הרב י. שלמה אזרחי
בני ברק

שיעור גריס

מבואר בגמרא נדה ששיעור כתם תולים עד כגריס, וכן נפסק בשלחן ערוך יו"ד (סימן קץ סעיף ה), ושיעורים שונים נאמרו בה, כמו שיבואר. והנה בירחון האוצר גיליון נ"ג (עמודים רנג - רעט) התפרסם מאת הרב עידוא אלבה מאמר ארוך בבירור שיעור הגריס, ובביאור דברי האחרונים ומדידותיהם בנושא זה. אמנם מטרת המאמר שלפנינו להדגיש ולהבליט את הקושיות הקיימות בדברי האחרונים, ואשר יש בכוחן להשפיע על ההוראה למעשה.
♦

א. גריס גדול

דעת המעיל צדקה

כתב השולחן ערוך (יו"ד סימן קץ סעיף ה) וזה לשונו: לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד, ושיעור הגריס הוא כשיעור ט' עדשים, ג' על ג', ושיעור עדשה כד' שערות שהוא ל"ו שערות (כמו שהן קבועות בגופו של אדם). וכל זמן שאין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כנה הוא, אף על פי שלא הרגה כנה. אבל כשיש בו כזה השיעור אין תולין בכנה, בין אם הוא מרובע או אם הוא ארוך, ואם נזדמן לה גריס יותר גדול מזה השיעור משערין בו.
והנה בשו"ת מעיל צדקה (סימן כז) נחת לברר ולבאר מהו שיעור הגריס שנאמר בשלחן ערוך, וכתב שאת עיקר המדידה הוא מייסד על הרמב"ם והרשב"א המובאים בשולחן ערוך, ששיעור הגריס הוא כשטח של ט' עדשים, וכשנדע כמה הוא שיעור ט' עדשים נלמד מזה את שיעור הגריס של כתמים.
ובמדידת העדשים כתב המעיל צדקה שאין מודדים עדשים גדולות אלא רק בינוניות בלבד, ולכן טרח לברר את העדשים הבינוניות, ועל פיהן קבע שיעור כגריס.
וכתב בחידושי חתם סופר (נדה נח ע"ב) הנה מדדנו שיעורו של המעיל צדקה על ידי ט' עדשים בינונים שבזמנינו ומדינתנו, והוא עדיין מכוון ולא נשתנה ממה שהיה בזמן המעיל צדקה. וכך מבואר בשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן קפב) כי הנכון כפי מה שהעלה בשו"ת מעיל צדקה ודקדקתי אחריו בצמצום רב וכן הוא בלי פקפוק.
הרי שהדברים ברורים שהמדידה נעשתה בתכלית הדקדוק והצמצום, ובעדשים בינוניות.
♦

מיני עדשים וצבעם

הגר"ח נאה (שיעורי תורה סימן ג הערה נ) כתב להעיר על מדידת העדשים שבמעיל צדקה, וזה לשונו:
פה עיר הקדש ירושלים ת"ו ראיתי מין עדשים גדולים גרעינים ירוקים וקצתם נוטים מעט מזעיר לאודם, הגדולה שבהם רחבה 6 מילימטר, והבינונית רחבה 5 מילימטר. עוד יש מין עדשים אדומים, והם קטנים בכללם, הגדולים שבהם 3 עדשים הם 14 מילימטר, ובינונים שבהם 3 עדשים 12 מילימטר, ובקטנים 3 עדשים 10 מילימטר.
והנה אם נשער במין הירוק הגדול ומהגדולים שבהם יצא כשיעור המעיל צדקה, שקוטר העיגול של 21 מילימטר. אבל סתם עדשים הן אדומים וכלשון הכתוב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, ואם נשער בבינונים שבאדומים שמרובע ג' עדשים הוא 12 מילימטר, יהיה העיגול רוחב קרוב ל-15 מילימטר. עכ"ל.
כבר לפני מאתים שנה (באזור שנת תק"ע) עמד על כך בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ג סימן שסה) וכתב; פעם אחת הגיע אלי עדשים גדולים מאוד, שלא ראיתי כמוהם מימי, ואינם מצויים במדינה זו כלל, ומדדנו מהם ט' עדשים מצומצמים במחוגה, והיו מכוונים מאוד מאוד לציור הריבוע והעיגול הנזכרים בשו"ת מעיל צדקה סימן כ"ז, והוא יותר משיעור הנזכר בחכם צבי. הרי בהדיא שגם בדורות עברו הרגישו בכך שהעדשים שמדד המעיל צדקה אינן בינוניות בכל המדינות.
והנה המעיל צדקה (ד"ה ועדיין צריכים) כותב: בדקתי ומצאתי העדשים שהם משונים בצורתם זה מזה, והם ע"ד שלשה מינים, והיה נראה לי לשער במין היותר גדול שבהם מפני שהיה גלגליהם חד יותר ממינים אחרים, והירושלמי מפרש על עדשים מצריות[2] שגלגליהם חד. אבל בדברי הבית יוסף מוכח שאין עדשה בינונית גדולה כל כך, [ולכן] גמרתי ליקח הבינונים שלנו וגם בזה המין עצמו לקחתי הבינוני שבאותו המין.
אמנם אין מבואר בדבריו את צבע העדשים, האם מדד בירוקות או באדומות, ואין באפשרותנו לדעת מה היה הסגנון והמבחר של העדשים המונחות לפניו, ובפשטות המעיל צדקה וחת"ס מדדו כפי מידת הבינוני המונח ומצוי לפניהם.[3] אמנם לפני התשובה מאהבה והגר"ח נאה היו מונחים גם מינים קטנים יותר [כגון עדשים אדומות], ומעתה יש להסתפק איזהו המין הבינוני שמודדים בו, ומדברי חז"ל משמע קצת שסתם עדשים הם אדומות.[4]
♦

שטח ל"ו שערות

כתב המעיל צדקה, שבאמת היה צריך לבדוק את שיעור הגריס ושיעור ט' עדשים, על פי שיעור 36 שערות, וכמבואר בשלחן ערוך, אלא שאין אנו יודעים באיזה מקום בגוף לבדוק, ולכן לא נזקק לבדיקה זו, כי כמה מקומות בגוף יש ומשונים שיעוריהם זה מזה.
אמנם כמה אחרונים שיערו את השערות כפי שהן בזרוע שביד:
כתב בשו"ת מאיר נתיבים (ח"א סימן ט דף ח ע"א) ובענין שיעור הגריס הלכה למעשה שעורי קא משעירנא בשערות הקבועות בפרק היד הוא הזרוע שבין כף היד ובין הפרק שם ישוער היטב ששה שערות על ששה שערות הן ואוירן.
ובספר לבושי שרד כתב (בחידושי דינים ליורה דעה סעיף עט) שיעור הגריס הוא ט' עדשים ושיעור עדשה הוא ד' שערות שהם ל"ו שערות כמו שהן קבועות בגופו של האדם, ואין השיעור כמו שהן קבועות בראש אלא ישער בשערות הקבועין בזרוע בין כף היד ובין הפרק וכמבואר בספר מאיר נתיבים וכן עיקר.
ובספר שארית יהודה (יו"ד סימן יא) כתב בשם הגר"ז בעל התניא: וכך צוה לי אחי הרב למדוד בעצמי שטח מקום השערות פי שהן מפוזרות בקנה הזרוע, כמו שהכריח בספר מעיל צדקה למדוד בשערות כמו שהן קבועות בגופו של אדם, וציוה ליקח לי את הסופר המובהק שלו שהוא מומחה להעמיד המחוגה ולעשות קו ריבוע בצמצום, ועלתה מידת הגריס כמדת מטבע פיטאצאק של כסף, ותמיד היתה בידו מטבע פיטאצאק לשער בו.
ובשו"ת מהרש"ם (ח"ח סימן קעה) מפרש את שיעורו: לדעת הפלתי אין להקל בשיעור גריס רק כחצי רוחב אגודל והוא חצי צאה"ל [13 מילימטר] ואני נוהג כהפליתי, וכמדומה שעולה שיעור ו' שערות בפרק שביד ג"כ כן.
♦

סיכום

שיעור המעיל צדקה נבדק בדקדוק גדול על פי עדשים בינוניות בתכלית, ונחקר על ידי החתם סופר, והתקבל כשיעור מוסמך ומדוקדק, והם דברים ברורים.
אולם יש להעיר בדבריו:
א. הדבר גלוי ונראה לעיניים שעדשים אדומות אינן גדולות כפי השיעור שנתן, וההחלטה לבדוק בעדשים ירוקות בלבד לא נידונה בדבריו. ואם האמת היא שהמעיל צדקה הסתמך על עדשים המצויות במקומו, ולא נודע לו שהעדשים האדומות קטנות יותר, אם כן נפל שיעורא בבירא, שהרי מעולם לא נידון ולא הוכרע אם עדשים אדומות הן קובעות או שמא עדשים ירוקות וצריכים לקבץ כל מיני עדשים שבעולם, ובפרט עדשים המצויות בארץ ישראל שבה נכתבו השיעורים, ולברר מתוכם את הבינוני שבבינוני לשער בו.
ב. עוד נאמר בעדשה שהיא כשיעור ד' שערות, ושיעור ט' עדשים הם ל"ו שערות, ובמעיל צדקה כתב שאנחנו לא נדע באיזה מקום בגוף ישוער. אמנם האחרונים שנמשכו אחרי הכרעת שו"ת מאיר נתיבים שמשערים בשערות שבקנה הזרוע, מוכרחים לפחות משיעורו של המעיל צדקה, שהרי ו' שערות בקנה הזרוע מחזיקות רק 12 או 14 מילימטר באורך וברוחב, שזה ממעט 40-55% משיעורו של בעל המעיל צדקה.[5] ונמצא ששיעורו של המעיל צדקה מוכרח להימדד בשערות שברגל או שאר מקומות שהשערות שם מועטות ומפוזרות.
ונראה שמניעת מדידת השערות, ומדידת עדשים גדולות, גרמו לכך שהשיעור שכתבו המעיל צדקה והחתם סופר, הוא פי שנים מהשיעור המצומצם, העולה ממדידת עדשים בינוניות, וממדידת שערות בגוף במקום בינוני שבגוף, כגון בקנה הזרוע וכיוצא בזה.
♦

ב. גריס קטן

עד כאן התבאר, מה שיש לדון בשיעור השערות והעדשים עצמן, עד כמה ניתן להגדיל את שיעורן. אמנם מלבד זאת, נמצא בדברי האחרונים שפקפקו בעצם דברי המעיל צדקה שמדד ושיער רק בעדשים, ולא בירר את מידת התורמוס והפשפש, שמהם ניתן ללמוד את שיעור הגריס.
♦

תורמוס

בגמרא בנדה (דף נח ע"ב) מבואר שיש תליה שגדולה יותר משיעור גריס, והוא תליה בפשפש ששיעורו עד כתורמוס והוא גדול מגריס. ולדברי חכמים בברייתא אפשר לתלות כתם בפשפש עד שיעור תורמוס. וכן בשלחן ערוך יו"ד (סימן קץ סעיף ז) נפסק שאם הרגה פשפש או הריחה ריחו, תולה בו כתם יותר מכגריס עד כתורמוס.
ויש אחרונים שעמדו על כך שמשיעור התורמוס יש ללמוד את שיעור הגריס, שהרי גריס פחות מן התורמוס.
הגאון יעב"ץ כותב[6] מה שכתבתי להקל בגריס של כתמים ולשער בפולין הגסין, איברא הדרנא בי שהרי אמרו הרגה פשפש תולה בו עד כתורמוס, הנה שהתורמוס הוא גדול מהגריס, והרי התורמוס רואין אנו שאינו גדול כגריס של פולין הגסין, אלא קטן ממנו הרבה, ושמא תורמוסים של ארץ ישראל גדולים מאוד משלנו, ועכ"ז מידי ספק לא יצאנו עד שיבא לידינו תורמוס גדול כל כך.
בספר חידושי וכללות הרז"ה (דף א עמוד ב') כתב: העיד לפני חכם אחד מארץ ישראל ששיעור תורמוס הוא קטן מארבעס הקרוי טיטשין ואינו מגיע לשליש בונין, ואם כן קל וחומר לדם מאכולת שהוא פחות מזה.
בספר שארית יהודה (יורה דעה סימן יא) כתב: שאלתי ממנו [מאת הגר"ז בעל התניא] על התורמוס לפי ששמעתי מאנשי ארץ ישראל שהתורמוס אינו גדול כי אם כמו הריווניק, ואמר [הרב בעל התניא] עכשיו אחר שהקטנו שיעור כגריס יכול התורמוס להיות כך, לפי שהגריס אינו אלא פיטאצאק, משא"כ לפי דברי המעיל צדקה ששיעור גריס הוא גדול, היה מן ההכרח לכתוב שהתורמוס גם כן יותר גדול.
בספר דרכי הוראה (פרטי המדות והשעורים עמוד 40) כתב: הצטערתי הרבה עד שזיכוני מן השמים והביאו לי מירושלים תורמוס, וראיתי אמנם כן שהוא מעט קטן מכגריס.
והגר"ח נאה כותב (שיעורי תורה שם): הנה הראיה מתורמוס היא ראיה אלימתא, וחפשתי פעיה"ק ת"ו אחר תורמוסין זן משובח והיו בו גדולים וקטנים ובינונים, ומצאתי רוחבן של בינונים 10 מילימטר בקירוב.
♦

פשפש

עוד מקור לבירור שיעור הגריס, הוא משיעור הפשפש, כי כפי המבואר בגמרא, אם הרגה פשפש, או הריחה ריחו, תולה בו כתם אפילו הוא יותר מגריס עד שיעור דם היוצא מן הפשפש שהוא שווה לשיעור תורמוס. וכאשר יבורר שיעור הפשפש, יבורר מזה שהגריס פחוּת משיעור זה.
וכבר עמד על כך בשו"ת שבט הלוי (חלק ד' סימן קד) והביא את דברי השלחן ערוך, שאם הרגה פשפש תולה עד כתורמוס, היינו שהוא גדול הרבה מדם תליה במאכולת, ואינה יכולה לתלות אלא כעין פשפש זמנינו שאינם גדולים כל כך. ולדעת המעיל צדקה וחתם סופר נמצא ששיעור גריס ומאכולת שיעורו גדול הרבה משיעור פשפש בזמנינו. ואם כן הדין שתולין להגדיל השיעור על ידי פשפש הוא לכאורה לא למעשה. עכ"ל.
אמנם אם יהיה הדבר אפשרי להתעלם ממידות העדשים, נראה פשוט שהפשפש מוכיח שגריס של כתמים שיעורו קטן, שהרי עינינו רואות שתורמוס ופשפש המצויים בזמנינו גדולים מן המאכולת שדברו בה חכמי התלמוד.
♦

מאכולת

עוד מקור לשיעור גריס יש ללמוד משיעור מאכולת, שהרי עיקר התליה עד כגריס נובע מתליה במאכולת המצויה בזמנם. והנה בזמננו ובמחוזותינו המאכולת מצויה רק בראש ולא בגוף, אמנם יש מדינות ומקומות שאין רגילים ברחיצה ונקיות, ומצוי בהם מאכולות בראש ובגוף. והנה שיעור דם הנמצא באותן מאכולות מועט מאוד, ואינו מגיע לשיעור תורמוס ופשפש המבואר כאן.
וכבר הקשה כן המעיל צדקה, ונדחק ביישובו, וכפי שיבואר לקמן. ופשטות הדברים היא שאם נחבר את שיעור מאכולת שבזמננו עם שיעור פשפש שבזמננו ותורמוס שבזמננו, יוצא מהם שיעור מועט מאוד למאכולת, ורחוק מאוד משיעור המעיל צדקה.
♦

סתירת השיעורים

אמנם באמת קיימת סתירה בין שיעור התורמוס והפשפש לשיעור העדשים והשערות, שהרי בשיעור תורמוס כתב הגר"ח נאה שהוא 10 מילימטר,[7] והגריס שקטן ממנו יהיה שיעורו פחות מ-10 מילימטר, וכן שיעור הדם היוצא מן הפשפש מבואר בדברי שבט הלוי הנ"ל ששיעורו מועט ביותר. ואילו כאשר נשער ג' על ג' עדשים, אפילו אם נשער בעדשים אדומות שהן קטנות, יעלה שיעור ג' עדשים בינוניות 12 מילימטר בקירוב. ואם נתחשב גם בעדשים הירוקות יהיה השיעור גדול יותר. וכן בשיעור ל"ו שערות, אם נמדוד בשערות הקבועות בזרוע עולה השיעור 13 או 14 מילימטר. ואם נמדוד בשערות שברגל או בשאר מקומות יעלה השיעור עוד יותר, ויכול להגיע לשיעורו של המעיל צדקה. וכל השיעורים הללו גדולים משיעור תורמוס המצוי.
והנה הגר"ח נאה מביא את הוראת הגר"ז שגריס הוא ריבוע ששיטחו 14 על 14 מילימטר, ומקשה שהתורמוס קטן הרבה משיעור זה, ובגמרא אמרו שתורמוס גדול מגריס. ומיישב הגר"ח ששיעור 10 מילימטר נמדד בתורמוס יבש, אבל אם שורים את התורמוס במים יהיה מרובעם ערך 15 מילימטר, ולכן מסתבר לחשוב את השיעור כשהוא לח, ולא כשהוא יבש.
גם בספר דרכי הוראה הקשה שתורמוס שבארץ ישראל הוא קטן מכגריס, ומיישב שתורמוס זה הוא תורמוס היבש שהוא מאכל לעזים ומיובש הרבה, אבל תורמוס הלח או היבש אחר ששלקו אותו שבע פעמים מתגדל יותר מכגריס, ויש לשער בתורמוס הלח.[8]
אולם תירוצם תמוה, שהרי כשאמרו למדוד ג' עדשים לא עלה על הדעת למדוד בעדשים מבושלות, וכשאמרו עצם כשעורה מטמא במגע, בוודאי לא דברו על שעורה מבושלת. ואם היה רצון חכמים שימדדו בתורמוסים מבושלים בלבד, היה להם לפרש שתורמוסים אלו נמדדים לחים ומבושלים ואין נמדדים יבשים.[9]
♦

הרמב"ם והרשב"א

האמת היא שהתמיהה משיעור התורמוס והפשפש, איננה קושיה על המעיל צדקה, אלא על הרמב"ם, הרמב"ן, והרשב"א.
שהרי הרמב"ם כתב (אסו"ב ט ו) ששיעור גריס של כתמים הוא גריס הקלקי שהוא מרובע ושיש בו כדי תשע עדשות, שלש על שלש. וכן מבואר בהלכות נדה להרמב"ן (ד ד) הכתם אינו מטמא עד שיהיה כגריס הקלקי ועוד שהוא יותר מט' עדשות שהן ג' על ג'. ובתורת הבית הקצר (טו ב) כתב: שיעורו של גריס זה ט' עדשות שהן ג' על ג', ואין חוששין לו עד שיהא בו ט' עדשות.
ועל פי זה נפסק בשלחן ערוך (יו"ד קץ סעיף ה) ובכל הפוסקים, ששיעור הגריס הוא מרובע ושטחו ט' עדשות. ולדבריהם הקושיא בעינה עומדת, ששיעור העדשים והשערות מגדילים את השיעור לכדי 12 13 14 מילימטר, והמעיל צדקה מגדיל את המדה עד 18 מילימטר. וכל זה רחוק מאוד משיעור התורמוס והפשפש.
♦

הצעה בשיטת הראב"ד

אמנם באמת יש לעיין בדברי הראשונים, שהרי שיעור גריס מוזכר בגמרא לגבי ב' עניינים, לגבי תליה במאכולת הזכירו שתליה זו שיעורה כגריס, ולא התבאר שהגריס בכתמים זהו גריס הקלקי, גם לא הוזכר ששיעורו ט' עדשות, או ל"ו שערות. אבל לגבי שיעור נגע הוזכר ששיעורו כגריס הקלקי מרובע, ושיעורו ג' על ג' עדשות, וכל עדשה ד' שערות, נמצא גריס הקלקי ל"ו שערות שהן ט' עדשות. ובמסכת כלים פרק י"ז מבואר ששיעור גריס הקלקי הוא מכלל השיעורים שמשתערים במדה גסה, שהרי גריס הקלקי הוא הגדול שבגריסים.
ובפשטות נראה ששיעור גריס של מאכולת היינו גריס סתם, וגריס של נגע הוא גריס הקלקי שהוא מרובע וגדול, ונמדד במדה גסה וגדולה. ובכוונה תחילה שינו חז"ל את לשונם לכתוב בנגעים גריס הקלקי שהוא גדול, ואילו בכתמים הוזכר בדבריהם גריס סתם, ולא הזכירו כלל שיש לשערו בקלקי.
וכבר עמד על כך המעיל צדקה עצמו, וכתב (קרוב לסופו, בדיבור המתחיל ואף כי אמרו) שמשמעות המשנה בכלים משמע שגריס הקלקי הוא גריס היותר גדול שיִמָצֵא, ואדרבה מדלא הזכירו בגריס של כתמים שהוא קלקי מסתמא בבינוני שיערו דכל שסתמו הרי הוא כאילו פירשו בבינונים ולאפוקי קלקי אתי. ומה שהביאו ראיה שלא אמרו חכמים להחמיר אלא להקל, אם הסתם כמפורש דמי [לשער בבינוני] הרי לא סתמו. עכ"ל.
ואפשר שיש לצדד שזו באמת שיטת הראב"ד, שבכתמים משערים בגריס בינוני ולא בגריס הקלקי. דהנה הראב"ד בבעלי הנפש כותב (שער הכתמים עמוד עד) ובגריס של פול שאמרו תולין לא הזכירו גריס של מקום פלוני ולא פול הבינוני אלא כגריס של פול סתם, הילכך משערין בשל פול שיזדמן לנו ואפילו הוא גדול, שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל. עכ"ל.
ויש לדקדק בדבריו, שאם באו להקל אמאי לא אמרו גריס הקלקי, שהוא הגדול שבגריסין והוא מדה גסה. ועוד קשה, אמאי הראב"ד לא כתב שיעור גריס של כתמים הוא כגריס הקלקי כמ"ש הרמב"ם והרשב"א וכו'. ולכאורה משמע שלדעת הראב"ד אין לשער בגריס הקלקי, שהרי חז"ל אמרו גריס סתם ולא אמרו גריס קלקי. רק דקדק דמדלא אמרו גריס בינוני משמע שבגדול שיזדמן לנו משערינן ולא בבינוני, אבל בקלקי ודאי לא משערינן, שהרי גריס סתם אמרו ולא אמרו גריס קלקי.[10]
וכן שאר הראשונים שלא פירשו בדבריהם למדוד גריס של כתמים בשערות ועדשים, אפשר דסבירא להו שגריס של כתמים אינו קלקי, ואין לשערו בשערות או בעדשים, אלא רק התורמוס והפשפש יכולים לברר שיעור הגריס.
ואף אם אין זו 'שיטת הראב"ד', מכל מקום הלא דברי הגמרא שרירין וקיימין, והבא לשער גריס בשערות ועדשים, מוכרח להעמיד את מידותיו באופן שלא יסתרו למידות התורמוס והפשפש המבוארות בגמרא.
♦

שיטת הגאון יעב"ץ

והנה לעיל הובאו דברי הגאון יעב"ץ שהכריח משעור התורמוס שגריס של כתמים קטן הוא, וחולק על דברי אביו החכם צבי, אשר הגדיל את שיעור הגריס. אמנם קשה, שהגאון יעב"ץ אינו מפרש כיצד מתיישב שיעור העדשים והשערות שנאמרו בשלחן ערוך עם שיעור התורמוס, והרי הדבר ברור ופשוט ששיעורם גדול יותר מתורמוס כמו שנתבאר.
אמנם אם כנים הדברים [בדעת הראב"ד], הלא אין לשער גריס של כתמים בעדשים ושערות, ששיעורים אלו נאמרו בגריס הקלקי המרובע שמשערים בו נגעים, ואילו הגריס של כתמים אינו גריס הקלקי המרובע, אלא גריס סתם שהוא קטן ממנו. ומוכרחים לברר את שיעור הגריס רק על ידי מדידת תורמוס ופשפש ומאכולת, ולא נוכל להקל במה שיחרוג משיעורים הללו.
ואפשר שהגאון יעב"ץ חשש לסברא זו, שלא לשער את הגריס בעדשים ובשערות, ורק התורמוס והפשפש יכולים לברר את שיעור הגריס [שאינו גריס קלקי].
♦

סיכום

א. שיעורו של המעיל צדקה מסתמך על מדידת גידולי העדשים בלבד והם גדולי הארץ, וראוי לברר את מידת התורמוס, היות שגם הוא מגידולי הארץ. ובגמרא מפורש שהתורמוס גדול מן הגריס והמאכולת. והנה כל החכמים שבא לידם תורמוס כותבים בפירוש ששיעורו קטן, וסותר את שיעור העדשים של המעיל צדקה. ונראה שמייסדי השיעור, שהם המעיל צדקה והחתם סופר, לא ראו תורמוס מימיהם, ולא היו יכולים לדון בדבר שלא נגלה לנגד עיניהם. אבל מי שראה ושמע את עדויות החכמים שמדדו תורמוס, לא יוכל להתעלם שיש כאן סתירה גלויה להגדלת שיעור הגריס.
ב. עוד מבואר בגמרא שדם היוצא מן הפשפש גדול יותר משיעור גריס, ואם נשער את הגריס כדעת המעיל צדקה, הלא עינינו תחזינה שהדם היוצא מפשפש קטן מאוד ביחס לגריס הגדול של המעיל צדקה. וכבר התקשה בזה בשו"ת שבט הלוי ולא מצא מנוח.
ג. קושיא זו אינה הערה על המעיל צדקה בלבד, אלא היא הערה על דברי הרמב"ם, רמב"ן, רשב"א, טור, ושלחן ערוך, שכתבו כולם לשער גריס של כתמים בשערות ועדשים, ושיעור זה אינו מתיישב עם התורמוס, הפשפש, והמאכולת.
ד. על כן, פשוט שהנוהג כדברי הרמב"ם והראשונים אי אפשר למחות בידו. מאידך, אחר שהתברר שהתורמוס והפשפש אינם מתיישבים עם שיעור הראשונים, נראין דברי הגאון יעב"ץ, שלא נוכל להקל יותר משיעור תורמוס שלפנינו, כי מידי ספק לא יצאנו, עד שיבא לידינו תורמוס גדול כל כך.
♦

ג. מאכולת

הגידולים התקטנו

מבואר בגמרא שיסוד התליה עד כגריס הוא מפני שאין לך כל מיטה ומיטה שאין עליה טיפי דמים, והיינו שהמאכולות היו מצויות, וההיתר של כגריס הוא בגדר תליה במאכולת.
והקשה המעיל צדקה, שהרי עינינו רואות שמאכולות בזמננו קטנות ביותר ואין מוציאות דם כשיעור גריס [שלדבריו הוא 18 על 18 מילימטר]. ותירץ המעיל צדקה שהברואים התקטנו, והמאכולות הן בכלל הברואים שהתקטנו. ורק העדשים לא התקטנו, מפני שגידולי הארץ לא התקטנו.
ועל פי דרכו נראה לבאר, דכשם שהמאכולת התקטנה, כך גם הפשפש התקטן. ובין בזמננו, ובין בזמן חז"ל, הדבר ברור ופשוט שדם פשפש מרובה מדם מאכולת, אלא שבזמן חז"ל היתה המאכולת גדולה והפשפש גדול, ואילו בזמננו המאכולת קטנה והפשפש קטן, שהברואים התקטנו. ומכל מקום, בין בזמנם ובין בזמננו הפשפש גדול מן המאכולת.
אמנם קשה, שהרי התורמוס בזמננו קטן מאוד, והוא כשליש או כרבע משיעור גריס של המעיל צדקה. ואין לומר שהתורמוס התקטן כמו הפשפש והמאכולת, שהרי העדשה לא הוקטנה מפני שהיא מגידולי הארץ, והיאך נאמר שהתורמוס התקטן, והרי גם הוא מגידולי הארץ.[11]
♦

עד כמה התקטנו

גוף הסברא שיתחלקו הגידולים מבעלי חיים, הוא מילתא בלא טעמא, שבעלי החיים יתקטנו, והגידולים על עמדם יעמודו.
ועוד קשה, שהרי שיעור דם היוצא ממאכולת הוא מועט ביותר, ושיעור גריס המבואר במעיל צדקה גדול פי שמונה או עשר משיעור דם היוצא מן המאכולת. ובמאכולת שבזמננו בקושי יש דם כשיעור עדשה אחת של זמננו.
והנה כשחידש הצל"ח שביצים בזמן חז"ל היו כפולות משלנו, רעשה כל הארץ, והלב היה ממאן להאמין שכל כך היה שינוי גדול בין הזמנים, ואילו כאן סבר המעיל צדקה ששיעור מאכולת בזמן חז"ל היה כפול שמונה או עשר מזמננו, ואין פוצה פה ומצפצף, ואשתומם על המראה. ועכ"פ הוא דוחק עצום ונורא מאוד שהיו בריות בזמן חז"ל שנתקטנו ונתמעטו כ-90% מגודלם הקדמון.
והנה המעיל צדקה עצמו הרגיש בדוחק שבדבריו, וכתב (בסוף התשובה ד"ה והנה): והנה נתקשיתי בשיעורם, כי יעלה לשיעור גדול יותר ממה שאפשר להיות דם כינה מתפשט לדעתי, שאי אפשר שימצא כן שיתפשט דם כינה בשטח כזה, ואפשר כי להיות באותם הזמנים כל השיעורים יותר גדול לפי ערך האנשים באותם הזמנים, ועם כל זה לא נשתנו גם בזמן הזה השיעורים. עכ"ל.
וביאור דבריו, שעל פי החשבון עולה שמאכולת שבזמן חז"ל היו גדולות פי כמה וכמה משיעורן בזמננו, וזהו מפני שבזמנם היו כל השיעורים גדולים לפי ערך האנשים באותם הזמנים, דהיינו שגם האנשים בזמן חז"ל היו גדולים פי כמה משיעורם בזמננו.
וקשה ממה נפשך, אם נפרש את כוונתו כפשוטו, שהמאכולות היו גדולות בזמנם פי 8 או 10 מכפי גדלם בזמננו, וזה על פי ערך האנשים, שגם הם היו גדולים באותו היחס, הרי שעולה מדבריו שאדם בינוני שבזמננו משקלו 80 קילוגרם, בזמן חז"ל היה משקל האדם הבינוני 700 או 800 קילוגרם, שזהו כמשקל פרה בינונית שבזמננו. ואם נאמר שכל הברואים מתקטנים בשווה נהיה זקוקים לומר שפרה בינונית שבזמננו היא כ-700 קילו בזמנם היתה הבינונית 6 או 7 טון, כמשקל פיל בינוני שבזמננו. והפיל הבינוני שבזמננו הוא 6-7 טון, בזמנם היה הבינוני כפול ומכופל והיה מגיע משקלו עד 55 או 60 טון, והיה נראה כמו הר גבוה, ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו [וכמדומה שעד היום לא נמצאו שלדים ועצמות של פרות, פילים, ובני אדם, בגודל כזה].[12]
ואפילו אם נפרש שכל הברואים התקטנו אבל לא ביחס שווה, שהאנשים בזמנם היו גדולים מעט יותר מאשר בזמננו, ולא התקטנו רק מעט, אבל המאכולות בזמנם היו גדולות מאוד, ובזמננו איבדו המאכולות 90% מגדלם ונפחם. ומה שכתב 'ערך האנשים' אין כוונתו ליחס שכל הברואים משתנים באופן שווה, אלא שבאופן כללי הכל היה יותר גדול. מכל מקום קשה, שלפי דבריו נמצא שבזמנם היו המאכולות גדולים ביותר ביחס לאנשים, והפשפשים שבזמנם היו גדולים עוד יותר. וזה תמוה, שכל אלו הבריות הגדולות [שהן גדולות ביחס לאנשים שבזמנם] היו מהלכות על גבי האנשים.
♦

תמיהה בדברי החתם סופר

גם בדברי החתם סופר יש פליאה, שהרי בחלק או"ח סימן קפ"א כתב שכל הברואים משתנים ומתקטנים ביחס שווה זה לזה, ובסימן קכ"ז נטה להכריע שהברואים לא התקטנו והביצים שלנו הם הביצים של חז"ל, ואילו בדין הכתמים כותב החתם סופר בחלק יו"ד סימן קפ"ב שדברי המעיל צדקה הם ברורים ומידתו אמת, ואע"ג שבזמננו לא אשכחן מאכולת גדולה כי האי גוונא, מ"מ אין לך רק מה שנאסר במנין הראשון שהיה המאכולת גדול כגריס הקלקי.
והקשה בשיעורין של תורה (סימן א סק"ד) שמדברי החת"ס ביו"ד שהמאכולת התקטנה, מוכרח שרק הברואים התקטנו אבל הגידולים לא התקטנו, כמפורש במעיל צדקה [וצריך לומר עוד שהעדשה לא התקטנה אבל התורמוס התקטן], וזה סותר את שיטתו שכל הברואים והגידולים מתקטנים בשווה [או שאינם מתקטנים כלל].
וכן הקשה הגר"ח נאה (שיעור תורה סימן ג' עמוד רלד) שדברי החת"ס שהמאכולת התקטנה זה סתירה למה שכתב הוא עצמו באו"ח סימן קפ"א שאם השיעורים משתנים גם הגופים משתנים. אם כן הוא הדין בשיעור גריס, שאם הכינה משתנה גם העדשים משתנות.
♦

גדר תליה במאכולת

הקשה המעיל צדקה, דמאי מהני ששיערנו הגריס שהוא כשיעור ט' עדשים, והלא בזמננו אין מאכולת שמוציאה דם כל כך, וכיצד נתלה את הדם במאכולת שאינה מצויה בזמננו.
ותירץ, שבזמן חז"ל היו מאכולות גדולות, ולא גזרו חכמים על כתם שהוא פחות משיעור מאכולת מכיון שהייתה מצויה תליה עד שיעור זה. ואף שבזמננו אין מצויה התלייה הזו, שהרי בזמננו אין מאכולות גדולות כמו בזמנם, מכל מקום אין לאסור, שהרי מעיקרא בשעת הגזרה לא גזרו ולא אסרו כתם שאין בו גריס ועוד.
והחתם סופר שמחזיק בסברת המעיל צדקה, מוסיף לבאר שעיקר גזירת כתמים נגזרה לטהרות, ומטעם שלא רצו לחלק בגזרתם גזרו לטמא כתם אף לבעלה, ובפחות מכגריס לא גזרו לטהרות בזמנם. ולכן אין לטמא אשה לבעלה בכתם שאין בו תליה והוא פחות מכגריס, מפני שבעיקר הגזרה לטהרות לא נגזר מעולם על פחות משיעור זה.
ובאמת שבשלחן ערוך ובפוסקים מבואר שיעור גריס של כתמים שהוא ט' עדשות ושהוא ל"ו שערות, והדבר פשוט שגם בזמנינו וגם בזמנם לא הייתה מאכולת בשיעור זה. ומשמע כדברי המעיל צדקה שהשיעור קבוע ולא משתנה, ואין בודקים במאכולת שבזמננו, אלא בודקים בעדשים ושערות, שמהן נברר את שיעור המאכולת שבזמנם.
♦

המאכולת לא השתנתה

אמנם קשה, שהרי משמעות הטור ושלחן ערוך בסעיף ז' שאם הרגה פשפש או הריחה ריחו גם בזמננו משערין בפשפש ובתורמוס המצוי בינינו, והדבר גלוי לעין ששיעורם פחות הרבה משיעור העדשים והשערות. ונמצא שדברי השלחן סותרים זה את זה מסעיף ה' לסעיף ז'.
והנה כל ההכרח להתעלם מן המאכולת שלנו, הוא רק לסברת החכמים שאינם מתחשבים בתורמוס ופשפש שבזמננו, ומתחשבים רק בעדשים ובשערות המוזכרים בסעיף ה'. אמנם לדברי הגאון יעב"ץ וסיעתו שהצריכו לחוש ולשער בתורמוס ופשפש שלנו, הלא אדרבה, שיעור המאכולת בזמננו מסייע לשיעור התורמוס והפשפש.
ולדבריהם נשאר מקום לדיון אם לשער במאכולת שבזמנם או במאכולת שבזמננו, שהרי שיעור תורמוס ופשפש שבזמננו אינו סותר את המאכולת שבזמננו. ויש לצדד שמאכולת בזמנם היא כמאכולת בזמננו ולא היה שינוי כלל, לא בתורמוס, לא בפשפש, ולא במאכולת.
ואף שיש לזה סתירה משיעור העדשים והשערות, הרי זה נכלל בדברי הגאון יעב"ץ כי 'מידי ספק לא יצאנו עד שיבא לידינו תורמוס גדול כל כך', וכל זמן שהתורמוס שבידינו קטן, לא נוכל להקל במאכולת שהיא גדולה יותר מתורמוס.
♦

סיכום

המעיל צדקה הולך בשיטת הרמב"ם שהגריס הוא ט' עדשות, ומתקשה בעובדה שאין השיעור תואם למאכולת בימינו, ולכן הוא מוכרח לחדש שמאכולת בזמן חז"ל היתה גדולה כפלי כפליים יותר ממאכולת שלנו. ולא עסק לבדוק את שיעור התורמוסים והפשפשים.
אמנם אם שיעור התורמוס והפשפש והמאכולת שבזמננו הם שיעור יסודי שאפשר להשתית עליו את שיעור התלייה במאכולת, הרי ששדינו נרגא בהוכחה שהמאכולת התקטנה מזמן חז"ל. ואדרבה, הרי מהתורמוס ופשפש נראה שמאכולת של זמננו היא מאכולת של חז"ל, ואין שום יסוד לחדש שמאכולת בזמנם היתה גדולה. וכיצד נדון על מאכולת שהתקטנה מה דינה, בזמן שאין שום בירור שהמאכולת התקטנה, והדברים נוטים שהמאכולת לא התקטנה כלל.
ואף שהעדשים והשערות סותרות את התורמוס והפשפש, אי אפשר להקל כשיעור היוצא מהן, ולבטל ביטול גמור את מה שרואות עינינו בתורמוסים ופשפשים.
♦

ד. העולה לדינא

אם באנו להקל כשיעור גריס של המעיל צדקה, הרי שהוכרחנו להקל בכמה נידונים שאינם מוכרעים.
א. המעיל צדקה כתב ששיעור ג' על ג' עדשים הוא 18 על 18 מילימטר. וקשה, שהרי ג' עדשים האדומות הן 12 מילימטר, ואפילו אם נצרף גם את הירוקות למדידה, יעלה שיעורן 15 מילימטר בקירוב ולא יותר. והמעיל צדקה נראה שמדד עדשים שאצלנו הן נחשבות לגדולות. וצ"ע מה ראה על ככה, ואולי לא היה מצוי אצלו עדשים אדומות המצויות בארץ ישראל.
ב. המעיל צדקה לא בדק בשיעור 36 שערות המובא בפוסקים, אבל בכמה אחרונים נקטו שיש לשער בשערות הצומחות בקנה הזרוע של היד, ובמקום זה נמדדו 6 על 6 שערות בשטח של 12 או 13 מילימטר, ולא בשטח של 18 מילימטר. והמעיל צדקה שמגדיל את השיעור מוכרח למדוד רק במקומות בודדים בגוף, שאין מצויות בהם שערות כל כך.
ג. המעיל צדקה לא הזכיר שמדד שיעור תורמוס שהוא גדול מכגריס, אמנם כל חכמי אירופה שהזדמן לידם תורמוס, נוכחו לדעת ששיעורו 10 על 10 מילימטר. וזה מכריח שהגריס יותר קטן משיעור זה, כמבואר בגמרא.
ואפילו אם נשער בתורמוס מבושל ושלוק שבע פעמים, לא יגיע התורמוס אלא לשיעור 15 על 15 מילימטר, והלא הגריס קטן ממנו לכל הפחות במילימטר אחד. ואליבא דאמת מסתבר שיש הפרש ניכר ביניהם. וגם נראה שהפשטות היא שמשערים בתורמוס שאינו מבושל, ושיעור תורמוס זה הוא כרבע משיעורו של המעיל צדקה, ואם כן, הגריס שהוא קטן ממנו לא יהיה יותר מכחמישית מהשיעור של המעיל צדקה.
ד. המעיל צדקה לא ביאר את שיעור הדם היוצא מן הפשפש. והנה בעולם יש רק פשפש אחד שדרכו להדבק לבני אדם ולמצוץ מהם דם, והוא פשפש המיטה המצוי. ויתכן ששיעור דם היוצא ממנו שווה או קרוב לשיעור תורמוס המצוי,[13] וגם מזה מוכח דשיעור גריס שהוא מועט מן הפשפש הוא רק חמישית מהשיעור המבואר במעיל צדקה.
ה. המעיל צדקה מתקשה בשיעור מאכולת שבזמננו, שהוא מועט מאוד ביחס לשיעור 18 מילימטר, ומחדש שהמאכולות התקטנו מאוד, ומאכולת בינונית כיום היא עשירית ממאכולת בינונית שבזמן חז"ל. ועוד חידש קולא, שיש לתלות במאכולת שבזמן חז"ל ולא במאכולת שבזמננו. ואף שבכל הדינים בסימן ק"צ שיעור התליה נקבע בכל דור לפי התליות המצויות באותו דור, בשיעור כגריס יש לחדש שהקילו חכמים שלא לטמא כל כתם שאין בו כמאכולת של חז"ל, אע"פ שאינה מצויה בינינו.
החידוש הזה נוצר והתהווה בעקבות כך שהמעיל צדקה מדד רק עדשים ירוקות, ולא מדד עדשים אדומות, ולא מדד שערות בקנה הזרוע, ולא מדד תורמוסים, ולא מדד פשפשים. אמנם אם המודד תורמוסים ופשפשים ייווכח ששיעורם תואם למאכולת זמנינו, ואם כן אפילו אם ננקוט כחידושו של המעיל צדקה לשער במאכולות הקדמוניות, הלא אין לנו בירור מה הוא גודל מאכולות חז"ל, שהרי משיעור התורמוס ופשפש נראה שלא השתנו המאכולות כלל, וכגודלן ושיעורן אז כן עתה, בלי שינוי ותמורה.
העולה מזה, שאם באנו להיסמך על שיעור הרמב"ם והרשב"א אשר נפסק בשלחן ערוך בפירוש לשער בעדשים ושערות, הלא יש לדקדק היטב בצמצום השיעור. ולפי הנראה לעינינו, שיעור העולה מן העדשים הוא 12 מילימטר בקירוב, ושיעור העולה מן השערות [אם נמדדם בקנה הזרוע] הוא 13 מילימטר בקירוב. וכבר בירר שיעור זה הגר"ז בעל התניא וטרח הרבה בהעמדת השיעור המדוקדק, ועלה בידו מטבע שקוטר עיגולו 14 מ"מ, וכשנרבענו יעלה שיעורו 12.5 על 12.5 מ"מ בקירוב.
שיעור ממועט יותר מבואר בספר מדות ושיעורי תורה (פרק ט' סעיף יא) בשם התרומת הדשן שאמר: 'בשיעור הגריס כך הוא קבלה לשער כמו הילבליק וינער'. והוא מטבע מרובע ששטחו 10 על 10 מילימטר.
אמנם יותר נראה שיש לנו לחוש לשיעור היוצא מן התורמוס והפשפש, שגם הוא שיעור המפורש בגמרא, ונפסק בהדיא בטור ושלחן ערוך,[14] וממידת התורמוס נראה ששיעור המאכולת שבזמן חז"ל קטן מאוד [לא יותר משיעור 8 על 8 מילימטר[15]], ואפשר שהוא כשיעור מאכולת שבימינו.[16] והגאון יעב"ץ וסיעתו חששו לשיעור זה לדינא, כפי שנגלה לעיניהם משיעור תורמוס. ואף שהעדשים והשערות שבידינו גדולות יותר מן התורמוס [ודם הפשפש, ודם מאכולת], מכל מקום מידי ספק לא יצאנו, ולא נוכל להקל עד שיבא לידינו תורמוס גדול כל כך.
♦

הערה

יש שהעירו על הדברים, מה הצורך למדוד גריס באמצעי זיהוי חיצוניים כגון: עדשים, שערות, פשפש, ותורמוס, והלא הפול הוא מאכל ידוע ומפורסם בכל ארצות המזרח התיכון, וגם הגודל שלו ידוע, שהוא גדול יותר משיעור גריס שצייר המעיל צדקה.
והנה החכם צבי כתב שהפול הוא גרויסע בונין, והכוונה לאחד ממיני השעועית, שהוא פחות משיעור ט' עדשים של המעיל צדקה, כן מבואר בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ג סימן שסה).
וגם על דבריו קשה שהרי יש בידינו פול, והוא גדול מאוד, ומצוי בו פולים גדולים עד פי שנים משיעור אסימון, ומדוע לא נמדוד בו שיעור גריס, ויהיה אפשר להקל ביותר בשיעורו, ומדוע זיהה החכם צבי את הפול עם מין אחר של קטנית.
ונראה לומר, שעל זיהוי זה של הפול שלנו יש כמה תמיהות:
בימי חז"ל היו רגילים לעשות תבשיל מגריסים של פול, ואילו כיום לא ראיתי בשום מקום שיהיה הדרך לייבש את הפולים ולא לטוחנן ולעשות מהם גריסים [רק דבר שבור ומחולק נקרא גרוס, גריס, וכדומה]
בסוכה (דף כט) אמרו משתסרח המקפה היינו מקפה של גריסין של פול, למדנו מזה שתבשיל של פול נוח להתקלקל, ותכונה זו לא מצאתי בפול שלפנינו.
וממה שקראוהו מקפה למדנו שתבשיל של פול הוא נימוח בבישול, ונעשה מקפה, וכן בטבול יום (פרק ב משנה ה) פירש הר"ב מקפה הוא תבשיל קפוי ועב, כגון מקפה של גריסין של פול, וגם תכונה זו אין מצויה בפול שלפנינו.
במסכת מכשירין (ה ט) שנינו בית שמאי אומרים, אף המקפה של גריסין ושל פול, מפני שהיא סולדת לאחריה כמו דבש וצפחת, דבר שלא שייך כלל בפול שלנו.
במסכת טבול יום (פרק א) מחלקת המשנה בין רתיחת גריסין של פול ראשונה שאינה דבוקה למאכל, לרתיחת גריסין של פול שניה שהיא דבוקה למאכל, וכל זה לא שייך בפול שלנו, שלא קיימת אצלו רתיחה שעולה על גבי המאכל.
לכן נראה שיש קושי לזהות את הפול שלנו עם הפול של חז"ל, וצריכים לסמוך על סימנים אחרים כדי לברר את שיעור הגריס של פול.[17]
לעומת זאת, התורמוס שלנו דומה בתכונתו לתורמוס התלמודי, שעובר כמה פעמים בישול ארוך עד שנעשה ראוי, ולא מצאנו פקפוק בזיהוי זה.
ובמאמר שכתבתי הובאו דברי חמשה אחרונים, שכולם דברו על תורמוס המצוי בידינו וטרחו ליישב מידתו, ולא מצאנו אפילו אחד מהם שיפקפק שתורמוס זה אינו התורמוס שדברו בו חז"ל.
והנה קיימת סתירה עצומה בין הפול לתורמוס, שהפול שלנו גדול פי 5 מן התורמוס, ואילו הפול של חז"ל היה קטן מן התורמוס, ומוכרחים לומר שהזיהוי של אחד מהם מוטעה, ולאור מה שנתבאר נראה, שהטעות היא בזיהוי הפול, ולא בזיהוי התורמוס.
ומצאנו שגם חכמי דורנו לא ניחא להו לשער בפול המצוי:
בספר בני יעקב (ח"ב עמוד קיז) כתב שאין נוהגים לשער בפול המצוי.
עוד הביא בשם הגר"י צדקה שהפול בימינו עובר עיבוד וטיפול ואין לבנות ממנו שיעור גריס של חז"ל.
עוד הביא בשם הגרב"צ אבא שאול, שאין ברור שפול היינו הפול המצוי, ויתכן שהכוונה לפסוליה שהיא שעועית.
ובספר כף הזהב כתב (הלכות נדה עמוד קיט) שאין לשער בפולים שלנו מפני שאין גידולם באופן טבעי, והם גדלים ע"י זבל כימי.
ובספר ברוך שאמר (חלק ב' עמוד ערב) הביא דברי האומרים שמשמעות הברכי יוסף שהפול הוא פסוליה, ושכן כתב בשולחן גבוה שהפול הוא פסוליה, ואין אנו בקיאין מהו הפול של חז"ל.
וגם הרב עידוא אלבה בירחון האוצר (גליון נג) כתב שאין לשער בפולים הגדולים, אלא רק בפולים ששיעורם 17 על 17 מילימטר, וזהו בערך חצי משיעור פולים הגדולים המצויים כיום בשוק, ולפי דעתי יש להפחית משיעור זה כמו שנתבאר.
♦ ♦ ♦