בעניין גירותן של רות וערפה

הערות שוליים

1. ↑ נעתק מכתי"ק, על ידי תלמיד ששהה בישיבת חברון במשכנה בסלבודקה, לאחר שוב הישיבה מגלות קרמנצ'וג. נמסר ע"י הרה"ג יקותיאל כהן שליט"א - עורך שיחות הסבא מסלבודקא. תודתי לידידי הרב אריאל אביני שליט"א, על עזרתו בפיענוח. [במאמר מוסגר, נדפסו ב' מאמרים חדשים מהגרמ"מ אפשטיין זצ"ל, בספר 'עדות ליוסף'. א' בענין אשתרי אשתרי - העתקה מכת"י. ב' בענין התחייבות בדבר שאינו קצוב, מרשימות תלמיד זה].
2. ↑ . א.ה. כצד זה שנקט רבינו כי רות וערפה נתגיירו, כן מפורש בזוהר חדש (רות כה, ב). וכן נקט האבן עזרא, שרות וערפה נתגיירו. וכתב לפרש (א, יג) עה"פ, הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה: "אל עמה ואל אלהיה - לעד שהתגיירו". וכן מדוייק בדברי האב"א (לעיל א, א), דלא היה איסור בנישואיהן. וכן הובא בהוספה למדרש לקח טוב (סוף רות, שאינה מן המחבר).אכן, יש לציין כי כן דעת רוב המדרשים שמחלון וכליון לא גיירו את רות וערפה: ראה - רות רבה (ב, ט). ילקוט שמעוני (רות, רמז תר). לקח טוב (רות א, ד). תנחומא (בהר סי' ח'). וכצד זה נקטו המלבי"ם (א, ד), והחיד"א (חומת אנך, רות א'). והשורש ישי (למהר"ש אלקבץ זצ"ל). וכן נקט להדיא רש"י עה"פ "כי זקנתי מהיות לאיש" (רות א, יב): "שאנשא לו ואוליד בנים ותנשא[ו] להם, שאינם אסורים לכם ואינכם אסורים להם משום אשת אחיו שלא היה בעולמו שאינה זקוקה ליבם, לפי שלא היו למחלון וכליון קדושין בהן שנכריות היו ולא נתגיירו, ועכשיו הן באות להתגייר, כמו שנאמר כי אתך נשוב לעמך, מעתה נהיה לעם אחד". אמנם, הב"ח בספרו משיב נפש (רות א, ד), עשה שלום בפמליא של מעלה בין המפרשים, ולדבריו ניתן ליישב את המדרשים עם מה שנקט רבינו, כי גיירו מחלון וכליון את נשותיהם. וראה במה שהאריך בדברי הב"ח הציץ אליעזר (חלק יז, סי' מב). והרחבתי להלן בנספח - גירותן של רות ועורפה.
3. ↑ . רבינו הרחיב בדבריו אלו בספרו (לבוש מרדכי, ב"ק סי' נד ענף ב', מהדורת מכון ירושלים), וז"ל: "אלא הכוונה היא, דהנה הא דגר מתגייר אין הכוונה שהוא עושה עצמו לגר, והא דבעי שלשה הוא רק דין שאימתי היה נעשה גר כשהתגייר עצמו בפני שלשה, דא"כ למה לן קרא ביבמות (מח, א): עבד איש אתה מל בע"כ, ואי אתה מל בן איש בע"כ, ופירש רש"י דאשמעינן קרא שאין מגיירין גר בעל כרחו, ואם נימא דגר כשהתגייר הוא עצמו היה מגייר את עצמו, א"כ למה איצטריך קרא שלא יגיירו אותו בע"כ, אם בע"כ הוא הרי לא נתגייר כלל, ובודאי דלא מיירי בכפוהו עד שאמר רוצה אני, דממ"נ אם נימא דנתרצה הרי מדעתו הוא, ע"כ צ"ל דמוכח מכאן דגר כשמתגייר אין הכוונה שהוא מגייר את עצמו, אלא דהכוונה דב"ד היו עושים אותו לגר, דמשפט כתיב ביה, היינו דב"ד היו עושים אותו לגר, והם שופטים אותו לגר, והב"ד הם היו המגיירים, והוי אמינא דאף בע"כ היו יכולים לגיירו, וגלי לן קרא דבעינן דוקא מרצונו. נמצא דבעינן רק שיתרצה, וזה קי"ל כל היכא דזכות הוא לו הוי כנתרצה, דמשו"ה היו יכולים ב"ד לגייר קטן משום דזכות הוי כנתרצה".
4. ↑ . א.ה. נראה דכוונת רבינו לבאר, כי גירותן של רות וערפה ע"י מחלון וכליון היו בתורת גר קטן, ולכך אם הן היו מוחות הן היו חוזרות לגיותן, כדין הגדילו יכולים למחות (כתובות יא, א), וכן מבואר בתוס' (נזיר כג, ב ד"ה ארבעים) וז"ל: "משמע שהיתה רות קטנה כשנתגיירה". אולם, הן עדיין היו חסרות קבלת מצוות בגדלותן, כמבואר בתוס' (כתובות, שם). ואם הן היו מקבלות עליהן עול מצוות בנערותן ודובקות בדת ישראל, אז ממילא הן היו נחשבות כנשותיהן של מחלון וכליון. (ולגבי קבלת מצוות בגדלותן, שהוא חלק ממעשה הגירות, דחתן נעמי), וכיסוד זה של רבינו ביאר בהרחבה בספר שירת דוד (לרבי דוד הקשר, כתובות יא, א). [העיר הרה"ג רועי הכהן ז'ק שליט"א, דמכל מקום אמאי רצתה נעמי לדחותן באומרה הלהן תעגנה וכו', הלא אם לא יסרבו יגדלו ויהיו בדת יהודית, ולמפרע יהיו יהודיות. וראה נספח].