אִם תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה וּלְשׁוֹנִי אִם יֶהְגֶּה רְמִיָּה:
עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי.
[איוב כז, ג-ה]
אחר האסף
יתברך הבורא ויתהלל היוצר, אשר זיכנו להוציא לקראת יום השנה השלישי של אבינו מורינו, הרב יצחק נתן ב"ר שמואל זאב לוי ז"ל (נלב"ע י"ז סיון התשע"ז), אסופת גנוזות מרבותינו מצוקי ארץ, אשר מפיהם אנו חיים וממימיהם אנו שותים. קונטרס זה, הכולל גנזי קדם, מאיר שמו באור יקרות - יאר יצחק, הוא כהמשך לעבודת הקודש של אבינו מורינו ז"ל, במסגרת מפעל ספר הזיכרון – עדות ליוסף, בו עמל להנציח את זכרו ועילוי נשמתו של ידידו מנוער מישיבת כנסת ישראל – חברון, הקדוש יוסף דב ב"ר חיים ויסמן הי"ד. בסייעתא דשמיא, זכינו ופרי עמלו יצא לאור בשנה החולפת. תוך הצבת גלעד ומצבת קודש לאותו בן עליה הי"ד. חוברות היריעות אחת אל אחת לקונטרס 'יאר יצחק'[2] בחלקו הראשון (שיצא לאור לקראת יום השנה הראשון), וכלל בתוכו מספר גנוזות, שו"ת מגדולי הוראה עימם נשא ונתן אבינו, וכן חידושי תורתו והספדים שנישאו לזכרו. בנוסף, ראו אור עולם גנוזות נוספות, במסגרת אוצר הגנזים של ירחון האוצר.כבר אמרו חז"ל במדרשם (בראשית רבה, נח, ח), בטעם הדבר שנכפלו ונשנו 'בני חת' עשרת פעמים בפרשיית קבורת שרה, הגם שאפילו הלכות שבת נאמרו ברמיזה בתורה הקדושה - "הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות" (חגיגה פ"א מ"ח). ומבאר רבי אלעזר במדרש טעמו של דבר (הובא גם בלקח טוב, ובשכל טוב, פרשת חיי שרה):
אמר רבי אלעזר כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת, עשרה פעמים כתיב בני חת, בני חת, עשרה כנגד עשרת הדברות, ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק, כאילו מקיים עשרת הדברות.
והיות שבני חת היו מליצים לסייע לאברהם הצדיק בקבורת שרה, והרי זה נחשב כקיום עשרת הדברות, לכך נכפלו עשר פעמים. עשרת הדברות כוללות בחובם את כל התורה כולה, כפי שהובא בשם הרס"ג (רש"י שמות כד, יב וראה עוד בגרי"פ עשין ס'). אם כן, זכה אבינו בחייו ובמותו לברר מקחם של צדיקים רבים, וזכות התורה הקדושה שבזה, תעמוד לו לעילוי נשמתו לנצחים, להוסיף ולילך מחיל אל חיל בישיבה של מעלה, להתענג בנועם זיו השכינה, ונזכה לראותו בקיצת ישני עפר לחיי עולם והודאת סלה בפיהם, בב"א.
♦
פרקי חייו של אבינו ז"ל הובאו בארוכה במסגרת הספר עדות ליוסף, בשער אסופות יצחק (נערכו ע"י אחיו, הרב משה לוי שליט"א), והמעיין יתבונן בהם.
אכן, ברצוננו להעמיד ולהאיר נקודה אשר זכה אבינו ורבים התחזקו מכח ידיעה זו. בערוב ימיו נחלה וייסורים תקפוהו. הפליא רבים באופן קבלת הייסורים. היה מחנן ושונה בלילות פני יושב תהילות, "רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי" (תהילים כה, יח), ורבים התחזקו בשמעם זאת.
מקור הדברים בספר אגרא דפרקא (אות קכד, לבעל הבני יששכר), וז"ל:
וקבלתי בעת שיזדמן לאדם איזה עיגום וצער, יזכיר ויאמר הפסוק: "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי", בכדי שישים אל לבו שהוא בהשגחת הבורא על עוונותיו, כי כמה וכמה עונות יש לו לאדם שאינם מתכפרין ע"י תשובה ויוהכ"פ, רק תשובה ויוהכ"פ תולין, ויסורין ממרקין. והשי"ת שולח לו יסורין קלין כדי לכפר עונותיו, וזהו שאמרו רז"ל (ערכין טז, ב) היכי דמי יסורים, אפילו הושיט ידו לכיס וכו', הוא דוקא כשמשים אל לבו שכל תנועותיו בחפץ הבורא[3].
אחד מבני המשפחה, ברצותו לחזקו, אמר לו, שיש השואלים 'מדוע זה מגיע לי', אולם יש על כך מספר תשובות... אבא ז"ל לא נתן להמשיך את המשפטים הבאים באומרו: "היאך אפשר לשאול שאלות על הקב"ה?!".
באותה העת גילה אבא את תורת הייסורים הטבולה בדם קולמוס הלב, באמרו: הקב"ה נותן בריאות לאדם, בלי זה האדם הינו אפסי, הקב"ה נותן לאדם לראות בחוש שהוא אפס אפסים".
♦
במשא הספדו של ראש הישיבה, הגר"צ רוטברג שליט"א, בעת מסע ההלוויה, נאמר: "... יש כאן דבר נוסף, שנתן חותם לכל הדברים האלה, החותם שקיבלו כל הדברים האלו היו הייסורים, הייסורים זה חותם, עצם המושג ייסורים ועצם הדבר שאדם מתייסר, כבר בשמים יש בזה חשבונות מאוד גדולים, שאין לנו אפילו השגה בהם.
אבל יש כאן עוד חלק, לקבלם באהבה, הייסורים מקבלים בכך משמעות לגמרי אחרת, גם בעולם הזה, ובוודאי ובוודאי בעולם הבא, זה נקרא 'מזוכך בייסורים', הייסורים לא פגעו בו, אלא זיככו אותו, טיהרו אותו.
נאמר בכתוב (תהילים צד, יב) "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו", מדובר על אותו גבר ש'מתורתך תלמדנו', אשר, על הייסורים האלה מסתכל הוא במבט של תורה, במבט של שמים, כאשר המבט על הייסורים הוא כזה, אז הכל נראה אחרת". (נדפס ביאר יצחק ח"א).
♦
זה ינחמנו מעצבוננו, דברי מרן הגרי"ג אדלשטיין שליט"א בעת ניחומו, כאשר קרא על אבא את דברי הגמ' (מו"ק כה, ב) שרוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק: "נקרא נפש נקי וצדיק, כתוב בגמרא שיש נפש נקי וצדיק, נקי. מה זה נקי? נקי זה בלי חטא – ייסורים ממרקים, צדיק – מעשים טובים. היה נקי וצדיק, אז בשמים יש שמחה - שש ושמח. הוא רואה שכולם שמחים, אז גם הוא שמח ואין מה לרחם עליו, - רק מה זה אבלות? - כבוד המת, שלנו הוא חסר, הוא חסר לנו. - זה זכות אבות לכל המשפחה... - החינוך הקודם, האבות שלכם, של הדורות הקודמים, כמו שיש ברא מזכה אבא, גם האבות מזכים, משפיעים על הבנים, זה השפעה של האבות על הבנים.
שהזכויות יימשכו הלאה,
שההשפעה תמשיך הלאה,
שיהיו בשורות טובות". (עכ"ל).
♦
מוצאים אנו בשבחו של אברהם אבינו - האדם הגדול בענקים (ירושלמי שבת טז, א), שהקנהו להקב"ה שמים וארץ (ראה סוטה ד, ב). אולם כשהקב"ה משבחו (בראשית יח, יט) נכתב בתורה אך זאת: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". הרי לנו, חשיבותה של הנחלת עבודת ה' ולימוד תורתו בבנים ובצאצאים לדורות הבאים.
שאיפותיו ומאווייו של אבינו ז"ל, היו לראות את בניו אחריו שומרים דרך ה', בלימוד תורה ועשיית צדקה וחסד. רבה הייתה שמחתו בראותו שכל בניו ממשיכים לעשות זאת, הולכים וממשיכים בזו הדרך שהתווה. וכפי שנחרט על מצבתו: "חינך את ילדיו בדרך התורה, נשא את ייסוריו בדומיה, וישרותו הייתה לתהילה".
♦
יהיו דברי תורה אלו, לעילוי נשמתו. ויה"ר שימליץ טוב בעד אמנו מורתנו שתחי' לאיו"ט ועל בניו, צאצאיו וכל משפחתו, שלא יבש המעיין ולא יקצץ האילן, דורות ישרים מבורכים הולכים בדרך התורה והמצוות, ונזכה לשובע שמחות בהארת פנים, ולגאולה השלימה במהרה דידן.
תודות עמוקות נתונות לכל המסייעים בהשגת חידו"ת יקרים אלו, והבאתם לדפוס לזכרו של אבינו. יעמדו על הברכה יושבי על מדין - אב"ד ת"א הגאון רבי דב דומב שליט"א, ואב"ד ת"א הגאון רבי צבי בן יעקב שליט"א, על מסירת מאמריהם לזכרו של אבא ז"ל.
לא נכלא תודתנו לעורכי ירחון האוצר החשובים, שפקיע שמו לתהילה בכל קצוות העולם התורני, באשר כולם כאחד פיארו, שכללו והאירו את החידו"ת כיד ה' הטובה עליהם, ועשו הכל על מנת שיצאו הדברים בשלימותם, ובכללם הרה"ג משה בוטון שליט"א, הרה"ג אריאל דוד שלט"א, ובפרט להרה"ג רועי הכהן זק שליט"א והרה"ג משה מרדכי אייכנשטייןשליט"א, יהי רצון שיאיר ה' פניו אליהם כל הימים, ויזכו להגדיל תורה ולהאדירה מתוך רוב נחת ושלווה.
דוד לוי שמואל זאב לוי שלמה לוי
בני הרב יצחק נתן לוי ז"ל