קיום לוויות בהר הבית
בברייתא, הנזכרת כמה פעמים בגמרא, נאמר כי לא רק טמאי מת רשאים להיכנס להר הבית אלא אפילו המת עצמו מותר בכניסה לשם, כפי שהכניס משה רבינו את עצמות יוסף עמו למחנה לויה[2]. האומנם ניתן להכניס מתים להר הבית? האם זהו דבר סביר להיכנס להר הבית עם עצמותיו של נפטר ולהתחיל משם לוויה? האם זהו מכבוד המקום? האם אין כאן פגיעה במורא המקדש?לגבי ערים המוקפות חומה נאמר במשנה בכלים (א, ז) כי אם יצא משם מת – לא מחזירים אותו. האם לא ניתן ללמוד בקל וחומר לגבי הר הבית, הנמצא בשתי דרגות קדושה מעל הערים הללו, שהכנסת מתים אליו תהיה אסורה?
♦
א. קיום לוויות בבית כנסת
מציאות של הכנסת המת לשם קיום לווייתו בבית כנסת או בבית מדרש, נזכרת בתשובת רב נטרונאי גאון (יורה דעה סימן רצא): "חכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לבית המדרש, ומניחין את המטה במקום שהיה דורש, וסופדין אותו תלמידים וקהל ישראל...". דברים אלו מצוטטים בדברי כמה מהראשונים, ופוסק אותם להלכה השולחן ערוך (יורה דעה שמד, כ). מדברים אלו משתמע, שהכנסת מת לבית המדרש מותרת באופן חריג לאדם גדול, אולם בדרך כלל יש להימנע מכך.התנגדות להכנסת מתים לבתי כנסת מופיעה גם בשו"ת מהר"ם חלאוה (סימן מב), המדקדק מהאמור בגמרא (בבא קמא יז, א) על חזקיהו המלך, שהניחו ספר תורה על מיטתו ואמרו: "קיים זה מה שכתוב בזה" – והגמרא מסיימת שכיום לא עושים כך לכבודם של נפטרים אלא "אפוקי מפקינן, אנוחי לא מנחינן". כלומר, מוציאים את ספר התורה מבית הכנסת ולא מניחים אותו על מיטת הנפטר. משמע מכאן, שלא מכניסים את המת לבית הכנסת. המהר"ם חלאוה מסביר, כי בית הכנסת עומד לנו כיום במקום מקדש, ויש להקפיד שלא לזלזל בו; ורק לזקן ויושב בישיבה, שלעולם לא ימוש ממנה, לגביו יש מקום להתיר.
בספר חכמת אדם הסתייג ממציאות רווחת של הכנסת מתים לבתי כנסת בשעת לוויות. לדבריו, אף על פי שעשו כן למחותנו הגר"א, הרי שזה צריך להיות דבר חריג ביותר, ויש להימנע מכך לחלוטין: "ורע עלי המעשה, שראו שעשו כן לאדונינו מרנא רבנא רבן של כל בני הגולה מחותני ר' אליהו חסיד שהיה ידוע ומפורסם לכל העולם לגאון וחסיד ויחיד בדורו, ממנו למדו לעשות כן גם למי שרוצין לכבדו ועליהם נאמר (עיין ירמיהו ב, ז) 'ותבואו ותטמאו את מקדשי', ובוודאי גורמים רעה למת בזה, וראוי לבטל זה שלא להכניס שום מת בבית הכנסת ובבית המדרש".
אכן, יש שהרחיבו את ההיתר לאנשים שמן הראוי לכבדם, אך גם זה לא באופן גורף, כפי שכותב בערוך השולחן (יורה דעה שמד, יב) בעניין זה: "לא כל המתים מכניסים לבית הכנסת ולבית המדרש להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם..."[3].
♦
ב. השוואת בית כנסת להר הבית
לכאורה מסתבר לומר, כי בהר הבית יש מקום להחמיר יותר מאשר בבית כנסת, משום שדיני מורא מקדש נאמרו בראש ובראשונה לגבי הר הבית, ויש שם חומרות שאין צורך להחמיר בהם בבית כנסת, כמו איסור כניסה במקלו ובמנעלו ובפונדתו (משנה ברכות ט, ה; וראה בספרי "מורא מקדש" חלק ב פרק ו).על פי הדברים הללו יש לומר, כי אם בבית כנסת לא מקיימים לוויות, על אחת כמה וכמה שבהר הבית אין לקיים אותן – על כל פנים לא באופן שבשגרה. ומה שהכניס משה את עצמות יוסף עמו, אפשר לומר שזהו באמת היתר חריג לאדם חשוב, כמו שהותר בבית כנסת לחכם גאון ואלוף. ואף על פי שלמדו משם לעניין הטומאה, שאין איסור בהכנסת המת לשם, ייתכן לומר, שמצד דיני מורא מקדש מן הראוי להימנע, משום שיש בכך זלזול בכבוד המקום.
נכון הוא, שהשוואה זו אינה מוחלטת, ויש גם צד להחמיר בבית כנסת, שהוא מיועד רק לתורה ותפילה, ואילו בהר הבית יש שימושים נוספים. ובאמת, קשה לומר על דבר הנזכר בחז"ל במפורש להיתר, שהוא נאמר רק במקרה חריג ביותר. בכל אופן, גם אם נאמר שאין איסור בדבר – כל זמן שאין צורך גדול, נראה לומר למעשה, שלא רצוי לנהוג כן.
♦
ג. הכנסת מתים לערים המוקפות חומה
במשנה בכלים (א, ז) נאמר: "עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה [משאר ארץ ישראל], שמשלחים מתוכן את המצורעים, ומסבבין לתוכן מת עד שירצו. יצא אין מחזירין אותו". לכאורה יש סתירה בתוך המשנה. מצד אחד נאמר, שאפשר להכניס מת לעיר המוקפת חומה: "ומסבבין לתוכן מת". אולם מצד שני נאמר, שאם המת יצא – "אין מחזירין אותו".נראה להבין, שיש היתר להכניס את המת לתוך העיר לצורך הספדו, ולצורך עריכת "סיבוב", מסע לוייה ברחבי העיר. אולם קבורתו באופן סופי, מוכרחת להיות מחוץ לעיר, ואי אפשר להחזירו לקבורה בעיר; וכן עולה מדברי התוספות יום טוב. פירוש זה כתב בעל התפארת ישראל (בועז אות ט) – אולם הוא עצמו כותב, שמדברי הרמב"ם לא משמע כן. ובפירושו 'יכין' כתב על פי רבותיו, שהכוונה היא למי שמת בתוך העיר, ולא למי שמת מחוצה לה. וכך מבארים בפירושיהם על המשנה הרמב"ם והרע"ב, שהסיבה שלא מחזירים את המת לתוך העיר נובעת מכך, שכאשר הטומאה יצאה מהעיר, אי אפשר להחזיר אותה. ממילא יש להבין, שההיתר להסתובב עם המת בתוך העיר, הוא דווקא במת שהיה בעיר, אבל אין להכניס אליה מתים מבחוץ[4].
ובאמת, בניגוד לגרסה המופיעה במשנה לפנינו, לפיה אפשר להכניס מתים לעיר "ומסבבין לתוכן מת", בדברי רבי מנחם ברבי יוסי בתוספתא שלפנינו (כלים ב"ק א, יא), הגרסה היא "ומסבבין בתוכן המת עד שירצו". בנוסח זה מצטט את המשנה בספר הלכות גדולות (סימן עה עמוד תרעג), וכך עולה מדברי פרשני המשנה, המבארים את ההיתר לסובב את המת בתוך העיר ולא להכניס מת שהיה מחוץ לעיר, כי הם מבינים אותה כאילו כתוב בה "ומסבבין בתוכן"[5].
הרמב"ם בפירושו כתב לגבי מת שיצא מהעיר: "אין שום דרך שיוחזר לעיר ויקבר בה". אולם האם יש אפשרות להחזיר את המת באופן זמני, כמו על מנת להספיד אותו, אבל שלא על מנת לקוברו בה? יש שרצו לדקדק מלשונו, כי באמת אין בעיה בהכנסת מתים לעיר חומה באופן זמני, שלא על מנת לקוברם שם (סדרי טהרות על כלים לאדמו"ר מרדזין, רבי גרשון חנוך ליינר, עמוד 99). ייתכן להבין כן גם ממה שהרמב"ם כותב לגבי ההלכות האמורות בירושלים (בית הבחירה ז, יד), שלא מעבירים בה עצמות אדם. ומשמע מכך, שבערים המוקפות חומה, שקדושתן פחותה מקדושת ירושלים, אפשר להעביר עצמות אדם.
אמנם, מהמשך לשונו בפירוש המשנה שם נראה, כי אף באופן זמני אין להתיר את הכנסת המת לעיר המוקפת חומה: "לפי שהטומאות מורחקות מן הערים ומוצאות מהן ואין מכניסין אותן אליהן". גם מלשונו בהלכותיו נראה להבין, שאין מכניסים את המת כלל: "ואם יצא המת חוץ לעיר אין מחזירין אותו לתוכה – אף על פי שרצו כולם להחזירה" (אלא שמלכתחילה הוא מתיר לקבור את המת בעיר, בהסכמת טובי העיר – ובזה נחלק עליו הראב"ד, וסבר שאין להתיר). וכך כתב הרב קנייבסקי בפירושו על הרמב"ם דרך חכמה (אות עה), שאין להתיר כלל להחזיר את המת שיצא, גם לא בשביל להספידו (וייתכן שיש לחלק בין מת שלם, שלא ניתן להחזיר, לבין עצמות של מת, אותם ניתן להכניס לשם, והאיסור לגביהם הוא רק בירושלים).
♦
ד. האם יש איסור מדרבנן להכניס מתים להר הבית?
לגבי האיסור להכניס את המת לעיר המוקפת חומה, כותבים הרא"ש והר"ש בפירושיהם, כי זהו דין מדרבנן, שהרי מדין התורה מותר להכניס את המת אפילו להר הבית. האם ניתן ללמוד מדברים אלו, כי יש איסור מדרבנן להכניס את המת להר הבית? ניתן לומר, כי מה שמשה הכניס את עצמות יוסף עמו למחנה לויה, זה היה לפני שחכמים אסרו על הכנסת המתים לערי חומה. אולם אחרי שחכמים אסרו זאת, אולי האיסור כולל גם הכנסת מתים להר הבית.לכאורה, אם אנחנו רוצים להרחיק את הטומאה ממקומות של קדושה, וזהו הטעם של גזרת החכמים, הרי שיש להחמיר גם לגבי הר הבית ולאסור הכנסת מתים לשם. אולם ייתכן לומר, שדווקא לגבי העיר, שהוא המקום בו נמצאים התושבים בקביעות יש להחמיר מלהביא טומאות, ואילו להר הבית, שאינו מקום מגורים רגיל, לא צריך להחמיר. עוד ניתן לומר, כי מציאות של מתים בתוך העיר היא יחסית שכיחה, ואילו מציאות של מתים בהר הבית אינה כל כך מצויה, וחכמים אינם גוזרים גזרות על מציאויות נדירות.
כמובן, שכל הדיון שלנו הוא לפי האפשרות הנזכרת, שהכנסת מתים לערים המוקפות חומה אסורה אף באופן זמני (כדברי הדרך חכמה על פי הרמב"ם, וכפשטות לשון הר"ש והרע"ב הנ"ל). לפי הסוברים, שההכנסה באופן זמני מותרת (תוספות יום טוב, תפארת ישראל בפירושו בועז, הרמב"ם על פי הסדרי טהרות), ממילא אין כל גזירת חכמים בעניין.
הרמב"ם בהלכותיו (בית הבחירה ז, טו; ביאת המקדש ג, ד) מתיר את הכנסת המתים להר הבית, ואינו מזכיר כל הגבלה על כך. משמע, שזהו היתר גמור, ואף מדרבנן אין איסור בדבר. אמנם, ייתכן שהרמב"ם סבר, שעצם הרחקת הטומאה מהערים המוקפות חומה, הוא דין מן התורה – בדומה להרחקת המצורע הנזכרת במשנה זו; ולא כפי שכתבו הרא"ש והר"ש, שמדובר בדין מדרבנן.[6] ממילא, אין כאן כל החמרה שחכמים החמירו, ובכל אופן כניסת המת להר הבית מותרת. אמנם, גם בדברי הר"ש אנחנו מוצאים שהוא נוקט כדבר פשוט, שאפילו המת עצמו מותר בהר הבית (בפירושו לזבים ה, יא), ולא מצאנו בשום מקום שהוא כותב, שיש איסור בדבר מדרבנן, ונראה שאף לפי דעתו יש לומר, שזהו היתר גמור.
♦
ה. סיכום ומסקנות
א. בזמן שישראל היו במדבר, משה רבינו הכניס את עצמות יוסף למחנה לויה, שקדושתו כקדושת הר הבית, ולמדים מכאן חז"ל, כי לא רק טמא מת אלא אפילו המת עצמו מותר בכניסה להר הבית.ב. הכנסת מתים לבתי כנסת או בתי מדרש לצורך הספדם, מותרת בדברי הפוסקים במקרים חריגים בלבד, לכבודם של חכמים מופלגים.
ג. יש מקום ללמוד מדיני בית כנסת לדינים הנוהגים בהר הבית, ועל כן מסתבר, שאין להכניס מתים להר הבית לצורך הספדם, זולת המקרים החריגים בהם התירו להכניס מתים לבתי הכנסת.
ד. קדושת הר הבית גדולה מקדושת הערים המוקפות חומה, ועל פי המשתמע מדברי המשנה וכפי שמבינים רבים מהמפרשים, אין להכניס מתים לערים המוקפות חומה.
ה. למרות האיסור על הכנסת מתים לערים המוקפות חומה, איסור זה אינו חל על הכנסת מתים להר הבית, ובשעת צורך גדול ניתן להכניס מתים להר הבית.
♦ ♦ ♦