אב"ד וראש ישיבת סלוצק, בעל אבן האזל
סוגיא דאנוסים היינו[2]
תנן במתניתין [כתובות יח, ב] העדים שאמרו כת"י אבל אנוסים היינו, קטנים היינו פסולי עדות היינו וכו'. ופרש"י בלשון שני פסולי עדות, היינו משחקים בקוביא. והקשה הר"י מגאש [ועיין בתורי"ד שכתב מפני זאת דלא כרש"י], א"כ איך נאמנים ברישא כשאין כת"י יוצא ממק"א הלא אין אדם משים עצמו רשע אינו נאמן אף במגו וכמו במסקנתו דרמב"ח דבמחמת ממון אינן נאמנים אף ברישא כשאיכא מגו, [ואפשר דשיטת רש"י הוא דבעבירה דרבנן אין שייך החיסרון דא"א מע"ר, עיין בספר "ארעא דרבנן" (מערכת אל"ף סימן י"ז[3]). ועיין בקצה"ח והתומים בענין דשטר אמנה אם הוא עבירה דאורייתא או דרבנן, עי"ש].ותירץ הר"י מיגש הובא ברשב"א דמיירא שאומרים שעשו תשובה, והקשה הרשב"א איני יודע מה הוא שח דא"כ אף במחמת ממון נמי נימא הכי דאין שם החיסרון דא"א מע"ר משום דעשה תשובה [ואף דצריכין להחזיר הממון שהפסידו, א"כ מאי יעשה כשיאמרו שלמנו לו את המעות].
♦
א. ב.
ונראה דהיכא שאומרים אח"כ שהגידו מקודם שקר, ע"ז נאמר עיקר הכלל דכיון שהגיד וכו', כמבואר בר"ן שבועות (לא, א), דהיכא שאמרו מקודם, אין אנו יודעין לך עדות, אח"כ אין יכולים עוד להעיד העדות, ולאמר דבאמת הם יודעין את העדות, ומעיקרא שקר אמרו, דע"ז נאמר דינא דכיון שהגיד, וע"ז קאי הקרא דאם לא יגיד וכו', וכ"ז הוא בשקר, דהגדת שקר נמי הגדה היא, ושייך דינא דכיון שהגיד, אבל באנוסים היינו מחמת נפשות שאומרים שהותר להם לאמר שקר, א"כ לאו הגדה היא כלל, דהיכא שמותר להם להעיד שקרא, אז הגדתן לאו הגדה היא כלל, ובודאי דל"ש התם דינא דכיון שהגיד, וז"ב[4].עוד נראה לחדש, דלא אמרינן פלגינן דיבורא, רק [היכא] דלאחר שיפלגו יהיו נאמנים מדין עדים, אבל אם אף לאחר שיפלגו לא יהיו נאמנים מדין עדות, שם לא אמרינן פלגינן וכו'. ועוד נראה לאמר, דהיכא שהעדים אומרים שהיו פסולים בעת ההגדה הראשונה, ג"כ אין שייך לאמר כיון שהגיד, דהגדת עד פסול לאו הגדה היא כלל, וכז"ח.
♦
ולפי"ז נבאר הדברים, דבמחמת ממון כיון דא"א להאמינם מדין עדות, דא"א מע"ר, ואפילו אם נעשה פלגינן, ולאמר דעתה הן כשירים דעשו תשובה [ושוב אין שייך החיסרון דא"א מע"ר, דהעבר אינו נוגע להם רק להשטר] אפי"ה לא יהא נאמן מדין עדות, דכיון שהגיד הוא, דכיון דבמחמת ממון אסור להם להגיד שקר, א"כ כשאמרו יש לנו מהם הגדה, ועל הגדת שקר שייך החיסרון דכיון שהגיד כנ"ל, וכיון שסו"ס לא יהיו נאמנים מדין עדות, ל"ש פלגינן כנ"ל (בסעיף קטן ב), זהו ביאור ענין דמחמת ממון.
ובמנ"פ, בלא מגו אינם נאמנים ע"ז גופא לאמר האמתלא זו שהיו אנוסים, כיון שסו"ס יתבטל הגדתן הראשונה עי"ז, אבל כשאיכא מגו נאמנים ע"י עדות, דל"ש כיון שהגיד כנ"ל דכיון דע"י המגו אנו מאמינים להם שהיו אנוסים מנ"פ ושוב אין כאן מהם הגדה וכנ"ל בסק"ב, זהו ביאור ענין דמנ"פ.
♦
ג. ד.
אבל במשחקי בקוביא, בלא מגו אינם נאמנים ע"ז, כיון דעי"ז יתבטל הגדתן הראשונה, אבל ברישא דאיכא מגו נאמנים מטעם עדות, וכנ"ל בסק"ב דאם מבררים לנו שהיו פסולים בעת ההגדה אין לנו מהם שום עדות, דהגדת עד פסול לאו הגדה היא, וכאין כאן החיסרון דא"א מע"ר, דפלגינן ונאמר שעשו תשובה, וכנ"ל דהעבר אינו נוגע לנו, ולאחר הפלגינן הלא יהא הנאמנות מדין עדות לכן פלגינן, וניחא הכל.הג"ה וזהו ביאור החילוק, דעדים אינם נאמנים לאמר זה גופא שיש להם אמתלה, דכיון דזה נוגע לבטל עדותם הראשונה אין להם ע"ז דין עדות, אבל בבע"ד דקי"ל דחוזר וטוען כשיש לו אמתלא, הענין, דבע"ד הוא ע"פ הטענות ורק דאינו חוזר וטוען, אבל על האמתלא יש לו כח הנאמנות של בע"ד, וממילא מברר לנו דאינו חוזר וטוען ולכן נאמן ע"כ, ועדיין צ"ע.
♦ ♦ ♦