו השכנה"ג והפר"ח ושאר רבני הספרדים במשך הדורות, שהמנהג כדעת הרי"ף והרמב"ם שגם בשני וחמישי מסיימים כן. וכן בדין, דלמה יעזבו דברי רבותיהם, הרי"ף והרמב"ם, ויאמצו את מנהג אשכנז שהביא המרדכי[5].
לגבי הפסק מ"ב מסעות – כידוע מקור הענין שלא להפסיק בהם הוא מדברי ספר צרור המור שהביאו הכנה"ג והמג"א, אולם אה"נ זהו חידוש שלו, ולא נהגו כן לפניו, וכפי שתראה בספר תקון יששכר שהביא את מנהגי עצירות העליות המקובלים בידו דור אחר דור, ולכן הרבה נוהגים כן עד היום[6].
ולכן הדברים ברורים כמו שכתבתי, שעד דורו של הב"י ועד בכלל, וגם בדור שלאחריו, נהגו הספרדים לברך על מצה ומחצה. וכן בדין, כדעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם וראשוני ספרד בכל הדורות, וכן עיקר.
♦