גדר מזוזות לחיוב מזוזה
הקדמה
יש כמה שאלות יסודיות בגדר הפתחים החייבים במזוזה:א. האם צריך משקוף מלבד הקירות. איתא בקרא "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", ופירוש המילה מזוזה, הוא הנקרא בלשונו משקוף העומד בב' צידי הפתח. ונחלקו הראשונים אם בעינן דוקא משקופים מלבד המבנה עצמו שסביבות הפתח. או די בזה שיש כתלים סביב הפתח, וזה נחשב מזוזה. ונאריך בזה לברר השיטות ומהו העיקר להלכה.
ב. לשיטות שדי בכותל מה הדין בראשי כתלים. עוד צריך לבאר לשיטות שדי בכותל עצמו, מה הדין בראשי כתלים. דהיינו שאין כתלים בכיוון שסוגר את הפתח כלל, אלא קירות החדר נגמרים בקו ישר, האם נחשב מזוזה. ויסוד השאלה, האם הטעם שמהני כתלים למשקופים הוא משום שהם עצמם מזוזות שסוגרים את הפתח, או שאי"צ כלל משקופים שיהיו מזוזות, אלא כל פתח שיש מבנה סביב חייב. וידוע דברי הרא"ש שחייב וברש"י נראה שפטור, והרבו להקשות על שיטת הרא"ש. וצ"ב מה הכרעת הדברים.
ג. לשיטות שראשי כתלים חייב האם זה דוקא כאשר זה סיום הקיר. צ"ב לשיטות שראש כותל נחשב מזוזה, האם זה רק כאשר הקירות נגמרים שם, שאז נחשב כמזוזה. אבל אם הכותל ממשיך בזוית ישרה לכיון אחר, כמו בפרוזדור שיוצא לתוך חדר גדול וכד', האם מודה שפטור או שג"כ חייב. ונחלקו בזה הפוסקים, וצ"ב הכרעת הדבר.
♦
פרק א' - בגדר הדין מזוזות ומשקוף
הדין פתחי שימאי לרש"י אי"צ מזוזה נפרדת
איתא בגמ' מנחות דף לג ע"ב "אמר רבא: הני פיתחי שימאי פטורין מן המזוזה. מאי פיתחי שימאי? פליגי בה רב ריחומי ואבא יוסי, חד אמר: דלית להו תקרה, וחד אמר: דלית להו שקופי". וברש"י פירש "תקרה - אסקופה עליונה. שקפי - מזוזות ל"א תקרה שאין הבית מקורה, שקפי אסקופה עליונה". ואותו גמ' מובאת בעירובין דף י"א ע"א ושם פירש רש"י "שיקפי - מזוזות שנחלצו אבניהם מכאן ומכאן, אבן יוצאת ואבן נכנסת, ואין זו צורת פתח. תיקרה - שאין כלום בנין למעלה מן הפתח, אלא כל הכותל חלוק כפתחה עד ראשו, וצורת פתח שאמרו - קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן". הרי שרש"י פירש את המקרה שאין לה מזוזות שהקיר בצדדי הפתח אינו ישר, אלא אבן נכנס ואבן יוצא. משמע להדיא שאם הקיר ישר ועשוי כתיקונה נחשב שיש מזוזות אע"פ שאין משקופים בפנ"ע כלל.שיטת הריטב"א והרא"ה שצריך מזוזה נפרדת ושוב תברא לגזיזה
ובריטב"א בעירובין י"א ע"ב כתב כן בדעת רש"י וחלק עליו: "ומלשון רש"י ז"ל שפירש לעיל נראה דפתח שאין לו [שקפי] היינו שהצדדים אינם שוין אלא אבן נכנסת ואבן יוצאת ולמעלה הוא ג"כ פרוץ, הא כל שהם שוין מן הצד ולמעלה שוב אינו צריך ואתא שפיר הא דקנים, ומיהו פירוש שקפי אינו מוכיח כן בפרק הקומץ רבה אלא כפירוש הראשון, וכן היה מפרש מורי הרב זלה"ה". וצ"ב מה כונתו שבסוגיא במנחות לא נראה כרש"י, והאריך בזה המשכנ"י או"ח סימן קכ"ג ונביא דבריו בהמשך.הרי שהריטב"א להדיא העמיד ששיטת רש"י היא שאי"צ משקוף מיוחד אלא כל שהכותל ישר שפיר דמי, וחולק ע"ז מדעתו, וכן בשם הרא"ה, שצריך משקוף נפרד. ועפי"ז מקשה מבית של קנים למה חייב "וא"ת ובקנה מכאן וקנה מכאן היכי איכא שקפי דמצרכינן לעיל והוה ליה פתחי שמאי, וי"ל שאין מעכבין שקפי אלא בפתח שבכותל דכי ליכא שקפי והיינו מזוזות אפילו יהיו פני הכותל שוין אינו נראה אלא כפרצה אבל בקנים או קונדיסין שפיר מתחזי צורת הפתח בלא שקפי". ולכאורה הריטב"א תברה לגזיזה, שאין דין מזוזות, אלא כאשר זה נראה כפרצה הוא פסול משו"ה. אבל באין נראה כפרצה אי"צ מזוזות. וצ"ב טובא, שהרי כאשר הוא בא לחלוק על רש"י נראה שיש דין בעצם שיהיו מזוזות, ואילו כעת כתב שזו סברא מקומית בקיר אבנים שנראה כפרצה, ובלא"ה אי"צ. וכן דברי הריטב"א שבהקומץ רבה אינו מוכיח כשיטת רש"י שאי"צ מזוזות, הרחיב בזה המשכנ"י שנביא בהמשך, שההוכחה היא מעצם משמעות הסוגיא שצריך מזוזות ממש. והרי כעת כתב שגם לשיטתו אי"צ, ורק כאשר נראה כפרצה יש הפקעה על השם פתח. ושמא בבנין קנים וקונדסין יש תיקון מסוים שעושים סביבות הפתח שנראה כפתח, משא"כ קיר אבנים. וצ"ע[2].[3]
♦
שיטת הרי"ד והריא"ז שצריך מזוזה נפרדת אבל לא בבית אבנים שע"כ מתקן סביב הפתח, והוה גילוי דעת
ונביא שיטת הרי"ד והריא"ז שס"ל כדעת רש"י, ומ"מ ס"ל שבעלמא צריך משקופים, ורק בכותל אבנים שצריך גימור מיוחד שלא יהיה אבן נכנס ואבן יוצא, הוא שמהני במקום משקוף. וא"כ לדבריו הסברא של רש"י היא בעצם אותה סברא של הריטב"א, שמשקוף אינו נצרך לעצמו, אלא כמעשה גילוי דעת, והכנה שיש כאן פתח, לכניסה ויציאה, ולא חלל בעלמא בכותל. ונחלקו רק בפרטי הדברים מתי צריך משקוף לגילוי דעת והכנה, ומתי די בתיקון שעושה בכותל עצמו.זה לשון פסקי רי"ד מסכת מנחות דף לג ע"ב: "וחד אמ' דלית להו שקפי, פי' הן הן שקפי הן הן פצימין, ופצימין הן או נסרים חלקים שנותנין וקובעין בצידי הפתח כשהבינין עשוי מלבנים או מצרורות בעלמא משימין בצידי הפתח מיכן ומיכן נסרים יפים, והן הנקראין מזוזות בלשון עברי, וסיפין בלשון תרגום, ויש שעושין אותן מאבנים כשהבינין הוא מאבני גזית, שכל רוחב הכותל אין האבנים שוות זו על גבי זו אלא זו יוצאה וזו נכנסת כדי שיהא הבינין קשור יפה, אבל בצידי הפתחים הוא משוה את האבנים שיעמדו חלקים ויפים ושוים כאילו היו נסרים, וזהו פתחי שימאי שהניח פרצה בתוך הכותל ויוצא ונכנס בה, והאבני' מיכן ומיכן עומדות ככל אבני הבניין זו נכנסת וזו יוצאה, אין זה סימן פתח אלא פרצה בעלמא, ואינה חייבת במזוזה, אבל אם השוה האבנים חלקים ושוים בצידי הפתח, זה הוא סימן פתח שחייב במזוזה, והם הנקראין פצימין שהן סימן לפתח". וכך מפרש את הדין לחיזוק תקרה עשויין "לחזק התקרה שעל הכתלים ולסומכה הן עשויין, ולא לסימן פתח".
הרי לשון הרי"ד ברור שבעצם מסכים לשיטת הריטב"א והרא"ה שצריך מזוזות נפרדות לקבוע את הפתח. ולא מהני החלקת הכותל בעלמא. ולשונו יותר חריף שצריך "סימן לפתח" וחוזר ע"ז כמה פעמים. ומ"מ בבנין אבנים שדרך בנייתו אבן נכנס ואבן יוצא, והוא תיקן והחליק את הבנין, זה נחשב סימן שהוא רוצה לעשות פתח, ומהני במקום מזוזות עץ שצריך בשאר הבנינים. ויוצאת מזה נפק"מ גדולה לדינא שהחלקת בנין מהני רק בכותל שצורת בנייתו היא אבן נכנס ואבן יוצא. אבל קירות גבס או עץ שנבנים מראש באופן ישר לא מהני תיקון וישור הבנין וצריך משקוף ומזוזות נפרדות, וכעין שיטת הריטב"א והרא"ה[4].
ופשוט לפי"ז שאין בשיטת רש"י הנ"ל בפתחי שימאי שום מקור שאי"צ משקוף ומזוזת נפרדים. שהרי שם איירי בבנין אבנים, ובזה גם הרי"ד מודה, משום שעושה תיקון מיוחד לפתח. והרי גם הריטב"א, שחלק על רש"י, מודה בבנין קנים שמהני, שאינו נראה כפרצה, וא"כ גילוי דעת מהני. ואדרבה לשון הרי"ד יותר חריפה מהריטב"א, שאינו רק פסול משום שנראה כפרצה, אלא צריך גילוי דעת מיוחד שעושה ומתקן פתח. ואף שג"ז מתיישב עם דברי הריטב"א, מ"מ מוכח שהוא אינו מקל בדין משקוף. ופשוט שא"כ אין מקור ברש"י ליותר מהרי"ד.
♦
דברי הריא"ז כעי"ז שבבנין אבנים ע"כ מתקן סביב הפתח והוה גילוי דעת כמשקוף נפרד
כתב בפסקי ריא"ז הלכות מזוזה וספר תורה: "מב. ומה הם הפצימין, הם העמודים שהם מעצים או מאבנים שקובעין אותן בצדי הפתח, ומעמידין בהם דלתות והם סמוכות עליהן, ועל אותן הפצימין נאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. ופעמים שהבניין עשוי מאבני גזית ואין צורך לקבוע עמודים בצדי הפתח, אלא משוין שם הבניין יפה מכאן ומכאן, והכתלים שמכאן ומכאן הם במקום פצימין שמעמידין בהם הדלתות, כמו שביאר מז"ה"[5]הרי כתב את סברת הרי"ד שצריך פצימים בפנ"ע, ורק כאשר עושה מעשה לתקן את סביבות הפתח, ושבדרך בנייתו אינו מתוקן, אז מהני בלא פצימין מיוחדים. והרי"ד כתב כמה פעמים שמהני משום סימן לפתח, משמע שרק כאשר האדם עושה מעשה גילוי מיוחד לזה מהני, ולא החלקת הכותל או צביעה. ובריא"ז כאן לא הזכיר דבר זה.
אך בהלכה אח"כ כתב "מה. אכסדרה שלפני הבית שדופן רביעי פרוץ כולו, אף על פי שיש לה פצימין פטורה מן המזוזה, שלא נעשו אותן הפצימין לתקון הפתח אלא לחזוק התקרה הסמוכה עליהן. וכן ראוי לומר במי שסמך ראש פתחו על פני רחבו שלכותל, אף על פי שהיו פני הכותל שוים וחלקים, הואיל ולא נעשו לתקון הפתח אינו דומה לפצים, והרי הוא כמו פתח שאין לו אלא פצים אחד ופטור מן המזוזה, וכך היא שטת מז"ה"[6]. הרי כתב שאם יש מזוזה מתוקנת וחלקה, אך לא ע"י שהכין את הקיר לזה, אלא ע"י סמיכה על קיר ממול אינו נחשב מזוזה. וע"כ זה כרי"ד הנ"ל שצריך סימן שעושה פתח ופשוט.
♦
דברי המשכנ"י בביאור הריטב"א והריא"ז שצריך מזוזות בפנ"ע, ורק בכותל אבנים שאין דרך לתת משקוף מעץ מהני גילוי דעת ע"י גמר הפתח במיוחד
המשכנות יעקב או"ח סימן קכ"ג מאריך בעמ' ק"נ להביא מחלוקת רש"י וריטב"א ורא"ה הנ"ל. וכותב שגם ברמב"ם נראה כריטב"א שהצריך משקוף ומזוזות, ולרש"י די בזה שהכותל אינו מקולקל. ומביא את דברי הריטב"א שמהסוגיא במנחות נראה דלא כרש"י, וכותב ע"ז "לפענ"ד דבר נכון הוא דכולה סוגיא דשם משמע דבענין שהמזוזות תהיינה עשויות לשם פתח ומש"ה פטרינן אכסדרא אפילו שיש לה פצימין ממזוזה, משום דהפצימין לאחזוקי תקרה עבידן, וכ"כ כל הפוסקים הרי להדיא דכל שלא נעשה לשם פתח אין עליו שם צוה"פ ופטור ממזוזה. וכ"ש גיפופוי הבית הנשארים בפרצה אף ששוין הן וחלקין מכל צד כיון שנעשו לשם בנין בית ולא לשם פתח ולא עדיפי מפצימין גמורים שנראים יותר כמזוזות הפתח ואפ"ה כל שאין מעשיהן מוכיחים עליהם לשם פתח אין שם פתח עליהן וכ"ש גפופין בנין. וכן מצאתי להדיא בשלטי גיבורים בה"ל וכו'". ומביא את ב' ההלכות של הריא"ז הנ"ל שהובאו בשלטי גיבורים. והוא מפרש את הריא"ז שתמיד צריך מזוזות נפרדות, ולא מהני תיקון הקיר, ולא גילוי דעת. אלא רק בבנין אבני גזית, שאין דרך לקבוע משקוף מעץ, אז תיקונו והיכר הפתח ע"י שיוף אבנים לשם כך, עיי"ש היטב. ויש משמעות בלשון הריא"ז כדבריו, אך ברי"ד לא נראה כן כלל, וצ"ע.♦
החזו"א חולק שהריא"ז כרש"י שאין דין מזוזות בפנ"ע ודבריו צ"ע
החזו"א סימן קע"ב ס"ק ב' הביא דברי המשכנ"י שהריא"ז כריטב"א וחולק עליו. שהרי הריא"ז כתב שהוה כפצים א', ולדבריו אין פצמים כלל. ומפרש שאיירי בקרן זוית, כרי"ף בעירובין. דהיינו לא שאוכל בב' כתלים אלא כותל א' עד הסוף וכותל שני עם פרצה ומושך קנה מעל הפרצה. וא"כ יש לו דופן א' בכיון הנכון, ודופן שני ראש כותל. וזה דלא כרא"ש והטור שמהני ראשי כתלים. ולפי"ז מוכח להפך, שמהני קיר חלק בצד הבנוי. ועוד הוסיף שצריך ניכר ההירוס עיי"ש. ולא הבנתי דבריו. שזה ודאי שהריא"ז מדבר בקרן זוית, ולכן יש צד א' של הפתח כתקנה, ויש צד שני שהוא עובי כותל. וע"ז דן הריא"ז, כיון שהוא חלק - האם יכול להצטרף למזוזה. והשיב כיון שלא תיקן את הכותל כדי שיהיה פתח, אלא עבור החלקת הקיר בעלמא לא מהני. וזה כרי"ד שצריך סימן והוכחה שבא לתקן את הפתח, ולכן כיון שתיקן את הפתח עבור תיקון הקיר בעלמא לא מהני. וזה ממש דברי המשכנ"י. וחוזר הדין כמ"ש הרי"ד והריא"ז, שכל שאין גילוי דעת מיוחד לתיקון הפתח צריך פצימים ממש. וכ"ז כמבואר במשכנ"י, ולא הבנתי כלל במה החזו"א דוחה את המשכנ"י, ואיך הוא מפרש את דבריו המפורשים של הריא"ז שהחסרון הוא משום שצריך תיקון מיוחד עבור עשיית הפתח. ולא כמ"ש החזו"א שכדי שלא יהיה מזוזה צריך שיהיה הירוס ושבור, וקודם לכן בסוף ס"ק א' שהוא פרצה שעומדת להיסתם.♦
סיכום השיטות
שיטת רש"י שקיר אבן די בקירות חלקים ואי"צ מזוזות נפרדים, והריטב"א והרא"ה חולקים עליו. אך גם הרי"ד והריא"ז שמסכימים לדברי רש"י, בעצם מודים לריטב"א ורא"ה שצריך פצימים נפרדים. אלא שס"ל שאם יש גילוי דעת מיוחד שמתקן הפתח שפיר דמי. משא"כ כאשר תיקון הקיר נעשה מאליו לא מהני. וא"כ יתכן שרש"י ג"כ בשיטה זו. ורק בכותל אבנים מהני משום הסימן והתיקון של הרי"ד. וברי"ד התבאר שהסימן הוא רק כאשר הכותל מצד עצמו אינו ישר, ותקנו במיוחד לזה. משא"כ קיר עץ או גבס, שמעצמו נעשה באופן חלק, לא מהני וצריך פצימים מיוחדים. וכן מפורש בריא"ז שאם הקיר חלק משום שצירוף עובי מחיצה, וא"כ ההחלקה היא משום שהוא פנים הקיר, ולא משום תיקון פתח, לא מהני. ובמשכנ"י חידש שכ"ז בבנין אבנים, שאין דרך לתת בו מזוזות עץ, משא"כ בשאר בתים, שיש דרך לעשות כן, לא מהני ע"י החלקה. וצ"ע אם אפשר לפרש כן בדעת הרי"ד.♦
פרק ב' - שיטת הרא"ש בראשי כתלים
הלכות מזוזה סימן יד: "אמר אמימר האי פיתחא דאקרנא חייב במזוזה. אמר ליה רב אשי לאמימר והא לית ליה פצימין. א"ל עדי פצימין. פיתחא דאקרנא כגון שהפתח ממלא כל מזרח ומגיע מצפון לדרום. והא לית ליה פצימין אלא כותלי הבית של צפון ודרום. עדי פצימין באמת אף על פי שאין נראין כפצימין אלא כותלי הבית שנמשכין עד שם מכל מקום פצימין הן". הרי מפורש ברא"ש שמקום שיש לו ג' כתלים והרוח הרביעית פתוחה לגמרי חייב במזוזה. וזו שאלת הגמ' היכן המזוזות, וקמ"ל שהמחיצות בצדדים נחשבות מזוזות. וכן נפסק בטור יו"ד סימן רפ"ז "ואם הפתח ממלא כל הריוח כזה חייב שכותלי הבית שמן הצדדין חשובין כמזוזות". הרי מבואר ברא"ש שראשי כותל שמסתיימות בסוף החדר נחשבים פצימים לחדר.♦
ספק בביאור דעת הרא"ש אם שאי"צ מזוזות או שראשי הכותל מזוזות לפתח
וצ"ע טעם הרא"ש אם משום שראשי הכתלים נחשבים פצימים, והחידוש הוא רק שאי"צ בכיוון ישר לפתח אלא די בכיוון חוץ, כיון שמסתיים שם ה"ה כמשקוף ומזוזות. או שהרא"ש ס"ל שאי"צ כלל מזוזות, אלא כל שזה פתח ולא פרצה, ויש בנין מסביב, שפיר דמי. וזה כספיקות שלנו לעיל.ויש בזה נפק"מ גדולה לדינא כאשר ראשי הכתלים לא נגמרים שם אלא הקיר ממשיך בקרן זוית. או במקרה של חדר קטן שנפרץ לחדר גדול שג"כ הכתלים לא נגמרים בפתח של הקטן, אלא ממשיכים כקירות החדר הגדול. שאם זה דין פצימים ורק התחדש שלא נפק"מ באיזה כיוון המשקוף ומזוזות, כאשר הקיר ממשיך בקרן זוית לאו שפיר דמי, שאין מזוזות שמסיימות את הפתח. משא"כ אם זה דין שלא הייתה פרצה, י"ל שגם בכה"ג חייב.
ולמעשה עיין בספר חובת הדר לרי"י בלוי פרק ז' הלכה ז', וכן במכתב הגרד"ל במכתב שהובא בספר מזוזות השער סימן י"ד סק"ג, ששניהם פשוט להם שאין דין ראשי כתלים לקטנה כיון שנמשכים הכתלים בגדולה. ורק דנו לחייב את הגדולה כיון שיש לה פצימים, ולא אכפת לנו שהקטנה נמשך משם. וזה צ"ע כמבואר בהערה כאן[7]. ועיין בחיבורו של הגרח"ק על מסכת מזוזה, בכמה מקומות, בעמוד מ' ועמוד קכ"ד בשם הגר"ג נדל שגם לרא"ש אם הכותל ממשיך בזוית יותר מד' אמות, פטור, שאינו ראש כותל אלא אמצע כותל. וזה כהנ"ל. אך הוא הגביל בד"א והגרד"ל כתב שאי"צ לזה. ועיין במנחת יצחק חלק י' סימן צ"א בסו"ד שלכאורה ג"כ ס"ל כן, אך לא הבנתי את דבריו בדיוק. ועיין בשו"ת אבני ישפה יו"ד סימן צ"ה, ובשם הגרי"ש אלישיב עיי"ש. וזה כהנ"ל, שלא די בפתח בנין כתקנה, אלא צריך פצימים, אלא קמ"ל שדי גם במכוונים לכיוון חוץ ולא לכיוון פנים.
התמיה על הרא"ש מהדין אכסדרה
לכאורה דברי הרא"ש צ"ב טובא, שהרי בדין אכסדרא מפורש ברש"י ערוך וכל הראשונים שאיירי שיש ג' מחיצות גמורות, ופטור משום של"ל פצימין בדופן ד', ואע"פ שעשה פצימים כיון שלחיזוק תקרה עשויים פטור. ולרא"ש די בג' מחיצות להתחייב, וזה לכאורה נגד הגמ' הנ"ל. ורבים התקשו בדבריו, ועיין חזו"א קע"ב ס"ב שנקט שזו שיטה תמוהה, ורק שצריך להחמיר כדעתו, ומ"מ יקבע בלא ברכה עיי"ש. ומאופן הכרעת הדברים נראה שאינו מדינא. וכך כתב הגרד"ל במכתב שמודפס בספרו בעמוד כ"ה, שמשו"ה אפשר להקל בראשי כתלים שנמשכים, אפילו בלא נמשכים ד"א, כיון שהלכה זו עמומה כמ"ש החזו"א. וצריך לבדוק היטב, כי אם יש ישוב טוב על הרא"ש אי אפשר לדחות את דבריו שהובאו בפוסקים בפשטות.♦
הפרישה שיש דלת ברוח רביעית
יש כמה ישובים שנאמרו באחרונים, אך הם מוקשים. בפרישה, גם ברפ"ו וגם ברפ"ז, כתב שהרא"ש איירי שיש דלת ברוח רביעית, ולכן חייב. ועיין בשלום יהודה שהאריך לבסס את שיטתו, ותו"ד שלרא"ש דופן ברוח רביעית אינו משום צוה"פ להתחייב במזוזה, אלא משום שם דירה שצריך ד' דפנות. ולכן כאשר נאמר בית, ע"כ שאיירי בדופן ברוח רביעית וע"כ שיש דלת, עיי"ש. ושם תמה על החזו"א שכתב שהרא"ש תמוה, הרי כל הפוסקים הסכימו לדבריו. ולדברי עצמו שאיירי רק כאשר יש דלת, הרי החזו"א מדבר באופן שאין דלת, וע"ז גם הוא מסכים. ודוחק גדול לקבל אוקימתא זו. אך באמת מצאתי בערוך שפירש שגם באכסדרה יש דלת, וז"ל "והוא בית שיש לו ג' דפנות ודופן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר וכו'". אך בדעת שאר פוסקים שלא כתבו כן קשה לקבל שמסתמא דברו בכה"ג.♦
היד הקטנה שאכסדרא עשויה לטיול ולכן אינו רוצה סגירת הכתלים, והוספת האחרונים לבאר דבריו
בספר יד הקטנה הלכות מזוזה ס"ק י"ד האריך שאותו מקרה שאכסדרא פטורה בית חייבת. והטעם שאכסדרא עשויה לטיול, ולכן העיקר זה התקרה, והכתלים הם רק להחזיק את התקרה. משא"כ בית שעשוי לדירה, הכתלים נעשים לעצמם לסגור מקום. ולכן הדין לאחזוקי תקרה שייך רק באכסדרא, משא"כ בית תמיד אמרינן שנעשה גם לצורך סתימה. ואף שלא עשה פצימים כלל, אלא רק ראשי כתלים חייב "כי המזוזת צורך דירה הן". ולא הבנתי פשר משפט זה. וא"כ סופו של דבר, היד הקטנה השיב על שאלה שלא נשאלה, דהיינו שבפצימים בבית למה פטורים, הרי לחיזוק תקרה. ולזה באמת אין שום מקור שחייבים. ורק יש מקור שבלא פצימים כלל חייבים, משום שראש הכותל עצמו הוה מחיצה, וע"ז היד הקטנה לא השיב. ועיין במשנה אליהו לר"א משקובסקי סוכה סימן י"ב, וכן בשו"ת הליכות אליהו לר"א פאלק, שהאריכו לבאר שמקום דירה רוצה לסגור את המקום, אמרינן שראשי הכתלים הם סיום וסגירה של המקום. משא"כ אכסדרה, שרוצה שיהיה פתח, ל"א שהכתלים סוגרים אותו. והרב פאלק שם מדבר על פצימים בתוך בית שנשתיירו מחיבור ב' חדרים לחדר א', ודן לחייב כמו ראשי כתלים של הרא"ש. וכתב לפטור כיון שהוא לא רוצה לסגור את החדר במקום הפצימים אלא רוצה לחבר, פטור, שלא נחשב פתח גם לרא"ש. וכל דבריו וההו"א לחייב מתחילים רק ע"פ דברי יד הקטנה. שאילו מהרא"ש עצמו אין תחילת דברים, שהרי חייב ראשי כתלים, ופצימים באמצע חדר אינו ראש כותל. ורק לפי דברי יד הקטנה שכתב שפצימים חייב אם בא לסגור הוא שמתחיל הנושא. וע"ז כתב שכל זה הוא רק כאשר הוא בא לסגור ולא כאשר בא לחבר, ופשוט. ומ"מ ישובים אלו צ"ב ואינו מתבארים בסוגיא. וצ"ב מה מקור הרא"ש ואיך הוא מתיישב בסוגיא, ולזה צריך להקדים.♦
פרק ג' - שיטת הרמב"ן והגאונים שאכסדרה משום שאינו בית
ברמב"ן במלחמות סוכה דף ד' מאריך לחלוק על בעל המאור שס"ל שהמיעוט בגמ' שם שאכסדרה פטורה ממזוזה הוא רק על בית שער לאכסדרה, אבל אכסדרה עצמה חייבת. והרמב"ן מצדיק את דברי הרי"ף שהסוגיא שם פוטרת גם אכסדרה עצמה, ובתוך דברי כתב "אלא ודאי מיעוטא לאכסדרה ומרפסת גופייהו נמי הוא וכן מיעטו אותן לענין עורכי המלחמה במס' סוטה תדע דהא אמרי' התם במנחות דכל אכסדרה פטורה ואף על פי שיש לה פצימין בר מאכסדרה רומיתא ובודאי מההוא קרא דממעטא אבל רבינו הגדול ז"ל קיים את שתיהן יפה ואמר דכי קתני התם במנחות חייבין במזוזה בשבתים פתוחין לתוכן וכי קתני התם בפ"ק דיומא פטורין בשאין בתים פתוחין לתוכן[8]". וידועה התמיהה על הרמב"ן, שבגמ' דידן כתב הטעם משום שלית ליה פצימין, ואפילו אית ליה פצימין לחיזוק תקרה הם עשויים, והכונה בפשטות שלכן חסר בשם צורת הפתח. ואיך זה שייך לדברי הרמב"ן שמשום דרשה שצריך דירה.♦
מחלוקת רש"י והגאונים בביאור החסרון באכסדרה
ונראה שאף שבשיטת רש"י נראה להדיא שהחסרון בסוגיא הוא בשם פתח, ולא בשם בית, מ"מ הערוך והגאונים לא סברו כן. וא"כ נראה שהרמב"ן קאי בשיטות הגאונים, וכפי שיתבאר. שזה לשון רש"י "הואיל ואין לה פצימין - אוישריא"ש ואותה פתיחה לא פתח הוא. הא יש לה פצימין חייבין - בתמיה ואמאי חיזוק לתקרה הוא דעבידי הפצימין ולא לשום פתח". הרי לשון רש"י להדיא שחסר בשם פתח ובכונה לפתח. אבל בערוך ערך אכסדרה כתב וז"ל "והוא בית שיש לו שלש דפנות, ודופן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברוחבו של בית כולו, ולפעמים עושים לה אמה אחת פצים כו' כדאמר בהקומץ אותן הפצימין חיזוק לתקרה הוא דעבידי ולא מיקרי בית". ואותו לשון נמצא בתשובות הגאונים אסף עמ' 67, וכן בגנזי שכטר עמ' 21, שלחיזוק תקרה הוא דעבדי ולכן לא מיקרי בית. הרי להדיא נחלקו רש"י והגאונים שלרש"י החסרון הוא בפתח של המזוזה, ואילו לגאונים החסרון הוא בשם בית. ובטור מדויק כדעת הגאונים שיש ב' סימנים - סימן א' רפ"ו וענינו איזה מקום חייב במזוזה, וסימן ב' גם מקום החייב יש הלכות איזה פתח חייב. ואת דין אכסדרה כתב בסימן רפ"ו בדיני מקומות החייבים. הרי להדיא כגאונים ודלא כרש"י. וברור שהרמב"ן שהוכיח מהגמ' שיש דין מקום דירה באכסדרה פירש כגאונים שאינו חסרון בפתח אלא חסרון בדירה. ויסוד הדין שבית צריך ד' מחיצות, ולכן בפרוץ ברוח רביעית חסר בשם בית, ואם התחיל את המחיצות נחשב שיש שם בית, משא"כ מה שבא לחיזוק תקרה בעלמא ולא בא לסגור את הרוח חסר בשם בית, ולא מהני. וצ"ל שהרמב"ן ס"ל שגם לבעה"מ שאכסדרה חייבת במזוזה וחשיב מקום דירה, אינו בית, אלא שימושי דירה של מרפסת. ולזה אין טעם להצריך ד' מחיצות, שהוא סברא בבית ממש ולא בשימושי חצר או מרפסת.♦
שיטת התוס' בסוכה והתו"י ביבמות שבדיורים ממש אי"צ ד' מחיצות
יש דבר פלא בתוס' בסוכה ד"ח ע"ב ד"ה ותיהוי, שהביא את שיטת הרי"ף שאכסדרא חייבת רק כאשר בית פתוח לתוכו, ובלא"ה התמעט שאינו דירה "ויש מחלקין בין פתוחין לבית ולפתוחין לגינה וקשיא דאם כן הוה ליה לשנויי הכי התם במנחות (שם) דפריך אדרב חסדא דאמר אכסדרה פטורה מן המזוזה וצ"ל הא דאורייתא הא דרבנן והא דלא משני התם במנחות דמשמע ליה דרב חסדא פטורה לגמרי קאמר אפילו מדרבנן". דהיינו שהקשו לשיטת הרי"ף שחלוק בית פתוח לתוכו או לא, שא"כ למה לא תרצו את הקושיה על ר"ח מברייתא שר"ח איירי באין בית פתוח לתוכו. וכעי"ז איתא בתוספות ישנים יומא דף יא ע"א, הבאנו את דבריו בהערה[9]. ותימא, שהרי ר"ח טעמא קאמר משום שלית ליה פצימין, והגמ' ביארה שגם אם יש זה משום שעשוי לחיזוק תקרה, ואיך אפשר לבאר את דבריו משום שאין בית פתוח לתוכו. והעיר כן הצאן קדשים במנחות ל"ד, הביאו בערוך לנר שם בסוכה. וכן האריך בזה בראשון לציון לבעל האו"ח שם בסוכה. וזו תמיהה גדולה על תוס', איך אפשר לפרש את רב חסדא משום שאין בית פתוח לתוכו, כאשר הוא פירש את דבריו שהוא משום שאין פצימין.♦
לכאורה ע"כ לתוס' כאשר יש דיורים ממש אי"צ ד' מחיצות
ולכאורה מוכרחים לפרש דבריהם, אף שזה מחודש, שכיון שס"ל כגאונים שהדין ד' מחיצות הוא כדי שהיה בית, כל שזה בית ממש צריך פחות גדרי מחיצה. דהיינו כדי שאכסדרה תיחשב מקום דירה צריך ד' מחיצות ממש. כי באמת אינו כ"כ מקום דירה, ורק ע"י שד' מחיצות הוא שנחשב דומה לבית. משא"כ בית ממש שיש בו דיורים, אי"צ כל תנאים אלו. וא"כ סברו שכל שיש בית פתוח לתוכו הרי יש דיורים ממש ואי"צ ד' מחיצות. משא"כ אם אי"צ בית פתוח לתוכו, שם דיורים מתקיים ע"י ד' מחיצות[10]. ועיין בספר שלום יהודה סימן ל"ב מש"כ בזה, שמפורסם בשמו כעין מש"כ, אך הוא הולך עם שיטת הפרישה שצריך דלת כדי שיחשב פתח, עיי"ש.♦
ישוב הרא"ש לפי"ז שבבית ממש די בג' מחיצות
ולפי"ז יש מקום ליישב את הרא"ש שס"ל שבבית מהני ג' דפנות אע"פ שרוח רביעית פרוצה לגמרי, וכן פסק בטור סימן רפ"ז. ותמהו עליו שזה נגד גמ' מפורשת באכסדרא שיש לה ג' מחיצות, ומשום של"ל פצימים פטור ממזוזה, וברש"י והגאונים וש"פ כתבו שאיירי שיש ג' מחיצות גמורות ואפ"ה פטור. והנה לשיטת רש"י שחסר בדין פתח באמת קשה. אך לשיטת הגאונים שאינו חסר בשם פתח אלא בשם בית, י"ל שכ"ז באכסדרה, שאינו מקום דירה ממש, אז צריך ד' מחיצות ממש, כדי שיקבל שם בית. משא"כ בית גמור שיש בו דיורים אי"צ לד' מחיצות אלא ד' בג'. וכעין שמבואר בדברי התוס' סוכה והתו"י שכל שבית פתוח לתוכו אין צריך פצימים ברוח רביעית. ומשום שכיון שיש בו דיורים ממש, קיל תנאי של "שם בית" שלו. אך נראה שאי"ז כונת הרא"ש, וכפי שיתבאר.♦
פרק ד'
בטור מבואר שגם לרא"ש יש דין מזוזות והכותלים נחשבים למזוזות
והנה בפשטות לדעת הרא"ש אין כלל דין מזוזות כדבר בפנ"ע. דהיינו לא רק שאי"צ משקוף, אלא אין צריך שהכתלים יעמדו כמשקופים כלל. אלא כל שיש שם פתח שפיר דמי. שהרי בדעת רש"י אף שאי"צ מזוזות בפנ"ע, מ"מ יש דין שהפתח יהיה לו כתלים שנחשבים כמזוזות, ולכן אכסדרא פטורה משום של"ל שם פתח. ואילו לרא"ש אינו כלל דין בפתח אלא בשם בית, וכל שיש שם בית מהני. וא"כ לכאורה לרא"ש אין כלל דין משקופים לחייב במזוזה. ונפק"מ טובא לדינא כאשר ראשי הכותל אינם סיום הכותל אלא ממשיך בזוית, או בחדר גדול. שיסוד השאלה במקרים הנ"ל - האם יש דין מזוזות, ורק שהכותל מהני להיות מזוזה, או שאי"צ כלל מזוזות, אלא כל שיש שם פתח שפיר דמי. ולהנ"ל פשוט שחייב לדעת הרא"ש.אך באמת שזה אינו, ובלשון הטור מפורש בדעת הרא"ש דלא כן. שזה לשון הטור רפ"ז "ואם הפתח ממלא כל הרוח כזה חייב שכותלי הבית שמן הצדדין חשובין כמזוזות". הרי להדיא הצריך מזוזות, אלא שפירש שהכותלים בצדדים נחשבים מזוזות לפתח. ומשום שהם מסתיימים בפתח. ונראה שאף שלרא"ש אין מקור מדין אכסדרא, שלשיטתו רק להצריך בית. מ"מ יש מקור אחר, והוא המשא ומתן בגמ' בדין זה "אמר אמימר: האי פיתחא דאקרנא חייב במזוזה. אמר ליה רב אשי לאמימר: והא לית ליה פצימין! א"ל: עדי פצימי". הרי טענת רב אשי שלית ליה מזוזות, כיון שפרוץ במלאו, ותירץ שנחשב שיש פצימין, דהיינו הכתלים בצדדים נחשב פצימין לפתח. הרי מפורש בגמ' שאם אין פצימים פטור, והחיוב רק משום שנחשב פצימים, וכלשון הטור "שכותלי הבית שמן הצדדין חשובין כמזוזות". ונראה לפי"ז שחלוק אכסדרא שפתוחה ברוח רביעות, לבית שפתוח לרוח רביעית. וביאור הענין הוא שיש אופן שהדופן הרביעית פרוצה ולא סגרו אותה. ויש שעשה פתח שאוכל בכל הצד הרביעי. דהיינו דעתו לא לסגור את הרוח הרביעית או דעתו שיהיה פתח ברוח רביעית, דהיינו מטרה חיובית לעבור שם. ובזה חלק אכסדרא מבית, שאכסדרא הפתח אינו משום שרוצה שיהיה מעבר אלא שאינו רוצה לסגור את המקום. משא"כ בית, משאיר פתוח זה למטרה שיעברו שם. וכן נראה בלשון הטור שבאכסדרה כתב פרוץ מרוח ד', ובבית כתב שהפתח אוכל בכל הרוח. דהיינו שעשה פתח אלא שהוא גדול שאוכל את כל הרוח. ויתכן שהרוח הרביעית צרה. משא"כ אכסדרה, רוצה שיהיה פרוץ ופתוח לחוץ ולא פתח למעבר בעלמא. והנפק"מ האם הצדדים מוגדרים כמזוזות הפתח. שהמבנה בצדדי הפתח מוגדר כמזוזות, שגודר את הפתח. ולכן בבית שעשה מקום לעבור, אע"פ שהוא אוכל בכל הרוח מ"מ זה למטרת פתח, ושוב המבנה נחשב מזוזות. משא"כ באכסדרא, מה שלא סגר לא שיעברו שם אלא שרוצה שיהיה אויר ושוב ל"ח מזוזות.
וא"כ למעשה צריך לבדוק אם הפתח נעשה עבור מעבר, ואז חייב, או שנעשה לחבר ב' מקומות ושלא תהיה הפרדה ביניהם, שאז פטור. ולדינא זה כעין מה שהבאנו מהמחזה אליהו הנ"ל, אך משום גדרים שונים. שאם כוונתו לפתח, הקירות שבצדדים גודרים אותה, שהרי המטרה שיהיה מקום מעבר בתוך מבנה, וא"כ הצדדים גודרים את מקום הפתח, ומכאן ואילך המבנה. משא"כ פרצה, המטרה היא שלא לגדור. וא"כ הצדדים אינו גובלים את הפתח, שהרי לא עשה מקום בתוך המבנה לעבור אלא השאיר פתוח, ומהמקום שלא השאיר פתוח הוא לעצמו פשוטי. וא"כ סו"ד אין הכרח שהרא"ש ס"ל כגאונים וכו' שהבעיה באכסדרא היא משום שם בית, אלא חלוקה פרצה שהיא פתח לפרצה שהיא לשם פרצה.
♦
שיטת רבינו חננאל וסיעתו בעירובין דלא כרא"ש
ולכאורה ברבינו חננאל בעירובין נראה דלא כדברי הרא"ש, שידועה הגמ' בעירובין דף ו' פתחא בקרן זוית לא עבידי איניש,[11]ורש"י פירש שהפרצה אוכלת מב' רוחות. אך הרי"ף בשם רב האי גאון פירש שזה אותו דין של צוה"פ שעשהו מן הצד, והכונה בשניהם שהפתח בסוף צד א' של הקיר צמוד לזוית של הקיר השני. וכן פסק הרמב"ם. ובפשטות רש"י והרי"ף אמרו אותו דין, ורק נחלקו איזה פתח לא עבידי אינשי, שלרש"י רק אוכלת מב' רוחות ולרי"ף גם פתח בצד הכותל לא עבידי אינשי. אבל בר"ח דף י"א פירש "ויש שמפרש פתחא מן הצד כגון קנה עומד כנגד הקונדס הנעוץ בזויות ונתן קנה על גביהן צדו אחד על הקנה וצדו אחד על הקונדס שנמצא כצורת פירצה ולא כצורת פתח שהרי לא עשה לה מזוזות אלא הקונדס נתן במקום מזוזות". הרי להדיא שהבעיה היא לא במיקום הפתח, אלא מה שלא נתן לו מזוזות, אלא השתמש בקיר כמזוזה[12]. ואין דרך פתח בכך אלא הוה פרצה. וזה כמקרה שהבאנו לעיל מהריא"ז. אלא שהריא"ז כתב שטעם הפסול הוא משום שצריך גילוי דעת על עשית פתח כדי שהקיר יחשב מזוזה. ולר"ח הפסול הוא משום שליכא מזוזה והוה פרצה בעלמא. ויתכן שזה שלב שני, אחרי שאין גילוי דעת שוב הו"ל פרצה. ומ"מ פשוט שאם ההגדרה היא שאין דרך במיקום הפתח כרש"י, והרי"ף רק חידש שה"ה בצד הפתח, אין לזה שייכות לדברי הרא"ש, שהרי הכא אוכל את כל הרוח. אבל אם ההגדרה היא כר"ח שפתח בלא קנים ל"ח פתח אלא פרצה אין נפק"מ בין זה מקרה שרק בצד למקרה שאוכל כל הפתח. וא"כ לכאורה הר"ח נגד הרא"ש. ומזוזה לכאורה יותר חמורה מעירובין, עיין בתו"י יומא י"א ע"ב שהאריך בזה, שמזוזה חמורה מעירובין ומטומאה, שהתם פתח והכא שער. ומאחר שלא מצאנו להדיא הסבר ברה"ג ורי"ף ורמב"ם, והר"ח הוא יסוד בית מדרש זה[13], יש דררא גדולה שהסבר שיטתם כר"ח, וא"כ זו שיטה גדולה כנגד הרא"ש. מלבד דעת רש"י שדלא כרא"ש כמו שהתבאר שפירש שהבעיה באכסדרא שחסר במשקופי הפתח.♦
העולה מזה:
א. נחלקו רש"י והריטב"א בכותל אבנים אם צריך משקוף בפנ"ע מלבד הכותל מסביב. שלרש"י אי"צ ולריטב"א צריך. אך מבואר ברי"ד וריא"ז, שבעלמא גם לרש"י צריך משקוף בפני עצמו, ורק בבנין אבנים, שאופן בנייתו נעשה ע"י אבן נכנס ואבן יוצא, וכדי שיהיה קיר חלק ע"כ צריך לתקן את הפתח במיוחד לזה. כאשר יש פתח מתוקן נחשב שיש גילוי דעת שעושה פתח ומהני במקום מזוזות. והכלל שצריך מעשה גילוי דעת מיוחד שרוצה לעשות פתח.
ב. בדעת הריטב"א והרא"ה אע"פ שבכותל אבנים הצריכו משקוף, וכתבו שכל הסוגיא במנחות נראה שצריך משקוף בפנ"ע, מ"מ בבית קנים כתבו שמהני כמשקוף וצ"ע. שלכאורה אין גילוי דעת מיוחד, ושמא בצורת הבניה שלו ע"כ נעשה בצורה מיוחדת לפתח וצ"ע.
ג. העולה מזה שהפשטות בראשונים שיש דין שהפתח יעשה לשם פתח, וצריך מעשה תיקון וגלוי דעת מיוחד לזה. וא"כ קירות שסומך עליהם פתח מבחוץ פטורים. וכן קירות גבם או עץ או יציקת בטון כגון בניה טרומי, שעצם הקיר עומד ישר ולא הוסיף תיקון בקיר לשם הפתח פטור. ושמא יש מקום בתורת חומרא לקבוע מזוזה משום הספק בדעת הריטב"א והרא"ה בבית קנים[14].
ד. דעת הרא"ש שראשי כתלים חייבים, תמהו עליו מהגמ' מפורשת שאכסדרא פטורה. והחזו"א ס"ל שדעת הרא"ש תמוה, ומ"מ אי אפשר לעקור משום שהובא בטור וש"פ. ועפי"ז הקילו בספיקות לדינא. והראנו שהפירוש בגמ' תלויה במחלוקת רש"י והגאונים בפירוש הגמ', ושהרמב"ן והתוס' ס"ל כגאונים. וא"כ אין לדונו כשיטה תמוהה. ומ"מ הסקנו שגם לרא"ש בעינן שראשי הכתלים יהיו מחיצה לפתח. וחלוק אם רוצה שיהיה פתח ברוח רביעית מרוצה שרוח הרביעית תהיה פתוח לרווחה ונפק"מ לדינא בזה.
ה. לפי"ז נראה שהרא"ש אינו נגד מש"כ שיש דין תיקון פתח שהוא גלוי דעת במקום משקוף נפרד, ולכאורה ברא"ש מבואר שגם ראשי כתלים חייבים. אך כמ"ש מהטור שמשום שסיום הכותל מהווה משקוף, ולא שאי"צ משקוף. אלא התחדש שאינו להיות בכיוון סגירת הפתח אלא גם לכיון השני. והתבאר שהטעם שנחשב משקוף משום, שדעתו שיסתיים החדר שם, ולכן גמר הכותל הוה סיום הפתח. וא"כ לרי"ד וריא"ז צ"ל שמדובר בכותל אבנים שנצרך לתיקון שלא יהיה אבן נכנס ואבן יוצא, וכיון שדעתו שזה יהיה סיום החדר בתיקון זה יש גילוי דעת שעושה פתח.
ו. נראה לכאורה לפי"ז שפרוזדור שנפתח לחדר גדול, וכל ראשי כתלים שהכותל נמשך לחדר השני, אין לדונו כמשקוף ומזוזות שלא נעשה לך אלא להמשך הכותל של החדר שנכנס איליו, ואי"צ דוקא ד' אמות, ולא משום שלא קיי"ל כרא"ש. אלא משום שבעינן משקוף ותיקון לשם פתח כמ"ש.
♦ ♦ ♦