תשובה חדשה להרי״ף - שטר מעשה בי״ד שנמצא בשוק

הערות שוליים

1. ↑ . אודות פרשת גדולת רבינו הרי"ף בעל ההלכות, ראה בהקדמת הרז"ה לספר המאור. וראה עוד מה שכתב החיד"א בשם הגדולים (י, רפז): "ואני ראיתי קונטרס מרבינו יעקב ממרוי"ש (-בעל שו"ת מן השמים) שהיה שואל שאלות מן השמים דינים שהיה מסתפק בהם ומשיבים לו. ופעם אחת שאל בפרט דין אחד, אם הלכה כהרי"ף, או כחולקים, והשיבו לו מן השמים, שודאי הלכה כהרי"ף דחשיב טובא, וקראו עליו:"ויזרע יצחק ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד". (וראה עוד בשו"ת מן השמים, סי' ב'. ח' שהשיבוהו דהלכה כרי"ף). וראה עוד (שם, סי' מג) שהשיבו לרבי יעקב ממרוי"ש בנוגע לשאלתו: "הודענוך האיש הנבחר, ועשית על פי התורה אשר יגידו לך מן המקום ההוא, כי מלאך ה' צב-אות הוא ותורה יבקשו מפיהו, ונראה כי על הגאון רב יצחק זצ"ל השיבו זה". וראה עוד במבוא להלכות הרי"ף (ברכות, מהדורת עוז והדר).
2. ↑ . לפנינו בגמ' (שם): "לא יחזירו לבעלים".
3. ↑ . בגדר מעשה בית דין. כתב רש"י (ב"מ יז, א ד"ה הטוען): "דבר שהוא תנאי בית דין, כגון כתובה ומזון האשה והבנות (כתובות נב, ב), הטוען ואמר פרעתי שלא בעדים - לא אמר כלום". והרמב"ן בחידושיו (שם) הוסיף: "ועוד יש בכלל מעשה ב"ד, מי שנמחק שטר חובו ובא לב"ד ועשו לו קיומו, סד"א כיון שאין גוף השטר בידו, אם טען פרעתיו ליהמניה, קמ"ל. וכן מי שעמד בדין וכתבו לו ב"ד פסק דין קודם שיצא מב"ד, אינו יכול לטעון פרעתי וגובה מנכסים משועבדים, שכל אלו בכלל מעשה ב"ד הם והטוען אחריהם לא אמר כלום".
4. ↑ . כן פסק הרי"ף בהלכות (ב"מ י, א מדפה"ר): "אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא עשה כלום, מאי טעמא, כל תנאי בית דין כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי". וראה בהלכותיו למסכת כתובות (מח, ב מדפה"ר).
5. ↑ . תוקן על פי התרגום המובא בספר הנר (ב"מ טז, ב). [יש לציין, כי טעות נפלה בספר הנר, כשנכתב: "ואיכא למימר דמפרע פרעיה וממלווה הוא דנפל", וברור הוא כי הנוסח הנכון הוא כמובא לפנינו, דהחשש הוא שהשטר נפל מן 'הלווה'].
6. ↑ . מבואר בדברי רבינו כי החשש בריעותא דנפילה, הוא דחייישינן שנפל השטר מן הלווה. והנה, דן הקצות החושן (סה, ט), במקום שיש עדים כי השטר נפל מן המלווה, האם יחזירו את השטר למלווה? ושורש הספק הוא, מהי הריעותא בנפילה, האם חוששים שמא נפרע השטר ונפל מהלווה. או, דמכך שלא נזהר המלווה לשומרו, מוכח שהשטר גרוע הוא ולכך הושלך. ומלשון רבינו: "ואיכא למימר דמפרע פרעיה ומלווה דנפל" - יש להוכיח, דהחשש בנפילה הוא רק שמא נפל מן הלווה, ומדויק דאם יש עדים שנפל השטר מן המלווה ישיבו לו את השטר. וכ"כ הרמב"ן בדעת רבינו (מלחמות ה' ב"מ י, ב מדפה"ר): "אבל במקום שכותבין הואיל ולא הוציאה כתובה נאמן וכו', דהא איתרע ליה חזקת מעשה ב"ד, שהרי עיקר שעבודה בשטר ואינו בידה ורגלים לדבר שפרעה, זהו דעת רבינו הגדול ז"ל". וכן דייק הקצות מלשון רש"י (ב"מ ז, ב) לגבי שטר שנפל ליד הדיין: "לא יוציאוהו מידו - לא לוה ולא מלוה, עד שיבא אליהו, או עדים שראו מיד מי נפל". ומכאן, שאם ידוע מיד מי נפל, ישיבו את השטר למלווה. ולפי"ז צריך לדחוק בלשון רבינו לקמן: "והיינו משום שנמצא בשוק ונעשה בכך השטר רעוע", היינו, דאין זו ריעותא בשטר עצמו, אלא דהואיל ואיתרע, חיישינן לנפילה מהלווה, כפי שביאר רבינו כאן.ומדייק הקצות מדברי רש"י (שם, יב, ב ד"ה הני. יג, א ד"ה מוקי), דאף במקום שיודעים שהשטר נפל מהמלווה, לא ישיבו לו, דחוששים שהמלווה לא שמרו לפי שכבר נפרע. כעין שיטת הקצות, דאין משיבים אף אם נפל מהמלווה, כבר כתב הראבי"ה (תתקנז, א), דבמקום שנמצא השטר בשוק, החשש הוא שהמלווה השליכו לפי שאין בו ממש. אמנם, הראבי"ה כתב לחדש, דבמקום שטוען המלווה שהוא איבד את השטר הנמצא, ישיבו את השטר למלווה. וז"ל: "... תריץ, שני נפל דאיתרע ליה דחיישינן אילו לא נפרע לא היה משליכו בשוק במקום הפקר. אבל אי טעין (-המלוה) אבדתיו לא נאמן (-הלוה) לומר פרעתי. כך קבלתי מאבא מרי". אכן, הנתיבות המשפט (סה, יז) והשער המשפט (סה, סוף סק"ז) וכן הקצות החושן (שם) הסיק כשיטתם, דמסתימת הפוסקים ומקורם משו"ת הרשב"א (א, אלף לה) מוכח, דלעולם חיישינן לפירעון בנפל, אלא אם כן מצאו המלווה בעצמו קודם שיבא ליד אחר (ראה - רמב"ם גזילה ואבידה יח, יד).
7. ↑ . ראה בתוס' רבינו פרץ (הובא בשיטמ"ק ב"מ ז, ב) ובתוס' הרא"ש (שם), דהקשו - מדוע אמרה הגמ' (שם) דבמקום שנפל שטר כתובה ואין הבעל מודה, לא יחזיר לא לזה ולא לזה. והלא קיי"ל דהטוען אחר מעשה בי"ד לא אמר כלום. ותירצו, דהתם מדובר על תוספת כתובה, והטוען אחר מעשה ב"ד אינו אלא על גוף המנה מאתיים. מבואר, דאף במקום נפילה אינו נאמן לטעון פרעתי כנגד מעשה בי"ד - עיקר הכתובה.אולם, דרכו של רבינו אינה שווה לדרכם, והגם שסבירא ליה שהוא נאמן אף במקום כתובה לטעון פרעתי על התוספת, כפי שהביא הרמב"ן (שם, יז, א) בשם רבינו: "ודוקא בעיקר כתובה (-הטוען לא אמר כלום), אבל בתוספת אף על פי שיש עדים שהוסיף לה, אם טען ואמר פרעתי, נאמן, וכן השיב רבינו הגדול בתשובה". וכן כתב הרמב"ן בדעת רבינו (מלחמות ה', ב"מ י, ב מדפה"ר). וראה עוד בר"ן (כתובות מט, א מדפה"ר). אמנם, דרכו של רבינו נוטה היא מדרכם, וסבירא ליה שבמקום שנפל השטר נאמן הוא לטעון פרעתי אף כנגד עיקר הכתובה, (ודלא כר"פ וסייעתו). וכפי המבואר בתשובה זו, דבמקום שנפל השטר נאמן הוא לומר פרעתי אף כנגד עיקר הכתובה.[ראה עוד בתוס' (ב"מ יז, א ד"ה הטוען) דסבירא להו, דגבי שטר שנפל ניתן להעמיד את הנידון אף על עיקר הכתובה, והגם שאין הוא נאמן לומר פרעתי לגבי עיקר הכתובה, מכל מקום לא יחזיר המוצא את השטר לבעל, ובכך מפסיד הבעל, שאין לו מיגו דלא נשאתיך. ובביאור דברי התוס', ראה במהר"ם (שם) ובשער המשפט (סה, ח) ובחידושי רבי נחום (ב"מ, שם)]. שיטה שלישית היא שיטת הראבי"ה (תתקנז, א), דאין נאמן לטעון פרעתי, אף כשאין שטר הכתובה לפנינו כלל ואף אינו יוצא ממקום אחר, דמכל מקום אינו יכול לטעון פרעתי, לא כנגד העיקר ואף לא כנגד התוספת, וז"ל: "וגובין (-במקום שאין כתובה לפנינו) בין עיקר כתובה, בין תוספת כתובה, כיון שהמנהג לכתוב לעניות ולעשירות בשוה". ובביאור המחלוקת י"ל, דרבינו פרץ וסייעתו סבירא להו, דהחשש בנפילה הוא שמא נפרע השטר, ולהכי במקום תנאי בי"ד אין אנו חוששים לכך, ואף במקום שהשטר אינו לפנינו כלל. לעומת זאת, רבינו יסבור דכל הדין של מעשה בי"ד הוא רק במקום שיש שטר לפנינו ביד האשה, ולהכי כאשר השטר אינו לפנינו יכול הבעל לטעון פרוע (וכפי שהורחב להלן בהערה י). א"כ, במקום שהשטר נמצא בשוק, ויש ריעותא בשטר הנמצא, אין לו דין שטר, דשמא נפל מהלווה שפרעו, ובמקום שאין שטר, נאמן הוא לומר שנפרע כולו. [אולם, כשהשטר יוצא ממקום אחר ומאדם שלישי, אין בזה ריעותא בשטר, ואין הוא נאמן לומר פרעתי כנגד מעשה ב"ד, וראה עוד בהערה ט].ובדעת הראבי"ה י"ל, דבמקום ריעותא בשטר, החשש הוא שמא השטר אינו טוב ולכן הוא הושלך. ויש חששות נוספים, מלבד הצד שמא פרע הלווה, וכפי שהובא לעיל (הערה ו) מהקצות החושן.
8. ↑ . לפנינו בשינוי נוסח: "אי הכי, כל שטרי דאתו לקמן ניחוש להו הכי".
9. ↑ . מבואר בדברי רבינו, דאף אם הכתובה ומעשה בי"ד אינם לפנינו, יש להם תוקף של תנאי בי"ד, אם השטר יוצא ממקום אחר (ולא מנפילת השוק). אולם, דעת הפסקי רי"ד (ב"מ יח, א), וכן כתב הראבי"ה (תתקנז, א), דאף במקום ששטר הכתובה אינו יוצא כלל ממקום אחר (אינו ביד האשה ויורשיה, או ביד אחר), מכל מקום גובה האשה את כתובתה ואין הבעל נאמן בטענת פרעתי (כל שלא נמצא השטר בשוק). וראה בראבי"ה, דהביא כשיטתו מראשונים נוספים, והוסיף, כי נחלקו בזה כבר רבותינו הגאונים, דרב צמח גאון סבירא ליה כן (הובא באוצר הגאונים, כתובות ע' נ). אמנם לאחר שנים שלחו 'רבנן דמתיבתא' שאלה זו לשמוע את חוות דעתו של רב האיי גאון, ונחלק עליו, וכלשונו: "ושדרו רבנן דמתיבתא הך תשובה דרב צמח, לקמיה דרב האיי גאון זצ"ל ופליג עליה, ואמר, כל היכא דליכא קמן הכתובה חיישינן לפירעון שכתבנו הכל [בין] אע[י]קר בין אתוספת, כההיא דהמוציא שטר הקנאה, וכההיא דהמוציא שטר כתובה בשוק" (וראה עוד בהערה הבאה).
10. ↑ . יש לעיין, לפי דברי הרי"ף בכתובות (מח, ב מדפה"ר), וכן הביאו בשם רבינו - הרמב"ן (בחידושיו ב"מ יז, ב ד"ה ונ"ל. ובמלחמות ה' שם י, ב מדפה"ר) והרשב"ש (שו"ת סי' רפט), דבמקום שכותבין כתובה, והוציאה גט ואין עמו כתובה, אינה גובה כתובתה, ואף דהוי מעשה ב"ד (וכן פסק הרמב"ם פט"ז מאישות הכ"א, וראה במגיד משנה שם שכן דעת רבינו). וראה בר"ן (כתובות מט, א מדפה"ר), שמבאר דין זה, דבמקום שאין השטר בידה, מהווה הדבר הוכחה שהיא מסרתו לבעל בעת שפרעה, ואיתרע מעשה ב"ד. ולפי"ז, כאשר השטר יוצא ממקום אחר, ואין הבעל מוציאו, שוב אין ראיה שהאשה מסרתו לבעל, ולא נחשב שאיתרע מעשה ב"ד. אולם, הרמב"ן ביאר בטעם הדבר: "אבל במקום שכותבין לא אמרה ר"י, דכיון דעל כתיבתן סמכו ועכשיו אינו בידה כבר איתרע ליה מעשה ב"ד, שהרי רגלים לדבר שפרעה, הילכך במקום שכותבין לעולם אין לה, עד שתוציא כתובה וכשהוא פורעה קורעה". ומשמעות הדברים, דאף שהכתובה נמצאת ביד אחר, ולא ביד האשה, היות שהוא אינו בידה היא לא תגבה. ולכאורה אין הדברים מתאימים למה שכתב רבינו בתשובתו זו, דכל שנמצא השטר שלא בשוק, עדיין חשוב הוא כמעשה ב"ד. אמנם צריך לדחוק, דכוונת הרמב"ן באומרו "כשאינו בידה" היינו שנקרע השטר, או שהוא ביד הבעל. וזאת, בשונה מדעת רבינו, הסבור דמעשה בי"ד תלוי בכתובה היוצאת. אולם, שיטת הראבי"ה (המובא בהערה קודמת) היא דאף כאשר אין שטר הכתובה כלל לפנינו, מכל מקום נגבית הכתובה כדין תנאי בי"ד, ורק נפל בשוק שאני.
11. ↑ . ראה בפסק רבינו (כתובות מח, ב מדפה"ר): "הוציאה גט (-ואין עמה כתובה, גובה כתובתה), אוקמה שמואל במקום שאין כותבין כתובה והלכתא כותיה". וראה בר"ן (על הרי"ף, כתובות שם) וברמב"ן ועוד ראשונים (ב"מ יז, ב) והובאו בהערה קודמת. (וראה עוד בהערה ד).
12. ↑ . ביסוד דין הטוען אחר מעשה בי"ד לא אמר כלום, נחלקו האחרונים. דעת הרע"א נראה (דו"ח מערכה יג, סק"א), דהא דהטוען אחר מעשה בי"ד דלא אמר כלום, הרי זה משום שמבורר אצלנו שהוא לא פרע. אולם, בחידושי הגר"ש רוזובסקי (ב"מ יב, ה) ביאר, שלמרות שאין לנו בירור שלא פרע, מכל מקום הוא אינו נאמן משום שאין לו 'זכות טענת פרעון', כיון שאין אנו מסתפקים כלל על צד הפירעון, דנחשב המלווה כמאן נקיט שטרא בידיה. וקדמו ביסוד זה הגרי"ז (המובא בכתבי הגר"ח שבועות מא, א), והוכיח זאת בלשון הרמב"ם (פי"א ממלוה ולוה ה"א). ולדבריהם יש ליישב את קושיית המלוא הרועים (ב"מ יז, ב), דהקשה, מדוע אינו נאמן לטעון פרעתי בתנאי בי"ד, והלא אין למלווה שטר, שנאמר 'שטרך בידי מאי בעי' (ב"ב ע, ב). אכן לדבריהם ניחא, דכפי שבמקום שטר אין לו זכות ונאמנות לטעון טענת פרעתי, מאחר דאין לנו ספק כלל, הוא הדין דחז"ל נתנו תוקף משפטי שלא יהיה נאמנות לטעון טענת פרעתי במקום תנאי בי"ד, היות ואין זה בנוי על הוכחה וידיעה שלא פרע את תנאי בי"ד, אלא שאין כח לטעון טענת פרעתי בכדי לעורר ספק על חיוב בי"ד.
13. ↑ . ביאור קושיית השואל - בגמ' בב"מ (שם) הובא דינו של רבי אבהו בשם רבי יוחנן, דהמוצא שטר אע"פ שכתוב בו הנפק לא ישיבנו לבעליו. ואף שמנגד יש לנו כלל שהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום, השיב רבי אבהו, דמדובר שהוחזק הלווה ככפרן. ועל כך הקשה רבא, דאטו משום דהוחזק כפרן שוב אינו פורע כלל? והעמידה הגמ' שמדובר בשטרי חלאטתא. והקשה השואל, דמשמע שבכל שטר מעשה בי"ד, הגם שהוחזק כפרן, מכל מקום יהא נאמן הלווה, ולא ישיבו את השטר. והלא קיי"ל דהטוען אחר מעשה בי"ד לא אמר כלום, וכיצד נאמן הכפרן בטענתו שפרע. [נחלקו הראשונים, בגדר הוחזק כפרן, האם פירושו שהוחזק כפרן באותו ממון, וכן סבירא להו לתוס' (שם, ד"ה ומשום) וכן כתבו נמי הרשב"א, הריטב"א, הר"ן, התוס' הרא"ש, ובתוס' רבינו פרץ. אולם, בשיטה מקובצת בשם הראב"ד (ד"ה לא) כתב, שהוחזק כפרן בממון אחר].
14. ↑ . לפנינו בשינוי נוסח קל: "ומשום דהוחזק כפרן חדא זמנא, תו לא פרע כלל".
15. ↑ . בתרגום המובא בספר הנר (שם), הוסיף: "תוב לא פרע כלל? בתמיה, שמורה דחיישינן וכו'".
16. ↑ . כן כתב הר"י מיגאש (שו"ת סי' יב): "הסיבה בזה ג"כ מהטעם שאמרנו, והוא שכיון שנמצא בשוק הנה היה השטר בזה רעוע, ואם לא נמצא השטר בשוק לא נאמין שפרעו אלא בראיה, לפי שהוא כפרן".
17. ↑ . בקושיא זו עמדו נמי התוספות (שם טז, ב ד"ה ומשום), ותירצו כיישובו של רבינו וז"ל: "ואף על גב דאמרינן לקמן (יז, א) הוחזק כפרן לאותו ממון, הכא דנפל שאני, דמוכחא מלתא דמשום הכי לא היה נזהר לשומרו לפי שפרעו הלוה". [למהלך נוסף ראה בקצות החושן (סה, ה)].