הדרן לסיום הש״ס

הערות שוליים

1. ↑ מכת"י רבינו. בראש המאמר נכתב: "הדרן לסיום הש"ס, שדרשתי בז' חנוכה תר"ץ". נראה שלא סיים רבינו את כתיבת חידושו זה, אולם הצלחנו בס"ד לברר מקחו של צדיק, וכפי שהובא בהערות להלן. חידו"ת אלו נמסרו בשעתו לאבינו מורינו ז"ל, למערכת ספר הזכרון עדות ליוסף, לע"נ הקדוש יוסף דב ב"ר חיים ויסמן תנצב"ה. פרסמתי בס"ד מאמר זה בקונטרס מגדל שיר [תש"פ]. אולם, כעת פנים חדשות באו לכאן, עם תוספת ביאורים והערות. במסגרת העריכה נעשו שינויים קלים בהתאמת לשון המקורות והשלמתן, למען ירוץ הקורא בו.
2. ↑ . זה לשון הלחם משנה: "והשתא קשה לדברי רבינו, דמשמע לכאורה דהא דאמרינן קרא פסוק אחד שחרית ואחד ערבית קיים לא ימוש היינו דוקא לר' יוס,י דלא דייק לפני תמיד, אבל לרבנן דדייקי תמיד, משמע דלדידהו נמי לא ימוש כו' הוי מדוייק וצריך שיקראו כל היום וכל הלילה כדי לקיים לא ימוש, וא"כ רבינו שפסק כרבנן בפרק חמישי מהלכות תמידין ומוספין איך כתב כאן שבקובע שתי שעות קיים מצות והגית בו יומם ולילה. וי"ל, דמשמע ליה לרבינו, דלשון תמיד מורה יותר על התמידות מלשון לא ימיש. ורבנן דאמרי דתמיד מדוייק, ודאי דסברי דלא ימיש אינו מדוייק וכו'". ביאור תירוצו, דלרבנן לא ימוש אין זה כלשון 'תמיד'. ורבינו כותב על כך שדבריו דחוקים, דסוף סוף שני הלשונות מורים על עניין התמידות.
3. ↑ . מקשה רבינו על דמיון הגמ' בשבת, בין דין תמיד דלחם הפנים, לבין פירש, דאינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין את המילה, והלא במילה לא נאמר כלל 'תמיד', בשונה מלחם הפנים, שנחלקו בקראי ד'תמיד'.
4. ↑ . ביאור דברי הירושלמי, כפי שביארוהו נושאי כלי הירושלמי [ראה בקרבן העדה ובביאורי הגר"ח קניבסקי שליט"א לירושלמי], דרבי יוסי, הסובר שאף בלחם הפנים שנאמר בו 'לפני תמיד', מתקיימת הלכה זו, אף אם נוטלים את הלחם הישן מהשולחן, ורק לאחר מכן מביאים את הלחם החדש, ומכל מקום נחשב זה כקיום מצות לחם הפנים. ומקורו הוא ממצות ישיבת ז' ימי המילואים במשכן, דלגבי ימי המילואים, מצינו ב' מקראות המשלימים זה את זה, דמחד כתיב לגבי ציווי ישיבת המשכן באותם הימים: "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים", אבל המקרא שלאחריו מוכיח שאין הכוונה שישבו שבעת ימים ולילות רצופים במשכן. ובפרט שהלא משה רבינו פירק את המשכן והקימו מחדש כל ז' ימי המילואים, ואם כן לא תתכן מציאות של ז' ימים רצופים ללא הפסק [וכפי שממשיך הירושלמי להלן שם]. וכך נאמר בהמשך המקראות: "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים". היינו, שנצטוו שבמשך ז' ימי המילואים ישבו הכהנים הן ביום והן בלילה, אולם אין צורך שלא יצאו כלל מאהל מועד. ומוסיף הקרבן העדה: "אלא שהיו משלימין ובאו בסוף היום וישבו עד מקצת הלילה, ובאו בסוף הלילה וישבו עד מקצת היום, והיינו יומם ולילה דכתיב בקרא". ונחלקו בירושלמי [שם] האם סגי בכך שישבו קודם השקיעה עד לאחר צאת הכוכבים –מסירת יום ללילה, וכן היא דעת רבי חייה בר יוסה. ובזה מביא מקור לדינו של רבי יוסי, שלחם הפנים אין צריך שיהא ללא הפסק של רגע על השולחן. וכפי שמבאר הקרבן העדה: "מכיון שמסר יום ללילה דיו. ואינו צריך להיות עליו לחם אלא בסוף היום ואם יהיה השלחן בלא לחם כ"ג שעות הרי זה תמיד": דעה אחרת בירושלמי היא, שנדרש בנוסף, שהכהנים ישבו בסוף הלילה עד לאחר עלות היום החדש - מסירת לילה ליום. ואם כן יצטרכו לשבת במשכן ב' פעמים, א' בסמוך לשקיעה, עד לאחר צאה"כ. ב' בסמוך לעלות השחר, עד הגעת היום החדש. כעת, מסתפק הירושלמי, לדעתו של רבי חייה בר יוסה, הלומד את דינו של רבי יוסי בלחם הפנים שאין צריך תמידות ממש, וסגי במסירת יום ללילה. מה יסבור אותו אמורא, לגבי ישיבת ימי המילואים - האם גם שם תספיק מסירת יום ללילה, או שבשונה מלחם הפנים יסבור רבי חייה בר יוסה, שנדרש בנוסף אף מסירת לילה ליום. ותמה רבינו, דמהו ספק הירושלמי לגבי ישיבת ימי המילואים, והלא אם רבי חייה לומד שסגי מסירת יום ללילה בלחם הפנים, ומקורו מז' ימי המילואים, ואם כן פשיטא שהמקור ללחם הפנים –היינו, ז' ימי המילואים, תספיק מסירת יום ללילה. וצריך תלמוד, מה הסתפקו הירושלמי, הלא לא יתכן שהלמד יהיה יותר מהמלמד.
5. ↑ . א.ה. עד כאן בכת"י. ונראה שרבינו לא סיים את כתיבת ההדרן. אולם ב"ה זכינו לברר מקחו של צדיק, כפי ששמעתי לבאר, לפי דרכו של רבינו, מהרה"ג רבי אברהם גרינפלד שליט"א, והרה"ג נחום דסלר שליט"א. דנראה מהוכחותיו של הגאון זצ"ל, שנקט ליישב בשיטת הרמב"ם, דסוגיית הגמ' בשבת (קלג, ב) והירושלמי ביומא (שם), פליגי על סוגיית הגמ' במנחות (צט, ב), במה נחלקו רבי יוסי ורבנן. והנה, לדעת הבבלי במנחות נחלקו בגדר 'תמיד', האם נדרש רציפות אחת, או שסגי לרבי יוסי בהשלמה שאינה רצופה. ומשום כך, לגבי תלמוד תורה, דנאמר בו לא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה, אזי לקיום דין 'תמיד' יצטרכו לרבנן רציפות גמורה. ולא סגי בלימוד בוקר וערב אלא לרבי יוסי, דלא מצריך רציפות ממש.אולם, אליבא דסוגיית הגמ' בשבת (שם), דמשווה בין הפלוגתא דר"י ורבנן בלחם הפנים, למילה (שאין כתיב בה כלל תמיד), והירושלמי, המשווה בין פלוגתת לחם הפנים לשבעת ימי המילואים (שגם בזה לא נאמר לשון תמיד), ועל כרחך, דרבי יוסי ורבנן לא נחלקו כלל בגדר 'תמיד', ולכו"ע לקיום דין 'תמידות' סגי בלימוד בוקר וערב, אלא דנחלקו ר"י ורבנן מהי ההגדרה של מעשה רצוף ונמשך. ולהכי יש להקביל בין מילה, הגם שלא כתיב בה תמיד, ללחם הפנים, שנחלקו ר"י ורבנן האם נצרך שאלו מושכין ואלו מניחין להחשיב זאת כמעשה אחד, או שאפילו בהנחת שחרית וערבית נחשב כמעשה אחד לרבי יוסי. ומכל מקום, לגבי לחם הפנים, כל שבוע הוא מצוה בפנ"ע, "אלא שגזרה התורה שלא יהיה הפסק בין סדר אחד לסד שני, וזה נקרא תמיד שהמצוה נמשכת תמיד" –כלשון רבינו. ואם כן, נחלקו כיצד ניתן להחשיב מעשה אחד ארוך, במילה, לחם הפנים, וז' ימי המילואים. ומכל מקום, מצד ההלכה של 'תמיד' מודו ר"י ורבנן דסגי בקיום של שחרית וערבית, וכל מחלוקתם היא מהו נחשב מעשה ארוך.מעתה, הרמב"ם, שפסק כרבנן לגבי מעשה אריכתא של לחם הפנים, יכול מאידך לפסוק דסגי בקביעות עיתים שחרית וערבית אף לרבנן, כיון דמצד ההלכה של תמידות ד'לא ימוש' סגי בשחרית וערבית, ובלימוד תורה אין הלכה של 'רצף כל חייו', אלא הלכה של תמידות שקידת התורה יומם ולילה, ולזה סגי בקביעות שחרית וערבית. ורבי יוסי חידש הלכה נוספת, שאף למעשה אריכתא סגי בקיום של שחרית וערבית, והרמב"ם לא פסק כוותיה בהא.יש להוסיף בזה, דמוכח שלא כל מקום דכתיב 'תמיד', נצרך שיהא דווקא בלא כל הפסק. דהנה, לגבי הדלקת המנורה כתיב 'להעלות נר תמיד' (שמות כז, כ) ולדעת רש"י וראשונים נוספים, סגי בהדלקת ערבית לבדה. ואף שהרמב"ם פסק דבעינן הדלקה שחרית וערבית, מכל מקום למדנו שהלשון 'תמיד' אינה בהכרח תמידות לאורך כל היום ללא הפסקה.בשולי הדברים יש ליישב, מה שהעיר רבינו בדברי הירושלמי ביומא, שמקור רבי יוסי בלחם הפנים דסגי בהשלמת יום ללילה, בלא השלמת לילה ליום, ומספק"ל לירושלמי מה יסבור אותו מ"ד לגבי ז' ימי המילואים, האם צריך שהכהנים יצטרכו להשלים אף לילה ליום [דהרי הכהנים יוצאו מהמשכן בז' ימי המילואים, כאשר משה פירק את המשכן כל ז', כפי שמבואר בהמשך הירושלמי, אלא דצריך לקיום ז' ימים שלמים, שהכהנים ישלימו יום ללילה, ודן הירושלמי לאותו מ"ד שאינו מצריך השלמת לילה ליום בלחם הפנים, מה יסבור בז' ימי המילואים]. ותמה רבינו, מהי ההו"א שיצטרכו בז' ימי המילואים השלמת לילה ליום בנוסף, והלא המקור של ר"י דסגי בהשלמת יום ללילה, הוא מישיבת אהרן ובניו, ואם הנלמד לחם הפנים אינו מצריך השלמת לילה ליום, הוא הדין שהמלמד של ז' ימי המילואים אינו צריך השלמת לילה ליום.וי"ל, דדווקא לגבי לחם הפנים, שאלו מצוות חלוקות, היות וכל שבוע הוא מצוה בפנ"ע, אלא דיש הלכה לחבר בין המצוות, בזה סגי בהשלמת יום ללילה, אבל לגבי ישיבת אהרן ובניו כל ז' ימי המילואים, דהעמיד רבינו צד, שהויא מצוה אחת ארוכה, אם כן לזה היה הו"א בירושלמי שיצטרכו בנוסף השלמת לילה ליום.
6. ↑ ראה עוד בדברי הנצי"ב (העמק דבר, ויקרא ח, לה) מה שביאר בפלוגתת הבבלי והירושלמי, האם סגי בלימוד פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית לדעת הבבלי. ולירושלמי בעינן מסירת יום ללילה, עיי"ש. וציין לדבריו בהעמק שאלה (קמג, ג). ואולי יש לדון להמשיך כוונת רבינו בפתיחתו בגמ': "כל השונה הלכות בכל יום", ותן לחכם ויחכם עוד.