הרב און אברהם הכהן סקלי

מי שהקדים ברכת זוקף כפופים לברכת מתיר אסורים, האם יחזור לברך מתיר אסורים

איתא בטור (סי' מו) "וראיתי בסדרע"ג כיון שבירך זוקף כפופים אין לברך מתיר אסורים, ואיני יודע למה דהא בגמ' מפרש כ"א ואחת למה נתקנה" ע"כ. וכתב שם מרן בב"י "ונראה שיש ליישב שאף על פי שצריך לברך שתי ברכות אלו, צריך לברך תחלה ברכת מתיר אסורים וכדאיתא בגמרא כי תריץ יתיב לימא מתיר אסורים כי זקיף לימא זוקף כפופים כלומר כשיושב על המטה ומותח עצמותיו מברך מתיר אסורים מפני שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה ככפותים וכשעומד על עמדו מברך זוקף כפופים מפני שהיתה קומתו כפופה כל הלילה ואם בירך תחלה זוקף כפופים קאמר רב עמרם שלא יברך אח"כ מתיר אסורים שלפי שבכלל זקיפת הקומה היא תנועת האברים ולמה יחזור לברך פעם שנית על זה, וכן כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל, וה"ר דוד אבודרהם כתב שברכת מתיר אסורים אינה נזכרת בגמרא ונראה שמפני שראה דברי רב עמרם כתב כן לפי שפירשם כמו שפירשם רבינו וליתא אלא לרב עמרם נמי היא נזכרת בגמרא וכמו שכתבתי וכך נוסחא דידן בגמרא".
הרי שמרן הבין את כוונת הטור כך: דעת רע"ג היא שאין לאדם לברך ברכת מתיר אסורים כלל, כיון שמספיק לברך ברכת זוקף כפופים שקרובה אליה במשמעותה, ותמה הטור על כך - מדוע לא יברך מתיר אף אחר שבירך זוקף, והרי כל אחת נתקנה על פעולה אחרת כדאיתא בגמ'. ומרן חלק על הבנת הטור, ופי' בדעת רע"ג דכיון שהודאת מתיר אסורים נכללת בהודאת זוקף כפופים, ע"כ דוקא אם בדיעבד הקדים זוקף למתיר שוב לא יברך ברכת מתיר, כי בכלל מאתיים מנה, אבל ודאי דבעלמא יש לברך את ברכת 'מתיר אסורים', שהרי היא נזכרת בתלמוד.
אמנם, לכאורה היה מקום להסתפק אם כוונת מרן כהסברנו לעיל, או שמא גם מרן ס"ל דהטור הבין כוותיה, דדעת רע"ג דבמשנה הסדר מיירי ורק הטור לא הבין טעמו, ומרן הסביר הטעם. אך ממ"ש מרן, וז"ל "וה"ר דוד אבודרהם כתב שברכת מתיר אסורים אינה נזכרת בגמרא ונראה שמפני שראה דברי רב עמרם כתב כן לפי שפירשם כמו שפירשם רבינו" ע"כ, מוכח כמ"ש לעיל.
ומכאן הוליד לנו מרן הלכה פסוקה בשלחנו הטהור (סע"ה) וז"ל "אם קדם ובירך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים לא יברכנה". וכמובן שהסכימו עמו כמעט כל האחרונים, ובין השאר רש"ל[2], לבוש, ט"ז, מג"א, א"ר, פר"ח, היעב"ץ בסידורו, מט"י, החיד"א בקש"ג, כסא אליהו, מאמ"ר, שלמ"צ, גר"ז, חיי"א, דה"ח, חס"ל, בית עובד, משנ"ב, כה"ח, אפיקי מגינים וכל קדושים עמם.
♦

דברי רע"ג בסידורו אינם כהבנת מרן

אלא דבאמת בדורות האחרונים זכינו לאורו הבהיר של סידור רע"ג, שלא היה לפני מרן, ושם איתא כך (מהד' גולדשמידט והרפנס) "ולא אמרינן מתיר אסורים דבזוקף כפופים סגי ליה דקי"ל כל המברך ברכה שא"צ מוציא ש"ש לבטלה" עכ"ל, ודבריו מוכיחים בבירור כהבנת הטור, שאין לומר ברכת 'מתיר אסורים' כלל[3].
ובאמת, בכת"י אחד של סדרע"ג (כת"י מ במהד' גולד') ליתא לברכת מתיר אסורים שם בסדר הברכות, ומנגד יש את ברכות מגביה שפלים וזוקף כפופים. ובכת"י אחר (כתי"א שם) נכתב מתיר אסורים והועבר עליו קו, וגם אין מגביה שפלים, ובכת"י אחר (כתי"ז) איתא לשתיהן.
וכן מצאתי כעת להר"ר מנוח בפ"ז מהל' תפלה וז"ל "ומגביה שפלים לא כתב הרב וגם הרי"ף, לפי שהיא בכלל זוקף כפופים, והאומרה עובר על לא תשא, ורב עמרם כתבה במקום מתיר אסורים". הרי דלפי הר"ר מנוח רע"ג לא גריס 'מתיר אסורים' אלא 'מגביה שפלים', וזה מתאים למה שלפנינו.
♦

האם ברכת מתיר אסורים נמצאת בתלמוד

ומלבד זה ק"ק מ"ש מרן שרבינו דוד אבודרהם כתב שליתא בגמ' משום מה שראה ברע"ג, וכי לית ליה לרבינו האבודרהם ספר התלמוד לפניו? ואי איתא לה בתלמוד בהדיא לפניו, ודאי ראה כן והיה מביא את הדברים. וכנראה צ"ל דכוונת מרן היא דאף שראה רד"א בש"ס שלפניו ברכה, זו מ"מ הוא סבר שהוא טעות בנוסח, בגלל דברי רע"ג, ולכן כתב בפשיטות שליתא בגמ' (ועי' במאמ"ר שהקשה כנ"ל, ורבינו החיד"א במחב"ר תירץ לו כדברינו, וראה מה השיב לו בדברי מרדכי).
ובאמת, דכלל לא ברור שברכת מתיר אסורים נכללה בנוסח המקורי של הגמ', דכד מעיינינן בדברי הראשונים חזינן דאף שברכה זו הוזכרה בדברי רבים מהם, מ"מ מקצתם לא הביאוה כלל, ואף מהרבה מהראשונים שהביאוה אין להכריח בודאות דהכי הוו גרסי בתלמוד, מאחר ולא הביאוה דרך פירוש התלמוד אלא בסידוריהם או בהלכותיהם, ויתכן שהביאוה מאחר ונהגו לברכה.
הנה, הרי"ף בברכות שם (מד:) הביאה וז"ל "וכי תריץ ויתיב אומר ברוך מתיר אסורים, כי נחית לארעא אומר ברוך רוקע הארץ על המים כי קאים אומר ברוך זוקף כפופים" עכ"ל[4]. וכ"כ גם הרא"ש שם (פ"ט סי' כג)[5]. ומשמע לכאורה דהכי הוה גריס הרי"ף בגמ', משום דלא כ"כ מסתבר שהביא ברכות שלא היו לפניו בתלמוד.
אלא דא"א לקבוע בזה מסמרות, דהרי"ף הוה גריס לברכה זו בתלמוד, דיתכן שלא הביא ברכה זו אלא רק כתוספת לגירסת הגמ' בתור ברכה שנהגו לברך אותה (ואולי מתקנת רבנן סבוראי או גאוני וכיו"ב). והראיה לזה, שהרי הרי"ף השמיט שם גם ברכת 'עוטר ישראל', וחידוש גדול לומר דלא הוה גריס לה בתלמוד, שהרי נמצאת בה"ג, ברס"ג וברשב"ן וברע"ג וכמעט בכל הראשונים. אלא בפשטות נראה שהרי"ף השמיט אותה משום הא דאיתא בשבה"ל (סי' ד) וז"ל "וכן מצאתי בתשובות שהסיר רב עמרם גאון זצ"ל עוטה ישראל בתפארה, לפי שאין עטיפת סודר נוהגת במקומנו, וגם רב נטרונאי גאון זצ"ל לא כתב עוטה ישראל בתפארה" עכ"ל[6]. וכעי"ז איתא באבודרהם וז"ל "ועוד מוסיף בגמ' כשמניח סדינו על ראשו מברך עוטר ישראל וכו' ובכל ארץ ישמעאל נוהגין לאומרה מפני שהם מניחים מצנפת על ראשם, אבל באלו הארצות אין נוהגין לאמרה כי אינם מניחין מצנפת" עכ"ל[7]. וכנראה שזהו טעמו של הרי"ף שהשמיט ברכה זו (וקצ"ע, דממה שאנו מכירים היום בני צפ"א שווים לישמעאלים בעניינים אלו, ואולי היה המנהג שונה אז, או שמא כתב הרי"ף דבר זה בהיותו בספרד).
ולפ"ז, מאחר דחזינן שהשמיט הרי"ף ברכה שהייתה כתובה בתלמוד משום דרגילים שלא לברכה, ע"כ שלא את גיר' התלמוד בא להשמיענו אלא את ההלכה למעשה. וא"כ לא רחוק לומר שאף את ברכת מתיר אסורים הוסיף משום כך ולא משום שהייתה לפניו בגמ'[8]. ואף שהוא דחוק קצת, מ"מ למעוטי בפלוגתא (וכ"ש בגי' התלמוד) עדיף.
וגם הרמב"ם (תפלה פ"ז ה"ד) הביאה וז"ל "כשישב על מטתו מברך מתיר אסורים, כשמוריד רגליו מן המטה ומניחם על גבי קרקע מברך רוקע הארץ על המים, כשעומד מברך זוקף כפופים" עכ"ל, וזה ממש כגי' הרי"ף. ומאחר וכפי הנראה שיטת הרמב"ם היא שאין לברך ברכות שלא הוזכרו בתלמוד (ואכמ"ל), ע"כ דהכי הוה גריס בגמ'. וכן יש עוד לסייע לזה מהא דאיתא בתש' ר"א בן הרמב"ם (סי' פג) וז"ל "וכבר ראינו בכלל הברכות שכתבתם בשאלתכם ברכות שלא ידענו להם עיקר ולא זמן, כמו מגביה שפלים אחרי זוקף כפופים, ואלה לא הזכירם התלמוד, ואם נזכרה בסידור הרי זו אולי טעות של סופר או חכם או חזן ואסור לאמרה ולא כיו"ב ממה שנתחדש נוסף לברכות הנזכרות בתלמוד" עכ"ל. ומדבריו מוכח בהדיא דס"ל דברכת מתיר אסורים, שהזכירה הרמב"ם בהלכותיו (ואף ר"א גופיה הזכירה שם בתחילת אותה תשובה, ע"ש) נזכרה בתלמוד (אלא אי נימא דזו דעת ר"א אך לא דעת אביו, והוא רחוק).
וכן משמע עוד מראבי"ה (סי' קמו) ומספר המאורות שהעתיקו את לשון הגמ'.
וכן משמע מהאגודה (סי' רי), וז"ל "כי יתיב אומר מתיר אסורים - ח' תיבות, כי זקיף אומר זוקף כפופים - ח' תיבות, כדמגבה רישיה אומר מגביה שפלים – ח' תיבות וכו' ולעולם אין מברכין סומך נופלים ונותן ליעף כח דאין נזכרין בתלמוד" עכ"ל. ומוכח דעכ"פ מתיר אסורים הוה גריס בגמ', אך מ"מ קצ"ע דא"כ צ"ל דאף ברכת מגביה שפלים הוה גריס בגמ' וזה עד עתה לא שמענו (ואולי ראיה לזה מדברי בה"ג שיובאו לקמן).
וכן הרא"ה שם העתיק לשון הגמ' כנ"ל, אמנם קצת יש לעיין אם יש הכרח מזה, דמאחר ואין פירושו על התלמוד אלא על הל' הרי"ף, שמא הוא רק פירש את דברי הרי"ף, אך בתלמוד שלפניו לא ה"ג ליה. וקצת יש להביא ראיה דאין הכרח כנ"ל, מאחר ושם בהמשך דבריו מנה מנין מאה ברכות ושם הקדים זוקף כפופים למתיר אסורים (וידון לקמן בעז"ה), דלא כמו שהעתיק שם מהרי"ף, וכן מנה את ברכת עוטר ישראל שאינה נמצאת כלל בהל' הרי"ף.
והנה, עוד ראשונים הביאו ברכת מתיר אסורים, אך שאין להכריח שהיו גורסים כן בתלמוד, דרס"ג (עמ' פח) ורשב"ן (פ"א) הביאוה בסידוריהם, וכ"ה בספר המנהגות (יא.), ובעיטור (סוף הל' ציצית), ובסמ"ג (מצ' כז), ובעץ חיים מלונדרש. וכן הביאה הרקח בספרו (סי' שכ) ובסידורו, ור"י בר יקר בפי' התפלות, והמנהיג (תפלה סי' א), ובסידור המיוחס לר"ש מגרמייזא (סי' ה, עמ' ה), ובאהל מועד (שער הברכות, ד"ב, נ"ח), ובלקט יושר (הנ' הבקר סע' יג), ובטור (סי' מו).
ומצאתי לזה ראיה גדולה כעת, דהרקח, שהזכיר את ברכות מגביה, זוקף ומתיר, מ"מ העתיק בפי' לתפלה (עמ' ט) קטע מן הגמ', וז"ל "כי נפיק מבית הכסא וכו' כי קאים אומר זוקף כפופים וכו'" ע"ש בכל הענין, ולא הזכיר שם כלל את ברכת מתיר אסורים בגיר' הגמ'.
ומנגד, בכמה ראשונים ליתא לברכת מתיר אסורים כלל. בה"ג לא הביאה, ואיתא שם כך (עמ' צ' במהד' מכ' י-ם) "כד יתיב אומר ברוך מגביה שפלים אינמי סומך נופלים וכו' כד קאים ברוך זוקף כפופים". ובבה"ג הוצאת רעז"ה (ברלין) ליתא ל'אינמני סומך נופלים' וכן הוא בהוצ' מקצ"נ. והעיר שם בהוצא' מקצ"נ שהיא הוספה מאוחרת שנכנסה מהגליון. וכן ליתא בתשובת רב נטרונאי המובאת בשבה"ל סי' א' (ומצאתיה ב-Geonica II עמ' 114, ונדמ"ח בתשובות רנט"ג מהדורת אופק-ברודי) ובמקומה איתא שם מגביה שפלים.
וגם במחז"ו (הוצ' ר"א גודשמידט תשס"ט, עמ' ק) בשניים מתוך חמשה כת"י ליתא לברכת מתיר אסורים (כתי"מ ונ' שם), ומנגד בכולם איתא למגביה שפלים.
וכן ליתא באשכול (אלבעק, עמ' 10) וז"ל שם "ואע"ג דאיכא מאן דגרע ומוסיף לא משגחינן ביה, דהכי כתבינא להו מגירסא דגמרא" עכ"ל.
וליתא גם במאירי שם, וברי"ד, ובריא"ז (סי' טז), ובנימוק"י, רק אמנם יש לציין דאין ראיה דס"ל דלא מברכינן לה, רק שבפירושם לתלמוד לא הביאוה משום דהיא לא כתובה בגמ' (ורק מרנט"ג ומהאשכול מוכח דלא מברכינן לה כלל).
וכן מצאתי גם בכמה סידורי כת"י בנוסח קורפו וסיציליה[9], שאין בהם כלל ברכת מתיר אסורים[10].
ובאמת שמצאתי בדקדוקי סופרים דבכ"י מינכן ליתא לברכה זו בתלמוד[11] (ועי' שם בהערות הדק"ס), וכן ליתא בדפוס הספרדי הקדמון פארה רנ"ז (וא"ש עם גיר' התלמוד של האבודרהם). אמנם, בכת"י התלמוד פריז 671, ואוקספורד 366 איתא, וכן הוא בדפוסי התלמוד משונצינו רמ"ד ואילך.
וא"כ, לפי כל הנ"ל באמת דברי רבינו אבודרהם הנ"ל שברכת מתיר אסורים ליתא בגמ' לא נפלאים ולא רחוקים הם. ובהחלט יש ראיות רבות מדברי רבותינו הראשונים שכך הייתה הגירסא לפניהם בתלמוד.
ואם אמת מה שכתבנו לעיל דאף הרי"ף לא הוה גריס למתיר אסורים בתלמוד, יתכן שהיא נכנסה בתקופה מאוחרת יותר לתלמוד בעקבות הרי"ף[12] (והמעניין, שבשני כתה"י של התלמוד שהזכירו את ברכת מתיר אסורים [פריז 671, ואוקספורד 366], הסדר זהה בדיוק לזה של הרי"ף, וגם השמיטו שם ברכת עוטר ישראל, ודלא כהסדר שלפנינו בגמ'. וזה חיזוק לדברינו, שיתכן שהסדר הוגה בגמ' בעקבות הרי"ף, ובתקופה מאוחרת יותר היה ערבוב בין הגירסאות), ומ"מ בוודאי שאין בידינו להכריע בזה.
עכ"פ איך שלא יהיה, אנן מברכינן 'מתיר אסורים' ולא עבדינן בהא כרע"ג, אף אחר גילוי גירסתו האמיתית, שהרי ברכה זו נמצאת לפנינו בתלמוד וברי"ף וברמב"ם וברא"ש, וכן הביאוה רוב הפוסקים, ונהגו לאמרה. אך מ"מ לכאורה אכתי הדרא דינא דהש"ע, ואית לן למיפסק דאם הקדים זוקף למתיר יברך בדיעבד מתיר, ודלא כפסק מרן הש"ע, שכל דינו בנוי על הבנתו בדברי רע"ג שהובאו בטור, בעוד שסידור רע"ג עצמו לא היה לפניו, וכמו שנתבאר נראה שאין זו ההבנה הנכונה בדעת רע"ג.
♦[13]

דברי שבה"ל ותשובות הגאונים 'החדשות'

ויותר מזה מצאתי כעת בשבה"ל (סי' ד) וז"ל "ועל ברכת מגביה שפלים מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל שרע"ג זצ"ל הסיר מגביה שפלים ויש תמהין למה לא הסיר מתיר אסורים שהרי שניהן אינן במטבע והתשובה למה יסיר מתיר אסורים והנה היא כתובה בדברי חברים ובמטבע הוא מפי הגבורים שכן אמרו כי פשיט כרעיה אומר מתיר אסורים ולדברי אלו ואלו ברכה קבועה היא מימי רבותינו ומי הוא שהיה בו כח להסיר, אבל באמת מגביה שפלים הסיר שאינה במטבע שטבעו חכמים ועוד שהרי בזוקף כפופים די לו שהוא מענין מגביה שפלים ועל מתיר אסורים לא דיבר כלום" (ונראה לי כעת שמה שהוקשה לו כ"כ למרן לומר שרע"ג לא הוה גריס לברכת 'מתיר אסורים' בגמ', כמ"ש לעיל, הוא בגין תשובה זו המובאת בשבה"ל, והזכירה מרן בב"י לקמן בסי' זה גבי ברכת מגביה שפלים, דמשמע בהדיא דלרע"ג מברכים מתיר אסורים). נמצא שלפ"ז לא הסיר כלל רע"ג אפילו מתיר אסורים, ורק מגביה שפלים הסיר. ולפ"ז צ"ע מה דאיתא לפנינו בסדר רע"ג, וכן מה שהבאנו לעיל מהר"ר מנוח.
אמנם, בתשובות הגאונים החדשות (הוצאת 'אופק' סי' ל, וציין לתשובה זו הר"י סץ במהדורת סדרע"ג מכ' י-ם, ע"ש) איתא כעין התשובה המובאת בשבה"ל, אלא שבשינוי נוסח הפך התשובה שלפנינו, וז"ל התשובה שם "ושאלת רב עמרם הגאון הסיר מתיר אסורים ולמה לא הסיר מגביה שפלים שהרי שתיהם אין במטבע. תשובה: רב עמרם למה יסיר מתיר אסורים והנה היא כתובה בדברי חברים ובמטבע היא מפי הגבורים שכן אמרו כי פשיט כרעיה אומר ברוך מתיר אסורים, ויש נסחאות שכת' בהן כי מהפך גיסיה אומר ברוך מתיר אסורים, ולדברי אלו ואלו ברכה קבועה היא מימות רבותינו, ומי הוא שהיה בו כח להסירה. אבל באמת מגביה שפלים הסיר שאינה מן המטבע שטבעו חכמים, ועוד שהרי בזוקף כפופים רב לו שהיא מענין מגביה שפלים, ועל מתיר אסורים לא דבר כלום"[14].
ונמצא שלפ"ז הנוסח שלפנינו בסדרע"ג אינו נכון והוא הנוסח שהיה לפני רבינו הטור, וא"כ לא בלבד שדינו של מרן לא הוזכר בסדרע"ג אלא אף דינו של הטור לא הוזכר שם לפום קושטא, וא"כ אין שום מקור אפילו לכך שברכת מתיר אסורים נכללת במשמעות של ברכת זוקף כפופים.
אמנם, לפום קושטא, נראה דאין דברי תשובה זו נכונים, דהרי לפנינו בכל עדי הנוסח של סדרע"ג איתא להדיא שהוא הסיר את מתיר אסורים, ומנגד בכולם גם איתא מגביה שפלים, בעוד שמתיר אסורים יש רק בשנים מתוך שלושה (ובאחד מכתה"י מחוקה הברכה בקו, אך איני יודע כמה ערך היסטורי יש לקו זה, שמי יודע מתי וע"י מי נמתח). וכן העיד עלינו נאמנה הר"ר מנוח כנז"ל, וכן היה לפני הטור, וכן מוכח מהשואל בתשובה זו שלא היה לפניו בגמ' לא מתיר ולא מגביה אך הוא גריס בסדרע"ג מגביה ולא מתיר. וכן חזינן דבאמת בפני הרבה ראשונים לא הייתה הברכה בנוסח הגמ'. וכדי להצדיק דברי תשובה זו יש לומר שכל המקורות הנ"ל מוטעים, וזה לא יתכן.
וע"כ לומר דהמשיב בתשובה זו היה לפניו בגמ' את ברכת מתיר אסורים, וע"כ הוא לא הסכים לקבל שרע"ג הסירה, ולכן הוא העדיף להגיה בדברי רע"ג ולומר שהסיר מגביה שפלים, דלא תיקשי ליה איך הסיר ברכה המוזכרת בגמ' (וצ"ע אם בכלל סדרע"ג היה לפניו כשענה תשובתו). אך בהגלות נגלות כל הנ"ל כפי הנראה שאין דברי המשיב נכונים. ובאמת ראיתי שם בהקדמת תשובות הגאונים הנ"ל שציינו שכמה מהתשובות (וזו ביניהן) אינן מהגאונים אלא מחכמי פרובנס הקדמונים, והן נכללו בקובץ תשובות הגאונים. ולפ"ז א"ש טפי, דהחכמים הפרובנסלים לא הכירו את גיר' הגמ' הבבלית שהייתה לפני רע"ג[15].
♦

סדר הברכות בדברי הראשונים

והנה, מלבד מה שהכרחנו לעיל דמי שהקדים בדיעבד את ברכת זוקף כפופים לברכת מתיר אסורים שפיר דמי לברכה, כעת מצאתי גם לרבים מהפוסקים שסידרו אף לכתחלה את ברכת זוקף קודם ברכת מתיר:
דכן משמע לי מהא דאיתא בסדרע"ג (כתי"א אצל גולדשמידט) תוספת מאוחרת (והיא הנוסחא שהייתה לפני רבינו החיד"א, כדמובא במחב"ר ע"ש) וז"ל "מצאנו בתשובה דרבינו האי זצ"ל דמברך מתיר אסורים לכשיתעסק בידיו, וכתב התם וכך כתב בתלמוד כד פקח עיניה, כד זקיף קומתיה, כד אפיק גיסיה, כד לביש מאניה וכו'" ע"כ. ומ"ש כד אפיק גיסיה הוא כנגד מתיר אסורים, דכן איתא בתשובת הגאונים החדשות הנ"ל (סי' ל, והעתקתי לשונו לעיל). הרי דמבואר דהוא גרס לזוקף כפופים קודם למתיר אסורים[16].
וכן איתא בכל שלושת כתה"י של מחז"ו במהד' גולדשמידט שיש בהם ברכת מתיר (עי' מ"ש בזה לעיל), וכן הוא בסידור המיוחס לר"ש מגרמייזא (סי' ה, עמ' ה), וברקח (בין בספרו סי' שכ, ובין בפירושו לתפלה)[17], ובפי' התפלה לר"י בר יקר[18], וברא"ה (ברכות שם), ובלקט יושר (הנ' הבקר סע' יג, עמ' ט' במהד' מכ' י-ם), ובספר מנהג מרשיליאה (ושם איתא גם ברכות מגביה שפלים וסומך נופלים), ובמנורת המאור (פ"ב ענין מאה ברכות, והוסיף שם כך "ואין מברך מגביה שפלים, שכבר בירך זוקף כפופים, לפי שהן שתי ברכות אלו מענין אחד", וכנראה הוא בעקבות דברי השבה"ל הנז"ל). וכן הוא בשיר הארוך שיסד ראב"ן על המצוות והתפלות (ראב"ן הוצ' ר"ד דבליצקי, ח"א עמ' תפב), וז"ל "עבדות ואישות בדולים, ומגביה שפלים, פקיחת עורים אמילים, ומלביש לאין כסות בקרה/ זוקף כפופים, מתיר אסורים זועפים, רוקע הארץ עלי צופים, והכין מצעדי גברא".
וכן מצאתי עוד בס"ד בתשובת מהר"ח או"ז סי' ק"א[19], ובשו"ת המבי"ט סי' קי"ז[20] (וכן מוכח עוד ממ"ש בספר בית אלהים, שער היסודות פרק סא, ע"ש), וכן הוא בספר תולעת יעקב למקובל הקדמון מהר"ם בן גבאי.
ובסידור רשב"ן הנדפס (פ"א) הסדר הוא מתיר זוקף ומגביה, והוא ע"פ הכת"י המוסמך (בודלי 262 - נויבאואר 896), אך בכת"י אחר (וטיקן 797 [538]) מצאתי הסדר זוקף מגביה ומתיר.
♦

מנהג ישראל בהקדמת זוקף למתיר

והנה, משכך אמרתי נצא בעקבי הצאן, ונבדוק מה הוא המנהג המקורי של ישראל קדושים בסדר ברכות מתיר וזוקף. ובדקתי בהרבה סידורים כת"י ישנים, וכדלהלן [ונעזרתי לזה רבות ב'אוצר הסידורים והמחזורים הממוחשב', מבית היוצר של ידידי, החוקר התורני המפורסם, הרב אהרן גבאי שליט"א]:[21]
נוסח ספרד: מתוך 12 כת"י - בעשרה[22] זוקף קודם, ורק בשנים[23] מתיר קודם. וכן בכל ארבעת[24] כתה"י של נוסח ארגוניה שבדקתי זוקף קודם למתיר.
וכן הוא גם בסידור הדפוס הקדמון נאפולי ר"נ (שזא), אך משום מה בדפוס ליסבון ר"נ שונה הסדר ומתיר הוקדם לזוקף וכן הוסרה ברכת מגביה שפלים, וכן בונציה רפ"ד בעקבותיו. וצ"ע מה מקורות השינויים, מאחר ודפוסים אלו קדמו לב"י ולש"ע, ואולי הוא תיקון שנעשה ע"י המדפיסים בעקבות דברי הטור בשם רע"ג. ועכ"פ, מכאן ואילך כן הוא בכל דפוסי נוסח ספרד.
נוסח אשכנז[25]: מתוך 14 כת"י – בשלושה עשר[26] זוקף קודם, ורק באחד[27] מתיר קודם.
וכן נשמרה המסורת בסידורי הדפוס נוסח אשכנז עד בערך סוף שנות הש' וכדלהלן (וציינתי גם ברכת סומך נופלים):
בדפוסי פיזארו רע"ו, טורין רפ"ה, שאלוניקי ש"י, מעגלי צדק סביונטה שי"ז, מנטובה שי"ח, סידור ר' הירץ - טהינגן ש"כ, מנטובא שכ"ב, ונציה שכ"ח, בסיליאה של"ט, ונציה שמ"ז, ונציה שנ"ט, בכולם הסדר מגביה זוקף סומך ומתיר.
וכן הוא בדפוסי פראג רע"ו ורע"ט, לובלין שי"א, לובלין שי"ד, אלא שאין ברכת סומך נופלים.
אך בחלק מן הדפוסים השתנה למתיר קודם זוקף, כן הוא בדפוסי קראקא שנז (וליתא סומך), הנאו שע"א ושע"ו ושפ"ג, ובהנאו שפ"ח (וליתא מגביה וסומך).
נוסח איטליה: מתוך 11 כת"י – בשמונה[28] זוקף קודם, ורק בשלושה[29] מתיר קודם.
וכן הוא בסידורי ראשית הדפוס שונצינו רמ"ו והעתקתו בפאנו רס"ד, אך בבולוניא ש' (קמחא דאבישונא) שונה הסדר למתיר קודם זוקף, וכן יש את ברכת מגביה שפלים. והוא שינוי של המסורת כי כמעט בכל כתה"י האיטלקיים אין מגביה כדלעיל[30]. וע"ש בהקדמת הסידור דנראה מדבריו שזוקף קודם למתיר ע"ש, ויתכן שבגוף הנוסח התעסקו מגיהים אחרים.
נוסח פרובנס: בכל חמשת[31] כתה"י שבדקתי זוקף קודם למתיר.
נוסח קטלוניה: מתוך 5 כת"י – בשלושה[32] זוקף קודם, ובשנים[33] מתיר קודם.
שאר נוסחאות שזוקף קודם למתיר: כן מצאתי גם בסידור נוסח בגדד הקדמון[34], ובסידור נוסח קורפו[35], ובסידור נוסח קנדיא[36].
שאר נוסאות שמתיר קודם לזוקף: כן מצאתי גם בסידור נוסח קנדיא[37], ובסידור קדום מבוכרה בנוסח פרס[38], ובסידור נוסח כפא[39], ובסידור נוסח אר"צ דפוס ונציה רפ"ז (אז. וק"ק להביא ראיה מהדפוס, שהודפס כבר אחרי הסידורים הספרדיים ליסבון ר"נ וונציה רפ"ד, ושם כבר שונה למתיר קודם זוקף, ובכת"י הקיימים של נוסח אר"צ אין ברכות השחר), וכן הוא בסידורי הדפוס הראשונים בנוסח רומאניה (ר"ע ורפ"ג) (אז).
וכמובן בכל התכאליל התימניים מתיר קודם לזוקף, בהתאם לפסק הרמב"ם.
הרי דמנהג רוב ישראל (ועכ"פ כמעט כל בני אירופה), להקדים אף לכתחלה זוקף למתיר.
♦

הסבר דברי הראשונים ומנהג ישראל

ובאמת, שלכאורה קשיא טובא על כל הני ראשונים כמלאכים ועל מנהג כל המקומות, דאף אם נסיק דבדיעבד אפשר לברך מתיר אסורים אם הקדים זוקף כפופים, מ"מ מה מקום יש לברך לכתחילה זוקף קודם מתיר, לפי מאי דאיתא לפנינו בגמ' 'כד תריץ ויתיב'.
ומצאתי בתש' הלק"ט ח"א סי' קי"ז (יובא לקמן) שהביא מה שטענו שסדרו כן כדי שלא יהיה ר"ת של הברכות ממז"ר (מ'תיר, מ'לביש, ז'וקף, ר'וקע) וכתב שזו שטות. ובאמת שברור שאין זה טעמם של הראשונים הנ"ל, מלבד דהוא באמת תמוה לשנות סדר הברכות של הגמ' משום דבר כזה. ובאמת כבר עמד בזה הט"ז, ותירץ דטעמא דהרקח הוא ש'זוקף כפופים' נאמר על זקיפת הראש במטה ו'מתיר אסורים' על מה שמנענע אח"כ את איבריו. וכעת זיכני ה' ומצאתי בפי' הרקח לסידור התפלה בפי' ברכת מתיר אסורים וז"ל "מתיר אסורים - שכל הלילה הרי הוא אסור בביתו ועתה יכול לילך", וכן הוא בסידור המיוחס לר"ש מגרמייזא. הרי דלא נתקנה הברכה רק על מה שהאדם קם ומתנועע במטתו, אלא אף על מה שהוא יכול לצאת מביתו, שהוא היה כעין אסור בו בלילה. ולפ"ז איכא טעמא רבא לסידור ברכת זוקף קודם מתיר אף לכתחילה. וצ"ל שזה טעמם של שאר הראשונים הנ"ל. ועוד מצאתי כעת במחזור כמנהג רומא (בולוניא ש', ע"פ קמחא דאבישונא) שם בהקדמת המחזור ז"ל "על זקיפתו מברך זוקף כפופים, על פישוט זרועותיו מברך מתיר אסורים וכו'" עכ"ל[40], וזה כעין דברי הט"ז הנ"ל.
ובאמת, שבהגלות נגלות מה שכתבנו לעיל, שיתכן מאוד שבנוסח המקורי של התלמוד ליתא כלל לברכת מתיר אסורים, לא קשיא מידי מהא דאיתא לפנינו בתלמוד 'כד תריץ ויתיב', ודוק (ובאמת בה"ג איתא 'כד יתיב לימא 'מגביה שפלים').
ואחר כל זה, צע"ג האם לא ראוי להחזיר את מנהג ישראל המקורי להקדים זוקף למתיר אף לכתחלה, שהשתנה ככל הנראה בטעות. אמנם, מאחר והתקבל כבר הסדר הקיים, ומאחר ונראה שאין כ"כ רווח בחזרה לסדר הישן, א"כ אולי שוא"ת, עדיף כדי לא לעשות שינויים קיצוניים בכדי. אמנם, יש לדון בזה מצד זה שלראשונים דס"ל שמקדימים זוקף, א"כ מתיר אסורים אינו הולך על 'כד תריץ ויתיב', כדאיתא בגמ' לפנינו וברי"ף, אלא כמ"ש לעיל בשם הרקח, ולפ"ז לכאורה כן יש קפידא בסדר הישן (דאף שאנו מברכים היום על מנהג העולם, מ"מ עדיין אנו מברכים בסדר הקימה ההגיוני, דוק ותשכח), ויל"ע בזה, ועוד חזון למועד[41].
♦

עוד מדברי הפוסקים

והנה, בודאי שדי בכל מה שכתבנו עד כה כדי לפסוק שמי שבדיעבד הקדים זוקף למתיר יכול בודאי לברוך ברכת מתיר אסורים ללא כל חשש. מ"מ, לשלמות המלאכה נביא בזה גם מדברי הפוסקים:
הנה, הב"ח חלק בזה על מרן בהבנתו את הטור, והוא פירש את כוונת הטור כמו הבנת מרן בדעת רע"ג, דהיינו שאם הקדים 'זוקף כפופים' שוב לא יברך 'מתיר אסורים'. ובזה חלק הטור על רע"ג "דהא בגמ' מפרש כל אחת ואחת למה נתקנה", כלומר שעל כל חסד וחסד שהקב"ה עושה עם האדם צריך לברך בנפרד, וע"כ אף אם הקדים בדיעבד 'זוקף כפופים' יברך שוב 'מתיר אסורים'. ופסק הב"ח בזה כדעת הטור ולא כרע"ג, וסייע לזה גם ממה שלא מצינו שאם הקדים 'שלא עשני אשה' ל'שלא עשני עבד' לא יחזור לברך, וע"ש עוד בדבריו. והסכים עמו לדינא בספר נחלת צבי, ואחר זמן מצאתי כן גם בספר מקור חיים וז"ל "ונ"ל דלהגה דבס"ח פשיטא דאין שינוי הסדר מעכב, ומ"מ לכתחלה לכ"ע מתיר קודם לזוקף".
וכן מצאתי לרב הלק"ט (ח"א סי' קיז), שנשאל אם דינו של הש"ע נוהג עכשיו וזו תשובתו "אפשר שעכשיו שאין אומרים אותה כמו שסידרו בגמ', אלא מסדרים בבהכנ"ס אין קפידא בדיעבד". אמנם, אנא עניא לא זכיתי להבין ד"ק, דהרי גם מרן גופיה פסק בסע"ב שמסדרים אותן בבהכנ"ס. ואף הרמ"א, דס"ל דמברכים היום בבהכנ"ס ושהברכות נתקנו על מנהג העולם, מ"מ לא חלק פה על מרן. וכן רובא דהאחרונים דפסקו בזה כמרן, ס"ל דהיום מברכים על מנהג העולם, ומ"מ הם הביאו דברי מרן בזה לדינא. ובר מן דין, אף אם נלך בדרך זו, הרי רע"ג גופיה, שהוא מקור דין זה, כבר כתב באורחות חיים (ובכלבו) דדעתו היא דעל מנהג העולם נתקנו, וז"ל "כן הנהיגו רב נטרונאי ורב עמרם ושאר הגאונים לסדר את כולם אפילו לא עשה המעשה, שלא על עצמו בלבד הוא מברך אלא על כל העולם מברך" עכ"ל, וכן איתא גם בספר המכתם. א"כ לכאורה אין מקום בזה לדברי הרב (וע"ש בפי' הלכה רווחת), ומ"מ הלכתא כוותיה ולאו מטעמיה כנז"ל.
וכעת ראיתי גם לרבינו החיד"א שהביא בשיו"ב את דברי רע"ג בסידורו, ועי' במאמ"ר ובמחב"ר ובדברי מרדכי שאותיבו ופירקו אחד לשני. ולכאורה עפ"י סדרע"ג שיש לפנינו לפי כמה כת"י שונים ובכולם מוכח כדברי הטור, וכן לפי תשובות הגאונים ודברי הר"ר מנוח אין מקום יותר להסתפק בספקותיהם שם, עי' בדבריהם ודוק, ואין להאריך.
והנה, גם אין לומר דאף שאין מקור בראשונים לדינא דהש"ע, מ"מ הסברא נותנת כן אף בלא מקור, שהרי בכלל מאתיים מנה, ושיש ללמוד כן ממה שהסיר רע"ג את 'מתיר אסורים' מפני שהיא נכללת ב'זוקף כפופים'. ואף דלא פסקינן בזה כדבריו אלא מברכינן 'מתיר אסורים', הרי ע"כ דבדיעבד כ"ע יודו בזה. זה אינו, דודאי סברא זו המציאו הפוסקים רק כדי לתרץ את דברי רע"ג, וללא דבריו מנלן דהיו מחדשים הפוסקים כן מסברא. תדע שלא ראינו למי מהפוסקים שכתב שאם ברך 'המכין מצעדי גבר' שלא יכול עוד לברך 'רוקע הארץ על המים', אף שלכאורה במה שהוא מודה שהוא יכול לצעוד נכלל בזה השבח על מה שהקרקע מוצקה. וכן מי שברך 'המעביר חבלי שינה' שלא יכול יהיה לברך 'פוקח עורים', ואף שלכאורה אם מעביר חבלי השינה מעיניו ע"כ פקחן כבר[42]. ויש להביא עוד דוגמאות ואכמ"ל. וע"כ לומר דעל כל פרט ופרט במה שהקב"ה עושה עם האדם צריך להודות לו, וכשברך 'זוקף כפופים' זו הודאה על עצם הזקיפה, ואף שאם הוא זקף ע"כ שהוא כבר הניע את אבריו במטתו, מה בכך, והרי עדיין יש לו להודות על כל פרט ופרט בנפרד, וצריך לברך גם על התרת אבריו 'מתיר אסורים' (וכן מצאתי בב"ח, וכמ"ש לעיל בשמו). וזה מלבד ממה שהוכחנו שהוא נגד מנהג ישראל.
וכעת מצאתי תנא דמסייע לן בסברא זו, הוא הרב מאמ"ר בדברי מרדכי, במ"ש להשיב על דברי המחב"ר הכא, וז"ל "וליכא למימר דנהי שלא אמרה הגאון מ"מ הסברא שהזכירו מרן ומהרי"א ורש"ל וסיעתייהו היא סברא ישרה מצד עצמה וכדאית היא לסמוך עליה אע"פ שלא מצאנוה לאחד מן הראשונים כל שלא מצאנו ההיפך, דהא הם ז"ל לא המציאו סברא זו אלא לתת טעם לדברי ר"ע בחשבם דבקדם ובירך ז"כ קאמר אבל בלא"ה לא היו סומכים ע"ז למעשה וכיון שנתגלה לנו דלא אמרו הגאון מעולם, ושאילו מרן ומהרי"א וסיעתייהו היו רואין דברי ר"ע בשרשם אף הם היו מודים דפי' דבריו הוא שלא יברכנה כלל כמ"ש הרב מחב"ר, בטלה לה הך סברא לגמרי ואין לנו ע"מ לסמוך בעיקר דין זה דסע"ה, ובפרט דכבר מצאנו ראינו להרוקח ז"ל סי' שכ שסידר ברכת זוקף כפופים קודם מתיר אסורים וכו' דהיה לנו להכריח משם דאין קפידא בסדר שלהם בדיעבד מיהא"[43], עכ"ל.
וכן מצאתי לרבינו יוסף חיים בספרו עוד יוסף חי (פ' וישב אות ד), שכתב שמה שפסק מרן זה דוקא לשיטתו, שהברכות נתקנו על מעשי בני האדם, אך לדעת האר"י ז"ל, שהברכות נתקנו על מנהג העולם, א"כ אף שהקדים זוקף יברך מתיר, ועוד הביא דעפ"י הסוד "ברכות אלו לאו בעבור הנאות של התחתונים בלבד נתקנו אלא הם כנגד אורות עליונים", ע"ש בדבריו, וכן פסק לדינא. ואף שיש להשיב על דבריו, כמ"ש לעיל ע"ד הרב הלק"ט (וכעי"ז השיב ע"ד מרן הרשל"צ זצ"ל בהליכות עולם ח"א פ' וישב עמ' נב), מ"מ לפום קושטא, שבאמת לא נזכר חידוש זה בסידור רע"ג, דבריו נכונים. וכן מצאתי כעת בספר בני ציון (לרב"צ ליכטמן) שכתב כדברינו מדברי רע"ג בסידורו ומדברי הראשונים, והעלה שכן עיקר לדינא ויברך בדיעבד.
♦
סיכום העניינים שנתבארו במאמר:
דנו בגירסא הנכונה בסדרע"ג - אי ס"ל דמי שהקדים ברכת זוקף כפופים לברכת מתיר אסורים שוב לא יוכל לברכה, כמו שהבין מרן בב"י (סי' מו). או דלמא ס"ל דאין מברכים כלל ברכת מתיר אסורים, כדמשמע שם מדברי הטור. והוכחנו בראיות מוכרחות דכפי הנראה האמת כהגירסא השניה. וא"כ להלכה, מי שהקדים זוקף למתיר, לא הפסיד את הברכה.
כן הסתעפנו לדון אי בגירסת התלמוד המקורית הופיעה ברכת מתיר אסורים או לאו.
הובא דלדעת רוב הראשונים, סדר הברכות הוא זוקף קודם למתיר אף לכתחלה. וכן הובא באריכות דכן הוא הנוסח ברוב סידורי כת"י של העדות השונות. ושיערנו שכפי הנראה השתנה הדבר בתקופת סידורי הדפוס בעקבות דברי הטור בשם רע"ג. והערנו דהבגלות נגלות כל הנ"ל, קצת צ"ע האם אין ראוי לחזור לסדר המקורי (והדעת נוטה שלא).
כן הובא מעט מדברי הפוסקים בסוגיא זו, ושמקצתם צידדו דהמקדים זוקף למתיר לא הפסידה, וזה עוד טרם נתגלה לנו כל הנ"ל.
והעולה לדינא לענ"ד, דמי שבדיעבד הקדים ברכת זוקף כפופים לברכת מתיר אסורים, מ"מ יש לו לברך ברכת מתיר אסורים. ועוד צ"ע אם לא ראוי לחזור למנהג ישראל המקורי (ועכ"פ מנהג כל אירופה) ולברך אף לכתחלה זוקף קודם מתיר, וכפי הנראה שוא"ת עדיף. ועוד חזון למועד בעז"ה.
♦ ♦ ♦