דעת בה"ג ורב יהודאי גאון במי ששכח ולא ספר לילה אחד בספירת העומר [תגובה א']
בירחון האוצר גליון מ' האריך הרב דוד אריה הילדסהיים לברר בדעת בה"ג שהעיקר הוא דס"ל שמי שלא ספר לילה אחד לא יספור בשאר הלילות. ועיקר סמיכתו היא על הלשון שכתב בה"ג מאן דלא 'בריך' יומא חד לא 'ליבריך' בשאר לילואתא, ודייק מזה דמיירי שספר אלא שלא בירך, וגם בזה לא יספור בשאר הלילות בברכה, וכ"ש מי שלא ספר כלל. ולגבי הריצ"ג ושא"ר שגרסו 'ליבריך' – כוונתם לומר שהוא ספר בלילה הקודם ולא בירך, אבל אם לא ספר כלל – גם הם מודים בדעתו שלא יברך בשאר הלילות. זת"ד.ובראותי כן – אשתומם כשעה חדה, איך יתכן לפרש כן בדעת בה"ג, מה שלא עלה על לב שום אדם בעולם מיום כתיבת בה"ג ועד עתה. וגם הראשונים שהבינו בדעת בה"ג שלא סופר בשאר הימים – הבינו בדעתו שלא 'בירך' היינו לא 'מנה', דהא כתבו בשם בה"ג שמי שלא 'מנה' או 'ספר' יום אחד לא ימשיך לספור. ולא מצאנו לאף אחד שיפרש בדעתו לא 'בירך' כפשוטו, דמיירי שמנה ולא בירך. וא"צ להעתיק את כל הראשונים – המעיין בתחילת מאמרו, כשהביא את התוס' וסיעתם, יראה להדיא בדעת בה"ג כן. ועוד, שאף אחד מהראשונים לא כתב חידוש כזה בשם בה"ג, שאם מנה לילה אחד ולא בירך – לא יברך שוב. האם ניתן להעלות על הדעת שכל הראשונים כולם השמיטו את עיקר דינו של בה"ג ולא העלו צד כזה בעולם שהברכה מעכבת בספירת העומר עד שלא ניתן לברך בשאר הלילות, ורק יכתבו את מה שיוצא מדברי בה"ג בק"ו וכ"ש, שמי שלא מנה כלל לא יכול לספור בשאר הלילות? ועוד, שהראשונים היו צריכים להקשות על בה"ג קושיא חזקה יותר מאשר הענין של תמימות [שלמעשה יש ראשונים דס"ל שאכן יש בעיה של תמימות במי שלא ספר יום שלם, כהאו"ז והריבב"ן] – והיא, היכן מצאנו שהברכה מעכבת את המצוה? וזו 'תימה גדולה ולא יתכן' הרבה יותר מאשר הקושיא על ענין התמימות וכנ"ל. וע"כ שלא עלה על דעת אדם מעולם להבין כן בבה"ג שהברכה מעכבת את המצוה.
וע"כ נראה פשוט שכל הגאונים והראשונים הבינו בדעת בה"ג שמה שכתב לא 'בירך' היינו 'בירך וספר', ותחילת הדברים קאמר. ופשוט שאם ספר ולא בירך – אין הברכה מעכבת, ולכו"ע יכול להמשיך לספור בברכה. והגאונים והראשונים שגרסו בבה"ג 'מיבריך' בשאר יומי – כונתם שאף שלא 'בירך וספר' כלל – מברך וסופר בשאר הימים. ותמהני איך מלאו לבו של הרב הכותב הנ"ל ליישב את דברי הראשונים הנ"ל בביאור דעת בה"ג, כאשר הם עצמם לא פירשו בדעתו כן.
וגם בדעת רב יהודאי גאון כתב הרב הנ"ל דס"ל שאם לא מנה גם בשאר הלילות וגם ביום לא מנה אינו מונה בברכה בשאר הלילות, ודלא כרה"ג והרי"ד בדעתו עי"ש. וגם בזה עצור במלין לא אוכל, איך עשה את כל חכמי ישראל כלא מבינים את דעת רב יהודאי גאון, והלא מלבד רה"ג והרי"ד – כל הראשונים הבינו בדעת רב יהודאי גאון שרק מי שלא מנה בלילה הראשון אינו סופר, משא"כ בשאר הלילות – עי' במאמרי בהאוצר כ"ח את לשונות הראשונים בזה. האם אף אחד מהם לא ירד לסוף דעתו של רב יהודאי גאון לחלק בין לא בירך לבין לא ספר כלל חוץ מהרב הכותב הנ"ל? אתמהה.
ועוד תימה על דבריו, שכתב במאמרו בעמ' מ"ד וז"ל אכן רס"ג באמת ס"ל דאם שכח בלילה הראשון לא יכול להמשיך לספור, אם אם שכח באחד משאר הימים יכול להמשיך לספור כמ"ש הטור בסי' תפ"ט ע"כ. הרי שהסכים בדעת הרס"ג שבשאר הימים ממשיך לספור בברכה. והרי רס"ג חיבר את דברי רב יהודאי גאון, שחילק בין הלילה הראשון לשאר הלילות, לדברי בה"ג שנקט בלשונו – מי שלא 'בירך' בלילה הראשון וכו' ומי שלא 'בירך' בשאר הלילות וכו', ולפי דברי הרב הכותב הכונה מי שספר ולא בירך, אבל מי שלא ספר כלל – גם לדעתו אינו ממשיך לברך, ומדוע נשא פנים לטור, שהבין בדעת הרס"ג שלא לפי ההבנה 'האמיתית' בדעת רב יהודאי גאון, שהיא גם דעת הרס"ג?
ועוד, שגם השואלים לרה"ג הבינו שרב יהודאי גאון והרס"ג אמרו דבר אחד, והם הרי לא נתכונו לחלוק על רב יהודאי והרס"ג, וא"כ לא קיימת עליהם הטענה שא"א להוכיח פירוש דברי חכם מדברי בר פלוגתתו וכו'. אא"כ נאמר שהשואלים לרה"ג היו עמי הארץ, והרב הכותב ירד לסוף דעת רב יהודאי יותר מהם.
סוף דבר, הדברים ברורים בדעת רב יהודאי גאון ובדעת בה"ג כפי שהארכתי במאמרי הנ"ל, דס"ל שבשאר הלילות מי שלא מנה לילה אחד – מונה בשאר הלילות בברכה, וזוהי הגירסא האמיתית בדבריהם, ולתוס' וסיעתם נזדמנה גירסא מוטעית בבה"ג עיש"ב.
בברכה רבה
עמנואל מולקנדוב
♦
כבוד ידידי שליט"א.
אני מודע לכך שביאורי בבה"ג מחודש, ולא אומר קבלו דעתי, אך איני יודע באלו ראשונים מבואר לא כביאורי, תוס' במגילה העתיקו את הלשון בלי לבאר, ושאר הראשונים רק כתבו את הדין היוצא לפי דעתו.
מה שלא כתבו בשמו את הדין שברכה מעכבת אינו קשה בעיני כ"כ, כי הראשונים מקצרים מאוד. מה גם שאין זה ברור לכל המעיין בבה"ג, ולא רצו להאריך בביאור לשונו בדבר שרוב הראשונים לא סברו כן (זולת המעט שהבאתי). וכלל לא היה להם צד כזה, והביאו רק את שיטתו בענין תמימות, שגם אליבא דהחולקים היה צד גדול לומר כן.
אם אין זו דרכינו לחלוק על הבנת כל ישראל עד היום, ק"ו שאין זו דרכינו לחלוק על פסק השו"ע, אשר נהג בכל ישראל הלכה למעשה עד היום. מצאנו טובא בראשונים ואחרונים שחידשו ביאורים ומהלכים שלא קדמם בהם אדם, והוא ממש 'מעשים שבכל יום', אך לחדש דין נגד המקובל מדורי דורות זה לא מצאנו רק ביחידי סגולה דפקיע שמייהו[2].
מה שכתבתי בדעת רב יהודאי הדברים מאירים ושמחים בס"ד, ומוכרחים בלשונו, וכבר כתבתי שא"א ללמוד את הפירוש בדברי חכם אחד מתוך דברי הבר פלוגתא שלו, כדמצינו הרבה בגמ' וראשונים ואחרונים.
מה שכתבת שהסכמתי בדעת רס"ג שמי שלא מנה בשאר הימים מונה בברכה משום שכך הביא הטור בשמו - איני יודע היכן הביא כן הטור. הטור רק כתב כעין לשון הרס"ג בלי לבאר[3]. וגם אני לא הסכמתי כן בדעת רס"ג, כתבתי רק שרב יהודאי מחלק בין מי שחיסר לילה לבין מי שחיסר לילה ויום ורס"ג לא מחלק ביניהם. אמנם, כתבתי שאם שכח יכול להמשיך לספור, אך לא נכנסתי לדון אם כוונתו היא ששכח את הברכה או גם את הספירה, שזה נושא בפ"ע.
השואלים רק כתבו לרה"ג שרב יהודאי ורס"ג כתבו שמי ששכח בלילה הראשון שוב אינו סופר, ומה ראית בזה שלא כדברי?[4]
הגירסא בבה"ג תלויה במחלוקת ראשונים, ומי יכניס ראשו בין ההרים הרמים[5]. ואין ראיה ממה שלא הזכירוהו הגאונים, כי הגאונים לא הרבו לעסוק בבה"ג, כמו שכתבתי במאמר.
הראשונים אמנם מחשיבים מאוד את הבה"ג, אך בהרבה מקומות חולקים עליו, והתוס' במנחות לא חששו לכתוב עליו 'תימה גדולה ולא יתכן'. לפיכך, טעות חמורה היא 'להחליט בודאות' שאם היתה לתוס' במגילה וריבב"ן גירסא אחרת בבה"ג היו אומרים אחרת, בפרט שהריבב"ן מאריך בביאור הסברא ולא סתם מסתמך על הגאונים. וכן טעות חמורה 'להחליט' שאם היה האו"ז רואה את דבריו (בגירסת ריצ"ג) היה אומר אחרת. אין לנו שום יכולת להחליט מה הייתה דעת הראשונים אילו היה כך וכך, לא מחשבותיהם מחשבותינו ולא דרכיהם דרכינו, אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו[6]
כבר כתבתי לך שרוב דברי הראשונים לא הגיעו אלינו, ואין לנו שום יכולת לדעת מה היא דעת רוב הראשונים, ואין לנו אלא לסמוך על גדולי הפוסקים בסוף תקופת הראשונים, שהם ידעו מה היתה דעת רוב חכמי ארצם וכמי יש לפסוק[7]. ורק במקום שהם לא פסקו - בזה אזלינן בתר רוב הראשונים הנודעים לנו, כי אין לנו אלא מה שעינינו רואות. וגם בזה כתב החזו"א שעיקר ההכרעה היא ע"פ הסברא ולא על פי הרוב המספרי.
ושלום
ד. א
♦ ♦ ♦